ס, א
וידבר אלקי' כו' וארא אל אברהם כו', ולכאורה אין זו תשובה כלל על שאלת משה למה הרעות כו'. ועוד יש להבין מ"ש בתחלה וידבר אלקים בשם אלקי' ואח"כ א' אני הוי' כו', וגם מ"ש וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם מה זה שייכות לענין התשובה על שאלת משה למה הרעות כו'. ועוד יש להבין בעיקר טעם ענין הגלות הקשה הזה שנגזר עליהם במצרים כמ"ש ועבדום וענו אותם5 כו' וכן וימררו את חייהם6 כו' בחומר ובלבנים, מה הי' החטא שלהם כ"כ שגזר עליהם גלות קשה כ"כ משך זמן רב כזה (מאחר שלא קיבלו התו"מ עדיין וז' מצות ב"נ7 שמרו8 וגם מצות מילה9 ושבת10 וכה"ג11 שקיבלו מאבות כו'). אך הנה יש להבין תחלה במ"ש וידבר אלקי' מהו שם אלקים זה שהוא ענין שררה12 ואדנות כמו עד האלקי' יבא13 כו', שיתכן שם זה גם ברבים14 כמו כי יש אלקי' שופטי'15 כו' וכן כי אלקים קדושים הוא16 כו', ואיך יתכן ל' רבים באלקים חיים שהוא יחיד ומיוחד אין אלקי' מבלעדו כו'. ומה גם הרי ידוע שמתאחד אלקי' בהוי' שהוא אחד פשוט כמ"ש כי הוי' הוא האלקי'17, כולא חד18 ממש וכמו במע"ב דכתי' ביום עשות19 ה' אלקי' ארץ ושמים כו', ואם הי' בחי' אלקים זה בבחי' רבים כשאר שם אלקי' איך נתחברו יחד ב' שמות דה' ואלקי' לבריא' מע"ב מאחר שזה יחיד וזה רבים כו'. אלא צ"ל דשם אלקי' זה הוא בתכלית היחוד דאח"פ כמו שם הוי' ממש, וא"כ מה זה שא' וידבר אלקי' כו' ויאמר אליו אני הוי' ולא א' וידבר הוי' אל משה דמשמע דאלקים זה הוא שמתייחד להיות בבחי' שם הוי' ע"כ א' אני הוי' דכולא חד כו'.
והנה יש להקדים תחלה ענין מ"ש גדול ה'20 ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וארז"ל אימתי גדול21 כשהוא בעיר אלקינו דוקא, ולכאורה יש סתירה לזה ממ"ש גדול ה' כו' ולגדולתו אין חקר22 כלל גם לא בעיר אלקינו כו'. אך הנה ידוע דמ"ש לגדולתו אין חקר כלל היינו בבחי' התפשטו' דגילוי אוא"ס למטה מטה עד אין תכלית, משום שבחי' התפשטות אור זה הוא בבחי' א"ס ממש משום דאיהו וחיוהי23 חד בהון כו' הכל הוא בבחי' הא"ס. אך זהו הטעם עצמו שמכריח לומר שא"א
הערות
- 5. ועבדום וענו אותם : לך טו, יג.
- 6. וימררו את חייהם : שמות א, יד.
- 7. וז' מצות ב"נ : ראה סנהדרין נו, סע"א. תו"ח נח עז, א הערה 14.
- 8. וז' מצות ב"נ שמרו : ראה מפרשי ההגדה שבולי הלקט. זבח פסח. (עה"פ תבוא כו, ה ויהי שם לגוי) שלא שנו. . ודתם. תדא"ר שבהערה הבאה.
- 9. וגם מצות מילה : ראה תדא"ר פכ"ג. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תשסה.
- 10. ושבת : ראה גם שמו"ר פ"א, כח. פ"ה, יח. וש"נ.
- 11. וכה"ג : ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ט, סה"א.
- 12. אלקים. . שררה : ראה רש"י בראשית ו, ב. וישלח לה, ז. שמות ד, טז. וארא עה"פ כאן. לקמן עה, ב. פ' בא קיב, ד. תצוה שכז, ד. ויקהל שצו, ג. מאמרי אדה"א בראשית ע' קצו. וש"נ. נ"ך ע' קנג. שה"א ל, א. ש"א לו, א.
- 13. עד האלקי' יבא : משפטים כב, ח.
- 14. האלקי'. . שם זה גם ברבים : רש"י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
- 15. כי יש אלקי' שופטי' : תהלים נח, יב [ושם: אך יש].
- 16. כי אלקים קדושים הוא : יהושע כד, יט.
- 17. כי הוי' הוא האלקי' : ואתחנן ד, לה. לט.
- 18. כולא חד : ראה זהר בהקדמה יב, א. תרומה קסא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קעה [ובהנסמן בריש המאמר שם]. שה"א יב, ב ובהערה 25. לקמן עג, ב. פ' בשלח קנא, א. יתרו רנח, ג. תרומה דש, ד. תצוה שכט, ג. שנא, ג. ויקהל תה, א.
- 19. ביום עשות : בראשית ב, ד.
- 20. גדול ה' : תהלים מח, ב [וכן צ"ל במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה כאן]. ראה גם לקמן פ' בשלח רלג, ד.
- 21. אימתי גדול : ראה זהר פקודי רלה, א. ויקרא ה, א. ז"ח תשא מד, א. חוקת נא, רע"ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' פ. וש"נ.
- 22. גדול. . אין חקר : תהלים קמה, ג.
- 23. דאיהו וחיוהי : ת"ז בהקדמה ג, ב.
שמות רבה א׳:כ״ח - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, הָלַךְ וְאָמַר לְפַרְעֹה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הוּא מֵת, וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר, הָלַךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מָה רָאָה, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֶחָד שֶׁלֹא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָם [כמו שכתוב בשיר השירים רבה, ובויקרא רבה פרשה לב]. וּמִנַיִן שֶׁלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֶרְוָה, שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי וגו'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִיִּים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל, נוֹגֵשׂ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים. שׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בָּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָן לִמְלַאכְתָּן לִקְרִיאַת הַגֶּבֶר, פַּעַם אַחַת הָלַךְ נוֹגֵשׂ מִצְרִי אֵצֶל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל וְנָתַן עֵינָיו בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר בְּלִי מוּם, עָמַד לִשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְחָזַר הַמִּצְרִי וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ וְהָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעֲלָהּ וְנִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ, חָזַר בַּעֲלָהּ וּמָצָא הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ שָׁאַל אוֹתָהּ שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ, אָמְרָה לוֹ הֵן, וּסְבוּרָה אֲנִי שֶׁאַתָּה הוּא, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֶּה אוֹתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. וְהָיָה משֶׁה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַבִּיט בּוֹ וְרָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַה שֶּׁעָשָׂה בַּבַּיִת, וְרָאָה מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָֹּׂדֶה, אָמַר וַדַּאי זֶה חַיָּב מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כד, כא): וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּא עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל דָּתָן, עַל כָּךְ חַיָּב הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וגו', רָאָה מֶה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה לוֹ בַּשָֹּׂדֶה.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
רש"י על בראשית ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בני האלהים. בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים. דָּבָר אַחֵר בְּנֵי הָאֱלֹהִים, הֵם הַשָּׂרִים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף הֵם הָיוּ מִתְעָרְבִים בָּהֶם; כָּל אֱלֹהִים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן מָרוּת, וְזֶה יוֹכִיחַ וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד'), רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שם ז'):
כי טבת הנה. אָמַר רַבִּי יוּדָן טבת כְּתִיב, כְּשֶׁהָיוּ מְטִיבִין אוֹתָהּ מְקֻשֶּׁטֶת לִכָּנֵס לַחֻפָּה, הָיָה גָּדוֹל נִכְנָס וּבוֹעֲלָהּ תְּחִלָּה (בראשית רבה):
מכל אשר בחרו. אַף בְּעוּלַת בַּעַל, אַף הַזָּכָר וְהַבְּהֵמָה:
בני האלהים THE SONS OF ELOHIM — The sons of princes and rulers (Genesis Rabbah 26:15). Another explanation of בני האלהים is that these were princely angels who came as messengers from God: they, too, intermingled with them (the daughters of men). Wherever the word אלהים occurs in the Scriptures it signifies authority, and the following passages prove this: (Exodus 4:16) “and thou shalt be his (אלהים) master”, and (Exodus 7:1) “See, I have made the (אלהים) a master.”
כי טבת הנה THAT THEY WERE FAIR — Rabbi Judan said, “It is written here טבת, for when they were being made to appear “good” by being decked out to be taken beneath the marriage canopy one of the lords would come and carry her off first (Genesis Rabbah 26:5).
מכל אשר בחרו OF ALL WHOM THEY CHOOSE — even if it were a married woman or a man or an animal (Genesis Rabbah 26:5).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

