וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם

נט, דבעז"ה פ' וארא, דרוש מאדמו"ר נבג"מ זי"ע שנת תקפ"א

[oldpage_פז] וידבר ¹ אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם² אל יצחק כו' עד ושמי הוי' לא נודעתי להם, והנה יש להבין בתחלה כללות מאמר זה דוידבר אלקים אל משה כו' דמשמע דקאי אדסמיך לי' בסוף סדרה שקדמה, שא' משה למה הרעות³ לעם הזה כו' והשיבו ה' עתה תראה⁴ כו', והוא מ"ש ס, אוידבר אלקי' כו' וארא אל אברהם כו', ולכאורה אין זו תשובה כלל על שאלת משה למה הרעות כו'. ועוד יש להבין מ"ש בתחלה וידבר אלקים בשם אלקי' ואח"כ א' אני הוי' כו', וגם מ"ש וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם מה זה שייכות לענין התשובה על שאלת משה למה הרעות כו'. ועוד יש להבין בעיקר טעם ענין הגלות הקשה הזה שנגזר עליהם במצרים כמ"ש ועבדום וענו אותם⁵ כו' וכן וימררו את חייהם⁶ כו' בחומר ובלבנים, מה הי' החטא שלהם כ"כ שגזר עליהם גלות קשה כ"כ משך זמן רב כזה (מאחר שלא קיבלו התו"מ עדיין וז' מצות ב"נ⁷ שמרו⁸ וגם מצות מילה⁹ ושבת¹⁰ וכה"ג¹¹ שקיבלו מאבות כו'). אך הנה יש להבין תחלה במ"ש וידבר אלקי' מהו שם אלקים זה שהוא ענין שררה¹² ואדנות כמו עד האלקי' יבא¹³ כו', שיתכן שם זה גם ברבים¹⁴ כמו כי יש אלקי' שופטי'¹⁵ כו' וכן כי אלקים קדושים הוא¹⁶ כו', ואיך יתכן ל' רבים באלקים חיים שהוא יחיד ומיוחד אין אלקי' מבלעדו כו'. ומה גם הרי ידוע שמתאחד אלקי' בהוי' שהוא אחד פשוט כמ"ש כי הוי' הוא האלקי'¹⁷, כולא חד¹⁸ ממש וכמו במע"ב דכתי' ביום עשות¹⁹ ה' אלקי' ארץ ושמים כו', ואם הי' בחי' אלקים זה בבחי' רבים כשאר שם אלקי' איך נתחברו יחד ב' שמות דה' ואלקי' לבריא' מע"ב מאחר שזה יחיד וזה רבים כו'. אלא צ"ל דשם אלקי' זה הוא בתכלית היחוד דאח"פ כמו שם הוי' ממש, וא"כ מה זה שא' וידבר אלקי' כו' ויאמר אליו אני הוי' ולא א' וידבר הוי' אל משה דמשמע דאלקים זה הוא שמתייחד להיות בבחי' שם הוי' ע"כ א' אני הוי' דכולא חד כו'.

והנה יש להקדים תחלה ענין מ"ש גדול ה'²⁰ ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וארז"ל אימתי גדול²¹ כשהוא בעיר אלקינו דוקא, ולכאורה יש סתירה לזה ממ"ש גדול ה' כו' ולגדולתו אין חקר²² כלל גם לא בעיר אלקינו כו'. אך הנה ידוע דמ"ש לגדולתו אין חקר כלל היינו בבחי' התפשטו' דגילוי אוא"ס למטה מטה עד אין תכלית, משום שבחי' התפשטות אור זה הוא בבחי' א"ס ממש משום דאיהו וחיוהי²³ חד בהון כו' הכל הוא בבחי' הא"ס. אך זהו הטעם עצמו שמכריח לומר שא"א ס, בשיומשך למטה באבי"ע גם מבחי' גילוי אור התפשטו' דא"ס, רק בחי' הארה דהארה מעצמו' דאור א"ס כמ"ש באורך נראה אור²⁴ כו', וזהו שנק' זיו השכינה²⁵, דהשכינה עצמה היא בבחי' ומדרג' דאוא"ס ג"כ מאחר שהוא בחי' המל'²⁶ שהיא אחת ממדותיו ית' דאיהו וחיוהי חד ממש הכל בבחי' א"ס כנ"ל דע"ז נא' לגדולתו אין חקר כלל כנ"ל וד"ל. ובחי' זיו השכינה זה הוא בחי' שם אלקים שנק' מגן ונרתק לשם הוי' כמ"ש כי שמש ומגן²⁷ הוי' אלקים כידוע שזהו שם אלקי' המצמצם ומסתיר לשם הוי', כי כדי שיוכל לבא האור האלקי להיות ממנו התהוות ברואי' בע"ג מאין ליש ממש, הוצרך לשם אלקים להיותו בא בבחי' הארה דהארה בבקיעת האור ע"י מסך כידוע בע"ח שהמל' בוקע המסך²⁸ שמפסיק בין אצי' לבריאה ונעשה מקור וכתר לבריאה כו' וד"ל. והנה על בחי' הארה דהארה זו שנמשך למטה שנק' זיו והוד בעלמא כמו הודו על ארץ²⁹ כו', הוא שאמר מה רבו מעשיך ה'³⁰ כו', שבא בבחי' ריבוי והתחלקות מאד, דהיינו מפני שבחי' אור וזיו זה הוא שנתחלק לרבבות מדרגות שונות להיות מקור לכל ריבוי רבבות המלאכים שהן במדרגות חלוקות ושונות זמ"ז כמו אלף אלפי' ישמשוני'³¹ כו'. וכאו"א יש לו כח מיוחד מאור וזיו האלקי הנ"ל, עד שגם³² למטה מטה יותר בא בחי' הריבוי וההתחלקות לאין שיעור כמו בכל פרטי חלקי דצח"מ וארמ"ע³³ בגשמיות שע"ז א' מה רבו מעשיך כו', מעשיך ממש בא בריבוי גדול ביותר. ומבחי' ריבוי ההתחלקות כ"כ במיני דצח"מ וארמ"ע ממילא יובן ההתחלקות וריבוי הגדול בשרש הדצח"מ וארמ"ע ברוחניות, מאחר שהשפע הולך מבחי' הרוחני' אל הגשמיות כמא' אין לך עשב למטה³⁴ שאין לו מזל רוחני המכה ואו' לו גדל כו'. ואנו רואים שגם במין זה דעשב יש רבבות מינים³⁵ שונים בצמח השדה, כמו"כ ודאי בהכרח יש ברוחניות של העשבים במזל העליון ג"כ אותן הרבבות מדרגות שמהן באו בגשמיות, וכן בכל פרטי הצומח, וגם בכל פרטי חלקי החי והמדבר שכולן מקבלי' מן המזלות, וכן פרטי יסודות גשמיי' דארמ"ע מקבלים מבחי' הרוחניות שלהם במזלות כידוע במ"ש אני אענה את השמים³⁶ והם יענו את הארץ, עד שמזל מחכים ומזל מעשיר³⁷ ס, גומשפיל כו' שאם הורד מזלו למעלה יושפל למטה לפי שגם המזלות ברקיע מקבלים מחיצוני' דאופנים (כמ"ש בע"ח בסופו³⁸ ). וזהו שאומרי' ומסדר את הכוכבי'³⁹ במשמרותיהם ברקיע כרצונו כו', ומשפיל ומרים למזלות כרצונו (וכמ"ש וכמצביי' עביד בחיל שמיא⁴⁰ כו') כמ"ש כל אשר חפץ ה'⁴¹ עשה בשמים כו', וכידוע דכל מה שנמשך מאופני' במזלות אינו רק בחי' החיצוני' ופסולת ונק' שמרי האופנים כו' שנברר מפנימי' השפע האלקי שנמשך לאופנים וחיות כו' (ע"י המלאכים שנק' קרביי' ואצטומכא כמ"ש וכל קרבי⁴² כו', שמבררי' השפע העליונה האלקי' שנמשך מבחי' מל' דאצי' בבי"ע ומבדילי' הפנימי' מן החיצוני' והוא אשר נמשך למזלות כמ"ש במ"א).

וזהו שארז"ל במדרש⁴³ ע"פ אף ידי יסדה ארץ⁴⁴ וימיני טפחה שמים נטה הקב"ה יד ימינו וברא השמים ונטה יד שמאלו וברא הארץ כו', שמרמז בזה לבחי' עולמות העליוני' הרוחניי' שנק' שמים בכלל כמו מלאכי' ונשמות דבריא' ויצי' כו' שע"ז אמר אני אענה את השמים שנמשך מבחי' ימין דחסד עליון להשפיע לשמים עליונים, וגם שם מתחלק האור ושפע לכל מלאך ונשמה בפ"ע וכמו ריבוי ההיכלות שיש בג"ע דבריאה ויצי', וכמו לע"ל שא' שעתיד ה' להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות⁴⁵ כו', וז"ש ימיני טפחה שמים. ומ"ש ידי יסדה ארץ זהו שנטה שמאלו דוקא וברא את הארץ שהוא להמשיך מרוחניות לגשמיות להיות ריבוי התחלקות השפע במזלות, להיות השפע בא בהגשמה דד"י ארמ"ע ודצח"מ שזהו מבחי' שמאל דוחה⁴⁶ לדחות השפע למטה שתבא בגשמיות יותר כו', וזהו והם יענו את הארץ עד שאין לך עשב כו', וזהו שנטה שמאלו דוקא וברא את הארץ וכל אשר בה (ולמעלה היינו בחי' עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייא⁴⁷ בכללות, ונחלקו לפרטי' רבים בין בהעלם בין בגילוי כמו ריבוי התחלקות צירופי האותיות דמח' שבאי' ג"כ בדיבור בהתחלקות צרופי' רבים לאין שיעור וכמ"ש בס"י ה' אבנים⁴⁸ בונות ק"ך בתים מכאן ואילך כו') (ומ"ש בראשית ברא אלקי' [oldpage_פח] בחוכמתא⁴⁹ את השמים ואת הארץ לרוחניות וגשמיות בשוה וכמ"ש אתה עשית את השמים⁵⁰ כו', משום דהפרש זה בין עולמות הרוחניי' לעולמות הגשמיי' היינו ביריד' השפע אלקי בנבראי' מאין ליש כמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית בח"ת שבדיבור, אבל בח"ע שבראש שנק' בראשית שם ברא ס, דאלקים שמים וארץ כא' וכמ"ד שמים וארץ⁵¹ כא' [נבראו] מטעם זה שכולם שוין שם⁵² משפיע ומקבל) (אבל מ"ד שמים נבראו תחלה היינו כנ"ל דרוחניות העולמות קדמו תחלה לארץ הגשמי' ומ"ד ארץ⁵³ נברא תחלה דסוף מעשה⁵⁴ כו' כמ"ש ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים זהו כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ⁵⁵ כונן שמים בתבונה הרי החכ' שנק' ראשית יסד ארץ ושמים כונן בתבונה שלמטה מן החכ', וז"ש מה רבו מעשיך בארץ כולם בחכמה עשית שזה יותר עליון משמים בשרשו היפך כל הנ"ל וכמ"ש במ"א).

והנה לפעמים א' מה רבו מעשיך כו' ולפעמים א' מה גדלו מעשיך⁵⁶ ה' מאד עמקו מחשבותיך כו', והענין הוא דזהו ההפרש בין עולמות העליונים הרוחניי' הנ"ל שע"ז א' מה גדלו מעשיך כו', שהן גדולים במעלה להיותם בבחי' ביטול היש לאין האלקי בתמידות ועולים בעליות רבות כמו ילכו מחיל⁵⁷ כו' כמו בכל חדש ושבת כו' שע"ז א' מזמור שיר ליום השבת כו' עד כי שמחתני⁵⁸ ה' בפעליך כו' מה גדלו כו', וזהו מאד עמקו מחשבותיך שהן עולי' בבחי' עומק דמח' סתימאה שהוא ח"ע שבראש כו'. אבל מ"ש מה רבו מעשיך היינו בהתחלקות דצ"ח גשמיי', דאע"פ שכולם בחכמה עשית⁵⁹, מ"מ הן עשי' גשמיות ונמשכו מבחי' ח"ת שבצרופי אותיות הדבור שנתגלגלו למטה מטה ביותר וכמ"ש לכו חזו מפעלות אלקי'⁶⁰ לשון רבים שנתרבו הצרופי' דאלקי' לפעול ריבוי פעולת המשכות העולמות התחתוני' הגשמיי', וז"ש אשר שם שמות בארץ⁶¹ דוקא א"ת שמות אלא שמות כו', כי באמת אין ערוך כלל וכלל לעולמות התחתוני' הגשמיי' כשפע המזלות מרוחני' לגשמי' לגבי העולמות הרוחניי' ממש כמלאכים ונשמות דבריאה ויצי' בגעה"ע וגעה"ת וכה"ג וד"ל.

ויובן זה ההפרש גם בבחי' התענוג האלקי שיש בכל עולם ועולם בבחי' הרוחניות שיש בזה ריבוי התחלקות מדרגות מאד, כמו שאנו רואים למטה בתענוגי עוה"ז הגשמיי' שנפלו בשבה"כ מבחי' פסולת התענוג הרוחני שבג"ע הארץ דעשי' בד' נהרות⁶² שיוצאי' חוץ לג"ע כידוע. דהנה אנו רואים במציאות תענוגי הגשמיי' שיש בהם כמה מיני מדרגות שונות גם בכל מין ומין, כמו בחלק הדומם יש תענוגי' בכסף וזהב ומיני סא, אמתכות ואבנים טובות ומרגליות וכה"ג, שיש בזה מינים רבים מחולקים באופן התענוג גם בעפר הארץ עצמה בטוב מזיג' היסודות שבה בכל מקום לפי מה שהוא כו', וכן בחלק הצומח יש כמה מיני פירות מחולקי' בטעמיהן באופן התענוג שבהם זה טעמו כך וזה טעמו כך כי ריבוי המינים בפירות הארץ וכל אשר בה בתבואה וכל צמח פרי הארץ יש רבוא רבבות מדריגות מינים שונים זמ"ז כו', וכן יש רבבות מדרגו' בטעמים של המאכלים דחי כבקר וצאן ועופות וכן בדגים וחלב ודבש, וכה"ג בתענוגי בנ"א בבחי' מדבר בכמה מיני תענוגי' שונים כתאות המאכל ותאות המשגל ותאות הכבוד וגדולה ולהשיג הון כו' וניצוח והתפארו' או טיול ומנוחה או למלחמה ורציחה או להיפוך לחסד ורחמים כו', בכולם יש תענוג מיוחד בפ"ע והכל המה תענוגי' גשמיי' מאד שנפל בשבה"כ (גם התענוג שבשכל ותענוג הכבוד שהוא רוחני בערך תענוגי' הגשמיי', גם הוא גשמי' יחשב בתענוג העליון שבג"ע דעשי'), שהן בחי' פסולת דפסולת שנופל מחיצוני' התענוג שבג"ע דעשי' ששרשו בעונג העליון דמל' דאצי' בגעה"ע שנק' זיו השכינה עד שרש ומקור כל התענוגי' שבאצי' בבחי' פנימי' דע"י כו'. ואמנם הנה עכ"ז הגם שתענוגי' הגשמי' הן בשפלות המדרגה ביותר כמו בטעמי' דצומח הפירות וטעמי המאכלים דבשר ודגים וכה"ג בתענוגי בנ"א הנ"ל, מ"מ מאחר שאנו רואים שבתענוגי' הגשמי' יש בחי' התחלקות רב כ"כ לרבבות אלפי' מדרגות באופני' שונים, מוכרח לומר שגם בשרש שרשם למעלה עד מקור הראשון דתענוג העליון האלקי בנשמות ומלאכי' דגעה"ע וגעה"ת יש רבבות מדרגות בהתחלקות וריבוי כאלה, בכמה מיני מדריגות חלוקות ושונים זמ"ז, עד שיש כמה רבבות מדרגות בבחי' העונג העליון לנשמות בעוה"ב כמו שיהי' ש"י עולמות לכל צדיק דהיינו ש"י מדרגות דעונג העליון כו' וד"ל. והנה בחי' ריבוי ההתחלקות מדרגות בעונג העליון שבבריאה ויצי' הוא שנמשך מריבוי הצירופי' דאותיות מבחי' אלקי' דוקא כנ"ל, שע"י שם אלקים הוא המתצמצם ומתחלק לריבוי חלקים מאד, דק"ך צירופי' דאלקי'⁶³ מתחלקי' לאין שיעור כמ"ש בס"י ה' אבנים כו'. וזהו שאלקים ל' רבים כו' כמו כי אלקים קדושים הוא כו', לפי שמתחלק לרבבות מדרגות בבחי' המשכת עונג העליון לנשמות ומלאכים בכל א' לפי מה שהוא, וזהו ריבוי מדרגות בשירה שהמלאכים או' בכל יום⁶⁴ כו', ועליהם א' מה גדלו מעשיך ה' כנ"ל, ו[ב]יריד' החיצוני' דחיצוניו' מהם למטה עד המזלו' שמשפיעים מרוחניות לגשמיות ממש כתענוגי דצח"מ גשמיי' הנ"ל ע"ז א' מה רבו מעשיך כנ"ל ואין לתחתונים ערך כלל לעליוני' כי לא נמשך לתחתונים רק מן בחי' הפסולת כנ"ל וד"ל.

סא, בובכ"ז יובן ענין הנ"ל במא' אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו דוקא והלא לגדולתו אין חקר כלל גם לא בעיר אלקינו כו', הענין יובן ע"פ כל הנ"ל דבאמת מ"ש לגדולתו אין חקר היינו דוקא בבחי' התפשטו' דאוא"ס עצמו שנק' גדולתו העצמי' שאין לה חקר כלל, ואע"פ שגדול ה' ומהולל מאד בלי גבול זהו רק בבחי' הארה דהארה שמאיר מאוא"ס בעולמות העליוני' ועולמות התחתונים כנ"ל שהן ריבוי צירופי האותיות שנמשך מבחי' מל' דאצי' בבי"ע לנשמות ומלאכי' עד סוף עולם העשי'. וזהו גדול הוי' ומהולל מאד בלי גבול כמו שאו' משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו שהן נשמות ומלאכים⁶⁴ דבי"ע, וע"ז מסיים משובח ומפואר עדי עד כו' היינו עד שמו הגדול מל' דא"ס⁶⁵ בבחי' גדולתו העצמי' הנ"ל שהוא בבחי' א"ס ממש. וזהו הוי' אחד ושמו הגדול אחד⁶⁵ ממש באח"פ האמיתי שאינו מתחלק כלל לרבבות צרופי' דאותיות בהמשכות רבות כו', ונק' נורא תהלות⁶⁶ ושם א' לו דומי' תהלה⁶⁷ כו', להיותו למעלה עדיין מבחי' הקו"ח מקור כל ההשתל' דאבי"ע כידוע, וז"ש כי עמך מקור חיים שהוא הקו"ח, עמך טפל ובטל כו' ונק' חיי החיים⁶⁸ כו' וד"ל. אך הנה עכ"ז א' תחלה גדול ה' ומהולל מאד [oldpage_פט] ואח"כ א' לגדולתו אין חקר שזהו כמו דבר והיפוכו לכאורה שגדול ה' כו' זהו בבחי' התפשטו' הארה דהארה בבחי' זיו השכינה דמל' בבי"ע כנ"ל שאין לזה ערך לגדולתו העצמי' שהיא ברוממות העצמו' ממש כו', ומוכרח לומר שגם בחי' התפשטו' הארה דהארה זו הרי נק' מהולל מאד בלי גבול⁶⁹ כלל וכמו שא' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שזהו גדולתו העצמי' מבחי' מל' דא"ס עצמו כנ"ל, וא"כ הרי מגיע השירות והתשבחו' דמלאכים ונשמות דבריאה ויצי' לבחי' שמו הגדול ממש והיינו משום דנעוץ תחב"ס⁷⁰ וסב"ת כו', ולכך א' גדול ה' ולגדולתו אין חקר דהיינו הך כמ"ש אני ראשון מל' דא"ס ואני אחרון⁷¹ מל' דאצי' בבי"ע כו', וזהו יש"ר מברך לעלם⁷² כו' וד"ל. אך הנה זהו דוקא בבחי' המשכה פנימי' מפנימי' ההארה דמל' דא"ס בבחי' המשכות העונג העליון הפשוט שבעצמו' א"ס שנק' שעשועי המלך בעצמו⁷³ כו', שנמשך בקו"ח העובר לכל האצי' עד מל' דאצי' בג"ע העליון לנשמות דבריא' שנהנין מזיו השכינה שהוא בחי' העונג העליון דפנימי' ע"י שנמשך בו מפנימי' דמל' דא"ס בכלל. וזהו שא' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו דוקא והוא בירושלים של מעלה שבעולם הבריאה כמו נשבע ה' כו' ולא אבא בעיר⁷⁴ כו' כמ"ש בזהר, והוא שנק' עיר אלקינו דוקא שבא מבחי' צרופי אותיות הפנימיות דעולם התענוג העצמי שלמעלה להיות בבחי' בנין היכלות ובתים כמו ה' אבנים בונות ק"ך בתים כו', וכמו היכלות הפנימי' דג"ע וכה"ג במ"ש שעתיד להנחיל סא, גלכל צדיק ש"י עולמות כו', וכמו ת' עלמין דכסופין⁷⁵ דנהרי לצדיקייא כו'. וע"ז א' מה גדלו מעשיך ה' שהן עולמות העליוני' דבריא' ויצי' שהן עולי' למעלה בבחי' אור התענוג העליון עד שמגיע לבחי' גדולתו העצמי' בשעשועי המלך בעצמו ממש, וכמו העוה"ב שנק' עדן כו'. ואע"פ שאין זה רק בחי' התפשטו' מגדולתו העצמי' ע"ז א' גדול ה' ומהולל מאד בתענוג של הנשמות דוקא בג"ע דקוב"ה אתא לאשתעשע⁷⁶ עם הנשמו' הצדיקי' בג"ע כו', ואימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו בירושלים ש"מ שנק' הר קדשו שם ניכר גדולתו העצמי' שבעצמו' א"ס ממש מטעם הנ"ל דנתחב"ס וסוב"ת. ואמנם זהו בבחי' הפנימי' דוקא ומשם נמשך בחי' החיצוני' לג"ע הארץ ומשם נמשך הפסולת לע"ש דנוגה דעשי' שהן ריבוי המשכות תענוגי עוה"ז הנ"ל שע"ז א' מה רבו מעשיך כו' כנ"ל (וע"כ כשראה ר"ע⁷⁷ כרך גדול של רומי מלא תענוגי עוה"ז שחק וא' אם לעוברי רצונו כך כו' כמ"ש במ"א וד"ל).

ובכ"ז יובן מ"ש כאן וידבר אלקים אל משה אני הוי' כו', דהנה כאשר יתבונן האדם היטב בבחי' ריבוי ההתחלקו' בצירופי' דאותיות ע"י שם אלקי' שהוא ל' רבים מטעם זה כנ"ל, בין בהשפעה הפנימי' מעולם התענוג הפשוט דאור א"ס בעולמות העליוני' לנשמות ומלאכים בג"ע ועוה"ב ברבוא רבבות מדריגות לאין שיעור כלל כמ"ש גדול ה' כו' בעיר אלקינו כו', ובין בהשפעה החיצוני' לעולמות התחתוני' עם השפע' רבוי חלקי ד"י ארמ"ע ודצח"מ דעשי' כנ"ל, הרי יתפעל האדם מזה בבחי' היראה הגדולה ועצומה בביטול הישות וגסות לגמרי מכל וכל באימה ופחד כו'. לפי שמבחי' אלקי' נמשך היראה כמ"ש סוף דבר⁷⁸ כו' האלקי' ירא כו', ונק' ירא אלקי' כמו האלקי' אני ירא⁷⁹ וכידוע, להיות כי ע"י התבוננו' זאת באה בלב האדם בחי' ביטול במציאו' דיר"ע מפני התפשטו' גדולתו ית' בעולמו' וד"ל. ואמנם הנה גם מסתעף מזה בחי' התפעלות האהבה והדביקות לימשך אחרי ה' בכל לב ונפש וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך⁸⁰ כו', להיות שמתבונן בגדולתו העצמי' ממש שלפני הקו"ח כנ"ל שהוא ית' מקורא דכולא⁸¹ והוא עיקרא ושרשא דכולהו עלמין⁸² גם לעוה"ב (כמו שאו' אין זולתך לחיי העוה"ב כו') וכולא קמי' כלא ממש חשיב⁸³, שהן בחי' אותיות לבד דאפי' העוה"ב עצמו ביו"ד נברא⁸⁴ כו'. וזהו ואהבת את ה' אלקיך, פי' האהבה והדביקו' יהי' לשם הוי' אלקיך דוקא שהוא בחי' גדולתו העצמ[י]ת שאין לה סא, דחקר כלל שנק' חיי החיים ולמעלה ממקור חיים דקו"ח כנ"ל, והיינו שבחי' ריבוי התפשטו' והתחלקות השפע דאוא"ס שנמשך למטה ע"י הקו"ח בכל האבי"ע כנ"ל יהי' בבחי' ביטול בהוי' אחד בחי' אח"פ הנ"ל. ובזה מתחברי' ב' שמות דהוי' ואלקי' דהיינו ששם אלקי' הבא בהתחלקות וריבוי בכל העולמות יהי' מתייחד ומתחבר בשם הוי' דאוא"ס עצמו כמו שהי' קודם הצמצום הראשון שהי' הוא ושמו בלבד⁸⁵ כו', וזהו פי' הפשוט דשמע ישראל⁸⁶ ה' אלקינו הוי' אחד ממש באח"פ הנ"ל וד"ל.

וזהו וידבר אלקים אל משה אני הוי', פי' וידבר אלקים זהו שם אלקים בצמצום הראשון שבא בבחי' התחלקות והתפשטו' גדולתו ית' בכל ההשתלשלו' דאבי"ע, והוא שלגבי מדרג' משה שנק' איש האלקי'⁸⁷ [ש]למעלה מבחי' אלקי', והיינו בשם הוי' שהוא עצמו' אא"ס ממש ע"כ א' לו אלקי' זה אני הוי' שמתייחד ומתחבר בשם הוי' בבחי' היחוד שם הוי' ואלקי', וע"כ א' אני הוי' ממש דכולא חד ממש (דכמו שא' כי ה' הוא האלקי' שלמעלה משם הוי'⁸⁸ כך בחי' אלקי' א' אני הוי' כו', דאין הפרש בין הוי' לאלקי' כלל משום דגם לאחר הריבוי והתחלקות הנ"ל בבחי' אלקי' הכל מיוחד בעצמו' אוא"ס שלפני הקו"ח כו') (לפי שאין הצמצום הראשון מסתיר לפניו כלל וכמו שהי' קודם הצמצום הזה כך הוא גם אח"כ בלי שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי⁸⁹ כו' שהרי א' אנת ה[וא ד]מייחד לון⁹⁰ כו' דאיהו וחיוהי חד⁹¹ ממש כו' כידוע). וזהו הוי' אחד ושמו האלקי' אחד באח"פ כשם הוי' וממילא מובן שנתייחד שם הוי' בשם אלקי' מלמעלה למטה בלי הסתר והעלם כלל (כמו לע"ל שיוציא חמה שם הוי' מנרתקה⁹² שם אלקים ונגלה כבוד הוי'⁹³, וכן יש מעין זה בכל שבת⁹⁴ כידוע). והנה אחר שנתייחדו ב' שמות דהוי' ואלקי' אל משה (מצד התו"מ שיותן ע"י משה שזהו יחוד הפנימי יותר כמשי"ת במ"ש ושמי הוי' [דתו"מ] לא נודעתי להם כו'), אז אמר וארא אל אברהם אל יצחק כו', פי' וארא קאי אדסמיך לי' שא' אני הוי' שהוא יחוד דהוי' ואלקים ואז נתגלה שם הוי' בשם אלקי' לאבות ג"כ, להיות גילוי שם הוי' לאברהם וכמ"ש בו וירא אליו הוי'⁹⁵ כו' וכן ביצחק ויעקב, וכידוע שהאבות הן הן המרכבה⁹⁶ דבחי' חג"ת⁹⁷ דאצי' הכלולי' בג' שמות דאל אלקי' הוי'⁹⁸, אל חסד דאברהם ואלקי' גבו' דיצחק והוי' ת"ת דיעקב בריח התיכון כו' והן ג' מדות דאוי"ר ורחמים, אברהם הי' מרכבה בבחי' האהבה ודביקו' שזהו בחי' החסד⁹⁹ ויצחק ביראה ופחד¹⁰⁰ ויעקב ברחמים¹⁰¹ כו'. ואמנם סב, אכדי שיוכלו האבות להיות בחי' מרכבה לעצמו' אא"ס שלמעלה מכל ההשתל' זהו שא' וארא אל אברהם [oldpage_צ] שנתגלה שם הוי' גם לאברהם כו', אך דוקא אחר בחי' היחוד דשם הוי' בשם אלקי' כמ"ש לו אני הוי', אני אלקי' הוא הוי' דהכל א' כנ"ל, אז הוא שהי' יכול להתגלות באוי"ר ורחמים דאבות שיהיו בבחי' מרכבה לגביו, אבל קודם היחוד דשם הוי' באלקי' לא הי' אור שם הוי' נגלה לאבות להיות לו בחי' מרכבה ממש רק בשם אלקי' לבד וד"ל.

ומעתה יש להבין מ"ש וארא אל אברהם באל שדי דוקא (ולכאו' [הרי] אנו מוצאי' שרוב התגלו' אלקות לאבות הי' בשם אלקי' ובשם הוי', רק פ"א בהיותו בן צ"ט שנה א"ל אני אל שדי¹⁰² התהלך כו'). אך הנה הענין הוא דבחי' שם זה דאל שדי הי' בחי' ממוצע לחבר ולקשר לגילוי אוא"ס שבשם הוי' באלקי' בכל עת התגלות שם הוי' ואלקי' באבות, וז"ש וארא אל אברהם כו' מה שארא ואתגלה בשם הוי' לאברהם כו' זה הי' ע"י שם אל שדי דוקא שהוא בחי' הממוצע המחבר ומביא להיות בחי' התגלות שם הוי' באבות אברהם ויצחק כו' וד"ל. וטעם הדבר למה הוצרך לבחי' ממוצע זה דשם אל שדי כו', הענין הוא לפי שבאמת הגם שהאבות הן המרכבה ממש בבחי' ביטול במציאו' ממש במס"נ האמיתי עד שעלו ונכללו בהוי' אחד ממש והיו מרכבה לבחי' חג"ת דאצי' כנ"ל. עכ"ז הרי היו נשמות שלהם בבחי' הבריאה מאין ליש בבחי' גבול¹⁰³, וידוע שאין ערך כלל לנברא עם הבורא ית' שהוא בלתי בעל גבול כלל (וגם שם אלקים המצמצם למטה ומפסיק בין אצי' לבריאה אינו מסתיר לפניו כלל כנ"ל באלקי' דצמצום הראשון), וא"כ האיך הי' אתעדל"ת בהעלאת מ"נ דעובדו' דאברהם איש החסד למטה בבחי' גבול מעורר אתעדל"ע¹⁰⁴ בבחי' שם הוי' שבחסד דעצמו' המאציל שהוא בבחי' א"ס ממש. כי חסד ואהבה דאברהם אע"פ שנק' אוהבי¹⁰⁵ רחימא דמלכא¹⁰⁶ כמ"ש בזהר הרי מ"מ היא גבול בנשמתו שהיא בחסד דמל' דבריאה¹⁰⁷, ואיך יהי' מזה החסד או האהבה המוגבלת אתעדל"ע בחסד ואהבה בעצמו' המאציל שהוא בבחי' א"ס ואיך נק' בשם מרכבה, וכן בפחד דיצחק ורחמים דיעקב כו'. אלא צ"ל בהכרח שיש מי שמחבר ומקשר לאתעדל"ע שבאצי' להיות מתעורר מאתעדל"ת שבבחי' גבול כו', ולזה א' וארא אל אברהם בבחי' ממוצע לחבר ולהמשיך שם הוי' בחסד דאברהם וכן בפחד יצחק כו' להיות בבחי' מרכבה ממש, והוא בחי' אל שדי דהיינו בשם זה דא"ל אל"ף למ"ד שהוא בבחי' החסד דוקא כמ"ש חסד אל כל היום¹⁰⁸, ואל זה מלובש בשם שדי סב, בשהוא בבחי' הדין וצמצום¹⁰⁹ דוקא כו', והוא כענין מארז"ל בפי' שדי שא' לעולמו די¹¹⁰ כו' וד"ל.

וביאור הדברים הנה כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה¹¹¹ הרי העולם נברא במדת החסד דוקא (כמו שא' חסד א' יברא¹¹² כו'), אך א"כ הול"ל כי אמרתי חסד יבנה עולם ולא עולם חסד יבנה דמשמע שגוף הבנין הוא מבחי' החסד, וז"ש חסד יבנה שיומשך החסד בבחי' בנין והיכל כו', וא"כ מה זה שא' [כי אמרתי] עולם חסד יבנה כו'. אלא הענין הוא דבחי' עולם זה הוא אור האלקי העליון שמאיר מזיו ואור התענוג דעולם הא"ס כנ"ל לכל נשמה ונשמה להקיף אותה מכל צד כענין שיהי' לכל צדיק ש"י עולמות, שיש עד"ז כמה מיני רבבות עלמין וכמו ת' [אלף¹¹³ ] עלמין דכסופין כו'. וזה העולם יבנה בבחי' בנין והיכל כהיכל ובית גשמי המקיף לאדם למעלה ולמטה וכל צד כמו שבתי בבית ה'¹¹⁴ לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כו' שמוקף מלמעלה ולמטה וד' רוחות בד' דפנות כו'. וזה ההיכל נבנה מבחי' אור החסד העליון דוקא, שזהו בחי' המקיף דרב חסד העליון שנק' אה"ר שהוא בחי' אהבה העליונה דבחי' חסד דאצי' הנמשכת ובא' על נשמת האדם מלמעלה ומקפת אותה מראשה עד רגלה כו', וכמו וימינו תחבקני¹¹⁵ ימין מקרבת¹¹⁶ דאה"ר העליונה תחבקני מכל צד כו', כמו"כ אור חסד העליון נעשה ונמשך לנשמה האלקי' בבחי' בנין בית והיכל להסתירו בסתר עליון כו'. וזהו כמו שע"י אהבה וחסד דאברהם שהי' מרכבה לבחי' חסד דאצי' שכלול בחסד דעצמו' המאציל, הרי נעשה אתעדל"ע עי"ז ונמשך התעוררו' אור האה"ר העליונה שבעצמו' דא"ס ממש כמו זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה מעולם דא"ס¹¹⁷, וכן אשר נשבעת לאבותינו¹¹⁸ מימי קדם כמ"ש במ"א, והי' אור רב חסד זה מקיף לנשמת אברהם וכמ"ש לו אנכי מגן לך¹¹⁹ ונק' מגן אברהם¹²⁰ כידוע (וכמו"כ זוכר חסדי אבות¹²¹ ומביא גואל דבחי' מקיף דרב חסד הנ"ל לב"ב למען שמו באה"ר העליונה כמו שהי' עוזר ומושיע ומגן לאברהם ממש דזכות אבות לא תמו¹²² מטעם זה שהיו בבחי' מרכבה ממש למדות דחג"ת שבא"ס ממש שנק' ימי קדם כידוע). וזהו כי אמרתי ברצוני להיות עולם שהוא בחי' בית והיכל לנשמות, אז ע"י חסד דוקא יבנה כל בית והיכל [ועולם], והוא בהתחלקו' החסד הזה לריבוי אותיות דוקא שנק' אבנים לבנות ריבוי בתים והיכלות כמו בנין בית בריבוי אבנים כמו ה' אבנים בונות כו' שזהו בחי' חסד אלקים לשון רבים כנ"ל (כמשי"ת).

סב, גוזהו וארא אל אברהם כו' באל שדי דוקא כנ"ל, דהנה ע"ד הנ"ל בפי' כי אמרתי עולם כו', כך הי' באבות שהן המרכבה ממש כסוס לגבי רוכבו וכפני ארי' ופני שור¹²³ למעלה במרכבה העליונה כו', וכמ"ש ויעל אלקי' מעל אברהם¹²⁴ דהיינו שהי' אור גילוי השכינה ממש על נשמת אברהם בדברו אתו וכשכלה לדבר אתו נעלה ונסתלק אלקי' מנשמת אברהם. ובודאי הי' גילוי זה באופן מדרג' דנשמת אברהם שהוא באופן דביקותו למעלה באלקים חיים [ב]אהבה ותשוק' בהתקשרות אמיתי' בתמידו' בלי הפסק וביטול כלל, וכמ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה¹²⁵ בסט' דדרום שהוא בחי' האהבה¹²⁶ כפני ארי' להימין דארי' שאג באה"ר¹²⁷ כו', ופי' הלוך ונסוע מדרגא לדרגא¹²⁸ בעילוי אחר עילוי בעוצם הדביקו' והפשט' כל העצמו' מכל וכל כו'. ולפ"ע עליי' נשמת אברהם בחסד ואהבה האלקי' בדרום העליון, כך נמשך עלי' מלמעלה למטה על נשמתו ממש בבחי' גילוי אור מקיף דאה"ר העליונה שבאה מעצמו' א"ס שבמדת החסד ואהבה שבאצי' דאיהו וחיוהי חד ממש שהוא בבחי' א"ס ממש כמו אהבתי אתכם אמר ה'¹²⁹, דאהבה זו בבחי' א"ס ממש ולא אהבה גבולי' כאהבת אדם כי לא אדם הוא¹³⁰ כו', ולכך אמר אה"ע אהבתיך¹³¹ בנצחיות דא"ס וכן אה"ר כו'. ומטעם זה ודאי שאור אה"ר העליונה דא"ס ממש נעשה בבחי' מקיף לנשמת אברהם בדברו אתו מכל צד מלמעלה ומלמטה כמו היכל ובית כנ"ל בפי' עולם חסד יבנה וד"ל (וכמו וכבוד ה' יאספך¹³² שיש מלבוש לנשמה בג"ע¹³³ מזיו השכינה בבחי' מקיף להקיפה מכל צד כו' וגם לנשמה בגוף או' ואתה משמרה בקרבי¹³⁴ כמ"ש במ"א) (וגם נמשך [oldpage_צא] לבא למטה בלבוש גשמי להלביש ולהקיף על האדם לשמרו מכל רע ומכל קטרוג כמו ויסך אלוה בעדו¹³⁵, אלוה זה שם של חסד העליון, וכן הלא אתה שכת בעדו¹³⁶ כו' וכה"ג). אך הנה מאחר שבחי' אור אהבה או חסד עליון זה בא מעצמו' א"ס שבאצי' להקיף לנשמה האלקי' בפרט בנשמת אברהם ולנש"י בכלל כמ"ש יסובבנהו¹³⁷ יבוננהו יצרנהו כו', [א"כ] לכאורה יפלא איך יוגבל האור הזה בשיעור ומדה להיות בהגבלה באופן בנין בית או היכל וסוכה לסכך ולהקיף רק לנשמה זאת, ולבא בהתחלקות פרטיות לכל נשמה ונשמה, שכל זה אין לו ערך לגבי עצמות אור האה"ר העליונה כמו שהיא למעלה בעצמו', כי איך יוגבל מאור א"ס המשכת אור הבא במדה אף שבא בבחי' מקיף לנשמה כו', וגם מה שבא בצמצומי' רבים בכמה רבבות אופנים שונים במקיפים סב, דשונים לכל נשמה (כענין ש"י עולמות או ת' עלמין דכסופין כנ"ל). ומוכרח לומר לפי שכל יכול הוא ויכול להמשיך דבר והיפוכו כא', והוא בחי' אור החסד שיבא במדה וגבול בהקפה כפי הצריך ולא יותר, וזהו שנק' אל שדי א"ל הוא בחי' המקיף דחסד העליון הנ"ל, ואמנם בא בצמצומי' במדה ושיעור כפי שיעור בנין היכל ועולם, וזהו שם שדי שא' לעולמו די, שמצמצם אור החסד שעולם יבנה כנ"ל ואו' די שלא יומשך בלי גבול כו' וד"ל.

ומה שא' בלשון די, כי הנה בבחי' הצמצום שקדם להתהוות העולם כבר א' בראשית ברא אלקי'¹³⁸ בשם אלקים דוקא המצמצם¹³⁹ עצמות האור להיות רק בחי' הארה דהארה לבד כידוע במא' כברייתו ש"ע ברישא חשוכא¹⁴⁰ כו'. אך זה הצמצום שא' לעולמו די היינו לאחר שמתפשט אור החסד דמקיף העליון שצריך לצמצמו שלא יתפשט יותר מדאי עד שצריך לומר לעולמו די, הנה ודאי שגם הצמצום הזה הבא אחר ההתפשטו' מוכרח שעלה ברצון הקדום בעצמו' המאציל ואח"כ יצא צמצום זה לידי גילוי מן ההעלם בעולם הנברא יש מאין במה שיש לו גבול ומדה ושיעור כו'. וזהו שא' ברצונו הקדום שיהי' לעולמו די בגבול ומדה כו', שהי' זה הצמצום בעצמותו תחלה באמירה דרצון בהעלם ומזה יצא כח הצמצום להגביל העולם ממש (וכמו שאנו רואי' בכל מציא' בריא' מאין ליש בעולמות הרוחניי' וגם הגשמיי' שהן מוגבלים בתמונתם, ואופן בנין חומרם וצורתם, [כ]ציור בריא' דאדם ובהמה בכמה מינים שונים, וכן ציור הצומח ודומם בכל מיניהם, וכך בציור החיות ואופני' ושרפי' כמ"ש כי הוא ציוה ברצונו הקדום ונבראו¹⁴¹ ממילא בצמצום ציור ותמונה כמו גם בשמים וארץ וכל אשר בהם לא יוסיף ולא יגרע כו') (ואע"פ שאו' ברוך שאמר והי' העולם¹⁴² שזהו אמירה דחסד ורב טוב שברצון הקד[ו]ם, עכ"ז כלול עמו בחי' הדין וצמצום בחסד זה עצמו במה שא' לעולמו די בכלל ובפרט בכל עולם וכל מציאות רוחני וגשמי וד"ל). וזהו פי' די שהיו"ד הוא הצמצום שאחר ההתפשטו' דעולם שיהי' די להתפשטותו, והוא יו"ד שאחר הדלי"ת, שהד' הוא התפשטו' דאורך ורוחב וצמצום דיו"ד מצמצמו בגבול ומדה לפי הצריך ולא יותר (וזהו פי' דשם שדי, דשי"ן הוא ג' קוין דחכ' במל' ודלי"ת הוא התפשטו' דמל' ויו"ד שאחריו הוא בחי' חיבור יסוד שבמל' שנק' יו"ד זעירא שא' לעולמו די שכלול מחו"ג יחד וד"ל).

סג, אוזהו שא' וארא אל אברהם כו' שכאשר הי' צריך להיות בחי' גילוי דשם הוי' בנשמת האבות להיות בחי' מרכבה כנ"ל, הי' ע"י בחי' הממוצע דאל שדי דוקא שהוא המצמצם לאור מקיף דחסד עליון ואו' לעולמו די. וכך הי' באבות כשהי' השכינה שורה עליהם בבחי' מקיף כנ"ל, ועי"ז הי' ביכולת האבות להיות מרכבה עליונה להעלות מ"ן ולהמשיך מ"ד עד שיהי' תמיד אתעדל"ע באצי' מאתעדל"ת שלהם כנ"ל וד"ל. ובכ"ז יובן מ"ש הללוהו בגבורותיו¹⁴³ ואח"כ הללוהו כרוב גודלו ולא כגודל גדלו כו', לפי שע"י בחי' גבורות וצמצומי' דשם שדי הנ"ל באור החסד העליון הוא שיכול לבא אח"כ לבחי' גדולה והתפשטות רבות בריבוי אופנים שונים באופן בנין בית והיכל שהוא בנין דחסד כמ"ש עולם חסד יבנה כנ"ל, ואם לא בחי' גבורות וצמצום הזה שא' לעולמו די כנ"ל, לא הי' יכול לבוא המשכת חסד העליון מאור א"ס עצמו שבאצי' ביריד' והתחברות כ"כ למטה להתמשך בציור אופן בנין בית והיכל שנק' מקיפים לנשמות ומלאכים, וכנ"ל במקיף העליון [ב]נשמת אברהם וכה"ג וע"כ א' וארא כו' באל שדי דוקא כנ"ל. וז"ש הללוהו בגבורותיו בבחי' הצמצומי' שא' לעולמו די ואח"כ הללוהו כרוב גודלו שגדולה וחסד העליון בא בריבוי חלקי' בשיעור ומדה כפי הצריך לבנין העולמות וההיכלות ולא יותר כנ"ל וד"ל.

והנה כדוגמא זו שא' וארא אל כו' יש ג"כ עכשיו בכל נשמה בפרט כמ"ש ואהבת את ה' כו', דפי' ואהבת הוא פועל יוצא לפעול ולהמשיך למעלה התעוררו' אה"ר בעצמו' א"ס שתצא מן ההעלם דעצמו' לידי גילוי להיות בבחי' מקיף על הנשמה כמו וימינו תחבקני (או כמ"ש ה' צלך¹⁴⁴ על יד ימינך וכה"ג). והיינו לאהבה את הוי' שיפעול למעלה אה"ר להביא לגילוי אור דשם הוי' בגילוי אהבה עליונה למטה, אך בפסוד"ז עד ק"ש היינו רק התעוררות שלמטה בנשמות שמתפעלי' באהבה מפני השגות גדולת ה' בשיר ושבח שמשבחי' ברוממו' אל בגרונם כו', עד ברכת אה"ע אהבתנו שהוא אה"ר העליונה שבאה על הנשמה בבחי' מקיף עד הבוחר בעמ"י באהבה, ואז יכול לומר בק"ש ואהבת את ה' כו' שיומשך עליו אה"ר העליונה מן ההעלם לגילוי ממש, ונק' היכל אהבה¹⁴⁵ עליונה דאצי' [או היכל החסד¹⁴⁶ דאצי' כו' כידוע וד"ל (ובאמת ויציב שהוא היכל הרצון¹⁴⁷ כידוע שיש כח ועוז באהב' העליונ' דאצי'] כמים הפא"פ¹⁴⁸ כו' לאמת לאמיתי' דאהבה התחתונה שבאדם שיהי' כמו האמת דאהבה האלקי' העליונה באמרו אמת ויציב כו' סג, בומתוקן כמו יציבא מילתא¹⁴⁹ כו', שמאמת לאמת הראשון והוא בחי' בירור שני דנשמות בעלייתם באצי' שנק' קשור' דנשמתי'¹⁵⁰ והן ט"ו ווי"ן¹⁵¹ דאמת ויציב שבווין תתקטר¹⁵² כו' כמ"ש במ"א וד"ל).

ושמי הוי' לא נודעתי להם, פי' קאי אדסמיך לי' שא' אני הוי' דהיינו שם אלקים הוא שם הוי' ביחוד גמור כנ"ל, ובזה היחוד דשם הוי' ואלקי' הוא שנתגלה לאבות. וז"ש וארא אל אברהם כו' ע"י בחי' הממוצע דאל שדי כנ"ל, אך עכ"ז ושמי הוי' לא נודעתי להם דהיינו שמי הוי' הפנימי' והעצמי' שלמעלה מעלה גם מבחי' היחוד דהוי' ואלקים הנ"ל לא נודעתי להם כלל. והענין הוא לפי שכל שמבואר למעלה בענין יחוד זה דהוי' ואלקי' הכל הוא בבחי' אור ההשפעה והמשכה מאור א"ס ב"ה ע"י שם הוי' באלקי' בהתפשטו' גדולתו כו' עד למטה מטה בעולמות העליוני' שע"ז א' מה גדלו מעשיך ה' כו' [oldpage_צב] ועד עולמות התחתוני' שע"ז א' מה רבו מעשיך ה' כו' כנ"ל באריכות, אבל¹⁵³ זה אינו רק בחי' התפשטו' דשם הוי' באלקי' כו', וז"ש אני הוי' שמתגלה למטה בשם אלקי' בשביל להיות מקור חיות כל העולמות כו', אבל שמי הוי' העצמי ממש כמו שהוא ית' לבדו בעצמותו למעלה מעלה מבחי' התפשטות והשתלשלו' בקו"ח כו' באו"כ ואותיות וצירופי' כו', לא נודעתי גם לאבות אע"פ שהן המרכבה ממש כנ"ל, לפי שהן הן כל התו"מ שניתן לישראל למטה שהן בשרשם בפנימי' דשם הוי' דוקא שנק' שמי הוי' ממש. וביאור הענין ידוע בשרש המצות שהן בבחי' פנימי' דרצה"ע ממש כמו שהוא בפנימי' ועצמו' דא"ס שנק' פנימי' רצונותיו (שלמעלה הרבה גם מרצונו הפשוט להאציל או"כ ע"י הקו"ח כו'), והיינו כמו שהמצות הן בעצמותו ית' שנק' מצות הוי'¹⁵⁴ ממש, וכן אנו או' אשר קדשנו במצותיו¹⁵⁵ כו', שנק' מצותי וחוקתי¹⁵⁶ כו' (למעלה גם מבחי' רמ"ח אברים דמלכא¹⁵⁷ שהן רק או"כ דאצי', אלא הן באור א"ס עצמו רק שנמשך בבחי' הלבשה ומקיף על אדם העליון דאצי' שהוא בחי' ז"א, כידוע ומבואר במ"א בענין מה שא' שהקב"ה שהוא בחי' ז"א¹⁵⁸ דאצי' מניח תפילין¹⁵⁹ בראשו כו' ותפילין דמארי עלמא¹⁶⁰ מאי כתי' בהו ומי כעמך ישראל¹⁶¹ גוי אחד בארץ, וכה"ג מתעטף בטלית¹⁶² ועושה צדקה¹⁶³ ועוסק בתורה¹⁶⁴ וגמ"ח¹⁶⁵ וגם [ב]ביקור חולים שביקר לא"א¹⁶⁶ כו' וכה"ג וד"ל), וזהו שנק' שמי הוי' שבעצמותו ית' ממש. וזהו שא' בזהר עמ"ש מה יתרון לאדם¹⁶⁷ בכל עמלו שיעמול תחת השמש דוקא אבל שאני עמלא דאוריי' דלעילא מן סג, גשמשא הוא כו', וביאור הדברים ידוע בפי' כי שמש ומגן¹⁶⁸ הוי' אלקים דהוי' נק' שמש ואלקי' הוא מגן ונרתק לשם הוי' כידוע, ובחי' העמל שתחת השמש זהו לעשות היחוד בהוי' ואלקים כנ"ל כמו שהיו האבות עושים יחוד עליון זה תמיד ע"י שם שדי כו' כנ"ל, וע"ז א' מה יתרון לאדם בעמלו ש[יעמול] תחת השמש שאין זה רק לשפע העולמות כנ"ל, אבל עמלא דאורייתא שהן קיום התו"מ שלנו לעילא מן שמשא הוא והיינו בחי' שמי הוי' שם עצמותו¹⁶⁹ ית' ממש, כמו מצות הוי' דתפילין שלנו שהן כתפילין דמארי עלמא כו' (ולא כמו עובדא דיעקב במקלות שפצל¹⁷⁰ כו' דאע"פ שהי' בכוונה א' באותו יחו"ע דתפילין כמ"ש בזהר, עכ"ז אין בו מצות הוי' שבעצמו' ממש רק בתפילין שלנו דוקא. וכה"ג בכל המצות שקיימו האבות ברוחני' דאצי', כאברהם שקיים כל התו"מ שברוחניות¹⁷¹ כידוע, עכ"ז שמי הוי' [ד]עצמו' לא הי' בזה רק במצות גשמיו' שניתנו לנו במ"ת דוקא, לפי ששרשם מתרי"ג ארחין¹⁷² וי"ג חוורתי¹⁷³ דע"י שהן באוא"ס עצמו, שע"כ א' דוד רחבה מצותך מאד¹⁷⁴ בבחי' א"ס עצמו ממש, שזה לא נודעתי לאבות כ"א במ"ת, שא' אנכי שרש רמ"ח¹⁷⁵ ולא יהי' לך שרש שס"ה ל"ת בגשמיות דוקא ואז הי' גילוי פנימי' דשם הוי' העצמי כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם¹⁷⁶, אבל לאבות שמי הוי' לא נודעתי להם) וד"ל.

ואחר כ"ז יובן ענין התשובה על שאלת משה למה הרעות לעם הזה כו' מה זו תשובה לזה במ"ש וארא אל אברהם כו', דהנה ידוע בענין והחיות רו"ש¹⁷⁷ כו' דלפ"ע בחי' הרצוא מלמטה למעלה כך ערך בחי' השוב מלמעלה למטה דרוח אייתי רוח¹⁷⁸ כו'. דאם בחי' הרצוא מלמטה למעלה הוא בבחי' ההסתלקות והעלי' למעלה מעלה ביותר, ודאי כן לפ"ע יהי' בחי' הירידה וההמשכה דבחי' שוב מלמעלה מעלה ממקום ומדרג' העליונה וגבוה ביותר ברוממות העליון ביותר (וכמ"ש במ"א בענין והנה אנחנו מאלמים אלומים והנה קמה אלומתי¹⁷⁹ כו' שהעלאת מ"ן דיוסף צ"ע הי' למעלה יותר ע"כ הי' המשכתו מלמעלה מעלה יותר, כענין שמים לרום¹⁸⁰ וארץ לעומק שמעמ"ת יותר יעלה לעמ"ר יותר כו' וממקום שעלה לשם משם סג, דימשך. וראי' מגלות זה האחרון שהעלי' למעלה ביותר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא¹⁸¹ כו' ע"כ יהי' הירידה והמשכה בגילוי אור בימות המשיח ממקום העליון ביותר¹⁸² כידוע) (ושרש הענין ידוע בשרש בחי' רו"ש שזהו מן המקבל אל המשפיע, ושרשו מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל נק' מטי ולא מטי¹⁸⁴¹⁸³ כמ"ש בע"ח, והוא כמו ורוח אלקי' מרחפת כו' נוגע ואינו נוגע¹⁸⁵ כו', שזהו בבחי' המקיף על הפנימי שנוגע ואינו נוגע כו'. שיש ג"כ במשפיע אל המקבל התפשטו' והסתלקות, ולפ"ע הירידה בבחי' מטי תחלה כך ערך העליה והסתלקות דלא מטי, כמו הנשימה בחוטם¹⁸⁶ בב' נקבים שתחלה מתפשט ויורח¹⁸⁷ בנקב א' בחוטם בשינה ומיד חוזר ומסתלק, אבל בדפיקו דליבא¹⁸⁸ נהפך הוא שתחלה מסתלק ברצוא ואח"כ מתיישב בבחי' שוב, ורוח שבלב מרכבה לגבי נשמה¹⁸⁹ שבמוח ומבחי' רו"ש העולה מן הלב נמשך הנשמה בחוטם ואף בבחי' מולמ"ט, ולפ"ע העלא' דרו"ש כן הוא ערך הירידה דמולמ"ט דמקיף דנשמה מלמעלה למטה וד"ל). ובזה יובן כל עיקר ענין הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים בחו"ל בעב"ק¹⁹⁰ כ"כ אע"פ שלא חטאו כלל כנ"ל, לפי שכל עלי' גורם ירידה לפ"ע כנ"ל, ולפ"ע המדרג' הגבוה שיהי' בירידה והמשכה מלמעלה מעומ"ר כו' למטה בבחי' שוב כך לפ"ע צ"ל בתחלה בחי' הרצוא מעמ"ת ביותר כנ"ל. וע"כ כאשר ישראל היו צריכי' לבא למעלת קבלת התורה פב"פ ממדריגה הגבוה מאד נעלה כידוע בבחי' שוב מרוממות הא"ס עצמו באמרו אנכי כו' שאנכי¹⁹¹ כו', לזאת היו צריכים להיות תחלה בגלות מצרים בעמ"ת דנש"ט¹⁹² בגלות קשה בחו"ל כו', כדי שיצעקו אל ה' בצר להם בבחי' רצוא והסתלקות בכלות הנפש ממש כמ"ש ותעל שוועתם¹⁹³ אל האלקי' כו'. וזה הי' מוכרח להיות שבלא זה לא היו יכולים להגיע למדרג' קבלת התורה דלפום צערא אגרא¹⁹⁴ וכמ"ש ג' דברים באי' ע"י יסורים¹⁹⁵ תורה וא"י ועוה"ב, תורה באמצעית גלות מצרים ע"י יסורים קשים בחו"ל כו', וא"י ע"י היסורים שבמדבר מ' שנה דכתי' ויענך וירעיבך¹⁹⁶ כו', והעוה"ב ע"י הגלות הארוך כו' (וכל הגבוה גבוה במעלה יותר צ"ל תחלה צער ועינוי יותר, בגלות מצרים רק רד"ו שנה¹⁹⁷ לפני מ"ת, וא"י למעלה ממ"ת שהוא קיום התו"מ, סד, אועוה"ב למעלה מא"י ע"כ הגלות מתארך ביותר כו' כמשי"ת). ובזה יתורץ לכאורה ענין התשובה על שאלת משה למה הרעות כו', דבשביל שיוכלו לקבל משמי הוי' שבתו"מ במ"ת פב"פ שלא נודעתי לאבות שהוא מדרגה גבוה ביותר מפנימי' ועצמו' דאוא"ס ממש כנ"ל, ע"כ צריכים להיות בבחי' הרצוא תחלה לפ"ע השוב, והוא בגלות דמצרים שירע להם ביותר דלפום צערא אגרא כו', וז"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם כו' שזהו תשובה על למה הרעות כו' וד"ל.

אך עדיין אין זה מתיישב דבשביל זה לא הי' מוכרח שיבאו בגלות מצרים דוקא והי' יכול להביא עליהם צער ויסורים בלא גלות בעבודה קשה כו'. ועוד דלא הי' [oldpage_צג] צ"ל [רק] בחי' רצוא ולא יסורי' בגלות כו'. אך הנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא מ"ש רם על כל גוים ה'¹⁹⁸ כו', ויש להבין למה על גוים דוקא הוא רם כו', אך הענין הוא משום דא"א שיומשך אור האלקי בגוים בגילוי או"פ רק מרחוק ה' נראה עליהם¹⁹⁹, וקרו לי' אלקא דאלקייא²⁰⁰ כו', להיותו הוא ית' רם ומתנשא מהם בבחי' מקיף ברוממות העליון ע"כ גם למטה רם ומתנשא אצלם כו', לפי שהן מקבלי' שרש חיותם מבחי' הרוממות דבחי' מקיף העליון כמו שהוא ית' רם ברוממו' העצמות טרם שמצמצם א"ע ביריד' והשתלשלו' דאו"פ בכלי, שאין ע"ש²⁰¹ יכולים לקבל משם בגילוי משום שנא' וכבודי לאחר לא אתן²⁰² כו'. רק מבחי' המקיף העליון ששם יכולים לקבל משום ששם נא' וגם חשך לא יחשיך ממך כחשיכה כאורה²⁰³ ממש שוין²⁰⁴, כידוע במה שביקש משה²⁰⁵ שלא תשרה שכינה באוה"ע כו', לפי שמצד בחי' רוממו' העצמו' יכול להשרות שכינה גם בחשך כמו באור, וראי' מנבוא' בלעם²⁰⁶ וממה שדיבר אל הנחש²⁰⁷ כו' וממה שנק' מלך הגוים²⁰⁸ בזמן הגלות כו', לפי שנבדל הוא בערך מכל ההשתלשלו' (וע"כ איוב שהי' מאוה"ע²⁰⁹ א'²¹⁰ אם צדקת מה תתן לו ואם רבו²¹¹ פשעיך מה תעשה לו כו' וד"ל). ולפי"ז לא הי' יכול להיות בחי' השפעה פנימי' ועצמיות מיוחדת לישראל לבדם כמו במ"ת דכתיב פב"פ כו', מאחר שבבחי' רוממו' העצמו' הכל שוין שם חשך ואור סט' דקדושה עם כו'. אך זה הי' עיקר ענין גלות ישראל במצרים שיהיו משועבדים תחת שר של מצרים שאז הוא ית' ברוממו' סד, בהעצמו' ששם מקבלים גם אוה"ע כו', שזהו מצד בחי' ההסתלקו' בבחי' רצוא בעצמו' ההתנשאות דקמי' כולא כלא ממש כו'. אמנם בזה עצמו גם בהיותם בגלות מצרים הובדלו ישראל מאוה"ע, שגם בבחי' רוממו' דעצמו' ממש ישראל הן עלו במחשבה²¹² הפנימי' ועצמו' כמ"ש יבחר לנו את נחלתינו²¹³ כו', ולא ישרה שכינתו רק בישראל לבד כמ"ש ונפלינו כו'. וזהו הרבותא יתירה שא' או הנסה אלקי'²¹⁴ לקחת לו גוי מקרב גוי כו', שנבדלו ישראל להיות מיוחדי' לשפע הפנימי' ועצמו' גם בהיותם בגלות מצרים שהרי נגלה עליהם שם מלך מלכי²¹⁵ כו', ונתייחדו המה דוקא לקבלת התורה פב"פ מאנכי מי שאנכי כו' ולא עם אחר זולתם, וכמו ששלח לפרעה ע"י משה שלח את בני ויעבדני²¹⁶ בני בכורי ישראל²¹⁷ כו' וד"ל. וזהו מי כה' אלקינו²¹⁸ המגביהי לשבת המשפילי לראות²¹⁹ בשמים ובארץ כו' מקימי מעפר דל²²⁰ כו', ולכאורה מה שייכות יש למ"ש מקימי למ"ש תחלה המגביהי המשפילי כו'. אך הענין הוא דמקימי מעפר קאי ארישא דקרא שא' מי כה' אלקינו דוקא שמיוחד לעמו ישראל דוקא להיות אלקינו, וההוראה לזה הוא כאשר מגביהי לשבת בבחי' הרוממו' בעצמותו ממש, ואע"פ שמגביהי לשבת למעלה מעלה מ"מ כשמשפיל א"ע ביריד' והשתלשלו' למטה בשמים וארץ אע"פ שהכל שוין עכ"ז לא ישרה שכינתו רק בישראל. וז"ש מקימי מעפר דל שהוא השכינה²²¹ שבגלות, כי גם בגלות שעולה הוא ית' ברוממו' דעצמו' כמ"ש המגביהי לשבת כו' (אלכה אשובה²²² אל מקומי ממש), נבחרו שם דוקא ישראל לעם סגולתו²²³ כמ"ש כי הוא עשנו²²⁴ ולא²²⁵ אנחנו עמו וצאן מרעיתו כו' יעקב חבל נחלתו לפי שחלק הוי' עמו²²⁶ ממש כו וכמו שאו' הבוחר בעמ"י²²⁷ כו'. וזהו שבמ"ת דוקא ירדה שנאה לאוה"ע שמפני זה נק' סיני²²⁸ כידוע, דמשמע שקודם לכן לא הי' שנאה לאוה"ע כלל שהיו הכל שוין מצד בחי' הרוממו' כנ"ל, ואמנם במ"ת גם בבחי' הרוממו' דעצמו' ממש נבדלו ישראל לקבלת התו' פב"פ וממילא ירד[ה] שנאה לאוה"ע וד"ל.

ובכ"ז ²²⁹ יתורץ טעם גזירת גלות מצרים למה הוצרכו להיות בגלות דוקא תחת שר של מצרים כו', ואם בשביל שיהי' להם עלי' אח"כ שזה תלוי בירידה ושפלות ויסורים סד, גשמקודם כמ"ש ג' דברים באים כו', הרי הי' יכול להיות זה בלא גלות כו'. אך הענין הוא כנ"ל בענין רם על כל גוים כו', שאצל הגוים הוא בבחי' הרוממות והתנשאו' שבעצמותו ממש בבחי' המקיף העליון ביותר כנ"ל, ששם אין הפרש בין אור לחשך וקדש וחול ויכולים הכל לקבל בשוה כו' (שאין צדקת הצדיק פועל שם בחי' תוס' אור ולא רשעת הרשע פועל גרעון האור להיותו מובדל ומרומם מכל ההשתלשלו' כנ"ל, ולכך איוב הגם שהי' צדיק גמור וירא אלקים וסר מרע²³⁰ שאין כמוהו א' אם צדקת מה תתן לו כו' לפי שהי' מאוה"ע שמקבלים מבחי' המקיף דרוממו' דשם דוקא אם צדקת מה תתן לו להוסיף אור ואם רבו פשעיך מה תעשה לו לגרוע האור כו' וד"ל). אבל כשירד ה' על ה"ס בבחי' האר' אור פנימי ועצמו' לישראל לבדם וא' אנכי ה' אלקיך²³¹ דוקא כו', הרי ירד אור זה מבחי' הרוממו' דעצמות ממש בא' אנכי ממש ומשם דוקא הובדלו ישראל בבחי' הפנימי' ועצמו' מפני שהבדיל שם דוקא בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים כנ"ל להיות אנכי ה' אלקיך דוקא וירד[ה] שנא[ה] כו' כנ"ל, אז עיקר ההבדלה אשר נבדלו ישראל בזה זהו במה שקיבלו תו"מ דוקא בסור מרע ועש"ט ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שכלולים באנכי ולא יהי' לך, שיהי' בחי' הטוב שלהם במצות מעשיות פועל למעלה בחי' תוס' אור גדול מעצמות הא"ס באצי', ולהיפך מל"ת יהי' גרעון האור באו"כ כידוע במ"ש הפושעים בי בגופא דמלכא²³² כו', שזהו היפך גמור ממ"ש אם צדקת מה תתן לו שאינו אלא באוה"ע דוקא לפי שהפרידן מיחודו²³³ העצמי שבתו"מ ואינם מקבלים רק מחיצוני' דמקיף העליון מרחוק דוקא ולא מקרוב כלל כמ"ש רם על כו' וד"ל).

וזהו הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים תחלה קודם מ"ת דוקא, לפי שבכדי שיובדלו ישראל למעלה בבחי' הרוממות דעצמו' א"ס בבחי' הפנימי' ועצמו' בקבלת תו"מ שהוא בחי' המשכ' הפנימי' דשם הוי' העצמי שלא נודע גם לאבות כלל, היו צריכים להיות תחלה בגלות מצרים שיהיו משועבדים תחת שר של מצרים וישלוט עליהם שעי"ז יהיו גם המה בבחי' ההסתלקו' למעלה לקבל מבחי' הרוממו' דמקיף העליון שע"ז א' רם על כל גוים כו', שזהו דוקא בשעת ממשלת שר של מצרים שיכול לומר לי יאורי²³⁴ כו', וכמ"ש מי הוי' אשר אשמע בקולו²³⁵ להיותו מקבל מבחי' מקיף שלמעלה מהשתלשלו' דשם הוי' (כמבואר בפ' שמות באריכות²³⁶ ) שז"ש המגביהי לשבת כו' כנ"ל. אך במה ששיעבד פרעה בישראל בחומר ובלבינים עד שעלה שוועתם כו', סד, דזה הי' התועלת שיהיו ישראל נבדלים למעלה דוקא ברוממות דעצמו' להיות בבחי' פנימי' ועצמו' לקבלת התורה כנ"ל (וכמ"ש הנסה אלקי' כו' [לקחת לו] גוי מקרב גוי להבדיל ישראל ממצרים פנימי' מחיצוני' במקום הגבוה ונעלה כזה שהוא רוממות דמקיף העליון ששם הכל שוין ממש עד שביקש משה שלא ישרה כו' כנ"ל). וא"כ כדי שיוכלו ישראל לבוא למדרגה גבוה כזאת שיומשך להם מפנימי' ועצמו' דא"ס בתו"מ במ"ת הי' צריך ב' דברים, א' [oldpage_צד] שיהיו בגלות מצרים תחלה וגם יהי' בהם בחי' הרצוא והסתלקות ביסורים דשעבוד בחו"ל שעי"ז יגיעו לעלי' גדולה כזאת במ"ת שהוא בחי' השוב בתו"מ, שבא ממקום הגבוה ביותר שהוא דוקא לפ"ע בחי' הרצוא והסתלקות דכנ"י בעב"ק שלהם שמררו את חייהם כו' ובגלות מצרים דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שאז נא' עת אשר שלט האדם²³⁷ באדם לרע לו, ששליטה זאת באדם דקדושה הוא העושה הבדלה הפנימי' למעלה מעלה בעצם הרוממות כנ"ל, שעי"ז יובדל בחי' החיצוני' לגמרי גם למעלה ברוממו' דמקיף העליון עד שיפרידם גם למטה מיניקתם מסט' דקדושה ויהי' הבדלה גמורה גם למטה בין קדש לחול כו'. וזהו שיהי' לרע לו כו' כמו שהי' במצרים בהבדלה גם למטה בחיצוני' בי' מכות ובקי"ס כו', ואשר הוציאו כל הטוב שהי' גנוז במצרים כמ"ש וינצלו את מצרים²³⁸ כו'. וכך הוא בכל גלות שישראל משועבדים בלחץ ודחק בתכלית יותר מהכל כו' שע"ז א' עת אשר שלט האדם באדם כו' (וזהו שא' מי כמוך באלים, אין כמוך באלמים²³⁹ כו', והן הן גבורותיו²⁴⁰ כו' (אע"פ שהגלות נק' שינה²⁴¹ שזהו בחי' הסתלקות המוחי' כו' דאסתלק לעילא לעילא ברוממות העצמו' כנ"ל, עכ"ז א' דומה דודי לצבי²⁴² כמו צבי ישן בעינו א'²⁴³ וניעור בעין א' וכתיב לא ינום ולא יישן²⁴⁴ כו' (וזהו מי כה' אלקינו דוקא כשמגביהי לשבת כו' ששם הוא למעלה מן המצות כמ"ש אם צדקת כו' וכמ"ש זכרנו את הדגה כו' חנם בלא מצות²⁴⁵, אמנם שם דוקא הוא נק' ה' אלקינו דוקא כשמשפילי לראות שמקים מעפר דל כו', כמ"ש ליעקב אנכי ארד²⁴⁶ עמך מצרימה ואנכי אעלך במ"ת גם עלה בא"י²⁴⁷ ועוה"ב²⁴⁸ וד"ל.

וזהו ענין התשובה על שאלת משה למה הרעות לעם הזה כו' כמ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם כו', דהנה מבואר מכל הנ"ל דשרש התו"מ למעלה הוא בפנימיות ועצמיות דא"ס ממש שנק' מצותי כו', וזהו ושמי ה' ממש שלא נודעתי להם לאבות (רק ברוחניות דמצות כמו שהן באצי' לבד ולא כמו שהן במהו"ע ממש), וע"כ כדי שיוכלו סה, אבנ"י לקבל התו"מ פב"פ ממדרגה גבוה מאד כזו הי' בהכרח שיהי' בהם בחי' הרצוא וההסתלקו' למעלה בפנימי' ועצמות ממש, שזהו לפ"ע ממש להיות אח"כ בחי' השוב כזה בתו"מ שהן ג"כ מבחי' הפנימי' ועצמו' דוקא (והוא ע"י שהיו בגלות מצרים דוקא שהוא שליט' מצרים עליהם שאז נא' רם על כל גוים כו' לפי שמגביהי לשבת כו' מטעם הנ"ל). ומטעם זה הי' משך זמן הגלות במדה ומשקל זמן רב כזה רד"ו שנה (ועיקר המרירות לא הי' רק פ"ו שנה [כ]ימי מרים²⁴⁹ שהיתה בת פ"ו שנה ביצ"מ כידוע, וזהו גימט' דאלקים²⁵⁰ שהוא בחי' הדין²⁵¹ וצמצום שנמתק בזמן זה כמ"ש ותעל שועתם כו' וידע אלקים כו' (כמ"ש ע"פ ואת גביעי גביע הכסף²⁵² כו' באריכות), שזה הי' צריך להיות בבחי' הרצוא והסתלקות כדי להיות מזה בחי' השוב אח"כ לפ"ע זה במ"ת כנ"ל וד"ל. וזהו שא' ושמי הוי' לא נודעתי להם דהיינו תו"מ בגשמיות שהן גילוי שם הוי' העצמי' ופנימי' ממש ע"כ הי' הגלות משך זמן כזה כדי שיקבלו בעלי' הגדולה כזאת במ"ת בגילוי דשם הוי' זה כו', וזאת היא התשובה על שאלתך למה הרעות לעם הזה כו' (דמשמע דשאלת משה הי' על עיקר גזירת הגלות).

אך עדיין תשובה זאת אינה לשלימותה על טענת משה למה הרעות כו', דאין זו תשובה רק על העבר שהיו ישראל במצרים עד כה, אבל מה שהי' משה טוען על להבא בא' ומאז באתי לדבר אל פרעה²⁵³ כו' והצל לא הצלת את עמך כו' לכאורה לא השיבו עדיין. אך הנה ע"ז השיבו ה' עתה תראה כו' כי ביד חזקה כו', ולמה לפי שהגיע לזמן של הגלות ושעבוד שהוא רד"ו שנה כפי הצריך שיהי' ראויי' לקבלת התורה פב"פ כנ"ל. ועוד א' וגם הקימותי²⁵⁴ את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם כו', פי' דגם [ש]שמי הוי' לא נודעתי להם בתו"מ אבל א"י נתן להם בכריתות ברית, ועיקר קיום התו"מ צ"ל בא"י דוקא שהוא למעלה ממ"ת. וז"ש וגם [אני] שמעתי²⁵⁵ את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי הזה לתת להם א"י, שמצד היסורי' בגלות דוקא זכו גם לא"י ע"כ אזכור את בריתי להאבות לתת להם כו'. ולזאת בטלה טענת משה על להבא שבודאי אביאם גם לא"י להקים הברית לאבות כו'. וז"ש וגם אני שמעתי כו' דגם בשביל א"י היו מוכרחי' להיות בשעבוד הגלות יותר מבשביל מ"ת, אע"פ שכבר כרת ברית לאבות הוא מטעם שא' אח"כ לכן אמור לבנ"י²⁵⁶ אני הוי' כו' עד ולקחתי אתכם לי לעם²⁵⁷ והייתי לכם לאלקי' כו', דפי' לכן כולל ג' הטעמים שקדם א' וארא כו' ושמי הוי' לא כו', והב' וגם הקימותי סה, בכו', והג' וגם אני שמעתי נאקת כו', דכל אלה יחוברו לטעם א' להשיב על טענתו למה הרעות כו', והוא מ"ש לכן, כלומר מג' טעמים אלה אמור, יכול תוכל לומר לישראל שיהיו מוכנים להיות לקבלת התורה שז"ש ולקחתי אתכם לי לעם ולא עוד אלא והייתי לכם לאלקים שזהו בקיום המצות בפו"מ בא"י דוקא, שע"י המצות יש יחוד הוי' באלקי' ממש, דהיינו ששם הוי' כמו שהוא בעצמו²⁵⁸ נעשה רק בבחי' שם אלקי' וכמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקי'²⁵⁹ שזהו כמו דבר נפלא ומחודש ביותר שאין כמוהו שיהי' הוי' בעצמו לי לאלקים ממש, כמו שעכשיו אצלו בחי' אלקי' רק בצירוף שם הוי' ע"י צמצום דאל שדי שהוא בחי' הממוצע כנ"ל. וכך הוא כאן מ"ש והייתי לכם לאלקי' דמ"ש והייתי היינו שם הוי' שהזכיר קודם אני הוי' כו', שהוא עצמו ממש יהי' להם לאלקים ממש כמ"ש מי כה' אלקינו, ובכמה מקומות ובפרט בא' אנכי ה' אלקיך דוקא שזהו מדרגה היותר נעלה גם מיחוד דשם אלקים בהוי' הנ"ל שא' ע"ז וידבר אלקי' כו' אני הוי' כו' וד"ל.

והנה מאחר שמבואר למעלה דלפ"ע ההעלאה בבחי' רצוא והסתלקות בכלות הנפש בזמן הגלות שצעקו אל ה' בצר להם²⁶⁰ כו', כך הי' ערך בחי' השוב ממקום עליון וגבוה ביותר דהיינו מאותו מקום ומדרגה שעלה לשם, יומשך משם מבחי' הפנימי' ועצמיות בשם הוי' העצמי כנ"ל. וז"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך במ"ת כו' שזהו רק קבלת התו"מ, וממילא יובן מזה כאשר יהי' גילוי אוא"ס ממדרגה גבוה ונעלה יותר שהן פנימי' טעמי המצות וסודות התורה שיתגלה ע"י משיח (בהעברה שני' בנהר פרת כמ"ש עד יעבור²⁶¹ עמך ה' עד יעבור כו' וכמ"ש כימי צאתך²⁶² מאמ"צ אראנו נפלאות כו' כמ"ש במ"א), א"כ ודאי שצ"ל בחי' הרצוא שקודם לבחי' שוב כזה בהסתלקות ועלי' למעלה מעלה הרבה יותר, שמשם יהי' המשכת בחי' שוב כזה בגילוי רזי' דאוריי' והשגו' עצמו' אוא"ס מגדול עד קטן כמ"ש ולא ילמדו²⁶³ כו' כי כולם [oldpage_צה] ידעו אותי כו', שלא הי' כזה במ"ת ולא בבית ראשון כו'. וזהו הטעם לענין אריכות הגלות דעכשיו כ"כ משך זמן רב (י"ח מאות שנה²⁶⁴ ) שהוא בבחי' העלי' והסתלקו' למעלה מעלה בעילוי אחר עילוי בעצמו' במדרגה העליונה הרבה יותר מגלות מצרים שלא הי' רק רד"ו שנה לבד, א"כ ודאי שממקום שעלה משם דוקא יהי' בחי' השוב מרצוא כזה בבחי' יתרון מעלה ומדרגה הרבה יותר מכמו שהי' בזמן מ"ת שהי' פב"פ, והוא בחי' שלימות האמיתי שיהי' בימות המשיח דכתיב ונגלה כבוד ה' כו' וכתיב כי עין בעין יראו²⁶⁵ כו', שזהו סה, גהכרה במהו"ע ית' וכמ"ש ידעו אותי כלומר יכירו אותי כו', ולא כמ"ת שגם שא' וכל העם רואים²⁶⁶ כו', [ש]זהו קול דברים בלבד ותמונה²⁶⁷ אינכם רואים זולתי קול כו', וכן אמר כי לא ראיתם²⁶⁸ [כל תמונה] כו', ובמשיח א' ותמונת ה' יביט²⁶⁹ למעלה ממדרגת משה שא"ל ופני לא יראו²⁷⁰ כי לא יראני האדם וחי²⁷¹ שזהו עכשיו משא"כ במשיח וד"ל (והעוה"ב הוא למעלה גם מימות המשיח, וז"ש ואנכי אעלך גם עלה גם זה ריבוי לחיי העוה"ב²⁷² שנא' יקימנו ונחי' לפניו²⁷³ ממש שזהו אחר תח"ה דוקא וז"ש עם זו קנית²⁷⁴ ממש).

והנה אחר כל הנ"ל יובן ג"כ שגם עכשיו בק"ש במ"ש ואהבת את ה' בכל לבבך כו' שהן ג' מדרגות הנ"ל בפ' זו וארא אל כו', דמ"ש ואהבת בכל לבבך היינו בחי' היחוד דהוי' אלקים שהי' באבות שהן המרכבה באוי"ר כו'. אהבה דאברהם שרש לאהבה שבכל א' מישראל²⁷⁵ בא' ואהבת את הוי' אלקיך וידוע דואהבת גימ' ב"פ אור²⁷⁵ או"י ואו"ח שהוא אהבה דאברהם ופחד יצחק²⁷⁶ שהוא אוי"ר רו"ש ורחמים דיעקב בחי' הממוצע כו', וזהו בכל לבבך באוי"ר ורחמים כו' (ובאמת גם אוי"ר שנצטוו ישראל בדרך ציווי הרי גם הם ממצות הוי' שבכלל התו"מ ששרשם עליון יותר מאוי"ר דאבות גם שהי' ברוחניות בחי' מרכבה, כי יחוד זה דהוי' אלקים שבמצות אוי"ר למטה ובפרט לענין מעשה להיות סור מרע ביראה שהיא שרש²⁷⁷ לשס"ה ל"ת ובאהבה להיות עשה טוב בפו"מ גבוה הוא מיחוד העליון דהוי' באלקי' באוי"ר דאבות, לפי שנתחב"ס דוקא וכנ"ל בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם כו'), וזהו בכל לבבך בשני יצריך²⁷⁸ בסומ"ר מיראה וע"ט מאהבה כו' וד"ל. והמדרגה הב' בכל נפשך היינו מדרגה הב' דקבלת התו"מ פב"פ במ"ת שהוא בחי' שמי הוי' ממש שבעצמו' אוא"ס שלא נודע לאבות וכנ"ל. וזהו במצות ת"ת עכשיו כמ"ש ודברת בם²⁷⁹ כו', שע"י שמדבר דבר ה' בפיו הרי מקשר נפשו ומחשבתו ודיבורו בדבר הוי' במוחי' ומו"ד מחשבה במחשבה כו', שזהו כמו בחי' פב"פ דמ"ת ממש שהיו מקבלים דבר ה' בי' הדברות כי דבריו חיים וקיימים²⁸⁰ כו', וכידוע דכל היושב ושונה²⁸¹ הקב"ה יושב ושונה כנגדו ג"כ בבחי' פני' ומוחי' סה, דהעליוני' וכמ"ש ואשים דברי בפיך²⁸² ובצל ידי כו' וכן מ"ש ה' צלך²⁸³ כו' וכמ"ש במ"א, שזהו כמו קבלת התורה בסיני ממש וראי' ממה שארז"ל מה להלן באימה ויראה²⁸⁴ כו'. וזהו בחי' השוב כמ"ש ובכל נפשך לקשר השכל ומו"ד כו' להמשיך דבר ה' בד"ת להחיות נשמתו כמ"ש כי אמרתך חייתני²⁸⁵, ולהיות גילוי אור ה' באותיות התורה, ובחי' שוב זה הוא אחרי בחי' הרצוא דכל לבבך הנ"ל בבחי' התפעלו' הלב באוי"ר כנ"ל וד"ל. והמדרגה הג' הוא מ"ש ובכל מאדך שהיא מדרגה עליונה גם מבכל נפשך הנ"ל, וזהו ענין ומדרגה הנ"ל שיהי' בימות המשיח דוקא שאחר אריכות הגלות דעכשיו דכתיב עין בעין יראו²⁸⁶ כו' שלמעלה גם ממדרג' דמ"ת פב"פ כנ"ל. וזהו ע"י ענין בכל מאדך דוקא שהוא התשובה בקירות הלב שלמעלה מן השכל ו[ה]טעם שזהו בחי' מאד בלי גבול כלל, שהוא למעלה גם מקיום התו"מ באוי"ר בפו"מ דתשובה קדמה לעולם²⁸⁷ כו', לפי שמגיע בעצמו' אוא"ס ממש שלמעלה גם משמי הוי' שבתו"מ הנ"ל שאינו אלא בחי' שם עכ"פ אלא שהוא בחי' שמו העצמי כו'. וכמו שמבואר הטעם בזהר משום דבע"ת משכי לי' לקודב"ה בחילא יתיר²⁸⁸, פי' בחילא יתיר בכח גדול ועצום הרבה יותר מכח האוי"ר ומע"ט, ומפני זה אמרו רז"ל דבמקום שבע"ת עומדי'²⁸⁹ צ"ג א"י לעמוד שם כלל (וראי' מתשובה דראב"ד שיצאה נשמתו²⁹⁰ בבכי' וקנא בו רבי שהי' צ"ג וא' יש קונה עולמו²⁹¹ בשעה א' כו'). וזהו הטעם שא' בזהר ובדרז"ל דגם משה לא זכה לתשובה²⁹² רק קודם מותו כו' אע"פ שכבר קיבל את התורה פב"פ כו', וע"כ גם ביאת משיח תלוי בתשובה דוקא כמארז"ל אם ישראל עושי' תשובה²⁹³ נגאלי' וא"ל אינן נגאלין, לפי שמדרגה הגבוה מאד דעין בעין כו' הנ"ל שיהי' בימות המשיח א"א להיות כ"א ע"י בחי' רצוא והסתלקות דתשובה דוקא והוא כמו האה"ר דבכל מאדך. וז"ש ואנכי אעלך גם עלה לימות המשיח ע"י תשובה וכמ"ש בר"מ דמשיחא אתא לאתבא²⁹⁴ צדיקייא בתיובתא כו' (והעוה"ב למעלה גם מזה כמ"ש גם עלה, וכמ"ש עם זו קנית בקנין עצמי. ואין העוה"ב בא רק מן המצות²⁹⁵, כי גם התשובה אינו אלא בצדיקים²⁹⁶ בתו"מ דוקא כמ"ש במ"א וכמ"ש לאתבא צדיקייא כו'. וז"ש אחר ובכל מאדך דתשובה והיו הדברים²⁹⁷ כו', וכמ"ש תכלית חכמה²⁹⁸ תשובה סו, אומע"ט, שניהם יחד, ותשובה קודם למע"ט, וכן א' יפה שעה א'²⁹⁹ בתשובה ומע"ט כו' שזהו ימות המשיח והעוה"ב וד"ל).

והנה יש לפרש עוד בפ' זו דוארא אל אברהם כו' באופן אחר שהוא מדבר בבחי' עיבור ולידה ומוחין כו' (כמשי"ת). וכללות הענין בפי' וארא שהוא לשון התגלות מבחי' ההעלם דוקא, ואמנם יש בו ב' פי' א' לשעבר שכבר נתגלה מן ההעלם לאברהם כו' כמו וירא ה' אל אברהם³⁰⁰ כו', ופי' הב' וארא לשון עתיד דוקא שעתיד להגלות לאברהם וליצחק כו' שזהו כמו בחי' הלידה שאחר העיבור כמו האני אשביר³⁰¹ ולא אוליד כו', כידוע דהגלות נק' עיבור³⁰² והגאולה נק' לידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת³⁰³ כו' (כמשי"ת). ותחלה היו בנ"י הכלולי' מג' אבות בבחי' עיבור (כמ"ש עד יעבור כו' אותיות עיבור³⁰⁴ ) ואח"כ יהיו בבחי' לידה כולד שיצא לאויר העולם כו', והוא פי' הב' וארא שעתיד להגלות באור חדש לאבות כו' שלא נתגלה להם מעולם כו' (וכמ"ש אהי' אשר אהי'³⁰⁵ שלחני אליכם, אהי' הא' אנא זמין לאולדה כו' בימות המשיח, ואהי' הב' אנא זמין לאתגלאה³⁰⁷ בעוה"ב³⁰⁶ אחר תח"ה דכתיב ביום הג' יקימנו³⁰⁸ ונחי' לפניו ממש כו').

ולהבין ביאור הענין הנה תחלה יש להקדים ענין הידוע שאין קורין אבות אלא לשלשה³⁰⁹ דוקא שהן אברהם יצחק ויעקב, ע"כ בכל תפלה אין מזכירי' רק ג' אלה דוקא כמו שאו' אלקי אברהם אלקי יצחק כו' (וכן [oldpage_צו] בשאר נוסחו' שמזכירין שרש נש"י ממקורם הראשון כמו שאו' אבל אנחנו עמך³¹⁰ בני אברהם כו', ובתפלת מנחה דשבת אברהם יגל יצחק כו'). ולכאו' יש להבין למה לא יקראו אבות גם לשבטים כראובן ושמעון ולוי כו' אחר שהמה קרובי' יותר אל הנולדי' מהם, כמו כל שבט ראובן במספרו בתולדותיו שקרוב יותר לראובן אביהם מלאברהם יצחק ויעקב ולמה לא יקראו בניהם אחריהם בשם אבות, רק לאברהם כמו שנק' אברהם אבינו וכן יצחק ויעקב ולא יקראו ראובן אבינו וכן בשאר השבטים. אך הנה באמת א"א לקרות אבות ממש רק למקור ושרש הראשון שממנו מסתעפי' הענפים הפרטי', כמו השרשי' מאילן שהן העיקר והענפים שיונקים מהם נק' שבטים כמ"ש ששם עלו שבטים³¹¹ כו' וכתיב הבאים ישרש יעקב³¹² יציץ סו, בכו', והכל הולך אחר השורש דוקא כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם³¹³ כו' הביטו אל אברהם אביכם³¹⁴ כו'. וזהו שיש מבחי' השרש דג' אבות בכאו"א מישראל גם בניצוץ הקטן ביותר גם בדור האחרון ביותר כמו בדור הראשון כמו השרש שממשיך כח יניקה בשוה לענפי האילן כולו מראש לסוף כו' ולכך³¹⁵ יכול כאו"א לומר מתי יגיעו מעשי³¹⁶ למעשה אברהם כו' וכל א' או' בתפלתו אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם כו'). ושרש הענין ידוע דאע"פ שהשבטים נק' שבטי י"ה³¹⁷ ממש מ"מ אין שם הוי' בשלימותו רק באבות דוקא שהן הן המרכבה ממש (וכמ"ש כאן וארא אל אברהם כו' שהוא שם הוי' ע"י אל שדי כנ"ל). וטעם הדבר ידוע דשם הוי' הכללי דאצי' הוא בג' מדות דחג"ת דוקא דהיינו כשב' השמות דאל החסד³¹⁸ ואלקי' דגבורה³¹⁹ כלולי' בשם הוי' בחי' ת"ת³²⁰ דז"א כו', וג' אלה המדות דאצי' הן מקוריי' הכלליי' וראשיי' לכל השפע' הנמשכ' מאצי' לבריאה כו', כמו כאשר מתחלק אור השפע הכללי' דשם הוי' דאצי' בבריאה בד' מחנות³²¹ כו' הרי מחנה מיכאל שהוא בבחי' החסד³²² ה"ז כמו ענף הפרטי שנמשך מן שרש של האילן, וכך הוא למטה דגל מחנה ראובן בסט' דדרום³²³ בחסד³²⁴ בדוגמא דד' מחנות שכינה³²⁵ למעלה כמ"ש בזהר בפ' פקודי³²⁶ כו' אינו רק ענף א' משרש האילן שהן האבות, וא"כ דוקא בהתחלקו' ד' דגלים ונכללי' יחד אז אע"פ שכל א' נמשך מבחי' האורות דאצי' שכלולים בשם הוי' בדרך פרט עד שהן י"ב שבטי' י"ב חלקים, מ"מ בכללותם יחד דוקא שורה שם הוי' דאצי' שבחג"ת שהן האבות שנק' מרכבה לחג"ת דאצי' ממש כידוע. אבל בשבט א' או בדגל א' א"א שישרה בו שם הוי' דאצי' הכללי כמו שהוא באצי' רק בג' אבות לבד שהן הג' קוין חג"ת דאצי' ממש. וז"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה כשעולי' בהתכללות א' מלמטה למעלה מבריאה לאצי' נק' שבטי י"ה ממש לקבל מאבו' שהן חג"ת הכלולי' בשם הוי' דאצי', וזהו עדות לישראל³²⁷ להודות לשם הוי' דאצי' אבל לא כשהשבטי' למטה בעולם הבריאה ומשם מתפשטי' לנשמות שבגופי' שאין נק' אבות כלל גם שהן קרובים יותר לנולדי', רק ג' האבות דוקא מפני שהן בחי' השרש הראשון בבחי' שם הוי' דאצי' שהן חג"ת, וזהו שאו' אלקי אברהם כו' ואח"כ הגדול הגבור כו' וד"ל (וע"כ גם בכל ניצוץ אלקי בפרט אינו מאיר רק מג' אבות לבד ולא מי"ב שבטים כנ"ל כמו שאו' סו, גאבל אנחנו כו' מה יפה ירושתינו כו' וד"ל). וזהו שא' וארא אל אברהם כו' באל שדי שכבר נמשך ונתגלה לאבות בבחי' חג"ת דאצי' כנ"ל שירדו למטה בי"ב שבטים דבריאה כו' שזהו בחי' ההתגלות מן ההעלם כנ"ל, אך שמי הוי' לא נודעתי להם לפי שזה יתגלה לע"ל ע"י קיום התו"מ שהוא בחי' מוחי' דגדלות שלאחר מוחי' דיניקה (כמשי"ת).

ומעתה הנה יש להבין ב' הפי' דוארא הנ"ל, א' לעבר שכבר נראה ונתגלה לאבות והב' להבא שעתיד להגלות עליהם כו', שזהו ב' מדריגות דעיבור ולידה כנ"ל. והנה תחלה יש להבין הטעם שמצינו בכמה מקומות שהגלות נק' בשם עיבור כמו הרה תקריב ללדת כו' כן הרינו חלינו מפניך הוי'³²⁸, וידוע שהגאולה נק' לידה כמו הרה גם ילדה ציון³²⁹ את בני' כו' וכן האני אשביר ולא אוליד כו' (וקודם ביאת משיח נק' חבלי לידה כמ"ש תחיל תזעק בחבלי' כו'), וכן ארז"ל במשנה אפי' בשעה³³⁰ שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך כו', שזהו בזמן הגלות דוקא שנש"י הן בבחי' עיבור כאשה עוברה כו'. וביאור הדברים הנה יובן עד"מ עיבור הגשמי בילד³³¹ כמו שהוא במעי אמו כו' שאמרו שהולד מקופל ומונח ראשו בין ברכיו³³² כו' ואוכל מה שאמו אוכלת³³³ דהיינו שאוכל מטיבורו כי פיו סתום וטיבורו פתוח. ומה שנברר מן המאכל שאמו אוכלת בקרביי' ומיעיים נכנס לפי טיבורו לבני מעיו ומקבל חיותו מזה בכל האברי' כי עובר כירך אמו³³⁴, וכמו בני מעיים שמקבלי' המאכל שהולך מן הפה לקרביי', כך הולד מקבל המאכל שאכלה ונברר בקיבה בפי טיבורו, שנמצא שלא קיבל שפע המאכל רק בני מעיו לבד, וגם רק המאכל כמו שהוא בקרביי' ולא קיבלו אברי' הפנימיי' כלב וריאה וכבד וקנה וושט ופה וכה"ג זה השפע כלל כי ראשו מונח בין ברכיו, ומה שנכנס בטיבורו שבברכיו כשהוא מקופל הולך מלמטה למעלה להשפיע חיות גם לראשו ולבו וכבדו כו' עי"ז שאוכל מטיבורו (ונק' אכילה חיצוני' כמ"ש במ"א³³⁵ ) ע"פ רפאות תהי לשריך³³⁶ (כמשי"ת). כי אע"פ שיש בולד כל האברים בשלימותם כמו שהן לאחר שנולד כמו העין והאזן והפה וידים כו', אך הן בלתי פועלי' פעולת[ן] כלל וכלל, שהעין אינו רואה והאזן אינו שומע כו' ופיו סתום וראשו וידיו בין ברכיו כדבר המקופל כו', ע"כ גם קבלת חיותו בא מן הטבור שלו ולא בפיו כלל כנ"ל. אך הנה מיד כשנולד הולד ויצא לאויר העולם הנה נפתח הסתום שבו, שפיו הסתום נפתח והעין רואה והאזן ישמע כו', והפתוח יסתם שהוא הטבור שהי' פתוח בבטן נסתם כו' ויונק חלב מפיו כו', והנה ידוע שמיד שיולד התינוק הוא צועק סו, דובוכה ומיד בבכייתו נותנין לו מעט חלב מחלב אמו ותהי' זאת נחמתו מעצבונו וישתוק כו'. ויש להבין מה שהוא בוכה בהולדו שבאמת הי' ראוי להיות בחדוה ושמחה על שנפתחו עיניו ורואה את האור ונפתח פיו כו' לקבל אויר העולם, שהרי הי' במאסר בבטן אמו ובחושך לא ראה אור וראשו בין ברכיו כו', ואבריו כדומם ממש בלתי פועלים שום פעולה כלל, ועתה שנולד יצא מחושך לאור ומפחיתות ערך למעלה גבוה וא"כ למה הוא בוכה בהולדו כו'. הענין הוא [oldpage_צז] דבכי' זאת לא מחמת גרעון ופחיתות ערכו במה שנולד ויצא לאויר העולם, דאדרבה נתעלה בעילוי גדול שנפתחו עיניו שהי' סתומים³³⁷ ופיו פתוח כו' וכנ"ל וכיוצא מבית האסורים שצריך להודות כו', רק ענין בכייתו הוא ענין הבכי' שמרוב חדוה ואשר יצא מן הצער. ואמנם יש בזה בכי' של עצב על מה שעבר עליו שהי' במאסר קשה כזה וגם בעת יציאתו יוצא בדוחק ולחץ גדול ברחם אמו כו', וע"כ בוכה במר נפשו בעוצב לומר מה זאת הי' לו עד הנה שלא ראה מאורות מימיו כו' ושמח ביציאתו וכלול בכי' זו מחדוה ועצבות יחד, שזהו כמו היוצא מבית האסורים הקשי' מאד שהי' בו זמן רב, שישמח ויבכה כא' [ממש], שדמעות אלה כוללי' חדוה ועצב על שעבר עליו כו' וד"ל. והנה מעט החלב שיונק מחלב אמו תנחמהו מעצבונו על מה שעבר עליו ותשמחנו מעט וישתוק מבכייתו כו', וזהו כמו פלא למה חלב אמו דוקא תנחמנו מעצבונו כו'. והענין הוא לפי שדם נעכר ונעשה חלב³³⁸ בדדי אמו, וזה שמקבל חיות חדש מחלב אמו שהוא בחי' התענוג שבשפע חלב מזונו שלא הי' לו בבטן אמו מזון טוב כזה ובפיו, ע"כ ישמח מאד ע"ז וישכח על כל צרותיו שהי' לו בבטן ולידה כו', ומתעלה להיות במהות בריאה בפ"ע רק שיקבל מוחי' ומדות והגדלת איברי' מיניקת חלב אמו כל ימי היניקה כו'³³⁹ וד"ל.

והנמשל מכ"ז יש להבין בכללות נ"י³⁴⁰ בזמן הגלות שנמשל לעיבור כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כנ"ל, וכמו בגלות מצרים שא' ביחזקאל ואעבור עליך³⁴¹ ואראך מתבוססת בדמיך שהי' בחי' לידה כולד שיוצא מבטן אמו מיד בהולדו שמתבוסס בדמי לידה כו' (וכמו שא' יחזקאל סי' י"ו³⁴² ) ומולדת[י]ך ביום הולדתיך לא כרת שרך ובמים לא רחצת והמלח לא המלחת והחתל כו' ואעבור עליך כו'. והענין הוא בדרך כללו' דנש"י בגלות הן בבחי' עיבור כולד בבטן אמו דהיינו מה שאין אור האלקי בא בבחי' גילוי אור וחיות מורגש בנשמות, ובכל ניצוץ האלקי בפרט לא במוחי' שלו ובלבו וגם לא בבחי' ראי' ושמיעה, כי גם שמתבונן בגדולת ה' במוחו, מרחוק מאד נראה לו ה' בבחי' ההעלם ביותר, וכאילו אינו רואה בעיניו כלל ואינו סז, אשומע ומבין כלל כי טח עיניהם מראות³⁴³ כו' ולבו לא יבין ואזנו לא ישמע, כמו הולד בבטן שעיניו סתומים כו' וראשו בין ברכיו שאין בו בגילוי רק הברכיי' שנק' תלת גו תלת³⁴⁴ כו'³⁴⁵, שבחי' חב"ד נעלמי' בחג"ת וחג"ת בנה"י. וכך אין בנש"י בגלות בבחי' גילוי אור האלקי רק בבחי' קטנות דנה"י בלבד שהוא רק בבחי' המעשה דמצות בפו"מ בלי טעם ודעת ובלא אוי"ר שבלב כלל רק ע"י בחי' קטנות דאוי"ר השייך למעשה בלבד להיות סור מרע גמור בפו"מ מפני היראה וגם זה בהעלם גדול מאד וכן בועשה טוב דמ"ע מפני האהבה כו'³⁴⁶ וגם זה בהעלם ולא נגלה רק בחי' המעשה בעצמה לבד (ונק' נה"י דנה"י כו').

וזהו שארז"ל אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה שזהו בזמן הגלות שנש"י הן בבחי' עיבור דקטנות ביותר שנק' אשה עוברה (שאז הדינין קשין וקטרוגי' מתגברי'³⁴⁶ שנק' עברה כאשה עוברה כו' כמ"ש במ"א עכ"ז יהיו כל צרכיהם לפניך בהשגחה מיוחדת במוחי' דגדלות כו'), וכן מ"ש כמו הרה תקריב כו' להיות שבזמן הגלות כללות נש"י נמשלים³⁴⁷ לולד בבטן כו' שמקופל ומונח ראשו בין ברכיו כנ"ל (דהיינו תלת גו תלת כו' כנ"ל), והוא שאין ישראל מקבלים גילוי אלקות בנשמתם בכאו"א לפי מדרגתו רק בבחי' נה"י שבו לבד והוא בחי' המעשה לבד שמקבל עליו [ע]מ"ש בקיצור רק לענין מעשה לעשות רצון קונו כו' וזהו שנק' ברכיו וראשו שהן המוחי' ומוחי' [ומדות] נעלמי' בברכיו כו' וד"ל.

והנה מבואר למעלה במשל הולד שאוכל מטיבורו ממה שאמו אוכלת כו', והענין יובן בדוגמא למעלה בעיבור נש"י בבטן אמם שנק' אם הבנים בחי' מל' דאצי' שנק' אימא תתאה³⁴⁸ (וכמו [ו]בפשע[י]כם שולחה אמכם³⁴⁹ כו') ונק'³⁵⁰ אוצר הנשמות³⁵¹ ששמו³⁵² גוף³⁵³ כו'), דכמו שלא נתקבל שפע המאכל דאמו אוכלת בולד גשמי רק לבני מעיו ע"י טיבורו כו', כך הוא למעלה במאכל שאם הבנים העליוני' אוכלת כו' שהוא לחם דתו"מ שא' לכו לחמו בלחמי³⁵⁴ כו' וכתיב ותורתך בתוך מעי³⁵⁵ ממש למזון וחיות ממש (וכענין שא' רעייתי פרנסתי³⁵⁶ שמפרנסי' לאביהם כו'), וזהו שנק' אכילה פנימי' כמאכל שאדם אוכל בפיו ובשינים יטחון ויטעום בחיך ואח"כ נכנס במעיו ומתבשל ונברר המאכל והי' לחיות גמור גם לחזק השכל במוח ומדות בלב וכל חיות האברי' פנימי' וחיצוני' כו'. וכך הוא במזון האלקי העליון דתו"מ שנעשה לאור וחיות חדש בתוס' מוחין חדשים במל' ובמדות וכל בחי' אברי' דשכינתא שזהו ענין מה שאמו אוכלת כו', וכמו סז, בבאדם התחתון שמתחזק מוחי' שלו בעבודת ה' ומדותיו באוי"ר שבלב בשר וכל גופו ע"י המאכל גשמי שאכל ושתה בכוונה שלא לתאוה רק שיוכל לעבוד ה' בכח האכילה כו', שאז מה שיש כח השכל האלקי [במאכל] זה שנפל בשבה"כ מתברר וניתוסף מוחי' חדשים בעבודת ה' כו'. וכך הוא מזון דתורה הנגלית לנו שאדם לומד בפיו וטוחן וגורס בשיניו שנק' גירסא³⁵⁷ כידוע ונמשך בתוך מעיו כמ"ש ותורתך בתוך מעי שנעשה לו תוס' אור וחיות בנשמתו במוחין ומדות כו', וזהו בחי' אכילה פנימי' כנ"ל וד"ל. אבל בחי' אכילה חיצוני' כמו שאוכל מטיבורו כו' זהו כמו האוכל לתיאבון בתאוה גופני' כבהמה למלאו' כריסו לבד, שהשפעה זו של המאכל לא נתקבל לחיות רק במעיו למלאות כריסו ובני מעיו לבד ולא נברר ועלה ממנו למוחו ולבו בדעת ויראה אלקית כלל, שזה כמאכל בהמה ממש שאינו אלא ל[מלאות] כריסה כו'. ועכ"ז יש בהעלם תוס' חיזוק השכל ומדות במוח ולב רק שזהו כאוכל מטיבורו ולא בפיו שלא נכנס רק למעיו כו', וכנ"ל בולד בבטן שאוכל מטיבורו שהמאכל כמו שהוא בלא בירור כלל נכנס למעיו לבד כו' ולא למוחו ולבו שהרי ראשו בין ברכיו כו' כנ"ל, ועכ"ז נמשך קצת חיזוק המוחי' [ומדות] בהעלם ע"י מה שאוכל מטיבורו מה שאמו אוכלת כו'. וכך יובן בדוגמא בכנ"י שהן בעיבור בבטן המל' בזמן הגלות ששפע יניק' חיותם האלקי' גם במזון דתורה שאם הבנים אוכלת באכילה פנימי' בפה כו' ומקבלים הן רק בבחי' אכילה חיצוני' בפי הטבור שלא נכנס רק לבני מעיו כו', ואין מזה תוס' אור וחיות האלקי במוחי' ומדות דנשמה כלל רק בענין המעשה דבחי' נה"י לבד כנ"ל (ועכ"ז יש תוס' כח בהעלם למוחי' ומדות כמ"ש במ"א שז"ש רפאות תהי לשרך כו' וד"ל), והיינו כל התו"מ שעושי' ישראל בזמן הגלות שלא נכנס מאכל [oldpage_צח] זה במוחם ולבם כו' להיותם בבחי' עיבור עדיין שעיניו סתומים ופיו סתום כו' ואוכל מטיבורו מה שאמו כו' וד"ל. אבל הנה הגאולה נק' לידה שזהו כמו שהולד כשנולד יפתחו עיניו ופיו פתוח ויסתם טיבורו הפתוח כו' ויבכה מיד בהולדו כו' כנ"ל.

והענין הוא דבזמן הגלות שהיו נש"י בבחי' העיבור כנ"ל הי' בזה בחי' בירור גדול שהוא מה שהדם נעכר בשעת עיבור ונעשה חלב אחר הלידה להניק לולד כו', והענין הוא למעלה דע"י מצות מעשיות שהן בחי' מזון לנשמה בהיותה בבחי' עיבור בבחי' נה"י לבד כנ"ל, הנה ע"י מעשה המצות דעכשיו נתברר כמו המאכל שאמו אוכלת שנהפך לדם הוא הנפש כו', ומדם נעשה מזה אור וחיות להאיר בנש"י בבחי' מוחין סז, גדיניקה כמו שהדם נעכר ונעשה חלב בלידה כו'. והוא מה שיהי' גילוי אור הוי' דאצי' ממש בנש"י בכאו"א שיראה בעיניו כמו בראיי' חושיי' כמ"ש כי עין בעין יראו, כולד שנולד שיפתחו עיניו לראות אור העולם שלא ראה בעודו בבטן אמו כו', ואזניו ישמעו בהשג' והתבוננו' בגילוי מקרוב ממש (שלא הי' בחי' ראי' ושמיעה כזו גם במ"ת רק ראו את הקולות³⁵⁸ כו' כמ"ש קול דברים כו' ותמונה אינכם רואים כו' וכן כי לא ראיתם כל תמונה, ובמשיח א' ותמונת ה' יביט כרואה בעין גשמי וכמ"ש השכל וידוע אותי³⁵⁹, כולם ידעו אותי³⁶⁰ ממש כמ"ש במ"א). והיינו בחי' התענוג האלקי שבהשגה והתבוננו' בגדולת ה' שעכשיו הוא בהעלם גדול מרחוק בנשמ', ובימות המשיח שיהי' בחי' לידת הנשמות שיהי' אור הוי' בגילוי גמור בכל נשמה ויקבל כאו"א אור שפע חיותו האלקי', כילד³⁶¹ שיונק מחלב אמו בפיו ונכנס במעיו לחזק המוחי' שלו ומתגדלי' מדותיו וגופו כו'. כך יהי' קיבול יניקת הנשמות גילוי אור אלקות מבחי' חלב דאימא עילאה שהוא בחי' פנימי' התורה, שישכילו באוי"ר שכליי' וידעו אותי מקטנם³⁶² כו', ויהי' להם למזון וחיות לחזק בחי' המוחי' ומדות שלהם ויפקחו עינים לראות באור פני מלך³⁶³ ואזנים לשמוע כו' (בלי שינוי כלל כל היום באור פניו יהלכון³⁶⁴ כו'). ויקבלו השפע הפנימי' הזאת דרך הפה כמו שעכשיו מקבל אדם מזון הנשמה בפיו בדברו בד"ת כו', ומזה נעשה בחי' הגדלת החומר של המדות והמוחין שנק' מוחין דיניקה כו' וכמ"ש אז יאמרו בגוים³⁶⁵ הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' בבחי' גדלות דמוחי' דיניקה כו', שיתגדלו נש"י משם הוי' מבחי' פנימי' התורה שנק' חלב דאימא עילאה כמו דבש וחלב תחת לשונך³⁶⁶ כו' שהן טעמי מצות כידוע כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו³⁶⁷ כו', וזה לא יהי' לע"ל רק מבחי' הבירורים שבזמן הגלות שנק' עיבור שהדם נעכר ונעשה חלב כנ"ל, והיינו ענין מעשה המצות שבבחי' קטנות דנה"י כו' וכנ"ל, מזה דוקא נעכר ונעשה בחי' חלב דאימא להגדיל המוחי' דנש"י ומדות דאוי"ר בבחי' גילוי דשם הוי' מקרוב ממש בראי' עיני'³⁶⁸ ושמיע' אזן ולבבו יבין ויכיר לבורא בהכרה חושיי' כנ"ל כמו שא' וידע כ"פ³⁶⁹ כו' ויבין כל יצור כו', לפי שלע"ל נא' ונגלה כבוד ה' וראו כ"ב כו' מצד עוצם גילוי אור הוי' דבחי' סוכ"ע בכל העולמות ובנש"י יותר מהכל מפני שהן היו בבחי' עיבור תחלה בגלות וכמ"ש העם ההולכים בחשך³⁷⁰ דוקא ראו אור גדול בימי משיח שנק' לידה כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת כו' כן הרינו חלנו מפניך ה' בזמן הגלות שנק' עיבור כנ"ל וד"ל.

סז, דוהנה מבואר למעלה במשל הולד כשנולד כו' שהוא כמו היוצא מבית האסורים שישב שם בלחץ ודחק כמה שנים שיבכה מיד בצאתו מחמת חדוה שנפתחו עיניו ורואה אור העולם כו', ומחמת עוצב דהיינו על העבר שהי' לו עד כה ממה שעבר עליו בהיותו במאסר בעיבור ראשו בין ברכיו כו' ואשר נלחץ בצאתו מרחם אמו כו', והחלב שיונק תשמחנו ותנחמנו כו' כנ"ל. והנמשל מכ"ז יובן ג"כ למעלה ע"ד הנ"ל בנש"י בהיותם בגלות שאין בהם גילוי אלקות כלל במוח ולב וראי' ושמיעה כו' כולד שנלחץ בבטן וראשו בין ברכיו כו' שמקבל רק בבחי' נה"י שבו, וכך הוא בכנ"י בגלות שאין בהם רק בחי' אוי"ר הטבעיי' לענין מעשה לבד כנ"ל (וכמו בשינה שמסתלק השכל והמדות רק נשאר תנועת חיצוניות האברים כו' כמ"ש אני ישינה בגלותא³⁷¹ כו'), וכשיהי' הגאולה שנק' לידה שאז יתגלה שם הוי' בנש"י מקרוב בראי' ושמיעה ובמוח ולב בגדלו' המוחי' ומדות כו' אז יבכו מרוב החדוה שראו אור ה' אור העולם, וגם תהי' בכי' זו בעצבות ומרירות על העבר זה זמן רב שהלכו בחושך ולא ראו מאורות מימיהם, ומה זאת הי' להם שנלחצו וישבו במאסר בחשך שנסתמו העינים והאזנים ולבבם לא הבין כל ימי הגלות (או כמו הניעור מן השינה שיפקחו עיניו ושכלו ומדותיו ויתפלא על החלומות שחלם כו', וכמ"ש אז היינו כחולמים³⁷² כו', דשינה ועיבור ענין א' הוא בבחי' הגלות³⁷³ כידוע). וזהו הלוך ובכה יהלכו ואת ה' אלקי' יבקשו³⁷⁴ כו' כמו עד"מ התינוק מיד בהולדו שיבכה על הצער שעבר עליו ואשר נלחץ בצאתו כו', וכך בגאולת כנ"י שקדמו תחלה חבלי לידה שנק' חבלי משיח³⁷⁵ בצרות רבות ורעות בלחץ ודחק (כמו קדרותא דצפרא³⁷⁶ שקודם אור השחר), שיציאתם מן הגלות יהי' כיציאת הולד מתוך דוחק ולחץ גדול כמ"ש כמו הרה תקריב ללדת, שזהו סמוך ללידה ממש, תחיל תזעק בחבלי'³⁷⁷ כן הרינו חלנו כו', וע"כ א' הלוך ובכה יהלכו ועכ"ז הוי' אלקי' יבקשו לדעת את ה' בבחי' ראי' מקרוב דוקא כי נפתחו עיניהם לראות באור הוי' כולד הנולד כנ"ל וד"ל.

וזהו וארא אל אברהם כו' באל שדי כו', כי הנה מבואר מכל הנ"ל במשל העיבור שבזמן הגלות הרי כללות נש"י³⁷⁸ שהן כלולים מג' אבות שנק' שרש הראשון שלהם בשרש³⁷⁹ האילן כנ"ל, הרי הם עדיין בבחי' עיבור בקטנות דנה"י לבד כו'. ומבואר למעלה שיש בפי' וארא ב' אופנים א' לשעבר והב' להבא, ומה שא' וארא לעבר היינו מה שכבר נתגלה לאבות והן סח, אכללות נש"י שכלולי' באבות בבחי' עיבור בגלות כמו הביטו אל צור חוצבתם כו' אל אברהם אביכם ושרה תחוללכם כו', שנמשך מן השרש [א]ל הענפים. והוא מה שיש בכח והעלם בכאו"א כמו טבע בנפשו האלקי' בחי' האהבה הטבעי' הנמשכת כמים שטבע המים לדבק³⁸⁰ כו', והוא בחי' אהבה הטבעיות שיש בכל ניצוץ הקטן מישראל לימשך לבו ודעתו וכל נקודת רצונו אחרי ה' בדביקות והתקשרות האמיתי' בל תמוט לעולם. וזהו הכח המוטבע בנפש כאו"א מאה"ר דאברהם אוהבי³⁸¹ כו' כנ"ל שהי' בבחי' מרכבה ממש באצי' (וע"כ יש כח בכל א' למס"נ על קדה"ש בנסיון ולעשות³⁸² [oldpage_צט] תשובה שלימה במס"נ לפרקים כמו בעשי"ת וכה"ג) זהו³⁸³ מבחי' יצחק כו') והוא הנק' בשם אהבה המסותרת כידוע, והמדה הב' הוא בחי' התפעלות היראה ופחד אלקי' שנופל בלב כאו"א לפרקים עד שמאד ירגיז על נפשו ויתמרמר בלבו מאד בעוצב ורוגז גדול ע"ע על אשר נתרחק כ"כ מה' אחד ונשא נפשו לריק והבל כו' בפירוד וריחוק עצום מאלקים חיים ע"י שנטמא נפשו בכל תועבה כו'. ויש בהתפעלו' מרירות אמיתי' זו מבחי' החמימות ברשפי אש ממש, וזהו שנק' בחי' גבורו' דקדושה היפוך האהבה טבעיות שנמשך בקרירות כמים (שנק' קלעפ³⁸⁴ בל"א שהוא המשכת הלב והתקשרותו לדבר האהוב ביותר). וגם זה הכח מושרש כמו טבע ממש בנפש כאו"א מישראל (והוא מה שיפול בלב כל אדם הרהורי תשובה אמיתי' בלב נשבר ומרירות גדולה וכמו בעי"ת עד שיבכה במר נפשו כו'). ובחי' ומדרגה הג' היא מדתו של יעקב שהוא בחי' הרחמים שגם זה מושרש כמו טבעיות ממש בנפש כאו"א, והוא מה שאחר המרירות ועצבון ורוגז גדול על נפשו כנ"ל יבא לכלל בכי' בדמעות לעורר ולהמשיך על נפשו הנשחתה ונתרחקה כ"כ ממקור הרחמים העליוני' רחמים רבים שיקובל בתשובה ולא ידח ממנו נדח³⁸⁵ כו' כידוע וד"ל.

והנה ג' מדות הטבעיי' הנ"ל אוי"ר ורחמים שמושרשי' בתולדו' הנשמות בבטן מצד הירושה מאבות כנ"ל זהו שעומד וקיים לזקנת האדם כשגדל בחכמה דתורה ומע"ט ובעבודה שבמוח ולב בתכלית העילוי כו', או להיפך כאשר [גם] יתרחק ביותר יש בכח האוי"ר ורחמים מכח האבות הנ"ל להחזירו וכמ"ש ובאו האובדים³⁸⁶ כו' ולא ידח ממנו נדח (וכמ"ש אז תעבורנה הצאן³⁸⁷ ע"י מונה כו' וד"ל). ואמנם בהיותם בגלות מצרים הי' כל זה בבחי' קטנות דעיבור בכח והעלם גדול, אך בגאולה דגלות מצרים יצאו נש"י בבחי' לידה כולד שנולד שנפקחו עיניו ושכלו ולבו כו' כנ"ל. וזהו פי' וארא אל אברהם כו' בבחי' התגלות שם הוי' בנש"י בבחי' לידה (שכאשר נשלח סח, במשה אליהם וא' משה לה' כשיאמרו לי מה שמו³⁸⁸ מה אומר אליהם ויאמר אלקים כו' אהי' אשר אהי' שלחני אליכם³⁸⁹ אהי' אנא זמין לאולדא בגאולה זו דמצרים ואשר אהי' בגאולה האחרונה דמשיח כו', ואח"כ א' למשה כה תאמר הוי' אלקי אבותיכם אלקי אברהם כו' שלחני אליכם זה שמי לעלם³⁹⁰ כו' וד"ל). והענין הוא דלאחר שכבר נתגלה ונתראה לאברהם כו' כשהיו נש"י בבחי' עיבור הנה הי' מזה תועלת לבחי' הלידה בגאולה זו דמצרים וכמ"ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' ואומר לך בדמייך חיי³⁹¹ כו'. כי הנה כמו שדם נעכר ונעשה חלב בשעת לידה, כך הוא ענין עכירת הדם בעיבור ולידה בנש"י שנהפך לחלב, והוא כמו ענין המרירות ועצבון דנשמה האלקי' שירגיז על נפשו שהוא עכירת הדם כמו מי שבמרירות עצומה יהיו פניו רעים בלקותא שבדמים, אבל אח"כ כשמתקרב לה³⁹² בהשגה האלקי', המרירות דוקא תגרום שישמח ויתענג על ה' בהשגה והתבוננו' בחדוה ושמחת הלב במורגש החיות באלקות ביותר, כידוע לכל עובדי ה' בתמים שממש לפ"ע המרירות ולב נשבר שבתחלה כך יהי' ערך החדוה ועונג בהתבוננו' בטוב טעם וחיות. ואם לא הי' המרירות כ"כ בתחלה לא הי' התענוג וחדוה בהתבוננות כ"כ, וכמ"ש בזהר דבכי' תקועא³⁹³ מסט' דא וחדוה מסט' דא כו', משום דעכירת הדם שע"י המרירות העצומה בריחוקו מה' הוא שנהפך לבחי' חלב שהוא בחי' חלב דאימא עילאה אם הבנים דנש"י. והוא בחי' התענוג שבהשגו' אלקות שנק' חלב אימא עילאה (כמו פנימי' ורזין דאוריי' כו'), שנשמות הנולדי' יונקי' מחלב האם שיוסיף להם הגדלו' המוחי' ומדות כו' וכמו שא' מי יתנך³⁹⁴ כאח לי יונק שדי אמי מתושב"כ ושבע"פ כו'. וכמו עד"מ תינוק הנולד שיונק החלב משדי אמו שהעיקר הוא מה שטועם טעם בהרגשה בחיך בחלב זה, והוא עיקר העונג שלו שמוסיף לו יניקה זו גדלות המוחי' ומדות (והיינו שיהי' גידול החומר של המוחי' שיומשך מהם גם גדלות המדות בתינוק אח"כ בימי הגדלות שיקבל הצורה השכלי' בחומר כו' (לאחר השלמת ימי היניקה כמ"ש³⁹⁵ במ"א). וכך הוא בבחי' היניקה דנשמה בחלב העליון שהוא בחי' ההשגה האלקי' עצמה דבחי' מוחי' דאימא שבא' בטעם מורגש לנשמה שתשמח בה ותרגיש בהרגשה טוב טעם אור וחיות אלקי (שיבא מזה בחי' גידול מוחי' דחב"ד וגידול המדות בבחי' החומר שלהם שיוכלו לקבל הצורה דמוחי' דגדלות דאו"א כו'). ולא שהחלב הזה שיונק התינוק נעשו לו מוחי' ממש, אלא טעם חיות רוחני שמרגיש ביניקת החלב הזה הוא שעושה הגדלת החומר דמוחי' וחומר המדות והגדלת גשם האברים בלבד שיהי' כלי מוכן לקבל אחר היניקה גידול אור השכל וגידול צור' המדות סח, גוצורת האברים כו')³⁹⁶. וכדוגמא זאת יובן ביניקה דנשמה מחלב אימא עילאה בגילוי אור האלקי עליהם בגאולה דמצרים כשנגלה עליהם מלך כו' בגילוי שכינה ממש שע"ז א' ואומר לך בדמייך [חיי] דוקא, לפי שע"י הדם כשנעכר ונעשה חלב דאימא כו' והוא בחי' המרירות העצומה דוימררו את חייהם דכנ"י בעב"ק כנ"ל במרירות דנשמ' מן הריחוק העצום, שזה דוקא גורם שנהפך לשמחה וחדוה ביניקה דחלב אמו כו' וד"ל.

וזהו שנמשל לתינוק שנולד שבוכה מאד על מה שעבר עליו ונותנים לו מעט מחלב אמו ושותק כו', שענין בכי' זו מצד שלא ראה מאורות מימיו בבטן אמו, וכמו"כ היו נש"י באפילה בגלות מצרים. ובחי' המרירות הזה שהוא בחי' גבו' דיצחק כנ"ל דם נעכר, מיד נהפך לחלב שזהו שנותנים לו חלב אמו שנעשה מעכירת הדם במרירות זו שבוכה, ומיד שיונק משדי אמו חלב מעט זה תנחמנו מעצבונו ושותק וד"ל. וזהו כאיש אשר אמו תנחמנו³⁹⁷ כו' (וקאי לע"ל בימות המשיח שיהי' גאולה שני' בבחי' לידה מעיבור דגלות זה האחרון וכמ"ש עד יעבור³⁹⁸ כו', שבחי' מרירות כזאת הנמשך משך זמן רב כזה בגלות האחרון בכל צרת ישראל בצעקתם בצר להם בכל דור ודור ובמרירות שבלב בתפלה שצעק לבם אל ה'³⁹⁹ כו', דם נעכר במרירות הגלות (עד שנעשה לקותא בפנים כמ"ש שחורה אני בגלותא⁴⁰⁰ דבני אמי נחרו בי⁴⁰¹ כו') ונעשה חלב אימא עילאה בפנימי' בינה עילאה והן טעמי מצות ברזין ומתיקות חלב דתורה שבימות המשיח כמ"ש ולא ילמדו כו' כולם ידעו אותי כו'. ועדיין זהו רק בחי' מוחין דיניקה שיהי' החומר דמוחין ומדות מוכנים לקבל הצורה דגדלות המוחין שזה יהי' העוה"ב אחר תחה"מ שיקימנו ונחי' לפניו כו'. וז"ש [oldpage_ק] אהי' אנא זמין לאולדא בלידה ב' בגאולה דמשיח אשר אהי' בעוה"ב בבחי' גדלות המוחי' דתו"מ כמו שהן במהו"ע ממש כו' (כמשי"ת). ולפי אופן זה הי' בחי' עיבור ולידה בגאולה דגלות מצרים (כמ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לע"ל וכמ"ש עד יעבור סתם עם זו קנית בעוה"ב), שהי' בלידה זו דמצרים ג"כ בחי' מוחי' דיניקה שיהי' מזה הגדלות חומר המדות ומוחי' דכנ"י שיהי' יכולים לקבל הצורה דגדלות המוחי' במ"ת בבחי' דיבור פב"פ כו' בדברי תורה דוקא (שהוא בחי' גדלות שני דאור אבא כמ"ש במ"א (וכמשי"ת), ונמצא שגוף סיבת מציא' בחי' החלב דאימא נעשה מבחי' גבורו' דיצחק מן הדם שנעכר במרירות כנ"ל (וז"ש ליצחק כי אתה אבינו⁴⁰² שגרם הצחוק וחדוה שלע"ל דכתי' אז ימלא⁴⁰³ שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה בגדלות החומר דמדות ומוחי' ע"י יניקה דחלב כו', אבל הבכי' דתינוק הנולד זהו סח, דשמעורר ר"ר בחי' יעקב עי"ז וכמ"ש הלוך ובכה יהלכו⁴⁰⁴ כו' ויניקת החלב דאמו תנחמנו בבכי' זו כו' וד"ל.

וזהו וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, פי' וארא לעבר שהיו בבחי' עיבור ונראית להם בעת הגאולה בבחי' לידה כנ"ל⁴⁰⁵. וזהו שא' באל שדי מלשון שדים⁴⁰⁶ היונקים לולד מפני שכבר הוכן בחי' חלב בשדים דאימא ע"י דם הנעכר בגלות ונעשה חלב כו'. וזהו שדים שעשה לה דדים במקום בינה⁴⁰⁷ שבלב כו' שזה בחי' התענוג שבהשגה והתבוננו' דבחי' בינה אימא עילאה, וזהו שעשה לה דדים במקום בינה שבלב דוקא להשפיע חלב לתינוק שזהו בחי' חלב דאוריי' בטעמי התורה לנש"י שיהי' עי"ז מוכנים למ"ת פב"פ ממש כנ"ל וד"ל. ועד"ז יהי' בעלי' שנית בגאולה אחרונה דמשיח שע"י מצות מעשיות שעושים עכשיו בגשמיות שזהו בחי' הבירורי' דק"נ שהוא ענין דם נעכר, וכמו דם שנהפך למאכל כו', וזהו ישראל מפרנסי' כו'. והוא מה שאנו או' אשר קדשנו במצותיו למטה בהלבשה גשמיות, וקדשנו במצותיו משמע שהוא עושה בעצמו כנ"ל. והוא מה שיקדשנו במצותיו ממש לע"ל שיהי' מצות שלנו כמו מצותיו ממש, כמו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית וכה"ג כל המצות שנק' מצות הוי' ממש או אורחות הוי'⁴⁰⁸ ממש, שזה יהי' גילוי אור דבחי' מוחי' דיניקה בחי' חלב דאימא עילאה בימות המשיח בגילוי טעמי' וסודות [ה]מצות [כמו] שהן למעלה באצי' ממש בבחי' פנימי' מוחי' דאו"א כו' בשביל הגדלות חומר הכלים דמדות דאצי' כו'. וז"ש יחיינו מיומים⁴⁰⁹ דמוחי' דאו"א בז"א שנק' ישראל לעילא ולתתא כו', אבל כ"ז יהי' רק בחי' הכנה לבד לחיי העוה"ב אחר תחה"מ (שע"ז א' [אהי'] אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה כנ"ל), והיינו מ"ש יקימנו ונחי' לפניו (וכן עם זו קנית ממש כו') שזהו בחי' גדלות המוחי' שלמעלה ממוחין דיניקה שבימות המשיח בגילוי טעמי תו"מ לבד. והיינו בחי' גילוי עצמו' התענוג ורצון העליון שבמצות שלמעלה מח"ס שנק' טעם כמוס לרצון⁴¹⁰ כו', והוא העוה"ב שבא מן המצות עצמן דוקא, דסוף מעשה עבמח"ת כו' ונתחב"ס וסב"ת דוקא כידוע, שע"ז א' ונחי' לפניו ממש כמו אלה המצות כו' וחי בהם⁴¹¹ מחיי החיים⁴¹² דא"ס עצמו, וז"ש שקדשנו במצותיו ממש וד"ל.

וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם, דהנה כמו שמבואר למעלה שיש ג' מדרגות בכלל עיבור יניקה מוחי' כו' בגאולה אחרונה עד העוה"ב, כך הי' ג' מדרגות כאלה בגאולה ראשונה מגלות מצרים. שגלות מצרים הי' בבחי' עיבור כנ"ל, והגאולה משם הי' בבחי' לידה שאז התחיל בחי' מוחי' דיניקה (שהן מ"ט סט, אימי הספירה⁴¹³ עד מ"ת ועד בכלל), ובחי' מוחי' דגדלות הי' בבהמ"ק דשלמה שהי' בו גילוי שכינה ממש. והוא ע"י קיום המצות בא"י דוקא שאז נק' ארץ טובה ורחבה⁴¹⁴ לקבל בחי' מרחב בגילוי עצמות א"ס שבפנימי' הרצון העליון שבמצות העליונות, כדוגמא דעוה"ב שהוא שכר המצות שנק' ג"כ ארץ כמ"ש לעולם ירשו ארץ⁴¹⁵ ונק' ארץ חפץ⁴¹⁶ כו'. אך תחלה היו כנ"י בגלות מצרים בבחי' עיבור והעלם דקטנות דנה"י שהוא אוי"ר המסותרת הנ"ל, ובחי' לידה דנש"י שנפקחו עיניהם כו' שזהו בחי' היניקה דחלב עד שהיו מוכנים לקבלת התורה פב"פ שזהו בחי' שלימות דיניקה זאת, והוא כמו השגות פנימית התורה בימות המשיח, שהרי עכ"ד פרחה נשמתן⁴¹⁷ כו' ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה⁴¹⁸ שמעו בביטול במציאו' ממש ונמשך להם ב' כתרים⁴¹⁹ כו'. ואמנם כ"ז הי' עדיין רק הכנה לכניסתם לא"י ששם קיבלו וקימו התו"מ בפו"מ שנעוץ תחב"ס וסוב"ת, שהוא גילוי עצם הרצון ותענוג העליון שבמצות למעלה שהוא למעלה גם מטעם הכמוס שברצון כו' כנ"ל בענין העוה"ב. וזהו שביקש משה ליכנס לא"י לקיים מצות התלויות בה אע"פ שכבר קיבל משה התו"מ בסיני פב"פ כו'. וזהו בחי' מוחי' דגדלות שאחר תשלום ימי היניקה שהי' במ"ת ובמדבר דכתי' כאשר ישא האומן⁴²⁰ את היונק כו' וד"ל (והוא בחי' יחיד עצמו שלמעלה מאחד (כמשי"ת⁴²¹ ). וזהו שמי הוי' ממש שבתו"מ בפו"מ כמו בא"י ועוה"ב שאחר קיום המצות בעוה"ז, וגם לא במ"ת שהי' בבחי' פב"פ בגילוי שלימות הגדלות המוחי' ומדות (בבחי' ח"ס בטעם כמוס לרצון) לא נודעתי לאבות, אע"פ שהיו מרכבה לחג"ת דז"א היינו רק באל שדי שהוא בחי' יניקה דשדים דאימא להאיר רק בבחי' הקטנות דשם הוי' בנש"י בבחי' לידה במצרים כמ"ש ואומר לך בדמייך חיי שדם נעכר ונעשה חלב כנ"ל. וזהו דכתי' רבבה כצמח השדה⁴²² [נתתיך] כו' בבחי' גידול דעיבור, ותרבי ותגדלי בגדלו' דיניקה, ותבואי בעדי כו' שדים נכונו במ"ת פב"פ וד"ל. וזהו סדר הפסוקים בפ' שמע ואהבת בכל לבבך בשני יצריך דם נעכר במרירות כו' ודם נהפך למאכל לחבר הנשמה בגוף כו'. ואח"כ והיו הדברים כו' ודברת בם בשלימות סט, בדמוחי' דיניקה שזהו במצות ת"ת כמו במ"ת פב"פ כו' כנ"ל, בחי' מ"ה שבחכמה דתורה בחי' הביטול דחו"ב שלמעלה מביטול המדות דאוי"ר כידוע. ואח"כ וקשרתם כו' שהוקשו כל התו"מ לתפילין⁴²³ כו' שזהו בחי' המעשה עצמה דמצות שז"ש⁴²⁴ אשר אנכי מצוך לעשות⁴²⁵ כו' והיום לעשותם דוקא ולמחר לקבל שכרם⁴²⁶ בעוה"ב כנ"ל וד"ל שזהו בחי' מוחי' דגדלות דוקא כנ"ל (והוא מ"ש אשר אהי' בעוה"ב שזהו בחי' יחיד שלמעלה מאחד כמשי"ת וד"ל).

ומעתה הנה יש להבין⁴²⁷