רל
אנכי דמדרי' משה שהוא בחי' ח"ס, ואומר כבד פה בתושבע"פ וכבד לשון בתושב"כ46, דענין הכבדות הוא הירידה והצמצום47, והיינו להיות דתושב"כ ותושבע"פ הוא רק כד מים החכ', ואורייתא מחכ' דאצי' נפקת, ועצמות ים החכ' הוא בחי' ח"ס אשר היא נעלמה גם מחכ' דאצי' ומכש"כ מהשתל' דבי"ע, ולכן נק' כבד פה ולשון, ורק שהקב"ה א"ל אנכי אהי' עם פיך48, היינו אנכי דמ"ת דכתי'49 אנכי הוי' אלקיך כו' שהוא התגלות העצמות ב"ה, אהי' עם פיך להיות בחי' פה וגילוי דבחי' חכ' הנעלמה, והיינו דאנכי דמ"ת הוא בחי' א"ס סתימא דכל סתימין שלפניו ית' נגלו כל תעלומות דגם תעלומות חכ' דחכ' הנעלמה יהי' בבחי' גילוי, אהי' עם פיך דוקא עם פה של משה. וזהו דכתיב50 משה ידבר, ידבר הוא ל' הנהגה51, כמ"ש (ישעי' ה' י"ז) ורעו כבשים כדברם וגו' ופרש"י כמנהגם, משה ידבר שהוא המנהיג וממשיך הגילוי דבחי' חכ' הנעלמה. וזהו ויקחו אליך שמן כו' למאור, דהשמן למאור שייך למדרי' משה דוקא. דהנה מאור הוא מקור האור, וכמאמר52 המאור שבה מחזירו למוטב, ולכאו' הרי תורה היא בחי' אור וכמ"ש53 כי נר מצוה ותורה אור, ואור ה"ה רק גילוי העצם, וכמו אור וזיו השמש הרי אין זה עצמותה ומהותה של השמש רק אורה וזיווה לבד, וא"כ מה"ע המאור שבה. אך שניהם אמת, דתורה הנגלית לנו, הן גליא שבתורה והן פנימית התורה, הנה הוא רק כד מים החכ' ולכן ה"ז רק גילוי מהעצם, דבחי' מאור העצמי שבתורה הרי לא נתגלה עכשיו, והוא הגילוי דלעתיד, דרק לעתיד יתגלה טעמי תורה וטעמי המצות, דזהו מנשיקות פיהו54 כמו שפרש"י במקומו, אמנם בהעלם הרי גם עכשיו יש ג"כ המאור בתורה, שהרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת55, והוא לפי שבתורה דעכשיו יש גם בחי' המאור דתורה אלא שהוא בהעלם. וזהו שמן למאור בחי' שמן דתורה, דהנה התורה נקראת לחם יין וגם שמן56, דבאכילת אדם שמחזק התקשרות וגילוי חיות הנפש בגוף הוא ע"י אכילת לחם, דבלא לחם לא יועיל יין ושמן, ורק לאחר אכילת הלחם אז ייטיב לבו ביין ושמן, ואכילת אדם הבריא הוא שאוכל לחמו ביין וטובל פתו בשמן, לחם הוא גליא דתורה ויין ושמן
הערות
- 46. ראה רע"מ בזח"ג כח, א. תו"א בשלח סו, ב. לקו"ת במדבר יז, ד. עקב יד, ד. תורת חיים שמות סה, סע"ב ואילך (בהוצאה החדשה - מז, ד). ספר המאמרים תרכ"ז ע' צב. תרנ"ח ע' פה.
- 47. ראה תו"א שמות נב, ב. תו"ח שם.
- 48. שם, יב.
- 49. יתרו כ, ב.
- 50. שם יט, יט.
- 51. ראה תו"א יתרו סח, סע"ב. אוה"ת שם ע' תתלב.
- 52. פתיחתא דאיכה רבה ב. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז (עפ"י גירסת קרבן העדה שם).
- 53. משלי ו, כג.
- 54. שיר השירים א, ב.
- 55. ראה ספר המאמרים תרמ"ז ע' פז. תרנ"ו ע' שנו. המשך תרס"ו ע' כג. ע' תקמו. תער"ב ח"א ע' שסו. ספר המאמרים תער"ב-תרע"ו ע' קיג. עטר"ת ס"ע רצא. תרפ"ה ע' קצט. תש"ט ע' 57 (השני). ועוד.
- 56. ראה ב"ר פ"ע, ה. דב"ר פ"ז, ג. שהש"ר פ"א, ב (ג). ובכ"מ.
תלמוד ירושלמי חגיגה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵות. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי יוֹשֶׁב. וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא שְׁלַח לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵיָיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָפְרִין וּמַתְנִיָינִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִיָין. אָמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַיְיתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָמְרִין לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. סַפְרַיָיא וּמַתְנִיָינַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יי לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳.
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא וִויתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר יי עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. אוֹתִי עָזְבוּ אַוַותְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָׁלְחוֹן וְאָמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִיָיה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי לְגַבֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
בראשית רבה ע׳:ה׳ - הטקסט מספריא
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ (בראשית כח, כ), עֲקִילַס הַגֵּר נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּל שִׁבְחוֹ שֶׁל גֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י, יח): וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, אָמַר לוֹ וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ, דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ, וּבָא זֶה וְהוֹשִׁיטוֹ לוֹ בְּקָנֶה. נִכְנַס אֵצֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
[נסח אחר: עקילס הגר בא ושאל את רבי אליעזר אמר לו הרי חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הגר, דכתיב: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טוסין אית לי כמה פוסיני אית לי אפלו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי רבי יהושע],
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי דָּבָר שֶׁנִתְחַבֵּט עָלָיו אוֹתוֹ זָקֵן אַתְּ מוֹשִׁיטוֹ לָזֶה בְּקָנֶה. [אזל לגבי רבי יהושע] הִתְחִיל מְפַיְסוֹ בִּדְבָרִים. לֶחֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי. שִׂמְלָה, זוֹ טַלִּית, זָכָה אָדָם לְתוֹרָה, זָכָה לְטַלִּית. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵן מַשִּׂיאִין אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַכְּהֻנָּה וְהָיוּ בְּנֵיהֶם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמַעֲלִים עוֹלוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. דָּבָר אַחֵר, לֶחֶם, זֶה הַפָּנִים. וְשִׂמְלָה, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. הֲרֵי בַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל בַּגְּבוּלִים, לֶחֶם, זוֹ חַלָּה. וְשִׂמְלָה, זוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז. אָמְרוּ, אִלּוּלֵי אֲרִיכוּת פָּנִים שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִם עֲקִילַס הָיָה חוֹזֵר לְסוּרוֹ, וְקָרָא עָלָיו (משלי טז, לב): טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר.
דברים רבה ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, רַבָּנָן אָמְרֵי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה, בְּמַיִם, וּבְיַיִן, וּבִדְּבַשׁ, וּבְחָלָב, וּבְשָׁמֶן. בְּמַיִם מִנַּיִן (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. בְּיַיִן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. בִּדְבַשׁ וּבְחָלָב מִנַּיִן (שיר השירים ד, יא): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. שֶׁמֶן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ג): שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה תְּחִלָּתוֹ מַר וְסוֹפוֹ מָתוֹק, כָּךְ הֵן דִּבְרֵי תוֹרָה, אָדָם מִצְטָעֵר בָּהֶן בַּתְּחִלָּה וְעוֹשֶׂה בָּהֶן אַחֲרִית טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ח, ז): וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. דָּבָר אַחֵר, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה חַיִּים לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אוֹרָה לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵין יָכוֹל לְהִתְעָרֵב בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. דָּבָר אַחֵר מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן אוֹתוֹ בְּכַמָּה מַשְׁקִין הוּא נַעֲשָׂה עֶלְיוֹן עַל כֻּלָּם, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל עֶלְיוֹנִים עַל כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שָׁמַעְתָּ לְמִצְווֹתַי אַף אֲנִי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתֶךָ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רַב נַחְמָן, כָּל מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, זוֹכֶה לֵישֵׁב בֵּין הַחֲכָמִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.