פ' תצוה רצ"ב

רכגואתה ¹ תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד², ופרש"י מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי', דמובן מזה שישנו רכדהנר שהוא תמיד, וענינו דנר זה הוא דשלהבת הנר עולה מאלי', אמנם בכדי שתהי' עליית השלהבת הוא ע"י ההדלקה. דכללות ענין זה מה שהשלהבת עולה מאלי' הוא מהגמרא שבת דכ"א ע"א³ תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנא' להעלת נר תמיד, הוא תני לה, והוא אמר לה, (מפרש מאי תלמודא, והיכי משמע מהאי קרא, רש"י), כדי שתהא שלהבת עולה מאלי', ולא שתהא עולה ע"י דבר אחר, (שתהא צריכה תיקון והטי', רש"י). והיינו שמזה מובן שהנר הרי יש לו ענינו כמו שהוא לאמיתתו, וענינו שהשלהבת עולה מאלי', אמנם יכול להיות בזה דברים המונעים והוא שהפתילה והשמן אינם כראוי, הן מצד הפתילה שאינה טובה דלפעמי' היא עבה ביותר או דקה ביותר, והן מצד השמן שיש בו תערובת דברים שונים, והן שהרכבת הפתילה והשמן אינה במזיגה נכונה, כמו פתילה עבה ומיעוט השמן, או פתילה דקה ביותר וריבוי השמן, אשר כל אלה והדומה לזה מונע ומעכב שהשלהבת אינה עולה כראוי. ולכן אמר רמי בר חמא דפתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, דעיקר הכל הוא להעלת נר תמיד שתהי' עליית השלהבת מאלי' בלי שום תיקון והטי' וא"כ כל ענין העבודה הוא בהפתילה והשמן, ואז הנה השלהבת עולה מאלי', והיינו, דלאחר הכנת השמן והפתילה במזיגה והרכבה נכונה ומדליקו אז הנה השלהבת עולה מאלי'. אמנם מפרש"י מובן דהן אמת דהכנת הפתילה ושמן והרכבתם הם עיקרים, ומ"מ הנה לבד הכנת הפתילה והשמן במזיגתם והרכבתם הראוי' הנה צריך עבודה ויגיעה בגוף ועצם ההדלקה דמדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'. והיינו דעיקר הכל הוא שיהי' עליית השלהבת מאלי' בלי שום תיקון והטי', אמנם בכדי שתהי' כן, הנה רמי בר חמא סבירא לי' דהעיקר הוא הכנת הפתילה ושמן מזיגתם והרכבתם, ואז מדליקו ושלהבת עולה מאלי', ולפרש"י דמדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'. וצ"ל מהו"ע ב' אופנים בענין השלהבת שעולה מאלי'. והנה מאומרו להעלות נר תמיד משמע דעי"ז נעשה עלי' גם בהנר תמיד עצמו, והלא אי' בתו"כ אמור פרשה י"ג⁴ להעלת נר תמיד, תמיד אף בשבת, תמיד אף בטומאה, דשבת וטומאה הם שני הפכים, דשבת היא קדש⁵, וזה מורה על עצם מעלת הנר שהיא למעלה ממדריגת הזמן, ואין זה שהיא בהבדלה מזמן, אלא דמאירה בכל ההפכים, אפילו בכעין זה דקדושה וטומאה, אשר מזה אנו יודעים שני ענינים, הא' דאין הטומאה חוצץ בעד נר זה ומעכב עליו, והיינו דגם במדרי' פחותה כזו כמו טומאה מגיע זריחת אורה, והב' דגם במדרי' הקדושה אף גם דמיקדשי וקיימא⁶ צריכה ג"כ לאורה, וא"כ מהו"ע העלי' שנעשה בהנר תמיד. אמנם בכדי שתהא שלהבת עולה מאלי' הוא דוקא בקיום כל התנאי' האמורים כאן, שיהי' שמן רכהדוקא, והשמן יהי' של זית, ושיהי' זך, ותנאי עיקרי שיהי' כתית, והגם שהוא כתית יהי' זך וכאמרז"ל (מנחות דפ"ו ע"ב) אין זך אלא נקי, ואין כתית אלא כתוש, וכפרש"י|2 בפי' כתית, הזיתים הי' כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהא בו שמרים, דאז לא יהי' זך, דכ"ז הוא בשביל להאיר, והול"ל כתית להאיר⁷, וכן מצינו בשמש וירח שנקראים בשם מאורות, המאור הגדול ואת המאור הקטן⁸, וכתיב⁹ ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, ומהו אומרו למאור. והנה העלאת הנרות זהו עבודתו של אהרן, והי' צ"ל לכאורה הבאת השמן ג"כ לאהרן, ומפני מה הי' צריך להיות הבאת השמן למשה|7, ועם היות דהבאת השמן הוא למשה מ"מ הטבת הנרות והעלתן¹⁰ הוא ע"י אהרן. ובכללות הענין אינו מובן|7 למה נשתנה מצוה זו מכללות ענין המצות שברובן נאמר דבר אל בנ"י ואמרת אליהם שציוויין הוא בדיבור ואמירה, וכן בכללות הציווי דתרומה ועשיית המשכן נא' דבר אל בנ"י, וכאן נא' ואתה תצוה, והול"ל ואתה תדבר.

קיצור. יבאר דהנר תמיד ענינו שלהבת עולה מאלי' א) ע"י טיב הפתילה והשמן, ב) הדלקה. להעלות נר תמיד שהוא עצמו צריך עלי' ומקשה דגדול מעלתו שמאיר בכל ההפכים. מהו למאור והול"ל להאיר. העלאת הנרות ע"י אהרן והי' צ"ל ג"כ הבאת השמן. מהו תצוה והול"ל תדבר.

ענינים. [א] הנר תמיד א) יש לו שלהבת, ב) מאיר בהפכים. [ב] שלהבת עולה מאלי' א) שלא ע"י תיקון והטי', ב) ע"י טיב הפתילה ושמן, ג) הדלקה.

והנה להבין כל המדריגות האלו בנשמה, וענין העבודה להביא המדריגות האלו בגילוי, הנה כתיב¹¹ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואמרז"ל¹² בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, דכל אחד ואחד מישראל הנה בכל זמן ובכל מקום שהוא הנה לבבו מקדש לשכינת עוזו ית'¹³, שבביהמק"ד הי' השראת אוא"ס הבל"ג, וע"י הכלים שבביהמק"ד והעבודה בקרבנות הנה גילוי ההשראה הי' מאיר גם בעולם, ובמילא הרי היו כל המדרי' שבנשמה בגילוי, ומנורה הו"ע הנשמה, דבנשמה יש כמה בחי' ומדרי' ותכלית ועיקר הכל שתהא שלהבת עולה מאלי', ולזה צ"ל תחלה הציווי דבחי' ומדרי' משה דוקא, וכן הובאת השמן אליו, אמנם הטבת רכוהנרות והעלתן|10 הוא ע"י אהרן, דמשה¹⁴ ואהרן הם שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא¹⁵, דהקב"ה וכנס"י הן בחי' חתן וכלה¹⁶, דחתן הוא חות דרגא וכאמרז"ל (יבמות דס"ג ע"א) נחות דרגא נסיב אתתא, דהמשפיע הוא גבוה מהמקבל, ולכן צ"ל ירידת המשפיע אל המקבל, והקב"ה נקרא חתן שהוא גילוי אוא"ס בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, וכלה הו"ע תשוקה וכליון וכמ"ש¹⁷ כלה שארי ולבבי, היינו העלאת ותשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס, ומשה ואהרן הם הממוצעים בההמשכה וההעלאה, דאהרן הוא שושבינא דמטרוניתא להעלות נש"י. דזהו דכתיב¹⁸ בהעלותך את הנרות היינו העלאת הנשמות, דנשמות נקראי' נרות וכמ"ש¹⁹ נר הוי' נשמת אדם, ובמנורה שבעה נרות שהן ז' מדרי' שיש בעובדי ד'²⁰, יש שעובד מאהבה, ויש שעבודתו ביראה, וכן בכל מדרי' המדות, והיינו דכל אחד לפי אופן שרשו למעלה במדות העליונות דחג"ת ונה"י דז"א דאצי', וכמו האבות שהיו מרכבה²¹ לחג"ת דאצי'²², דאברהם היתה עבודתו בהכנסת אורחי' והשפעת החסד ונק' אברהם אהבי²³, שהי' שרשו בבחי' החסד²⁴, ויצחק הי' שרשו בבחי' הגבורה|24, ולכן הי' עבודתו בחפירת בארות, לפעול הקירוב לאלקות בדרך העלאה מלמטלמ"ע²⁵, ויעקב מדתו מדת התפארת|24 הכלולה מחו"ג, וכמ"ש²⁶ לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק הי' לי וגו', שהוא קו האמצעי שעולה למעלה מעלה יותר ונמשך עד למטה מטה²⁷, וכן הוא בפרטי הנשמות יש שעיקר עבודתם הוא בבחי' אהבה, ויש שעיקר עבודתם הוא בבחי' יראה, ויש שעבודתם בבחי' התעוררות רחמים רבים על נפשם, וכן בשארי המדות היינו דכל נשמה ונשמה הנה עבודתה למטה הוא באופן שרשה ומקורה במדות העליונות. ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא שהוא המעלה את הנשמות, רכזוממשיך אהבה רבה בהנשמה שתחפוץ להיכלל בעצמות אוא"ס ב"ה. והנה לכאורה א"מ מהו"ע ההתעוררות דהעלאת הנשמה והמשכת האה"ר שתחפוץ הנשמה להיכלל בעצמות אוא"ס ב"ה, שהרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש²⁸, שהוא חלק מן העצם, וכתיב²⁹ כי חלק הוי' עמו, דגם מדריגת עמו, דעם ל' גחלים עוממות³⁰, שהאש הוא רק בפנימיות פנימיותם, וכן אלו שהם חלושים ורפוים שאין אור וחיות הנשמה מאירה בהם בגלוי ורק בהעלם והעלם דהעלם, אבל כשהם עמו³¹ שמקבלים עול מלכותו ית' בקיום המצות מעשיות הם חלק מן העצם, והנשמה היא עצמי והניצוץ אלקות שבנשמה הוא מעצמות א"ס ב"ה, ולכן הנשמה היא אלקות בעצם מהותה, ובגשמיות אנו רואין דגם ניצוץ קטן עולה ונמשך להכלל באבוקה גדולה, שזהו כטבע בהניצוץ שעולה להכלל בהאבוקה מפני שהוא ממהותו של האבוקה, והיינו שהניצוץ הוא ממהות מקורו, והגם שנבדל ונפרד ממקורו, ואינו אלא ניצוץ בלבד, מ"מ הרי בזה אינו משתנה עצם מהותו שהוא מהות אש, וע"כ יש בו טבע העלי' להכלל במקורו, וכן הוא בהנשמות ועוד יותר שהם בדוגמת האור דטבעו לעלות למעלה, ובאמת הנה טבע העלי' שבנשמה הוא יותר מכמו באור, דאור הוא הארה לבד ולא העצם, וכל מעלתו של האור מה שהוא דבוק בהעצם, א"כ טבע העלי' שיש באור הוא מפני שהוא דבוק בהעצם, ואם האור לא הי' בבחי' הדביקות בהעצם לא הי' בו טבע העלי', משא"כ בנשמה שהיא עצמי, הרי טבע העלי' שבה הוא מצד העצם³², וא"כ מהו"ע ההעלאה וההמשכה לעורר שתחפוץ הנשמה להכלל בעצמות א"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דהקב"ה חתן גילוי אוא"ס, נש"י כלה תשוקה, אהרן שושדמ"ט לעורר הנשמה, ז' קני מנורה, עובד מאהבה, ביראה, אבות מרכבה לחג"ת דאצי'. וכן בפרטי נשמות ואהרן מעורר הנשמה וממשיך אה"ר, ומקשה דגם מדרי' עמו בקיום מצות מעשיות הוא חלק מן העצם, עליית הניצוץ באבוקה, טבע העלי' שבנשמה יותר מכמו באור ולמה צריכה התעוררות.

ענינים. [א] אהרן א) שושדמ"ט, ב) מעורר הנשמה, ג) ממשיך אה"ר. [ב] עמו א) עוממות, ב) חלק מן העצם. [ג] טבע העלי' שבנשמה גדולה מטבע העלי' שבאור.

אך הענין הוא, דהנה הנשמה ירדה למטה, וכמו שאנו אומרים³³ נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי, דטהורה היא היינו הנשמה רכחכמו שהיא באצי'³⁴ ומשם נסעה וירדה³⁵ דרך בי"ע|34 ובאה ומתלבשת בגוף ונה"ב בהתלבשות ותפיסא ממש, שהגוף והנה"ב מכסה מסתיר ומעלים על אור ד', והגם דהנשמה היא עצמי, והעצמי אינו בא בהעלמות והסתרים, דהעלמות והסתרים שייך רק בהארה, אבל העצמי אינו מקבל העלמות והסתרים, ומ"מ הנה הנשמה הרי ההתלבשות שלה הוא בהתלבשות ממש, שאין הנשמה בהתגלות ויכול להיות ריבוי העלמות והסתירים, והיינו מפני שהנשמה הגם שהיא עצמי הנה העצמי מתעלם שהאלקות דנשמה אינו בגילוי, דבזה הרי יש יתרון מעלה באור שהוא גילוי, והיינו שהאלקות הוא בגילוי, אבל בנשמה עם היותה עצמי הנה האלקו' הוא בהתעלמות. ויש יתרון המעלה בנשמה שהיא יכולה להיות בגוף גשמי שאינו בערך הרוחני' כלל. והיינו דיש יתרון המעלה באור לגבי נשמה, דבאור האלקות בגילוי, ובנשמה האלקות הוא בהתעלמו', ולהיפך יש יתרון המעלה בנשמה לגבי אור, דהאור א"א לו להיות בכלי שאינו בערכו, וכמו באור השכל שהוא מתגלה ושורה דוקא בכלי שהוא לפ"ע האור, ולכן הנה גם מי שהוא חכם גדול שמופלא בחכמה והוא בעל כשרון נפלא בדיבור עד שגם שכל עמוק ביותר הנה ביכולתו להבינו ולהסבירו גם לקטן ביותר, אמנם כ"ז הוא דוקא למי שהוא בעל שכל בעצם, שיש לו כלי השכל, והיינו דמי שיש לו כלי השכל רק דשכלו קטן ביותר, הנה החכם המופלא ובעל כשרון הנעלה, הנה מצד הפלאת מעלת חכמתו וגודל כשרונו, יכול הוא להסביר חכמות עמוקות גם לבעל שכל קטן, אבל במי שחסר לו ר"ל כלי השכל לגמרי, אז הנה גם החכם מופלא לא יוכל לפעול מאומה, וכמאמר³⁶ אַ קאָפּ קאָן מען ניט אַרוף שטעלין, דמאחר דאין כלי אז א"א שיהי' גילוי האור, וטעם הדבר הוא לפי שהאור א"א להיות בכלי שאינו בערכו, משא"כ הנשמה יכולה להיות בגוף גם שאינו מערכו כלל ולפעול בו הזיכוך והביטול, וטעם הדבר הוא לפי שהנשמה היא עצמי ובאה בהתעלמות, אך ההתלבשות של הנשמה בגוף הוא באופן כזה שמעצמו ומאיליו אין הנשמה בהתגלות בהתלבשותה בגוף, ורק שצריכים להביא ולפעול התגלות כחות הנשמה, ולולי זאת יכול להיות ח"ו התגברות רוח הבהמה דנה"ב, דהנה"ב בטבעו נמשך אחרי ענינים החומרים דעוה"ז, וכל ענין ודבר מצרכי בנ"א הגשמים גם המוכרחים ביותר הנה הנה"ב הוא עושה זאת בחמדה רבה ובהתמסרות גדולה, כמו באכו"ש דכ"ז הוא בטבעו כמו בהמה וחי' בהנאה מרובה ובהגשמה גדולה שמתעבה ומתגשם בזה גם מדברים המותרים, ולכן הנה הקידוש בדברי' המותרים הוא הכרחי³⁷, וכפי שהוא מצד הנה"ב הרי מעצם טבעו וחומריותו הנה גם הדברים רכטהגשמים שהם מצד עצמם בלתי מותרים המה הוא מתירם לעצמו, אשר כ"ז ה"ז מעלים ומסתיר על הנשמה שנמשכת ג"כ אחרי הגוף ועי"ז נחשך אורה, ובחסדי מרום הנה נר אלקים טרם יכבה³⁸ ע"י חשכת הגוף מיד נמשך גילוי אור מלמעלה, היינו גילוי האהבה העליונה לעורר את הנשמה. דהנה הנשמה הנה גם כמו שהיא בהתלבשות בנה"ב וגם בריבוי ההעלמו' וההסתירים ה"ה מ"מ בבחי' אור, וע"כ שייך בזה התעוררות, שמתעורר ע"י הגילוי מלמעלה, אמנם גילוי זה הוא אור עליון שלמעלה מהשתל', דהאור שלמעלה מהשתל' להיותו בחי' א"ס יכול להיות הגילוי עד למטה מטה ובבחי' גילוי אור, וזהו מדרי' אהרן, א' ה"ר נו"ן פשוטה, א' א"ס פלא עליון, הר בחי' אהבה, והיא האהבה עצמית דאהבתי אתכם אמר הוי'³⁹, והנו"ן פשוטה הוא בחי' המשכת האהבה עד למטה מטה.

קיצור. יבאר דהנשמה עצמי ובירידתה באה בהתלבשות שהאלקות שבה בהתעלמות, יתרון האור שהאלקו' בגילוי, הנשמה יתרונה שמתלבשת בגוף גשמי שאינו מערכו, ואור אינו מתלבש רק בכלי שלפ"ע, חכם גדול אינו מועיל למי שאין לו כלי השכל, והתגלות כחות הנשמה ע"י עבודה דייקא. אהר"ן התגלות אור העליון שמעורר הנשמה.

ענינים. [א] האור מעלתו אלקות בגילוי חסרונו שמתלבש רק בכלי שלפ"ע. [ב] הנשמה א) האלקות בהתעלמות ב) מתלבשת בגוף ג) מקבלת העלמות, ד) התגלותה בעבודה. [ג] אהרן, האהבה עצמית דא"ס.

אמנם בכדי שיהי' העלאת הנרות ע"י אהרן, צ"ל תחלה ואתה תצוה את בנ"י, ויקחו אליך שמן כו', דאליך הוא אל משה שהוא שושבינא דמלכא ואזי דוקא יכול להיות העלאת הנרות ע"י אהרן שודמ"ט. דהנה שושבינא דמלכא הוא שממשיך גילוי אוא"ס בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, והמשכה זו היא התלבשות אוא"ס בתורה. דהנה כתיב⁴⁰ ותמלא כדה ותעל, דכדה היא תורה כ"ד ספרין וה' ספרין דאורייתא שהן רק כד מים דחכ'⁴¹, ים החכ' הוא בחי' ח"ס וחכ' הקדומה דא"ק זהו בהמדרי' שאחר הצמצום, ולפני הצמצום הנה ים החכ' הוא בחי' חכ' הנעלמה דא"ס, כמ"ש במ"א⁴², ואורייתא מחכ' נפקת⁴³ שהיא בחי' חכ' דאצי' הוא רק כד מים החכ', ובכדי שתהי' ההמשכה ממקור החכ' זהו ע"י משה, דבמדרי' משה נא'⁴⁴ מן המים משיתיהו מעצמות בחי' ים החכ', ולכן נאמר בי'⁴⁵ כבד פה וכבד לשון אנכי, שהוא רלאנכי דמדרי' משה שהוא בחי' ח"ס, ואומר כבד פה בתושבע"פ וכבד לשון בתושב"כ⁴⁶, דענין הכבדות הוא הירידה והצמצום⁴⁷, והיינו להיות דתושב"כ ותושבע"פ הוא רק כד מים החכ', ואורייתא מחכ' דאצי' נפקת, ועצמות ים החכ' הוא בחי' ח"ס אשר היא נעלמה גם מחכ' דאצי' ומכש"כ מהשתל' דבי"ע, ולכן נק' כבד פה ולשון, ורק שהקב"ה א"ל אנכי אהי' עם פיך⁴⁸, היינו אנכי דמ"ת דכתי'⁴⁹ אנכי הוי' אלקיך כו' שהוא התגלות העצמות ב"ה, אהי' עם פיך להיות בחי' פה וגילוי דבחי' חכ' הנעלמה, והיינו דאנכי דמ"ת הוא בחי' א"ס סתימא דכל סתימין שלפניו ית' נגלו כל תעלומות דגם תעלומות חכ' דחכ' הנעלמה יהי' בבחי' גילוי, אהי' עם פיך דוקא עם פה של משה. וזהו דכתיב⁵⁰ משה ידבר, ידבר הוא ל' הנהגה⁵¹, כמ"ש (ישעי' ה' י"ז) ורעו כבשים כדברם וגו' ופרש"י כמנהגם, משה ידבר שהוא המנהיג וממשיך הגילוי דבחי' חכ' הנעלמה. וזהו ויקחו אליך שמן כו' למאור, דהשמן למאור שייך למדרי' משה דוקא. דהנה מאור הוא מקור האור, וכמאמר⁵² המאור שבה מחזירו למוטב, ולכאו' הרי תורה היא בחי' אור וכמ"ש⁵³ כי נר מצוה ותורה אור, ואור ה"ה רק גילוי העצם, וכמו אור וזיו השמש הרי אין זה עצמותה ומהותה של השמש רק אורה וזיווה לבד, וא"כ מה"ע המאור שבה. אך שניהם אמת, דתורה הנגלית לנו, הן גליא שבתורה והן פנימית התורה, הנה הוא רק כד מים החכ' ולכן ה"ז רק גילוי מהעצם, דבחי' מאור העצמי שבתורה הרי לא נתגלה עכשיו, והוא הגילוי דלעתיד, דרק לעתיד יתגלה טעמי תורה וטעמי המצות, דזהו מנשיקות פיהו⁵⁴ כמו שפרש"י במקומו, אמנם בהעלם הרי גם עכשיו יש ג"כ המאור בתורה, שהרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת⁵⁵, והוא לפי שבתורה דעכשיו יש גם בחי' המאור דתורה אלא שהוא בהעלם. וזהו שמן למאור בחי' שמן דתורה, דהנה התורה נקראת לחם יין וגם שמן⁵⁶, דבאכילת אדם שמחזק התקשרות וגילוי חיות הנפש בגוף הוא ע"י אכילת לחם, דבלא לחם לא יועיל יין ושמן, ורק לאחר אכילת הלחם אז ייטיב לבו ביין ושמן, ואכילת אדם הבריא הוא שאוכל לחמו ביין וטובל פתו בשמן, לחם הוא גליא דתורה ויין ושמן רלאפנימיות התורה⁵⁷, וכמאמר⁵⁸ נכנס יין יצא סוד, סוד היא האהבה מוסתרת דנשמה שמתגלה ע"י פנימיות התורה, היינו הידיעה וההשגה בגדולת הוי' איך דכולא קמי' כל"ח⁵⁹, ושהוא אחד בז"ר וארץ וד"ר העולם⁶⁰, ושמן עוד למעלה מיין, דשמן צף ע"ג יין⁶¹, דיין הוא סוד והעלם רק שהוא ההעלם השייך אל הגילוי, וכמו מח' ודיבור, דמח' הוא בחי' העלם ומ"מ היא שייכת אל הגילוי דדיבור, ושמן הוא שסתום ונעלם לגמרי, והוא בחי' פנימית ח"ס שסתום ונעלם בעצם. וזהו שמן זית זך, דחכ' נק' ג"כ שמן, אבל ח"ס נקרא שמן זך, ועז"א ויקחו אליך כו' זך, דהמשכה זו הוא דוקא ע"י משה שושדמ"ל שממשיך בדרך המשכה מלמעלמ"ט בחי' שמן למאור בחי' עצמות א"ס שבתו', ואזי הנה יכול להיות העלאת הנרות ע"י אהרן שהוא התעוררות הנשמה להכלל בעצמות א"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דמשה שושבינא דמלכא המשכת אוא"ס בתורה שהיא כד מים החכ', ים החכ' ח"ס, חכ' דא"ק, חכ' דא"ס, כבד פה ולשון לגבי אצי' ובי"ע, אנכי דמ"ת גילוי חכ' הנעלמה, משה ידבר ממשיך מאור העצמי, לחם גליא, יין פנימי' העלם של הגילוי, אח"ד, כולא קמי' כל"ח שמן העלם העצמי.

ענינים. [א] משה, א) עצמות ים החכ', ב) ח"ס, ג) כבד פה ולשון, ד) שושדמ"ל. [ב] תורה, א) כד מים החכ', ב) לחם גליא, ג) יין פנימית, ד) שמן מאור.

והנה כ"ז הוא במדריגת הנשמה כסדרה, היינו הנשמה כמו שהיא במילוי כל מדריגתי', ובזמן שביהמק"ד הי' קיים הנה ע"י העבודה בהבאת השמן והעלאת הנרות ועבודת הקרבנות דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס⁶² הנה גם בהנשמה היו מאירים כל מדריגתי' בגילוי, דזהו שלש פעמים בשנה יראה וגו'⁶³ דכשם שבא להראות כך בא לראות⁶⁴, שראו אלקות במוחש, דיא פשיטות איז גיוען געטליכקייט⁶⁵ און דיא אַלע ענינים פון למעלה מן הטבע איז קיין פלא ניט, עס האָט זעך גיזעהען דער אמת אַז טבע איז געטליכקייט⁶⁶, אבל עכשיו בזמן הגלות שאין רלבלנו ביהמק"ד ואותותינו לא ראינו⁶⁷, וכל המדריגות שבנשמה הם בהתעלמות וצריכים לגלותם ע"י יגיע[ה] ועבודה דוקא, הנה תפלה במקום הקרבנות⁶⁸, דענין הקרבנות הוא הקירוב והיחוד⁶⁹, וכן הוא בענין התפלה שהו"ע ההתקשרות וההתחברות⁷⁰, דקישור וחיבור הנשמה באלקות הוא ע"י התפלה, וארז"ל (ברכות דל"ב ע"א) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, והיינו דההתקשרות וההתחברות באוא"ס ב"ה הוא ע"י הקדמת סידור שבחו של הקב"ה. והענין הוא⁷¹ דהנה כתיב (מ"א י"ט י"א) והנה הוי' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני הוי' לא ברוח הוי' ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי', ואחר⁷² הרעש אש לא באש הוי' ואחר האש קול דממה דקה. והנה חשיב כאן ד' ענינים רוח רעש אש וקול דממה שהם ד' מדרי' שבתפלה, רוח הוא פסוד"ז שזהו סיפר שבחו של מקום בבריאת והתהוות העולמות שנתהוו ריבוי עולמו' ונבראי' וכולם כל אחד לפי ענינו ולפי מעלתו מהלל ומשבח ליוצר כל ית', והתהוות זאת הוא מרוח פיו ית' וכמ"ש⁷³ בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, דכל צבא העליונים והתחתונים נעשה במאמר ורוח פיו ית' וכמ"ש⁷⁴ עושה מלאכיו רוחות כו', והעבודה בזה הוא ג"כ במדרי' רוח שהוא התפעלות המדות, כי הענינים המבוארים בפסוד"ז בענין התהוות הנבראי' ואופן התהוותם מאין ליש ה"ז בעצם למעלה מהשגה לגמרי שאין אנו משיגים איך נעשה מאין ליש שזה רק בחיק הבורא ואינו מושג בנבראים כלל, ורק דידיעה והשגה זו נקלטת בשכלנו בטוב טעם והכרה עצמית, ובזה הוא ההתבוננות בגדולת הוי' וההפלאה בענין ההתהוות ושהכל נעשה במאמר, והתבוננות זו עושה התלהבות הלב והתפעלות המדות שזהו בחי' רוח, ורוח זה מפרק הרים ומשבר סלעים, והיינו דהתבוננות זאת צוברעכט דעם קושי הלב און נעמט פאַנאַנדער זאַיינע גראָבקייט, דבכל מאמר וזמר דתפלה מכיר שפלותו וריחוקו מאלקות, דכאשר מתבונן בטעם הדבר מפני מה אינו מאריך בתפלה ואינו קובע עתים לתורה הוא לפי שטרוד בפרנסתו, וכשמתפלל ומתבונן בפסוק נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו⁷⁵, החי' והבהמה מזונם מוכן ובחיר הנבראי' צריך לדאוג ע"ז, ואין זה אלא שהרעה את מעשיו וקפח את פרנסתו⁷⁶, ולזאת ישוב אל ד' וירחמהו⁷⁷ ויברך רלגאת מעשה ידיו⁷⁸, וכן כל זמר ומאמר פועל ישועות בנפש, וזהו פסוקא דזמרא שהוא מל'⁷⁹ לזמר עריצים⁸⁰ שמזמר וכורת החוחים וקוצים דנה"ב, שהוא החקיקה מבחוץ שנעשה בהנה"ב|80, וכמו שאנו רואין דפעולת השבחי' הוא שמרומם את הנפש, ופועל גם על המספר והמדבר שגם הוא מתרומם, ואין בזה ענין פנימי כלל, רק שמרומם אותו, וכמו"כ הוא בהנה"ב שע"י התשבחות דפסוד"ז מתרומם ומתעלה במדרי' עליונה יותר היינו שאינו שייך כ"כ להחומריות שלו. ומ"מ לא ברוח ד' לפי שהוא רק חקיקה מבחוץ. ואחר הרוח רעש הוא ברכת יוצר דוהאופנים וחיוה"ק ברעש גדול, שזהו מהאמירת קדוש דשרפים שמשיגים בחי' אוא"ס שקדוש ומובדל⁸¹, שהאופנים יודעים שיש מה שקדוש ומובדל ואינם משיגים זאת ומזה הוא הרעש מהעדר ההשגה, והרי הרעש הוא התפעלו' בנפש, וההתפעלות הוא מבחי' קדוש, הנה הגם שזהו מהעדר השגה מ"מ הרי נרגש בו בחי' קדוש, עס הערט זעך אין דעם דער א"ס וואָס קדוש איז, ואינו דומה לההתפעלות דפסוד"ז שהוא רק התלהבות חיצוני, אבל התפעלו' הרעש דקדוש הוא בחי' ביטול פנימי, ופועל בהנה"ב בפנימיותו להיות שרשו משמרי האופנים⁸². ומ"מ לא ברעש הוי' שעדיין לא הזדכך. ואחר הרעש אש שהו"ע הילול ושבח השרפי' שמשיגים בחי' א"ס שקדוש ומובדל ועי"ז הם בהתלהבות רשפי אש התשוקה להכלל באוא"ס ב"ה, דעש"ז נק' שרפים ע"ש הרשפי אש דכל מהותם נשרף באש זה, ובנשמו' הוא בהעבודה דברכת אהבת עולם, וכידוע דשרפים ואופנים הוא הנה"א והנה"ב⁸³, והיינו האהבה ברשפי אש דנה"א שע"י השגה אלקית, ומזה באים להמס"נ דק"ש באמירת שמע ישראל ובשכמל"ו, דבאש זה נשרף הנה"ב באמירת ואהבת כו' דגם הוא מתעורר באהבה לאלקות. ומ"מ לא באש ה', שהעיקר הוא השוב, כ"א בקול דממה, שבמדרי' דתפלה הו"ע שמו"ע שהוא בתכלית הביטול, אבל עם זה הרי בי"ב אמצעות⁸⁴ אדם שואל ומבקש ברכת ד' והשפעתו ית' בצרכיו הגשמי'⁸⁵, להיות דעיקר הכוונה שהגשמי יהי' רלדכלי לאלקות, ובעבודה הכללית הנה קול דממה דקה הו"ע לימוד התורה שאחר התפלה דתמן קאתי מלכא⁸⁶ גילוי בחי' עצמות אוא"ס ב"ה.

קיצור. יבאר דבזה"ב כל מדרי' הנשמה האירו, ובזמה"ג ע"י העבודה דתפלה, רוח פסוד"ז שמתלהב ומכיר שפלות עצמו וריחוקו מאלקות, ופועל בנה"ב א) שמתרומם ב) מתחמם ג) יוצא מחומריותו, ד) חקיקה מבחוץ. רעש התפעלות האופנים, ופועל בנה"ב ביטול פנימי. אש ביטול השרפים האש דנה"א מכלה האש דנה"ב. קול דממה שמו"ע ולימוד התורה.

ענינים. [א] רוח פסוד"ז, רעש ברכת יוצר, אש ברכת אהבה, קול דממה שמו"ע. [ב] פסוד"ז, א) שבחים, ב) מזמר עריצים, ג) מלהיב הנה"ב, מרוממו, מוציאו מחומריותו, חקיקה מבחוץ.

וזהו ואתה תצוה כו' נר תמיד, דנר תמיד הוא ניצוץ אלקות שבנשמה וענינו שתהא שלהבת שהיא הארת הנשמה שבגוף עולה בעבודת הבירורים מאלי' שלא ע"י תיקון והטי' בעונש של גלגולים. ובכדי שתהא שלהבת עולה מאלי' הם בב' אופני עבודה, עבודת הכנת הפתילה והשמן שהו"ע עבודת המוח בהשכלה והשגה ומדליקו בהולדת אהוי"ר, והב' בעבודת הלב שמדליקו בהתעוררות, והיינו דכל עבודתו צריכה להיות בהובאת הידיעה וההשגה בפועל. וזהו ואתה תצוה, תחבר, ע"ד שמבואר⁸⁷ בענין תורה צוה לנו משה כו'⁸⁸, ואז הנה במילא ויקחו אליך כו' שיהי' הגילוי דבחי' ח"ס, ובעבודה הנה ע"י כתית שהו"ע שבירת הרצונות והרגילות מגיעים למאור, ואז מאיר ומתגלה גילוי אור הנר תמיד בכל עניניו ומאיר גם חלקו בעולם.

סיום. אתה תצוה תחבר.

-------------------- * --------------------