כ ב

כו', ועמ"ש ע"פ אלה מסעי בע"א שעי"ז יש כח ביד האדם להכניע הגוף שלו כו']. וענין הגילוי הזה שיהיה לע"ל הוא כי הנה באמת הרי קמיה עצמותו ית' אין שום בחי' הסתר והעלם כלל. כי קמיה כולא כלא חשיבי ואין שינוי כלל בין קודם שנברא העולם לאחר הבריאה. כי גם עתה הוא אחד יחיד ומיוחד כמו קודם שנבה"ע מאחר שכל עיקר התהוות הנבראים יש מאין הוא רק מבחי' אותיות הדבור בדבר ה' שמים נעשו. ועד"מ הדבור באדם שהוא בטל וטפל לגבי המחשבה ובלתי תופס מקום כלל וכלל רק אצל השומע הוא שהדבור נתפס ליש ודבר, וכך למעלה בחי' אותיות הדבור ביו"ד מאמרות לגבי הנבראים מהם יש מאין הם בבחי' יש. אבל לגבי עצמותו ית' הם בטלים כלא. ולכך אע"פ שמצד בחי' התגלות אותיות הדבור נראה העולם לבחי' יש ודבר לעינינו, אבל אצלו ית' אין הסתר והעלם כלל וע"כ לע"ל שיתגלה כבוד ה' שהוא בחי' גילוי עצמיות אלקות אזי ממילא לא יסתיר שום הסתר כלל ויהיה גילוי אלקות גם בעשייה עד שיראו כל בשר אפילו בהשגת שכלו הגשמיות. וכדי שיהיה גילוי זה לע"ל הוצרך להיות נסיעת המשכן במדבר להכניע אותו כנ"ל:

ב והנה זה היה ענין נסיעת המשכן בפועל ממש בבחי' עולם וכמ"כ הוא גם עכשיו ברוחניות בבחי' נפש. כי יש בחי' משכן בפרט בכל אחד ואחד וכל פרטי הענינים שבו הכל יש בנפש האדם. דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וארז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם לפי שכאו"א מישראל* צריך לעשות בחי' משכן בנפשו. והיינו להמשיך בחי' גילוי אלקות בנפשו בעבודה שבלב זו תפלה כשיהיה לבבו טהור כמ"ש לב טהור ברא לי אלקים כו' וכמ"ש* בר לבב כו' דכאשר לבבו טהור מכל סיג בלתי לה' לבדו אזי נקרא משכן לשכון בו גילוי אור ה' וכמ"ש נקי כפים ובר לבב כו' ישא ברכה מאת ה' דפי' ברכה הוא המשכת גילוי אלקות בנפשו כו' [וזהו ג"כ משארז"ל טהרה מביאה לידי קדושה ע' בר"ח*]. ועי"ז ידחה ויכניע ג"כ ההסתר של נה"ב המסתיר ומבדיל ונראה לו העולם לבחי' יש ודבר נפרד