ש"פ ויקהל פ"ש צב"ר · ב' דר"ח אדר שני צב"ר פּאַסטאָוו.

רלהוהאר ² עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד³, וצ"ל מהו תוכן בקשות אלו. דהנה תורה היא חכמה ודעת. וראי' תופס רק דבר גשמי א"כ מהו"ע הבקשה שיהי' הארת העינים בתורה שהיא ידיעה והשגה, וכן הבקשה ודבק לבנו במצותיך, הנה דביקות הלב הו"ע רוחני שהו"ע הרגש הלב, והמצות הנה עיקרם הם בדברים של פועל בגשמיות כמו הנחת תפילין ציצית וכו' ומהו"ע הבקשה להיות דביקות הלב במצות, ומהו"ע הבקשה דויחד לבבנו שהוא ההתאחדות דב' לבבות, ואשר אז דוקא הנה לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל, ונגיע אל התכלית המעולה דלעולם ועד, דמכללות הענין נראה דתכלית הדבר ועיקרו דבעולם יהי' הבחי' ומדריגה דועד, וכדי שנגיע אל התכלית הזה הוא ע"י מילוי בקשות אלו וצ"ל מהו ענינם. ולהבין זה הנה ארז"ל (יומא דפ"ו ע"א) גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, וצ"ל⁴ למה צריך העולם לרפואה, דלכאורה הי' ראוי שיאמר רפואה לאדם ומהו"ע הרפואה לעולם. אך הענין הוא דהנה עולם הוא ל' העלם⁵ שהאור האלקי מכוסה ונעלם, ולזאת צריכה רפואה להסיר את ההסתר ולגלות את האמת, ורפואה זו הוא ע"י האדם, דהנה אי' במד"ר (דברים פ"ד⁶) הנפש והתורה נמשלו בנר, הנפש דכתיב (משלי כ'⁷) נר ה' נשמת אדם, והתורה דכתיב (שם ו'⁸) כי נר מצוה ותורה אור, אמר רלוהקב"ה לאדם הזה, נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך זו התורה, ונרך בידי זו הנפש, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך, ואם כבית את נרי אני מכבה את נרך וכו', אמר הקב"ה אם שמרתם דברי תורה אני משמר אתכם מן המזיקין, ונמצא דנר הנשמה ונר התורה תלוים זה בזה, אם שמרת את נרי, דשמירת התורה היא ע"י ישראל שהן משמרין את התורה, וע"י התורה אני משמר את נרך, דשמירת הנשמות הוא ע"י התורה, ושניהם כאחד נקראים נר. דענין הנר בגשמיות הוא בשביל להאיר את החשך, וכמאמר⁹ מעט אור דוחה הרבה חשך כן הנר דתורה ונשמה מאירים את החשך הרוחני, וכדאי' במד"ר (שמות פמ"ח¹⁰) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה¹¹, בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ¹² ובזכות מי הם עומדים בזכות אלה שמות בנ"י¹³ ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים¹⁴, והוא דהמכוון בברה"ע הוא בשביל ישראל וישראל בשביל התורה דזהו דכתיב¹⁵ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דבראשית הוא ב' ראשית דב' נקראים ראשית, התורה נקראת ראשית וישראל נקראים ראשית¹⁶, ובשביל ב' אלו נברא העולם, והיינו דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולם הוא שישראל יתעסקו בתורה ועבודת השי"ת, וכמ"ש (ישעי' מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי וגו'. דאנכי מי שאנכי¹⁷ שעשיתי ארץ הוא בשביל האנכי הוי' אלקיך¹⁸ שבמ"ת. והיינו דנתאוה הקב"ה להיות לו ית'¹⁹ דירה בתחתונים²⁰, ובשביל זה הנה עשיתי ארץ. ובכדי דכוונה זו תושלם ע"י התחתונים, הנה ואדם עלי' שהוא בריאת האדם²¹ דאתם קרוים אדם²². וזהו ואדם עלי' מה שנברא האדם הוא בשביל בראת"י בגימט' תרי"ג²³ בכדי שיקיים המצוות אשר בגזירת רצונו ית' ויתעלה נתלבשו בדברים גשמים, וזהו רלזדהנפש והתורה נמשלו בנר דענינו להאיר את החשך, כן הנה ישראל ותורה מאירים את החשך דעוה"ז שנמשל ללילה²⁴. וכשם שבלילה הנה מפני החשך הרי אין האדם רואה מאומה ויוכל ליפול באחד הפחתים או לנזק את עצמו בכל מיני מכשולים שיכול להיות, וצריך לנר להאיר את החשך, הנה כמו"כ בעוה"ז להיותו עולם גשמי וחומרי נק' חשך, דחיות הוא אור, עס איז ליכטיג, וגשמי הוא מה שמכסה ומסתיר על החיות, עס פאַרדעקט אויף דעם אמת, וכמו בגוף ונפש שהנפש הוא חיות ואור, והגוף הוא גשמי וחשך המסתיר על האמת, והיינו דהגם דכל אחד יודע ומרגיש שהעיקר הוא החיות, ומ"מ הנה הגוף מכסה ומסתיר על האמת, והחומרי הוא עוד גס יותר מן הגשמי²⁵, דהגשמי הוא מכסה על האמת, אבל עכ"פ יודעים את האמת, והחומרי הנה לא זו בלבד שמכסה על האמת ומחשיך עליו, הנה עוד זאת שעושה את השקר לאמת, דהנה כל נברא שנמצא לא עשה את עצמו, כי אין דבר עושה את עצמו²⁶, והתהוות כל הנבראים הוא מהכח האלקי שהוא האין המהווה את היש, כי כל התהוות אפשר להיות רק מאין ולא מיש, וכמאמר²⁷ יש מיש הוא שקר וצ"ל אין באמצע²⁸, ולכן גם בזריעת הגרעין א"א להיות שום צמיחה, טרם שנרקב ונפסד צורתו של הגרעין הנזרע, והתכללותו בכח הצומח שהטביע הקב"ה בארץ. וכן הוא בכל בריאה והתהוות שהוא מהכח האלקי שהם העשרה מאמרות²⁹ דמעשה בראשית, וכן החיות דכל נברא ונברא הוא מהכח האלקי שהטביע הקב"ה בהנפשות ומזלות דדצ"ח, ומהניצוץ אלקו' שהטביע הקב"ה בהנשמות, והנה הדצ"ח הגשמי' וכן גוף האדם שהוא רק גשמי ולא חומרי ממש, הם מכסים על האמת. אבל אינם מכחישים את האמת. משא"כ הנבראים החומרים כמו הדומם וגוף האדם במי שהוא חומרי עושה את השקר לאמת.

ב) והנה באבות דר"נ (פל"א³⁰) מבאר בארוכה דכל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא באדם. דהיוצא מזה הוא שהעולם הוא גוף גדול³¹ והאדם הוא עולם קטן³². דזהו דכתיב (איוב י"ט כ"ו) ומבשרי אחזה אלקה, דהאדם הנה מהגוף והנפש שלו הוא יכול לראות אלקות בעולם, אבל גשמי' העולם מכסה על האמת בדוגמת דבר כמו שהגוף מכסה על הנפש, ובפרט חומריות העולם עושה את השקר לאמת, רלחוההפרש בין גשמי לחומרי הוא, דגשמי הוא חשך, וחומרי הוא אפילה. חושך נק' דונקל, דאָס הייסט אַ לייכטע פינסטערניש, אפל הוא נק' פינסטערניש. וענינו בנפש הוא, דהנה יש ב' מיני רע, הא' הוא שיודע שהדבר ההוא הוא רע, דיש דברים אשר האדם מתאוה אליהם במאד וחומדם ביותר, אבל יודע הוא שהם דברים אסורים ע"פ התורה, הנה הגם שיצרו מתגבר עליו במאוד להסיתו ולפתותו, ומ"מ עולה בלבו איזה הרהור של יראת שמים. ומשו"ז הוא יכול לעמוד על נפשו בדעת ובחירה שלא ילך בדרך זו שיוזק בה בודאי. וזהו דכתיב³³ ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. הרי רואה בעיניו ב' דרכים לפניו. ועוד זאת יותר כי יודע הוא במעלת הדרכים אשר לפניו. כי הטוב האמיתי שהוא רוחני הוא חיים. והטוב הגשמי בתאוה וחמדה הוא רע ומות. והב' הוא רע כזה היינו שהוא במעמד ומצב כזה, דהגם שהוא יודע שהוא דבר אסור ע"פ התורה, הנה אינו עולה על דעתו כלל ר"ל האיסור שבזה, ועושה מה שהוא חפץ בשרירות הלב, דזהו דכתיב (משלי ד' י"ט) דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. דאפילה היא עוד קשה מאפל והוא הנקרא טיפע געדיכטע פינסטערניש. וגם האויר מושחת שם, דהנה בבית שיש בו ריבוי האור גם האויר טוב, ובבית אפל שאין בו אור הרי גם האויר מקולקל, ומ"מ הנה אור הנר דוחה את החשך, אבל במערה עמוקה באדמה הנה לא זה בלבד שהוא מקום האפילה הנה גם האויר הוא מושחת במאד ועל הרוב דוחה ומכבה את הנר וצריכים אבוקה גדולה להאיר את החשך הגס³⁴ ע"י שריפת האויר המקולקל, דהנה כתיב (תהלים צ"א ו') מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים. הנה דבר הוא ר"ל מגפה הבאה מן מחלה מתדבקת, ואופן החולי ר"ל הוא שמתקררים אבריו בזה אחר זה עד שר"ל הוא מת, וקטב הוא ר"ל חולי המכרית, ואופן החולי ר"ל הוא ע"י חמימות גדולה הנקרא פאַרברענט ר"ל. והנה דבר וקטב הם ב' קליפות קשות אשר כפי המבואר בענינם, דבר הוא קליפה דקור שזמנו יותר בלילה, דבכל זמן מזמני השנה הן בחורף והן בקיץ, הלילה היא קרה יותר מהיום ולכן המחלה ר"ל של דבר בלילה. וקטב היא קליפה דחום שזמנו יותר ביום. וענינו בעבודה הוא, דיצה"ר יש לו ב' מיני דרכים ואופנים איך להסית את האדם ולהדיחו מדרכי התורה והמצוה. האופן הא' הוא ע"י חולי הדבר שהוא ל' מדבר ודבור, וענינו בקרירות, והוא מה שהיצה"ר מקרר להאדם כל ענין התורה והמצוה. וכשם שבגשמיות ענין מחלה זו הוא מה שר"ל אבריו אחד לאחד מתקררים ומתים. ווערן ר"ל פאַרקילט און אָפּגעשטאָרבען, עד אשר נכלה כולו ר"ל. הנה כמו"כ הוא ברוחניות מה שהיצה"ר מקרר את האדם מתורה ומצות. מקררו מהציצית ומקררו מן התפילין שבת מקוה וכשר עד אשר עושה אותו למת ר"ל. ומתחיל מן הנקל ביותר, דגם מי שהוא בן תורה מקררו שלא ילמוד, ואח"כ מקררו בהעדר קיום מ"ע, ואח"כ מביאו ר"ל למל"ת, וכל השתדלותו של היצה"ר הוא לעשות את האדם כמדבר שמם שלא יהי' ראוי להצמיח שום פרי רלטטוב, ער מאַכט אים פּוסט, ליידיגט ר"ל אים אויס מכל דבר טוב, און פילט אים אָן בכל הדברים רעים, כמו בדברי ליצנות והדומה, דבתחלה מפטם אותו בריבוי דיבורים של דברים בטלים ומביאו גם לדיבורים אסורים ובקרירות בכל עניני התורה והמצוה. והאופן הב' שהיצה"ר מלהיב את לב האדם בכל דבר תאוה וחמדה מעניני עולם הזה. דער יצר הרע צופלאַקערט דעם מענטשן מיט כל הציורים הנחמדים לגופו, וכל השתדלותו של היצה"ר מאַכען דעם מענטשען אַ צולאָזענע האַרץ, ולעוררו לכל מיני רע, והוא ע"י פריקות עול שלא יהי' לו שום דבר המונע מלמלאות תאותו. ובזה הוא ח"ו מכרית את האדם. וזהו מדבר באפל יהלך, די התחלה איז אפל, וואָס עס איז פינסטער, תורה איז אור און חיות, און אַז עס פעלט דער אור התורה איז פינסטער, וע"י ריבוי האפל ר"ל בהעדר אור תורה הנה המחלה המתדבקת ר"ל בקרירות לקיום המצות יהלך, ומיום ליום ר"ל תתגבר. וקטב הכריתה ר"ל ישוד גם הצהרים שהוא תוקף האור והגילוי. והיינו דגם בזה שהוא ברור כצהרים, הנה ישודד מגודל הפריקות עול, עד כי ר"ל יאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיו לא יחפצו³⁵. וזהו דרך רשעים כאפילה שהוא עומק רע, שהרע סובבו ומקיפו מכל צד ופינה. ולא חלי ולא מרגיש. ער איז אַזוי פיל משוקע אין דעם רע ר"ל אַז ער פילט דאָס גאָר ניט. והיינו שהוא בית קיבול לרע שהוא קשה מהרע עצמו. דהרע היא בריאה וענינו בכך, ובאמת הנה עיקר התהוות הרע אינו אלא לנסות את האדם, ולהרבות שכרו בעמדו בנסיון. וכמ"ש בסש"ב פי"ב³⁶ כי המוח שליט על הלב³⁷ בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו³⁸. וטבע זו הוא בכל אדם, אלא להיותו חומרי היינו שנשקע בענינים הגשמים, ומוטבע בעניני הגוף הוא יושב ר"ל באפילה וכנ"ל דבאפילה הנה האויר נתקלקל עד שדוחה את האור, ולכן הנה בכדי להאיר מקום האפילה צריכים אור של אבוקה גדולה דוקא.

ג) והנה זהו הנפש והתורה נמשלו בנר דשניהם יחדיו כשהם כלולים הוא כמו האבוקה שקלועה וכלולה מכמה נרות יחדיו ואור ואש יחדיו, דבתורה כתיב³⁹ מימינו אש דת למו, וכתיב⁴⁰ הלא דברי כאש, ואש התורה שורף את האויר המקולקל, והיינו דירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף גשמי ונתינת התורה למטה בעוה"ז הוא בכדי להאיר את החשך והאפילה דעוה"ז ולגלות את האמת, וכמ"ש⁴¹ ואמת הוי' לעולם, דשם הוי' פירושו הי' הוה ויהי' כאחד⁴² שזהו למעלה מן הטבע.

רמהנה אמת הוי' לעולם דזהו אמיתת ענין העולם וקיומו. והיינו שטבע עצמה הוא למעלה מן הטבע⁴³, וידיעת דבר זה הוא מן הטבע עצמו, והיינו⁴⁴ דמזה עצמו מה שהעולם כמנהגו נוהג, דבכל יום ויום השמש זורח במזרח ושוקע במערב, וכן כל הנהגות העולם ועניניו כפי שהטביע הקב"ה הוא בכל הזמנים בשוה, הנה מזה עצמו נראה במוחש שהטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע. והענין הוא דהנה ארז"ל (סוכה דכ"ח ע"א) על ריב"ז שלא הניח דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא. ולכאו' אינו מובן⁴⁵ איך נק' הוויות דאביי ורבא דבר קטן הלא זהו עיקר תושבע"פ. דמ"ש הוויות דאביי ורבא הרי אין הכוונה רק אביי ורבא לבד, שהרי ריב"ז הי' תנא ואביי ורבא בדור רביעי של האמוראים, ותפס אביי ורבא שהן המצויים ביותר בכל ההלכות. וכפי' רש"י דריב"ז שם לבו לתת טעם על כל דבר הלכה. וא"כ זה כולל כללות תושבע"פ ואיך נקרא דבר קטן. ומהו מעשה מרכבה שנקרא דבר גדול. אך הענין הוא דהנה כתיב (יחזקאל א'⁴⁶) והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, שהחיות הקדש הן בבחי' רצוא להכלל באוא"ס ב"ה ולהיות הרצה"ע הוא בבחי' השוב וכמ"ש⁴⁷ לא תהו בראה ולשבת יצרה ע"כ הן בבחי' שוב. אמנם ע"י הרצוא שלהם ה"ה מעלים ומגביהים את הכסא למדריגה גבוה יותר, דזהו כללות ענין המרכבה⁴⁸ שמגביה למעלה ומדריגה גבוה, ויש בזה כמה בחי' ומדריגות וכדאי' בכתבי האריז"ל⁴⁹ שיש כרוב חיות ואופנים. כרובים ושרפים בעולם הבריאה חיות ביצירה ואופנים בעשי'. דהמרכבה דעולם הבריאה היא למעלה הרבה יותר מהמרכבה דעולם היצירה ולכן משלו רז"ל⁵⁰ את ישעי' ויחזקאל לבן כרך ובן כפר שראו את המלך שישעי' הוא כבן כרך שראה את המלך שהבן כרך הוא שמורגל בראיית המלך, והגם שמתפעל במאוד מגדולת המלך והדרת גאונו, אמנם עם זה הרי בראייתו הוא משים לבו גם על ענינים פנימיים, כי להיותו בן כרך הוא יודע גם מעניני הנהגת המלוכה, ומתענג על זה בתענוג גדול, כי הוא יש לו הבנה בזה, ופועל בו ביטול פנימי. משא"כ בן כפר כשרואה את המלך שאינו מורגל בראיית פני המלך ואינו יודע ומשיג עניני המלוכה ה"ה מתפעל מחיצוניות הענינים והביטול הוא ג"כ ביטול חיצוני. והדוגמא מזה למעלה⁵¹ הוא בשרפים שהם בעולם הבריאה רמאדאימא עילאה מקננא בכורסיא⁵² שהוא עולם ההשגה, והשרפים שהם בעולם הבריאה ה"ה משיגים דאוא"ס הוא קדוש ומובדל ואיך דכולא קמי' כלא חשיב, וה"ה בבחי' ביטול פנימי ממש, דעש"ז נק' שרפים שמתבטלים בנועם השגתם זו, אבל האופנים אינם משיגים רק שיודעים שיש מה שלמעלה מהשגתם, אבל אינם משיגים מהו, ע"כ הביטול שלהם הוא ביטול חיצוני בלבד. וזהו ג"כ סיבת הרעש שלהם. דלכאו' מאחר שאינם משיגים מפני מה הם מרעישים כ"כ. אך באמת היא הנותנת דלפי שאינם משיגים לכך הם מרעישים. ועד"מ מי שהוא משיג שכל עמוק ביותר אם משיגו בטוב אינו מרעיש כלל, כ"א הוא נכנס יותר לעומקו ופנימיותו של המושכל ההוא ונדבק מאד בהענין עד שמתבטל מכל מציאותו בעריבות ומתיקות השכל ההוא והוא בנחת ומנוחה דוקא בחשאי. אבל זה שיודע שיש כאן איזה שכל עמוק ואינו יודע מהו ה"ה מרעיש עד אשר ידע הענין ההוא. וכך האופנים הנה מפני העדר השגתם משו"ז הוא הרעש שלהם. ומובן מזה איך שהמרכבה דשרפים הוא למעלה הרבה מהמרכבה דחיות ואופנים, ובפרטיות יש בזה הרבה מדרי' גבוה מעל גבוה עד בחי' מרכבה היותר עליונה שבאצילות שהאבות הן הן המרכבה⁵³ לחג"ת דאצי' דלגבי בחי' ומדרי' זו הנה גם המרכבה היותר עליונה דבי"ע היא באין ערוך לגבי מרכבה דאצי' שהיא בחי' אלקות ממש, וזהו דמרכבה נק' דבר גדול להיות כי כל ענין המרכבה הכוסף והתשוקה לעלות בעילוי אחר עילוי אַלץ גרעסער און העכער. וזהו דבר גדול שהוא דבר שענינו לעלות למדריגה עליונה יותר.

ד) אמנם הוויות דאביי ורבא נקרא דבר קטן. דהנה אי' במד"ר (שמות פל"ג⁵⁴) א"ר ברכי' ברבי בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ מתוך ביתו והוא עצב עליו, והקב"ה נתן תורה לישראל והוא שמח כו', בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים. הרי שע"י התורה נמשך בחי' עצמות אוא"ס ב"ה⁵⁵. והנה לקיחה היא ע"י בית יד שהו"ע אחר מהדבר שלוקחים אותו וכמו לקיחת השכל ע"י אותיות הרי האותיות הם רק בית יד אל השכל. וכן בתורה הנה ענין הלקיחה הוא מה שהתורה נתלבשה בשכל והשגה והלכות גשמיות, דזהו"ע הלקיחה ע"י ענין אחר. וזהו שהוויות דאביי ורבא נקרא דבר קטן. דתורה היא המשכה עצמית מעצמות א"ס ב"ה רק שנתצמצם בדברים קטנים והיינו שהתורה נתלבשה בהלכות גשמיים ופרטי⁵⁶ ההלכות ודינים דשבת ותפילין וציצית וכו' וכן המצות הם בדברים גשמיים תפילין בקלף הגשמי וציצית בצמר הגשמי סוכה בסכך גשמי וד"מ שבלולב בצמחים גשמיים, ותרומות ומעשרות וקרבנות הכל בענינים גשמי', ובכל מצוה יש כמה פרטי רמבדינים כפי גזרת חכמתו ורצונו ית' בדיוק ובהגבלה דוקא. והיא הנותנת להיות שהתומ"צ הם בחי' פנימי' ועצמי' הרצון הנה משו"ז בא בהגבלה ובמציאות יש דוקא. וכמו באדם⁵⁷ הנה ההשפעה עצמית שהיא למעלה מהשפעת השכל דהשפעת השכל הוא רק הארה לבד, והשפעה עצמית הרי נותן לו מעצמות כחותיו ומעצם הנפש שלמעלה מהכחות עד שיכול להיות יפה כח הבן⁵⁸, ומ"מ הנה השפעת השכל שהיא הארה באה בדבור, והשפעה עצמית באה בגשמי, הרי שהעצמי דוקא בא בדבר גשמי. וכמו"כ יובן בתורה שהיא המשכה עצמית ה"ה באה בענינים גשמיים דוקא. ויש ע"ז הרבה דוגמאות בגשמיות וכמו עד"מ חותם החקוק על אבן טוב הרי מצד בהירת האבן א"א לקרוא האותיות החקוקים בו כ"א כאשר חותמין על השעוה, ואם האבן בלתי מבהיק יכולים לקרא האותיות על האבן עצמו. אמנם כאשר הוא אבן המבהיק א"א לקרוא האותיות החקוקים בו כ"א על השעוה. נמצא דבדבר הבלתי בהיר ומבהיק א"א להיות הגילוי בקירוב אל מקורו כ"א בריחוק דוקא⁵⁹. והדוגמא מזה יובן למעלה דחותמו של הקב"ה אמת⁶⁰ שהו"ע אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים⁶¹ שע"ז מורה תיבת אמת דראשיתו אמצעיתו וסופו אחד|60. ואין אמת אלא תורה⁶² שע"י התורה הוא גילוי בחי' ואמת הוי' לעולם. והתגלות זאת היא בריחוק דוקא היינו כמו שנתלבשה בדברים גשמי' דוקא והיינו דזה עצמו מורה על מעלתה ומדרגתה העצמי. ויובן זה ממה שאנו רואים בכחות הנפש דראי' היא למעלה משמיעה דכאשר אדם שומע איזה דבר ומבין אותו דהבנה זו היא מה שנעשה קנין בנפשו. ואח"כ כשרואה את הדבר נעשה קנין בנפש באופן אחר לגמרי. ובנפש הוא דשמיעה תופס רק המציאות וראי' תופס המהות. ובדברים הנתפסים בראי' ושמיעה הרי שמיעה תופס דבר רוחני וראי' תופס דבר גשמי דוקא. וידוע דראי' דחכ' הוא בחי' פנימי' ועצמו' החכ' ובא דוקא למטה יותר וכמו הוי' בחכמה יסד ארץ⁶³. וזהו בראשית ברא אלקים, דראשית בספירות הוא בחי' חכמה, ובראשית נמי מאמר הוא⁶⁴. וכתיב (מיכה ו' ב') והאיתנים מוסדי ארץ דארץ הוא בחי' תושבע"פ⁶⁵, ואיתנים אותיות תנאים⁶⁶ שהם המייסדים והמגלים תושבע"פ⁶⁷, ובא דוקא בהלכות גשמי', רמגוזהו דהוויות דאביי ורבא נק' דבר קטן, מפני שנתצמצם בדברים גשמי'. והצמצום הזה הוא ע"ד צמצם שכינתו בין שני בדי ארון⁶⁸. דצמצום זה אינו ענין הסילוק או המיעוט כ"א אדרבא שמצמצם כל עצמותו כבי' במקום שאינו בערך כלל⁶⁹. ונק' תושבע"פ דבר קטן פי' שהוא דבר שעושה אותו לקטן. כי עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול דוקא, והביטול בזה הוא להיות בבחי' ביטול במציאות לגמרי וכמ"ש⁷⁰ תען לשוני אמרתך כעונה אחר הקורא⁷¹. ואז ממשיכים ואמת הוי' לעולם שהיא רפואת העולם. אמנם בכדי שתהי' העבודה בנפש ותורה שיהיו במדרי' נר המאיר חשך העולם הוא ע"י התשובה דוקא. דאז מגיעים אל התכלית המעולה. דהנה ועד בחילופי אתוון אחד⁷², דאחד הוא יחו"ע, ועד יחו"ת⁷³, והכוונה דמדרי' ועד דעולם שהוא בחי' יחו"ת יהי' ג"כ ההמשכה והגילוי דמדריגת יחו"ע.

וזהו והאר עינינו בתורתך דלהיות שהתורה נתלבשה בהלכות שכליים הנה הבקשה הארת העינים להשכיל ולהשיג המאור שבתורה שהוא האלקות שבתורה. וכן המצות מלובשים בענינים גשמי' הנה הבקשה שיהי' דביקות הלב בכוונת המצות דאז הנה קיום המצות בפועל הוא בחיות פנימי, ואז יושלם הכוונה דיחוד הלבבות דהנה"א יברר ויזכך את הנה"ב שיתקרב לאלקות, והנה"ב גורם עילוי בהנה"א, דע"י הבירור שהנה"א מברר את הנה"ב מתעלה בעילוי נעלה. ולא נבוש בעלמא דין, ולא נכלם לעלמא דאתי. ואז הנה במילא דלא נכשל להיות מוכרח לבוא בגלגול שני וכו' ויושלם הכוונה דגם בהועד דעולם שהיא בחי' דעת תחתון יהי' הגילוי דבחי' אחד יחודא עילאה.

-------------------- * --------------------