רלז
דהנפש והתורה נמשלו בנר דענינו להאיר את החשך, כן הנה ישראל ותורה מאירים את החשך דעוה"ז שנמשל ללילה24. וכשם שבלילה הנה מפני החשך הרי אין האדם רואה מאומה ויוכל ליפול באחד הפחתים או לנזק את עצמו בכל מיני מכשולים שיכול להיות, וצריך לנר להאיר את החשך, הנה כמו"כ בעוה"ז להיותו עולם גשמי וחומרי נק' חשך, דחיות הוא אור, עס איז ליכטיג, וגשמי הוא מה שמכסה ומסתיר על החיות, עס פאַרדעקט אויף דעם אמת, וכמו בגוף ונפש שהנפש הוא חיות ואור, והגוף הוא גשמי וחשך המסתיר על האמת, והיינו דהגם דכל אחד יודע ומרגיש שהעיקר הוא החיות, ומ"מ הנה הגוף מכסה ומסתיר על האמת, והחומרי הוא עוד גס יותר מן הגשמי25, דהגשמי הוא מכסה על האמת, אבל עכ"פ יודעים את האמת, והחומרי הנה לא זו בלבד שמכסה על האמת ומחשיך עליו, הנה עוד זאת שעושה את השקר לאמת, דהנה כל נברא שנמצא לא עשה את עצמו, כי אין דבר עושה את עצמו26, והתהוות כל הנבראים הוא מהכח האלקי שהוא האין המהווה את היש, כי כל התהוות אפשר להיות רק מאין ולא מיש, וכמאמר27 יש מיש הוא שקר וצ"ל אין באמצע28, ולכן גם בזריעת הגרעין א"א להיות שום צמיחה, טרם שנרקב ונפסד צורתו של הגרעין הנזרע, והתכללותו בכח הצומח שהטביע הקב"ה בארץ. וכן הוא בכל בריאה והתהוות שהוא מהכח האלקי שהם העשרה מאמרות29 דמעשה בראשית, וכן החיות דכל נברא ונברא הוא מהכח האלקי שהטביע הקב"ה בהנפשות ומזלות דדצ"ח, ומהניצוץ אלקו' שהטביע הקב"ה בהנשמות, והנה הדצ"ח הגשמי' וכן גוף האדם שהוא רק גשמי ולא חומרי ממש, הם מכסים על האמת. אבל אינם מכחישים את האמת. משא"כ הנבראים החומרים כמו הדומם וגוף האדם במי שהוא חומרי עושה את השקר לאמת.
ב) והנה באבות דר"נ (פל"א30) מבאר בארוכה דכל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא באדם. דהיוצא מזה הוא שהעולם הוא גוף גדול31 והאדם הוא עולם קטן32. דזהו דכתיב (איוב י"ט כ"ו) ומבשרי אחזה אלקה, דהאדם הנה מהגוף והנפש שלו הוא יכול לראות אלקות בעולם, אבל גשמי' העולם מכסה על האמת בדוגמת דבר כמו שהגוף מכסה על הנפש, ובפרט חומריות העולם עושה את השקר לאמת,
הערות
- 24. ראה פסחים ב, ב.
- 25. ראה גם ד"ה זה היום תרצ"א. תש"ו (ספר המאמרים תש"ו ע' 58).
- 26. ראה האמונות ודעות להרס"ג מאמר א פ"ב. חובת הלבבות שער א (שער היחוד) רפ"ה. שם פ"ו. וראה ספר החקירה להצ"צ ז, ב. קה, א. המשך תער"ב ח"ב ע' תתיג. ובכ"מ.
- 27. ראה מו"נ ח"ב בהקדמה הקדמה השלישית. וראה לקמן ע' שלז.
- 28. ראה ד"ה תפול עליהם בתו"ח בשלח רסו, א ואילך (בהוצאה החדשה - קפו, ד ואילך). המשך וככה תרל"ז פק"כ ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קמא ואילך. ד"ה תקעו תרצ"ד פ"ב ואילך. לקמן ע' שלז. ובכ"מ.
- 29. אבות רפ"ה.
- 30. בסופו.
- 31. מורה נבוכים חלק א פרק עב. וראה מקומות שצויינו בהערה הבאה.
- 32. תנחומא פקודי ג. זח"ג רנז, ב. תקו"ז תס"ט (ק, ב. קא, א).
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

