רמג
וזהו דהוויות דאביי ורבא נק' דבר קטן, מפני שנתצמצם בדברים גשמי'. והצמצום הזה הוא ע"ד צמצם שכינתו בין שני בדי ארון68. דצמצום זה אינו ענין הסילוק או המיעוט כ"א אדרבא שמצמצם כל עצמותו כבי' במקום שאינו בערך כלל69. ונק' תושבע"פ דבר קטן פי' שהוא דבר שעושה אותו לקטן. כי עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול דוקא, והביטול בזה הוא להיות בבחי' ביטול במציאות לגמרי וכמ"ש70 תען לשוני אמרתך כעונה אחר הקורא71. ואז ממשיכים ואמת הוי' לעולם שהיא רפואת העולם. אמנם בכדי שתהי' העבודה בנפש ותורה שיהיו במדרי' נר המאיר חשך העולם הוא ע"י התשובה דוקא. דאז מגיעים אל התכלית המעולה. דהנה ועד בחילופי אתוון אחד72, דאחד הוא יחו"ע, ועד יחו"ת73, והכוונה דמדרי' ועד דעולם שהוא בחי' יחו"ת יהי' ג"כ ההמשכה והגילוי דמדריגת יחו"ע.
וזהו והאר עינינו בתורתך דלהיות שהתורה נתלבשה בהלכות שכליים הנה הבקשה הארת העינים להשכיל ולהשיג המאור שבתורה שהוא האלקות שבתורה. וכן המצות מלובשים בענינים גשמי' הנה הבקשה שיהי' דביקות הלב בכוונת המצות דאז הנה קיום המצות בפועל הוא בחיות פנימי, ואז יושלם הכוונה דיחוד הלבבות דהנה"א יברר ויזכך את הנה"ב שיתקרב לאלקות, והנה"ב גורם עילוי בהנה"א, דע"י הבירור שהנה"א מברר את הנה"ב מתעלה בעילוי נעלה. ולא נבוש בעלמא דין, ולא נכלם לעלמא דאתי. ואז הנה במילא דלא נכשל להיות מוכרח לבוא בגלגול שני וכו' ויושלם הכוונה דגם בהועד דעולם שהיא בחי' דעת תחתון יהי' הגילוי דבחי' אחד יחודא עילאה.
-------------------- * --------------------
הערות
- 68. ראה תנחומא ויקהל ז. ב"ר פ"ה, ז. ויק"ר פ"י, ט. שהש"ר פ"א, יד (ג).
- 69. ראה לעיל ע' קנט.
- 70. תהלים קיט, קעב.
- 71. ע"ד סוכה לח, ב. ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
- 72. זח"ב קלד, א ("אלף מתחלפת בו' באותיות אהו"י, ח' מתחלפת בע' באותיות אחה"ע" - מקדש מלך לזהר שם).
- 73. זח"א יח, ב. תניא שעהיוה"א רפ"ז.
בראשית רבה ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא בְּתוֹךְ כְּלִי מָלֵא, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל מָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). וְדִכְוָותֵהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלוֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיְתָה בָּהּ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בָּהּ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (שמות ט, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם, אָמַר רַב הוּנָא וְכִי חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחֲזֶקֶת שְׁמוֹנָה קְמָצִים, אֶתְמְהָא. לֹא דָמֵי הַהוּא דְּחָפַן לְהַהוּא דְּקָמַץ, הַהוּא דְּחָפַן תְּרֵי מֵהַהוּא דְּקָמַץ, וּכְתִיב: וּזְרָקוֹ משֶׁה, נִמְצֵאת חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה הָיְתָה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קְמָצִים, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵיהּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם, אֶתְמְהָא, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וְדִכְוָותֵהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גּשׁוּ הֵנָּה וגו', רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא סְמָכָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין צִמְצְמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּינֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם, דִּתְנַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם. רַבִּי יוֹחָנָן סָלֵיק לְמִשְׁאַל שְׁלָמֵהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתִיב וְדָרִישׁ בַּהֲדֵין פָּסוּק: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה', אָמַר לוֹ רַבִּי וְכִי מַחֲזֶקֶת הִיא יְרוּשָׁלַיִם כִּסֵּא ה', אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהּ הַאֲרִיכִי הַרְחִיבִי קַבְּלִי אֻכְלוּסַּיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, לָמָּה (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וגו'.
ויקרא רבה י׳:ט׳ - הטקסט מספריא
וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים (ויקרא ח, ב), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עָשָׂה כְּמִין גִּבְעָה, אַיִל מִכָּאן וְאַיִל מִכָּאן וּפַר בָּאֶמְצַע. (ויקרא ח, ג): וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל [אל] פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל יִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְאַתְּ אוֹמֵר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה, דְּכַוָּתָהּ (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְפַנֶּה כְּלִי מָלֵא לְתוֹךְ כְּלִי רֵיקָן, אוֹ שֶׁמָּא כְּלִי מָלֵא לְתוֹךְ כְּלִי מָלֵא, הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם וְאַתְּ אוֹמֵר יִקָּווּ הַמַּיִם, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מֻעָט הַמְרֻבֶּה. דְּכַוָּתָהּ (שמות ט, ח): קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן, אָמַר רַב הוּנָא לָא דָמֵי הָדֵין דְּחָפִין לְהָדֵין דְּקָמִיץ, הָדֵין דְּחָפִין תְּרֵין, הָדֵין דְּקָמִיץ אַרְבַּע חָפְנָיו תְּמַנְיָא קוּמָצִים, נִמְצָא חָפְנוֹ שֶׁל משֶׁה מַחְזֶקֶת שְׁמֹנָה קוּמְצִין, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַסְפִּיק, וְאַהֲרֹן חוֹפֵן, וּמשֶׁה זוֹרְקָן, וְאַתְּ אָמַר (שמות ח, ט): וּזְרָקוֹ משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה בְּבַת אֶחָת, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט לַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (שמות כז, יח): אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (במדבר כ, י): וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע, אָמַר רַב חָנִין כְּמִין כְּבָרָה הָיְתָה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עָלֶיהָ, אֶלָּא זֶה אֶחָד מִן הַמְקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיק מוּעָט אֶת הַמְרֻבֶּה. וּדְכַוָּתָהּ (יהושע ג, ט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְּשׁוּ הֵנָּה, רַב הוּנָא אָמַר זְקָפָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵי הָאָרוֹן, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר שָׂמָן בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, וְרָבָא אָמַר צִמְצְמָן בֵּין שְׁתֵּי בַּדֵּי הָאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּ כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, אָמַר לָהֶם מִתּוֹךְ שֶׁהֶחֱזִיקוּ אֶתְכֶם שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָתוֹ בֵּינֵיכֶם, אַף בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כֵּן, דִּתְנִינַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִיבְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר רֶוַח אַרְבַּע אַמּוֹת בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אַמָּה לְכָל צַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶן שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ מִתְפַּלֵּל, אַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, יז): בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם. רַבִּי יוֹחָנָן סָלַק לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְאַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה עָסֵיק בַּהֲדֵין פְּסוּקָא, בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם, אָמַר לוֹ וּמַחְזֶקֶת הִיא אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַמִּקְרָא אוֹמֵר (ישעיה נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי.
סוכה ל״ח ב - הטקסט מספריא
הִלְכְתָא גִּיבָּרָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מִמִּנְהֲגָא דְהַלֵּילָא. הוּא אוֹמֵר: ״הַלְלוּיָהּ״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת ״הַלְלוּיָהּ״.
הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ לַה׳״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים. אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: מִצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה קָטָן מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנִין אַחֲרָיו מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״, מִכָּאן שֶׁאִם בָּא לִכְפּוֹל — כּוֹפֵל. הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַבָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״בְּשֵׁם ה׳״ — מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שָׁמַע וְלֹא עָנָה, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: חַכִּימַיָּא וְסָפְרַיָּא וְרֵישֵׁי עַמָּא וְדָרָשַׁיָּא אָמְרוּ: שָׁמַע וְלֹא עָנָה — יָצָא.
אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: מִנַּיִן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה — דִּכְתִיב: ״אֶת (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר קָרָא (יֹאשִׁיָּהוּ)״. וְכִי יֹאשִׁיָּהוּ קְרָאָן? וַהֲלֹא שָׁפָן קְרָאָן, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן (אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. אֶלָּא, מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
וְדִילְמָא בָּתַר דִּקְרָאנְהוּ שָׁפָן קְרָא יֹאשִׁיָּהוּ? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע לִפְנֵי ה׳ בְּשׇׁמְעֲךָ (אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה)״ — ״בְּשׇׁמְעֲךָ״ וְלָא ״בְּקׇרְאֲךָ״.
אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״בָּרוּךְ הַבָּא״ וַהֲדַר ״בְּשֵׁם ה׳״, אֶלָּא ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״, בַּהֲדָדֵי. (אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא:
Many significant halakhot can be learned from the custom of hallel based on the manner in which it was recited. In reciting hallel there are allusions to several halakhic matters and customs that the Sages instituted due to circumstances extant at the time. Although due to increased literacy and familiarity with the hallel liturgy the reasons no longer apply, these customs remain in practice. The prayer leader recites: “Halleluya” (Psalms 113:1), and the congregation recites: Halleluya, in response. From here is the source that there is a mitzva to respond: Halleluya.
Likewise, the prayer leader recites: “Give praise, servants of the Lord” (Psalms 113:1), and the congregation recites: Halleluya, in response. From here is the source of the halakha cited in the mishna that if an adult male was reciting hallel on his behalf, he answers: Halleluya. He recites: “Thank the Lord, for He is good” (Psalms 118:1), and they respond: “Thank the Lord, for He is good.” From here is the source that there is a mitzva to respond by reciting the beginnings of chapters. It was also stated that Rav Ḥanan bar Rava said: There is a mitzva to respond by reciting the beginnings of chapters.
Rava continued to cite the significant halakhot learned from hallel. The prayer leader recites: “Lord, please save us” (Psalms 118:25), and the congregation recites: “Lord, please save us,” in response. From here is the source of the halakha cited in the mishna that if a minor was reciting a portion that is not from the beginning of a chapter on one’s behalf, he recites after him precisely what he says.
The prayer leader recites: “Lord, please grant us success,” and the congregation recites in response: “Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). From here is the source of the halakha that if one comes to repeat a particular verse in hallel twice, he may repeat it. The prayer leader recites: “Blessed is one who comes” (Psalms 118:26), and the congregation recites the rest of the verse: “In the name of the Lord” (Psalms 118:26), in response. From here is the source of the halakha that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it, as the congregation fulfills its obligation even though it does not repeat the entire verse.
Apropos this halakha, the Gemara relates that the Sages raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya bar Abba: If one heard a passage recited and did not recite it himself, what is the halakha? Did he fulfill his obligation or not? He said to them that the Sages, and the schoolteachers, and the heads of the nation, and the homiletic interpreters said: One who heard a passage recited and did not recite it himself fulfilled his obligation.
It was also stated that Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of Bar Kappara: From where is it derived that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it? It is as it is written: “All the words of the book which the king of Judea has read” (II Kings 22:16). And did King Josiah read them? Didn’t Shaphan read them, as it is written: “And Shaphan read it before the king” (II Kings 22:10)? Rather, from here it is derived that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it, and it is as though Josiah read the words himself.
The Gemara asks: And perhaps after Shaphan read them Josiah read them again? Rav Aḥa bar Ya’akov said: It should not enter your mind to say so, as it is written: “Because your heart was tender and you humbled yourself before the Lord when you heard what I spoke in this place” (II Kings 22:19). The Gemara infers: “When you heard” is written in the verse, and not: When you read. In other words, immediately upon hearing Shaphan read the text, King Josiah sent for Huldah the prophetess, which shows that he humbled his heart. Clearly, the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it.
Apropos hallel, the Gemara cites additional halakhot. Rava said: Let a person not recite: “Blessed is one who comes,” and then, after pausing, recite: “In the name of the Lord.” Rather, let him recite without pause: “Blessed is one who comes in the name of the Lord.” Rav Safra said to Rava:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.