שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את הלל (להוציאן ידי חובתן.
2 ראה סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט ר"ה-ו' תשרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
במסכת ברכות אומרת הגמרא "אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה (=כמה הלכות גדולות ניתן ללמוד מתפלה זו של חנה).
2 כ"ה בגמ' ובע"י: גברוותא. ובשינוי – ראה רי"ף ודק"ס כאן. סוכה לח, ריש ע"ב ובר"ח, רי"ף ור"ן שם. ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
ואין לומר שזה שהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן הוא (לא מטעם שליחות, אלא) מטעם ד"שומע כעונה" (דכיון ש"הם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין") – שהרי מפורש בשו"ע אדה"ז (כדברי הטור) שבר"ה ויוהכ"פ הש"ץ מוציא גם "מי שהוא אנוס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת, כגון עם שבשדות, וזקן וחולה
582 סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והנה, לאח"ז כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך, דבדברי תורה הכתוב מדבר, הנה זהו ההמשכה מלמעלה למטה, שנעשה ע"י משה שושבינא דמלכא, כידוע שענין התורה אינו עליית והגבהת הנבראים, כי אם המשכה מלמעלה למטה, והנברא הוא בביטול לגמרי, כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחרי הקורא.
29 ע"ד סוכה לח, ב. ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
משא"כ באמירתאותיות התורה, הרי האותיות הם של הקב"ה, וכמ"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, לאמר דייקא, שפירושו נאָכזאָגן, שחוזר ואומר (ער זאָגט איבער) את האותיות שאומר הקב"ה, וכמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחרי הקורא, והיינו, לא רק באופן דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, דאף שהקב"ה קורא ושונה, מ"מ הרי זה כנגדו, היינו, שישנה המציאות דכנגדו, אלא באופן נעלה יותר, שהוא רק כעונה אחרי הקורא, ובקריאה זו הוא ממשיך גילוי עצמות א"ס ב"ה.
41 ע"פ סוכה לח, ב. וראה תו"א שם. סה"מ תש"ד ע' 139.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
"ומתפלל עם הציבור" – שבשביל זה מספיקה ההצטרפות עם הציבור בלבד, שהרי ע"פ הדין מוציא הש"ץ את כל הציבור ידי חובתן אפילו אם הם שותקים אלא רק שומעים תפלתו, כיון ששומע כעונה .
164 ראה סוכה לח, ב. שו"ע אדה"ז או"ח רסקכ"ד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד* ז-ט** תשרי, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
[א' מהראשי-ישיבה התחיל לפלפל בענין "שומע כעונה" , ורצה להסיק שאין המנחמים רשאים לדבר בדברי תורה בפני האבל, משום ששומע כעונה .
154 סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
ואף שלא נזכר כאן הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו", אין צורך בלימוד נוסף שאין הכוונה לענין שבמחשבה, כי אם בדיבור דוקא – כי, בסוגיא זו מדובר אודות הקריאה בספר תורה בציבור, בעשרה מישראל, שמצטרפים יחדיו ונעשים מציאות אחת (ולא עשרה נפרדים), והרי הצירוף וחיבור של עשרה מישראל בענין אחד אינו יכול להיות כל זמן שכל אחד מהם נשאר במחשבתו, כי אם, כאשר ישנו ענין שבא בדיבור הנשמע אל הזולת, שאז שייך הענין ד"שומע כעונה" , או ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, כמו עם שבשדות דאניסי, כדברי הגמרא במסכת ר"ה , ועכצ"ל, שהפירוש ד"קוראין בהן" (ב"סדר קרבנות") הוא בדיבור דוקא.
169 סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ יתרו, כ"ד שבט, מבה"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אמנם, ירידה זו היא צורך עלי', שזהו מ"ש (בסיום הכתוב) לאמר, שפירושו שבנ"י היו עונין כו' , והו"ע לימוד התורה של בנ"י, לאמר ולדבר את כל דברי התורה כו', כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחר האומר מה שהוא אומר , היינו, שלאחר הירידה והנתינת כח מלמעלה למטה דוידבר אלקים את כל הדברים האלה , הנה ע"י עבודת נש"י שעוסקים בתורה נעשית עלי' למעלה יותר מהמקום שבו הי' הצמצום דוידבר אלקים, היינו, למעלה מהתורה כפי שהיא בשרשה, שזהו לפי שנש"י מושרשים למעלה מהתורה, כדאיתא במדרש ז' דברים קדמו לעולם, וביניהם תורה
1404 ע"פ סוכה לח, ב. וראה תו"א שם. לקו"ת שה"ש מד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום הלל נרצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכן ביאמרו .
965 סוכה לח, ב (הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' , מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים ). תוס' שם סד"ה מכאן (נוהגין עכשיו ששליח צבור אומר שלשה יאמרו נא, והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו ). טור סי' תכב (וקורא ש"צ לבדו הודו , והקהל עונין אחריו הודו , וקורא פסוק יאמר נא ישראל, והקהל עונין אחריו הודו , וכן יאמרו נא בית אהרן, ועונין הקהל אחריו הודו , וכן יאמרו נא יראי ה', ועונין הקהל אחריו הודו ). מ"א סי' תכב ס"ק ח (צריך לשמוע יאמר נא וגו' מפי הש"ץ דשומע כעונה . ואם לא שמע לא יצא. ומוטב שיאמר בעצמו בנחת). ולכן אנו נוהגים שהקהל עונה הודו , וגם את הפסוקים יאמר גו' יאמרו גו', יאמרו גו'.
אלא שלפי דברי המ"א הי' מקום לומר, שאחרי אמירת יאמר נא וכו' על ידי הש"ץ, יענה הקהל: "הודו גו' יאמר גו'". אמנם מנהגינו שאת הפסוק יאמר אומר הקהל לפני הש"ץ, ולכן אחרי שהגדול (או הש"ץ) מקריא הודו "כל המסובין עונין אחריו הודו גו' יאמר גו'".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום הלל נרצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אנא ה' (ד' פעמים) .
966 והיינו שד' פעמים הקהל חוזר אחרי הש"ץ אנא ה' גו'.
וכמבואר בסוכה לח, ב (הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא ... הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא , מכאן שאם בא לכפול כופל ). ופירש"י שם ד"ה הוא אומר אנא ה' הצליחה נא (והן שומעין, ואחר כך עונין, סימן זה החזיקו לדעת, שהרוצה לכפול את ההלל כופל , כמו שזה נכפל, שהרי שומע כעונה כדלקמן, ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה).
והיינו שאף שכופלין את כל הפסוקים מאודך עד סוף הפרק, כדאמרינן התם לט, א (אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה). מכל מקום אין צורך לכפול את הפסוק אנא גו', כיון שהכפילה היא: (א) מה ששומע מהש"ץ. (ב) מה שעונה בעצמו.
ומכל מקום נוהגים שכופלים אותו בכל אופן, והיינו שהן הש"ץ והן הקהל אומרים ד' פעמים אנא ה' . והוא מטעם המובא לעיל (הערה הקודמת) מהמ"א (צריך לשמוע ... מפי הש"ץ, דשומע כעונה . ואם לא שמע לא יצא. ומוטב שיאמר בעצמו).
וכן הוא בפסקי הסדור דיני לולב (ובהלל יעשה ... ח"י נענועים ... ואחד באנא ה' הושיעה נא , ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא ), היינו שגם הקהל כופל את אנא ה' הושיעה נא (אלא ששם מיירי שגם הש"ץ מנענע, ואם כן אין הקהל שומע כעונה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ולהבין כל הנ"ל בתוספת ביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו משה ידבר והאלקים יעננו כו' האלקים דוקא פי' שם אלקי' זה הוא ענין ק"ך צרופי אלקי' שיורדי' ומתלבשי' עד סוף עולם העשי' כידוע וע"י שמתברר מבי"ע לבחי' אצי' כנ"ל ע"י לימוד התורה ע"כ אמר והאלקי' יעננו מפני ששם ב"ן דאלקי' מתהפך להיו' ג"כ בבחי' שם מ"ה דאצי' למהוי אחד באחד כנ"ל, וזהו שאמר יעננו לשון עניי' כי ענין העניי' הוא רק לומר הדבר כמו שאומר הקורא בלתי שינוי כלל וכענין העונה אחר המקרא את ההלל וכידוע מארז"ל עונה אחריו מה שהם אומרים כו' והענין הוא לפי שע"י המשכת בחי' ביטול דמשה מעצמו' המאציל להוריד למטה כנ"ל בקריאתו בתורה ע"ד לימוד דרב יהודה וכיוצא כנ"ל כך אלקים יעננו לומר אותו דבר הלכה להתהפך משם אלקי' <רכז>
90 עונה אחריו מה שהם אומרים : ראה סוכה לח, ב. וראה תו"א סח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
יא אם כמה אנשים מתעטפים כל אחד בטליתו בבת אחת כל אחד מברך לעצמו ואם רצו האחד מברך והאחרים שומעין ועונין אמן ויוצאין בזה דשומע כמדבר.
נב סוכה לח, ב. רמב"ם פ"א מהל' ברכות הי"א. והחילוקים בין מהרהר, שומע , עונה אמן והמברך בעצמו, ראה לקמן סי' נו ס"ז. סי' סט ס"ד. סי' עה ס"י. סי' קכד ס"ב וס"ז. סי' קכח סל"ב. סי' רא ס"ה. סי' ריג ס"ו. סי' תפט ס"א וסי"ב. חיו"ד סי' א סקנ"ב. הל' ת"ת פ"ב הי"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נו דין עניית הקדיש על ידי הקהל ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
יש למדין מכאן שהעונה אמן יהא שמיה רבא צריך לומר גם יתברך עד דאמירן בעלמא וי"א שיוצא ידי חובתו במה ששומע מהש"ץ דשומע כעונה ומה שאסרו לדבר בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך אם הש"ץ הוא מאריך באמן יהא שמיה רבא והוא ענה כבר לא יספר כלום קודם שיתחיל הש"ץ יתברך ועוד שאפשר שלא הקפיד אליהו אלא על תיבת יתברך בלבד שצריך לאמרה ולהסמיכה לתיבת עלמיא אבל יותר אין צריך לומר אלא לשמוע כמו שאסור לומר יתגדל עם הש"ץ אלא צריך לכוין ולשמוע וכן נוהגין לענות עד יתברך ומנהג יפה הוא לפי שכשהש"ץ אומר במהירות יצטרך הוא למהר יותר כדי לענות אמן אחריו והמהירות מבטלת הכוונה לכן מוטב לשמוע:
נב סוכה לח, ב. וראה לעיל סי' ח סי"א וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קד שלא להפסיק בתפלה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ה אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע הש"ץ בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו:
נג בעל הלכות גדולות ברכות שם, הובא ב רש"י סוכה לח, ב (ד"ה הוא אומר ברוך ). האשכול עמ' 31 בשם רב האי. רבנו חננאל הובא בטור. וראה תוס' ברכות שם ד"ה עד. ר"ן סוכה שם. שו"ע ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאו יצא ידי חובתו מן התורה שהשומע הוא כאומר והוא ששמע מפי המחויב במצוה זו ויש חולקין על זה ואומרים שצריך שתהא ספירה לכל אחד ואחד ממש שכל אחד יספור בעצמו ויש לחוש לדבריהם לכתחלה שלא לסמוך על שמיעת הספירה מהש"ץ.
טו סוכה לח, ב. מ"א שם. פר"ח שם. וכדלעיל סי' ח סי"א (כמדבר, כעונה , כמברך) וש"נ. וראה לקמן סי"ב. שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ו מצוה לחז(ו)ר אחר זימון לאמירת ההלל, כדי לומר הודו בשלשה, דהיינו שהאחד יאמר לשנים שעמו הודו לה' וגו' , והם יענו אחריו הודו לה' וגו' .
1031 סוכה לח, ב (הוא אומר הודו לה' , והן אומרים הודו לה' ). ונתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה הודו לה' (והערה 965).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכן באנא ה' וגו' .
1032 שהאחד אומר אנא ה' , והם עונים אחריו , כמבואר בגמרא סוכה לח, ב (הוא אומר אנא ה' הושיעה נא , והן אומרים אנא ה' הושיעה נא ... הוא אומר אנא ה' הצליחה נא , והן אומרים אנא ה' הצליחה נא ). ונתבאר בלקוטי טעמים ומנהגים שם (והערה 966).
משא"כ לענין חיזור אחר שנים (כדי שיענו לו), נתבאר ברמ"א סי' תכח ס"ב (ויש אומרים דכשיחיד קורא, אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים, דאז הוי כרבים. ונהגו כן בהודו, ולא באנא ).
והיינו כי דוקא בהודו שייך טעם זה, כמבואר במ"א שם ס"ק ז (לא יאמר הודו אלא לשנים. והטעם דלמי יאמר הודו). משא"כ באנא , שאינו מדבר אל השנים.
אך מכל מקום כותב כאן רבינו, שמצוה לחזר אחר זימון גם לאמירת אנא , כדאמרינן בגמרא שם שגם באנא ה' , הוא אומר והם עונים. וכמו בהלל של כל השנה, שנתבאר לקמן סי' תפח ס"ג (ומצוה מן המובחר לקרותו עם הציבור ... כדי שיענה עמהם הודו ואנא , אחר הש"ץ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אבל אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו , אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו, וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאו , יצא ידי חובתו מן התורה, שהשומע הוא כאומר .
156 סוכה לח, ב. מ"א שם. פר"ח שם. וכדלעיל סי' ח סי"א (אם כמה אנשים מתעטפים כל אחד בטליתו בבת אחת ... אם רצו האחד מברך והאחרים שומעין ועונין אמן ויוצאין בזה, דשומע כמדבר). ושם נסמן למקומות רבים שנזכרה הלכה זו (שומע כמדבר, כעונה , כמברך. ראה שו"ת משנה הלכות חי"ג סי' י).
ואף שכאן לא שייכת עניית אמן על הספירה, שהרי אינה ברכה. גם בזה סגי, כדלעיל סי' ריג ס"ד (אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו ענה אמן, אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה ... ואז יוצא ידי חובתו בדיעבד אפילו לא ענה אמן).
ושם מיירי עכ"פ בברכות ששייכת בהם עניית אמן, משא"כ בספירת העומר שלא שייך בה עניית אמן (שהרי לא נתקנה אמן אלא על הברכה, ולא על הספירה), האיך מועלת גם כאן שמיעת הספירה, כאילו אומר בעצמו?
הנה באמת מצינו כן גם בקריאת שמע, שנתבאר לעיל (סי' סא סכ"ה): "יוצא בשמיעה" (בלא עניית אמן).
וכעין זה מוצאים גם לענין מצות אמירת ההגדה של פסח, כמבואר לעיל סי' תעג סכ"ד (בני הבית שהן יוצאין בשמיעה מבעל הבית). ושם נסמן (הערה קצט) לכמה מצות שיוצאים בשמיעה, אע"פ שלא שייכת בהן עניית אמן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ואם רצו, האחד מברך והאחרים שומעין ועונין אמן , ויוצאין בזה, דשומע כמדבר.
910 סוכה לח, ב (שומע כעונה ). רמב"ם פ"א מהל' ברכות הי"א (כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו, יצא, ואע"פ שלא ענה אמן). לקמן סי' ריג ס"ד (יוצא ידי חובתו בדיעבד, אפילו לא ענה אמן).
וכן הוא לקמן סי' סט ס"ד (ששומע כעונה ). סי' עה ס"י (שומע כעונה ). סי' קכד ס"ב (שומע כעונה ), וס"ז (ושומע כעונה ). סי' קכח סל"ב (ששומע כעונה ). סי' רא ס"ה (שהשומע כעונה ). סי' ריג ס"ו (שהשומע כעונה ). סי' תפט סי"ב (שהשומע כעונה ), חיו"ד סי' א ס"ק נב (ששומע כעונה ).
ולא רק בברכות, אלא אף בשאר מצות שבדבור, כדלקמן הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"ב (בכל המצות התלויות בדבור, שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור, אלא אם כן שומע מפי המדבר, שהשומע כעונה בפיו). וכן הוא בקריאת ההלל, כדלקמן סי' תפח ס"ד (ושאר הצבור שומעין ויוצאים ידי חובתן בשמיעה), ובספירת האומר, לדעה הא' דלקמן סי' תפט ס"א (אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו, אם נתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעה זו וגם חבירו המשמיע נתכוין להוציאו, יצא ידי חובתו מן התורה, שהשומע הוא כאומר ), ובקריאת שמע (כדלקמן סי' סא סכ"ה וסי' סט ס"ב), ובקריאת המגילה.
וראה משולחן הארי.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
ומכל מקום לא יקרא עם החזן כלל, ויסמוך על דברי האומרים שיכול לברך על שמיעה מהחזן, כמו שיתבאר בסי' קמ"א.
1338 ב"י שם (וכיון דלדברי הזוהר אסור לקרות אלא אחד לבד, ועכשיו שנהגו ששליח ציבור הוא הקורא, העולה אסור לקרות. אף על פי שלדברי הפוסקים צריך לקרות, ואם לא יקרא כתבו דהוי ברכה לבטלה. מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים. ועוד דהא איכא למימר דכל שהעולה שומע מה ששליח ציבור קורא ומכוין לבו לדבריו הרי הוא כקורא דשומע כעונה (סוכה לח, ב), הילכך צריך ליזהר העולה מלקרות עם שליח ציבור. ומיהו אפשר שאפילו לדברי הזוהר רשאי לקרות, והוא שלא ישמיע לאזניו ... וכן ראוי לעשות, לקרות העולה בנחת בענין שלא ישמיע לאזניו). וכאופן הב' פסק בשו"ע שם ס"ב (ומכל מקום צריך הוא לקרות עם הש"צ, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת, שלא ישמיע לאזניו). אבל עיי"ש בט"ז ס"ק ג (ותמוה לי, הא איתא בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ב) וירושלמי (מגילה רפ"ד) במרדכי פרק בני העיר (מגילה רמז תתלב), מביאה מעשה ברבי מאיר שקרא מיושב בבית הכנסת של טבעון, ונתנה לאחר ובירך עליה. ופריך שם, זה קורא וזה מברך. אמר ר' ירמיה, מכאן שהשומע כקורא. ואם כן למה לא נימא גם בזה כן, דאחר מברך והחזן קורא ... ומצד ההוכחה נראה לענ"ד גם כן היתר גמור).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סט דין פורס על שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ולדברי הכל אין צריך שמי שלא שמע יפרוס בעצמו, אלא אפילו מי ששמע כבר יכול לפרוס ולעבור לפני התיבה בשבילו, כמו שהוא בכל המצות התלויות בדבור או בשמיעה , שכל מי שמחוייב בדבר, אע"פ שיצא כבר ידי חובתו יכול להוציא אחרים ידי חובתן, שיאמר הוא, והם ישמעו ממנו, ששומע כעונה .
1519 סוכה לח, ב (שומע כעונה ). וכן הוא לעיל סי' ח סי"א (דשומע כמדבר), ושם נסמן (הערה מו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך כג מסעי שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ומהו, אפוא, קשר זה?
17 ביאור ע"פ קבלה – ראה לקוטי לוי יצחק לזהר (ויחי) ע' רה ואילך. וראה חת"ס לסוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
א) ביטול בתכלית, היינו שאינו מציאות כלל, אלא "כעונה אחרי הקורא", ב) בקשת צרכיו, ולא רק צרכיו הרוחניים, אלא גם צרכיו הגשמיים.
31 ע"ד סוכה לח, ב. וראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
והענין בזה, כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע"פ דברי מהר"מ אלשיך, שפירוש הפסוק אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, הוא, שכשם שאד' שפתי תפתח בתורה (כפירוש התרגום פתח באורייתא), כי התורה היא דבר הוי', ולימוד האדם הוא באופן דשפתי תפתח, דברי אשר שמתי בפיך, כעונה אחרי הקורא, כמו"כ אנו מבקשים ופי יגיד תהלתך, שגם בתפלה יהי' כן, והיינו, דאף שהתפלה צ"ל באופן דלעבדו בכל לבבכם, שהעבודה היא מצד האדם, מ"מ, מבקשים מהקב"ה שיהי' ופי יגיד (מלשון הגדה והמשכה) תהלתך (כפי' התרגום תושבחתך, שהו"ע התפלה), שהתפלה שלנו תהי' כעונה אחר הקורא, דהיינו תפלתו של הקב"ה, כמארז"ל קוב"ה מצלי יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי.
67 ע"ד סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
בקשת העני אינה מצד מציאותו, אלא מצד זה שהמלך הכריז שיבקשו ממנו, לכן באה בקשתו, "כעונה אחר הקורא".
52 ראה סוכה לח, א-ב. הובא בלקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
דתורה היא מלמעלה למטה, כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא, והיינו שאינו שום מציאות, כי אם שמקבל ההמשכה וההשפעה מלמעלה.ותפלה היא מלמטה למעלה, כמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דקאי על עבודת התפלה שענינה הוא העלאה מלמטה למעלה.
9 ע"ד סוכה לח, ב. וראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, אופן לימוד התורה צריך להיות בביטול דוקא, וכמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחרי הקורא.
87 (ע"פ סוכה לח, ב). ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
ובענין זה היא המעלה דלימוד תינוקות של בית רבן – שזהו אופן נוסף בלימוד התורה – שלימודם אינו קשור עם מציאות וישות כלל, אלא בתכלית הביטול לגמרי, וזהו אמיתית הענין ד"תען לשוני אמרתך", "כעונה אחר הקורא", היינו, שכאשר הקב"ה אומר "קמץ אל"ף אָ", אזי גם הוא חוזר ואומר "קמץ אל"ף אָ", ולכן בלימוד דתשב"ר ישנו העצמות בגילוי.
67 ראה סוכה לח, ב. תו"א יתרו סז, ב. קט, א. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
ואפילו כאשר לימוד התורה הוא באופן היותר נעלה, שעז"נ הלשון איתמר, שממילא איתמר ונדבר, כיון שהדיבור של האדם אינו אלא כעונה אחרי הקורא, שזהו שהקב"ה קורא ושונה כנגדו, הרי מבואר במק"א שענין זה נפעל בתורה ע"י ענין התפלה.
58 ע"ד סוכה לח, ב. ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ט
מקור מפורש
בדף זה
תפלה – היא עמל האדם, ואילו התורה – ניתנת מלמעלה, ופעולת האדם אינה אלא באופן ד"תען לשוני אמרתך", כעונה אחר האומר.
176 ראה סוכה לח, ב. תו"א יתרו סז, ב. קט, א. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נח, ד' מרחשון, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
בדף זה
ועד שבאים למ"ש (בסיום הכתוב29) ביום שידובר בה – שידובר ממילא ומאליו, שענינו בתפלה היא הדרגא דאד' שפתי תפתח ופי (רק) יגיד (וימשיך) תהלתך , ובתורה הרי זה בחי' איתָמָר מלשון איתְמר, שנלמד ממילא , כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחרי הקורא .
441 ע"פ סוכה לח, ב. וראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
והיינו, לפי שכללות הענין דלימוד התורה הוא באופן ד"תען לשוני אמרתך" , כעונה אחר הקורא , וכמבואר בלקו"ת בפירוש הלשון "איתמר", "שממילא איתמר ונדבר כו'", והיינו, שאין זה אלא מה שחוזרים על דברי הקב"ה, דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני , ולכן, כאשר "נזכרים" ע"י לימוד התורה, אזי "ונעשים" ע"י קיום המצוות, בבחינת "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"36.
40 ראה סוכה לח, ב. תו"א יתרו סז, ב. קט, א. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
– מה כ"כ חשוב לך עכשיו הטלפון, הרי עכשיו אתה משוחח בטלפון עם הקב"ה, כמ"ש "תען לשוני אמרתך", "כעונה אחר הקורא" .
1639 ראה סוכה לח, ב. תו"א יתרו סז, ב. קט, א. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
ויתירה מזה, שבאמת הנה גם עכשיו מדבר הקב"ה אותיות ודיבורים אלו ע"י הקריאה בתורה למטה, כמ"ש ואשים דברי בפיך, דברי ממש, שעז"נ הלא כה דברי כאש, וכתיב תען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא , וכל הקורא ושונה בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו , והיינו, שע"י קריאת אותיות התורה, הן בתושב"כ והן בתושבע"פ, מתחדשים אותיות התורה ע"י הקב"ה, וזהו שאומרים נותן התורה, לשון הוה , ומה להלן באימה וביראה וברתת
2471 ע"ד סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
וכן הוא גם בקריאת אותיות התורה, ואדרבה, כמשנת"ל9 שיש מעלה בקריאת אותיות התורה אפילו על עיון התורה, דאף שעיון התורה יש בו מעלה נפלאה, וכמבואר בענין יעשה למחכה לו , אינון דדחקין במילין דחוכמתא ודייקין לה , מ"מ, הרי זה שייך רק לשכל האדם, משא"כ ע"י קריאת אותיות התורה מגיעים לדרגא נעלית מזה, כי אותיות התורה הם כמו שניתנו מלמעלה, תען לשוני אמרתך , כעונה אחר הקורא , ועי"ז נעשה קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת , אין אמת אלא תורה.
2745 ע"פ סוכה לח, ב. וראה תו"א יתרו סז, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
אמנם, אף שגדלה מעלת העיון והיגיעה בתורה, שעי"ז בא לנקודת חכמה העליונה ורצה"ע וכו', מ"מ, יש מעלה בקריאת אותיות התורה, שבקריאה זו הוא ממשיך דבר ה' ממש, כמ"ש ואשים דברי בפיך, דברי ממש, וכמו תען לשוני אמרתך , כעונה אחר הקורא , שהם אותם הדברים
401 ע"פ סוכה לח, ב. ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ בא, ח' שבט, ה'תשל"ו
מקור מפורש
בדף זה
שלכן לימוד התורה צ"ל לא בבחינת יש מי שלומד רק כמ"ש תען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא, ועד"ז הוא גם בקו הצדקה, דענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים.
42 ע"ד סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום הלל נרצה
מקור מפורש
בדף זה
– אחרי הפסוקים יאמרו גו' – אומרים:
967 כולל שני הפסוקים יאמרו גו', ופסוק אחד יאמר נא. ומה שכוללם ביחד, הוא כלשון התוס' סוכה לח, ב ד"ה מכאן (נוהגין עכשיו ששליח צבור אומר שלשה יאמרו נא, והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תצד סדר תפלת חג השבועות יא
מקור מפורש
בדף זה
יא והשני הוא מסודר לפי הקרי שלענין הקריאה אין מלא תרצח עד לא תחמוד אלא פסוק אחד בלבד דהיינו שאסור להפסיק קריאתו לגמרי בתוך אמצע פסוק זה אפילו כשקורא ביחיד שכל הפסקות הפסוקים הם הלכה למשה מסיני ואסור להפסיק במקום שלא פסק לנו משה מסיני וכיון שאסור להפסיק הקריאה לגמרי באמצע ד' פרשיות קטנות הללו אם כן גם כשקוראין בפעם אחד הם נקראים בנגינה המחברת אותן לעשות מכולן פסוק אחד כמו שהם באמת פסוק אחד שאין לנו בכל התורה פסוק פחות מג' תיבות וכן מאנכי עד לא תשא ומזכור עד לא תרצח הן מופסקים לכמה פסוקים לענין הקריאה דהיינו לענין שהיחיד מותר להפסיק קריאתו לגמרי באמצע פרשת אנכי וזכור רק שיהיה בסוף פסוק ואף בציבור אין איסור להפסיק שם אלא משום הנכנסין ויוצאין כמו שנתבאר בסי' קל"ח לכך הם נקראים בנגינה המפסקת אותן לעשות מהן כמה פסוקים כמו שהן באמת כמה פסוקים לענין מנין הפסוקים.
נה כלומר שאינו מסיים קריאתו, אבל בשהיה בלבד - ראה סוכה לט, רע"א: אסוקי מילתא לית לן בה. תוס' שם לח, ב ד"ה אמר. וראה אנציקלופידה תלמודית שם ע' תרטו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שני יב
מקור מפורש
בדף זה
יב וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו.
קפד סוכה לח, ב. תוס' ברכות כ, ב ד"ה כדאשכחן (לענין ת"ת). וכדלעיל או"ח סי' ח סי"א, וש"נ. וראה קובץ דברי תורה ח"ו ע' קח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ע
מקור מפורש
בדף זה
ואף גם מי שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין עד אחר עניית קדושה של חזרת הש"ץ הזה, הלא טוב טוב לו שלא לשמוע קדושה וברכו, מלירד לחייהם של החפצים בחיים, ואונס רחמנא פטריה , והש"ץ מוציאו ידי חובתו אף שלא שמע כאילו שמע, שהוא כעונה ממש, וכדאיתא בגמרא גבי עם שבשדות דאניסי ויוצאים ידי חובת תפלת שמו"ע עצמה בחזרת הש"ץ כאלו שמעו ממש, וגם קדושה וברכו בכלל.
4267 שמע שהוא כעונה: סוכה לח, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
בדף זה
דהיינו שאסור להפסיק קריאתו לגמרי בתוך אמצע פסוק זה, אפילו כשקורא ביחיד , שכל הפסקות הפסוקים הם הלכה למשה מסיני , ואסור להפסיק במקום שלא פסק לנו משה מסיני.
679 משא"כ בשהיה בלבד, אמרינן בסוכה לט, רע"א (אסוקי מילתא היא (הואיל וכוונתו לגמור, רש"י) ולית לן בה). וגם רבא החולק שם, נתבאר בתוס' שם לח, ב ד"ה אמר (דלבתר דשמע הכי מרב ספרא סברה).
וכן לקמן מדייק רבינו לכתוב "להפסיק קריאתו לגמרי ", משא"כ בשהיה בלבד, שמחלק פסוק אחד לפסוקים קטנים, ומסיים כל דיבור בסוף פסוק, אין בזה שום איסור.
ובזה בא ליישב את תמיהת מהרש"ז הענא בשערי תפלה שם (לכן ברור אצלנו כי ראוי ונכון בעבור זה לקרות תמיד בנגינות טעמי התחתון, בין ביחיד ובין בצבור בין בחג השבועות בין שאר הימים, והיינו בבחינת הקרי כנ"ל ... ואי איישר חילי אראה לבטל מנהג זה מה שנוהגים האשכנזים לקרות בחג השבועות בנגינות טעמי העליון).
והיינו כיון שאנו חייבים לקרוא בתורה כה"קרי" (ולא כה"כתיב"), אם כן מהו ההיתר לקרוא בחג השבועות בטעם העליון שהוא ה"כתיב" (ראה העו"ב תתלח ע' 109 ואילך, שהשתדל ליישב).
ועל זה מבאר רבינו, שאין איסור במה שאנו נוהגין בעצרת "לעשות מכל דיבור פסוק אחד", אף שבזה מפסיקים באמצע פסוק, שהרי זה אינו הפסק לגמרי (ראה אנציקלופידה תלמודית שם ע' תרטו, והערה 248).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
בדף זה
האנשים, יכולות להוציא את האנשים ידי חובתם .
202 כל בו סי' לא (ואשה היודעת לקדש מקדשת,
ואם לאו מקדשין לה, וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם).
והיינו מה שכתב רש"י (ערכין ג, א) לענין קריאת המגילה, (וכשרות לקרותה,
ולהוציא זכרים ידי חובתם). שו"ע ס"ב (ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות
מן התורה כמותם).
ואף שלענין מגילה קיי"ל שאינה מוציאה את האנשים, כמבואר
בשו"ע סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים). והקשה
בב"ח כאן (ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י, שהביאו בספר כל בו, והפסקים
סותרין זה את זה, דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה).
תירץ במ"א ס"ק ב (התוס' בסוכה דף ל"ח שכתבו,
כיון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה). והוא מ"ש התוס' בסוכה לח, א
ד"ה באמת אמרו (משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה, ופירש
בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה).
וכמו בקריאת התורה, דאמרינן במגילה כג, א (אמרו חכמים אשה לא
תקרא בתורה מפני כבוד צבור). וכן נפסק לקמן סי' רפב ס"ה ( אמרו
חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור), ושם (הערה 1398 ).
ואפילו בזימון אמרינן לעיל סי' קצט ס"ו (אם רצו לצרפן
אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון).
משא"כ כאן שהיא מקדשת בבית להוציא את האנשים ידי חובתם,
אין לחוש לכבוד הצבור ולפריצות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ויקהל פ"ש צב"ר · ב' דר"ח אדר שני צב"ר פּאַסטאָוו
מקור מפורש
בדף זה
כי עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול דוקא, והביטול בזה הוא להיות בבחי' ביטול במציאות לגמרי וכמ"ש תען לשוני אמרתך כעונה אחר הקורא.
71 ע"ד סוכה לח, ב. ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר