תפב
נבראו מחדש ע"י הברורי' והוא ע"י התורה ומצו' שמים חדשי' נעשי' ע"י רזין דאוריי' וסודו' התורה וארץ חדשה ע"י הנגלה שבתורה כו' ועיקר הענין הוא שיתהפך בי"ע להיו' במעלת ומדרג' אור האצי' כו' והמופת לזה מובן ממה שאמרו ז"ל עתידים85 צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו' וזה פלאי לכאורה, אך הענין הוא אחר שיתעלה בי"ע להיות בבחי' האצי' דעכשיו וכמ"ש שמים86 חדשים כו' א"כ כמו שאומרי' המלאכי' קדוש לפני בחי' אורו' דז"א דאצי' שנק' קדו"ש וכידוע כך יאמרו לעתיד לפני הצדיקים שביררו בבי"ע בחי' רפ"ח ניצוצי' ע"י תורה ומצו' ג"כ קדוש כי עי"ז יתהפך בחי' בי"ע להיו' בבחי' האצי' וכמ"ש ביום87 ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד למהוי88 אחד באחד כו' וד"ל.
וזהו משה ידבר והאלקים יעננו כו' האלקים דוקא פי' שם אלקי' זה הוא ענין ק"ך89 צרופי אלקי' שיורדי' ומתלבשי' עד סוף עולם העשי' כידוע וע"י שמתברר מבי"ע לבחי' אצי' כנ"ל ע"י לימוד התורה ע"כ אמר והאלקי' יעננו מפני ששם ב"ן דאלקי' מתהפך להיו' ג"כ בבחי' שם מ"ה דאצי' למהוי אחד באחד כנ"ל, וזהו שאמר יעננו לשון עניי' כי ענין העניי' הוא רק לומר הדבר כמו שאומר הקורא בלתי שינוי כלל וכענין העונה אחר המקרא את ההלל וכידוע מארז"ל עונה90 אחריו מה שהם אומרים כו' והענין הוא לפי שע"י המשכת בחי' ביטול דמשה מעצמו' המאציל להוריד למטה כנ"ל בקריאתו בתורה ע"ד לימוד דרב יהודה וכיוצא כנ"ל כך אלקים יעננו לומר אותו דבר הלכה להתהפך משם אלקי' <רכז>
ולהיו' בבחי' שם מ"ה וזהו שאמרו שהקדב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו והוא מ"ש והאלקי' יעננו בקו"ל כו' וד"ל.
אך הנה מה שאמרו ז"ל בקולו של משה דוקא כנ"ל יובן בהקדים ענין א' בביאור מאמר רז"ל דהעוסק91 במקרא מדה ואינו מדה כו' משום דלכאורה עפ"י הקבלה ג"כ הענין כן שהרי מבואר בכתבי92 האריז"ל דמקרא בעשי' ומשנה ביצי' ותלמוד בבריא' כו', אמנם באמת ביאור דבר זה דהמקרא בעשי' כו' נהפוך הוא מכפי הנראה לכאורה שזהו מעלה ומדרגה האחרונה אלא אדרבה זהו מעלה יותר גבוה כי פי' מה שאמר שהתלמוד בבריאה הכונה כך הוא שבחי' המשכת גילוי אור א"ס אינו נמשך אלא ממאציל לאצי' ומאצי' עד עולם הבריאה ויותר אינו נמשך עוד והמשנה ביצירה רצונו לומר דאור א"ס נמשך בלימוד המשנה מן המאציל לאצי' ומאצי' עד עולם הבריא' ומבריא' עד עולם היצי' ולא יותר כו' והמקרא בעשי' ר"ל
הערות
- 85. עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש : ב"ב עה, ב.
- 86. שמים חדשים : ישעי' סה, יז.
- 87. ביום ההוא יהי' הוי' אחד : זכרי' יד, ט.
- 88. למהוי אחד באחד : זהר תרומה קלה, סע"א.
- 89. ק"ך צרופי אלקי' : ראה ע"ח (שער הזיווגים) שט"ו, פ"ו. (שער השמות) שמ"ד, פ"ה.
- 90. עונה אחריו מה שהם אומרים : ראה סוכה לח, ב. וראה תו"א סח, ג.
- 91. דהעוסק במקרא מדה ואינו מדה : ראה ב"מ לג, א. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"א ס"ע עו ואילך. נביאים וכתובים ס"ע תד ואילך.
- 92. בכתבי האריז"ל דמקרא בעשי' : ראה פרע"ח שער (יז) הנהגת הלימוד. באמרי בינה שער הק"ש פנ"ג (נב, ב) — בשם הע"ח. ראה תניא פ"מ בהג"ה אחרונה — בפרע"ח. וראה תו"א יז, א.
סוכה ל״ח ב - הטקסט מספריא
הִלְכְתָא גִּיבָּרָתָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מִמִּנְהֲגָא דְהַלֵּילָא. הוּא אוֹמֵר: ״הַלְלוּיָהּ״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת ״הַלְלוּיָהּ״.
הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״, וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר: ״הוֹדוּ לַה׳״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ לַה׳״ — מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים. אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: מִצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״, — מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה קָטָן מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנִין אַחֲרָיו מַה שֶׁהוּא אוֹמֵר.
הוּא אוֹמֵר: ״אָנָא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״, מִכָּאן שֶׁאִם בָּא לִכְפּוֹל — כּוֹפֵל. הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַבָּא״, וְהֵן אוֹמְרִים: ״בְּשֵׁם ה׳״ — מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שָׁמַע וְלֹא עָנָה, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: חַכִּימַיָּא וְסָפְרַיָּא וְרֵישֵׁי עַמָּא וְדָרָשַׁיָּא אָמְרוּ: שָׁמַע וְלֹא עָנָה — יָצָא.
אִתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: מִנַּיִן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה — דִּכְתִיב: ״אֶת (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר קָרָא (יֹאשִׁיָּהוּ)״. וְכִי יֹאשִׁיָּהוּ קְרָאָן? וַהֲלֹא שָׁפָן קְרָאָן, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן (אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״. אֶלָּא, מִכָּאן לְשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.
וְדִילְמָא בָּתַר דִּקְרָאנְהוּ שָׁפָן קְרָא יֹאשִׁיָּהוּ? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע לִפְנֵי ה׳ בְּשׇׁמְעֲךָ (אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה)״ — ״בְּשׇׁמְעֲךָ״ וְלָא ״בְּקׇרְאֲךָ״.
אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״בָּרוּךְ הַבָּא״ וַהֲדַר ״בְּשֵׁם ה׳״, אֶלָּא ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״, בַּהֲדָדֵי. (אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא:
Many significant halakhot can be learned from the custom of hallel based on the manner in which it was recited. In reciting hallel there are allusions to several halakhic matters and customs that the Sages instituted due to circumstances extant at the time. Although due to increased literacy and familiarity with the hallel liturgy the reasons no longer apply, these customs remain in practice. The prayer leader recites: “Halleluya” (Psalms 113:1), and the congregation recites: Halleluya, in response. From here is the source that there is a mitzva to respond: Halleluya.
Likewise, the prayer leader recites: “Give praise, servants of the Lord” (Psalms 113:1), and the congregation recites: Halleluya, in response. From here is the source of the halakha cited in the mishna that if an adult male was reciting hallel on his behalf, he answers: Halleluya. He recites: “Thank the Lord, for He is good” (Psalms 118:1), and they respond: “Thank the Lord, for He is good.” From here is the source that there is a mitzva to respond by reciting the beginnings of chapters. It was also stated that Rav Ḥanan bar Rava said: There is a mitzva to respond by reciting the beginnings of chapters.
Rava continued to cite the significant halakhot learned from hallel. The prayer leader recites: “Lord, please save us” (Psalms 118:25), and the congregation recites: “Lord, please save us,” in response. From here is the source of the halakha cited in the mishna that if a minor was reciting a portion that is not from the beginning of a chapter on one’s behalf, he recites after him precisely what he says.
The prayer leader recites: “Lord, please grant us success,” and the congregation recites in response: “Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). From here is the source of the halakha that if one comes to repeat a particular verse in hallel twice, he may repeat it. The prayer leader recites: “Blessed is one who comes” (Psalms 118:26), and the congregation recites the rest of the verse: “In the name of the Lord” (Psalms 118:26), in response. From here is the source of the halakha that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it, as the congregation fulfills its obligation even though it does not repeat the entire verse.
Apropos this halakha, the Gemara relates that the Sages raised a dilemma before Rabbi Ḥiyya bar Abba: If one heard a passage recited and did not recite it himself, what is the halakha? Did he fulfill his obligation or not? He said to them that the Sages, and the schoolteachers, and the heads of the nation, and the homiletic interpreters said: One who heard a passage recited and did not recite it himself fulfilled his obligation.
It was also stated that Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of Bar Kappara: From where is it derived that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it? It is as it is written: “All the words of the book which the king of Judea has read” (II Kings 22:16). And did King Josiah read them? Didn’t Shaphan read them, as it is written: “And Shaphan read it before the king” (II Kings 22:10)? Rather, from here it is derived that the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it, and it is as though Josiah read the words himself.
The Gemara asks: And perhaps after Shaphan read them Josiah read them again? Rav Aḥa bar Ya’akov said: It should not enter your mind to say so, as it is written: “Because your heart was tender and you humbled yourself before the Lord when you heard what I spoke in this place” (II Kings 22:19). The Gemara infers: “When you heard” is written in the verse, and not: When you read. In other words, immediately upon hearing Shaphan read the text, King Josiah sent for Huldah the prophetess, which shows that he humbled his heart. Clearly, the halakhic status of one who hears a passage recited is equivalent to that of one who recites it.
Apropos hallel, the Gemara cites additional halakhot. Rava said: Let a person not recite: “Blessed is one who comes,” and then, after pausing, recite: “In the name of the Lord.” Rather, let him recite without pause: “Blessed is one who comes in the name of the Lord.” Rav Safra said to Rava:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.