שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קפו אם נשים וקטנים חייבים בברכת המזון ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אבל הקטן אינו מוציא את האשה שאכלה כדי שביעה שמא היא מחוייבת מן התורה אבל מוציא הוא את מי שלא אכל כדי שביעה אפילו הוא א[יש] כיון שאינו חייב מן התורה אלא מד"ס ואפילו אם הקטן גם כן לא אכל כדי שביעה שמכל מקום הוא חייב מדברי סופרים כמותו שברכת המזון אינה דומה למגילה והלל וברכות קריאת שמע ושאר מצות שעיקרן מדברי סופרים שאין הקטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול לפי שהקטן מצד עצמו כשהוא עתה פטור לגמרי אלא שמחנכין אותו כדי שיהא רגיל במצוה זו ויהיה סריך כמנהגו כשיגדל לפיכך אינו בדין שיוציא את מי שהוא גדול כבר אע"פ שחיובו אינו אלא מדברי סופרים כיון שהקטן גם חיוב זה אינו חייב אלא משום להרגילו לכשיגדל שאז יתחייב חיוב זה של דברי סופרים אבל בברכת המזון מה שמחנכין את הקטן לברך אחר אכילתו לשובע כשיגדל שהוא חיוב מן התורה לפיכך כשם שהוא מוציא את הגדול שלא אכל כדי שביעה אם הוא אכל כדי שביעה כך מוציאו אם לא אכל כדי שביעה כיון שחינוכו כשלא אכל כדי שביעה מועיל לו להרגילו כמו כשאכל (ו)יותר:
כו משנה סוכה לח, א. רמב"ם הל' חנוכה הי"ד. אגודה סוטה סי' כא. לקמן סי' תעט סוף ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
ב ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין בין בכניסתו בין ביציאתו.
ז רמב"ם פכ"ט ה"ו. תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא . פסחים קו, א ד"ה זוכרהו. מ"א סק"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ויכול ליתן רשות לקטן לומר אנא וגו' והוא יענה אחריו אבל הודו לא יענה אחר הקטן אלא יתחיל הוא בעצמו והקטן יענה אחריו לפי שהודו הוא תחלת הפרק וכשהקטן מתחיל והוא עונה אחריו נראה כאלו הקטן הוא שלוחו ותבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות לו שלוחים כאלו.
לח משנה סוכה לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תלא (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ו
וגבי לולב מיירי באכילה ולא בלימוד, אבל גבי בדיקה אפילו התחיל ללמוד כמה שעות קודם צאת הכוכבים מפסיק , דלהטור אין חילוק בין תוך חצי שעה לקודם חצי שעה דהכל נקרא התחיל בהיתר לפי שיטתו ואפילו הכי צריך להפסיק, דלא כמג"א.
סו שהקשה המ"א ס"ק ח, שלולב הוא פעם אחת בשנה, ומ"מ מבואר בסוכה לח, א וברמ"א סי' תרנ"ב ס"ב, שדינו שוה לק"ש ואין חוששין לשכחה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
אבל בני הבית שהן יוצאין בשמיעה מבעל הבית (שכן נכון לעשות משום ברוב עם הדרת מלך , כמו שנתבאר בסי' ח' ), אין צריך שיהיו דברים אלו לפניהם, לא בשעת שמיעת ההגדה ולא בשעת הסעודה, שבעל הבית יחלק מצה ומרור וחרוסת לכל אחד ואחד .
422 כמובא לעיל מהגמרא (ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה). ובר"ן כה, ב (שדרכן היה שאחד אומר הגדה ואחרים שומעין).
רמ"א ס"ו (יאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים). [וכן הוא לקמן סמ"ב: ולפיכך צריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הקטנים והנשים]. ופירש בעולת שבת ס"ה (ומ"ש כדי שיבינו וכו', משמע דבשמיע[ה] סגי, ואין צריך דוקא לספר בפיו. וכ"כ הרא"ם ז"ל בתשובה ח"א סי' מ"א ע"ש).
והוא מ"ש בשו"ת הרא"ם סי' מא (כל המצות (הם) הקוליות, כתבו כל הגדולים עליהם, מצות עשה לקרוא קריאת שמע, מצות עשה לספר ביציאת מצרים. ואף על פי שהשומעים קריאת שמע ולא קראו, והשומעים ספור יציאת מצרים ולא ספרו אותם, יוצאים בשמיעתן כאלו קראו וספרו).
והיינו שאף שאין זו ברכה שעונים עליה אמן, מכל מקום כל השומע כעונה , ויוצא בזה חובת סיפור יציאת מצרים, כמו בקריאת שמע, דלעיל סי' סא סכ"ה (אינו יוצא בשמיעה אלא כשט' שומעין מאחד).
[והטעם שצריך ט' שומעין, הוא כמו בברכות קריאת שמע שנתבאר לעיל סי' נט ס"ד (אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן, אבל כשאין ט' שומעין יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד ... שהן ברכות שבח והודאה ונתקנו לאמרם בפיו, או שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד)].
וכן הוא לענין אמירת ההלל שבליל הסדר, כדלקמן סי' תפד ס"ג (ואחר כך אומר לפניהם מה נשתנה וכל ההגדה ... ואחר כך הלל).
וכן הוא לענין אמירת ההלל בכל המועדים שתיקנו בהם חכמים לומר בהם, שהמנהג הי' בדורות הראשונים שהחזן הי' אומר את כל ההלל בקול, והקהל הי' יוצא בשמיעתו (ורק שהשומעים היו עונים "הללויה" על כל פרק, ובאמירת הודו גו' יאמר גו' יאמרו גו' – הקהל עונה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", כדתנן סוכה לח, א. וברייתא סוטה ל, ב).
[אלא שבדורות הבאים נהגו שכל אחר אומר כל ההלל בעצמו, מלבד פסוקי הודו גו' יאמר גו' יאמרו גו' – שבהם עונה הקהל אחרי הש"ץ "הודו גו' חסדו", כמבואר לקמן סי' תעט ס"ז (אבל יכול ליתן רשות לאשתו לומר הודו ויאמר נא ויאמרו נא, והוא יענה אחריה הודו, ויצא ידי חובתו במה ששומע ממנה יאמר נא ויאמרו נא וגו'). ואנו נוהגים, שמלבד מה שכל אחד עונה אחרי הש"ץ הודו גו', אומר כל אחד גם את הפסוקים בעצמו, כמבואר בלקוטי טעמים ומנהגים (והערה 965)].
וכן הוא לענין ספירת העומר (לדעת המתירים לצאת בשמיעת הספירה מהש"ץ), כדלקמן סי' תפט ס"א (אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו ... יצא ידי חובתו מן התורה שהשומע הוא כאומר), אף שגם בספירת העומר אין שייך עניית אמן, ויוצא בשמיעה בלבד.
וכן הוא לענין קריאת המגילה, שהבעל-קורא (עולה על הבימה ומברך הברכות בקול, והקהל עונה אמן ויוצא בשמיעת הברכות. ואחר כך) קורא את המגילה, וכל הקהל יוצא בשמיעת המגילה מפי הבעל קורא, וכמבואר בשו"ע סי' תרפט ס"א-ב (הכל חייבים בקריאתה ... אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו), אף שגם בקריאת המגילה אין שייך עניית אמן, ויוצא בשמיעה בלבד.
וכן הוא לענין תקיעת שופר, שהבעל תוקע (עולה לבימה, מברך הברכות בקול, והקהל עונה אמן ויוצא בשמיעת הברכות. ואחר כך) תוקע בשופר, וכל הקהל יוצא בשמיעת התקיעות מהבעל תוקע, אף שגם בתקיעת שופר אין שייך עניית אמן, ויוצא בשמיעה בלבד.
[ומכל מקום יש הפרש בינם, כי מצות תקיעת שופר היא רק שמיעת התקיעות, וכאמור בנוסח הברכה "לשמוע קול שופר", ולכן יוצא הקהל בשמיעת התקיעות, משא"כ במצות המגילה, עיקר המצוה היא בקריאת המגילה, וכאמור בנוסח הברכה "על מקרא מגילה". ובמצות מגילה עצמה יש הפרש בין חובת האנשים לחובת הנשים, שעיקר מצות הנשים היא שמיעת המגילה, ולכן כשהנשים מברכות על שמיעת המגילה נוסח הברכה הוא "לשמוע מגילה", כמבואר ברמ"א סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה). משא"כ האנשים, שעיקר המצוה אצלכם היא "קריאת המגילה"].
וכן הוא לענין מצות לימוד התורה, כדלקמן בהל' תלמוד תורה פ"ב הי"ב (וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד ... וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור, אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו), אף שגם בתלמוד תורה אין שייך עניית אמן, ויוצא בשמיעה בלבד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
לפי שהודו הוא תחלת הפרק, וכשהקטן מתחיל והוא עונה אחריו נראה כאלו הקטן הוא שלוחו, ותבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות לו שלוחים כאלו .
1041 משנה סוכה לח, א (מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו , עונה אחריהן מה שהן אומרין , ותבא לו מאירה ). ורש"י שם ד"ה ותבא (שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה).
מהרי"ל סדר ההגדה ע' קכ (אמר מהר"י סג"ל, שרבו מהר"ש [מנוישטאט] לא היה מניח נערים שאינן בני מצוה לומר הודו בליל פסח, אבל אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא הניח לומר, שאז יכולין להוציא, הואיל ועונין אחריהן כל מלה ומלה, מה שאין כן בהודו). מ"א ס"ק ב (ומהרי"ל כתב, קטן לא יאמר הודו, אבל אנא אומר, דהרי עונין אחריו מה שהוא אומר).
מהר"י ווייל סי' קצג (הש"ר ז"ל [השר שלום מנוישטאט הנ"ל] לא הניח לנשים ולקטנים לומר הודו, כיון דהוא תחילת הפרק, ואמרינן תבא מאירה למי שאשתו ובניו מקרין אותו , והודו הוא תחלת הפרק. אבל על אנא לא הקפיד, דלא הוי תחלת הפרק). מ"א ס"ק ב (וכתב מהר"י ווייל, אף על גב דאמרינן בגמרא ותהי לו מארה שמבזה קונו לעשות שלוחים כאלה, היינו דוקא בתחלת הפרק).
והיינו שהן מהרי"ל והן מהר"י ווייל הביאו בשם מהר"ש לחלק בין הודו גו' לבין אנא גו', אלא שכל אחד מהם ביאר טעם החילוק באופן אחר.
ומה שהזכירו במשנה גם "אשתו"; היינו כיון דמיירי בהלל של כל השנה, שהנשים פטורות בו, ודינם כקטן . משא"כ בהלל של ליל הסדר, כדלקמן סעיף הבא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעט ברכת המזון על כוס שלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ז אבל יכול ליתן רשות לאשתו לומר הודו ויאמר נא ויאמרו נא, והוא יענה אחריה הודו, ויצא ידי חובתו במה ששומע ממנה יאמר נא ויאמרו נא וגו'.
1045 מהרי"ל שם ע' קכא (אמר מהר"י סג"ל שרבינו שמחה כתב שנשים חייבות לקרא הלל בליל פסח, שאף הן היו באותו הנס. ולפי זה אפשר שנשים אומרות הודו ועונים אחריהן ).
וכמבואר במשנה סוכה לח, א (מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו , עונה אחריהן מה שהן אומרין ), ובתוס' שם ד"ה מי (משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות, וכן דעצרת, וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא. אע"ג דבהלל דלילי פסחים ... דמחייבי ... שאני הלל דפסח דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס).
ח"י סק"ו (ולענין נשים כתבו התוספות שם, דדוקא בשאר ימים הן פטורות מהלל, משא"כ בהלל והגדה דפסח אף נשים מחויבים כמו ד' כוסות. ולפי זה נראה דנשים אומרים הודו ועונין אחריהן . וכן כתב במהרי"ל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואם הם אינן יודעין לברך ברכת המזון, יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מלה במלה, ואינו כמברך לבטלה כיון שהן עונין אחריו כל מלה ומלה , והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו .
1265 הרי"ץ גיאת בשערי שמחה ח"ב ע' קה (כי יש תקנה למי שאינו למד ברכת המזון ומוציאו ידי חובתו, מאין הוצאת שם שמים לבטלה, שאי אפשר לו להטעימו דבר, כקטן המקרא את ההלל והוא עונה אחריו מה שהוא אומר). טור (וכתב א"א הרא"ש ז"ל, דאפילו אם אינן יודעין ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה, כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר, שאין כאן מוציא שם שמים לבטלה, וכן כתב הרי"ץ גיאת). שו"ע (ואי לא ידעי, יקרא מלה במלה). ט"ז ס"ק ג (ואין כאן מוציא שם לבטלה דהוה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר).
והוא כדתנן סוכה לח, א (מי שהיה ... קטן מקרין אותו , עונה אחריהן מה שהן אומרין ). וכדלעיל סי' תעט ס"ו (אם אמרם הקטן והוא עונה אחריו הודו לה' וגו', אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן חזר ואמר גם כן בפני עצמו יאמר נא וגו', אבל אינו יוצא במה ששמע מהקטן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מן התורה לקדש את יום השבת בדברים , שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירות שבח
168 פסחים קו, א (תנו רבנן זכור את יום
השבת לקדשו, זוכרהו ... בכניסתו). רמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"א (מצות
עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו
זכירת שבח וקידוש). תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא (קידוש היום דאורייתא ).
ואף בנשים הוי מן התורה, כדלקמן ס"ה.
ומ"ש "בדברים", היינו למעט "על
היין", שיתבאר לקמן ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ו
ב ותקנו חכמים שתהא זכירה זו על כוס של יין בין בכניסתו בין ביציאתו .
173 רמב"ם פכ"ט ה"ו (מדברי
סופרים לקדש על היין). תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא (איין הוא מדרבנן ). פסחים
קו, א ד"ה זוכרהו (ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא ... על היין לא הויא אלא
מדרבנן ). מ"א סק"א (ונראה לי דמדאורייתא בקידוש שאמר בתפלה סגי, דקרא
כתיב זכור את יום השבת, והרי זכר אותו, וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
האנשים, יכולות להוציא את האנשים ידי חובתם .
202 כל בו סי' לא (ואשה היודעת לקדש מקדשת,
ואם לאו מקדשין לה, וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם).
והיינו מה שכתב רש"י (ערכין ג, א) לענין קריאת המגילה, (וכשרות לקרותה,
ולהוציא זכרים ידי חובתם). שו"ע ס"ב (ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות
מן התורה כמותם).
ואף שלענין מגילה קיי"ל שאינה מוציאה את האנשים, כמבואר
בשו"ע סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים). והקשה
בב"ח כאן (ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י, שהביאו בספר כל בו, והפסקים
סותרין זה את זה, דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה).
תירץ במ"א ס"ק ב (התוס' בסוכה דף ל"ח שכתבו,
כיון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה ). והוא מ"ש התוס' בסוכה לח, א
ד"ה באמת אמרו (משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה, ופירש
בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה).
וכמו בקריאת התורה, דאמרינן במגילה כג, א (אמרו חכמים אשה לא
תקרא בתורה מפני כבוד צבור). וכן נפסק לקמן סי' רפב ס"ה ( אמרו
חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור), ושם (הערה 1398 ).
ואפילו בזימון אמרינן לעיל סי' קצט ס"ו (אם רצו לצרפן
אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון).
משא"כ כאן שהיא מקדשת בבית להוציא את האנשים ידי חובתם,
אין לחוש לכבוד הצבור ולפריצות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
צע"ג מהלל דראש חודש, ולולב בשאר ימי החג,
2252 זה שהלל היא מצוה מדברי
סופרים שהזמן גרמא והנשים פטורות בו, צויין לעיל (הערה 2171 ).
וזה שלולב בשאר ימי החג הוא מדברי
סופרים, תנן בסוכה מא, א (משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל
במדינה שבעה זכר למקדש . טור ושו"ע סי' תרנח ס"א (מן
התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא יום ראשון, וחכמים תקנו שיהא ניטל בכל מקום כל
שבעה). לקמן סי' תרמט ס"ב (ומיום שני ... ואילך שחיוב נטילת לולב אינו אלא מדברי
סופרים).
ומכל מקום תנן סוכה לח, א (מי שהיה עבד
או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ), ופרש"י (הואיל ואין
מחויב בדבר אין מוציא את המחויב מידי חובתו, הלכך עונה אחריו כל מה שהוא אומר).
והיינו שגם נשים יכולות לקרוא את ההלל, אלא שאינן יכולות להוציא בהן את האנשים.
ונראה דמיירי בברכה, כמשמעות התוס'
ערכין י, א ד"ה י"ח (דאין חובה לאומרו כלל בראש חדש ובפסח ... ומכל מקום
אומר ר"ת דצריך לברך עליו ... דודאי אין מחוייב לאמרו, מכל מקום מאחר שמזקיק
עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה, כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב, שאינו לבטלה,
אע"פ דפטורות). ונראה דמיירי אף בשאר ימי החג. וכן נהוג.
וכן הוא לעיל סי' יז ס"ג (כמו שופר
ולולב שהנשים נוהגות להחמיר על עצמן).
וראה הערות בשו"ע אדמוה"ז ע'
202.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ומכל מקום אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור , דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן .
989 והיינו דלא סגי בט' שומעין, אלא צריכים לענות אמן. וכן הוא לקמן בסמוך "ועונין אחריו אמן".
וכן הדין בחזרת הש"ץ, כדלקמן סי' קכד ס"א (לאחר שסיימו הצבור תפלתם יחזור ש"ץ התפלה בקול רם שאם יש מי שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא ... דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו ), ושם ס"ו (כשש"ץ חוזר התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן". וסי' תקצד (אם אין שם תשעה שעונין אמן אחר ברכותיו, אין אדם יוצא בתפלתו). ולעיל סי' נה ס"ז (צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו ).
וכל זה בברכות קריאת שמע, ברכות השחר וחזרת הש"ץ, אבל בשאר ברכות יכול לצאת בשמיעה מחברו אף בלא עניית אמן, כדלקמן סי' ריג ס"ד (אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו ענה אמן אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה ... ואז יוצא ידי חובתו בדיעבד אפילו לא ענה אמן), וכדלקמן סי' רא ס"ה (שהשומע כעונה , ועונה אמן כמוציא ברכה מפיו), שהם שני האופנים שיכול לצאת מחבירו, בשמיעת הברכה או בעניית אמן.
ולא חייבו עניית אמן, אלא כאן "שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו או שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן".
*
האמור כאן שברכות קריאת שמע יכול להוציא אחרים דוקא בט' שומעים, כן הוא גם בקריאת שמע עצמה; אלא שבקריאת שמע עצמה אין בה עניית אמן – רק שומע כעונה , כדלקמן סי' סא סכ"ה (קריאת שמע ... אינו יוצא בשמיעה, אלא כשט' שומעין מאחד המכוין להוציאם, כמו שנתבאר בסי' נ"ט). והיינו כיון שקריאת שמע אינה ברכה, ואין שייך בה עניית אמן, ולכן אלו שמכוונים בצבור להוציא בקריאת שמע את מי שאינו בקי, הרי זה רק על ידי "שומע כעונה" בלבד.
וכעין זה מצינו גם לענין מצות אמירת ההגדה של פסח, כדלקמן סי' תעג סכ"ד (בני הבית שהן יוצאין בשמיעה מבעל הבית), וכן באמירת הלל שבליל הסדר, כדלקמן סי' תפד ס"ג (ואחר כך אומר לפניהם מה נשתנה וכל ההגדה ... ואחר כך הלל), וכן בהלל שבכל המועדים, שהמנהג הי' בדורות הראשונים שהחזן הי' אומר את כל ההלל בקול, והקהל הי' יוצא בשמיעתו (ורק שהשומעים היו עונים "הללויה" על כל פרק, ובאמירת הודו גו' יאמר גו' יאמרו גו' – הקהל עונה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", ראה משנה סוכה לח, א. ברייתא סוטה ל, ב).
וכן בספירת העומר (לדעת המתירים לצאת בשמיעת הספירה מהש"ץ), כדלקמן סי' תפט ס"א (אם הוא בעצמו שמע הספירה מפי חבירו ... יצא ידי חובתו מן התורה, שהשומע הוא כאומר), כי גם בספירת העומר אין שייך עניית אמן, ולכן יוצא בשמיעה בלבד.
וכן בקריאת המגילה, הבעל קורא עולה על הבימה ומברך הברכות בקול והקהל עונה אמן ויוצא בשמיעת הברכות. אחר כך קורא את המגילה, וכל הקהל יוצא בשמיעת המגילה מפיו, כמבואר בשו"ע סי' תרפט ס"א-ב (הכל חייבים בקריאתה ... אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו).
וכן במצות לימוד התורה, כדלקמן הל' תלמוד תורה פ"ב הי"ב (וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד ... וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור, אלא אם כן שומע מפי המדבר, שהשומע כעונה בפיו), כי גם בתלמוד תורה אין שייך עניית אמן, ולכן יוצא בשמיעה בלבד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ה היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה ), או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין), או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא), או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם, כמו שיתבאר בסי' רל"ב , צריך להפסיק ולקרות, אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו, גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע.
1596 היינו שאפילו כבר התחיל באכילה צריך להפסיק ולקרות כי חיוב קריאת שמע הוא מן התורה. ראב"ד פ"ב ה"ו (היה עוסק באכילה ... מפסיק וקורא, ואע"פ שיש שהות לקרות, מפני שהיא מן התורה ... ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול), מגמרא סוכה לח , א (נוטלו על שלחנו (אם שכח ולא נטל קודם אכילה, צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב, רש"י). למימרא דמפסיק , ורמינהי , אם התחילו (קודם המנחה, ומשכה סעודתן והגיע זמן המנחה, רש"י) אין מפסיקין (אין צריכין להפסיק סעודתן ולהתפלל, רש"י) ... דילמא הא דאורייתא הא דרבנן). ר"ן שבת ד, ב (הלכך נקטינן, דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה, אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא, כיון דאיכא שהות בתר הכי, אינו מפסיק . ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע, כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא, מפסיק אף על גב דאיכא שהות בתר הכי. והיינו דתנן (שבת ט, ב) ומפסיקין לקריאת שמע. וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול מוכחא, דכל בדאורייתא, אף על גב דאיכא שהות מפסיק ). שו"ע ס"ה (היה עוסק באכילה, או שהיה במרחץ, או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, או שהיו עוסקים בדין, להרמב"ם גומר ואחר כך קורא קריאת שמע, ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא, הרי זה משובח. ולהראב"ד, מפסיק וקורא אף על פי שיש שהות לקרות). ט"ז סוף ס"ק ב (להלכה נראה לענ"ד כדברי הראב"ד ... כיון דקריאת שמע דאורייתא, וזהו אף על פי שיש שהות ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כג ח'תתטו
מקור מפורש
בדף זה
וא"כ צ"ל דפליג הבה"ג על תוד"ה מי (סוכה לח, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
לדעת רש"י והרמב"ן מצוות החינוך (מדרבנן) היא "לאו מצוה דידיה (של הקטן) אלא דאבוה (של אביו), שאיהו לא מיחייב במצוות כל עיקר", ולכן אין קטן יכול להוציא גדול ידי חובתו בברכת המזון וכדומה, אף כאשר הגדול חייב בכך רק מדרבנן, לעומת זאת, לדעת ה"תוספות" והר"ן, קטן שהגיע לגיל חינוך חייב בכך מדרבנן, ולפיכך הוא יכול להוציא ידי חובתו דרבנן, כשאכל שיעור.
20 מלחמות ה' ברכות כ, ב. רמב"ן הובא בר"ן ספ"ב דמגילה ד"ה חוץ. ריטב"א מגילה יט, ב ד"ה הכל. ר"ן קידושין לא, א ד"ה וגרסינן. וראה רשב"א (ריטב"א) סוכה לח, א ד"ה גמרא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
בקשת העני אינה מצד מציאותו, אלא מצד זה שהמלך הכריז שיבקשו ממנו, לכן באה בקשתו, "כעונה אחר הקורא".
52 ראה סוכה לח, א-ב. הובא בלקו"ת שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
"גירא בעיני' דסטנא" – הרי זה רק כאשר כל הענינים אצלו הם בשלימות, כך, שהלעו"ז אינו יכול להיטפל ("צו-טשעפּען זיך") על דבר מה; אבל כאשר הלעו"ז יכול להשיב על הטענה "טול קיסם מבין שיניך" ולומר "טול קורה מבין עיניך" – אזי צריך לחשוב ולהתבונן מה לעשות, ובאיזה אופן ללחום עמו כו'.
1320 ראה סוכה לח, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בדף זה
ועיין תוד"ה מי סוכה ל"ח, א - או מדרבנן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בדף זה
ועיין תוד"ה מי סוכה ל"ח, א 100 – או מדרבנן.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע ה
מקור מפורש
בדף זה
ה היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה) או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין) או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא) או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם כמו שיתבאר בסי' רל"ב צריך להפסיק ולקרות אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע.
לב ראב"ד הל' ק"ש פ"ב ה"ו מגמרא סוכה לח, א. ט"ז סוף ס"ק ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע ה
מקור מפורש
בדף זה
במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר או שנכנס למרחץ או להסתפר (או לבורסקי) להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן לאחר שעלה עמוד השחר שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר אפילו בסמוך לעלות השחר ממש כמו שיתבאר בסי' פ"ט (אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו[)] אבל אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע אם יש שהות לקרות לאחר שיגמור ואם היה מתיירא שמא ימשוך ויעבור זמן קריאת שמע ופסק וקרא קריאת שמע ה"ז משובח ואינו דומה לתפלה שהוא צורך הדיוט כמו שיתבאר בסי' רל"ב.
לט ר"ן שבת ט, ב ד"ה ומיהו וסוכה לח, א ד"ה הלכך. מ"א ס"ק ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין א
מקור מפורש
בדף זה
א מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו זכירות שבח וקידוש.
א רמב"ם פכ"ט ה"א. תוס' סוכה לח, א ד"ה מאי קושיא. פסחים קו, א ד"ה זוכרהו. מ"א ס"ק א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעט ברכת המזון על כוס שלישי ז
מקור מפורש
בדף זה
ז אבל יכול ליתן רשות לאשתו לומר הודו ויאמר נא ויאמרו נא והוא יענה אחריה הודו ויצא ידי חובתו במה ששומע ממנה יאמר נא ויאמרו נא וגו' שאף שהנשים פטורות מכל הלל כמו שנתבאר בסי' תכ"ב בהלל זה חייבות ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה כמו שנתבאר בסימן תע"ב:
מד משנה סוכה לח, א (שאינה יכולה להוציא האיש בהלל). תוס' שם ד"ה מי (שפטורות משאר הלל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ט
האנשים, יכולות להוציא את האנשים ידי חובתם .
202 כל בו סי' לא (ואשה היודעת לקדש מקדשת,
ואם לאו מקדשין לה, וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם).
והיינו מה שכתב רש"י (ערכין ג, א) לענין קריאת המגילה, (וכשרות לקרותה,
ולהוציא זכרים ידי חובתם). שו"ע ס"ב (ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות
מן התורה כמותם).
ואף שלענין מגילה קיי"ל שאינה מוציאה את האנשים, כמבואר
בשו"ע סי' תרפט ס"ב (ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים). והקשה
בב"ח כאן (ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י, שהביאו בספר כל בו, והפסקים
סותרין זה את זה, דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה).
תירץ במ"א ס"ק ב (התוס' בסוכה דף ל"ח שכתבו,
כיון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה ). והוא מ"ש התוס' בסוכה לח, א
ד"ה באמת אמרו (משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה, ופירש
בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה).
וכמו בקריאת התורה, דאמרינן במגילה כג, א (אמרו חכמים אשה לא
תקרא בתורה מפני כבוד צבור). וכן נפסק לקמן סי' רפב ס"ה ( אמרו
חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור), ושם (הערה 1398 ).
ואפילו בזימון אמרינן לעיל סי' קצט ס"ו (אם רצו לצרפן
אינם רשאים, מפני שנראה כפריצות כשניכר צירוף נשים עם אנשים בזימון).
משא"כ כאן שהיא מקדשת בבית להוציא את האנשים ידי חובתם,
אין לחוש לכבוד הצבור ולפריצות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין
מקור מפורש
בדף זה
וכן הוא לענין אמירת ההלל בכל המועדים, שתיקנו חכמים לומר בהם הלל, והמנהג הי' בדורות הראשונים שהחזן הי' אומר את כל ההלל בקול, והקהל הי' יוצא בשמיעתו (ורק שהשומעים היו עונים "הללויה" על כל פרק, ובאמירת הודו גו' יאמר גו' יאמרו גו' – הקהל עונה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (ראה משנה סוכה לח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר