תכה
נפקת125 אך אמרז"ל בראשית בשביל התורה126 שנק' ראשית וכתי' ה' קנני ראשית דרכו127, וישראל הם לי ראש128 אותיות אשר129 תענוג130 העליון בחי' שעשועים, והם משפיעים בתורה. וכמו"כ יובן בשבת שהוא מיקדשא וקיימא משא"כ יו"ט ישראל אינהו דקדשינא לזמנא, דיו"ט בעצם הוא מוחין דאימא וכתי' מקרא קודש132 שישראל ממשיכים בחי' קדש במוחין דאי' והיינו בחי' נה"י דאבא שמתלבש במוחין דאי', אבל שבת הוא מקדשי וקיימא שהוא עצם מוחין דאבא131 ונק' שבת בראשית ופי' הרשב"א דו' יומי המעשה ושבת הם בחי' ז' ימי ההיקף133, והרא"ש פי' דיו"ט נק' ג"כ שבת134 לכן שבת נק' שבת בראשית אבל מ"מ נק' שבת בראשית שמקבל מבחי' ראש שישראל משפיעים בשבת. ומ"מ ניחא מה שפי' רבינו ז"ל דשבת בראשית למעלה מישראל, דהנה נת"ל135 גבי מצות דכתי' וזכרתם את כל מצות הוי'136 כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי137, שבחי' מצות הוי' הם בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא138 והם משפיעים בישראל ועי"ז חלק139 הנפש המלובש בגוף עם שרש ומקור הנפש ומשפיעים במצות, וכמו"כ יובן בשבת דעצם מצות שביתת שבת למעלה מישראל אבל מ"ע ומל"ת שיש בשבת ישראל ממשיכים אוא"ס במצות. וכמו"כ יובן בקרי"ס דאיך שיפורש ים סוף דאם נא' שהוא בחי' סופא דכל דרגין139 וישראל בחי' ז"א140 הרי ישראל למעלה מהים ואפי' נא' שהוא בחי' ים החכמה141, ה"ה בחי' ראשית וישראל הם בחי' ראש א"כ משפיעים בבחי' ים. וזהו זכור את יום השבת לקדשו היינו להמשיך בחי' עונג בחכ' ועז"א ששת ימים תעבוד הוא עבודת הבירורים שעי"ז ממשיכים בחי' עונג, וזהו זכור את יום דהנה יש ליל שבתא ויום השבת142 וצריכים להמשיך גם בבחי' יו"ם השבת כו'.
הערות
- 125. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 126. בראשית בשביל התורה : בראשית א, א. ראה רש"י שם. לקו"ש נח כרך ג ע' 755 בהערה.
- 127. ה' קנני ראשית דרכו : משלי ח, כב.
- 128. וישראל הם לי ראש : ראה פע"ח שער הלולב שכ"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צה. שע"ת צד, ד הערה 26. סה"מ תרל"ח ע' קז. וש"נ.
- 129. ראש אותיות אשר : ראה זהר בראשית טו, סע"א. ע"ח שער הולדת או"א וזו"ן שט"ז, פ"ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' קסג. וש"נ.
- 130. אשר תענוג : ראה תו"א תולדות יח, סע"ב. ויצא כג, ג. שמות נג, ב. מאמרי אדה"א נ"ך ריש ע' שכז. וש"נ.
- 132. מקרא קדש : בא יב, טז. ועוד.
- 131. דיו"ט . . מוחין דאימא . . שבת . . מוחין דאבא : ראה פע"ח שער מקראי קדש ש"כ, פ"א. לקו"ת צו יב, א. סה"מ תר"ם ח"א ס"ע קפז ואילך. וש"נ.
- 133. ופי' הרשב"א . . ז' ימי ההיקף : בשו"ת ח"א ס"ט.
- 134. והרא"ש פי' . . שבת : לנדרים עח, ריש ע"ב.
- 135. נת"ל : בהנחה ד"ה אז ישיר על יד הערה 135.
- 136. וזכרתם את כל מצות הוי' : שלח טו, לט.
- 137. למען תזכרו . . מצותי : שלח שם, מ.
- 138. רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 139. ועי"ז חלק : כ"ה בגוכתי"ק.
- 139. ים סוף . . דכל דרגין : ראה זהר בשלח נו, א. רע"מ פינחס רנה, א.
- 140. וישראל בחי' ז"א : ראה תו"א יתרו סט, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שב ואילך.
- 141. מהים . . ים החכ' : ראה לעיל (בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ו הערה 167.
- 142. ליל שבתא ויום השבת : זהר בהקדמה ה, ב.
נדרים ע״ח ב - הטקסט מספריא
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.
וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
מַאי לָאו, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי, הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא, בְּשׁוֹתֵק סְתָם.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם. חוֹמֶר בְּהָקֵם —
The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א נדרים עח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב נדרים עח, א
- לקוטי שיחות כרך כו בא שיחה א נדרים עח, ריש ע"ב
- תורת מנחם ש"פ מטות, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ד נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"כ נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"א נדרים עח, א
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת מאותו ספר נדרים דף ע"ח
- תורת שמואל תרמ"א במשנה וכו' ר' נהוראי מאותו ספר נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א ושאבתם מים בששון מאותו ספר נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת מאותו ספר נדרים עח, ע"א ואילך
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת נדרים עח, א-ב