ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב

334

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ב. השאלות על פירוש רש"י, ופירוש הרמב"ן

הרמב"ן מסביר את דברי רבי ישמעאל⁶ "להפסיק הענין" כך: אילו לא נכתב הפסוק "ויאמר משה..." לא היו יודעים לאיזו פרשה מוסב הפסוק⁷ "וידבר משה אל ראשי המטות...": אם לאחריו – לדינים שבפרשת מטות, או שמא לפניו – לדינים שבפרשתנו. לכן נאמר בסוף פרשתנו "ויאמר משה אל בני ישראל...", כדי "להפסיק הענין", כדי שידעו שבמילים "וידבר משה אל ראשי המטות...", מתחיל ענין חדש – ענין הנדרים.

וכך היא המשמעות של "להפסיק הענין" – "במקומות רבים בספרא ובספרי", כפי שאומר הרמב"ן, וכפי שהוא אף מוסיף, שרש"י עצמו אומר⁸ על הפסוק (שבהמשך פרשת מטות⁹) "ועתה הרגו... וכל אשה... הרגו", שהפעם השניה של "הרגו" נאמרה כדי "להפסיק הענין". כלומר, שאילו לא היתה נכתבת בשנית, לאחר "וכל אשה...", המילה "הרגו", לא היו יודעים אם המילים "וכל אשה..." משתייכות לקבוצה הקודמת, של "הרגו כל זכר...", או לקבוצה שבהמשך¹⁰ "וכל הטף... החיו לכם".

אבל את פירוש רש"י כאן אי אפשר להסביר כך. כי רש"י משנה את סגנון ה"ספרי"¹¹ ("איני יודע במה ענין מדבר"), וכותב בפירוש, שלולא הפסוק "ויאמר משה..." ניתן היה לטעות, ולחשוב ש"לא אמר להם זו (אלא בפרשת נדרים התחיל דבריו"), ולא כפירוש הרמב"ן, שניתן היה לטעות ולחשוב שהפסוק שאחר־כך "וידבר משה אל ראשי המטות..." משתייך לפסוקים שלפניו¹².

ג. השינוי בפרשת אמור

בנוסף לכך, צריך להבין, כשאלת הרמב"ן: גם בפרשת אמור, בסוף פרשת המועדות, אומרת התורה¹³ "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". ואכן, מוצאים במדרשי חז"ל¹⁴ מספר הסברים לנחיצות שבכתיבת פסוק זה, ואילו רש"י אינו מסביר זאת.

הערות

6. אבל לא בפרש"י, וכדלקמן בפנים.
7. ר"פ מטות.
8. מספרי עה"פ.
9. לא, יז.
10. שבפסוק יח.
11. שלפנינו. אבל ראה לעיל הערה 4.
12. ומה שלא פירש כהרמב"ן (וכפירושו בפ' מטות) – יש לומר, כי ע"ד הפשט דוחק לומר שהפסוק הראשון (לחוד) דר"פ מטות יהי' המשך לסדרה שלפני' ולא התחלה לפ' מטות גופא. ועוד ועיקר – עפ"ז פ' נדרים מתחלת "איש כי ידור נדר גו'" מבלי לפרש בתחלתה דיבור ה' למשה או של משה לישראל! ולהעיר מפי' הרשב"ם ר"פ מטות.
13. כג, מד. ברמב"ן פרשתנו שם הקשה ג"כ ממש"נ "וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בנ"י" בסוף פרשת המומין (אמור כא, כד) – אבל כבר פרש"י שם שהוא (לא סיפור ע"ד מסירת הציווי לבנ"י, כ"א) "להזהיר ב"ד על הכהנים",ואינו שייך לעניננו. וראה לקמן הערה 15.
14. תו"כ עה"פ. נדרים עח, א. ב"ב קכ, סע"ב ואילך. מגילה בסופה (וברש"י שם).

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ה לקו"ש חי"ח ע' 334

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.