64
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תכליתה של הבריאה "בשביל התורה .. ובשביל ישראל". וכאשר יהודי מקיים מצוה בחפץ שבעולם, מתממשת מטרת הבריאה של חפץ זה45, "בשביל", שחפץ זה הוא בשביל התורה ובשביל ישראל, וממילא הוא נעשה חפץ של מצוה.
ולדוגמא: כאשר היהודי מכין מעור הבהמה קלף לספרי תורה, תפילין ומזוזות מושגת על ידי כך מטרת בריאת עור הבהמה, והקלף נעשה חפץ של תורה בגלוי.
כיון שגם הזמן הוא נברא46, מובן, שכך הוא גם לגבי מציאות הזמן, שהוא נברא "בשביל התורה .. ובשביל ישראל". וזוהי המשמעות של מצות קידוש החודש: על ידי שישראל מקדשים חדשים – ראשי חדשים ומועדים – הם מגלים שהמציאות האמיתית של הזמן היא בשביל התורה ובשביל ישראל. וכפי שמפרש דוד המלך47 "עשה ירח למועדים".
וכשם שלגבי כל פרטי הבריאה, הכוונה אינה רק לכך שבחפץ מסויים תושג מטרת בריאתו, אלא הכוונה היא שעל ידי כך יתווסף ויתחדש בבריאה כולה48 ובכל פרטיה – וזאת על ידי כך שכל דבר בבריאה "מסייע" ומוסיף ליהודי בעבודתו49, וענין זה נחלק למספר דרגות50: מכשיר מצוה, מכשיר למכשיר וכדומה,
כך (ויותר מכך51) לגבי הזמן, שמטרת הבריאה של חדשי השנה אינה מושלמת רק בכך שקובעים במקדש את יום ראש החודש או את מועדי השנה52, כלומר, ימים מסויימים
הערות
- 45. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 208 – דוגמא (ונפק"מ) בהלכה.
- 46. כתורת הה"מ – הובא בסידור שער הק"ש (עה, סע"ד ואילך). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ס"ע 64 ואילך. וש"נ.
- 47. תהלים קד, יט. וראה שמו"ר עה"פ כאן (פט"ו, כב) בסופו: לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל כו' .. עמד דוד ופירש כו'. וראה ב"ר רפ"ו.
- 48. להעיר מפס"ד הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד) ד"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כו' עשה מצוה אחת כו' הכריע כו' ואת כל העולם כולו".
- 49. וראה בארוכה בהקדמת הרמב"ם לפיה"מ (ד"ה אחר כן ראה להסתפק) שמבאר בארוכה איך "שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו", וממשיך לבאר, שכל מין המדבר גופא נברא בשביל החכם השלם שיוכל לעסוק בחכמה האלקית ובמעשה הטוב. עיי"ש בפרטיות החילוקים באופן השימוש בכל דבר בשביל החכם (בפרט, והאדם בכלל).
- 50. ראה שבת (קל, א): כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל (לאיזמל של מילה – פרש"י שם).
- 51. שמצ"ע (בריאתו באופן) שהוא המשך אחד, ועד שבכמה עניני תורה הוא נקודה אחת (ראה צפע"נ מהד"ת כח, ב. מד, ב. שו"ת צפע"נ (דווינסק) ח"ב סל"ב. מפענח צפונות פ"ג). ועפ"ז יומתק הא ד"התורה לא תהי' מוחלפת" (ראה רמב"ם רפ"ט מהל' יסוה"ת. הל' מלכים פי"א סה"ג. פיה"מ סנה' הקדמה לפ' חלק היסוד התשיעי).
- 52. מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד (ב"ב קכא, א. נדרים עח, ריש ע"ב). וראה רשב"ם ב"ב "שהיו מקדשים את החודש ע"פ הראי' ומתוך כך מתקדש מועד בזמנו כו' אבל המועדים עצמן לא היו מקדשים כ"א החדשים .. וזהו תיקון המועדות וקדושתן" (וראה רשב"ם שם ד"ה שבת בראשית). ועד"ז מובן בפי' הרא"ש ור"ן נדרים שם. אבל ברשב"א בשם הר"ח (הובא בשטמ"ק ב"ב שם) "שמעינן מינה שהמועדים צריכים קידוש בית דין לקבעם ולומר המועד ביום זה המקודש". וראה לשון הרמב"ם שם ספ"ה "זה שאנו מחשבין בזה"ז כו' ואומרין שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני כו' וקביעת בני ארץ ישראל אותו הוא שיהי' ר"ח או יום טוב". אבל בזה אין המדובר בקידוש (ע"פ ראי') רק בקביעות ע"פ חשבון. ובסהמ"צ שם: מפני שב"ד הגדול שבא"י כבר קבעוהו זה היום ר"ח או יו"ט ומפני אמרם שזה היום ר"ח או יו"ט יהי' ר"ח או יום טוב בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראי' כמו שבא בפירוש אלה מועדי ה' .. כלומר שיאמרו הם שהם מועדות. וראה לשון הרמב"ם שם ה"ז. ואכ"מ. וראה לקמן הערה 54.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב.חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה.ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
נדרים ע״ח ב - הטקסט מספריא
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.
מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.
וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
מַאי לָאו, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לֹא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי, הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא, בְּשׁוֹתֵק סְתָם.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר, וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם. חוֹמֶר בְּהָקֵם —
The Festivals of the Lord require sanctification by the court, as the Festival dates are established by the court’s determination of the New Moon, whereas Shabbat, which commemorates Creation, does not require sanctification by the court. Shabbat is sanctified every week independent of any court decision.
As for ben Azzai’s statement, it should be understood as follows: The Festivals of the Lord require an expert, as the start of the month, which is dependent upon the appearance of the new moon, which in turn determines the Festivals, can be established only by a court composed of experts. But the portion on vows does not require an expert, i.e., vows can be dissolved even by a court of laymen. This explanation of the baraita given to Rav Asi bar Natan also serves to explain Beit Shammai’s source for the halakha that three laymen can dissolve vows.
The Gemara raises a difficulty: But in the portion on vows the phrase “the heads of the tribes” (Numbers 30:2) is written. How, then, can it be said that vows can be dissolved by laymen? Rav Ḥisda said, and some say it was Rabbi Yoḥanan: From “the heads of the tribes,” the Sages derive that vows can be dissolved by a single expert by himself, but three laymen also have that ability.
§ Rabbi Ḥanina says: A husband who is silent and does not formally nullify his wife’s vow in order to annoy [lemeikat] her, but intends to nullify it later, can nullify it even from now until ten days later. Rava raised an objection to this from a baraita: When did they say that if the husband of a betrothed young woman dies, the authority to nullify the woman’s vows reverts to the father? The authority reverts to the father when the husband did not hear of her vow, or when he heard and was silent, or when he heard and nullified it and died on the same day. But if he heard and ratified it, or if he heard and was silent and died on the following day, he, the father, cannot nullify the vow.
What, is the phrase: Heard and was silent, not referring even to one who is silent in order to annoy her, and nevertheless nullification is only possible that day, contradicting the opinion of Rabbi Ḥanina? The Gemara answers: No, the baraita is referring to one who is silent in order to sustain the vow. The Gemara asks: If so, this is the same as: Or he heard and ratified, mentioned earlier in the baraita. Rather, the baraita is referring to one who is silent without any specific intent, as opposed to the husband who is silent in order to annoy his wife, whose intent is to nullify the vow.
Rav Ḥisda raised an objection from a different baraita: In some ways the halakha is more stringent in ratification than in nullification, and in other ways it is more stringent in nullification than in ratification. The stringency in ratification of vows is
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א מאותו ספר נדרים עח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב מאותו ספר נדרים עח, א
- תורת מנחם ש"פ מטות, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ד נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"כ נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"א נדרים עח, א
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים דף ע"ח
- תורת שמואל תרמ"א במשנה וכו' ר' נהוראי נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א ושאבתם מים בששון נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים עח, ע"א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים עח, ריש ע"ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זכור את יום השבת נדרים עח, א-ב