רסד, א
פ' יתרו תקפווא"ו
זכור את יום השבת1 לקדשו2 כו', וידוע שבדברות האחרונות (בפ' ואתחנן) א' שמור את יום השבת3 כו', וארז"ל דזכור ושמור בדבור א' נאמרו4 כו' וזהו פלא איך יוכל להיות זכור ושמור בדבור אחד שהרי א' משה ידבר5 כו' ומ"ש זכור זה הי' מפי ה' למשה בדברות הראשונות ומ"ש שמור זהו שאמר משה מפי עצמו6 כשחזר להם את יו"ד הדברות לאחר זמן [רב] כו' (ומה שארז"ל דאנכי ולא יהי' כו' שמפי הגבורה7 [שמעו ו]נאמרו בדיבור אחד8, זה יתכן להיות דמפי הגבורה שאני ובזמן אחד הי' הדבור, אבל זכור ושמור מפי משה נאמרו וב[שני] זמנים רחוקים כו') (ועוד יש להבין מ"ש כאן בטעם דזכור את כו' כי וי"ו ימים עשה ה' כו' וינח ביום הז' ע"כ בירך ה' את יום השבת ויקדשהו9 ובדברות האחרונות אמר הטעם לשמור את כו' וזכרת כי עבד היית באמ"צ ויוציאך כו' ע"כ צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת10, וזהו פלא מה שייכות יצ"מ לענין המנוחה דשבת שאמר ע"כ צוך לעשות כו' ומה ענין לעשות ולא אמר לקדש כמ"ש בתחילה כו'). והנה באמת יש להבין בגוף הענין מ"ש זכור את יום כו' דמשמע שזהו ענין ציווי ואזהרה לישראל דוקא שהם יזכרו לקדש את יום השבת, ולפ"ז מובן דקדושת השבת בישראל תליא דוקא וע"כ ציוה שהם דוקא יקדשו את השבת, ובאמת הלא ארז"ל דשבת מיקדשא וקיימא11 מששת ימ"ב והוא [ב]שבת הראשון שנק' שבת בראשית שנא' ויברך אלקים את כו' ויקדש אותו12 כו' (וכן כאן ביו"ד הדברות אמר ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו כבר בו' ימ"ב). וכל שבת נק' שבת בראשית13 מאחר שמחדש מע"ב בטובו בכל יום כידוע, וא"כ כל שבת מיקדשא וקיימא מקדושת ה' שקידשו מכבר וא"צ כלל שישראל יקדשו אותו ואין קדושת שבת תלוי בישראל כלל ואין ביכולתם לקדש את השבת, רק לשמור לקדושת השבת שכבר [ח]לה ביום השבת שנק' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת14 כי קדש היא לכם שאין הציווי רק שישמרו את הקדושה דשבת שכבר קודש, וכן
הערות
- 1. זכור את יום השבת : מיוסד על ד"ה זה שנדפס במאמרי אדה"ז תקס"ט ע' לב [הנחת כ"ק אדה"א, והנחה אחרת ב]תו"א יתרו סט, ג. וראה בהנסמן במ"מ בהנ"ל. ראה עוד ע"ד המאמר לקמן ברשימת הכת"י [ושם מפורט ג"כ סימני האותיות הבאים להלן בהמראי מקומות].
- 2. זכור את יום השבת לקדשו : יתרו כ, ח.
- 3. שמור את יום השבת : ואתחנן ה, יב.
- 4. דזכור ושמור בדבור א' נאמרו : ר"ה כז, א. מכילתא יתרו כ, ח.
- 5. משה ידבר : יתרו יט, יט.
- 6. שמור. . משה מפי עצמו : ראה מגילה לא, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלא. וש"נ. לקו"ש ר"ח שבט (כרך לו) ע' 42.
- 7. דאנכי ולא יהי'. . שמפי הגבורה : יתרו כ, ב. ג. מכות כד, א. ראה מו"נ ח"ב פל"ג. תניא פ"כ.
- 8. דאנכי ולא יהי'. . בדיבור אחד : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"ח. תו"ח בראשית מה, ד ובהערה 36.
- 9. כי וי"ו ימים. . ע"כ בירך ה'. . ויקדשהו : יתרו כ, יא.
- 10. וזכרת כי עבד היית. . יום השבת : ואתחנן ה, טו.
- 11. דשבת מיקדשא וקיימא : ביצה יז, א.
- 12. ויברך. . ויקדש אותו : בראשית ב, ג.
- 13. וכל שבת נק' שבת בראשית : ראה ב"ב קכא, א וברשב"ם שם. יומא פא, א. מוע"ק ד, א. נדרים עח, א-ב. מנחות סה, ב. סו, א. מכילתא ורש"י משפטים כג, יב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' חצר. תקס"ח ח"א ע' תקלב. שע"ת יג, א. קטו, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רי. לקמן רסו, ד. פ' ויקהל תכא, ד. לעיל פ' בשלח רי, א. ריז, ג. ריח, ד. ריט, א.
- 14. ושמרתם את השבת : תשא לא, יד.
תניא, ליקוטי אמרים כ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל, כִּי מִצְוַת וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי דִבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, הֵם כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ; כִּי דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ – כּוֹלֵל כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – כּוֹלֵל כָּל שַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ לְבַד מִפִּי הַגְּבוּרָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כוּלָּהּ.
וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיָן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּקְרָא ״יָחִיד וּמְיוּחָד״, ״וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא״, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא כוּ׳״, פֵּירוּשׁ – ״הוּא״ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. כִּי, עוֹלָם הַזֶּה וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁינּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ.
שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד קוֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ.
כִּי הִתְהַוּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְחַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הַמְקַיְּימָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וּלְמָשָׁל, כְּמוֹ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד; שֶׁדִּבּוּר זֶה לְבַדּוֹ כְּלָא מַמָּשׁ, אֲפִילוּ לְגַבֵּי כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ הָאֶמְצָעִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית; וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי בְּחִינַת לְבוּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשְׁכוּ הַדִּבּוּרִים וְהִיא חַיּוּתָם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַבֵּי מַהוּת וְעַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל: חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ אוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְלוּבָּשׁוֹת בְּדִבּוּר זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהֵן רוּחָנִיּוֹת וְדַקּוֹת יוֹתֵר.
אֲבָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, הֵן שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, קוֹדֶם שֶׁעוֹלָה מֵהַלֵּב אֶל הַמּוֹחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ – אֵין בָּהּ בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין, רַק חֵפֶץ פָּשׁוּט וַחֲשִׁיקָה בַּלֵּב אֶל הַדָּבָר הַהוּא הַנֶּחְמָד אֶצְלוֹ.
וְכָל שֶׁכֵּן קוֹדֶם שֶׁנָפְלָה הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ לְאוֹתוֹ דָבָר, רַק הָיְתָה בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, שֶׁהָיָה נוֹדָע אֶצְלוֹ אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא נֶחְמָד וְנָעִים וְטוֹב וְיָפֶה לְהַשִּׂיגוֹ וְלִידָּבֵק בּוֹ, כְּגוֹן: לִלְמוֹד אֵיזוֹ חָכְמָה, אוֹ לֶאֱכוֹל אֵיזֶה מַאֲכָל עָרֵב, רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלָה הַחֶמְדָה וְהַתַּאֲוָה בְּלִבּוֹ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ – לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ אֵיךְ לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל לְהַשִּׂיג הַמַּאֲכָל, אוֹ לְמִידַת הַחָכְמָה בְּפוֹעַל, הֲרֵי בְּכָאן נוֹלְדוּ בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת בְּמוֹחוֹ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת כִּלְשׁוֹן עַם וָעָם הַמְדַבְּרִים וְהַמְהַרְהֲרִים בָּהֶם כָּל עִנְיְינֵי הָעוֹלָם:
רש"י על שמות כ״ג:י״ב - הטקסט מספריא
וביום השביעי תשבת. אַף בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא תֵעָקֵר שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית מִמְּקוֹמָהּ, שֶׁלֹּא תֹאמַר, הוֹאִיל וְכָל הַשָּׁנָה קְרוּיָה שַׁבָּת לֹא תִנְהַג בָּהּ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית (שם):
למען ינוח שורך וחמרך. תֵּן לוֹ נִיחַ, לְהַתִּיר שֶׁיְּהֵא תוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל עֲשָׂבִים מִן הַקַּרְקַע; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יַחְבְּשֶׁנּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת? אָמַרְתָּ אֵין זֶה נִיחַ אֶלָּא צַעַר:
בן אמתך. בְּעֶבֶד עָרֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
והגר. גֵּר תּוֹשָׁב:
וביום השביעי תשבת [SIX DAYS SHALT THOU DO THY WORK] AND ON THE SEVENTH DAY THOU SHALT LEAVE OFF — Even in the Sabbatical year you shall not abrogate the weekly Sabbath: you shall not say, “Since the whole year bears the name of ‘Sabbath’, the weekly Sabbath need not to be observed” (Mekhilta).
למען ינוח שורך means, give it (the animal) some satisfaction (ניח) by permitting it to pull up and eat grass from the ground as it pleases. Or, perhaps, this is not the meaning but it means that is must rest: that one must tie it up in its stall so that it does no work in the field! You will, however, admit this is no satisfaction but a source of annoyance (Mekhilta).
בן אמתך THE SON OF THY HANDMAID — Scripture speaks of an uncircumcised Canaanitish servant; (that the circumcised servant should rest is already mentioned in Deuteronomy 5:14: עבדך ואמתך כמוך) (cf. Mekhilta).
והגר means a גר תושב, a proselyte settler (one who renounces idolatry and thus acquires limited citizenship in Palestine).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג מטות שיחה א נדרים עח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ב נדרים עח, א
- לקוטי שיחות כרך כו בא שיחה א נדרים עח, ריש ע"ב
- תורת מנחם ש"פ מטות, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ד נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תש"כ נדרים עח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"א נדרים עח, א
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים דף ע"ח
- תורת שמואל תרמ"א במשנה וכו' ר' נהוראי נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א ושאבתם מים בששון נדרים עח, א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים עח, ע"א ואילך
- תורת שמואל תרמ"א זכור את יום השבת נדרים עח, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג יומא פא, סע"א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה יומא פא, א
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה ג יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה ד יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ח יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה י יומא פא, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה יב יומא פא, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ד יומא פא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רג דין ברכת פירות הארץ ה יומא פא, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רסא זמן הדלקת נרות לשבת ד יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת יומא פא, א
- תורת מנחם ר"ד ליל ב' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל יומא פא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) תרח סדר סעודה המפסקת יומא פא, א