63

שנים וחדשים בבית דין", ועל כך נאמר הביטוי עיבור שנים, ולא "קידוש שנים".

ג) לפי דברי הרמב"ם⁴¹, ש"הלכה למשה מסיני הוא שבזמן שיש סנהדרין קובעין על־פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על־פי החשבון הזה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה", ולפי זה, גם הקביעה על־פי חישובים נכללת, לכאורה, במצות קידוש החודש⁴², והרי אז אין מקדשים, כדלעיל, כי "אין מקדשין אלא על הראיה".

ז. "לקדש חדשים" או "מצות עשה... לחשב

ולידע ולקבוע..."

כדי להבין זאת יש להקדים ולציין שכאשר הרמב"ם מונה מצוה זו במנין המצוות הוא אומר בניסוח כדלעיל "לקדש חדשים ולחשב שנים וחדשים". ואילו בהלכות עצמן הוא אומר בתחילת הלכות קידוש החודש: "מצות עשה אחת והיא לחשב ולידע ולקבוע באי זה⁴³ יום תחילת כל חודש מחדשי השנה", וכן הוא אומר בתוך ההלכות⁴⁴ "מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה", ואינו אומר שמהות המצוה היא "לקדש החודש".

ההסבר לכך בפשטות הוא, כי גם קביעת החדשים ועיבור השנים לפי חישובים נכללים, לפי הרמב"ם, במצות קידוש החודש, ולא רק קביעת וחידוש החודש לפי הראיה בזמן שיש סנהדרין, כדלעיל.

אך יש להסביר: מדוע אומר הרמב"ם רק ענין זה במצות עשה – לחשב ולידע ולקבוע באי זה יום תחילת כל חודש – ואינו כולל במצוה גם את הענין של קידוש החודש, שקובעים ומקדשים על־פי הראיה?

ח. הבריאה – בשביל התורה ובשביל ישראל

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

הבריאה כולה היא בשביל התורה ובשביל ישראל. הכוונה בכך היא לכל פרטי הבריאה, שמים וארץ וכל צבאם, ולא רק להתהוותם באופן כללי, אלא זהו דבר תמידי.

ועבודתו הרוחנית של היהודי היא שעליו לגלות ולקיים בפועל את