62

במועדם"³², ולכן אומרים ביום טוב "מקדש ישראל והזמנים", כי "ישראל דקדשינהו לזמנים"³³.

ויש לומר, שמשום כך זוהי מצוה ראשונה – בנוסף לכך שכל מצוות התורה הן כדי להפוך חפצא לחפצא של מצוה, ונקודה זו גלויה במצות קידוש החודש, כדלעיל,

אלא שגם במהותה ובדרגתה מצוה זו היא "ראשונה", בפנימיות הענינים: אמנם, גדרי העולם נקבעים בשתי ההגדרות, של זמן ושל מקום³⁴, וזמן קשור למקום³⁵, אך בסדר הקדימה הזמן הוא לפני המקום³⁶. כי כל התהוות, כולל התהוות של מקום, היא שינוי בהווה לעומת העבר שהיה לפני התהוות³⁷, ויוצא מכך, שלפני כל התהוות, ואף לפני התהוות של מקום, כבר הייתה מציאות של השתנות, וזוהי המשמעות של מושג הזמן.

כלומר, המציאות הראשונה בעולם, שממנה התחילו כל הנמצאים, היא המציאות של זמן.

וכפי שמובן גם בפשטות לגבי האדם, שתחילה מופיע אצלו הזמן, היום המסויים, ולאחר מכן מתאפשרות פעולותיו ביום ובחפצי העולם ביום זה.

ולפיכך קידוש החודש הוא מצוה ראשונה, שכן תחילה מכניס בית הדין קדושה בזמן שהוא התחלת המציאות, ולאחר מכן בא מעשה האדם, הפועל בחפצי העולם, שהם ענין של מקום.

ו. "החודש הזה..." – לא רק קידוש החודש

אך, לכאורה, הסבר זה אינו מספק:

א) קידוש יום ראש חודש על ידי אמירת בית דין שהוא מקודש אינו מתקיים תמיד, אף בתקופה שהיו מקדשים על־פי הראיה, כי "אין מקדשין אלא חודש שנראה בזמנו"³⁸. כאשר ראש חודש הוא ביום ל', ו"אין מקדשין אלא על הראיה"³⁹.

ב) במצוה "החודש הזה לכם" נכלל, לדעת הרמב"ם⁴⁰, גם הציווי "ולחשב