פה, ב
דראובן, כי כל אור החסדים אינו נמשך ונגלה רק ביסוד [ו]כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו829 (וכידוע דחסדים דאימא דבינה בקו השמאל מסתיים בחז[ה] כו' ומחסדים דאבא בקו ימין מאיר ביסוד830 דוקא וז"ש הילד איננו א"כ אנה אני בא וד"ל), אבל שמעון הי' מסט' דדין דקו השמאל כנ"ל ע"כ הי' בו בחי' דין קשה על יוסף שהרי הוא הי' הראשון שא' לכו ונהרגהו830 כו' ולזה אסר יוסף את שמעון לעיניהם831 כידוע, ולזה א' יעקב שמעון ולוי אחים832 כו' שניהם בסט' דדין קשה כמ"ש ועברתם כי קשתה833 כו' (אך בחי' גבו' דלוי להיותם באים מהתכללות החסדים דקו הימין נמתקו ע"י משה ואהרן כו' ומסט' דחסד דכהנים שנכללי' בהם בחי' גבו' דלוים כידוע בענין תנופת הלוים834 כו' וד"ל).
ומעתה יש להבין איך שהי' שורש ראובן ושמעון למעלה בשני קוין דחו"ג שהוא בחו"ב דע"ב וס"ג כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בפי' ראובן רא"ו ב"ן שהוא בבחי' ראי' דחכ' כו', וביאור הענין ידוע בהפרש שבין חכ' ובינה כמו שיש הפרש בין ראי' לשמיעה דאינו דומה שמיעה לראי'835 דראי' מקרוב שרואה במהות הדבר לאמיתתו כמו שהוא ממש כמו איזהו חכם836 הרואה את הנולד כמו שרואה בעיניו ממש לפי שהחכ' נק' אור המאיר כו'. וכך הוא בראיית עין השכל באלקות שהוא מקרוב דוקא שמכיר לאמיתית עצמותו ית' והוא להיותו למעלה מבחי' השגה והבנת שכל שנק' שמיעה מרחוק דלית מח' תפיסא בי' בעצמותו כו', כמו השומע גדולת המלך מרחוק שאינו דומה כלל לראי' במהותו כו', וע"כ היא הנותנת דהחכמה מקור החסדים כי כל ראי' מקרוב מוליד אהבה וחסד היפוך הדין. וכמו שאנו רואים בחוש במי שמקורב ורואה תמיד פני המלך יהופך כל דין וקטרוג עליו לזכות וחסד משא"כ כשאינו רואה פני מלך ישפוט אותו ע"פ השכל המחייב רק דין, וגם מי שחטא ביותר כשיבא בראי' מקרוב יהופך מדין לחסד, אבל מרחוק ידקדקו עליו במדה"ד לפי שע"פ השג[ת השכל] שנק' שמיעה מרחוק יותר ידקדקו [עליו] בעיון השכל בטעמים וסברות המטים כלפי דין יותר, וכ"ז מפני שבחי' החכ' הוא המטה כלפי חסד גם ברוב הקטרוגים יכול להפוך הכל לזכות. וראי' ממי ששכלו עמוק ורחב יותר יותר יכול לסבול כל מנגד להטות הכל כלפי חסד, וע"כ הגדול בשנים יותר יוכל לסבול דבר המנגד ויותר יטה כלפי חסד היפוך הדין, ומי ששכלו מצומצם ביותר כתינוק לא יוכל לסבול כלל שום מנגד לפי שהשגתו בצמצום הוא ע"כ אינו
הערות
- 829. יומם יצוה ה' חסדו : תהלים מב, ט.
- 830. דחסדים. . דאבא. . ביסוד : ראה גם ע"ח (שער הנסירה) שכ"ט, פ"ח. פ"ט. לעיל פ' שמות לד, ב ובהערה 359.
- 830. לכו ונהרגהו : וישב לז, כ. ראה ב"ר פפ"ד, טז. פצ"א, ו. תנחומא ויגש ד. מקץ — באבער — בסופו. רש"י מקץ מב, כד.
- 831. אסר יוסף את שמעון לעיניהם : מקץ מב, כד.
- 832. שמעון ולוי אחים : ויחי מט, ה.
- 833. ועברתם כי קשתה : ויחי שם, ז.
- 834. בענין תנופת הלוים : ראה זח"ג (תוספת) שג, א. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קנג ואילך. תו"ח וירא קטז, ד ובהערה 24.
- 835. דאינו דומה שמיעה לראי' : ראה גם לעיל פ' שמות כב, ב וש"נ.
- 836. איזהו חכם : תמיד לב, א.
בראשית רבה פ״ד:ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ (בראשית לז, כג), רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּקִלּוּס הָיָה בָּא, וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף, זֶה הַפִּינָס. אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, זֶה חָלוּק. אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, זֶה הַפַּרְגּוֹד. אֲשֶׁר עָלָיו, זוֹ פֶּמִלַּנְיָא שֶׁלּוֹ. (בראשית לז, כד): וַיִּקָּחֻהוּ, וַיִּקָּחֵהוּ כְּתִיב, מִי הָיָה זֶה שִׁמְעוֹן, וְאֵימָתַי פָּרַע לוֹ, לְהַלָּן (בראשית מב, כד): וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן. (בראשית לז, כד): וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. שְׁנֵי בּוֹרוֹת הָיוּ, אֶחָד מָלֵא צְרוֹרוֹת וְאֶחָד מָלֵא שְׂרָפִים וְעַקְרַבִּים. אָמַר רַב אֲחָא בּוֹר רֵק, נִתְרוֹקֵן בּוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. אֵין בּוֹ מָיִם, אֵין בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְמַיִם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, כְּתִיב (דברים כד, ז): כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו, וְאַתֶּם מוֹכְרִים אֶת אֲחִיכֶם.
מדרש תנחומא, ויגש ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם (ישעיה יא, יג). כְּנֶגֶד מִי אָמַר יְשַׁעְיָה מִקְרָא זֶה. לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יְהוּדָה וְיוֹסֵף,
דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יְהוּדָה וְיוֹסֵף מִתְוַכְּחִין זֶה עִם זֶה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת זֶה לָזֶה, בּוֹאוּ נֵרֵד לְמַטָּה וְנִרְאֶה שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִין זֶה עִם זֶה. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם שׁוֹר מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֲרִי, וְעַכְשָׁו שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִין וְעוֹמְדִין וְהַקִּנְאָה בֵינֵיהֶן עַד שֶׁבָּא מָשִׁיחַ. לְפִיכָךְ וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם.
וְהַחָכְמָה תָעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר (קהלת ז, יט), זֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וּמֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. שֶׁלֹּא רָצָה לְהִלָּחֵם עִם אֶחָיו, אֶלָּא כֵּיוָן שָׁרָאָה עֲשָׂרָה גִּבּוֹרִין עוֹמְדִין לְפָנָיו שֶׁאַחַד מֵהֶן יָכוֹל לְהַחֲרִיב עֶשֶׂר מְדִינוֹת, נִזְדַּעְזַע. וְחָכְמָתוֹ הִצִּילַתּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם.
מֶה עָשָׂה יוֹסֵף? הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִין עַל הַשְּׁעָרִים (וכו', מקץ ח). מֶה עָשָׂה וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דְחָפוֹ לַבּוֹר. וְעוֹד פֵּרַשׁ אוֹתוֹ מִלֵּוִי, שֶׁלֹּא יִטְּלוּ עָלָיו עֵצָה לְהָרְגוֹ. מִיָּד אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו, כָּךְ עֲשִׂיתֶם לְיוֹסֵף וְכָךְ אַתֶּם מְבַקְשִׁין לַעֲשׂוֹת לִי. אָמְרוּ לוֹ וּמַה נַּעֲשֶׂה, יָמוּתוּ אַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ בָּרָעָב. אָמַר לָהֶם עֲשׂוּ מַה שֶּׁתִּרְאוּ, עַכְשָׁו אֶרְאֶה מִי יַכְנִיס אוֹתִי לְבֵית הָאֲסוּרִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח יוֹסֵף אֵצֶל פַּרְעֹה וְאָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מֵאֶצְלְךָ, שֶׁמָּצָאתִי לִסְטִים וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתֵּן עֲלֵיהֶם כְּבָלִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח לוֹ. וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין אֲחֵי יוֹסֵף מֶה הָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת. אָמַר יוֹסֵף לְאוֹתָן גִּבּוֹרִים, הַכְנִיסוּ אֶת זֶה בְּבֵית הָאֲסוּרִים וּתְנוּ כְבָלִים בְּרַגְלָיו. כֵּיוָן שֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ, צָוַח בָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹלוֹ, נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְנִשְׁתַּבְּרוּ שִׁנֵּיהֶם, שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ (איוב ד, י).
וְהָיָה מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶם. אָמַר לוֹ אָבִיו, קוּם אָתָּה. מִיָּד קָם מְנַשֶּׁה וְהִכָּהוּ מַכָּה אַחַת, הִכְנִיסוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְנָתַן עָלָיו כֶּבֶל. אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו, אַתֶּם אוֹמְרִים מַכָּה שֶׁל מִצְרַיִם הוּא זֶה, אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁל בֵּית אַבָּא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֲחֵי יוֹסֵף שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה אֶת שִׁמְעוֹן לְבֵית הָאֲסוּרִים וְשָׁלַח יָדוֹ בּוֹ וְנָתַן אוֹתוֹ בַּכָּבֶל, נָפְלָה אֵימָה עֲלֵיהֶם
וְהָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם עַד שֶׁהֵבִיאוּ אֶת בִּנְיָמִין וְהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף, הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ יוֹסֵף לְבִנְיָמִין, יֶשׁ לְךָ אִשָּׁה. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: יֶשׁ לְךָ בָּנִים. אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי עֲשָׂרָה. וּמַה שְּׁמָם. אָמַר לוֹ: בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל וְגוֹ'. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, מִי שָׁמַע שֵׁמוֹת כָּאֵלֶּה. אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי בֶּן אִמִּי שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, קָרָאתִי לָהֶם אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת. בֶּלַע, שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. וָבֶכֶר, שֶׁהָיָה בְּכוֹר. וְאַשְׁבֵּל, שֶׁנִּשְׁבָּה. גֵּרָה, שֶׁנַּעֲשָׂה גֵר. וְנַעֲמָן, שֶׁהָיָה נָעִים. אֵחִי, עַל שֵׁם שֶׁהָיָה אָחִי בֶּן אִמִּי. וָרֹאשׁ, שֶׁהָיָה רֹאשׁ וְגָדוֹל עָלָי. מֻפִּים, שֶׁהָיָה יָפֶה וּמְיֻפֶּה. וְחֻפִּים, שֶׁלֹּא רָאָה בְחֻפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְחֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ, שֶׁיָּרַד בַּגּוֹלָה, וְשֶׁהָיוּ פָנָיו דּוֹמִים לְוֶרֶד.
וּמִיּוֹם שֶׁגָּלָה יוֹסֵף אָחִי, יָרַד אָבִי מֵעַל הַמִּטָּה וְיָשַׁב עַל גַבֵּי קַרְקַע שׁוֹכֵב. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת אַחַי, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל אָחִיו וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי, זוֹלְגִין עֵינַי דְמָעוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמֵי יוֹסֵף עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעוּדָה, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: הָיִיתִי סָבוּר שֶׁיְּהוּדָה הוּא הַבְּכוֹר שֶׁהוּא מְדַבֵּר תְּחִלָּה, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא פַּטִּיט. הֵסֵב רְאוּבֵן בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּין. שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר, שִׁמְעוֹן עֲלֵה וְהָסֵב אֶצְלוֹ שֶׁאַתָּה שֵׁנִי לוֹ. וְכֵן לְלֵוִי, וְכֵן לִיהוּדָה, וְכֵן כֻּלָּם דֶּרֶךְ לֵדָתָם. שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁכֻּלְּכֶם אַתֶּם בְּנֵי אָב אֶחָד, אֲבָל אֲבִיכֶם נָשִׁים הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ. הִתְחִיל קוֹרֵא לְדָן וּלְנַפְתָּלִי, וְאָמַר לָהֶם עֲלוּ הָסֵבּוּ, עַד שֶׁהֵסֵבּוּ כֻלָּם כְּסִדְרָן דֶּרֶךְ לֵדָתָן. נִשְׁתַּיֵּר בִּנְיָמִין. אָמַר רוֹאֶה אֲנִי לָזֶה שֶׁהָיָה לוֹ אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ אֵם, וְאַף אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנִּי וְאֵין לִי אֵם, יָבֹא וְיֵשֵׁב אֶצְלִי. יָשַׁב אֶצְלוֹ. הָדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ.
וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת, הֵבִיא מָנוֹת בִּסְעוּדָה. נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מָנָה שֶׁלּוֹ. נָתַן לְבִנְיָמִין מָנָה שֶׁלּוֹ. נָתַן יוֹסֵף מָנָה שֶׁלּוֹ וּנְתָנָהּ לְבִנְיָמִין. נָטְלָה אָסְנָת מָנָה שֶׁלָּהּ, נָתְנָה לְבִנְיָמִין. נָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מְנוֹתֵיהֶם וּנְתָנוּם לְבִנְיָמִין. נִמְצְאוּ בְּיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מָנוֹת. לְכָךְ כְּתִיב: וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן.
רש"י על בראשית מ״ב:כ״ד - הטקסט מספריא
ויסב מעליהם. נִתְרַחֵק מֵעֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בּוֹכֶה:
ויבך. לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין:
את שמעון. הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר, הוּא שֶׁאָמַר לְלֵוִי הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר נִתְכַּוֵּן יוֹסֵף לְהַפְרִידוֹ מִלֵּוִי, שֶׁמָּא יִתְיָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם לַהֲרֹג אוֹתוֹ:
ויאסר אתו לעיניהם. לֹא אֲסָרוֹ אֶלָּא לְעֵינֵיהֶם, וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ הוֹצִיאוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ (בראשית רבה):
ויסב מעליהם AND HE TURNED AWAY FROM THEM — He moved some distance away from them so that they should not see him weeping.
ויבך AND HE WEPT because he heard that they regretted their past conduct to him.
את שמען SIMEON — he had cast him into the pit and it was he who had said to Levi “Behold, this dreamer cometh” (Tanchuma Yashan 1:10:17). Another explanation is: It was Joseph’s intention to separate him from Levi lest the two of them might conspire to kill him.
ויאסור אתו לעיניהם AND HE BOUND HIM BEFORE THEIR EYES — He only kept him in bonds whilst he was before their eyes, but as soon as they departed he freed him and gave him food and drink (Genesis Rabbah 91:8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.