ועבר ה' לנגוף את מצרים

פז, אב"ה פ' בא חג הפסח תקפ"ג

[oldpage_קכג] [א] ועבר ה' לנגוף¹ את מצרים וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזו' ופסח² ה' על הפתח כו', הנה באמת יש להבין בשרש ענין חג הפסח שהטעם שנק' חג הפסח דוקא ידוע במ"ש ואמרתם זבח פסח³ הוא כו' אשר פסח ה' על בתי בנ"י כו' והוא מ"ש כאן ועבר ה' כו' ופסח ה' על הפתח, ופסיחה זו הוא ענין דילוג⁴ הוא וכמו קול דודי מדלג⁴ על ההרים ומה שנק' דילוג בשה"ש נק' כאן פסח, אך יש להבין מ"ש על הפתח דוקא הי' הפסיחה הזאת, ומהו ענין טעם הפסיחה לפי שראה ירא' את הדם על המשקוף וב' המזוזות דוקא כו', והנה יש להקדים תחלה ענין מ"ש ויהי בחצי הלילה⁵ וה' הכה כל בכור באמ"צ כו' וארז"ל וה' הוא ובית דינו⁶ דוקא, וידוע דשם הוי' הוא בחי' חסד⁷ וב"ד הוא בחי' הגבורה⁸ והי' בזה התכללות מחו"ג יחד ולכאורה איך יכול להיות חיבור ב' הפכים כא', אך הנה ע"ד הפשוט יובן ע"פ פשוט לפי שא' ונגפתי את מצרים⁹ נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל¹⁰, וכמו שהי' ברוב המכות שהי' מכה למצרים והצלה לישראל כמו במכת ערוב שנא' והפליתי כו' ושמתי פז, בפדות¹¹ כו' וכן בדבר וממקנה ישראל¹² לא מת אחד וכן בחשך ולכל בנ"י הי' אור¹³ כו' עד מכת בכורות שהי' נגע האחרונה וקשה מכולן שהוא גמר הדבר להיותו נגד בחי' החכ'¹⁴ ובזה יהי' הצלה לבכורי ישראל כמ"ש משה לפרעה כחצות הלילה¹⁵ כו' ומת כל בכור¹⁶ כו' ולכל בנ"י לא יחרץ¹⁷ כו' למען תדעון אשר יפלה ה' כו' וע"כ א' קדש לי כל בכור¹⁸ כו', וא"כ הרי בהכותו כל בכור באמ"צ באותה השעה עצמ' הי' צריך להציל לישראל ונמצא הי' בחי' דין למצרים וחסד ורחמים לישראל בשעה ורגע א' ממש והוא בחצות הלילה דוקא (כמשי"ת), ולכך א' וה' הוא וב"ד לפי שז"ש נגוף ורפא נגוף למצרים בדין קשה ורפוא לישראל שכלול בזה חו"ג יחד שבאמת זהו פלא גדול שא"א שישלטו ב' מדות הפכי' כאלה ברגע א' שהרי בשעה שהדין שולט אין מקום למדת חסד ורחמים כלל שהרי אין מרחמים בדין¹⁹ כלל (ומ"ש ברוגז רחמי' תזכור²⁰ זהו לישראל לבד, לפי שזהו בטבע רחמי האב על הבן דגם בקצפו עליו יזכור רחמי' העצמיי' כו', וכ"ש כאן שנזכר ברחמי' לישראל בשעה שהי' הדין למצרים כו' לפי שהי' צריך להבדיל ביניהם בתכלית כמ"ש או הנסה אלקי'²¹ לקחת גוי מקרב גוי כו', הרי אותו מדה"ד עצמו פז, גדוקא שהי' למצרים הוא עצמו שהי' מדה"ר לישראל כמו עד"מ שמשכל וטעם זה עצמו שהוא מחייב לזה הוא עצמו הטעם שמזכה לזה וכמו במ"ת שירדה שנאה לאוה"ע²² כו' דהא בהא תליא. אך א"כ אין כאן ב' הפכים דחו"ג כלל בנגוף ורפוא מאחר שמצרים וישראל ב' הפכים הן וכשנגף לזה ממילא רפוא לזה כנ"ל, הענין הוא דזה עצמו לעשות הבדלה זו עצמה להיות ישראל ומצרים ב' הפכים עד שיהי' נגף למצרים רפא לישראל כמ"ש לקחת גו"י מקר"ב גו"י באותות ומופתים כו' ויהי' המופת להבדיל בינם עד שיהי' מנגף דמצרים רפוא לישראל, ה"ז עצמו התכללו' דבר והיפוכו כא' ומהתכללות דחו"ג כזה מתחלק להיות חסד לישראל ודין למצרים שהוא התחלקות אחר ההתכללות ושרשו הוא בהבדלה הראשונה בפנימי' ועצמו' הרוממות ממש (כמשי"ת²³ ), ואין דין ועונש בשעת החסד והרחמים, וגם אם הי' חסד ורחמים לישראל והדין והעונש למצרים מ"מ איך שלטו ב' מדות דחו"ג כאלה שהן ב' הפכים מן הקצה לקצה ברגע א', והעיקר במכות בכורות שלטו ב' מדות דחו"ג בהתכללות א' ברגע לנגוף למצרים ורפוא לישראל כו' (ומשמע דב' מדות אלה מדה א' הי' דמכח הדין למצרים נמשך החסד לישראל כנ"ל, או שבסיבת אור החסד לישראל להצילם ולהוציאם מקליפ' דנש"ט נמשך הדין דמכ' בכורו' למצרים כו'). ובאמת כפי הפשוט בפי' נגוף ורפוא קאי הכל על מצרים²⁴ כמ"ש ונגפתי את מצרים נגוף ורפוא כו'. והענין הוא כפשוטו משום דכל המכות הי' דין קשה בתחלתו וסופו חסד ורחמים כי הי' פרעה מבקש ממשה להתפלל להסיר מעליו המכה ונגע והתפלל משה ונענה, אף שזה הי' כדי להכביד את²⁵ לבו כו' ולמען יספר כו' עכ"ז לא הי' הדין הקשה בכל המכות לתכליתו רק לשעה לבד, וזהו נגוף ומיד רפו"א למצרים. והטעם הי' להראות לפרעה דק"נ שמקבלים מדינין וצמצומי' דאחוריים דשם אלקי', שבחי' החסד גדול כחו לעשות כרצונו לבטל לדין קשה, והוא חסדים דשם הוי' שגובר על בחי' גבורו' דשם אלקי' וכמ"ש וידעו מצרים כי אני הוי'²⁶, דבחי' החסד שמושל על שם אלקי' וממילא כל כחו' הדינין שנשתלשלו משם אלקי' למטה מטה מתבטלים לגמרי מפני שם הוי', והן הי' ענין המכות בדין קשה לשבור אותם בתוקף הגבורו' העליונו' ולהמתיקם מיד בחסדים דשם הוי' ע"י תפלת משה להראותם ששם הוי' עיקר והריוח והצלה שהי' ע"י תפלת משה אחר מעשה הדין הקשה גדול כחו מגוף הדין כו', והי' זה יותר לפלא גדול בעיני פרעה וזקיניו מגוף המופתים במכות שגם חרטומי מצרים יכלו לעשות כן, רק פז, דלהמתיק הדין ולהפכו לחסד כמו להוציא הכנים לא יכלו²⁷ כו'. וז"ש נגו"ף ורפו"א למצרים שלמדות אלה חו"ג שבמכות עצמם אין כאן דבר והיפוכו כי שם אלקים דבחי' הדין²⁸ מתייחד ומתכלל בשם הוי' דחסד כמ"ש כי הוי' הוא האלקי'²⁹ והוא מ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקי"ם³⁰ כו', וזהו ג"כ ענין מה שארז"ל נגוף למצרים ורפוא לישראל גם בתחילת הדין הקשה הפלה ה' לישראל כו' לפי שישראל הן בבחי' שם הוי' דחסד שלא שלט בהן בחי' דינין קשי' דשם אלקי' שירדו להכות לאלקי מצרים כלל, והכל הוא נכלל בענין מ"ש וה' הכה כו' הו"א וב"ד שהוא שם הוי' ואלקים שכלולים חו"ג יחד למעלה כנ"ל)³¹.

אך מה שלא א' וה' הוא וב"ד בכל המכות רק במכו' בכורות דוקא, הענין הוא ע"ד הפשט דבמכ' בכורו' הי' הדין הקשה נעשה בפו"מ שמת כל בכור³² באמ"צ מבכור פרעה כו' עד בכור השפחה כו' ולא הוחזר לחסד כלל כשאר המכות והוא הי' גמר הדבר להוציא ולהבדיל לפרי מקליפתו, ישראל ממצרים כידוע, ונמצא שהי' מכה זו ע"פ כח הדין של ב"ד העליון שנמשך בחי' הגבו' למטה לפעול הדין בפו"מ להרוג כל בכור כו' והי' זה ע"י הסכם דשם הוי' דוקא וכמ"ש וה' הוא וב"ד דמשמע שהוי' הסכים עם [oldpage_קכד] ב"ד שהוא שם אלקי' ואד' דינא דמל'³³ כו' וכמ"ש ויהרוג הוי' כל בכור³⁴ כו' והי' הצלה לבכורי ישראל שזהו עיקר ההבדלה הפנימי' כנ"ל דהיינו בשם הוי' עצמו נמשך להיות כח הדין קשה בפו"מ להרוג כל בכור מצרים שהוא חכ'³⁵ דק"נ ולהציל לבכו"ר ישראל שמפני זה א' קד"ש לי כל בכו"ר כו' והוא מ"ש או הנסה אלקים לקחת לו גו"י מקרב גו"י כו' לעשות הבדלה כזו להוציא פרי מקליפתו במסות באותות כו' והוא הי' במכ' בכורו' דוקא שהי' נגו"ף למצרים ורפוא לישראל בפו"מ כו' שזה הי' ע"פ בחי' הדין דשם הוי' דוקא ובזה יש התכללות דחסד דהוי' בגבורו' ודינין דאלקים שבהוי' עצמו ולא כשאר המכות שנמתקו ע"י חסדים דשם הוי' כנ"ל וד"ל)³⁶ (ובזהר³⁷ א' על מ"ש ויהרוג הוי' כו' דכמו דסט"א קטיל ואפיק נשמתי' בההוא גונא ממש עביד קוב"ה ויהרוג הוי' כו' וז"ש לסוסתי כו' דמיתיך רעייתי³⁸ כו', והוא להוציא ולהפוך כח ושרש הראשון דק"נ שהוא כו"ח³⁹ דקליפה שקדמה לפרי⁴⁰ כו', שזהו בכור אותיות ברוך⁴¹, והוא מ"ש והי' בן הבכו"ר לשניא"ה⁴² דעשו הוא הבכור⁴³ כמו שהוא בשרשו בחושך שקדם לאור וכמ"ש ואלה המלכים⁴⁴ כו' וע"י בחי' התיקון דשם הוי' דכו"ח פח, אדקדושה שז"ש את בכורת"י לק"ח וגם ברכתי⁴⁵ כו' שעי"ז ניתוסף האור בשם הוי' דיתרון האור מן החשך⁴⁶ כידוע, וזהו ויהרוג הוי' דוקא שהוא ע"י תו"מ שישראל כו' שמהפכי' חשך לאור, והיינו כמו דסט"א קטיל כו' להוסיף יניקה לחיצונים מהיפוך האור דקדושה דנשמת הוי' לחושך כו' וכמ"ש במ"א). וז"ש וה' הכה כו' הוא וב"ד שהוא בחי' הדין שבחסד דהוי' שהוא תכלית ההבדלה הפנימי' להבדיל בין קדש לחול כו', שלזה הי' רבותא גדולה יותר הצלת ישראל במכת בכורו' יותר משאר המכות עד שהוצרך לראות הדם על המשקוף⁴⁷ כו' ואם לאו לא היו ניצולים כלל אע"פ שבשאר המכות הפלה ה' כו', והוצרך להיות בחצו' לילה⁴⁸ דוקא (כמשי"ת), משא"כ בשאר המכות שהיו כולם ביום דוקא וד"ל.

וזש"א וה' הכה כו' הוא וב"ד כו' שזהו בחי' זו"נ דאצי' שבחי' המל' נק' ב"ד⁴⁹ דז"א דצדק איהי דין⁵⁰ דינ"א דמלכותא דינא אותיות אדנ"י⁵¹, וכן א' הנה ה' רוכ"ב⁵² על עב קל ובא מצרים כו' פי' ע"ב קל ע"ב הוא בחי' כלי החכ'⁵³ שהוא שם ע"ב והן בחי' ע"ב גשרים⁵⁴ דחס"ד שחס"ד גימט' ע"ב⁵⁵ והיינו מטעם דהחס"ד ענף החכ'⁵⁶ כידוע, וק"ל הוא בחי' גבו' (די' פעמים הוי' הוא ר"ס שזהו כי ס"ר לראות⁵⁷ וחלק החצ' דמל' שהוא בחי' הגבו' היינו ק"ל וע"ז א' נשים דעתן קלות⁵⁸ שהוא בחי' עטרא דגבורה דנוק' כו'), וז"ש ה' רוכב על ע"ב ק"ל הוא בחי' התכללו' דחו"ג דדכר ונוק' שבחי' הזכר רובו חסדים⁵⁹ ומיעוטו גבורה והנוק' רובה גבורה⁶⁰ ומיעוטה חסדים כמו כי זכ"ר חסדו⁶²⁶¹, וכך א' בלילא מאי עביד⁶³ קוב"ה רוכב על כרו"ב ק"ל שלו ושט בח"י אלף עולמות שזהו התלבשות החסדי' דשם הוי' בגבורה דנוק' שנק' כרו"ב ק"ל ושט כו' ונק' רכב אלקי"ם רבותיי'⁶⁴ כו' שעי"ז עולה בהעלא' למעלה בח"י אלף כו', וכך הוא בבחי' ירידה שרוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים לברר להיכלות דק"נ וכמ"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך⁶⁵ כו' והיינו בב' מדות דחו"ג דע"ב ק"ל וזהו וה' הוא וב"ד יחד בבחי' התכללות דחו"ג דוקא להיות נגוף למצרים ורפוא לישראל במכ"ב כו' כנ"ל וד"ל.

פח, ב[ב] והנה באמת יש להפלא בזה איך הי' באפשרי שישלטו ב' מדות אלה דחו"ג ברגע א' אחר שהמה ב' הפכים בתכלית מן הקצה לקצה, ועוד זאת אשר באו בהתחלקות להיות נגוף למצרים ורפוא לישראל כנ"ל ברגע א' כו'. אך התירוץ לזה הוא מ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור כו' בחצי הלילה דוקא⁶⁶ שאז הוא השעה שיוכל להיות ב' הפכים דחו"ג אלה יחד ברגע א' ממש והוא מ"ש וה' הכה כו' הוא וב"ד שהן בחי' חו"ג ב' הפכים כנ"ל. וביאור הענין הנה באמת יש להבין למה הי' מכת בכורו' בחצי הלילה דוקא ולא ביום כשאר המכות וע"י ה' בעצמו כמ"ש ועברתי באמ"צ כו', והענין הוא כידוע בשרש מדת יום ומדת לילה בכלל שזהו בחי' זו"נ⁶⁷ דאצי' שמדת יום הוא בחי' ז"א שהוא בבחי' החסד כמ"ש חסד אל כל היום⁶⁸ דוקא וכמארז"ל י"ב שעות הוי היום⁶⁹ העליון דבחי' ז"א וג"ש יושב כו' והן י"ב צירופי הוי'⁷¹, ומדת לילה הוא בחי' מל' דאצי' שהן י"ב צירופי שם אד'⁷⁰ דלילה וכמא' בלילא מאי עביד מעין יממא כו', שזהו מה שבחי' המל' שנק' מראה דמות כבוד הוי'⁷² דז"א הוא כח האלקי המתפשט להחיות כל העולמות מאין ליש ומסתתרת ומתצמצמת להיות ראש ומקור להתהוות בע"ג ולהשפיע להם טרף ומזון האלקי מראש כל דרגין עד סוף הכל כמ"ש מלכותך מכ"ע⁷³ וכתיב ואתה מחיה את כולם⁷⁴ כידוע דגם בחי' היכלות החיצוני' בסוף עולם העשי' מקבלים ממדת מל' דמלכות"ו בכל משלה⁷⁵ וכמ"ש מלך אלקי' על גוים⁷⁶ כו' והוא שנק' לילה להיותו בבחי' ירידת המדריג' בבחי' צמצום והסתר דשם אלקי' ואדנ"י כו', כי מבחי' מדת יום שהוא בחי' אור דשם הוי' דאצי' לא יוכלו העולמות בע"ג לקבל שפע חיותם כלל כו'. וזהו מ"ש ותקם בעוד לילה⁷⁷ דוקא ותתן טרף לביתה כו' טרף הוא רפ"ח ניצוצו' ע"ה⁷⁸ שמברר שם ב"ן בלילה דוקא ומזה יבא השפע לעולמות עד היותר תחתונים במדריגה כו', והנה ידוע מ"ש בזוהר בפי' ליל שמורים הוא⁷⁹ כו' לשון זכר כי לילה ליל ה"א לשון נוק' זהו בחלק חצי הלילה הראשונה מתחלת הלילה עד חצות לילה שהוא בחי' הגבורה דמל' שז"ש ותקם בעוד לילה ותתן כו', אבל ליל שמורים כו' הוא חלק חצי השני דלילה מחצות לילה עד אור הבוקר שע"ז אמר דוד חצות לילה אקום פח, גלהודות לך⁸⁰ שהוא בחי' עליית המל' לעלות למעלה ברינה ושיר להודות כמארז"ל כנור הי' תלוי⁸¹ למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה הי' מנגן מאליו כו' והוא בחי' החסדי' דמל' לעלות למעלה באהבה וחדוה כו' (וז"ש באברהם ויחלק עליהם ליל"ה⁸² שנחלק ה"א מליל שזהו בחצות הלילה בשעה שנחלק הלילה, דהיינו שנחלקו בחי' הגבו' דה"א תתאה דמל' ונק' ליל שמורים בבחי' החסד כו', שבכח זה דחסד דמל' יהי' כלול בו בחי' הגבור' ג"כ שהוא בחצי הלילה שנחלק הלילה בחו"ג שבה בשעה זו דוקא נצח אברהם להמלכים וכמ"ש ויחלק עליהם לילה ויכם והי' כדוגמא זו כאן במכת בכורו' בחצי הלילה דוקא). והנה בשעת חצות לילה אז הוא זמן שמתחברים בחי' [oldpage_קכה] גבורות דו' שעות צירופי אד' הראשונים עם חסדים דמל' בו' צרופי אד' שמחצי הלילה עד הבוקר וברגע א' ממש שמתחברי' הוא שמתחלקים כי בהגיע חצי הלילה מסתלקים בחי' הגבו' ומתחילים החסדים להאיר כו'. והתחלקות זו היא דרך כלל שנחלק הלילה חצי הלילה הראשונה נסתלקת וחצי הלילה הב' מתחלת, ואמנם ברגע זו שנחלקת הלילה הרי יש כאן חיבור והתכללות דוקא מסוף הארת הגבורו' דחצי הלילה הראשונה עם התחלת החסדים דחצי הלילה הב' יחדיו המה ידובקו והיו לאחדים ברגע זאת, רק שברגע זו עצמה הן מתחלקים שהגבו' מסתלקי' והחסדים מאירים, וכמו חצות לילה אקום להודות בבחי' החסד מיד אחר כלות בחי' הגבורו' והצמצום דחצי לילה הא', שנמצא יש בהקמה זאת לעלות למעלה מירידתו בשינה להחיות רוח שפלים⁸³ התכללות מחו"ג וגם בחי' התחלקות כו' (וכמו דוגמת הקרן שמסתיים בו כותל זה ומתחיל בו הב' כו'). ונמצא מובן עכ"פ שברגע זו דחצות לילה יש בה ההתכללו' מב' חצאי הלילה בכלל וגם בחי' התחלקו' דב' חצאי הלילה שזהו התחלקות חצי הא' דגבו' מחצי הב' דחסדים וכמ"ש ויחלק וד"ל.

ובדוגמא זו יובן במ"ש ויהי בחצי הלילה דוקא וה' הכה כו' הוא וב"ד ב' הפכי' דחו"ג, להיות שהי' צריך כאן שיבא המשכת הדין בפו"מ להכות כל בכור באמ"צ מן בכור פרעה כו' שא"א להיות זה כ"א מבחי' המל' שהוא בחי' דינא דמל' שנק' ב"ד שלמעלה שנק' סופא דכ"ד⁸⁴ והוא שם אדנ"י⁸⁵ א' דין⁸⁶ אדון כל הארץ⁸⁷ ששופט כל הארץ בחו"ג כו'. וכאן הי' צ"ל בב' הפכים מחו"ג יחד והוא לנגוף למצרים ולרפאות לישראל להציל בכורות שלהם ע"כ הוצרך להיות דבר זה בחצי הלילה דוקא, כי בשעה ורגע זו מתכללים בחי' חו"ג דב' חצאי הלילה כנ"ל, שהן יב"ש הלילה בכלל י"ב צירופי אד' שמתכללים ביחד כמו זה עולה וזה יורד שפוגעים יחד ומתחלקים ברגע זו דוקא שאז הוא ההתחלקות בכלל לב' חצאי הלילה (כנ"ל בפי' פח, דויחלק עליהם לילה כו'). ולהיות שיש בחי' התכללות דחו"ג דב' חצאי הלילה ברגע זו דחצות לילה יחדיו ידובקו, זהו הטעם שהי' יכול להיות דבר והיפוכו כא' ממש ברגע א' הזאת לנגוף למצרים ולהציל לישראל וכמ"ש ופסח הוי' על הפתח כו', והוא מ"ש ויהי בחצי הלילה דוקא וה' הכה כו' הוא וב"ד שהן בחי' חו"ג דהוי' ואלקי'⁸⁸ בהתכללות יחד ונתחלקו לחסד לישראל ולדין למצרים באותה הרגע עצמ' דוקא. אבל אם לא הי' ברגע זו דחצי הלילה ממש לא הי' באפשר שישלטו ב' הפכים כאלה יחד במעשה א', כי אם הי' בשעה שקודם חצות לילה שהן מצרופים דאד' מבחי' הגבורה הי' הדין גם לישראל, ואם הי' בשעה שאחר חצי הלילה הי' חסד גם למצרים כו', באופן שהי' או לכולם חסד או לכולם דין כמו שהי' בקי"ס שטענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו⁸⁹ אחר שגם ישראל לא קיבלו תומ"צ עדיין, אבל שיהי' בחי' התחלקות המדה לנגוף לזה ולהציל לזה שהוא חסד ודין בהבדלה והתחלקות מזה לזה ברגע א' זהו דוקא בחצי הלילה, לפי שאז זמן ושעה של בחי' ההתחלקות של המדה לחו"ג שבא' מתוך בחי' ההתכללות דחו"ג יחד דוקא כנ"ל הטעם, שמפני זה שההתחלקות בא' אחר ההתכללו' יכול להיות אז בחי' ההבדלה הפנימי' לנגוף למצרים ולרפאות לישראל ברגע זו דוקא וד"ל.

(ועדיין ⁹⁰ אין זה מובן דבאמת זה עצמו דבר והיפוכו כא' והוא בחי' ההתכללו' עם בחי' ההתחלקות, דהתכללו' סובל דבר והיפוכו חו"ג כא' והתחלקות נחלקו חו"ג כאו"א בפ"ע דוקא, ואיך מבחי' ההתכללות דחו"ג בחצי הלילה עצמ' יבא היפוכו שהוא ההתחלקות שהרי התחלקות זו הי' ברגע א' מכח א' באה והיינו מכח א' דהתכללות דחו"ג דהוא וב"ד דוקא כנ"ל. וגם יש להבין למה הי' מכ"ב בחצי הלילה דלילה הוא בחי' הדין דמל', והלא א' ויהרוג ה' כל בכור כו' מבחי' החסד דהוי' דוקא שהסכים עם ב"ד דמל' כנ"ל, והלא גם שאר המכות הי' נגוף ורפוא, למצרים נגיפה ולישראל הצלה כמ"ש והפלה ה' כו' והוא ג"כ בחי' התכללות דחו"ג יחד והתחלקות אח"כ והי' כולם ביום ולא בחצי הלילה כו'. אך שרש הענין הוא כנ"ל בהבדל שבין מכ"ב לשאר מכות דבשאר מכות הי' נגוף ורפוא למצרים עצמם שלא הי' הדין קשה בגמר בפו"מ ע"כ הי' ביום ועכ"ז הפלה ה' בין כו' שגם בתחלת הדין הפלה ה' כו', שישראל הן בשם הוי' והמכות למצרים הי' ג"כ שידעו כי אני הוי' כו' כנ"ל. אבל מכ"ב הי' בדין קשה בפו"מ שלזה הוצרך להיות בלילה דוקא שאז הדינין דמל' שולטים, ואמנם כתיב ועברתי באמ"צ⁹¹ בלילה הזה וכן א' ועבר הוי' לנגוף כו' דמשמע דבחי' שם הוי' עצמו עבר לנגוף ולא ע"י שם אלקים פט, אוכמ"ש אני ולא מלאך שהוא השכינה שנק' המלאך הגואל⁹² כו', וגם בגוף המעשה להרוג כל בכור כו' הי' מבחי' שם הוי' דחסד בעצמו כמ"ש ויהרוג הוי' כו' וכמ"ש בזוהר קוב"ה קטיל כו' כגוונא כו' כנ"ל, הענין הוא דשם הוי' דז"א הוא בחי' ת"ת⁹³ שהוא בחי' הדעת⁹⁴ כידוע שכולל חו"ג⁹⁵ כא' ממש להיותו בבחי' אין דכתר⁹⁶ שסובל ב' הפכים דחסד ודין כמו דעת נוטה⁹⁷ לחו"ג יחד, וכך מדת הת"ת שכלול מחו"ג⁹⁸ יחד כאש ומים שכלולים ברוח⁹⁹ וכדעת המכריע¹⁰⁰ שיסבול ב' דיעות הפכים כידוע. וידוע דבשם הוי' דבחי' ת"ת החסדים גוברים¹⁰¹ על בחי' דין שבו שנק' גבורות ממותקות שתחילתו קשה וסופו רך וז"ש נגוף ורפוא בשאר מכות שהרפואה הוא בבחי' ת"ת¹⁰² להמתיק הדין בסופו שזה הי' להראות לפרעה שידעו המתקות הדינין דאלקי' בהוי' כמ"ש יתרו כו' כנ"ל, אבל במכת בכורות הרי נתלבש וירד שם הוי' במל' דוקא לגמור הדין בפו"מ והיינו בחצי הלילה דוקא שכלול מחו"ג יחד כנ"ל, ואע"פ שגבו' שבמל' באים לפו"מ כאן א' ויהרוג הוי' כל בכור כו' וכמ"ש וה' הכה כו' הוא וב"ד יחדיו ששם הוי' עצמו עבר לנגוף, לפי שזה הי' הגמר לאיבוד שרש ומקור דק"נ שהוא בחי' החכ' דבכור שנק' ראשית ולהציל לישראל שיהי' בכור שלהם בבחי' קדש העליון ראשית תבואתו¹⁰³ וכמ"ש בני בכורי ישראל¹⁰⁴, הוצרך להיות הבדלה פנימי' זו להבדיל בין קדש לחול ע"י בחי' החכ' דשם הוי' עצמו באופן שבשעה ורגע א' דחצי הלילה הי' נגוף למצרים ורפוא לישראל והכל משם הוי' עצמו שנתלבש בחו"ג דחצי הלילה שזהו הוא וב"ד יחד כנ"ל. וזהו כמשל סם הרפואה שמחי' לזה ויזיק וימית לזה כך הי' אופן שפע והמשכה א' שיהי' נגוף למצרים והיא עצמה רפוא לישראל, כמו סם חיים דתורה למימינים בה ולמשמאילים¹⁰⁵ בה סמא דמותא כו'. וזהו מצד שנמשך מבחי' ההתכללות, דחו"ג דת"ת דהוי' הוא שבא [oldpage_קכו] לבחי' התחלקות להיות דין קשה בפו"מ למצרים והוא עצמו הי' הצלה לישראל וע"כ הי' בחצי הלילה דוקא וד"ל¹⁰⁶.

פט, ב[ג] והנה עדיין י"ל שרש הדברים איך יתחלק הלילה שהוא בחי' המל' כנ"ל להיות סובל ב' הפכים ברגע א' [ממש] נגוף למצרים ורפוא לישראל בהעברה א' [ו]ברגע א' ממש שעבר הוי' בחצי הלילה ופסח [ה'] על בתי בנ"י כו', שאם בחי' לילה הוא בחי' מל' הלא עד"מ בדוגמא¹⁰⁷ דמל' למטה אין ב' המדות הללו דחסד ודין שולטין כא' כנ"ל. אך יש להקדים תחלה בשרש ענין יצ"מ דכתיב ויוציאנו [הוי'] ממצרים¹⁰⁸ ביד חזקה ובזרוע נטוי' שזהו בחי' או"א דאצי' שנק' הוי' אלקינו¹⁰⁹ ביד חזקה ובזרוע נטוי' הן ב' זרועות דא"א, דאו"א מלבישים לזרועות דא"א¹¹⁰, שאור אבא מלביש לחסד דא"א ואור אימא מלביש לגבורה דא"א וכמ"ש אני בינה לי גבורה¹¹¹ דא"א כו' (והן שרש התחלקות דקו ימין חח"ן וקו שמאל בג"ה¹¹² כידוע), וגם ידוע דשרשי המשכות המוחין לאו"א הוא בא מבחי' [ב'] מזלות דא"א דאור אבא יונק ממזל הח'¹¹³ ונוצר ואור אימא ממזל הי"ג ונקה שנמשכים מבחי' ח"ס דא"א שלמעלה מבחי' זרועות דא"א (וז"ש ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו¹¹⁴ למעלה מזרועות דא"א). ומבואר במ"א ביאור ענין ההפרש¹¹⁵ הזה בין הלבשת או"א לזרועות דא"א שהוא רק הלבשת השכל והטעם למדות שברצון שמצד הרצון מתלבשת בשכל וטעם לרצון כמו השוחד כו' ובין בחי' יניקת שרש התהוות השכל והחכ' מאין דכתר שנק' ח"ס ע"י בחי' המזלות כמו מזל מחכים¹¹⁶ כו' [ו]כמש"[א] הכל תלוי במזל¹¹⁷ אפי' ס"ת בהיכל שהוא יחוד פנימי דאו"א כו', וגם בא"א עצמו בא שם בחי' הארת המדות דחו"ג דע"י דחסד דע"י מלובש בגלגלתא דא"א וגבורה דע"י מלובש בח"ס¹¹⁸ דא"א, ועד"ז גם בע"י עצמו נחלק לבחי' חו"ג שהוא¹¹⁹ מ"ה וב"ן דע"י¹²⁰ ואע"ג דלית שמאלא בהאי ע"י¹²¹ כו', וכן עד רום המעלות עד בחי' חו"ג שבעצמות¹²² המאציל ממש. וידוע דבחי' חו"ג דאו"א נמשכים להיות שרש הבנין דזו"נ שמתחלק גם בהם לחו"ג ע"י הדעת כו', כידוע דנה"י דאו"א¹²³ נמשכים¹²⁴ מוחין לזו"נ ומבחי' החסד דמ"ה דאבא [נמשך] בז["א] דב"ן מסט' דאבא¹²⁵ קאתי יותר פט, גכמ"ש כי זכר חסדו וע"כ רובו חסדים ומיעוטו גבו' מבחי' גבו' דאימא שבקו השמאל בג"ה כו', ובבחי' בנין המל' כתי' [ג"כ] ויבן ה' אלקי' את הצלע דאו"א תקינו לה¹²⁶ כו' שהן או"א שבז"א כלול ג"כ מחו"ג דאימא¹²⁷ רק שהמל' רובה גבור[ו']¹²⁸ מסט' דאימא יותר דכאמה בתה¹²⁹. ועכ"פ מובן [מכל זה] דבחי' חו"ג דזו"נ נמשך מאו"א ואו"א נמשך מא"א [וע"י] עד בחי' חו"ג שבעצמו' ממש וז"ש ויוציאנו הוי' אלקינו כו' (וזהו וה' כו'¹³⁰ בכור שהוא בחי' חו"ג דזו"נ שנק' הוא וב"ד כנ"ל).

והנה להבין ביאור ענין המדות דא"א וע"י שזהו בחי' יד חזקה וזרוע נטויה וכמו בקי"ס דכתי' וירא ישראל¹³¹ את היד הגדולה כו', הנה תחלה י"ל בבחי' אור הכתר בכלל כידוע בע"ח שנק' ממוצע¹³² בין עצמות המאציל לנאצלים כו', כי אין ערוך כלל בין האורות הנאצלים לגבי עצמות המאציל כמו שאין ערוך לנברא לגבי הבורא, מאחר שהאצי' אינו אלא אור וזיו בעלמא כמו חלק קטן הנבדל מגדול כמו ויאצל [מן הרוח]¹³³ כו' כמ"ש במ"א וכמ"ש בס"י שהע"ס הן כשלהבת הקשורה בגחלת¹³⁴ כו' וצריך להיות בחי' אמצעי שיבאו מן העלם לגילוי, דמצד עצמו' המאציל נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות¹³⁵ כלל כמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל¹³⁶, ואותו הממוצע שע"י יומשך האור ושפע מן המאציל לנאצלים¹³⁷ כו' זהו בחי' אור הכתר (שאינו נמנה¹³⁸ עם הי"ס כאשר הדעת נמנה שהן חב"ד חג"ת נהי"מ). ובהכרח לומר שיש בממוצע זה מבחי' המאציל עצמו רק שהוא מבחי' האחרונה שבו וזהו בחי' הפנימי' שבכתר ונק' ג"ר שבו בכלל שנחשב מסוף עולם הא"ס שהוא עצמי' המאציל שלמעלה מע"ס דאצי' כמ"ש אנת הוא חד¹³⁹ ולא בחושבן י"ס [כו' כנ"ל], וגם יש בבחי' הממוצע הזה שהוא הכתר מבחי' הנאצלים אך שהוא בחי' מקור ושרש להם והוא בחי' חיצוני' שבו לבד והן ז"ת שבו בכלל שמלובשים באו"א כנ"ל. והענין הוא כידוע דגם אור הכתר כלול מע"ס¹⁴⁰ ובחי' המדות שבו עם המוחין הנמשך להם נק' בחי' חיצוני' שלו¹⁴¹ לבד, כמו שאנו רואים בנפש האדם שכלול מנר"נ ח"י¹⁴², בחי' נר"ן הן המוחין דחב"ד ומדות חג"ת נה"י מלובשים ומוגבלים בכלים אבל הרצון הוא אור בלתי מוגבל בכלי¹⁴³ כלל פט, דוכלל ונק' בחי' מקיף [כמו] כצנה רצון תעטרנו¹⁴⁴ כו', ולהיותו נבדל בערך גם מן השכל והחכ' שבמוח, כי הרי אין טעם לרצון כלל¹⁴⁵ אפי' טעם כמוס כידוע, ע"כ נק' ממוצע להביא ולהמשיך מעצמו' הנפש להאיר מן ההעלם לגילוי כל הי' כחות דחב"ד [ו]חג"ת כו', כמו שיאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי זהו ע"י הרצון שהוא בחי' המשכות והטי' הנפש בכלל (כמו חכם לכשירצה¹⁴⁶ דוקא וכן ענין חכם לב¹⁴⁷ כמ"ש במ"א). וכך יובן למעלה בכל הספי' ומדות דאצי' משתלשלים ע"י אור הכתר דוקא שנק' אמצעי בין עצמות המאציל לנאצלים, אך מה שע"י¹⁴⁸ נמשך האור מן המאציל זהו בחי' חיצוני' שבו לבד כנ"ל והיינו בחי' ז"ת שבו שהן המדות חג"ת כו'. והענין הוא כמו אה"ר שברצון שלמעלה מן השכל וטעם הגלוי שעי"ז יבא ויתלבש בשכל וטעם גלוי כמו השוחד כו', שזהו למעלה בחי' [חסד] דא"א שמלובש באור אבא כו' כנ"ל וכמו וימינו תחבקני¹⁴⁹ ימין העליון דרצה"ע וכמו וימינך פשוטה לקבל שבים¹⁵⁰ למעלה מן החכ', וכן בחי' הגבורה שהוא מדה"ד שברצון שמלובש באימא כמ"ש אני בינה לי גבורה דא"א כנ"ל שזהו שרש ומקור לנאצלים שמקבלים רק מחג"ת דא"א לבד (ואע"פ שמבואר בע"ח דרק בחי' נה"י דא"א נעשו בחי' מוחין לאו"א¹⁵¹, אך זהו בדרך השתלשלו' דעו"ע אמנם [ב]בחי' [ה]התלבשות או"א מלבישים לזרועות דא"א כנ"ל). [ו]גם מ"ש דשרש יניקת או"א מב' מזלות דא"א ונוצר ונקה היינו ג"כ רק מבחי' חיצוני' דח"ס שצומח ממנו [ב]בחי' שערות שנק' ת"ד הוא [ש]נעשה בחי' שרש ומקור להתהוות החו"ב כמ"ש ד[אור] אבא יונק ממזל הח' וכמו שצומח כח עצם השכל מלמעלה מן השכל שנק' כח המשכיל בגידול וריבוי הימים ושנים עד שנק' זקן שקנה חכ'¹⁵² כו' כמ"ש במ"א¹⁵³ כי ימים ידברו¹⁵⁴ כו', אבל פנימי' ח"ס הוא עצם כח המשכיל ההיולי שלמעלה מהיות גם מקור לגילוי שכל, וגם למעלה מהיות מקור לתולדות המדות שברצון שנק' טעם כמוס לרצון, דטעם כמוס לרצון הוא המביא לרצון להתחלקות לב' קוין דחו"ג¹⁵⁵ ונק' טעם לרצון עכ"פ כמו ענין שתוק כך עלה במח' לפני¹⁵⁶ כו' כידוע ומבואר במ"א, וכ"ז הוא הנק' בחי' ז"ת דא"א שהן מלובשי' בנאצלים להיות להם מקור בבחי' התחלקות הקוין (ושרשם צ, אמבחי' חיצוני' דח"ס דא"א כנ"ל וכמ"ש בפרד"ס¹⁵⁷ בשער הצ[י]נורות, וזהו ענין אלקי אברהם כו' הגדול הגבור כו' ה' דהגדול¹⁵⁹ ח"ס דא"א כו'). ועד"ז למעלה יותר בבחי' ז"ת דע"י שמלובש בא"א¹⁶⁰ שנק' ימי קדם¹⁶¹ [כו'] (ובכלל נק' ע"י פנימי' הכתר וא"א חיצוני' הכתר דחיצוני' התענוג במדות חו"ג שבתענוג כמו [oldpage_קכז] אה"ר בתענוגי' כו' הוא שנעשה מקור לרצון שנק' גלגלתא¹⁶² דא"א וגבורה דע"י בח"ס דא"א כו', וכן עד"ז למעלה יותר¹⁶³ מז"ת דא"ק בע"י¹⁶⁴ וכך עד בחי' חו"ג שבעצמות א"ס ממש כנ"ל¹⁶⁵. אבל הנה בחי' ג"ר דא"א (שהוא בבחי' כתר שבכתר בכלל) הוא בלתי מלובש בנאצלים כלל והוא שנק' פנימי' הכתר בכלל ששם מאיר מבחי' אור עצמות המאציל ממש דלאו מכל אינון מדות כלל כנ"ל, והיינו בחי' עצם נקודת הרצון הפשוט שלמעלה גם מטעם הכמוס לרצון שבלתי מתחלק לב' קוין כלל ונק' רעדכ"ר¹⁶⁶ כו'. וכן בחי' ג"ר דע"י והוא בחי' עצם אור התענוג הפשוט שלמעלה מהתחלקות במדות שבו שנק' ז"ת כו' דעז"א בדרך כלל בתיקוני' אוא"ס מלגאו¹⁶⁷ כתרא עילאה מלבר כו' שזהו בחי' פנימי' הכתר בכלל שבו מאיר מעצמו' אוא"ס ממש שלמעלה מע"ס דאצי' כנ"ל וד"ל (וזהו המלך המרומם לבדו¹⁶⁸ בחי' מל' דא"ס קודם הצמצום דקו"ח שהוא מתנשא מימות עולם דנאצלים כו' כידוע).

[ד] והנה מכ"ז יובן עכ"פ שבחי' מקור הראשון יותר להיות מציאות דחו"ג בזו"נ שנמשך להם ממוחי' ומדות דאו"א כנ"ל הוא מז"ת דע"י וא"א שהוא מקור לנאצלים שזהו ענין זרועות דא"א, וגם המוחי' דא"א¹⁶⁹ דח"ס שנק' טעם כמוס לרצון שמאיר במדות דחג"ת דא"א נחשב בכלל חיצוני' הכתר בכלל כנ"ל. אבל בחי' כח"ב דא"א וע"י שלמעלה מטעם כמוס לרצון כלל זהו למעלה ממקור וסדר ההשתלשלות דע"ס דאצי' לגמרי אחר שאין בחי' המוחין דאו"א מגיעים לשם כלל, כי גם בשרשן בח"ס דא"א בב' מזלות [ה]נ"ל אין זה רק חיצוני' בחי' הצומח שבו לבד, וגם הוא למעלה מטעם ומוחין דח"ס שבמדות דא"א כנ"ל שאין או"א מלבישים שם כלל. וא"כ הרי מובן מזה שאין בחי' התחלקות דחו"ג שבזו"נ שנק' הוא וב"ד כנ"ל מגיע רק בבחי' שרש הראשון דחו"ב דאצי' שהן המוחין ומדות דא"א צ, בוע"י שהן שרשי התחלקות הקוין דאצי' אבל לא למעלה מהם כלל שהוא בחי' ג"ר שלהם שהוא בחי' עצמות הרצון והתענוג שבלתי יוכל לבא כלל גם בהתלבשו' בחו"ב ולא במדות ומוחי' דח"ס דא"א כי נבדל מהם בערך לגמרי כנ"ל וד"ל (וכמבואר בפרד"ס בשער הצנורות¹⁵⁸ ומצ[ו]ייר באילן¹⁷⁰ ד' בחי' חיצוני' דח"ס נחלקו לג' קוין¹⁷¹ דאצי' אבל למעלה מזה אין שם בחי' התחלקות הקוין כלל וכלל). ומובן מזה דבבחי' ג"ר דא"א וע"י שנחשב מבחי' האחרונה שבעצמו' א"ס ב"ה ממש אין שם עדיין מקור להתחלקות חו"ג כלל אלא שם הוא בבחי' התכללו' דחו"ג למעלה מבחי' התחלקות כאו"א בפ"ע (דא"א לומר שאין שם בחי' חו"ג כלל שהרי שרש דחו"ג ישנם גם בעצמו' המאציל, וענין חו"ג בעצמו' א"ס¹⁷² ידוע שזהו מ"ש דאוא"ס למעלה [מעלה]¹⁷² עד אין קץ כו' בעא"ע¹⁷³ כו' שזהו בחי' הגבו' שהוא ההעלם שבעצמו' שנק' סדכ"ס¹⁷⁴ כו', ובחי' החסד שבעצמו' היינו מה שאוא"ס נמשך ומתפשט למטה מטה עד אין תכלית כו' להיות מקור למקור לע"ס דאבי"ע עד סוף העשי' וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁷⁵ כו'. אמנם ב' מדות דחו"ג שבעצמו' המאציל כלולים בהתכללו' [כא'] ממש [מבלי ניכר בהם שום התחלקו' כלל וכלל (וכמו שבעצם הרצון והתענוג הפשוט יש שם ג"כ בחי' חו"ג אך שהן בחי' עצמיו' הנפש ממש], כמו האה"ר העצמי' שבעצמו' הרצון למעלה [גם] מטעם כמוס כו' דאב לבנו או לאוהבו¹⁷⁶ כנפשו ממש ולהיפך תכלית השנא[ה] בעצם הנפש לשונאו בעצם שלמעלה מהטעם לגמרי כו' (וכמו אהבת עצמו לחיות ולא למות שכלולים כא' ממש), וכן אהבת נפש דבן לאב בבחי' עצמי' הרצון והתענוג שכלולים בזה ב' קוין ימין ושמאל כמו למס"נ על קדה"ש שע"י בחי' האמונה הפשוטה העצמי' כמשי"ת).

והנה לפי כל הנ"ל עם היות סיבת התעוררות הרצה"ע למעלה בי[צ]"מ [מ]בחי' חיצוני' הכתר שהן בחי' המדות חו"ג דא"א שנמשך ע"י טעם לרצון עכ"פ שנק' טעם כמוס ומשם נמשך ע"י המדות דרצון לאו"א שהן¹⁷⁷ בחי' השכל וטעם גלוי שבמדות דז"א לבחי' המל' בבחי' התחלקות חו"ג ממש אז לא הי' הצלה לישראל בבחי' החסד ודין למצרים ע"פ משפט החכ' צ, גומדות דזו"נ שנק' הוא וב"ד כנ"ל, מאחר שהאור ושפע הי' הולך כפי סדר ההשתל' והתלבשות הפרצופי' מז"ת דא"א לאו"א ומשם לזו"נ דאצי' שבא האור בדרך עו"ע בסדר והדרגה שבא בבחי' התחלקות המדות מן השכל וטעם דוקא שאין צד טעם [ו]זכות לישראל יותר לעמוד לנגד מדה"ד כי לא קיבלו אז עדיין תומ"צ (וגם זכות אינו אלא בחג"ת דא"א וע"י לבד כידוע [ב]מ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם¹⁷⁸ שהן חג"ת דע"י וא"א כו'), וכידוע שבשעת קי"ס טענה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו כו', אלא במ"כ¹⁷⁹ הי' האור והשפע בא מלמעלה מסדר ההשתל' וההתלבשות דז"ת דע"י וא"א באו"א וזו"נ דהיינו מבחי' פנימי' אור הכתר שבעצמו' המאציל ממש שזהו בחי' פנימי' ועצמי' הרצון ותענוג העליון שא"א לבא בהתלבשות כלל בטעם לרצון אפי' בטעם כמוס כו'¹⁸⁰ וממילא לא בא בבחי' או"א דאצי' שהוא גילוי השכל והטעם (שלא ע"י משפט התורה דאורייתא מח"ע נפקת¹⁸¹ מאחר שלא קיבלו ישראל עדיין תומ"צ כלל), והוא מצד האה"ר העצמי' ממש דאב לבנו שלא בא בהתחלקות חו"ג ברצון כלל שנק' פנימית הכתר בבחי' ג"ר שבו ששם הוא מאיר בחי' פנימי' ועצמי' דאוא"ס¹⁸² ב"ה ממש כו'¹⁹³, ומיד שבא אור ושפע זו מבחי' פנימי' ועצמו' אוא"ס שבכתר הי' הולך ומאיר ובא למטה מטה בסוף כל המדרגות דע"ס [דוקא] והוא בחי' המל' דוקא שלא ע"י התלבשות¹⁸³ האור תחלה באו"א וז"א וגם לא במדות דא"א כנ"ל, וזהו הנק' דילוג כמ"ש קול דודי הנה כו' מדלג על ההרים שהן המדות דרצון¹⁸⁴ ות"ס¹⁸⁵ בחי' דילוג זה הי' [מ]למעלה מן סדר והדרגה דהשתלשלו' הע"ס מאור הכתר דהיינו על המדות [ו]חכ' שבו שנק' הרים עליונים ג"כ והוא למעלה [גם] מבחי' חג"ת דא"א הנ"ל וכמ"ש ההרים רקדו כאילים¹⁸⁶ כו' כמ"ש במ"א, ובחי' דילוג זה הי' דוקא בבחי' המל' לפי שנתחב"ס¹⁸⁷ דוקא שזהו הכלל בכ"מ דכל הגבוה¹⁸⁸ גבוה יותר יותר¹⁸⁹ ירידתו והשפלתו למטה מטה ביותר כו' וד"ל.

וזהו שרש ענין הפסח שהוא בחי' הדילוג שא' בשה"ש, רק שבכאן א' להיכן הוא הדילוג והוא מ"ש ופסח ה' על הפתח שזהו בחי' המל' שנק' פתח האהל¹⁹⁰ (כמשי"ת בסמוך), והוא מ"ש ועבר הוי' לנגוף כו' וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזות דוקא כו', שמפני שבא האור מבחי' פנימי' הכתר ששם בחי' חו"ג בהתכללות צ, דכא' ממש כנ"ל ע"כ מזה הטעם הי' ביכולת בחי' המל' שבבחי' לילה לסבול ב' הפכים דחו"ג [בהתכללות] כא' ברגע א' לנגוף למצרים ולרפאות לישראל כו'. וז"ש ויהי בחצי הלילה דוקא וה' הכה כל בכור כו' הוא וב"ד יחד להיות חסד לזה ודין לזה ברגע [oldpage_קכח] א' בחצות לילה שנחלקה הלילה לב' חצאי חלקי' שאז הוא בחי' התכללו' דחו"ג וגם בחי' ההתחלקות כנ"ל, משא"כ אם הי' האור בא בדרך התלבשות באו"א שהוא בחי' הקוין דחו"ג מחולקים לא הי' יכול להיות חסד לישראל בשעת הדין למצרים וד"ל (אך עדיין אין זה מובן דאם הי' האור בא מבחי' פנימי' הכתר ששם כלולים חו"ג יחד ממש א"כ איך נחלקים להיות חסד לזה ודין לזה דוקא ובחצות הלילה דוקא מאחר ששם הן שוין ממש בלי התחלקות כלל (וכנ"ל דבעצם הרוממות דאוא"ס שבכתר שוין חשך ואור ישראל ועמים שזהו שביקש משה שלא תשרה שכינה¹⁹¹ כו' משום דקמי' ממש כחשיכה כאורה¹⁹² כו'. ועוד דלפי כל הנ"ל שהאור בא מלמעלה מבחי' חו"ג דא"א שנק' יד הגדולה והחזקה א"כ איך א' ויוציאנו ה' אלקינו שהן או"א ביד חזקה כו' שהן בחי' [חו"ג] דא"א דוקא כו'. אך שרש הענין הוא משום דגם בעצמו' ופנימי' דא[א]"ס ב"ה שכלול מחו"ג כנ"ל יש בחי' התחלקות דחו"ג דוקא, אבל זהו בבחי' פנימי' ועצמו' דוקא כאהבת האב לבן בעצמות נקודת הרצון הפשוט רק שהן כלולים כא' ממש כו' כמו באהבה עצמי' כו', ושם דוקא נבדלו ישראל בבחי' פנימי' ועצמו' כמ"ש יבחר לנו¹⁹⁴ כו'. וכידוע בענין הגורלות דיו"כ¹⁹⁵ שגם נקודת מקור הרצון תולה בגורל איך [ש]יפול ולא שיהי' מצד החפץ ורצון עצמו כי מצד בחי' העצמו' ממש ירצה בישראל למעלה מטעם לרצון ולמעלה מעצם הרצון כו' וכמ"ש שם באורך בענין הפיל פור דהמן שאמר עם הספר ישוב¹⁹⁶ כו'. ולפ"ז גם כאן הי' בחי' הדילוג גם על ח"ס דא"א רק מבחי' פנימי' ועצמו' דבעל הרצון הוא שנחלק דוקא להיות חסד לישראל ודין למצרים, והוא בחי' ההבדלה בפנימי' ועצמי' באהבה עצמי' הנ"ל רק שהיו כלולים שם ובבחי' המל' למטה יצא לגילוי התחלקו' זו שלא הי' יכול לבוא בחו"ג¹⁹⁷ ומדות גם ברצון עצמי' כו', רק במל' דוקא בדרך דילוג בסוף הכל, מפני שכנ"י שהוא בבחי' המל'¹⁹⁸ נק' ג"כ בצורת משקוף כו' כמשי"ת שהוא בחי' האמונה העצמי' כו'. וזהו ואנכי תרגלתי לאפרים כו' כאיש גבוה קומה שכופף א"ע להרים התינוק שמוטל לארץ בידיו הגדולים וכמ"ש ואעבור עליך¹⁹⁹ ואראך מתבוססת בדמיך כו' (כמשי"ת), קחם על זרועותיו למעלה מחו"ג דא"א, וכידוע בענין רישא דמלכא בחו"ג אתתקן²⁰⁰ שהזרועות שרשם למעלה צא, אמן הראש²⁰¹. וז"ש ויוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטוי' דוקא שלא ע"י המדות שברצה"ע אלא ע"י [המדות ד]חו"ג שבפנימי' ועצמי' דוקא שלמעלה מראש וגלגלתא דא"א כו' ומטעם הנ"ל בענין הגורלות וד"ל).

[ה] ומעתה י"ל ענין מ"ש ועבר הוי' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזות דוקא אז ופסח הוי' על הפתח כו', והנה יש להקדים תחלה בשרש ענין הפתח למעלה שזהו בחי' המל' שנק' פתח ושער להוי' כמ"ש בזהר ע"פ והוא יושב פתח האהל²⁰² כו' וכן במ"ש ותשב בפתח עינים²⁰³ וכה"ג במ"ש פתחי לי אחותי²⁰⁴ כו' דאנת פתחא לאעלאה כו'. והטעם הוא כמו עד"מ הפתח למטה בגשמי' שעיקר ענינו הוא רק לשמש כניסה ויציאה מן הבית לחוץ ומחוץ לפנים ואם אין פתח אין אדם נכנס מחוץ לפנים ואינו נק' בית בלא פתח שיכנסו בבית והיכלות²⁰⁵ ע"י הפתח ושיוכלו לצאת מן הבית לחוץ, ואע"פ שהפתח עצמו אינו כלום שהרי אינו רק מקום חלל פתוח לבד ואינו נחשב כלל מן עצם הבנין אבל תועלת[ו] לכניסה ויציאה הוא עיקר המכוון מדירת הבית וכל אשר בו כידוע. וכך יובן למעלה בבחי' הפתח העליון הרוחני' שהוא בחי' המל' שנק' פתח לגבי עולם העליון דאצי' שכל האורות העליונים דאצי' וגם לפני האצי' יוצאים מפנים לחוץ ע"י בחי' הפתח הזה דוקא וכל העולמות התחתונים שעולין ונכללין באצי' עולים בפתח זה דוקא. והענין הוא כידוע דבחי' הדיבור העליון כמו בעש"מ נק' מאמר פתוח²⁰⁶ כמ"ש פיה פתחה בחכ'²⁰⁷ כו', כמו הדיבור באדם למטה שבו וע"י נתגלה הכל מן ההעלם שבנפשו גם ממקור הרצון והתענוג וחכ' ומדות שבשכל ולב ומח' עד סוף המעשה הכל יוצא דרך הפה בדבור, ועד"ז הן הי"מ כמו ויאמר יהי אור²⁰⁸ יהי רקיע²⁰⁹ כו' הרי גם בחי' מקור הרצון והתענוג [ו]שכל ומדות שמלובש במאמר זה יצא ונגלה לחוץ להיות התהוות אור ורקיע כו', וכך הוא [גם] בכל פרטי התהוות העולמות ומלאכים העליונים מאין ליש ע"י מאמר פתוח הזה ולכך נק' פתח האוהל בכלל שע"י יוצאים כל האורות העליונים דע"ס דאצי' לגילוי בבי"ע כידוע וד"ל. וכמו"כ בהמשכות גילוי השכינה למטה ממש בהיכל ק"ק והנבואה שבנביאים ובמרכבה עליונה וגם בגילוי הנסים ונפלאות שמאיר מאורות דע"ס דאצי' ממש בבי"ע הכל הוא בא ויוצא דרך בחי' המל' שנק' פתח עד"מ [הפתח] בבית צא, בגשמי [ש]משמש יציאה מן הבית [מבפני'] לחוץ כו', ואם אין פתח הי' הכל סתום וגנוז בבית אין דבר מה יוצא משם כו' וד"ל (וכמו שעיקר שלימות הרצון והשכל ומדות לבא לידי מעשה בבנין וחסד בפו"מ או בשפע דבר חכ' אינו אלא ע"י הדיבור דוקא. כך הוא למעלה בדבור העליון דכתי' כי אמרתי עולם חסד [יבנה ע"כ] כו'²¹⁰ גם בחי' שלימות דרצון וחכ' דמע"ב הוא כאשר יצא[ו] מן ההעלם לגילוי בפה [העליון] שנק' פתח כמ"ש פיה פתחה בחכ' וכן בד"ת). והנה כמו"כ תועלת השני דפתח העליון לשמש כניסה מחוץ לפנים שזהו כל בחי' העלאות מ"נ דמלאכים ונשמות דבי"ע שכולן עולין בכל חדש ושבת²¹¹ להשתחוות לפני הוי'²¹² בבחי' האצי' ממש לאשתאבא בגופא דמל[כא²¹³ ממש], כידוע בענין עליות העולמות בכל ערב שבת²¹⁴ כי זהו²¹⁵ ג"כ ע"י המל' שנק' פתח ושער כמ"ש זה השער להוי'²¹⁶ דאצי' [ו]כמ"ש יעקב וזה שער השמים²¹⁷ כו', וגם כל העלאות ובירורי' דרפ"ח כו' עולין הכל בבחי' המל' דוקא גם בקרבנות ועבודות שבבהמ"ק כמ"ש בזא"ת יבא אהר"ן²¹⁸ כו' כמ"ש בזהר ולמטה הוא שנק' פתח אהל מועד²¹⁹ כו' (והוא ענין היראה תתאה שנק' זאת²²⁰ שעז"א פתח[י] לי כו' שאם אין יראה²²¹ אין חכ' כו', וזהו שת"ח שאין בו יר"ש²²² דומה לגזבר²²³ כו' כמ"ש במ"א). וידוע דרוח אייתי רוח²²⁴ ואמשיך רוח שע"י העלאת מ"ן דעולמות שעולין באצי' אח"כ נמשך המשכת מ"ד דחסדים עליונים דאצי' בבי"ע ה"ז נק' בשם יציאה מפנים לחוץ שהוא דוקא ג"כ ע"י בחי' הפתח שהוא בחי' המל' אחר שנק' שער [ל]ה' כנ"ל שמשמש כניסה ויציאה שזהו עיקר התועלת דאוהל כו' וד"ל.

ומעתה י"ל בענין צורת הפתח הזה [oldpage_קכט] שהוא המשקוף וב' המזוזות דוקא ואם לא בציור כזה אינו נק' פתח כלל והיינו שהמשקוף העליון מחבר הוא לב' המזוזות דימין ושמאל והוא המחזקם ומקיימם ובלעדו אין להם קיום, ולכך המזוזות דימין ושמאל נשלבים בתוך המשקוף שיחזקם ויחברם [יחד] ואין פתח בלא משקוף וב' מזוזות לימין ושמאל דוקא. ולכאורה אין מהצורך לתועלת הפתח לשמש כניסה ויציאה במשקוף וב' מזוזות דוקא כי גם [ב]פתח חל[ו]ל לבד יהי' תועלת לזה, ולמה דוקא בב' מזוזות ולא בג' וד' כו', אך הנה ענין צורת הפתח במשקוף וב' מזוזות מורה על יחוד מקום הפתח שבו יהי' הכניסה ויציאה לכל ולא במקום אחר זולתו כו'. ויובן דוגמתו למעלה צא, גבבחי' פתח העליון שהוא בציור כזה [ח] (והוא כמו ציור אות הח' דוקא ולא בציור אחר כו'), דהנה מבואר למעלה שבחי' הדבור עליון נק' פתח לפי שהוא המגלה כל מצפון והעלם דע"ס דאצי' כמו אור הרצון ושכל הנעלם ומדות ומח' וכל פרטי פרטיהן הכל בא בגילוי בפה בדבור העליון ולפ"ז הרי אין בדבור רק כהע"ס כמו שהן²²⁵ למעלה באצי' דוקא בלי תוס' ושינוי כלל, וכמו בדבור האדם שיגלה בו רצונו וחכמתו ומדותיו ואותיות מחשבתו כמו שהן ממש בלי שינוי, וידוע דכל האצי' כולו נחלק לג' קוין ימין ושמאל ואמצע, והיינו שנחלק הכתר לג'²²⁶ קוין חו"ב ודעת קו האמצעי, והוא כמו באדם הרי הרצון מתלבש בחו"ב²²⁷ להטות לימין בין שמאל²²⁸ בג"ה והדעת נוטה ומכריע לימין ושמאל עד בחי' המל' שתחת יסוד שבקו האמצעי²²⁹ שמקבל[ת] מכל הג' קוין יחד דוקא כידוע, וא"כ יש להבין למה צורת הפתח דבחי' המל' שהיא צורת אות הח' מ"מ²³⁰ אינו רק בב' קוין לימין ושמאל, אחר שהמל' נק' פתח לשמש כניסה ויציאה הרי מגלה כל נהורין עילאין שבא בהתחלקות ה[ג' קוין] מאור הכתר שנחלק לג' קוין דוקא, וכמו הדבור באדם שמגלה כל ג' מיני המשכות הרצון [ב]שכל בחו"ג²³¹ ודעת נוטה הכוללם יחד כו' דכמו שרצון של חו"ג ושכל [של חו"ג] מתגלה בדבור כך גם בחי' ההכרעה [ד]דעת ות"ת כו' מתגלה ג"כ בדבור ואדרבה הוא העיקר שנק' בריח התיכון שכולל לב' הקוין שמשפיע למל' כו'.

אך צ"ל בענין צורת הפתח שהוא כמו [כ]משקוף ושתי מזוזות שזהו כמו בחי' הכתר עצמו שהוא כמו ענין המשקוף ע"ג ב' מזוזות כך הוא העומד ע"ג ב' קוין ימין ושמאל לבד ומחברם ומחזקם יחד ואין כאן קו אמצעי כלל רק ב' קוין דחח"ן ובג"ה לבד ובחי' הכתר עומד עליהם להיותו מעמיד ומקיים לקו ימין ולקו שמאל יחד והן נכללים בו כדמיון המשקוף שמחבר לב' המזוזות דימין ושמאל. ולכאורה זהו שלא כסדר ההשתל' דאור הכתר שנחלק לג' קוין ולא לב' קוין לבד והי' מהראוי שיהי' צורת הפתח בג' קוין דוקא אם [ה]טעם שהמל' נק' פתח לפי שמקבל מכל האורות דע"ס כו'. אך שרש הענין הוא כידוע שיש ב' מדריגות בבחי' אור הכתר א' פנימי' הכתר שלמעלה עדיין מבחי' התחלקות לג' קוין באצי' וכמו באדם הוא עצם נקודת הרצון כמו שהוא טרם שבא לכלל טעם לרצון שלא יבא עדיין בבחי' חו"ב ודעת מכריע כלל, והב' בחי' חיצוני' הכתר שהוא בחי' ח"ס חכ' וטעם כמוס לרצון כנ"ל שזהו הבא בבחי' התחלקו' לג' קוין באצי' חח"ן [דת"י] בג"ה להיותו בא בהתלבשות בחו"ב ודעת מכריע כו' כמ"ש בפרד"ס בשער הצנורות. ועפ"ז יובן ג"כ בענין צורת הפתח דבחי' המל' שהוא בציור ב' קוין לבד [כ]משקוף ע"ג ב' המזוזות הוא אור הכתר צא, דשע"ג ב' הקוין כו' שזהו דוקא בבחי' פנימי' הכתר שאז בחי' קו האמצעי עולה ונכלל בעצמו' הכתר ואינו נחשב בפ"ע אבל הב' קוין הן שבעצמו' הכתר ממש (והוא כח"ב בחי' ג"ר שהוא כסגול העליון שהוא בציור ה"א²³² עם הפתח רק שהכתר אינו רק נקודה וב' הקוין והסגול²³³ אינו רק ג'²³⁴ נקודות כו', וזהו שכאשר הכתר נמנה עם י"ס כח"ב חג"ת נהי"מ אין הדעת נמנה שהוא קו האמצעי שנכלל בעצמו' הכתר וכאשר אין הכתר נמנה להיותו בבחי' פנימי' שבו [כנ"ל] אז הדעת נמנה שזהו כשבא הכתר בהתחלקות דג' קוין והוא חב"ד חג"ת נהי"מ כו'). וביאור הענין הוא²³⁵ היינו ענין התחלקות ב' קוין [ד]חו"ג שבעצמות נקודת הרצון הפשוט הנ"ל באהבת עצמו לחיים ולא למות או לאהבת נפש בנו או לשנוא לשונא בעצם כו' שאינו בא טעם כמוס ג"כ כו' וכלולים כא', ובאים בהתחלקות בבחי' המל' דוקא שהוא צורת הפתח במשקוף וב' מזוזות דוקא שהוא ב' קוין דחו"ג לבד ואין בו קו אמצעי דדעת כלל, לפי שזהו בבחי' עצמי' הנפש ברצון הפשוט ועצמי' ממש כנ"ל שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי כנ"ל, דמה שיתחלקו ממנו לדבר והיפוכו אינו רק ב' קוין דחו"ג בעצמו'²³⁶ ואין בזה שינוי וחילוף מזל"ז לעולם כמו כי לא אדם הוא להנחם²³⁷ בחו"ג שבו ברצון ושכל כו' (וכנ"ל²³⁸ בענין הגורלות דיוכ"פ שלעולם יפול הגורל לחסד [ע]ל ישראל, לפי שגם בעצמו' ממש נבדלו ישראל בבחי' פנימי' ועצמי' שממילא יוכלל בזה הרצון שע"פ הדעת ובחירה כו' וע"כ נכלל בזה קו האמצעי דד"ת²³⁹, ואין כאן רק ב' קוין והן ב' מזוזות ומשקוף העליון שהוא עצמו' אור הכתר ע"ג לחברם ולחזקם יחד וזהו עיקר ענין הפתח בציור ח' כשמל' מקבל מהכתר עצמו שהוא (ג"ר כח"ב כנ"ל) דוקא ולא כשהמל' מקבל מהג' הקוין שהוא בציור הח'²⁴⁰ כו', וזהו ישראל לסגולת"ו²⁴¹ סגול התחתון שמקבל מסגול העליון כמשי"ת בעז"ה וד"ל.

[ו] וזהו ועבר הוי' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזות דוקא אז ופסח ה' על הפתח כו', דמשמע פשוטו שאם לא הי' רואה את הדם על המשקוף ושתי המזוזות לא הי' פוסח על הפתח דבתי בנ"י ולא הי' ניצולים גם ישראל, וזהו פלא גדול דהלא עיקר העברה זאת הי' רק לנגוף למצרים במכת בכורות ואיך הי' הדין הזה נמשך גם לישראל ולמה [נ]גרע כח ואות ומופת זה האחרון משאר המכות שהפלה ה' בין ישראל למצרים כו'. אך הנה א' ואעבור עליך ואראך [כו'] ואומר לך בדמייך חיי בפו"מ²⁴², להיות מבואר לעיל בעיקר ענין צורת הפתח במשקוף וב' מזוזות שמורה על בחי' עצמו' אור הכתר שכלול מב' קוין דחו"ג העצמיי' [ד]אה"ר [כו'] שלמעלה מעלה גם מן הרצון שמורכב בטעם כו' כאהבת עצמו²⁴³ דאב צב, אלבנו יחידו שאהבת נפשו ממש אהבו כו'. וכך הוא כמים הפא"פ²⁴⁴ כו' מכנ"י לקוב"ה שנק' בנים²⁴⁵, שאה"ר שלהם עצמי' ממש שלמעלה מן הטעם לרצון והוא בחי' הרצון הפשוט ועצמי' בלתי בחירה ברצון שאין בו שינוי וחילוף לעולם (שלמעלה מבחי' אדם להנחם וכמ"ש כי אתה אבינו אתה ממש ואברהם לא ידענו²⁴⁶ כו' שלא מצד אור החכ' שברצון שנק' אב כו', וזהו שנק' דילוג שדולג על ההרים מדות דרצון וחכ' כנ"ל), והוא ענין האמונה הפשוטה העצמי' ממש שלמעלה גם מן האמונה שירשו מאברהם (וכמ"ש במ"א בענין ורע"ה אמונה²⁴⁷ שהוא האמונה באמיתי' אור עצמותו ית' ממש [oldpage_קל] דאיהו אמת [איהו] ממש ואיהי אמונה²⁴⁸ שהן כלי קיבול לאמיתת העצמו' דא"ס ממש כמ"ש אמתך אלקי²⁴⁹ כו', שלמעלה מן האמונה בשם הוי' ואלקי' סובב וממלא²⁵⁰ שזהו רק אמונה דאבות כמ"ש בטחו בה'²⁵⁰ כו', וע"כ כולם שוין בה מקטן ועד גדול²⁵¹ וכמו לע"ל דכתי' ולא ילמדו איש²⁵² [כו'] כי כולם [בשוה] ידעו אותי ממש שהוא למעלה מבחי' [אד"ם] ששוה שם ראש ורגל דציור קומת אדם כמ"ש כי לא אדם הוא כו'. והוא ענין המצה שנק' מיכלא דמהימנותא²⁵³ שגם משה הי' חייב בה רק שהי' ראש לזון ולפרנס לכנ"י באמונה זו העצמי' נק' רע"מ²⁵⁴ כו'). והיינו ענין וארשתיך לי באמונה²⁵⁵ שהוא בחי' האמונה העצמי' באמיתת עצמות א"ס שבפנימי' הכתר שנק' ג"ר דכתר שהוא בעצמית הרצון [הפשוט] שכולל ב' קוין דחו"ג העצמי', כאהבת נפש הבן שקשורה בנפש אביו ממש שנמשך כולו אחריו בלי בחירה ברצון וחכ'²⁵⁶ ודעת כלל²⁵⁷ וכמ"ש זכרתי לך²⁵⁸ חסד נעוריך דוקא לכתך אחר"י כו', ואין באמונה זאת העצמי' רק ב' קוין דחו"ג ואין בו קו האמצעי דדעת²⁵⁹ כלל מטעם הנ"ל, מפני שהוא כמו שיחפוץ [בחיים ולא יחפוץ] במות שהכל א' כך הוא ית' חיי' נש"י בבחי' עצמי' ממש למעלה מן הבחירה ברצון כו', ובכלל זה נק'²⁶⁰ הבחירה שברצון וחכ' שנק' אד"ם אל"ף ד"ם²⁶¹ או²⁶² אאלפך חכ'²⁶³.

וזהו שראה את הדם על המשקוף וב' [ה]מזוזות בצורת הפתח דכל²⁶⁴ עצמו בב' קוין דחו"ג²⁶⁵ העצמי' שבכנ"י כשמקבל המל' מפנימי' הכתר שנק' סגול העליון בחי' ג"ר כח"ב [כ]נ"ל, והוא הי' שרש ומקור האמיתי' לקבל התורה פב"פ בבחי' אדם א' דם כמ"ש חכמת אדם העליון תאיר פניו²⁶⁶ כו' ביוה"ד²⁶⁷ שהוא צב, בבחי' פנימי' התענוג שבחכ' שהאיר בפנימי' החכ' דכנ"י [עד²⁶⁸ ] שעל כל דבור פרחה נשמתן²⁶⁹ כו'. אבל האמונה הפשוטה העצמי' שהי' בהם במצרים הי' למעלה הרבה להיותה בבחי' עצמי' דיחידה שלהם שלמעלה מבחי' אדם (ע"כ א' להם אהי' אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה²⁷⁰ בעוה"ב דוקא שנא' ונחי' לפניו²⁷¹ ממש וכמ"ש עם זו קני"ת²⁷² בבחי' עצמי' שלמעלה משם הוי' דיוה"ד כו'). וז"ש ואראך מתבוססת בדמיך דוקא כי הדם הוא הנפש²⁷³ והוא בחי' עצמי' וטבעי' הראשונה שבתולדת הולד בבטן והמוחין שנמשך בו אח"כ הוא רק בחי' הרכבה על העצם כו', וע"כ א' בדמיי"ך חיי באמונה זו העצמי' דוקא חיי בחיי החיים²⁷⁵²⁷⁴ דעצמות א"ס [ממש] שלמעלה מאור וחיות דא' דאד"ם שהוא אור החכ' שברצון כו'. וא[מר] ב' פעמים ואומר לך בדמייך חיי נגד ב' הקוין דחו"ג העצמי' לחיות ולא למות כו', שמזה בא ממילא ב' קוין דחו"ג ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ע"י הדעת ובחירה שהוא קו האמצעי דת"י שהי' בשעת קבלת התורה כשא' נעשה ונשמע²⁷⁶, ו[הוא] ענין סו"מ וע"ט עכשיו באמונה [פשוטה] העצמי' שלמעלה מהבחירה ברצון ושכל לגמרי כו'. וזהו אנכי תרגלתי לאפרים שהשפיל א"ע מראשו לרגלו להרים התינוק הקטן כשנולד ומתבוסס בדמי[ו] דם לידה כו' וכמ"ש ואראך מתבוססת בדמיך כו' קחם על זרוע"ו' להעלות[ם עד] למעלה מראשו שהוא [ב]בחי' עצמו' אוא"ס שלמעלה מראש ומוחין דח"ס דא"א כנ"ל וד"ל.

וזהו ועבר הוי' כו' דהעברה זו הוא מאור העצמו' דא"ס ממש [ו]כמ"ש ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו', ולהיות שבעצמו' א"ס ממש הובדלו ישראל בבחי' עצמי' ופנימי' ע"כ א' וראה את הדם על המשקוף וב' המזוזות ד"ם הוא בחי' העצמי'²⁷⁷ (שרמז על דם מילה²⁷⁸, ודם פסח זה הי' כמו בחי' דם מילה שנק' אות ברית בעצמו' כמ"ש בדמיי"ך חי"י כמ"ש במ"א). ומשקוף העליון הוא עצמות הרצון הפשוט שמחבר לב' הקוין דחו"ג באוי"ר עצמי' ואז ופסח ה' על הפתח הזה שדולג עליו לעשות בו ההבדלה הפנימי' הנ"ל שבעצמו' דוקא שנבדלו בצורת הפתח [כ]זה, ודוקא בראי' הדם על המשקוף וב' מזוזות שיזכור על התקשרות עצמי' דאמונה פשוטה דכנ"י בעצמות ממש, ואם לא הי' הדם על הפתח הגם שהפלה ה' בשאר מכות בין ישראל צב, גלמצרים אבל בהעברה זו הי' מבחי' רוממות העצמו' ממש ששם אור וחשך שוין כמ"ש ועברתי באמ"צ כו', ע"כ הוצרך לאות הדם על צורת הפתח במשקוף וב' מזוזות ש[י]בדיל בהבדלה העצמי' הנ"ל. משא"כ בשאר המכות שהי' הבדלה ע"פ החכ' ורצון דשם הוי' לא הוצרך לזה וד"ל (וז"ש קדש לי כל בכור כו' דמשמע הפשוט שהי' בזה רבותא גדולה וחיבה יתירה נודעת²⁷⁹ לישראל שניצלו וזהו מטעם הנ"ל, ואמנם בזה גדול יותר מעלת הדילוג הזה על בתי בנ"י שפסח על הפתח דוקא שזהו הוראה על הבדלה הפנימי' והעצמי' שע"י האמונה העצמי' שלמעלה ממ"ת כנ"ל וד"ל). ונמצא מובן מכ"ז שבחי' עצמו' אור הכתר בכללו' שהוא בחי' ג"ר שבו שהוא כמו משקוף וב' מזוזות לחבר ב' קוין דחו"ג העצמיי' הוא שבא והאיר בבחי' המל' דוקא שמזה הטעם בחי' המל' דוקא נק' פתח ולא שאר ספי' זולתה שבאים בב'²⁸⁰ קוין בדרך התחלקות מחיצוני' הכתר לבד כנ"ל וד"ל.

[ז] ומעתה י"ל עדיין מ"ש ועבר הוי' כו' וראה את הדם כו' אז דוקא ופסח הוי' על הפתח, דמשמע מזה שכל ענין סיבת התחלת התעוררות הדילוג ממקום הגבוה מאד נעלה שהוא מבחי' העצמי' ממש שז"ש ופסח ה' שנק' דילוג בשה"ש²⁸¹ (ולבד ענין ההבדלה הנ"ל שפסח על בתי בנ"י להצילם כפשוטו)²⁸², זה הי' רק כשראה את הפתח שהוא בחי' המל' למעלה על כל בתי בנ"י²⁸³ א' ופסח ה' על הפתח דוקא כנ"ל דבכאן מפרש להיכן הי' דילוג²⁸⁴ כו'. והנה תחלה י"ל בשרש ענין הנ"ל בפתח העליון שמשמש כניסה ויציאה מהעלאת מ"נ והמשכת מ"ד דמטעם זה צריך למשקוף וב' מזוזות להיות הוראה על מקום הפתח שבו דוקא יכנסו כולם ויצאו בו ולא במקום אחר זולתו כו'. אך הנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא בענין הבירורים דרפ"ח ניצוצים²⁸⁵ שהן באים בהתחדשות בכל יום והכל ע"י בחי' המל' דוקא כנ"ל, להיות שאנו רואים דכל²⁸⁶ דבר פלא והפלא במה שהנשמות בגעה"ע והתחתון תמיד נהנין מזין השכינה²⁸⁷ שהוא בחי' דבור²⁸⁸ אור התענוג והמתיקות ועריבות בהשגת סודות התורה ברזין דאוריי' הנפלאי' בכל יום, בהתחדשות חידושים גדולים באור חדש בהשגות חדשות דוקא כמובן בזהר פ' שלח²⁸⁹ בחידושי אור תורה ברזין דאוריי' ומתיקות התורה דרב מתיבתא שדרש בכל יום, ומשמע שם דבכל לילה ולילה מחדשים שם חידושים נפלאים ברזין דאוריי', ויש בזה עליות באור חדש לחדש רזין ומתיקות התורה מדי יום ובכל שבת וחדש [oldpage_קלא] שילכו מחיל אל צב, דחיל²⁹⁰ כו' עד אין שיעור, כמו התנאים ואמוראים שלומדים בג"ע סודות ופנימי' התושבע"פ בחידושים גדולים תמיד, וכעובדא דרב"נ²⁹¹ בבהרת שקד[ם] לשער לבן קוב"ה אומר טהור כו', וגם כל הנשמות הגבוהים ביותר כנשמת משה ואהרן ו[ה]אבות וכל הנשמות שמאדה"ר עד הנשמות שבדורות האחרונים כולם הם מחדשים חידושי השגות עמוקות ביחו"ע וברזין דאוריי' שמתחדשי' ממקור הח"ע בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור ממש, הרבה יותר ממה שהיו משיגים בעודם בעוה"ז מאחר שזהו שכרם מזה שעסקו בתומ"צ²⁹² בעוה"ז כו' כמו שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן²⁹³ ותלמודו בידו דוקא שעי"ז דוקא משיג יותר בנסתרות שבתורה כו' וא' בזהר דבכל חצות לילה קוב"ה אתי לאשתעשע²⁹⁴ עם צדיקייא בג"ע בעסק סודות התורה [שלומדי' שם וכמ"ש השמיעני את קולך²⁹⁵ כו'), וא"כ יש להפליא מאד מאין נמצא למעלה עוצם ריבוי ההתחדשו' הזאת בסודו' התור'] זה כמה אלפים שנה מזמן אדה"ר עד זמן ימוהמ"ש ועוה"ב כו' וד"ל.

אך הענין הוא כידוע דג"ע הוא בחי' מקבל מבחי' עדן עילאה²⁹⁶ סתימאה²⁹⁷ שעליו א' עין לא ראתה²⁹⁸ כו' שיתגלה בעוה"ב דוקא, ועכשיו גם הנשמות הגבוהות ביותר כמשה ואבות לא השיגוהו לתכלית[ו] ממש ואמנם גילוי אורו מאיר בגעה"ע לנשמות הצדיקי' שמימות אדה"ר עד העוה"ב, ובזה האור הן עליי' העולמות²⁹⁹ התחדשות ההשגות בעומק סודות ופנימי' התורה בכל יום ויום (וכמאמר וקדושים בכ"י³⁰⁰ יהללוך סלה בלי שיעור והפסק כלל כו') (והוא [בחי'] התענוג הפשוט הנעלם שבהעלם עצמות א"ס ב"ה שנק' שעשוע[י] המלך בעצמו'³⁰¹ ממש, שיתגלה מהעלמו העצמי בעוה"ב כמ"ש יחיינו מיומים בג"ע בגילוי רזין וסודות התורה וכן בימוהמ"ש וביום הג'³⁰² יקימנו ונחי' לפניו ממש, וכמ"ש אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה בעוה"ב דכתי' וא' ביום ההוא³⁰³ הנה אלקינו זה כו' וז"ש אלקים זולתך יעשה למחכה לו³⁰⁴ כו'). וזהו [ענין] ריבוי עוצם ההתחדשו' רזי³⁰⁵ דרזין וסודות התורה לנשמות בג"ע בכל יום שנובע מעדן העליון [הזה] ע"י הנהר שיוצא מעדן סתימאה וזהו³⁰⁷ להשקות את הגן³⁰⁶ ג"ן סדרים דאוריי'³⁰⁸. אך הנה סיבת ההמשכה הזאת בחידוש [ה]אור תמיד מהעלם העצמו' העדן הנ"ל אינו בא רק ע"י העלאות הבירורים דרפ"ח ניצוצי' דבחי' התהו שקדם לבחי' התיקון³⁰⁹ דוקא [ש]ז"ש ורוח אלקים מרחפת³¹⁰, להיות שידוע שיתרון האור הבא מן ההעלם דעצמו' א"ס לגילוי אור להוסיף צג, אאור באור דח"ע דתורה [ה]פנימי' הרי זה בא מחמת התהפכות חשוכא לנהורא³¹¹ ומריר[ו] למיתקא למטה דוקא, מפני שעי"ז נהפוך³¹² בחי' חשך סתרו שהוא בחי' העלם דעצמו' שנק' סדכ"ס לידי גילוי ביתרון גדול לאין שיעור למעלה מעלה כו' (וכידוע³¹³ שזהו עיקר ענין כל התומ"צ לברר [ל]רפ"ח כו' שנפלו בעה"ד טו"ר כו' וע"כ מכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלמד בעוה"ז דוקא כמ"ש היום לעשותם³¹⁴ ולמחר לקבל שכרם, שמזה דוקא יבא גילוי אור דעדן הנעלם דוקא כידוע. ולהיות שבחי' הבירורים דרפ"ח מתחדשים בכל יום ויום ממש מניצוצי דקדושה שנפלו למטה בשינויי אופנים שונים ואין יום א' דומה לחבירו³¹⁵ כלל, ע"כ מזה יבא בחי' ריבוי חידושים והמשכות אור³¹⁶ בגילוי אור התענוג דעדן הנעלם [העליון הנ"ל] בג"ע לנשמות בכל יום ויום [באור חדש בהשג' נסתרות ורזין דאוריי' שנובע מעד"ן כו', מאחר שהעלאו' הברורים דרפ"ח כו' מתחדש בכל יום ויום] שאין בירורי' דיום העבר דומה לבירורי' דיום שלאחריו בשינוי אופני התכללות ז"מ דתהו מחג"ת כו' כמ"ש במ"א ע"פ החלצו מאתכם אנשים³¹⁷ כו' דבחי' ו"ק דז"א יורדים בכל יום אור [א'] לברר לק"נ דבי"ע, וע"י העלאות הבירורים נמשך מוחין חדשים בכל יום ויום לזו"נ שהוא בחי' מ"ה וב"ן³¹⁸ וכן בלילה שהמל' מבררת כו' וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף שעולה רפ"ח עם הכולל, כי בכל יום עולה בירור חדש מניצוצים חדשים דבחי' התהו שלא נתבררו עדיין מעולם (וגם במלאכים עליונים דבי"ע מתחדשים בכל יום בהעלאות ובירורי' חדשים כמו מלאכים שנק' חציר כמ"ש בזהר [ע"פ מצמיח חצי"ר לבהמה³¹⁸ שהוא שם ב"ן דשתת לון בגמיע' חדא כו' והיינו יוצר משרתי'³¹⁹ כו', וכך גם] בהעלאות של מלאכים דמרכבה פני ארי' פני שור שמתבטלים מיש לאין בשיר שלהם באופן חדש בכל יום [ויום], וכן גם השרפים ואופנים שאומרים קדוש וברוך³²⁰ בכל יום באופן חדש, וכן עליות הנשמות כו'). ולכך יבא ג"כ המשכת מ"ד מלמעלה למטה בתוס' אור חדש בכל יום ויום והיינו סיבת ריבוי גילוי אור חדש דעונג העליון שבאה³²¹ לנשמות בג"ע בכל יום ולילה [כנ"ל] וד"ל.

ויובן [כל] זה עד"מ בנפש האדם למטה מן המאכלים שהאדם אוכל בכל יום שמזה מתח[ז]ק כחות חיות אברי גופו שהוא דמיון ומשל לבחי' הבירורים הנ"ל, דהנה אנו רואים בחוש צג, בבכל המאכלים³²² אשר יאכל האדם בכל יום יש בו חיות חדש³²³ אור וחיות הנפש בכלל ובפרט שלא הי' כמוהו מן המאכל שאכל ביום שעבר. ויובן [זה] מפרטי המאכלים שאוכל שיחזקו כחות הגוף בכלל ובפרט בכל יום, שהרי ידוע שעל הלחם יחי' האדם³²⁴ בכלל ובפרט דהיינו שיחזק הלחם ויוסיף אור חדש גם לאור השכל הרוחני' שבכלי המוח ובלא לחם יחלש אור השכל, וכן הלחם יסעד הלב בתוס' אור וחיות חדש עד שיחזק גם לאברים החיצוני' כמו כח ההילוך שברגל וכה"ג. ובודאי יש שינוי אופנים רבים באופן אור חידוש החיות בשכל שבמוח ובמדות שבלב והדם שבאברים, לפי אופן עיכול מאכל הלחם שנעשה דם ועולה ללב ומוח לפי מה שהוא בהרכבת [ד"י] שבלחם ומאכל זה, עד שמחמת זה ישתנה אופן חיות אור השכל והלב לטו"ר ובכמה אופנים שונים שלפעמים ישכיל לטוב לחשוב טוב ולא רע ולהיפוך כו', וכן במדות שבלב [ל]טו"ר ואם בגסות או שפלות רחמנות ואכזריות לפי שכל המזיגות³²⁵ מעורב מעה"ד טו"ר. וגם בחי' הטוב יש בו כמה מיני מדרגות ואופנים שונים משתנים לפי אופן העלאות ובירור [חיות] הרוחני' שבמאכל לחזק המוח והלב כו', להיות שנפל במאכלים מבחי' התהו שקדם לתיקון דנפש אדם ע"כ יש בהם כח לחזק לשכל ומדות וכל האברים דאדם כידוע ומבואר במ"א³²⁶ ע"פ כי לא על הלחם³²⁷ כו' כי על כל מוצא פי ה' שבמאכל כו'. וראי' לזה משינוי אופנים בחיזוק כחות הגוף בין מאכל למאכל, דודאי אין דומה כח החיזוק מן מאכל הלחם למאכל בשר ודגים³²⁸ שהבשר מחזק המוח כמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בישרא³²⁹ כו', אבל הבשר מחזק הדם שבבשר ומוסיף כח וחיות בדם הוא הנפש (ש[ב]בחי' מוח בינה³³⁰ חם ויבש³³¹ ) והלחם במוח החכ'³³² כמ"ש במ"א. וכן יש שינוי אופני הוספות [ה]כח וחיות באדם בגופ[י] מאכלים פרטים שאוכל שיש מאכל שמזגו וטבעו להוסיף בחי' חיות³³³ חדש באור התענוג שבנפש כמו כל [מיני] חלב ודבש וכל שמנים שמרבים החלב ולא דם, וכך יש שינוי אופנים [חלוקים] בטעמים הפרטים³³⁴ הטובים כתפוח [oldpage_קלב] ואתרוג וכה"ג שטעם התפוח מכו[י]ן רעותא³³⁵ כו' וטעם האתרוג באופן אחר ו[טעם] השקדים מוסיף אור וחיות באופן אחר. ו[גם] עד"ז יש שינוי אופנים חידוש האור וחיות במדות שבלב מכל חילוקי מדריגות [ד]מאכלים ופירות ותבואות הארץ לפי אופן הרכבתם וטבעם (ולזאת ימצא שינוי בטבעי בנ"א וגם בבהמות וחיות בכל א[קלים] לפי אופן מאכלם ומזונם מן גידול צג, גהצומח שבו, יש אנשים במדות טו"ר ואנשים חכמים בטו"ר כידוע). ומזה יובן ג"כ בסיבת שינוי האור וחיות הניתוסף מחדש מן המאכלים בכלל גם במין מאכל א' מלחם או בשר וכה"ג מיום א' לחבירו, שבכל יום ויום יש חידוש החיות מחדש מן הנפש בגוף ממה שאכל היום דוקא מה שלא הי' עדיין כמוהו, כי מה שאכל לחם ובשר ופירות אתמול כבר נתעכל ונעשה דם וחיות אתמול וחלף והלך לו רק רשו[מו] נשאר בדם הוא הנפש, ועתה ביום הזה שאוכל מאכלים אחרים ומתעכלים ונעשים חיות חדש לחזק כחות הגוף הרי זה אור חדש ממש שלא הי' כמוהו בכל הימים זולת היום³³⁶ שהוא בודאי [ב]אופן חדש ממש, אעפ"י שהמאכל הזה שאוכל [היום] הוא מאותו מין הלחם שאכל אתמול הרי ביום הזה הוא מוסיף אור וחיות חדש בשכל ולב באופן אחר ו[ב]יום הבא אחריו באופן אחר [אע"פ שאוכל מאותו הלחם ומאכל יוסיף אור וחיו' חדש באופן אחר], וכן עד"ז בכל הימים לפי שהלחם שאכל עכשיו אינו אותו הלחם [ממש] שאכל אתמול והעיכול שלו ע"י כלי הגוף באופן חדש עד שהוא בעצמו בבחי'³³⁷ חדשה ממש [באופן חדש] שלא הי' כזה עדיין, כמו שרואה אדם בעצמו חידוש חיות[ו] בכל יום בשכל ומדות וכחות כל גופו באופן חדש [בכל יום אע"פ שאוכל מין מאכל א' בכל יום כו', לפי שבהכרח ישתנה המשכו' חיו' חדש בנפש לגוף ויהי' שינוי' בנפשו וכוחות' מצד שינויי גופי המאכלי' שהן חדשים בכל יום] אע"פ שהן [מ]מין א', שממילא ישתנה הכח וחיות הרוחני' הנמשך ע"י מחיות הנפש בגוף מיום לחבירו אחר שהמאכל[י'] שאוכל[י'] מתחדשים בכל יום וכמו השינוי שבין מין מאכל לחבירו כנ"ל וד"ל. וא"כ הרי [מ]ובן מזה ג"כ ע"פ כל הנ"ל בשינוי אור וחיות חדש מן המאכלים בכל יום שממילא הרי גם בחי' הבירורים דרפ"ח כו' שהוא בחי' הטוב דקדושה שבמאכלים שעשה חיזוק בנה"ט במוח ולב [הוא] שבא ועולה הכח החדש³³⁸ ההוא שבדם ובשר להיות [ב]בחי' ביטול לאלקו' בכל כחות הטבע בלב בשר ומוח גשמי, כמו במס"נ דק"ש בכל לבבך בשני יצריך³³⁹, ובודאי יש חיות³⁴⁰ אור וחיות חדש באור כלי השגתו באחדות ה' בק"ש היום מכח המאכל שאכל אתמול, וכן התפעלות אוי"ר בלב מחודשים ממש במדרגה בפרט אשר לא הי' כמוהו אתמול³⁴¹ בק"ש דאתמול, דגם שההתבוננו' ביחו"ע ויחו"ת³⁴² בק"ש אחת היא, מ"מ יש בה שינוי אור אופן חדש בכל יום מפני חידוש הכח של השכל ומדות בכל יום [מן] המאכלים שמתחדשים בכל יום שאין א' דומה לחבירו כנ"ל. ונמצא שיש בירור חדש בהעלאת הטוב דניצוצי' שנפלו בשבה"כ בגוף ונפש האדם בכל יום מה שלא הי' כמוהו יום אתמול. וזהו ימי שנותינו צג, דבה"ם³⁴³ ע' שנה במספר הצריך לברר מעה"ד טו"ר כו' וכתי' ימים יוצר"ו³⁴⁴, וכן בכל יום יש שינוי אור המשכות גילוי אלקו' בנפש האדם בתומ"צ ותפלה בכל יום ויום מלמעלה למטה באור וכח חדש שלא הי' כמוהו ביום אתמול כמ"ש חדשים לבקרי"ם³⁴⁵ [דוקא] רבה אמונתיך, לבקרי"ם בכל בקר ובקר דוקא מתחדש כח [ה]אור האלקי מלמעלה שהוא חיזוק האמונה בהוי' אלקי' ובמהו"ע ממש שז"ש רבה אמונתי"ך ממש, והיינו לפי אופן שינוי ההעלאות בכל יום מן הבירורי' דמאכלים וכה"ג כנ"ל וד"ל.

[ח] והנה [ה]דוגמא מכ"ז יובן ג"כ למעלה בבחי' העלאת מ"ן דמלאכים ונשמות דבי"ע בכלל שבא מבחי' הבירורי' דרפ"ח ניצוצי' דבחי' התהו שנפל בק"נ שבכל עולם ועולם בבי"ע (שזהו כמו [דמיון] המאכלים שנהפך לחיות חדש בכל יום ויום כנ"ל), וכמו מלאכים שנק' חציר שעולי' ונכללי' למעלה שנק' מאכל בהמה ויש שהן בבחי' מאכל אדם כו' וכולם מתחברים³⁴⁶ ע"י שם ב"ן דאצי' שיורד למטה בכל לילה לברר ולהעלות וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' [כנ"ל]. וזהו ענין חידוש האור והכח וחיות האלקי' בתוס' אור חדש במוחין ומדות דאדה"ע בכל יום ולילה למעלה ע"י חידושי העלאות ובירורי' דרפ"ח כו' בכל יום מה שלא הי' כמוהו ביום אתמול כלל, [ו]כנ"ל בחיזוק השכל ומדות באופן חדש בכל יום, כמו השינויים בפרטי מיני מאכלים שאין א' דומה לחבירו כלל, כך אין בירורי' והעלאות העליונים דיום זה דומה ליום שעבר כו'. וז"ש חדשים לבקרים דוקא רבה אמונתי"ך בבחי' ריבוי ותוס' אור וחיות אלקי חדש שלא הי' כמוהו עדיין (וכן ברן יחד כוכבי בקר ויריעו³⁴⁷ כו' שהשיר של המלאכים [ג"כ] מתחדשים בכל יום ויום). וראי' לכ"ז בד"כ יובן מן הקרבנות שבבהמ"ק בכל יום בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים דכתי' את קרבני לחמי³⁴⁸ לאשי ריח ניחוחי כו' שנק' [לחם] האלקי ממש וכמ"ש האכל יאכל³⁴⁹ כו' אכילת מזבח ואכילת אדה"ע כו'. ואע"פ שאין לו גוף³⁵⁰ ולא כו' דברה תורה כלשון בנ"א³⁵¹, וא' בזהר דג' שליטין הן לעילא³⁵² מוחא ולבא וכבדא כו', וקרבן התמיד העולה לה' ע"ג המזבח שיורד אש של מעלה³⁵³ לאכול אותו כו' נק' לחמי לאשי כו' ריח ניחוח לה' ממש להוסיף אור וחיות חדש ממקורא דכולא³⁵⁴ שהוא מבחי' העלם העצמו' להיות מוחין חדשים להיות³⁵⁵ שעי"ז נמשך המשכת מ"ד דחסדי' משם הוי' דאצי' לבי"ע עד שגם חיצוני' העולמות מקבלים שפע האלקי' מן הקרבנות, והוא מתמיד של שחר ותמיד של בה"ע שמתחדשים בכל יום ויום דוקא כמו עד"מ הנ"ל במאכלים שאדם אוכל בכל צד, איום כו', ובעלות התמיד בבוקר זהו בחי' בירור והעלאה חדשה כמו מאכל חדש וממילא עי"ז נעשה כח וחיזוק למעלה בתוס' אור חדש מצד יתרון האור מן החשך דשרש הרפ"ח כו' שנפל במאכל שהוא מבחי' התהו גבוה מבחי' אדם דתיקון ע"כ נעשה לריח ניחוח להוי' דתיקון כמו באדם למטה כו', מאחר שנק' בחי'³⁵⁶ אכילת אדם זהו כמו מאכל אדם למטה דאע"פ שאוכל מין מאכל א' בכל יום הרי אינו אותו הלחם ממש שאכל אתמול כנ"ל ונעשה ממנו חיות ואור חדש באופן חדש בשכל ומדות כו'. וכך הוא בקרבן תמיד של שחר ושל בה"ע שנק' לחמי לאשי כו' אע"פ שהוא מאכל א' בכל יום ויום כבש א' בבוקר וכבש ב' בערב הרי מתחדש מהם [ה]העלאות והבירור בכל יום באופן חדש למעלה ונמשך עליהם³⁵⁷ המשכת גילוי אלקות מלמעלה למטה גם בהיכל ק"ק ובכל העולמות מחדש באור חדש ממש שלא הי' כמוהו וכדוגמתו כלל בכל הימים, וכן בהמשכת מ"ד בעולמות העליונים גם לנשמות בגעה"ע נמשך אור חדש ממש כו' לפי שבכל יום ויום מתבררים ע"י קרבנות התמיד ניצוצי' חדשים מרפ"ח ניצוצי' דתהו כו' שלא נתברר עדיין מעולם כנ"ל במאכלים דאדם בכל יום ויום. וכך הוא גם עכשיו בתפלת ישראל בכל יום שנגד תמידים³⁵⁸ תקנום כידוע שבכל יום מתחדשי' העלאות שלהם בוקר וערב [כ]תמידי' ממש מניצוצי' דתהו שבגופים שלהם במס"נ בק"ש וש"ע ומתחדש בכל יום ויום עי"ז בחי' המשכת גילוי אלקות מלמעלה למטה שנק' המשכת מ"ד בתומ"צ שלהם כמו בד"א של הלכה שהוא במקום היכל ק"ק³⁵⁹ וכה"ג וד"ל.

[oldpage_קלג] ואחר כ"ז יובן ענין הנ"ל בטעם עוצם ריבוי המשכות התחדשות ההשגות העמוקות בפנימי' ורזין דאוריי' לנשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה בתוס' אור חדש מידי יום ויום מזמן אדה"ר עד העוה"ב שנובע ונמשך תמיד מבחי' עד"ן העליון הנעלם לגילוי כו' כנ"ל, לפי שבכל יום ויום ממש יש תמיד ריבוי התחדשות העלאות הבירורים דרפ"ח ניצוצים דתהו שקדם לבחי' התיקון דאד"ם כמו מקרבנות [המזבח] העליון שמקריבים שם פרים וכבשים שהן מבחי' הבירורים דמלאכים שנק' בהמות כפני שור³⁶⁰ וכה"ג שנק' אכילת אדה"ע כו', וע"י ההעלאות הללו שמתחדשים בכל יום דוקא מטעם הנ"ל ע"כ בכל יום יש המשכות חדשות מעדן העליון לנשמות בהשגות חדשות באלקות ובהשגת סודות ורזין דאוריי' גם לנשמות הגבוהות ביותר עד העוה"ב שנק' מנוחה לחיי העולמים³⁶¹ כו' וד"ל (ומטעם הנ"ל שיתרון [ה]אור מן החשך דוקא שהן רפ"ח ניצוצים צד, בשנפלו מבחי' התהו שמתבררים בכל יום שעי"ז נתגלה בכל יום מבחי' ההעלם דעצמות כנ"ל).

והנה אחר הקדמה הזאת יובן ג"כ שרש ענין הפסח שהוא בחי' הדילוג שממקום גבוה מאד נעלה שהוא מבחי' העלם העצמו' דא"ס ממש [ש]זהו ופ[ס]ח הוי' [ו]דוקא על הפתח כשראה את הדם על המשקוף כו'. דהנה הטעם שבחי' המל' נק' פתח בציור משקוף וב' מזוזות דוקא לפי שע"י בחי' המל' דוקא עולים כל הבירורי' דרפ"ח ניצוצי' דתהו כמו מעבודת הקרבנות למעלה ולמטה כו', ומביטול היש לאין דמלאכים ונשמות דבי"ע בהעלאות מ"נ שלהם וכן כל בחי' המשכת מ"ד שאחר העלאו' מ"נ מלמעלה למטה הנ"ל³⁶² נמשך ע"י המל' שנק' פתח ושער להוי' דאצי' כנ"ל שהוא כדוגמת פתח גשמי שמשמש כניסה ויציאה כנ"ל. והנה מבואר לעיל שבכל יום ויום ממש מתבררים בירורים חדשים בהעלאות מ"נ דמלאכים וקרבנות וכה"ג ועי"ז נמשך המשכות אורות חדשים בכל יום מאצי' לבי"ע מטעם הנ"ל, והכל ע"י בחי' המל' שנק' פתח האהל (כמו במשכן דמשה שכל העלאות הקרבנות הביאו אל פתח אוה"מ דוקא והי' הפתח מכוון נגד היכל ק"ק³⁶³ דוקא), להיות שזה הפתח³⁶⁴ הוא מקום [ה]מיוחד דוקא שבו עולים [כל] העלאות ויורדים בו כל המשכות עליונים (כמו הסולם שמוצב ארצה כו' שמגיע בשער השמים כו' שהוא התפלה³⁶⁵ [ש]מגיע לפתח ושער השמים וכמ"ש אם ישים אליו לבו³⁶⁶ כו', דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח דלפי אופן העלאות דאדם ברוחו ונשמתו כו' כן יומשך לנפשו ורוחו מלמעלה לפי [אופן] ההעלאות דוקא, אם [מ]בחי' החסדי' או מבחי' הגבורות דהיינו או בחדוה ושמחה או במרירות ושפלות כידוע, אבל אם לא יעלה רוחו ונשמתו ולבו למעלה בהעלאה [ו]תשוקה לא ימש[י]ך כלום וכמ"ש במ"א). וכל תפלות החול עולים למעלה בפתח ושער השמים ולא במ"א זולתו, וכל³⁶⁷ בחי' המשכות אלקות ברוחני' וגשמי' בח"י ברכות דש"ע אינו יורד מלמעלה מאצי' לבי"ע רק ע"י פתח ושער הזה [ו]רק כפי אופן ההעלאות דוקא שנק' אתעדל"ת כך יהי' אופן ההמשכה מלמעלה שנק' אתעדל"ע כידוע. וזהו כל ענין ההעלאו' והמשכות עכשיו עד ימוהמ"ש ועוה"ב שנק' עליות וירידות בכלל שלפ"ע העליות כך יהי' ערך הירידה וההמשכה, ויש בזה חילוקי מדריגות שונות כמו [ההפרש] שבין תפלת החול לתפלת השבת ובין שבת ליו"ט וביו"ט עצמו יש ג' מדרגות דחג"ת פסח בחי' החסד ושבועות בבחי' הגבו' וסוכות בבחי' ת"ת³⁶⁹, ויוכ"פ למעלה גם משבת שנק' שבת שבתון³⁷⁰ כו' (וגם בכל יום [יש] ג' תפלות ש"ע³⁷² צד, ג[תפלת שחרית מנחה ערבית] שהן ג' מדריגות דחג"ת בפרטיות כמו ג' מדריגות דמועדים³⁷¹ בכללות), ובכולן אין האור הנמשך מלמעלה רק כפי אופן ההעלאה מלמטה דוקא, ולכך נק' המל' בשם מראה דמות כבוד הוי'³⁷² או מחז"ה³⁷³ ובזהר א' שנק' [אבן] ספי"ר³⁷⁴ [כהאי] אבן טבא³⁷⁵ כו' שבה נגלה בחי' מרא"ה כבו"ד הוי' שבאצי' לפי אופן ההעלאה דגוונין דבי"ע כו'.

אך הנה בליל א' דפסח יש בחי' מעלה ומדרגה גבוה ביותר שלא נמצא כמוהו בכל המועדים ושבתות וגם לא ביו"כ שהוא מעין העוה"ב³⁷⁶ כנ"ל, והוא במה שהי' אז בחי' המשכה מעצמו' אוא"ס ב"ה ממש בבחי' דילוג המדריגות כמ"ש קול דודי כו' מדלג כו' [כמו] הקופץ מאיגרא רמה כו' שזהו שכתב ופסח [ה'] כו' שלא כסדר ההשתלשלו' דע"ס בבחי' עו"ע [כלל] כנ"ל באריכות, וכמ"ש ועבר הוי' כו' ועברתי בעצמי כו' וכך נגלה עליהם מלך³⁷⁶ כו'. וכ"ז מצד שהי' בהם³⁷⁷ בחי' דילוג הזה מצד עצמו בלי סיבת העלאת מ"נ באתעדל"ת כלל אלא בבחי' אתעדל"ע³⁶⁸ מצד עצמותו ומהותו האמיתי לבד שאין כל העולמות³⁷⁸ מגיע שם כלל ולא ישיגוהו לעולם דלית מח' תפיסא בי' כלל³⁷⁹ להיותו למעלה גם מן הרצון ותענוג ולמעלה מן החכ' כו' וד"ל³⁸⁰, שזהו בחי' פנימי' ועצמו' דאוא"ס שבפנימי' הכתר כו' (שיתגלה לעוה"ב ע"י אתעדל"ת [ד]מעשה המצות וביצ"מ הי' זה שלא ע"י אתעדל"ת כלל). אך גם שהי' אתעדל"ע מצד עצמו לבד אמנם גם בחי' התעוררות [זו] שמצד עצמו הוצרך להיות ע"י התראות³⁸¹ הדם על המשקוף וב' המזוזות ואם לאו לא הי' בחי' הדילוג הזה שמצד עצמו, [והיינו] מטעם הנ"ל דהי' צריך להיות אות וזכרון לבחי' התקשרות העצמי' דכנ"י בעצמו' הרצון [ו]בחי' חו"ג העצמיי' שזהו ציור הפתח [ב]משקוף וב' מזוזות כנ"ל, אך פתח זה הרי עושין לכניסה ויציאה בהעלאו' והמשכות ע"י אתעדל"ת דוקא, אך ע"י שראה את הדם על המשקוף וב' מזוזות דוקא הוא שהי' לאות ברית וזכרון על התקשרות העצמי' דוקא ש[י]הי' מחמת זה אתעדל"ע שמצד עצמו בבחי' אה"ר העצמי' שלמעלה מן הרצון וטעם כו'. וז"ש ועבר הוי' כו' וראה את הדם על כו' אז ופסח הוי' כו' שנתעורר לבחי' דילוג זה³⁸² שאין כל העלאות מ"נ דמועד ושבת מגיע לשם כלל לפי צד, דשנעוץ תחב"ס דוקא, וכמו שיהי' לע"ל שיהי' אור פנימי' הכתר במל' דוקא כו', וזהו מ"ש³⁸³ שמזכירין יצ"מ גם לימוהמ"ש ועוה"ב³⁸⁴ כמשי"ת בעז"ה וד"ל.

[ט ] ומעתה י"ל שרש ענין המצה וד' כוסות שאומרים ההגדה עליהם כו', דהנה מבואר לעיל שבליל א' דפסח יש יתרון מעלה על כל המועדים ושבתות מטעם בחי' הדילוג שמצד עצמו' א"ס ב"ה שלא ע"י אתעדל"ת כלל. אך [הנה] היא הנותנת דבחי' דילוג זה הוא שירד ונגלה למטה מטה מאד שכל הגבוה גבוה יותר ירידתו והתלבשותו למטה יותר לפי שלא יכילנו כל האורות העליונים כמ"ש מדלג על ההרים אף על המדות דא"א וע"י כנ"ל, והיינו שדילוגו הי' למטה בסוף כל המדריגות שהוא בחי' המל' שנק' פתח האוהל כנ"ל וכמ"ש ופסח ה' על הפתח דוקא מטעם שנעוץ תחב"ס דוקא ומשום שראה את הדם על המשקוף כו' כנ"ל. [oldpage_קלד] אמנם הנה מ"מ גם לבחי' דילוג הזה הי' צ"ל שיהי' בחי' הכלים שיכילו וילב[י]שו לאור הגדול הזה למטה דוקא שהוא בכנ"י שהן בבחי' המל' להיות שוכן בהם מבחי' גילוי אוא"ס עצמו שדולג ממקומו העצמי, כי בלתי כלים לא ישכון האור הגדול דעצמו' ממש [למטה ממש] כמו שהוא למעלה בעצמותו ממש כו'. והן הן מצות מצה דאורייתא שציוה ה' להם לאכול מצה בליל א' דפסח³⁸⁵ ומצות ד' כוסות דיין שהן מדרבנן³⁸⁶ דוקא (ושזהו תושב"כ ותושבע"פ ששרשם באו"א³⁸⁷ דאצי'). וזהו שאו' בהגדה פסח שהיו אבותינו³⁸⁸ אוכלי' כו' ומיד או' מצה זו שאנו אוכלים כו' ד[מצות ה]מצה הוא בחי' הכלי לאור דעצמו' א"ס [בכנ"י] וגם ד' כוסות דיין דאפי' עני שבישראל³⁸⁹ חייב בהן מדרבנן כידוע וד"ל.

ולהבין טעם הדבר הנה ידוע דחו"ג דאו"א דאבא מקור החסדים³⁹⁰ בקו ימין חח"ן ואימא מקור הגבו'³⁹¹ בקו השמאל בג"ה³⁹² זהו שיורד ונמשך למטה במל' בבחי' הקטנות שבה, כידוע בענין ויבן ה' אלקים את הצלע כו' שבנין הנוק' הוא מחו"ג דאו"א שנק' הוי' אלקינו כו' וד"ל, וזהו ענין המצה שהוא בחי' החסד דאבא שבא בבחי' הקטנות דנה"י דאבא³⁹³ כנ"ל³⁹⁴ וכמ"ש והוכן בחסד כסא³⁹⁵ וכן כי אמרתי עולם חסד צה, איבנה. וענין הד' כוסות דיין שהוא בבחי' ד' מוחין דאימא³⁹⁶ שבאין למטה במל' בבחי' הקטנות דוקא, והן בחי' הכלים שבמל' להכיל אור העצמו' שבא בבחי' דילוג הנ"ל. ואע"פ שמבואר לעיל דגם בבחי' חו"ג דא"א שנק' הרים עליונים לא יוכל האור דעצמו' להתלבש שם, וכ"ש בחו"ג דאו"א שהוא בחי' אור הכתר בחו"ג³⁹⁷ שנק' טעם גלוי לרצון כנ"ל, אבל דוקא במצה וד' כוסות שהן בבחי' הקטנות דחו"ג דאו"א הוא שיכול האור דעצמו' א"ס להתלבש לפי שבחי' חו"ג דאו"א כמו שהן במקומם בבחי' גדלות המוחין לא יכילו האור הגדול הזה להיותו למעלה מן הרצון וח"ס³⁹⁸ כנ"ל ואיך יתלבש במדות דחו"ג דרצון שבחו"ב כו', אבל בבחי' חו"ג דאו"א דאצי' כמו שהן באין למטה מטה דוקא שהוא בבחי' המל' כשהיא בבחי' הקטנות (ונק' נקודה תחת יסוד³⁹⁹ שז"ש הא לחמא עניא⁴⁰⁰ ) שהוא האמונה הפשוטה שלמטה מן הדעת, והוא במצה שהוא בחי' חסד דאבא בבחי' הקטנות שנק' מיכלא דמהימנותא כו' וכן ד' כוסות דקטנות דאימא שם דוקא יוכל האור דעצמו' להתלבש שם ממש, מטעם כלל הידוע בכ"מ שכל הגבוה גבוה יותר יותר ישפיל א"ע לשכון ולהתלבש במדרגות התחתוני' ביותר, כי לעוצם רוממותו לא יכילנו המדריגה העליונה כו' כ"א דוקא במדריגה התחתונה ונמוכה ביותר (כמ"ש במ"א בענין משלי שלמה⁴⁰¹ דמצד עומק החכ' לא יכילם⁴⁰² ההשגה כ"א בדברי משלים וחידות, וכך נק' התורה מש"ל הקדמוני⁴⁰³ ולכך נתלבשה התומ"צ בדברים גשמיי' דוקא כו') וכה"ג⁴⁰⁴. וכך הוא בענין מצה וד' כוסות [לפי] שהן בבחי' הקטנות דחו"ג דאו"א שם דוקא נתלבש אור דילוג העצמי' דא"ס ממש שאין כל אתעדל"ת בהעלאת מ"נ מגיע לשם כלל בכל המועדים ושבתות כנ"ל וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל בזה ב' דברים הא' למה נתלבש האור דעצמו' בבחי' דילוג הנ"ל בבחי' חו"ג דאו"א דוקא ולא בבחי' חו"ג דא"א שנק' יד החזקה והגדולה שלמעלה מן החכ' והטעם כנ"ל, ואם על המדות דא"א דילג כ"ש על מדות דאו"א, ואם הטעם כנ"ל⁴⁰⁵ שירד בבחי' הקטנות דחו"ג דאו"א זהו עצמו הטעם שיכול להתלבש בקטנות דחו"ג דנה"י דא"א כמ"ש אנכי תרגלתי כו'. ולכאורה זה סותר למ"ש ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה ובזרוע נטוי' שהן בחי' [ב'] זרועו' דא"א דוקא כו'. והב' למה נתלבש בבחי' חו"ג דמצה וכוסות דוקא שהן מחו"ג דחו"ב דהיינו תושב"כ ותושבע"פ דמצה דאורייתא וכוסות דרבנן כו', ומה ענין חו"ג לכאן שהן בחי' המדות שמקבלים מחו"ב לבד ועיקר ענין הדילוג מלמעלה גם מן הרצון וחכ' כנ"ל. אך הנה צה, במבואר לעיל בענין צורת הפתח דבחי' המל' שב' המזוזות הן ב' קוין דחו"ג העצמי' שבפנימי' אור הכתר דוקא ששרשם למעלה ממדות דרצון וחכ' שהי' במ"ת, וז"ש בדמייך חיי דוקא כנ"ל⁴⁰⁶ שלמעלה מא' דאדם כו' והוא במה שהי' עיקר האות בדם שעל המשקוף כו'. וזהו כללות ענין טעם הדילוג הזה בבחי' חו"ג דקטנות דאו"א שבמל' שהוא המצה וד' כוסות ששרשם למעלה מבחי' הגדלות המוחין דח"ס⁴⁰⁷ דמ"ת כנ"ל באורך וד"ל.

וביאור הענין בחי' קטנות דחו"ג דאו"א במצה וד' כוסות, הנה ידוע בענין המצה בכלל שהוא בבחי' קטנות דאור חסד דאבא וז"ש זכרתי לך חסד נעורייך דוקא, וכמו התינוק שהולך ונמשך אחר אביו בלי טעם ודעת כלל רק מפני שכל דבר נמשך לשרשו⁴⁰⁸ למקום שמשם לוקח בתולדתו שזהו רק מצד עוצם⁴⁰⁹ טבע התולדה לבד, ע"כ הוא נמשך אחר אביו ולא אחר זולתו כלל ואינו קורא אבא לאיש אחר רק לאביו לבד, וידוע מארז"ל דאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן⁴¹⁰ דוקא כמו שאנו רואים בתינוק בן שנה⁴¹¹ שמיד שיתחיל לטעום טעם לחם יודע לקרות אבא ואימא. והנה הידיעה הזאת שיודע לקרות אבא אינו [רק] מצד טבע התולדה שנמשך אחריו ממילא כנ"ל ואין בידיעה זו טעם ודעת ושכל שיבין וישיג שהוא אביו איך⁴¹¹ שהולידו, אלא רק הכרה והרגשה עצמי' [וטבעי'] שהוא מכיר את אביו לבד⁴¹² ונמשך אחריו ולא לזולתו. וזהו שנק' בחי' קטנות שלמטה מן הדעת שאינו רק קריאה שקוראו אבא בלא טעם אלא שנראה [כאילו] הוא משיג ומבין שהוא אביו, אמנם שרשו למעלה מן הדעת ושכל שמשיג אח"כ בגדלותו איך שהוא אביו שאינו אלא דבר נוסף על העצם, שעצם הדבר הוא בחי' [ה]הכרה מצד התולדה בטבע והוא העיקר [מה] שקוראו אבא בגדלותו בשנים כמו שקוראו אבא בקטנות[ו] ממש בשוה כו', וכל עצם אינו משתנה⁴¹³ וכל הרכבות שכל וטעם משתנה וחולף כו' וד"ל. וכך הוא בכנ"י כשהן בבחי' הקטנות קוראים לאביהם שבשמים בשם אבא כמו אבינו אב הרחמן⁴¹⁴ כו' וכמ"ש כי אתה אבינו כו' שהוא בלא טעם ודעת והשגה שאין משיגים כלל איך שהוא אביהם רק כתינוק שמכיר לאביו ונמשך אחריו לקוראו אבא כנ"ל. וזהו בחי' האמונה הפשוטה העצמי' שזהו מצד בחי' התולדה בעצם כמ"ש [כי] בנים אתם⁴¹⁵ לה' אלקיכם וכתי' בני בכורי ישראל כו'. וז"ש זכרתי לך חסד נעוריך דוקא לכתך אחרי במדבר כו' כידוע, ואמנם מה שלכל⁴¹⁶ סיבת השגות⁴¹⁷ הכרת התינוק לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן דוקא אם זה מצד טבע התולדה לבד כנ"ל, הענין הוא כידוע [oldpage_קלה] דשרש הלחם צה, גהוא בחכ' דוקא כמ"ש אילן שאכל אדה"ר⁴¹⁸ חטה כו'⁴¹⁹ דחטה הוא כ"ב אתוון דחכ'⁴²⁰ שע"י טעם לחם נתחזק כח הדעת וההכרה שיוכל להכיר את אביו, אע"פ שאין זה רק מצד התולדה ולא מצד ההשגה כלל כנ"ל שאין [ב]קריאה זו השגת שכל וטעם כלל, עכ"ז קודם שיטעום טעם דגן רק יונק חלב אין בו עדיין מבחי' החכ' ודעת לקרות אבא בדבור אע"פ שיכירו ונמשך אחריו וכמ"ש במ"א וד"ל. ומזה יובן ג"כ בטעם ענין המצה שנק' מיכלא דמהימנותא שהוא בבחי' הקטנות דכנ"י באמונה פשוטה לקרות אבא לבד כנ"ל. אך לכאורה מאמר זה דאין התינוק יודע לקרות אלא בטעמו טעם דגן הוא להיפך מענין המצה שאין בה טעם כלל וזהו עיקר המצ[ו'] שלא יהי' בה שאור הנותן טעם כו'.

הענין הוא דעיקר האמונה שבמצה הרי הוא באמיתית מהו"ע ית' שלמעלה מבחי' החכ' דמוחין דאבא כנ"ל שלמעלה מבחי' אדם המוליד במוחין דחו"ב בדומה לו כו' כנ"ל. ומ"ש [כי] בנים אתם כו' כבן הנמשך אחר אביו מצד התולדה כנ"ל זהו בשורש תולדות נש"י מזיווג ויחוד פנימי' דאו"א וזו"נ דאצי' לבד שהוא גילוי אוא"ס שבפנימי' [או"א כו', ואמנם עיקר שרש הראשון דנש"י הוא שעלת' במח'⁴²¹ העצמי' דעצמות אא"ס ממש שלמעלה מבחי' אד"ם דחו"ב ומדו' כמ"ש כי לא אדם הוא כו'] וכמו שיאמרו לע"ל כי אברהם לא ידענו כו' כי אתה אבינו אתה במהו"ע ממש אבינו כו' כנ"ל. ואמנם ע"י ירידת אוא"ס⁴²² בבחי' חסד דקטנות דכנ"י שנק' חסד נעוריך כמו שנמשך התינוק אחר אביו בתולדה אז יעלו ויגיעו לשרשם הראשון העצמי בעצמו' אוא"ס ב"ה ממש להיות אתה אבינו כו'. וזהו עיקר הטעם בענין הדילוג שהי' מבחי' העצמות במל' בהתלבשות במצה דוקא שהוא בחי' קטנות דחסד דאבא [ד]אצי' במל' שהן כנ"י ולא באור חסד ומוחין דגדלות דאבא שהוא שרש הלחם שבחכ' וגם לא במוחין ומדות דא"א שאין זה בחי' העצמו' [ממש] כנ"ל. וזהו שמצות מצה היא בלא הרגשת טעם שהטעם הוא במוחין דאבא, וזהו⁴²³ אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם לחם דוקא, משא"כ במצה שנק' לחם עוני⁴²⁴ שלמטה מן הדעת ושרשו למעלה מבחי' הדעת דאדם מטעם הנ"ל שהאמונה הזאת הי' במהו"ע ממש כמ"ש כי אתה אבינו. ובזה יתורץ כל הנ"ל במה שהי' הדילוג דעצמו' בקטנות דחו"ג דאו"א דוקא מפני שהן המולידים לנשמות⁴²⁵ בבחי' הקטנות דוקא שם שורה מבחי' העצמו' דאת"ה אבינ"ו כו' וד"ל.

צה, ד[י] אך הנה עדיין י"ל למה נתלבש האור דעצמו' בב' דברים הללו דמצה וד' כוסות דאוריי' ודרבנן דוקא. ועוד מ"ש ויוציאנו ביד חזקה כו' משמע דעיקר יצ"מ הי' בחו"ג דא"א כו'. אך הנה ידוע דג' קשרים הן⁴²⁶ ישראל מתקשראין באוריי' ואוריי' בקוב"ה בבחי' סתים וגליא כו', וכמו שישראל עלו במח' בבחי' פנימי' ועצמיות כך אוריי' סתים כו' הוא ח"ע הקדומה שבעצמות ממש וכמ"ש זה ספר תולדות אדם⁴²⁷ וכתי'⁴²⁸ אז ראה ויספרה⁴²⁹ כו' (וכמ"ש במ"א בענין מיילדות העבריות⁴³⁰ ). וגם התומ"צ נק' בבחי' האדם כמ"ש וזאת תורת האדם⁴³¹ ושרשה בעצמו' אוא"ס שלמעלה מבחי' אדם כו'. וזהו הטעם שבחי' דילוג העצמו' הנ"ל ירד ונתלבש בבחי' חו"ג דאו"א שהוא ספר וסופר⁴³² כו' שהוא בא למטה בהתלבשות דמצה וד' כוסות דאורייתא ודרבנן שהן תושב"כ ותושבע"פ שנק' ספר וסיפו"ר⁴³³, כמ"ש בג' דברים ברא⁴³⁴ בספר וסופר וסיפור⁴³⁵ וידוע דתושב"כ באור אבא ותושבע"פ באור אימא כמ"ש שמע בני מוסר אביך⁴³⁶ ואל תטוש תורת אמך, ולהיות שאותיות דתושב"כ ושבע"פ קדמו לעולם⁴³⁷ הנאצל⁴³⁸ והנברא שלמעלה עדיין מציו"ר אד"ם, ע"כ ירד האור דעצמו' ונתלבש במצה דאוריי', שהוא מצוה הא' שקיבלו ישראל אחר מצות הפסח, שמורה על עצם נקודת יהדותם באמונה פשוטה⁴³⁹ העצמי' ממש שכוללת ב' קוין דחו"ג העצמי' כמו לחיות ולא למות כו', שמזה הי' מקור קבלת התורה פב"פ בגדלות דאור אבא כנ"ל שהוא להיות סו"מ וע"ט ע"י הרצון והבחירה בדעת. וע"כ נתלבשו בחי' חו"ג העצמי' הללו בחו"ג דעצמי' התושב"כ ושבע"פ כמו שהי' בשרשם בעצמו' א"ס והן המצה וד' כוסות שהן חו"ג דקטנות דאו"א דוקא, ובשבועות נעשו בבחי' גדלות המוחין שהן שתי הלחם שהן תושב"כ ושבע"פ⁴⁴⁰ שנא' בהן חמץ תאפינה⁴⁴¹ דוקא כמ"ש הטעם במ"א. ושרש הגדלות הזאת לא באה רק מבחי' הקטנות דמוחין דאו"א שבמצה וד' כוסות שהוא ספר וסיפור כמו שהן בשרשן למעלה מבחי' א' דאדם כנ"ל בענין בדמייך חיי בכנ"י כך הוא בתור"ת האד"ם דתורה וד"ל. ובזה יתורץ ג"כ מ"ש ויוציאנו ה' אלקינו ביד חזקה כו' דאין הכוונה על בחי' חו"ג דאו"א⁴⁴² אלא [על] בחי' חו"ג שבעצמות אוא"ס ממש שלמעלה מראש וגלגלתא דא"א כנ"ל בפי' קחם על זרועותי"ו כו' דרישא דמלכא בחו"ג אתתקן כידוע בענין נשיאת כפים כו', וזה הכח הי' ע"י בחי' חו"ג דאו"א⁴⁴³ [שבבחי' קטנות דמוחין דאו"א] שבמצה וד' כוסות⁴⁴⁴ (והעיקר בדם שעל המשקוף וב' מזוזות שהוא בחי' חו"ג צו, אהעצמי' שבאמונה הפשוטה העצמי' כמו שחבקוק העמידן על א'⁴⁴⁵ שהוא האמונה שצדיק באמונתו יחי'⁴⁴⁶ והוא המשקוף שע"ג ב' המזוזות שבציור פת"ח כנ"ל). וז"ש ויוציאנו ה' אלקינו שהוא תושב"כ ושבע"פ ביד חזקה משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וד"ל.

והנה מעתה י"ל מהו ענין הד' כוסות שנתחברו עם מצות מצה דאורייתא כו', להיות שבחי' חסד⁴⁴⁷ דאור אבא (שזהו הא' הכלול כללו'⁴⁴⁸ רמ"ח מ"ע⁴⁴⁹ דחכ' דתורה) מתלבש במצה שנק' מיכלא דמהימנותא שהאמונה כוללת כל המצות והוא בבחי' חסד שבחכ' דוקא רק שהוא בבחי' הקטנות מאד והוא בחי' חטה דלח"ם עני דמצה שהלחם בחכ'. אך במצה שאין בה טעם מורגש [ו]נק' לחמא עניא הוא בבחי' הקטנות דאור אבא כמשל התינוק שיודע לקרות אבא בלא שכל וטעם כנ"ל, וענין הד' כוסות הוא בבחי' הקטנות דד' מוחין דאימא (שהוא תושבע"פ דוקא וד"ל⁴⁵⁰ ). דהנה ידוע דשרש היין הוא בבינה⁴⁵¹ שהוא מקור הגבורה⁴⁵² דקו השמאל כמ"ש אני בינה לי גבורה⁴⁵³ כו', ובחי' החסדים שבבינה הוא יין המשמח את הלב וייטיב לבו ביין להשפיע כל טוב כו' ונכנס יין יצא סוד⁴⁵⁴ שזהו גילוי העלם הטוב הגנוז. וכן בענין השגות אלקות בנסתרות שנק' יינ"ה של תורה⁴⁵⁵, והשמח"ה שביין הוא מ"ש א"ם הבנים שמחה⁴⁵⁶ כי אם לבינה תקרא⁴⁵⁷ כידוע שהוא בחי' גדלות המוחין דאימא, שהוא [השמחה] הנפלא' מעומק ההשגה האלקי' דפנימי' בינה כמו שאומרים שירה על היין⁴⁵⁸ דוקא לפי שהיין מוציא מן ההעלם לגילוי והוא ע"י בחי' השמחה שביין דוקא שטבע השמחה להוציא [oldpage_קלו] מן ההעלם לגילוי וזהו יין המשמ"ח אלקים⁴⁵⁹ כו', ומזה יש שרש לגילוי סודות התורה כמו אגבר"א חמר"א אדרדק"י⁴⁶⁰ כו' וכיין ישן לזקנים⁴⁶¹ כו' כמ"ש במ"א⁴⁶², והוא בחי' יינ"ה של תורה שבבחי' מוחין דגדלות דאימא [ב]תושבע"פ שנק' תורת אמ"ך כו' כמו שבמ"ת הי' בחי' גדלות דמוחין דאבא בחכ' דתורה דחכמת אד"ם תאיר פניו כו' (כמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח לבב אנוש⁴⁶³ להצהיל פנים כו') והוא מ"ש ומלכי צדק⁴⁶⁴ כו' הוציא לח"ם ויי"ן תושב"כ ותושבע"פ כו'.

והנה כמו שבמצה נתלבש [מ]בחי' קטנות דחסד דאבא כנ"ל, כך בד' כוסות דיין דפסח נתלבש מבחי' קטנות דמוחין דאימא דוקא מטעם הנ"ל דבבחי' הקטנות דוקא שם [שוכן] בחי' צו, באור העצמו' בחו"ג שבו העצמי' כו' שלמעלה מבחי' אדם דגדלות (והוא מ"ש בדמיי"ך חיי דם הוא הנפש דקטנות דוקא בבחי' גבורה דאימא דקטנות). דהנה ידוע בענין קידוש על היין בשבת זהו מבחי' מוחין דאימא בבחי' הגדלות כנ"ל בבחי' גילוי ההעלם דיין המשמח אלקי' וכה"ג, וכן יין לקידוש ביו"ט דמועדים לשמחה ביין המשמ"ח דבינ"ה כידוע, אבל כללות ענין ד' כוסות דיין דפסח הוא בחי' הקטנות דיין דבינה שמשמח בהשגה דגדלות כו'. וזהו כמו שנותנין יין לתינוק קטן שתשמח נפשו ולבו ודעתו כו' כחמרא לדרדקי שהתפעלות שמחתו ביין הוא בבחי' הקטנות להוציא כל העלם העצמי' וטבעי' שלו כמו שהוא בתולדה מבטן בלבד, והוא התלהבות [ב]רשפי אש תשוקתו אל אביו ואמו והעיקר בהיפוכו שלא יעזוב אביו ואמו במס"נ ממש שזה נגלה בו ע"י היין המשמח כו', והוא בחי' גבורה דיין שבקטנות דוקא, וכידוע דבינה מינה דינין מתערין בסופה⁴⁶⁵ והוא על המנגד לרצונו כו', וזהו בחי' קו השמאל דבג"ה. ובבחי' הקטנות היינו כמו בחי' גבורה דרשפי אש התקשרות של התינוק לאביו ואמו בשמחתו ביין בלתי יסור מהם בשום דבר המנגד כו'. וכן ענין היין למרי נפש⁴⁶⁶ ש[י]שמח מאד בעצם מהותו שהורם משפלותו וישכח עני ומרת נפשו כו' שזהו שמחת עצמי' הנפש יותר משמחת היין בבחי' גדלות המוחין הנ"ל. וכמו"כ ביצ"מ שהיו מר"י נפ"ש בעצם כמ"ש וימררו את חייה"ם⁴⁶⁷ בעבודה קשה כו' חייה"ם דכנ"י, וע"כ ניתן להם מצות ד' כוסות אפי' לעני שבישראל עני מן הדעת⁴⁶⁸ לשמח מרי נפש והיינו לשמח נפשם באלקי' חיים שיצאו מאפילה לאור גדול⁴⁶⁹, כמו הבע"ת או הגר שמפני שהי' מושקע ברע גמור [ע]"כ כשיוצא מן הרע והתחיל להיות עובד ה' תגדל בו רשפי אש [השמחה] יותר משמחת הצדיקים גמורים באה"ר בתענוגי'. וזהו שמחה שבבחי' הקטנות מבחי' גבור[ו'] דקטנות דבינה שהוא ביין, והוא ענין ד' כוסות דפסח שהן בחי' ד' מוחין דאימא כמו שהן בבחי' הקטנות דוקא ששם הוא עיקר בחי' העצמי' וטבעי' כמו שבאמונה העצמי' דמצה שם הוא עיקר עצמי' ההתקשרות רק שהוא בבחי' קטנות החסד דאבא וד' כוסות הוא בקטנות דגבורה דאימא, והן בחי' חו"ג העצמי' כנ"ל כמו לחיות ולא למות בכלל שזהו תושב"כ ותושבע"פ כמו שהן בשרשן למעלה מבחי' אד"ם דגדלות, [ו]כידוע דעיקר תושבע"פ הוא היראה⁴⁷⁰ כו' והיינו ענין סו"מ וע"ט בעצם שהן ב' המזוזות כנ"ל וד"ל.

צו, גונמצא [מובן] דבחי' קטנות דחו"ג דאו"א דתושב"כ ושבע"פ חסד דאבא מתלבש במצה דאורייתא וגבורה דאימא דמינה דינין מתערין בד' כוסות נתלבש⁴⁷¹ במל' כשהיא בבחי' הקטנות הא לחמא⁴⁷² כו', וע"י המצה והכוסות הן בחי' הכלים שבמל' המלבישים ומכילים לעצמו' אוא"ס הבא בבחי' דילוג הנ"ל וד"ל. וזהו [ש]אחר שאומר פסח זה⁴⁷³ כו' ע"ש שפסח הוי' כו' אומר⁴⁷⁴ מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא כו' עד שנגלה עליהם מלך כו' הקב"ה בכבודו ובעצמו⁴⁷⁵ כו', דהנה מבואר לעיל בענין הדם שראה על המשקוף כו' שזהו למעלה מבחי' א' דאד"ם שהוא החכ' בבחי' הגדלות, ואמנם הד"ם שהוא בבחי' הקטנות חסר בו הא' להיות[ו] בבחי' עצמי' הנפש דבחי' יחידה טרם שבא לבחי' רצון וחכ', וז"ש בדמיי"ך [חיי] דוקא כו'. וזהו שמזכירין יצ"מ גם לעוה"ב שנא' כל ימי חייך⁴⁷⁵ כו' לפי שבחי' הקטנות דאו"א שבמצה [ו]פסח [ב]ד"ם שע"ג המשקוף כו' [י]תעלה לע"ל יותר מבחי' הגדלות דמ"ת וכמ"ש יחיינ"ו מיומי"ם שזהו בחי' גדלות המוחין דאו"א בתושב"כ ושבע"פ⁴⁷⁶ במ"ת, יקימנו ונחי' לפניו בעוה"ב שיהי' מעלי' דקטנות דפסח דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וז"ש כימי צאתך⁴⁷⁷ מאמ"צ דוקא אראנו נפלאות שהוא מ"ש אהי' אשר אהי' בעוה"ב, והן ב' עליות דימוהמ"ש ועוה"ב, דעלי' דמשיח הוא בבחי' ג"ר דע"י⁴⁷⁸ ובעוה"ב במהו"ע ית' ממש שנק' סדכ"ס, וזהו אראנו נפלאות ב' מדרגות בהעלם העצמו' שנק' פל"א למעלה מאל"ף דאד"ם כידוע וד"ל. וזהו רק מבחי' קטנות דפסח דוקא כמ"ש כימי כו', וזהו שאו' מצה זו כו' עד שנגלה עליהם [כו'] בכבוד"ו ובעצמ"ו, פי' בכבודו הוא בחי' כבודו העצמי' שירד בבחי' דילוג חסד דהוי' דז"א שיהי'⁴⁷⁹ בבחי' קטנות דחסד דאבא [ש]בז"א, ובעצמו הוא מלשון עצמות["ו] שז"ש בבנין המל' זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת והוא בחי' תושבע"פ⁴⁸⁰ [מל'] קרינן לה⁴⁸¹ שבנינה מגבורות וחסדים דאבא ואימא דקטנות כנ"ל וכמ"ש ויבן ה' אלקים צו, דאת הצל"ע כו' כנ"ל, וז"ש וה' הכה [כל בכור] הוא וב"ד דוקא כו' וד"ל.