תקפה
הנסכים מהו, הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין10 כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, והענין דבד"כ נסכים הם בחי' המשכה11 למטה והם היו מג' מינים שמן יין וסולת12 שרומזי' לג' בחי' חב"ד, שמן בחי' חכ'13 ויין הוא בחי' בינה14 כנודע וסולת הוא בחי' דעת וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא15 עד שיטעום טעם דגן כו', ולכן הקורא ק"ש כו', דהנה העולה היא בחי' העלאה16 מלמטלמ"ע (שהיא כולה כליל17 ) ועי"ז נמשך בחי' מנחה שהיא בחי' המשכה כנודע וע' בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בענין מ"ן ח' ה'18, וזבח הוא קרבן שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך נסכים שהם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, ולכן דימה הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה כו', כי ק"ש הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע ואהבת כו' בכל מאדך19 בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באה"ע ואה"ר, ועי"ז נמשך ההמשכה ע"י התפילין, והקורא ק"ש בלא תפילין הוא דומה ממש למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים כו'. היוצא מזה שנסכים הם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, אכן באופן ושרש המשכתה יש שני בחי' הא' הוא בחי' ניסוך היין והב' הוא בחי' ניסוך המים, ולהבין שרש ההפרש שביניהם, דהנה ביין כתי' החדלתי את תירושי המשמח אלקי' ואנשים (בשופטים ט'20 ) וארז"ל אם אנשים משמח אלקי' במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין21, וא"כ צ"ל שזה שאומרים שירה על היין עי"ז הוא משמח את שם אלקי', וצ"ל ענין ופי' שמשמח ש' אלקי'.
והענין הוא, דהנה בריאת העולמות הוא מבחי' מדות22 וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה23 שעולמות הוא מבחי' חסד ועד"ז מכל המדות (רק שאפ"ל שמפני שהחסד הוא יומא דאזיל עם כולהו יומין24 לכן כתי' חסד יבנה, וגם כי עיקר הבנין הוא
הערות
- 10. כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, סע"ב. ראה (ולהבא בסמוך בפנים) לקו"ת שלח מב, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע א'רא ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' יא. סה"מ תרל"ח ע' מ ואילך.
- 11. נסכים. . המשכה : ראה בהערה שלפנ"ז.
- 12. נסכים. . שמן יין וסולת : שלח פט"ו.
- 13. שמן. . בחי' חכ' : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 159.
- 14. ויין. . בינה : ראה זהר נשא קכז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' לג. וש"נ. בראשית ע' תקעא.
- 15. אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
- 16. העולה. . העלאה. . וזבח. . העלאה : ראה סה"מ תרמ"ד ע' רסז.
- 17. העולה. . כולה כליל : ויקרא א, ט. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות רפ"ו.
- 18. בת"א. . מנחה. . מ"ן ח' ה' : וישלח כה, ד. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' ע (הנחת הר"מ — נוסח א). ע' עא (הנחת כ"ק אדה"א — נוסח ב). תו"ח וישלח קצ, ד.
- 19. ואהבת כו' בכל מאדך : ע"פ ואתחנן ו, ה.
- 20. החדלתי את תירושי. . בשופטים ט' : פסוק יג.
- 21. אם אנשים משמח. . שירה אלא על היין : ברכות לה, א.
- 22. בריאת העולמות הוא מבחי' מדות : לפיסקא זו ראה גם אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תקנ וע' תקנה. המשך וככה תרל"ז פכ"ח. הנסמן בסה"מ תרל"ג ח"ב כאן ע' תקמ. תרל"ח ע' יד. ולסיום הפיסקא ראה גם לעיל מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה בתחילתו.
- 23. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 24. יומא דאזיל עם כולהו יומין : לעיל ח"א (בחלק המאמרים) בסוף מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול מציין: זח"ג אמור קג, ע"ב. ראה גם הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'לה.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ו׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות העולה כמשפטה הכתובה בתורה וכיצד מעשה העולה שוחט וזורק הדם כמו שביארנו ומפשיט ומנתח ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה:
צמר שבראשי כבשים ושיער שבזקן התיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין מקטירין את הכל ואם פרשו לא יעלו שנאמר עולותיך הבשר והדם וכולן שפקעו מעל המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזיר:
איברים שפקעו מעל המזבח אם יש בהן ממש אפילו פקעו אחר חצות הלילה יחזיר שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה ואם אין בהם ממש אפילו פקעו קודם חצות לא יחזיר נתחרך הבשר ויבש עליהן כעץ ופקעו קודם חצות יחזיר אחר חצות לא יחזיר:
כשמנתח איברי העולה מוליכין את כל הנתחים לכבש ומולחין אותם שם ואחר כך מעלין כל האיברים לראש המזבח ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו על גבי הדשן שבאמצע המזבח וזורק כל האיברים על האש שנאמר הבשר והדם כשם שהדם בזריקה כך כל הבשר בזריקה ואחר שזורקן חוזר ועורך אותן על האש שנאמר וערך הכהן אותם ואיברים שצלאן ואח"כ העלן למזבח אין בהם משום ריח ניחוח:
כיצד מנתחין את העולה לא היה שובר את הרגל אלא נוקבו ותולה בו ומפשיט ואם היה שור מפשיטו בלי תלייה ומפשיט עד שהוא מגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו לכהן וחותך את הכרעים ונותנן לאחר ומשלים את ההפשט וקורע את הלב ומוציא את דמו וחותך את הידים ונותנן לאחר עלה לרגל ימיני חותכו ונותנו למי שזכה בראש ושתי ביצים עמה ואחר כך קורע את הבהמה עד שיגלו (את) המעים ונוטל את הפדר ונותנו על הראש מלמעלה על בית השחיטה ונוטל את הקרביים ונותנן לאחר:
הולך ומדיחן במים שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים לא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין וכל המימות כשרין כמה מדיחן הכרס מדיחין אותה בבית [המדיחין] כל צרכה הקרבים אין פוחתין משלש פעמים ומדיחין אותן על שלחנות של שיש שבין העמודים:
נטל את הסכין ומפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ואינו מזיז הכבד ממקומו ונוקב את החזה ונותנו לאחר ועולה לדופן הימנית וחותך ויורד עד השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה לאחר והכבד תלויה בה:
בא לו לגרה מניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן חותכה ונותנה לאחר והקנה והלב והריאה תלויין בה בא לו לדופן השמאלית ומניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתי הדפנות ארבע צלעות בזו וארבע צלעות בזו חותכה ונותנה לאחר והשדרה עמה והטחול תלוי בה:
בא לו לעוקץ חותכו ונותנו לאחר והאליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמה נוטל את הרגל השמאלית ונותנה לאחר וכסדר זה מפשיטין ומנתחין עולת בהמה ואלו הן הנתחין האמורין בתורה ונתח אותה לנתחיה:
בכמה מוליכין את האיברים לכבש אם מן הצאן היא העולה מוליכין אותה ששה:
הראשון בראש וברגל הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטה למעלה והפדר עליה והרגל של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ:
השני בשתי הידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ:
השלישי בעוקץ וברגל העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו והרגל של שמאלו בשמאלו ובית עורן לחוץ:
הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו:
החמישי בשתי דפנות של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ:
הששי בקרבים נתונין בבזך וכרעים על גביהן מלמעלה אם היתה העולה כבש או עז אבל אם היתה איל מוליכין הקרבים שנים וכן הסלת של נסכיה ביד אחד והיין ביד אחר ואם היה איל הסלת בשנים והיין בשנים:
נמצאת למד שהכבש או העז מוליכין אותו שמונה למזבח והאיל מוליכין אותו אחד עשר:
השור מוליכין אותו ארבעה ועשרים הראשון מוליך את הראש והשני והשלישי מוליכין הרגל של ימין והרביעי והחמישי מוליכין את העוקץ והששי והשביעי מוליכין את הרגל של שמאל והשמיני מוליך את החזה והגרה מוליכין אותה שלשה תשיעי ועשירי ואחד עשר ומוליכין שתי הידים בשנים ושתי הדפנות בשנים והקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה הרי ארבעה ועשרים:
ולמה לא יחלקו האבר הגדול של שור לחלקים שנאמר ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים בד"א בעולות הצבור אבל עולות היחיד אם רצו להוליך נתחיה בפחות מאלו או ביותר מוליכין:
עולת העוף כיצד היתה נעשית עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית והיה מולק שם את ראשה ממול ערפה ומבדיל ואם לא הבדיל פסולה וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מן החוט שבאמצע המזבח ואם מצה דם הראש ולא מצה דם הגוף פסולה מצה דם הגוף ולא מצה דם הראש כשירה:
ונוטל את הראש ומקיף בית מליקתו למזבח וסופגו במלח וזורקו על גבי האישים ובא לו לגוף והסיר את המוראה והעור שעליה בידו עם הנוצה ואת בני מעים היוצאין עמה ומשליכן לבית הדשן:
ושסע אותו בכנפיו בידו בלא סכין ואינו צריך להבדיל שנאמר לא יבדיל ואם הבדיל כשר וסופגו במלח וזורקו על גבי האישים לא הסיר את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעים ולא ספגה במלח כל ששנה בה מאחר תמצית הדם כשירה:
כיצד מולקין קוצץ ויורד בצפורן ממול עורף אם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד בצפורן דורס ואם נעקרו הסימנים אינו חושש וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר שאם חתך רוב בשר הרי זו כמתה קודם שיגיע לסימנין וצריך לחתוך שני הסימנים בעולה כשהוא יורד והמולק בסכין או מן הצדדין אינה מליקה אלא כמי שחנק או נחר וכל העורף כשר למליקה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

