תתקמא
באדם שע"ד שחביבה עליו מצוה עליה כמה פעמים, א' וב' וג' פעמים, אבל נסה"מ לא מצינו כלל בתורה. והעיקר הוא הלמ"מ8 אך רבנן סמכוה על רמז דקרא9 אבל א"ל10 הלמ"מ לא נוכל ללמוד מהרמז זה כי באמת באותיו' הנוספים ג"כ מובן הפשט, משמע מזה דנה"י גבוה מנה"מ, ובאמת נסה"מ גבוה יותר מנסה"י, כי בנס"מ כתי' ושאבתם מים בששון וששון הוא מד' גבוה משמחה11, וכן אי' חסידים הראשונים הי' מרקדין12 ואבוקה של אור בידיהן, שזהו"ע מד' גבוה, וכן אי' מי שלא ראה שמבה"ש לא ראה שמחה מימיו13 משמע מזה דנה"מ גבוה יותר, וצ"ל למה לא מבואר בתו' נה"מ. אך י"ל דהיא הנותנת מחמת שנה"מ הוא מד' גבוה ע"כ לא תוכל להתלבש באותי' התורה.
ולהבין זה צ"ל בכלל ענין הנסכים הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין14 כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, וענין הנסכים הוא בכלל המשכות15, ובנסכים הי' ג' דברים שמן יין וסולת16, שמן הוא חכ'17 יין הוא בינה18 וסולת הו"ע דעת19 כמארז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא20 עד שיטעום טעם דגן ומאחר שמפעיל דעת ה"ה בעצמו דעת, ובכלל הוא המשכות חב"ד, וע"כ כל הקורא כו' עולה בלא מנחה עולה הוא העלייה ממטלמ"ע שעולה כולה כליל22 ומנחה הוא מ"נ ח"ה23 שע"י העליות מ"ן ממשיכים מחכ' בה' בהבראם בה' בראם24, או למעלה יותר ח' הוא ממזל שמיני ונוצר25 ממשיכים בה' בראם, וזבח הוא מלמטלמ"ע21 בלא נסכים המשכה מלמעלמ"ט ובנסכים הי' ב' מד' נה"י ונה"מ.
הערות
- 8. נסה"מ. . הלמ"מ : בלקו"ת סוכות (כאן) עט, ד מציין: ”סוכה ל"ד א' זבחים ק"י ע"ב". רמב"ם שבהערה 3.
- 9. רבנן סמכוה על רמז דקרא : שבת קג, סע"ב. תענית ב, סע"ב.
- 10. א"ל : אי לא.
- 11. וששון. . גבוה משמחה : ראה גם אוה"ת מג"א ע' קנב. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב ע' תקפז.
- 12. חסידים הראשונים הי' מרקדין : ראה סוכה נא, סע"א ואילך (במשנה).
- 13. מי שלא ראה. . מימיו : סוכה נא, א (במשנה).
- 14. כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, סע"ב. ראה (ולהבא בסמוך בפנים) לקו"ת שלח מב, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע א'רא ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' יא. סה"מ תרל"ח ע' מ ואילך.
- 15. נסכים. . המשכות : ראה בהערה שלפנ"ז.
- 16. ובנסכים. . שמן יין וסולת : שלח פט"ו.
- 17. שמן הוא חכ' : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ט ובהערה 159.
- 18. יין הוא בינה : ראה זהר נשא קכז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' לג. וש"נ. בראשית ע' תקעא.
- 19. וסולת הו"ע דעת : לקו"ת שלח מב, א.
- 20. אין התינוק יודע לקרוא אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
- 22. שעולה כולה כליל : ויקרא א, ט. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות רפ"ו.
- 23. מנחה. . מ"נ ח"ה : ראה תו"א וישלח כה, ד. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 18.
- 24. בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 25. ממזל. . ונוצר : כ"ה בכ"מ ומהם — מאמרי אדה"א בראשית ע' רנה. במדבר ח"ב ע' תעו. דברים ח"ב ע' שעז. וש"נ.
- 21. עולה. . ממטלמ"ע. . וזבח הוא מלמטלמ"ע : ראה סה"מ תרמ"ד ע' רסז.
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ו׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה לעשות העולה כמשפטה הכתובה בתורה וכיצד מעשה העולה שוחט וזורק הדם כמו שביארנו ומפשיט ומנתח ומקטיר כל הנתחים על גבי המזבח שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה:
צמר שבראשי כבשים ושיער שבזקן התיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין מקטירין את הכל ואם פרשו לא יעלו שנאמר עולותיך הבשר והדם וכולן שפקעו מעל המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזיר:
איברים שפקעו מעל המזבח אם יש בהן ממש אפילו פקעו אחר חצות הלילה יחזיר שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה ואם אין בהם ממש אפילו פקעו קודם חצות לא יחזיר נתחרך הבשר ויבש עליהן כעץ ופקעו קודם חצות יחזיר אחר חצות לא יחזיר:
כשמנתח איברי העולה מוליכין את כל הנתחים לכבש ומולחין אותם שם ואחר כך מעלין כל האיברים לראש המזבח ומסיר גיד הנשה בראש המזבח ומשליכו על גבי הדשן שבאמצע המזבח וזורק כל האיברים על האש שנאמר הבשר והדם כשם שהדם בזריקה כך כל הבשר בזריקה ואחר שזורקן חוזר ועורך אותן על האש שנאמר וערך הכהן אותם ואיברים שצלאן ואח"כ העלן למזבח אין בהם משום ריח ניחוח:
כיצד מנתחין את העולה לא היה שובר את הרגל אלא נוקבו ותולה בו ומפשיט ואם היה שור מפשיטו בלי תלייה ומפשיט עד שהוא מגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו לכהן וחותך את הכרעים ונותנן לאחר ומשלים את ההפשט וקורע את הלב ומוציא את דמו וחותך את הידים ונותנן לאחר עלה לרגל ימיני חותכו ונותנו למי שזכה בראש ושתי ביצים עמה ואחר כך קורע את הבהמה עד שיגלו (את) המעים ונוטל את הפדר ונותנו על הראש מלמעלה על בית השחיטה ונוטל את הקרביים ונותנן לאחר:
הולך ומדיחן במים שנאמר והקרב והכרעים ירחץ במים לא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין וכל המימות כשרין כמה מדיחן הכרס מדיחין אותה בבית [המדיחין] כל צרכה הקרבים אין פוחתין משלש פעמים ומדיחין אותן על שלחנות של שיש שבין העמודים:
נטל את הסכין ומפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ואינו מזיז הכבד ממקומו ונוקב את החזה ונותנו לאחר ועולה לדופן הימנית וחותך ויורד עד השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה לאחר והכבד תלויה בה:
בא לו לגרה מניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן חותכה ונותנה לאחר והקנה והלב והריאה תלויין בה בא לו לדופן השמאלית ומניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתי הדפנות ארבע צלעות בזו וארבע צלעות בזו חותכה ונותנה לאחר והשדרה עמה והטחול תלוי בה:
בא לו לעוקץ חותכו ונותנו לאחר והאליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמה נוטל את הרגל השמאלית ונותנה לאחר וכסדר זה מפשיטין ומנתחין עולת בהמה ואלו הן הנתחין האמורין בתורה ונתח אותה לנתחיה:
בכמה מוליכין את האיברים לכבש אם מן הצאן היא העולה מוליכין אותה ששה:
הראשון בראש וברגל הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית שחיטה למעלה והפדר עליה והרגל של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ:
השני בשתי הידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ:
השלישי בעוקץ וברגל העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו והרגל של שמאלו בשמאלו ובית עורן לחוץ:
הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו:
החמישי בשתי דפנות של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ:
הששי בקרבים נתונין בבזך וכרעים על גביהן מלמעלה אם היתה העולה כבש או עז אבל אם היתה איל מוליכין הקרבים שנים וכן הסלת של נסכיה ביד אחד והיין ביד אחר ואם היה איל הסלת בשנים והיין בשנים:
נמצאת למד שהכבש או העז מוליכין אותו שמונה למזבח והאיל מוליכין אותו אחד עשר:
השור מוליכין אותו ארבעה ועשרים הראשון מוליך את הראש והשני והשלישי מוליכין הרגל של ימין והרביעי והחמישי מוליכין את העוקץ והששי והשביעי מוליכין את הרגל של שמאל והשמיני מוליך את החזה והגרה מוליכין אותה שלשה תשיעי ועשירי ואחד עשר ומוליכין שתי הידים בשנים ושתי הדפנות בשנים והקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה הרי ארבעה ועשרים:
ולמה לא יחלקו האבר הגדול של שור לחלקים שנאמר ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים בד"א בעולות הצבור אבל עולות היחיד אם רצו להוליך נתחיה בפחות מאלו או ביותר מוליכין:
עולת העוף כיצד היתה נעשית עולה לכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית והיה מולק שם את ראשה ממול ערפה ומבדיל ואם לא הבדיל פסולה וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מן החוט שבאמצע המזבח ואם מצה דם הראש ולא מצה דם הגוף פסולה מצה דם הגוף ולא מצה דם הראש כשירה:
ונוטל את הראש ומקיף בית מליקתו למזבח וסופגו במלח וזורקו על גבי האישים ובא לו לגוף והסיר את המוראה והעור שעליה בידו עם הנוצה ואת בני מעים היוצאין עמה ומשליכן לבית הדשן:
ושסע אותו בכנפיו בידו בלא סכין ואינו צריך להבדיל שנאמר לא יבדיל ואם הבדיל כשר וסופגו במלח וזורקו על גבי האישים לא הסיר את המוראה ולא את הנוצה ולא את בני מעים ולא ספגה במלח כל ששנה בה מאחר תמצית הדם כשירה:
כיצד מולקין קוצץ ויורד בצפורן ממול עורף אם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד בצפורן דורס ואם נעקרו הסימנים אינו חושש וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר שאם חתך רוב בשר הרי זו כמתה קודם שיגיע לסימנין וצריך לחתוך שני הסימנים בעולה כשהוא יורד והמולק בסכין או מן הצדדין אינה מליקה אלא כמי שחנק או נחר וכל העורף כשר למליקה:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.