להבין שרש ענין פסח ומצה

צו, דביאור בענין פסח ומצה מאדמו"ר שי'

להבין שרש ענין פסח ומצה¹, הנה תחלה יש להקדים בשרש ענין ההשתלשלו' בכלל בע"ס דאצי' שהן מקור לג' עולמות בי"ע כידוע במא' אפיקת י' תיקונין² וקרית לון י"ס כו' רק לאחזאה³ לאתנהגא בהון עלמין כו', דהגם שע"ס דאצי' נק' מקור ממש לעולמות הנבראי' בע"ג ותכלית, מ"מ אין ערך כלל וכלל לבריאה עם בחי' אור האצי'⁴ עצמו אע"פ שנתצמצם אור דאצי' בכלים מכלים שונים (פנימי אמצעי חיצון⁵ כו'), ורק מחיצוניות דחיצוניות הכלים דז"א מאיר ונמשך במל', ומבחי' המל' בבי"ע נמשך ג"כ [ב]צמצום והעלם דמסך המפסיק בין האצי' לבריאה⁶ כו' שהרי א' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד⁷ שהן או"כ דאצי' חד ממש ביחו"ע דעצמות המאציל שהוא בבחי' הא"ס ממש ולז"א א"א לומר⁸ בגילוי אור דאצי' בבי"ע אפי' רק בבחי' הארה דהארה בריבוי הצמצומי' והעלמות שאין זה ממהות ועצמות דאורות האצי' ממש רק בבחי' התגלות מציאות[ן] לבד ולא מהות[ן] ממש (וביאור הפרש זה בין מציאות למהות ית' בסמוך כו'). ועוד יש להבין מ"ש בזהר [ד]בחי' המל' דאצי' דלית לה מגרמה כלום⁹ כו' [כ]אור הלבנה כו' ונק' אספקלריא דלא נהרא¹⁰ כו' (והוא מ"ש ה'¹¹ במראה אליו¹² כו' ונק' מראה דמות כבוד ה'¹³ כו'). והנה ביאור ענין בחי' מדת המל' למעלה ידוע צז, אשזהו בא ממדת מל' דאצי' [ו]מאצי' לבי"ע ע"י צמצום ולבוש דוקא כמ"ש ה' מלך גאות לבש¹⁴ שכדי שיהי' בבחי' גאות והתנשאות על העולמות להיות מלך על עם כו' זהו דוקא ע"י ש[מ]תצמצם בעצמו ע"י לבוש ומסך המעלים אור העצמות, כי מצד אור העצמות דאצי' הרי אין הבריאה בע"ג ערוך לו כלל וכלל, וגם אין עוד מלבדו¹⁵ כו' שלא יתכן שם לומר בבחי' התנשאות על זולתו ונק' מלך [ה]מרומם לבדו¹⁶ כו', וכמ"ש נכון כסאך מאז¹⁷ כו', ולזאת מה שנק' מלך על עם נפרד בחי' ב"ג נק' אספקלריא דלא נהרא כו' ולית לה מגרמה כלום כו' וד"ל.

וביאור הענין הנה מה שא' דלית לה מגרמה כלום יש בזה ב' פי'¹⁸, הא' דלית לה אור מצד עצמה רק מה שמקבלת מן המשפיע כמו הלבנה שאין לה אור עצמי¹⁹ כ"א מה שמקבלת אור מן השמש כעני [ודל] דלית לי' מגרמי' כלום רק מה שנותני' לו [ה]עשירים וגומלי חסדים כו', ופי' הב' דלית לה מג"כ כ"א מה שמקבלת מלמטה למעלה ע"י העלאת מ"ן ממלאכים ונשמות דבי"ע. והענין הוא, דב' הפי' אמת להיות שבאמת אין ערוך כלל לנברא עם הבורא²⁰ ית' וכדי שירצה ברצון להיות מלך על עם צריך להיות ע"י צמצום גדול כנ"ל, ואמנם יש בזה ב' סיבות הא' מלמעלה למטה, והוא שיומשך מעצמות כח החסד שבחכ' ומדות עליונות דז"א דאצי' כמ"ש והוכן בחסד כסאך²¹ דבנין המל' מבחי' החסדי' דאו"א וז"א כו' שעי"ז יעלה ברצונו לצמצם א"ע להיות מלך גאות לבש כו' כנ"ל, והיינו מה שמצמצם א"ע מבחי' ההתנשאות בעצם דמדת מל' דאצי' למעלה בבחי' האצי' (כמו [שיש] מדה [זאת] דהתנשאות בעצם מצד בחי' אדם רק שאינו בבחי' התפשטות וגילוי כמו [ה]התנשאות על זולתו²² כידוע ומבואר במ"א) להיות בבחי' התנשאות על העולמות, כמו שאו' אדון עולם²³ אשר מלך בטרם כל יצור נברא שזהו מלך המרומם לבדו מאז בבחי' [oldpage_קפה] התנשאות העצמי' כנ"ל ולעת נעשה בחפצו ורצונו כל העולמות אזי נקרא שמו מלך על עם נפרד שזהו המתנשא מימו"ע לבד שאין ערוך כלל ביניהם כנ"ל, ועכ"ז מתצמצם בעצמו ע"י מדות דחכ' ורצון העליון שמשפיעי' למדה זו דבחי' המל' מלמעלה למטה דוקא כו' וד"ל. ודוגמא לזה מה שאומרים י"פ דמלכיות בר"ה²⁴ שמביאים ראי' מתנ"ך שנא' שם בחי' המל' כמו ה' ימלוך לע"ו²⁵ וכה"ג בכתובים ו[ב]נביאים כדי שעי"ז יומשך מח"ע דתורה ש"מ למדות דז"א להיות רצונו למלוכה זאת שנק' כתר מל' דאצי' שמכתירים אותו מלמעלה צז, בדוקא, וע"כ נק' אספקלריא דלא נהרא מעצמה רק מכח המאיר על מדה זו מלמעלה דהיינו מח"ע ומדות שברצה"ע דכ"ע כמ"ש דכתר מל' איהו כ"ע²⁶ כו'. וזהו כמו הלבנה דלית לה אור מעצמה כ"א מה שמקבלת משמש כך שמש הוא אור אבא²⁷ בז"א שנק' שמשא²⁸ כידוע בזהר ומאיר למל' שנק' לבנה²⁹ ואז נעשה המל' כתר לבי"ע בבחי' מלך על עם כנ"ל וד"ל.

והפי' הב' במה שאמר דלית לה מגרמה כלום כ"א מה שמקבל מלמטה למעלה גם זה אמת, דהנה אנו רואים שיש במדה זאת דהתנשאות שנתעוררה בלב מצד העלאה מ[ל]מטה למעלה דוקא, וכמו המלך ושר גדול שבלתי התעוררות מאנשי המדינה שמעלים רצון שלהם בביטול גדול לקבלו למלך לא יתעורר בעצמו בבחי' ההתנשאות ואף לא ברצון לזה כלל, וכל שמתעוררי' מלמטה יותר, יותר יתעורר ברצון בהתנשאות זאת והוא כתר מלוכה שמכתירים אותו מאנשים ועבדים הנאמנים, ואם אין עם אין מלך ואין מלך בלא עם³⁰ כידוע, ונמצא שכתר מל' זה נעשה מלמטה למעלה דוקא שמן העם ועבדים עיקר הסיבה [לבחי' ה]התנשאות של המל'. וכמו"כ במלאכים עליונים דבי"ע שמעלים מ"ן בתשוקה גדולה לקבל עליהם עומ"ש באהוי"ר וכמו שאו' וכולם מקבלים³¹ עליהם עומ"ש כו'. וזהו שאומרים בקדושה דמוסף כתר יתנו לך מלאכים כו' ועמך ישראל קבוצי מטה³² בקבלת עומ"ש בתומ"צ שהוא פנימיות כתר המל' יותר ונק' הדר מלכותו³² (כמ"ש במ"א) (והוא מה שאו'³³ אמרו לפני מלכיות³⁴ שתמליכונ"י עליכ"ם [דוקא] שאומרים י"פ דמלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם³⁵ ואח"כ יהי' מלך לעולם [כו']). ולפי"ז מה שהמל' נק' אספקלריא דלא נהרא מצד עצמה היינו רק מחמת העלאת מ"ן מלמטה דוקא (וזהו כמו המלך ואדון ושר שהכל משפיעים לו ונותנים לו כל צרכו בכבוד גדול עד להעשירו עושר גדול ובכח זה מתגדל ומתרומם ומושל עליהם דוקא שנמצא שהוא מקבל מן הכל ואח"כ נק' מלך ושר לנהוג אותם בחן ו[ב]חסד וכרועה צאן כו' להשפיע להם מרב טובו ולהגן עליהם מכל אויב כו').

ונמצא מובן מכ"ז דב' הפירושי' במה שא' דמל' לית לה מג"כ אמת שמקבלת מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע לחדש האור דרצון וחכ' ומדות דמל' ואינם סותרים זא"ז כלל (וזהו שא' בזהר דהמל' נק' אבן ספי"ר³⁶ דגוונין דספיר כו' לפי אופן צז, גהעלאה מלמטה או לפי אופן המשכת האור מלמעלה כו' וד"ל). אלא שההפרש הוא בחי' העלאת מ"ן דעולמות שמחדשים כת"ר למל' שיחזור הארת³⁷ אור האצי' בבי"ע להיות מל' כ"ע³⁸ דהיינו מה שכבר נתצמצם בלבוש מל' שלא יסתלק כו' [שנק' ע"י דבריאה (כמשי"ת)], אבל המשכה דכ"ע וחו"ב ומדות דאצי' למל' הוא בחי' השפעה חדשה לחדש מקור ושרש דמ"ד³⁹ המל' כמו שהיא בבחי' האצי' שיומשך משם רצון מחדש במל' להיות כתר לנבראים כמו בר"ה וכה"ג שזהו עיקר בנין המל' כידוע. וזהו פי' האמיתי יותר במה שא' דהמל' לית לה מגרמה כלום דהיינו דלית לה אור עצמי'⁴⁰ להיות ראש ומקור להשפיע לעולמות מאין ליש בלתי שתקבל הארה בעצמה תחלה מן המשפיע שהוא מדות דחכ'⁴¹ דאד"ם העליון דאצי' וכנ"ל. וזהו כמו הלבנה שלא תאיר עצם⁴² הארתה על הארץ אם לא שקיבלה אור השמש בקירובה תחלה ואח"כ בריחוק מקום תאיר אור לארץ (והוא אור השמש ולא אור עצמה וי"א שהוא אור עצמה⁴³ דוקא וכאשה כי תזריע⁴⁴ כו' כמ"ש במ"א). וכמו"כ בענין סיבת ההתנשאו' דמל' להיות מלך על עם זהו בא מלמעלה דוקא ולא מלמטה (ואע"פ שמעוררי' רצון למל' מלמטה זהו התעוררות לבד ולא שיחודש האור בעצם אור המדה הזאת רק מה שמקבלת מלמעלה כנ"ל וד"ל).

[ב] אך לפי המבואר ממשל מלך כו'⁴⁵ שיכתירו אותו אנשי המדינה וכן ממה שיעשירו אותו ברוממות וגדולה שכ"ז הוא בחי' מקבל מלמטה דוקא ואיך יובן כמו זה במל' דרקיעא, שאיך יוכל להיות התעוררות רצון למל' דלעילא להיות מלך על עם נפרד מאתעדל"ת דמלאכים ונשמות דבי"ע שהן ב"ג שאין ערוך כלל אליו, וגם מה שמהם וע"י ביטול היש לאין עי"ז דוקא משפיע⁴⁶ אורות במל' שמזה נעשה בחי' מלך כו'. אמנם ההכרח לומר כן דמצינו [ב]כתובים רבים כן כמו שישעי' ראה ה' צבאות⁴⁷ יושב על כסא רם ונשא כו' ושרפים עומדים ממעל לו שש כנפיים לא' כו' ואו' קדוש⁴⁸ כו', והיינו בחי' כת"ר מל' דבריאה בכת"ר מל' ע"כ⁴⁹ רם כו' ושרפים דעולם הבריאה⁵⁰ או' קדוש הוי' צבאות וכמו"כ יחזקאל ראה מרכבה דיצי' באופנים⁵¹ וחיוה"ק כו' שהוא כתר מל' דיצי' כו' וזכרי' ראה מרכבה דעשי' ששם מאיר כתר מל' דעשי' (וגם בדורות האחרונים כר"י כה"ג צז, דשראה כת"ר מל' דעשי'⁵² בהיכל ק"ק וא' ישמעאל בני ברכני⁵³ כו'). והענין הוא לפי שהארה זאת דמל' דאצי' שנעשה כתר ועתיק לבריאה הוא בא ע"י צמצום המסך בהארה דהארה לבד שעי"ז יתהווה מאין ליש משם אלקי' ושם אד' כו' כמ"ש אד' ב"ם⁵⁴ כו', ע"כ יוכל להיות גם זה שבהעלאת מ"ן שלהם בשירה ובמה שאו' קדוש כו' שיעוררו אתעדל"ע דמל' דאצי' שיחזור להאיר דרך מסך להיות כתר מל' לבריאה וכן ממל' דבריאה שנעשה כתר ליצי' ע"י מסך וכן מיצי' לעשי' וכידוע ומבואר במ"א וד"ל). אך הנה כ"ז הוא האור ושפע האלקי שנמשך ומאיר ממל' דאצי' בבי"ע למלאכים עליונים⁵⁵ כמרכב' דבריאה ויצי' כו', אבל בחי' גילוי שכינה בנשמות כמו בנשמות הנביאים כישעי' ויחזקאל וכה"ג אע"פ שא' בבחי' הנבואה דנביאי' הן⁵⁶ במראה אליו אתוודע כו' וכן א' וביד הנביאים אדמ"ה⁵⁷ כו' כמו בחלום וחזיונות הלילה כידוע, עכ"ז הרי אור המל' דאצי' מאיר ומלובש בהם בתוך תוכם כמו שהוא בבחי' האצי' ממש שלא ע"י צמצום דמסכים הנ"ל כלל, שהרי מראה הנבואה הי' בדבר ה' ממש שבא בגילוי גמור בפי הנביא (וע"כ נק' נביא לשון ניב שפתים⁵⁸ ) בקול ודיבור שלו, שהי' מאיר בזה האור אלקי⁵⁹ דאצי' ממש, וע"כ העובר ע"ד הנביא⁶⁰ כעובר ע"ד ה' ממש כידוע, ולזאת הי' הנביא מופשט מכל גשמיות גופו⁶¹ בשעה זו שדבר ה' דבר בו [oldpage_קפו] מאליו מתוך גרונו כו'. ואע"פ שישעי' ראה הנבואה שלו רק במראה דמות כבוד הוי' יושב על כסא רם כו' שזהו מל' דאצי' [ש]נעשה כתר לבריאה כו' כנ"ל, אבל לא הי' ע"י מסך ולבוש כלל כמו לשרפי' כו'. ורק⁶² יחזקאל במרכבה דיצי' דכתיב ועל ראשי החיות⁶³ רקיע כעין הקרח הנורא כו' נתגלה לו מאור העצמות דמל' דאצי' שמלובש ביצי'. ומה שא'⁶⁴ בע"ח בשרש נבואת ישעי' שהי' רק בבחי' נו"ה דז"א דבריאה⁶⁵ ונבואת יחזקאל בנו"ה דז"א דיצי'⁶⁶ כו', היינו בעצמות האור דז"א דאצי' ולא כמו שז"א מקנן ביצי'⁶⁷ ואור אימא מקננת בבריאה⁶⁸ אלא אור העצמות כמו שהוא בזו"נ דאצי' מאירים בנשמות דנביאים הללו הגם ששרשם בבריאה או יצי' כו' והיינו ע"י נו"ה דז"א דבריאה ויצי' שבהן מאיר אור דנו"ה דז"א דאצי' ממש כו' (וזהו שנק' השגת המהות ולא השגת המציאות בלבד כמשי"ת), וראי' לזה ממה שא' הנביא ואשמע אחרי⁶⁹ קול רעש כו' אחר"י דוקא כו' צח, א(כמ"ש במ"א) . ואמנם נבוא[ה] דמשה הי' למעלה מנבואת כל הנביאי' והוא מה שא' דמשה נתנבא בז"ה⁷⁰ וכל הנביאים בכ"ה בבחי' המל'⁷¹ שנק' מראה דמות כו' כידוע, וכמ"ש בס' הקבלה בשרש נבואה דמשה שהי' בפנימי' דאור אבא⁷² דאצי' ועכ"ז הוצרך להיות התלבשות דאור אבא דאצי' בבחי' נו"ה דז"א⁷³ דאצי' (שהן ענין ב' הכרובים⁷⁴ שהי' הקול מדבר אליו⁷⁵ כו' (כמ"ש בפ' תרומה⁷⁶ ) שזהו בבחי' התלבשות דיסוד אבא ביסוד ז"א כו'), וגם זאת לא הי' בגילוי גמור בפנימיות רק בחיצוניות ואחוריים דנו"ה כו' כמ"ש וראית את אחורי⁷⁷ ופני לא יראו כו' (ובאמת זה סותר למ"ש ולא קם נביא עוד כו' אשר ידעו ה' פא"פ⁷⁸ כו').

[ג⁷⁹ ] והנה מעתה יש להבין ענין א' שהוא נפלא ביותר והוא מאחר שכל הנביאים אף הם לא ראו במראה הנבואה רק בבחי' התלבשות דאור המל' דאצי' בנו"ה דבריאה ויצי' ולא למעלה מבחי' מל' דאצי' עכ"פ כנ"ל, ואף גם משה שהי' רבן של כל הנביאים⁷⁹ כנ"ל לא הי' שרש נבואתו רק בנו"ה דאצי' בחיצוניות שבו ואף שהי' מלובש בזה מפנימי' אור אבא כנ"ל, וא"כ למה אנו מוצאי' שהיו נשמות צדיקים בדורות האחרוני' אחר החורבן דב"ש כר"ע ורשב"י שהשיגו ודברו במדרגות האורות העליונים דע"ס דאצי', והגבה למעלה גם מעולם האצי' כמו בכתר דא"ק וע"י עד מל' דא"ס בטה"ע וטה"ת ולמעלה יותר בעצמות אוא"ס ממש, כמובן מתוך דברי המקובלים האחרונים המפרשי' מא' הזהר באד"ר ואדר"ז שדברו בפרצופי' דאו"א וא"א וע"י וא"ק עד רום המעלות, וידוע דגם שנשמות גבוהות היו מאד והשיגו כל אלה ברוה"ק וג"א⁸⁰ (כמו ר"ח שא' באד"ר אסתכלנא⁸¹ כו' אף⁸² רשב"י נושא עון חמית כו'), הרי גם בחי' רוה"ק וג"א יש בהן מדרגות זו למעלה מזו בעולמות העליונים והעליון מכולם אינו אלא ביצי' ובריאה מחיצוניות המל' בכלים דבריאה ויצי', כמו מט"ט דבריאה⁸³ צח, בשקושר כתרים לקונו⁸⁴ וכן יש מט"ט דיצי'⁸⁵ ועשי'⁸⁶ כו', אבל לא באורות דאצי' כלל (וגם ר"י כה"ג שראה בחי' כת"ר מל' דעשי' כו' זהו כמבואר בהיכלות דר"י כה"ג⁸⁷ ופרקי דר"א הגדול⁸⁸ שזהו הכל בהיכלות דבריאה ויצי' ועשי' לבד כו'). וגם אותן ארבעה שנכנסו לפרד"ס⁸⁹ כר"ע וב"ז כו' זהו רק בבחי' היכלות דבריאה או יצי' לבד (ומה שראה למט"ט יושב⁹⁰ כו' זהו מט"ט דיצי' או עשי' כו' כמבואר בס' הקבלה כו'), שכל זה שהשיגו וראו בפרד"ס זה לא הי' רק בהיכלות דיצי' לבד, וגם זה בהתלבשות והעלמות כצדיקי' דחזו אפי שכינתא⁹¹ באספקלריא דלא נהרא כו', כי הנבואה נתבטלה אחר החורבן⁹². וגם אותן ששמשו בב"ק כשמואל הקטן⁹³ שאמר נביאות לא הי' רק מחיצוניות הכלים דמל' דאצי' בבי"ע בכמה צמצומים והעלמות כו', וא"כ איך השיגו חכמי הזהר וכה"ג באורות העליונים שלמעלה גם מן אורות דאצי' כנ"ל וד"ל.

אך הנה כ"ז יובן בהקדים הקדמה א' והוא ענין הנהוג בספרי הקבלה לדמות לכל ההשתל' דע"ס דאבי"ע בציור אדם⁹⁴, שמחמת זה יוכלו לדמות ולהבין ולהשכיל גם בספי' דאצי' כמו דמיון וציור בנפש האדם בראש ומוחי' ומדות וכה"ג. אשר באמת השגה זו שאנו משיגים [ב]מהות וערך השכל וחכ' ודעת וגם [ה]מדות שנולדו מהם בנפש האדם שלמטה לערוך מהם וכדוגמתם למעלה בשכל וחכ' ומדות דאדם העליון דאצי' שאין ערך ודמיון כלל ביניהם, שאין לו גוף ולא דמות הגוף⁹⁵ וכמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה⁹⁶ כו'. וגם שא' בצלם אלקי' עשה את האדם⁹⁷ וגם א' מבשרי אחזה אלוה⁹⁸ כו', כי זה⁹⁹ אינו רק בדרך משל ודמיון בדוגמא דדוגמא להבין מציור זה שעד"ז יושג רק מציאות הע"ס דאצי' בבחי' מוחי' ומדות כו' דהיינו רק בחי' מציאות[ן] לבד ולא השגת מהותן כלל. והענין הוא כמו כשאנו משיגים שיש בחי' אור החכ' או בינה דאצי' היינו שאנו מדמים במחשבתינו שיש מציאות חכ' ושכל שהוא בבחי' האצי', שממנו צח, גנמצא מציאות כל חכ' ושכל בכל עולם ועולם לפי מה שהוא כמו חכ' דבריאה וחכ' דיצי' עד שיתהוה מציאות שכל וחכ' האנושית למטה שזהו שאנו רואים ומשיגים איכותו ומהותו, אבל במקור הראשון שהוא בחי' חכ' דאצי' אין לנו השגה במהותו של אור החכ' הזאת איך [היא] ומה ה[י]א שא"א לדמותו כלל וכלל למהות שכל[ו] של אדם במוח החכ' שבו לא מיני' ולא מקצתי' אף בדוגמא לדוגמא כו', יותר משאין ערוך לגשם הדומם וצומח עם הרוחני כמו הצומח דעשב הגשמי לגבי כח הצומח המצמיחו מאין כו' דעשב זה נתפס במישוש וראות משא"כ כח המצמיחו כו' דעכ"ז יש ערך ויחוס וקשר ביניהם, אבל ערך שכל האנושי לגבי בחי' שכל וחכ' דאצי' אין לו דמיון ויחוס כלל, ויותר ממה שלא יוכלו לומר שימששו השכל האנושי שהוא רוחני ביד שאינו בגדר חוש המישוש יותר מזה א"א לומר שישיג השכל האנושי במהות אור החכ' דאצי'. וגם מה שמשיגים המלאכים בחכ' ומדות דאצי' בכלי השגתם רחוק ערכם מאד יותר מערך הדומם לגבי השכל, כי גם [ל]בחי' אין וכח הרוחני האלקי המהווה אותם מאין ליש לא יוכלו להשיג בשכלם כלל וכלל ולכך אומרים איה מקום כבודו¹⁰⁰ אחר שאו' קדושה כו' (וכמו שנפש אדה"ר בעל שכל והשגה נמשך רק מבחי' הבל ורוח פיו ית' שנפח באפיו נ"ח¹⁰¹ שא"א לומר שיש ערך ויחוס [ל]שכל ודעת דאדה"ר לשכל וחכ' האלקי' [אף] שמלובש ברוח והבל זה וכ"ש [גם] לחכ' ומדות שבעצמות אלקות כו', וכך כל המלאכים ונשמות דבי"ע שנבראו [oldpage_קפז] ברוח פיו ית' וכמ"ש וברוח פיו כ"צ¹⁰² איך יוכל להיות שישיגו בשכלם במהות החכ' ומדות דדיבור העליון האלקי המהווה אותם מאחר שלא נתהווה עיקר מציאותם רק מבחי' הבל דדיבור לבד כו'). וכ"ש בשכל האדם בכלי גופו החומרי שנברא בבטן אמו ששרש שכלו מקבל רק מחכ' שבמל' [ד]מל' דעשי' ששופע במזלות כו'. אך עכ"ז אנו יכולים להשיג בשכלינו שיש עכ"פ מציאות דחו"ב גם באצי' ואיך שמהם נסתעפו ונמשכו בחי' מדות דאצי' שמהם נתהוה מהות כל הנבראי' דבי"ע במהות חכ' ומדות שלהם כו' ע"י התלבשות החכ' ומדות דאצי' בדיבור העליון כנ"ל. וכמו שאנו רואים שיוכל להסתעף מן השכל שבמוח האדם התהוות התפעלות מציאות האהבה בלב כך נוכל לדמות בדוגמא דדוגמא עכ"פ שיוכל להיות עד"ז למעלה גם באצי' שיסתעף התהוות אצי' אור מציאות האהבה וחסד מאורות דחו"ב דאצי', ואע"פ שאין אנו משיגים כלל במהות המדות והחכ' [דאצי'] בשום דמיון וערך לערך כלל [וכלל] עכ"ז בבחי' השגת המציאות נוכל להשיג דהיינו שיש מציאות דחו"ב ומדות באצי' דוגמא לשכל שבאדם למטה שיתהוה ממנו מדת האהבה, אע"פ שאין שכל ומדות האהבה דאדם התחתון דמיון וערך ודוגמא כלל לחכ' צח, דומדות דאצי' שהרי מן שכל האדם לא יתהווה שום מציאות נברא מאין ליש ולא ממדות שלו בלב וכ"ש מדבורו ומחשבתו לא ימשיך שום אור וחיות ושפע אפי' להיות בריאה קלה ושפע גשמי' לכל בריאה כו', אבל מבחי' דיבור העליון ומדותיו וחכמתו ובינתו ית' שנאצלו מעצמותו הרי מהם נמשך מקור האור והחיות והזמן של כל העולמות דבי"ע בג' מדרגות דעולם שנה נפש בכל עולם ועולם לפי ערכו כידוע, וכללותם יחד עם כל מה שבא ונמשך בהם התהוות שכליות והשגות מיוחדות דמלאכי' ונשמות ופרטי אופניהם בציור אדם ובציור בהמה וחיות ועוף כפני ארי' ושור ונשר כו' כולם מתייחסים שנתהוו ממקור אחד הכולל הכל שהוא בחי' אור החכ' דאצי' שמלובש בחכ' שבי"מ¹⁰³ כמ"ש כולם בחכ' עשית¹⁰⁴ וכמ"ש בראשית בחו"ב¹⁰⁵ כו', שהחכ' דאצי' מקורם הכללי וממנו שופע בתמידות האור ושפע הכללית אל כל העולמות והברואים להיות חיים וקיימים במציאותם המוגבל מאין ליש נפרד ב"ג ותכלית בשכל ומדות שלהם עד גשמיות דארמ"ע ודצח"ם דעוה"ז השפל (שע"ז א' א"ל נהירו דחכ'¹⁰⁶ אדו"ן על כל המעשים¹⁰⁷ כו'). ואע"פ שבודאי אין ערך כלל וכלל לברואים הגשמיי' וגם הרוחני' לבחי' החכ' שמחי' את הכל, מ"מ הרי ממנו מקור התהוות מציאות[ם] מאין ליש בכל רגע מה שאין זה הכח בכל בחי' חכ' שבבריא' כחכ' דאדם (רק שיורד והולך¹⁰⁸ בהשתלשלו' מחכ' דאצי' שנק' חכ' בראש בחכ' דדבור שנק' חכ' בסוף¹⁰⁹ ומחכ' דמל' בחכ' דבריאה להוות חכ' דבריאה ומחכ' דבריאה לחכ' דיצי' עם חכ' ושכל האנושי ג"כ כמ"ש יהיב חכ' לחכימין¹¹⁰ כו' וד"ל).

ונמצא מובן עכ"פ שאע"פ שאנו מדמי' בכח דמיון וציור משכל וחכ' שלנו לומר למעלה כדוגמתו בחכ' דאצי' אין זה רק ע"ד משל ודוגמא (ולא כמו הציור ודמות שממנו יושג בדמיון לבריאה אדם חי שיש לו דמיון עכ"פ בציור אדם, שהרי אין לו ית' שום דמות ודמיון כמ"ש אל מי תדמיונ"י¹¹¹ כו', ומ"ש בצלמנו כדמותנו¹¹² היינו בציור אדם דבריאה ויצי' כאדה"ר בהיותו קודם החטא שהי' בצלם אלקים ממש) וכמו"כ במל' דאצי' בבריאה ויצי' שנק' מראה דמות כבוד הוי' ממש (וכה"ג בכנ"י במצות שמצויירים בזה בציור אדם העליון ונק' ציון המצויינת¹¹³ וכמ"ש ומרא"ך נאו"ה¹¹⁴ כו' כמ"ש במ"א), דהיינו מה שישיגו ממנו בדוגמא בעלמא להשיג שיש מציאות שכל וחכ' באצי' אבל לא שיושג במהות ועצמות [ד]חכ' ומדות דאצי' (ואף לא במהות ועצמות דחכ' ומדות ומו"ד דע"ס דבריאה ויצי' ועשי' (רק הנביאי' כמשי"ת) לא מיני' ולא מקצתי' כלל ולכך אמר החקר אלוה תמצא¹¹⁵ כו' דכל חקירה ודרישה הוא [ב]עין השכל והשגה צט, אהאנושי' ואיך יכול אדם שנברא בשכלו מאי"ן ליש (רק מהבל הדיבור העליון כנ"ל) לחקור ולידע בידיעה במהות האלקי' שהוא נבדל בערך מהשגתו באלף הבדלות כו' (יותר מערך דמישוש היד בשכל כו'¹¹⁶. וגם בחי' ידיעה בדרך שלילה¹¹⁶ א"א לשכל האנושי להשיג רק במציאות האלקו' ולא במהות כלל כמו שידוע בהפשטות הגשמיות מן הרוחניות בתכלית איך שהרוחני מושלל ומובדל בתכלית מכל תואר[י] גדרי הגשם עכ"ז אינו ידיעה במהות הרוחני כחיות האדם וכל חיות רוחני שאינו [יודע] מהותו כלל רק משיג ערך מציאותו לבד כו' (כמ"ש במ"א). וכך הוא ג"כ בידיעת אלקות אע"פ שיודע בדרך שלילה דהיינו איך שאין ערך כלל לבבע"ג לגבי ב"ג ויודע לשלול ולהפשיט מכח האלקי כל בחי' תואר בריאה מוגבלת שהוא מחודש והווה ונפסד כו' ולבורא אין לו תחלה ובלתי ב"ג כו', עכ"ז לא יוכל להשיג במהות¹¹⁷ האלקי' כלל איך הוא ומה [הוא] כו', וגם בהשגה זאת איך שהוא קדוש ומובדל בערך כו' אין זה ידיעה רק בהשגת מציאותו ית' שהוא מקור כל המציאות ואיך שמאמתת מציאותו נמצא כל הנמצאי'¹¹⁸ ונק' עה"ע¹¹⁹ כו' וכה"ג, אבל לא ידיעה וחקירה בעצם מהותו ית' דלית מחשבה תב"כ¹²⁰ במהותו וכמ"ש החקר אלוה תמצא, וגם כל השגה שכליות של חכמי האלקי' כחכ' דנה"א כל נשמה לפי שרשה אף נשמה גבוה ששרשו בחכ' שבמל' דאצי' בבריאה כחכמת שלמה¹²¹ לא השיג במהו"ע מל' דאצי' רק בדרך נבואה לבד (כמשי"ת). וזהו שא' מה פשפשת מה ידעת¹²² כו' שזהו מא' החכ[ם] שתכלית הידיעה שלא נדע¹²³ דבהעדר הידיעה יש בו יותר ידיעה להיותה [מושללת] מידיעה הגשמיות מושללת הגשמיות¹²⁴ עכ"פ שהוא טוב יותר מן הידיעה בהשגה ותפיסא מטעם הנ"ל וד"ל). וכל זה הוא שנק' בשם ידיעת המציאות שהוא גם במה שלא ראה הדבר מעולם רק מדמהו בכח שכלו מרחוק בלבד כמו עד"מ הסומא בתולדה בבטן אמו שלא ראה מאורות השמש ושום זיו ואור מימיו גם הוא יכול להבין ולהשכיל בשכלו ולצייר אופן מהות האור והזיו המאיר בכלי מוחו, וגם כאשר יסבירו לו אנשים שראו את האור איך הוא ומה הוא אופן מציאותו וישכיל ויבין מהם אמיתית מציאות האור כמו שהוא עכ"ז לא יוכל להשיג מהות האור ממש כמו שהוא לעולם כמו שישיגנו הרואה את האור במהותו (כמו שאינו דומה שמיעה לראי'¹²⁵ אף בדבר שיודע ומכיר [מ]כבר וכ"ש אם לא ראה אותו הדבר מעולם לא יוכל להשיג רק שיש מציאת [oldpage_קפח] דבר זה בעולם). וכך יובן ע"ד כל זה בענין השגות אלקות שמשיגים כל הנשמות צט, בומלאכים העליונים בג' עולמות דבי"ע שאין זה רק בבחי' השגות המציאות ולא בהשגות המהות כלל, דהיינו שגם בבחי' כח ואור אלקי המחיה אותם מאין ליש הוא משיג במהותו כמו שהוא והוא מה שנמשך מאור האלקי ע"י צמצום דאותיות וצירופי' העליונים עליהם ולכך אומרים קדוש וברוך ואומרים שירה בתמידות כצבא השמים שסובבים והולכים בביטול תמיד, אבל באור האצי' שמלובש בצמצום זה או' איה מקום כבודו כי מהות אור האצי' קדוש ומובדל לגמרי מהשגתם ואין משיגי' רק בבחי' השגת המציאות בלבד ע"ד הנ"ל, וז"ש השרפי' קדוש ה' צבאות וכה"ג. ואם הי' אור דאצי' אף מבחי' האחרונה דמל' שבמל' דאצי' מתגלה על המלאכים היו מתבטלים ממציאותם לגמרי כענין שא' הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפ"ן¹²⁶ שהוא יו"ד דשם אד'¹²⁷ וכה"ג) וכמ"ש בזהר בבחי' בהמה רבה דרביע על אלף טורין ושתת לון בגמיעא חדא¹²⁸ שנכללים בפי רוח הבל דיבור העליון כו', וגם הנשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה¹²⁹ שזהו מבחי' בינה שבמל' דאצי' כידוע, גם זה א"א להיות שישיגו במהות ועצמות דאור האצי' כמו שהוא, שהיו מתבטלין ממציאותם לגמרי, רק ע"י בחי' לבוש דחשמ"ל שמלביש לנשמה¹³⁰ ונק' זיהרא עילאה¹³¹ (והוא שנק' ג"כ אספקלריא שעל ידו חזי אפי שכינתא כו').

אך הנה ענין הנבואה בנביאים כו' זהו כמו גילוי שכינה ממש כמו שהי' גילוי שכינה בהיכל ק"ק בבהמ"ק שצמצם שכינתו בין בדי הארון¹³² ממש שנתפס מהו"ע מל' דאצי' במקום זה כמו כי בענן אראה¹³³ כו', רק¹³⁴ היו רואים דור המדבר כבוד ה' ממש בענן וכה"ג בנביאי' אף שהיו בחילוקי מדרגות שונות בכל א' לפי שרש נשמתו בכלים דע"ס דבריאה או יצי' כו', מ"מ הרי היו משיגים השגות המהות דאור האצי' כמו מל' דאצי' בראיית המהות כמו שרואה אדם בראיית עין הגשמי', כמו שא' ואראה את הוי' צבאות כו' שהי' רואה בגילוי גמור במהות ועצמות דשם הוי' דאצי' שהוא מל' דאצי' כמו שהיא בעולם הבריאה בלי לבוש והעלם כלל, וכן יחזקאל ראה במל' דאצי' ביצי' (ולא כמו השגת המרכבה דבריאה ויצי' שאנו משיגים רק בבחי' השגת המציאות ולא במהות ע"כ או' איה כו' כנ"ל, וז"ש ואשמע אחרי קול, אחרי דוקא כו' כנ"ל וד"ל). והנה¹³⁵ הגם שא' בנבואת הנביאים במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו וכן ביד הנביאים אדמה¹³⁶ היינו כדמיון שבחלום הוא שר[ו]אה במהות ועצמות אלקות שמדבר בו כמו בהקול¹³⁷ ממש אבל לא בהשגת צט, גשכליי' בלבד כמ"ש במ"א בענין דניאל וחביריו¹³⁸ שהם לא ראו את המראה וע"כ¹³⁹ חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלי' חזי בהעלם דמקיף אבל דניאל נפל על פניו¹⁴⁰ כי ראה בגילוי ולא בהעלם במזלי' לבד כו'. אך עכ"ז הי' גילוי אור הנבואה בכל נביא כ"א לפי שרש מדריגתו דוקא כי לא היו יכולים להשיג במהות ועצמות דאור המל' הנק' שכינה כ"א ע"י התלבשות בשרש ומקור נשמתו למעלה, אם בבחי' הכלים פנימיי' די"ס דבריאה כמו נשמת ישעי' שהי' שרש נשמתו בכלים די"ס דבריאה (וע"כ נמשל לבן כרך¹⁴¹ כו') או בכלים די"ס דיצי' ועשי' כיחזקאל וזכרי' וכה"ג, אבל ע"י אותן בחי' הכלים דע"ס דבריאה ויצי' הן¹⁴² רואין מראה הנבואה במהות האורות דאצי' דהיינו במהות בחי' נו"ה דז"א דאצי' אע"פ שמלובשי' בנו"ה דמל' דאצי' [ו]בנו"ה דבריאה או יצי' כו', משא"כ מדרגת רוה"ק וג"א שיכול להיות בכל הנשמ[ות] זולת [ה]נביאי' כמו [רנב"ה ו]ר"א הגדול ור"ע¹⁴² ורשב"י¹⁴³ וכה"ג [ורב המנונא סבא¹⁴³ ובניו] שהן נק' נוני ימא רבא¹⁴⁴ כו' שלא השיגו במהות ועצמות אורות דאצי' כלל, רק בבחי' השגות המציאות באור השכל והשגה האלקי' דבינה שבמל' דאצי' שמאיר בשרש נשמתם בדרך לבוש דחשמל כמו לנשמות בג"ע כנ"ל. וכך הוא ענין ר"י כה"ג שראה אכתריאל כו' בהיכלות דיצי' ועשי', וכן היכלות דרנב"ה שזהו בהיכלות החיצוני' דיצי' שמלאכים דיצי' מקבלים שם דרך הסתר וצמצום גדול מאורות דאצי', כמו שמבחי' למ"ד כלים דז"א¹⁴⁵ נתהוו נר"נ דבי"ע בהשתלשלו' עו"ע בריבוי הצמצומים וד"ל. ובזה יתורץ הקושיא דלעיל במה שמצינו באדרא¹⁴⁶ שהשיגו רשב"י וחביריו בכל פרטי הפרצופים דע"י וא"ק כו' שכל זה אינו אלא בהשגת המציאות לבד ולא בהשגת המהות כלל כנ"ל וד"ל.

[ד] ומעתה יובן ג"כ בבחי' המל' למעלה שהיא אחת ממדותיו ית' בבחי' ע"ס דאצי' דאיהו וחיוהי חד¹⁴⁷ כו' כידוע דאין לשכל אדם השגה במהות ועצמות דמדה זאת דמל' כמו שהיא למעלה הגם שאנו מדמין לפי אופן דמיון¹⁴⁸ כח המדות האדם למטה במדה זו [ג"כ] שה[י]א מד"ת ההתנשאות ו[ה]ממשלה וההתפשטו' על זולתו אין בזה דמיון וערך להשיג עד"ז לבחי' המל' למעלה רק בבחי' השגת המציאות לבד דהיינו שיש מציאות מדת ההתנשאות גם למעלה אבל לא שיושג מדה זו כמו שהיא במהותה ועצמותה ממש כו' לא מיני' ולא מקצתי' צט, דכלל כנ"ל באריכות בכלל זה בכל השגות דנשמות בבחי' אור האצי'. דהנה¹⁴⁹ גם לפי שאנו מדמין להשיג אף בבחי' המציאות דמדת מל' למעלה שהוא כמו בחי' התנשאות שיש באדם למטה א"א לומר בו¹⁵⁰ ממש במדת מל' למעלה שא' עלי' דלית לה מגרמה כלום כו' בב' אופנים הנ"ל¹⁵¹ וב' פי' הנ"ל [ש]שניהם אמת כנ"ל. דהנה אנו רואים במהות טבע מדה זאת דהתנשאות באדם התחתון שהיא גדולה וחזקה בתוס' אור גדול ורב בנפש יותר מכל המדות שלה כמדת החס"ד שנק' גדולה¹⁵² כו', להיות שיש במדת התנשאות זו תענוג גדול ואור וחיות בתוס' גדול בעילוי רב לנפש האדם כשיש לו ממשלה והתנשאות גדולה או קטנה על זולתו באיזה התמנות ממשלה, או כשינשא[ו]הו בכבוד גדול שירוממו נפשו מאד בזה עד שיהי' לו מזה חיות ותענוג מופלג בעצם נפשו יותר מכל תענוגי עוה"ז הגשמי' כאכילה ושתיה ומעדנים רבים וגם יותר מחמדת ותענוג הממון וכל הון ויקר כלא חשיב נגד הכבוד וגדולה בהתנשאות, כמו בכבוד וגדולת השרים והמלכים שיפזרו כל הון וילחמו לנגד אויבם בהפקירות רק שיוגדל יותר כבוד ממשלתם בהתנשאות כו' (וכמ"ש ברמב"ם שהתענוג הגדול בגדולה והתנשאות שנק' כבוד¹⁵³ הוא רוחני ברוחניות עצמות הנפש ומושלל מכל תאוה גופניות כמשגל ואו"ש¹⁵⁴ [oldpage_קפט] וגם מקיבוץ הון ולבושים ובתים ופרדסים כו', ואפס קצה ממנו יובן ערך העונג הרוחני האלקי בג"ע העליון לנשמות עד שגם עונג זה דכבוד והתנשאות גשם גמור יחשב שם¹⁵⁵ כו'). להיות שההתנשאו' והרוממות על הכל בחי' מקיף הוא לנר"נ שבאדם ע"כ למעלה הוא גם מעונג שבחכ' ומדות באה"ר בתענוגי' ולמעלה גם מהעונג שבכל רצון אלא הוא [ב]עונג הפשוט ועצמי שבעצם הנפש ממש וע"כ פיקוח ותענוג גדול הוא לעצם נפש[ו] יותר מכל חיי תענוג[י'] זולתו כו' וד"ל. אך עכ"ז הגם ששרש מדה זאת מגעת [ב]תענוג העצמי ברוממות עצמות הנפש (וע"כ אנו רואים [ש]בעת גדולתו ורוממותו יהפך לבבו להפוך מדות הטבעיות מן הקצה כו' כמו לעשות טוב לשונאו וכה"ג) הרי לא יבא מהתנשאות ורוממות זו שום השפעה וחיות ממש לזולתו רק מרחוק מתנשא ואם מצד [זה] יגיע ממילא רב טובו כידו הגדולה לפ"ע זה יכול להיות להיפך כידוע כו', שהרי אין אדם מקבל שפע חסד או שיבורך בברכה ע"י התנשאו', משא"כ במדת החסד והטוב מאיש הטוב וחסדן בעצם שישפיע רב טוב וחסד לכל ויחי' ויקיים נפשות רבות כו' וד"ל.

ק, אוהנה ¹⁵⁶ להבין מדוגמא זאת למעלה בבחי' המל' כמו שאנו משערי' בנפשינו מבחי' מדת ההתנשאות והגדולה ורוממות באדם כך יהי' במל' דאצי' שהוא ג"כ בבחי' ההתנשאו' כזאת ודאי אין הנמשל דומה עם המשל, דבהתנשאות שלמטה הוא טבע האנושי' להתנשאות ולהתרומם שזהו משפלות לגדולה שיש בזה שינוי גדול, אבל למעלה א"א לומר שיהי' חפץ להתנשא ולהתרומם כי כבר הוא ית' מרומם ומתנשא לבדו ואין עוד זולתו שיהי' מתנשא עליהם כי אין לך דבר זולתו כו' ומי יערוך אליו שיפול בזה לשון התנשאות, וגם¹⁵⁷ הוא בבחי' המל' העליון ברוממות והתנשאות האלקי כמו שאין מלך בלא עם כך ה' מלך גיאות לבש בצמצום גדול כנ"ל, הרי בהתנשאות זאת הוא מחיה את הכל מאין ליש כי במה שמתנשא בבחי' המל' נק' בחי' שם מלכותו עליהם ובזאת הוא עיקר ומקור שפע חיותם וקיום התהוות מציאותם בתמידות מאין ליש (כמו ומוראך עליהם¹⁵⁸ כו' שביראה זאת האלקית עיקר חיותם ולכך המלאכים חיים וקיימים יותר מן הנשמות דבנ"א לפי שיש בהם יראת אלקי' יותר כמ"ש יראת ה' לחיים¹⁵⁹ כו' כמ"ש במ"א). וא"כ עכ"פ אין המשל והנמשל דומים זע"ז כלל [ע"פ כל זה], כי הרי בהתנשאות שלמטה שאין מלך בלא עם הרי יש מציאות עם נפרד ממהות המלך בתחלה שהם חיים וקיימים במציאותם קודם שיקבלוהו עליהם למלך ואמנם בבחי' מלכותו עליהם [מ]נהיגם כרועה צאן בלבד, משא"כ למעלה הרי התהוות הנבראים וחיותם הוא מבחי' ההתנשאות כנ"ל, וא"כ מהיכן [הי'] סיבת מדה זאת דהתנשאות שאינ[ה] רק על זולתו והרי לא הי' דבר זולתו כלל. וגם במה שאחר ההתנשאות נעשי' הברואים בבחי' יש נפרד האיך יתכן להיות שיתנשא ע"ד¹⁶⁰ שנעשה ממנו עצמו כו'. אלא צ"ל בכ"ז שאנו מדמים ומשערים בנפשינו למעלה באצי' אינו רק בדרך דוגמא ומשל שאינו בדומה לו ממש במהותו כמו שהוא ממש רק בדרך השגת המציאות לבד כנ"ל, דהיינו מה שמתוך משל ודמיון זה דמדת ההתנשאו' באדם למטה (להיותו בצלם ודמות לאדם העליון כו') יוכלו להשיג שיש מציאות כזאת בבחי' מדת ההתנשאות האלקי' דאצי' העליונה שנק' בשם מדת מל' אבל לא שידמה למהותה ועצמותה ממש כמו שהוא למטה, מאחר דאין בחי' ערך ודמיון כלל לנפש האדם ע[ם] כל כחותי' שהן מוגבלים ונבראים מאין ליש, ושרש התהוות כל עצם הנפש עם כח השכל שבה מבחי' מל' דאצי' המלובשת בבי"ע לה[י]ות מאין ליש לבחי' נר"נ כו' כידוע, וא"כ איך ישיג בשכלו מהות בחי' המל' למעלה שהוא התנשאות האלקי' שלמעלה ממקור חוצב[ה] לגמרי כנ"ל, והרי גם השכל שבנפש מקבל ממנה ואין בהתנשאות העליונה מהות שכל כלל (וכמו ויפח באפיו נ"ח¹⁶¹ הרי מהבל פשוט נעשה ק, בנפש שלימה בשכל ומדות כו' וכנ"ל). וא"כ לא יקשה ג"כ ענין הנ"ל במה שאין התנשאות העליונה בדומה למשל התנשאות שבאדם שיש דבר מה חוץ ממנו שיתנשא עליו משא"כ למעלה שנתהוו מבחי' ההתנשאות העליונה כו', משום דאין מדה זאת דהתנשאות האלקי' למעלה כשאר המדות [ד]חו"ג וכה"ג שעצם מהות החסד כמו שהוא בלב הטוב של אדם הטוב הוא שנמשך לזולתו המקבל ממנו, שאם הי' התהוות העולמות מבחי' החסד העליון דאצי' כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁶² הרי הי' נמשך ממהות ועצמות דאור החסד דאצי' בבריאה ויצי' כו', וא"כ לא הי' יכול להיות מציא[ו]ת בריאה ב[ע]"ג כמיכאל שנמשך מחסד דמל' דבריאה וכה"ג אלא הי' הכל בבחי' אצי' כו'. ומזה הטעם לא הי' באפשרי להיות השתלשלות העולמות מבחי' המדות דאצי' עצמן ומהותן כ"א מבחי' התלבשותם במדת המל' דוקא, וכידוע דכל המדות דאצי' נמשכים לבחי' המל' שהוא בחי' [ה]התגלות של כל המדות שבלב [ו]ע"כ א' דמדת המל' לית לה מגרמה כלום רק מה שנמשך לה מן המדות בלבד, כי בחי' המל' יש בה ב' מדרגות א' בבחי' מקיף והוא בחי' ההתנשאות שנמשך ג"כ מן המדות שבלב ורצון וחכ' שבמוח (כמשי"ת), והב' מה שהוא בבחי' או"פ שזהו בחי' ההתגלות של המדות הבא באותיות הדיבור שיוצא נפרד לחוץ, ובחי' ההתנשאות דמדת מל' הוא מקור כל העולמות בבחי' מקיף מרחוק ובאותיות הדיבור שנק' דבר מל' הוא שנמשך אור וחיות לכל הנבראי' בגילוי גמור, כמו דבר מלך שלטון¹⁶³ כו' כמו במאמר יהי רקיע¹⁶⁴ נתהוה הרקיע מאין ליש ממש והוא לפי שהוא דבר מל' דוקא וכן במאמר יהי אור¹⁶⁵ וגם במה שציוה לארץ כמ"ש תדשא הארץ¹⁶⁶ כו' הכל לפי שגזירת מלך הוא מבחי' מל' דאצי' שנק' מלך העולם כשמתצמצם להיות מלך כו', ובזה יתהוה מקור מציאות הנבראים אח"כ באותיות הדיבור שלו, והוא הטעם שנעשה מקור העולמות ממדה זאת דבחי' המל' דוקא להיותה בבחי' נבדל ומרומם מן העולמות ולא נמשך ממהו"ע [ית'] אור האצי' כלל רק מרחוק בהעלם דהתנשאות זאת בלבד, וגם זה בצמצום גדול כמ"ש ה' מלך גיאות לבש כו' (ולבוש זה היינו ע"י בחי' המסך¹⁶⁷ שמפסיק בין אצי' לבריאה כידוע ומבואר במ"א), וכל המדות דאצי' והמשכות¹⁶⁸ לבחי' המ"ל' דוקא כמו כל הנחלים הולכים אל הים¹⁶⁹ כו').

והענין הוא דבאמת עיקר ומקור של [oldpage_קצ] השפעה והמשכה האלקי' הוא מבחי' החסד עליון דוקא כמ"ש עולם חסד יבנה, ופי' אמרתי עולם כו'¹⁷⁰ היינו כשעלה ברצונו¹⁷¹ שזהו בחי' רצון של חסד שמלובש בטעם וחכ' דחסד ומאיר ונמשך הארה ק, גאחת לבד [מ]מדת חסד זה במדת המל' דוקא שהוא מ"ש והוכן בחסד כס"א¹⁷² דכס"א המל' הוא בבחי' החסד דוקא. וא"כ מה שמתעורר בחסד לבנין העולמות הוא ע"י מדת המל' והוא מדת מלכותו ית' שמצמצם א"ע להיות מלך על עולמות כנ"ל, שבודאי מכח עצם מדה זו לא הי' מתעורר להתנשאות זו שיהי' ב"ג וימלוך עליהם כו' שאין ערוך לו כלל כנ"ל, כ"א כאשר יבא ויומשך במדה זאת של ההתנשאות איזה רצון ועונג בזה דוקא (כי אין בהתנשאות כזאת תענוג ורצון מצד עצמו כי למעלה מדה זאת דהתנשאות הוא ברוממות והתנשאות שמצד עצמו דוקא שנק' מלך יחיד¹⁷³ מרומם לבדו כו' כידוע כמו בבחי' מל' דא"ס עצמו כידוע). ומאין יומשך בזה עונג ורצון א"א כ"א מצד בחי' החסד והטוב שבלב אדם העליון שרוצה להטיב חסדו כמו שמטבע הטוב להטיב¹⁷⁴ ע"כ יומשך מחסד זה לעורר הרצון למעלה במח' להיות מלך כו', וזהו שהוכן בחסד כסאו¹⁷⁵ שמחמת חסד זה נק' מלך כמ"ש וישב ה' מלך לעולם¹⁷⁶ להמשיך מקור וחיות לכל העולמות בחן ובחסד כו'. וכמו"כ נמשך מבחי' החכ' והרצון ותענוג שלמעלה מן החכ' לבחי' המל' עד בחי' נה"י דז"א ג"כ ממשיכים למל' כמ"ש לך ה' הגדולה¹⁷⁷ והגבורה עד כי כל כו' וזהו בחי' יסוד¹⁷⁸ ואח"כ אמר לך ה' הממלכה כו' (ואמנם מה שאמר לך ה' הממלכה זהו כמ"ש לך ה' הגדולה כו' דכמו שמדות דחג"ת כו' דאצי' מתבטלים ממש בעצמות אוא"ס דלאו מכא"מ כלל¹⁷⁹ כך מדת המל' מתבטלת בעצמו' המאציל, וא' לך ה' הממלכה שהוא מקור המלוכה עד רום המעלות גם בבחי' מל' דא"ס שהוא בחי' התנשאו' שמצד עצמו שנק' מלך רב¹⁸⁰ כו' מלך הקדוש¹⁸¹ כו' כי הרי אינו אלא אחת ממדות דא"ס שמצד עצמו לאו מכא"מ כלל כו', ועכ"ז אמר והמתנשא לכל לראש דפי' לך ה' הממלכ"ה הוא בהיפוך ג"כ שממנו נמצא מקור כל [ה]ממלכה והוא להיות מלכותך מל' כ"ע¹⁸² כו' ונק' מלך מלכי המלכים¹⁸³ כו' (כענין המדרש במשל אגוסטוס יושב¹⁸⁴ ומלך עומד כו' כמ"ש נכון כסאך¹⁸⁵ מאז מעולם כו') וע"כ מתנשא לכל לראש לכל התנשאות וראש הוא מתנשא עליהם וכענין גאה גאה¹⁸⁶ כו' גאה על גאה כו' (וזהו למעלה גם מבחי' מל' דא"ס שנק' מקיף הכללי למטה להיות מקיף למקיף דהיינו שה"ש¹⁸⁷ שמקיף למקיף דשמים שהוא בחי' מח' ורצון הכללי דאבי"ע שסובב הכל כא' ממש אצי' ועשי' יחד, ואמנם זהו כלל לפרט בבחי' מקיף עכ"פ ע"כ גם מקיף למקיף זה שנק' שה"ש לא יכלכלוהו¹⁸⁸ כו', וזהו המתנשא לכל לראש אף להתנשאות דראש לכל הראשונים כו' ק, דוד"ל). וכל זה לפי שלך ה' הממלכה בבחי' מקיף דאו"ח למעלה שזהו בחי' התנשאות שמצד עצמו בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור למעלה שזהו הגבה למעלה יותר מכל התנשאות שעל ההשתל' שנק' עיגול הסובב בעומ"ר ועומ"ת כו'. ואמנם ב' מיני מלוכה הללו דאו"י ואו"ח הן ב' מדות דחו"ג בעומ"ר ועומ"ת הכלליים ביותר דהיינו מה דאוא"ס למעלה מעלה עד אין כו' ולמטה¹⁸⁹ [עד אין] כו' ששניהם שוים ממש קמי' עצמותו ומהותו ית' ממש דלאו מכא"מ כלל אף לא בעונג הפשוט ועצמי שבמדת ההתנשאות מצד עצמו ממש כנ"ל וד"ל.

[ה¹⁹⁰ ] והנה בכל זה יובן בתוספת ביאור ענין הנ"ל במא' דמל' לית לה מגרמה כלום ונק' אספקלריא דלא נהרא כו', דהיינו שמדה זאת מובדלת משאר המדות שהן מהות ועצם דבר מה בטבע גשמי' שא"צ לעורר את המדה כ"כ להיותה מוטבעת ונטועה בלב האדם מכבר, וא"צ שיומשך בהם כח ועוז לעצם מציאותם בטבעם כמו למציאת מדת החסד בלב שישנו במציאותו מכבר ויש בנפש האדם תענוג ורצון להתחסד עם הבריות בדרך הטבע וא"צ רק שיהי' כלי לזה לקבל והוא מי שמבקש החסד כעני וכה"ג (ואע"פ שהתעוררות החסד בלב נמשך דוקא מן השכל שבמוח שהוא הטעם לדבר חסד כרחמנות שיש על העני והנצרך לטובה וחסד כו', אין זה מעצם המדה דחסד שהוא עצם הטוב בלב הטוב שמטבעו להטיב לכל רק שהשכל מגלה לו אופן הדבר¹⁹¹ איך ומה ולמה כו' כמ"ש במ"א). אבל מדת ההתנשאות היא רוחניות כרוחניות עצם הנפש כנ"ל ואינה באה בלב רק בדרך מעבר לפרקים, ואינה מתעוררת כלל מכח עצמה כשאר המדות שבלב, רק שהיא בחי' כלי לקבל מאשר יעוררו אותה ברצון זה להתנשאות מלמעלה, והוא מן המדות שבלב כחו"ג ותפארת וניצוח וכה"ג או מצד השכל והרצון והתענוג שבעצם הנפש כנ"ל שאין זה רק בחי' ההתגלות של כל המדות שנק' י"ס בכלל שמאיר[י'] במדה זאת מלמעלה, ואז תתחזק במציאותה בהתגלות כמו ברוממות והתנשאות שבא מן הלב בחיצוניות שנק' התפשטות בבחי' יש גדול ובהטלת אימה יתירה שיראה זו נמשך מבחי' הדין שבלב. ונמצא כלול בהתנשאות זו מב' המדות דחו"ג דוקא וז"ש מלך במשפט דכלול מחו"ג דוקא יעמיד ארץ¹⁹² כידוע ומבואר במ"א וד"ל. וכך יובן למעלה במדת מל' דאצי' שהוא מדת ההתנשאות למעלה שבמדה זו מקיף לכל העולמות, כמו המתנשא מימו"ע¹⁹³ ובזה נמצא קא, אמקור חיותם כנ"ל ע"ז א' לך ה' הממלכה כו' [ש]בחי' מל' זה מקבל ממדות עליונות דאצי' כמו בחסד שז"ש והוכן בחסד כסא כנ"ל, והוא מה שנתעורר רצון ועונג וחסד בלב אדם העליון לחדש אור ושפע חסד לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם שיהי' עולם מאין ליש חסד יבנה מחסד העליון שמאיר במדת מל' בבחי' רצון למלוכה זו כנ"ל, וכמו בכל ר"ה ור"ה שמתחדש בחי' כתר מל' למעלה שזהו חידוש אור ורצון ועונג העליון במל' דאצי' למעלה והעיקר מבחי' החסד דז"א כו' (וכידוע שזהו עיקר בנין הנוק' דז"א שנק' חוה אם כל חי¹⁹⁴ למעלה מאחת מצלעותיו¹⁹⁵ כמ"ש דאו"א תקינו לה כו' כמ"ש ויבן ה' אלקי' את הצלע¹⁹⁶ כו' כידוע דאבא יסד ברתא¹⁹⁷ ואימא אוזיפת מאנהא¹⁹⁸ ה"ג מנצפ"ך¹⁹⁹ כו') והרי א' דבאתרהא שקיע רחמי דוקא וזהו ויסגור בשר תחתנה²⁰⁰ כו' כמ"ש במ"א בשרש ענין הנסירה בכלל ובפרט כו'). [oldpage_קצא] וזהו שאו' י"פ דמלכיות וא' אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם כו' כדי לעורר הרצון והעונג²⁰¹ בהתנשאות על עולמו[ת] שאין ערך כלל אל מל' דאצי' כמו שהוא למעלה מעלה (במל' דא"ס שנק' מלך מרומם [לבדו] מלך הקדוש כנ"ל). ונמצא דאין בחי' מדת המל' מאירה בכחות די"ס פרטי' דרצון ועונג וחו"ב וחו"ג וכה"ג מכח עצמה כלל כשאר המדות כחסד שהוא מהות עצם בפ"ע וא"צ להתעוררות כ"כ מלמעלה כנ"ל, רק ע"י המשכת האורות העליוני' דאצי' דוקא כנ"ל ולכך א' דלית לה מג"כ ולא נהרא מכח עצמה (כאור הלבנה שמקבלת מאור השמש), כ"א מה שמשפיעי' לה מלמעלה שהוא בחי' הרצון ועונג דע"י וא"א ואו"א וז"א שזהו כללות הג' קוין דאצי' כידוע, ובחי' המל' עומדת למטה תחת קו האמצעי דת"י²⁰² שממנו נמשך כללות כל האורות העליונים כמו בר"ה שנבנה המל' בחסד דאברהם ובגבורות דיצחק והעיקר בבחי' ת"ת דיעקב כידוע בכוונות דר"ה כו' וד"ל.

[ו] ומעתה יובן גם פי' הב' דלית לה מגרמה כלום דהיינו רק מה שמקבלת מלמטה מן המלאכי' ונשמות ועולמות דבי"ע כנ"ל, דהנה מאחר שמבואר למעלה במדה זו דהתנשאות האלקו' דמל' דאצי' למעלה דגם שהוא בבחי' ריחוק מקום בבחי' מקיף מלמעלה, עכ"ז בהתנשאות זו נמשך עצם המקור לכל חיות העולמות כמ"ש יראת ה' לחיים כו' שביראת ה' דמל' עיקר מקור כל החיים העליונים והתחתונים כו' כנ"ל, א"כ הרי יובן מזה דגם אחר שנתהוו כל ה[נ]בראים מאין ליש קא, במבחי' דבר מלך שלטון כנ"ל יכולים לעורר בהעלאת מ"ן שלהם בביטול היש לאין בקבלת עומ"ש שלימה להמשיך בחי' כתר מל' דאצי', דהיינו שיעוררו במדת מל' דאצי' בחי' הרצון ועונג למלוכה שהוא בחי' ההתנשאות על העולמות כמו וישב ה' מלך לעולם כו' כמו באמרם ה' מלך וימלוך²⁰³ כו', וכמו שידוע באדה"ר שא' ה' מלך גיאות לבש כו' ביום הו' שנברא בו²⁰⁴ וקיבל עליו עומ"ש שלימה כו' אז המשיך למעלה בחי' כתר מל' כו', וכמו שאו' כתר יתנו לך כו' ובפרט הנשמות שנק' אדם כו' כענין אמרו לפני מלכיות כו' ולכך או' ועמ"י קבוצי מטה²⁰⁵ בציור אדם כמ"ש במ"א וד"ל (ולפי כ"ז יתפרש מה שא' דכתר מל' איהו כ"ע בב' אופנים בבחי' או"י מאור הכתר במל' משום דנתחב"ס דוקא ובבחי' או"ח מלמטלמ"ע דנסב"ת²⁰⁶ והוא בבחי' הרצון ועונג העצמות ממש כנ"ל וד"ל).

[ז²⁰⁷ ] והנה אחר כל הקדמות הנ"ל יש להבין שרש ענין פסח ומצה, בהיות ידוע בכללות הענין דפסח שהוא בחי' הדילוג²⁰⁸ כמ"ש ופסח ה' על²⁰⁹ כו' (דמה שבשה"ש א' קול דודי מדלג²¹⁰ כו' מפורש בתו' להיכן דילג על הפתח שהוא בחי' המל'²¹¹ שה[י]א האמונה הפשוטה שנק' נקודה תח"י²¹² ה"א לחמא עניא די דלי"ת יו"ד²¹³ כידוע), והוא מה שראה הדם על המשקוף וב' המזוזות²¹⁴ שזהו²¹⁵ בחי' כח"ב²¹⁵ דמל' ששרשם בג"ר כח"ב דע"י וא"א כו') וענין הדילוג הזה זהו כמ"ש קול דודי כו' מדלג על ההרים כו' דהיינו שהדילוג הוא שלא כסדר והדרגה בהשתלשלו' דע"ס מעצמות המאציל שמוחי' דחו"ב מאירים במדות ע"י צמצום והעלם דבחי' מיצר הגרון (וכמשי"ת), ודילוג הזה הי'²¹⁶ מאור הכתר בחו"ב מבחי' ג"ר דכח"ב שיאירו בדילוג גדול מן המוחין למדות שבלב שלא ע"י צמצום והעלם דמיצר הגרון כו'. וז"ש בצאת ישראל ממצרים²¹⁷ מבחי' מיצר מ"י דגרון וכן נק' מיצר י"ם²¹⁸ שהן²¹⁹ מוחין דחו"ב שנק' י"ם ומ"י כידוע שמתצמצמי' מאד במיצר הגרון (שהוא הקול כידוע וית' בסמוך).

ואמנם הנה תחלה יש להבין מהו בחי' המוחי' דחו"ב דאצי' כמו שהן במקורם איך שנשתלשלו מעצמות המאציל שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא²²⁰ כו', דהנה להבין מה שא' חכים ולא בחכ' כו' מבין ולא בבינה ידיעא שאיך יתפרש זה בחו"ב שבעצמות א"ס ב"ה. הנה יובן בדרך ידיעת המציאות לבד מבחי' קא, גחו"ב שבנפש האדם שהחכ' נק' אין ובינה נק' יש²²¹, והוא ענין הברקת אור השכל שנק' התחכמות וכה"ג ממקורה מלמעלה מן השכל ונמשך לבינה להיות נתפס ומובן בהשגה ממש שנק' יש בהתפשטות אורך ורוחב כידוע. אך כ"ז בחו"ב שבאדם בדבר מה שיכול להשיגו בכלי מוחו ודעתו במהות שלו כמו חכ' ושכל שיבינו וישיגו ממש או שישיג בחכ' של חכם גדול שיש לו ערך ויחוס עם שכלו ודעתו. אבל למעלה באורות דאצי' וכה"ג במה שנשתלשל בבי"ע אין לחו"ב שבאדם שום השגה ותפיסא במהות כלל כנ"ל, רק בבחי' השגת המציאות לבד ולא במהות כלל כנ"ל באורך, דהיינו שישיג שיש מציאות דחו"ב גם למעלה באצי' אבל אין זה השגה במהו"ע דחו"ב דאצי' כלל כנ"ל, וכך כ"ש וק"ו א"א לומר שישיג אדם בחו"ב שבנפשו לאא"ס עצמו כמו שהוא רק בדרך השגת המציאות לבד כנ"ל. דהנה כמו שבחו"ב דאדם למטה לא ישיג למהו"ע נפשו ממש כמו שהיא להיותה למעלה הרבה מכח החו"ב שנמשך ונסתעף מן עצם הנפש עד שנק' נפש השכלי'²²², כי הנפש עצמה למעלה גם מן כח הרצון ועונג כידוע שהנפש עצמה אור פשוט והיולי בתכלית מושלל לגמרי מן כל הכחות המסתעפי' ממנה כו', וא"כ איך יכול להשיג בחו"ב שבנפשו לבחי' אור עצמות נפשו ממש רק שיכול הוא להשיג איכותה בבחי' השגת המציאות לבד דהיינו איך שהנפש היא רוחניות ומושללת מכל תואר גשם והגבלה בכלי כו' וכה"ג וגם זה עצמו איך שכחות שלה אף חו"ב ורצון כלא חשיבי לגבה כו'.

וע"ד כ"ז יובן ג"כ למעלה בדוגמא דדוגמא עכ"פ בבחי' חו"ב דאצי' שנמשכו בגילוי מן ההעלם דחו"ב שבעצמו' המאציל שנק' חכים ולא בחכ' כו' כנ"ל דהגם שבחי' אורות הללו דחו"ב דאצי' אף שהן בבחי' כלים מוגבלים (כמו חכ' מוחא²²² כו' דמוחא זה היינו כמו כלי מוח החכ' באדם שהוא קר ולח²²³ ומסוגל לצורה זו דאור החכ' להשכיל כל שכל מן ההעלם לגילוי כמו נקודה כנ"ל), עכ"ז הרי א' דאיהו וחיוהי וגרמוהי כו' כולא חד בבחי' א"ס שהן או"כ, ובפרט או"כ דחו"ב במוחי' דחו"ב שע"ז א' קנה חכ' קנה [בינה²²⁴ ב"פ קנה] גימ' ש"י²²⁵ ששרשם מאור הכתר שהחכ' מאין תמצא²²⁶ כו' כידוע. וחו"ב הללו הן מקוריים כלליים לכל בחי' חו"ב שנמצא למטה עד חו"ב שבנפש אדם כמו חכמת שלמה שא' וה' נתן חכמה לשלמה הרבה מאד²²⁷ בבחי' א"ס²²⁸ כח"ע דאצי' כו' (דחכמת שלמה הוא בחי' ח"ת²²⁹ ששרשה בח"ע²³⁰ דחכ' בראש כידוע). אך א"א לומר דחו"ב הללו הן קא, דבבחי' החו"ב להבין ולהשכיל דבר מה שחוץ לעצמו כמו דוגמא דחו"ב בנפש אדם כחכמת שלמה שדיבר דברי חכמה בכל הדברים כמ"ש וידבר ג"א משל²³⁰ כו' וידבר על העצים²³¹ מן הארז כו', שהרי [oldpage_קצב] למעלה באצי' הוא תכלית היחוד האמיתי בא"ס עצמו דאיהו וחיוהי חד כיחוד עצם אורות דחו"ב בעצמות הנפש דאדם ואין דבר חוץ מעצמו' המאציל כו' (כשלהבת הקשורה בגחלת וכה"ג), וא"כ איך שייך לומר לשון חכים ומבין באיזה דבר מה כו' (ואם הכוונה על עצם אור החו"ב שבא"ס עצמו דלתבונתו אין מספר²³² כלל שהוא בחי' כח חכמתו העצמי שבחכ' דתורה הקדומה²³³ שנק' משל הקדמוני²³⁴ שלמעלה מאורות דחו"ב שנאצלו בכלים [ב]חכ' מוחא כו', הרי ע"ז א' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' (כמשי"ת), אלא צריך לומר דהכוונה הוא בבחי' חו"ב דאצי' שהוא שנאצל אור הח[ו"ב] להשכיל ולהבין בעצמות אור א"ס כמו דוגמא דחו"ב שבאדם שיכול להשיג באמיתת אור עצמות הנפש כנ"ל, אך זהו רק בבחי' השגת המציאות לבד ובדרך שלילה לבד כנ"ל, כך יובן למעלה דמה שנק' חכים באו"כ אינו אלא להשיג בכח החכ' דאצי' (שנק' אור אבא²³⁵ ) בהשגת המציאות לבד בעצמות אוא"ס דהיינו במה שיש מציאות דאוא"ס פשוט בתכלית כו' ולא שישיגו בחי' חו"ב למהות ועצמות דא"ס כלל שהרי אמר לית מח' תפיסא בי' כלל, ופי' [מחשבה] חש"ב מ"ה²³⁶ דחכ' כולל ב' בחי' דחו"ב דלית שום מח' ת"ב אפי' מח' הקדומה [דח"ע הקדומה] שלפני האצי' כו' אלא רק בהשגת המציאות לבד כנ"ל, מאחר שגם בחי' חו"ב שלפני האצי' נמשך מעצמות אוא"ס הפשוט בתכלית שלמעלה מכל מציאות דבר מה אף לא בהעלם דחכ' ורצון ועונג וכה"ג וכנ"ל וכמ"ש ולאו מכא"מ כלל כנ"ל, וא"כ איך יושג מהו"ע ית' בחו"ב דאצי' ואף לא בחו"ב הקדומה שכלול בעצמות (כחו"ב שכלולים בעצמות הנפש דכלא חשיבי רק שמתלבשת בהם בבחי' עצמיות (כמשי"ת) (ועכ"ז בחו"ב דתושב"כ ושבע"פ נתפס מהו"ע ית' ממש כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי'²³⁸ עצמי' כו' בנפש²³⁷ השכלית שנק' עצם הנפש ע"ש כח השכל דהוא המדע²³⁹ כו') שהוא שדיבר ג"א משל שהן הכל בתוה"ק שנק' משל הקדמוני כו', וגם בחו"ב זו שנק' חו"ב דלא ידיעא כלל כי המה כלולים בעצמות א"ס ממש כמ"ש והחכמה מאין כו' כלומר מאין והיכן שרשה דלא נודע שרש מציאותה כלל ואיזה מקום בינה²⁴⁰ בשרשה הראשון, אך אלקים הבין דרכה דחכ' כמו שהיא בשרשה העצמית והוא ידע את מקומה²⁴¹ דבינה כו' כמו שיודע קב, אאדם בחו"ב [שבנפשו] בידיעת עצמות הנפש, ואמנם²⁴² למעלה נק' [חכים] ולא בחכמה ידיעא דא"י להשיג בידיעת עצמות אוא"ס ממש רק במציאות לבד כנ"ל וד"ל, ועכ"ז יש בכח דחו"ב שבעצמות אוא"ס שבנפשו²⁴³ שנאצלו באצי' לידע כל מה שעתיד להיות באבי"ע בגילוי מן ההעלם ע"י קו"ח שנק' קו המדה כו' כמ"ש במ"א ששיער בעצמו בכח²⁴⁴ כל מה שעתיד להיות בפועל בגילוי מן ההעלם כו', שזהו בחי' המח' וחכ' הכללי' כמו שכולם בחכ' עשית בחכ' דמע"ב כך הוא בכללות דקו"ח כידוע, ועד"ז הוא גם בחו"ב דאצי' לגבי בי"ע כו' שזהו שרש חו"ב דמע"ב, ועכ"ז א' דלמחת"ב כלל להשיג במהו"ע ית' (אע"פ שבידיעת עצמו דוקא הוא יודע את הכל ולא בידיעה שחוץ ממנו כמ"ש הרמב"ם²⁴⁵ ומבואר במ"א) וד"ל.

[ח²⁴⁶ ] והנה מעתה יש להבין בפרט ענין דב' מדרגות דחו"ב דאצי' ומהו ההפרש בין חכ' לבינה שנק' אי"ן וי"ש כנ"ל, דהנה ידוע שהחכ' היא בבחי' ראי'²⁴⁷ מקרוב [כ]ראיית העין שרואה במהו"ע של הדבר (וע"כ נק' החכמים בשם עיני העדה²⁴⁸ כו' וא' איזהו חכם²⁴⁹ הרואה את הנולד מה שעתיד להיות הוא רואה בכח שכלו וחכמתו שזהו כרואה בעין ממש ונק' עין השכל כידוע וד"ל), וזהו ענין ההשגה במהות הדבר כנ"ל שזהו ע"י בחי' החכ' דוקא שהיא בבחי' ראי' מקרוב שרואה במהות הדבר עצמו כמו שהוא ממש. אבל בחי' בינה הוא בבחי' שמיעה²⁵⁰ מרחוק בלבד שאינו רואה במהות ועצם הדבר כמו שהוא כלל, רק שע"י ששומע ומבין כל אשר יאמרו ויסבירו לו פרטי אותו²⁵¹ הדבר עד שיכוין בדעתו ושכלו להשיג במציאות הדבר כמו שהוא רואה אותו כו', דאע"פ שיוכל להשיג הדבר בשכלו ע"פ השמועה ששומע ומבין כמו שהוא באמיתת מהותו ממש, מ"מ אינו דומה שמיעה מרחוק לבחי' הראי' בעין מקרוב שרואה מהו"ע הדבר ממש כמו שהוא, וכמו שאינו דומה מי שראה את המלך כמו שהוא בכבודו ובעצמו עם מי ששמע מאופני פרטי כבודו וגדלו, דאע"פ שיכול להיות שגם ע"פ השמועה ששמע מזולתו²⁵² שראה את המלך בכל פרטי אופני איכות ומהות המלך ממש כמו שהוא באמתתו יוכל להבין ולהשכיל ולעמוד על ידיעת עצם ומהות המלך כמו שהוא, עכ"ז אינו דומה שמיעה זו לראי' בעין מקרוב כשרואה למהות המלך ממש אע"פ שאין לו קב, בתוספת וחידוש במוחו ולבו דבר וח"ד²⁵³ כלל במה שראהו מכמו שהבין וידע בתחלה ע"פ השמועה, מ"מ אינו דומה שמיעה מרחוק לראי' מקרוב שא"א להשיג בשמיעה מרחוק כמו שהוא במהו"ע ממש רק בהשגת מציאותו לבד ולא במהותו כלל כו'. וכך יובן ענין ההפרש בין ראי' דחכ' לשמיעה דבינה דבבחי' בינה במוח והשגה²⁵⁴ והתפיסא יוכל להבין ולהשכיל הדבר רק במציאותו מרחוק לבד ולא במהותו כלל, אבל בבחי' מוח דחכ' שהוא בחי' הברקת עין השכל הרי הוא למעלה מהבנה והשכלה בהשגה ותפיסא שאינו עדיין בבחי' השגה שכלי' כלל, רק בהברקת אור השכל שנק' אור המאיר שרואה בו במהות ועצמות הדבר, ומה שצריך להבינו בשכל והשגה נסקר בו בראי' מקרוב בעצם הדבר שלא יוכל לכוין לאמתת עצם הדבר ע"י השגה והבנה כלל כנ"ל. וכמו החכם הרואה בעי"ן השכל מה שעתיד להיות כו' שא"א להיות זה בהשגה והבנה דבינה כ"א בראיית עין השכל, וכך מה שהחכמים נק' עינ"י העד"ה, וכך הי' מדרגת משה שהי' בבחי' ראי' עי"ן דחכמה כמ"ש וירא ראשית²⁵⁵ כו' שהי' רואה במהו"ע אלקות בעין השכל למעלה מהשגה והבנה כו' (כמ"ש בו אשר ידעו ה' פא"פ²⁵⁶ כו') וא' בר"מ דבעין השכל דבלבא²⁵⁷ אתחזי כולא כו'. ואע"פ שמבואר למעלה דא"א להיות השגת המהות בעצמות אוא"ס וגם לא באורות דע"ס דאצי' אף לא במל' דאצי' רק בהתלבשות בבי"ע ע"י מסך כו'. אמנם הרי מבואר למעלה בשרש ענין הנבואה שהי' בבחי' השגת המהות דאצי' דוקא רק שהוא בבחי' נו"ה דאצי' לבד שמלובש בנו"ה דבריאה ויצי' כ[מו ב]ישעי' ויחזקאל כו' בלי העלם ולבוש דמסך כלל, רק שנק' מראה דמות כבוד הוי' דאצי' כאספקלריא דלא נהרא רק כפי המראה הנראה בה בבחי' או"ח כמו אור [oldpage_קצג] הנכפל²⁵⁸ כידוע שאינו רואה עצם הדבר ממש רק דמותו וצלמו בלבד (וכמו הפנים הנראים במים צלולים כמ"ש כמים הפא"פ²⁵⁹ כו'). ומה שיש כמה צדיקים בדור דחזו אפי שכינה בכל יום והן ל"ו²⁶⁰ כו', וכן מ"ש לחזות בנועם ה'²⁶¹ כו' וכמו במ"ת שראו פב"פ²⁶² פני הוי' כו' כמ"ש²⁶³ וכל העם רואים²⁶⁴ כו' כל זה²⁶⁵, וכה"ג ויראו את אלקי ישראל²⁶⁶ ויחזו את האלקי'²⁶⁷ כו' וכמו בקי"ס שא' זה אלי²⁶⁸ כו' אע"פ שאין זה בהשגת המהות כמראה הנבואה, מ"מ זהו בבחי' הראי' בעין השכל בראי' מקרוב עכ"פ שהוא כמו בראיית העין ממש כמו כי עין בעין²⁶⁹ קב, גנראה אתה כו', וכמו²⁷⁰ שמצינו רבים בכתובים שא' וירא כבוד ה'²⁷¹ אל כל העם כו' אע"פ שאין זה כ[מו] מראה הנבואה ואדרבה זהו ביתרון מעלה במ"ש עין בעין כו' ומראה הנבואה הוא בחלום וחזיונות הלילה או כמראה וחידוש²⁷² כו').

אך באמת לפי הכלל הנ"ל בבחי' החכ' שהוא בבחי' ראי' מקרוב במהותו²⁷³ דוקא כנ"ל, א"כ הרי יכול [להיות] בחי' ראי' זו בכל ניצוץ מישראל שיש בו בחי' חו"ב בנה"א כידוע ובחי' החכ' הוא בחי' הראי' מקרוב במהו"ע אלקות שנק' לאסתכלא ביקרא דמלכא²⁷⁴ כו' כידוע. וזהו ג"כ בבחי' עין השכל שבלב שרואה בראיית עין השכל איכות ומהות אור העצמות אלקות בבחי' ממלא וסובב כו', למעלה מבחי' ההשגה וההשכלה בהסבר דבינה כו', כמו שמסביר איך שמחי' את הכל מאין ליש כמשל גילוי החיות דנפש בגוף או בצרופי אותיות הדבור וכה"ג, שמשל זה אע"פ שמקרב אל השכל יותר זהו בא בהשגה והבנה במהות השכלה מדבר המשל הזה שזהו עצמו בחי' לבוש גס להעלים אמיתת הדבר כמו שהוא למעלה באמת, אע"פ שמכוון אופן המשל הזה כמו שהוא למעלה באותיות שבורא מאין ליש שזהו גילוי אור וחיות האלקי בעולמות כידוע, מ"מ אינו דומה שמיעה לראי' מקרוב, שהשכל והשגה זו עפ"י משל למעלה נק' שמיעה מרחוק שמשיג איכות המציאות דאלקות לבד, ולא שישיג במהו"ע האלקו' כמו שהוא מחי' את הכל באותיות העליונים האלקיים, רק ע"פ בחי' ראיית עין השכל שבלב זהו כרואה במהו"ע האלקי' כו' שזהו ענין לאסתכלא כו' כמ"ש במ"א באריכות וד"ל.

וע"פ ²⁷⁵ הפרש זה בין חכ' לבינה שהחכ' נק' אין בראי' המהות ובינה נק' יש בהשגה מרחוק בלבד כמו שא' שמעתי שמעך יראתי²⁷⁶ כו', ע"כ יש הפרש בתולדות המדות שמתהווה מחכ' או מבינה, דמבחי' השמיעה בהתבוננות מרחוק כמו ע"פ משלים ודמיונות השכל יולד התשוקה מורגשת בלב להיות נכלל ודבוק באלקי' חיים שמחיה את הכל כי משיג בטוב שהוא עיקר ומקור הכל כו', ובכל דבר שמרחוק דוקא יגבר התפעלות התשוקה אליו כמו השומע הפלאת רוממות וגדולת ושבח המלך יתאוה ויחשוק מאד לראותו כמו שא' מה תשתוחחי נפשי²⁷⁷ כו' מתי אבא ואראה²⁷⁸ פני אלקים וכן צמאה לך נפשי²⁷⁹ כו', מחמת שהשמיעה דבינה הוא מרחוק ממהות ועצמות הדבר ממש ע"כ קב, דתשוקתו אליו ביותר כידוע. אבל בבחי' ראי' דחכ' שבנשמה שהוא [ב]עין השכל שבלב שרואה במהו"ע אלקות כמו שהוא מקרוב למעלה מן השגה והשכלה דבינה מרחוק, אזי הוא נעשה בבחי' הביטול ממציאותו לגמרי שהוא ענין העדר ההרגשה בעצמו בתכלית מכל וכל מחמת שעומד מקרוב, כמו העומד מקרוב ורואה פני מלך שמתבטל ממציאותו לגמרי ונעשה כאבן דומם בלי הרגשת עצמו כלל מחמת שרואהו ואין לו כח בעצמו להיות בבחי' התפעלות תשוקה ואהבה בהתלהבות אליו כלל רק עומד מקרוב בתכלית הביטול (וכמו בשמ"ע שעומד בקירוב בלי הרגשה בעצמו ע"כ לא יוכל להרים קול וא' אד' שפתי תפתח כו' כמו אין מלה בלשוני²⁸¹ כו' רק בלחש²⁸⁰ קול דממה דק"ה כו' כמ"ש במ"א) (ובמ"א מבואר להיפוך דהאהבה נולד מצד הריחוק והיראה נולד מצד הקירוב²⁸² כמו וירא העם וינועו²⁸³ בבחי' שוב לאחור וסותר למ"ש שמעתי שמעך יראתי כו', התירוץ הוא שיש הפרש בין יראה פנימי' ליראה חיצוניות²⁸⁴, ובחי' אהבה דבחי' רץ לבך²⁸⁴ ויראה בשוב זהו [ב]דו"ר תתאי', אבל בדו"ר עילאין²⁸⁵ דחילו קודם לרחימו והיינו יראה עילאה דבחי' החכ' בבחי' ביטול דמ"ה בעצם כמ"ש הן יראת ה' היא חכ'²⁸⁶ כו' ורחימו עילאה כאה"ר בתענוגים בפנימית דבינה כו').

ואמנם באמת א"א לומר על בחי' חכ' שבנפש האלקי' בכאו"א שיהי' בבחי' ראי' מקרוב בהשגות המהות דאוא"ס באצי' שהוא בחי' סובב וממלא כו' כמו שהוא למעלה ממש שהרי נא' כי לא יראני האדם וחי²⁸⁷ כו' (ואפי' צדיקים גמורים אמרו בחייהן אינם רואים²⁸⁸ במיתתן בלבד רואי', שזהו בהסתלקות אור נשמתו בדביקה וחשיקה גדולה עד כלות נפשו בא' כר"ע שיצאה נשמתו בא'²⁸⁹ ובב"ע א' הציץ ומת²⁹⁰ וכה"ג (שזהו מיתת נשיקה ע"פ ה'²⁹¹ שאינו אלא בצ"ג יח"ס, ומה שא' דל"ו צדיקי' חזו אפי שכינתא כו' זהו ע"י רוה"ק וג"א וגם זה ע"י בחי' לבוש ומסך שנק' חשמ"ל כמ"ש בע"ח). ואפי' ר"ע ורשב"י וחבריהם בכל עומק חכמתם בסודות הקבלה בפרצופי' העליונים כמו באד"ר ואדר"ז לא השיגו במהו"ע אור האצי' רק בבחי' השגות המציאות לבד כנ"ל באורך, ואף שגם הם הי' בהם בחי' ראי' עין השכל מקרוב שלמעלה מן השגה והשכלה דבינה כו' (כמו שא' לשון²⁹² אסתכלנא ברזא דחכ'²⁹³ כו' בחי' הסתכלות זאת ברזא דחכ' היינו בחי' ראי' דעין השכל בבחי' אין דחכ' שנק' כח קג, אמ"ה²⁹⁴ כמו מה פשפשת כו' שא"א להביא הדבר בהשגה ברוב הסבר דברים רק בראי' עין השכל שבלב (שנק' חכ"ם ומבין מדעתו²⁹⁵ ), וכמו שא' לר"ח נושא עון חמית²⁹⁶ שזהו בחי' תיקון הט'²⁹⁷ די"ג ת"ד דא"א כמבואר שם ולא דרש בו ר"ח בפנים מסבירות איך הוא ומה הוא רק א' אסתכלנא כו'. והענין הוא דזהו בחי' פנימית דחכ' שאינו נתפס בהשגת שכל והוא בחי' הרוחניות דחכ' כמו שהיא בבחי' אין ממש ([כמו] ע"ד דוגמא ממה שמצינו בשבחי האריז"ל²⁹⁸ שהי' רואה בחלום כמה סודות עמקי החכ' בקבלה שהי' צריך להביא בכתב כמה שנים רבות כמבואר [שם ו]כה"ג). וכך הוא בבחי' כ"ח מ"ה דחכ' [oldpage_קצד] גם בכל א' לפי ערכו שבה יראה בעין השכל הרוחני בחי' הרוחניות של כל השגה שכל שצריך להביא בהסבר כמה שעות ולא יוכל לכוין לאמתתו כמו שהוא, רק בבחי' ראי' עין השכל דחכמה זו שנק' כ"ח מ"ה כו' שמכוין בעצם הדבר כמו שהוא, אבל כל זה אינו בהשגות מהות ועצמות אלקות ממש, רק במה שצריך לבא בהשגה ודעת כמו ענין הסבר דממלא וסובב כו' כנ"ל יכיר ויראה בעין השכל לעצם תמצית הענין הזה בבחי' רוחניות של ההשגה שא"א להביאו בהשגה. וכך הי' השגת הנשמות הגבוהות ברז"א דחכ' בסודות הקבלה למעלה שדברו גם בפרצופי' דע"י וא"א וא"ק ועכ"ז לא ראו במהות הדבר כמו שהוא למעלה כלל ואף הנביאי' לא ראו רק בנו"ה כנ"ל וד"ל. אך הנה יהי' איך שיהי' עכ"ז יש הפרש בין חכ' לבינה שבבחי' חכ' כ"ח מ"ה דראי' מקרוב כנ"ל הוא בקירוב יותר למהו"ע הדבר ע"כ יהי' בבחי' ביטול ממש כנ"ל, משא"כ בשמיעה דהשגה דבינה מרחוק שיתפעל בתשוקה אליו כנ"ל. וכך הוא בחו"ב שבאדם בהפרש זה בכלל שע"י כ"ח מ"ה דחכ' בראי' מקרוב לאסתכלא כו' הרי יהי' ביטול בעצם נפשו כו', וכמו"כ ע"י הכח דחכ' שנמשך מעצם הנפש יש לו הכרה והשגה במהו"ע נפשו הרוחניות כמו שהוא אף שהיא למעלה מן החכמה וגם מן הרצון ותענוג כנ"ל, משא"כ בכח הבינה שבנפשו שמשיג בריחוק כנ"ל גם בעצם נפשו אינו משיג בהשגת שכלו רק מרחוק בבחי' השגת המציאות ולכך ע"י הבינה דוקא תתפעל במורגש יותר ולא בביטול להיותה רחוק יותר מעצם הנפש כמו שהיא ברוחניות ממש כו' וד"ל.

והדוגמא מזה יובן ג"כ למעלה בבחי' חו"ב דאצי' שנק' או"א²⁹⁹ דמוח החכ' דאבא זהו שנאצל באו"כ קג, בלהשיג ולהכיר בבחי' ראי' מקרוב יותר לעצמות אוא"ס, הגם שאוא"ס עצמו למעלה גם מן הכתר אך כשנאצלו מאורו הפשוט בחי' החכ' שנק' כח מ"ה דראי' הרוחניות כמו בכח מה דאדם יוכל לבוא בקירוב יותר לאוא"ס ובבחי' ביטול, כמו במשה שהי' שרשו בפנימי' אור אבא דמ"ה דח"ע בראי' מקרוב כנ"ל הי' בביטול תמידי בעצם בלי הרגשה בעצמו כלל כו' מצד הקירוב לאוא"ס יותר להשיג במהו"ע כו', אבל בחי' בינה שנאצל, שנק' מוחי' דאימא, זהו בבחי' ההשגה והבנה בהתבוננות באור הא"ס איך הוא ומה הוא כו' בבחי' שמיעה מרחוק כמו מרחוק ה' נראה לי³⁰⁰ כו', כי בחי' בינה דאצי' נאצלה בריחוק מקום יותר מאור א"ס כו'. ולזה הטעם בבחי' קו הימין דחכ' דאבא הוא מקור כל החסדים³⁰¹ שאין בה בחי' גבורות שהוא ההתלהבות ותשוקה למעלה לגבי המאציל כי עומד מקרוב בביטול עצמי דמ"ה דחכ' כנ"ל להיותו בראי' מקרוב כנ"ל, אבל בחי' בינה בהשגה מרחוק נולד ממנה בחי' גבורות בקו השמאל כמ"ש אני בינה לי גבורה³⁰² כו', שזהו בחי' ההתלהבות והתשוקה לצאת מן הכלי ליכלל במאציל, וזהו דבינה מינה דיני'³⁰³ מתערי' בסופה בגבורות קשות דפני שור מהשמאל³⁰⁴ שנמשך לנוגה (כמו ביו"ט שהוא במוחי' דאימא³⁰⁵ מועדי' לשמחה³⁰⁶ דבינה³⁰⁷ נק' ח"ג ה' בהתלהבות³⁰⁸ התענוג ושמחה ויש פרש חגיכם³⁰⁹ משא"כ בשבת שהוא בקדש³¹⁰ דח"ע כו'). וזהו בחי' אוי"ר שיש יראה עילאה בפנימיות חכמה דת"ד³¹¹ כביטול העצמי כנ"ל שלמעלה מרחימו עילאה דרשפי אש דאה"ר בתענוג[י'] דבינה ה"א עילאה דיראה עילאה קדמה לאהבה כדו"ר עילאי' כנ"ל מטעם כל הנ"ל וד"ל.

[ט³¹² ] והנה אחר כל הנ"ל בביאור ענין דחו"ב דאצי' איך שנאצלו מעצמות המאציל שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו', [כך] יובן ג"כ עד"ז גם בחו"ב שבעצמות המאציל הגם שאינו בחו"ב ידיעא כו', והוא כמו חו"ב דתורה הקדומה שקדמה לעולם אלפים שנה³¹³ שז"ש ואהי' אצלו אמון ונק' חש"מ ובינה ש"מ, ובחי' הנובלות דחש"מ היא תורה³¹⁴ הנגלית לנו באותיות דתנ"ך (שנק' כ"ד ספרים דאורייתא כמ"ש ותמלא כד"ה³¹⁵ כו' כמו ששואבים מים הגדול בכד קטן כו' כמ"ש במ"א), ונובלות דבינה ש"מ שכינה³¹⁶ עילאה כו' ושכינתא תתאה³¹⁷ שהן קג, גנש"י שהוא בחי'³¹⁸ המל'³¹⁹ דלית לה מגרמה כלום כנ"ל והוא תושבע"פ מל' קרינן לה³²⁰ כידוע. וזהו³²¹ הנסתרות לה' אלקינו בחי' חו"ב³²² שלמעלה כו' שזהו שנק' חכים כו' ומבין כו' והיינו כמו דוגמא דחו"ב העצמי' [ש]באדם, שבחי' כח החכ' הוא עצם כח השכל להשכיל כל שכל מן בחי' ההעלם לגילוי בבחי' אין הרוחני כנ"ל דזהו בבחי' ראי' מקרוב יותר לעצמות הנפש ממש, וכך הוא באור דח"ע דתושמ"ע שהוא בקירוב יותר לעצמות אוא"ס וז"ש ואהי' אצלו כו' אצלו ממש. אבל בחי' בינה ש"מ הוא כמו בינה שבנפש האדם שהוא מרחוק יותר מעצמות הנפש כו', והוא תושבע"פ שבא בהשגת שכל וטעם דוקא בבחי' שמיעה מרחוק כו', ולמטה הן כנס"י שהן בבחי' בינה ומל' כמ"ש שמע ישראל³²³ כו' ולכך יתכן בהם בחי' האהבה והתשוקה כמו ואל אישך תשוקתך³²⁴, וזהו לפי שנק' נובלות בינה ש"מ כו'. ועכ"ז יש יתרון מעלה בגילוי דנובלות דחו"ב ש"מ יותר כשבאים בהתלבשות בגילוי דתו"מ בפו"מ דוקא וכמ"ש והנגלות לנו כו' שהן בחי' ו"ה דשם הוי' ובחי' חו"ב בחי' י"ה³²⁵, ואע"פ ש[בחי'] ו"ה למטה מי"ה מ"מ נעוץ תחב"ס דוקא, והוא מה שנמשך מי"ה דחו"ב לבחי' המדות ודו"מ שזהו וי"ו מדות דתורה וה"א לעשות המצות בפו"מ דסוף מעשה דוקא עבמח"ת³²⁶ כידוע וד"ל.

והנה ידוע מארז"ל ע"פ זה שמי³²⁷ כו' דשמי עם י"ה³²⁸ גימט' שס"ה והן שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח הן רמ"ח מ"ע³²⁹, והיינו רמ"ח אברים ושס"ה גידים דרמ"ח מצות נק' רמ"ח אברים דמלכא³³⁰ כידוע ושס"ה ל"ת הן בבחי' שס"ה גידים³³¹ כו', ולפ"ז שרש הל"ת בי"ה דחו"ב דשם הוי' שנק' נסתרות לה' אלקינו עד רום המעלות בחו"ב ש"מ כנ"ל, ושרש המ"ע בו"ה שנק' נגלות כמ"ש והנגלות לנו כו'. כי המ"ע הן באים בבחי' כלים לאורות העליונים שזהו ברמ"ח אברים (וכל אבר כלול מג' בשר וגידים ועצמות³³² כידוע והגידים הוא בחי' הממוצע המחבר לבשר בעצמות³³³ (שהן בחי' העצמיות³³⁴ דלובן ממנו עצמות³³⁵ ואודם ממנו בשר כו' כמ"ש במ"א באריכות) והיינו ג' מדרגות דכוונה במוח ולב ומעשה שהכוונה ה[י]א המחבר[ת] המוח עם הלב והלב עם המעשה וכך הוא בחי' הגידי' שהוא הכוונה המחבר[ת] המוח והלב באוי"ר למעשה המצות שזהו לחבר בחי' בשר בעצמות כו') (וכמ"ש בע"ח דגידול האברים הוא מבחי' ה"ח המגדילי' והוא בט"ס דז"א שג"פ טפ"ט עולה רמ"ג ועם ה"ח קג, ד[oldpage_קצה] המגדילי' עולה רמ"ח³³⁶ כו' שהן גידול דרמ"ח מ"ע דוקא, אבל בחי' שס"ה גידים דשס"ה ל"ת הוא מה"ג³³⁷ דאימא כו'). והנה הטעם בשרש ל"ת שגבוה ממ"ע³³⁸ הגם שאינה רק בשב ואל תעשה בלבד רק בסומ"ר בפו"מ כו', הענין מבואר במ"א שזהו מצד של"ת הוא רק בבחי' מנגד לרצונו ושנאוי ותעוב אצלו שמזה יכולים לידע יותר מה שהוא ית' בפנימי' עצמותו מאחר שזהו המנגד לעצמותו ממש. וזהו שנק' ידיעה בדרך שלילה עכ"פ שאע"פ שא"י במהותו ממש יש לו ידיעה קצת באיכותו ומהותו מן היפוכו שמושלל ממנו כו', כמו שיודעי' במקצת במהות הרוחניות במה שיכולים להפשיט הרוחניות מהיפוכו מכל תוארי הגשמה (וכמו שמפשיטי' רוחניות הנמשל מן המשל כו'), כמ"ש במ"א באריכות שידיעה זו שבדרך שלילה אע"פ שנק' ידיעה במקצת רק בהעלם ולא בידיעת המהות לגמרי מ"מ הוא למעלה מידיעה שבבחי' השגת המציאות לבד הנ"ל. וזהו ההפרש בכלל בין ל"ת למ"ע שבמ"ע בא בלבוש וכלי שאינו מושג העצם דאור העצמות ממש רק מרחוק כו', שזהו בו"ה מדות ומעשה שנמשך מבינה וזהו אדם³³⁹ בגידול האברים כו'. אבל בחי' ל"ת בלאו שקודם להן הוא בידיעה שבשלילה מהיפוכו כנ"ל ע"כ שרש הל"ת בי"ה דחכ' שבהעלם ואין, שהוא בקירוב יותר להעצמות, ע"כ הוא בבחי' הביטול במציאות [ב]לבד בהעדר הכלי דוקא כנ"ל, והוא בחי' הגידי' שהן בהעצם³⁴⁰ ואין הרוחני דחכ' כח מ"ה כו' (כמשי"ת), וז"ש דשמי עם י"ה שס"ה ל"ת שהן שס"ה גידים המחברים לבשר בעצמות שהן רמ"ח מ"ע כו' והנגלות³⁴¹ לנו כנ"ל וד"ל.

[י] והנה אחר הקדמה זו יש להבין בשרש ענין יצ"מ שהוא בחי' הדילוג הגדול שמדלג על ההרים כו' והוא מ"ש בכוונות במ"ש בצאת ישראל שהן המדות דז"א ממיצר מי דבינה שהוא מיצר הגרון כנ"ל, להיות ידוע שביצ"מ הי' עיקר מדריגת דכנ"י הי' רק בבחי' אמונה פשוטה העצמי' דהיינו כמו שהוא בעצם נקודת יהדותו בלבד בלא התפשטות עדיין במוחי' ומדות כלל. וזהו שרש כללי לענין חג הפסח שהוא בבחי' חסד³⁴² דאברהם³⁴³ כידוע, והוא בבחי' חסד דקטנות דאבא במצה³⁴⁴ זו שאנו אוכלים שנק' מיכלא דמהימנותא³⁴⁵ לבד כמו התינוק שא"י לקרות או"א³⁴⁶ עד שיטעום טעם לחם ונק' לחם עני³⁴⁷ שלמטה מן הדעת די אכלו כו', וכמ"ש זכרתי לך חסד קד, אנעורייך³⁴⁸ דוקא שהוא בחי' קטנות דאה"ר הטבעי' שנמשך לשרשו בלבד, וזהו לכתך אחרי³⁴⁹ כו' באמונה פשוטה שנק' אירוסין בבחי' מקיף בהעלם כמ"ש וארשתיך לי באמונה³⁵⁰ כו'. והיינו כמו הגר שנתגייר שאין בו רק מה שנעשה כמו בריה חדשה וכבע"ת אמיתי שאין בו רק ההתחלה שמתחיל לצאת מאפילה לאור [אע"פ] שאין כאן רק בחי' סו"מ³⁵¹ בלבד, אבל זהו עצם נקודת יהדותו והוא גודל השמחה בנפש עצמה למעלה מן הדעת ולכך א' למען תזכור³⁵² כו', דיצ"מ באמונה זו אע"פ שאין בה רק מה שלא נשקעו בנש"ט דמצרים בלבד כי לא שמעו וקיבלו עדיין התו"מ כלל³⁵³ עכ"ז בזה דוקא גנוז ונעלם מבחי' העצמות דיחידה שלהם שהוא הכח ועוז למס"נ על קדה"ש. וז"ש בדמייך חיי³⁵⁴ כו' שנכלל בזה כל מה שהי' ביכולתם לעמוד פב"פ במ"ת בגדלות המוחי' דאבא כו' כמ"ש במ"א באריכות וד"ל. וז"ש זכרתי לך חסד נעורייך דוקא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שאין שם גילוי אלקות בפנימי' כמו במ"ע רק לכתך אחרי בארץ לא זרועה³⁵⁵ [ד]לאו דל"ת בסומ"ר בלבד, אמנם כשהלאו³⁵⁶ דל"ת קודם להן דמ"ע מטעם הנ"ל.

[יא³⁵⁷ ] והנה להבין זה בדרך פרט מה הי' ענין הדילוג דמוחי' דחו"ב במדות שלא ע"י מיצר מי דבינה בגרון כנ"ל, הנה יש להקדים הקדמה א' בענין הגידי' שא' בס' הרפואה שיש ג' מיני גידים³⁵⁸ ובפרט הן ד', הא' גידי הדם והב' גידי' שנק' עורקי' שאין בהם דם כלל והן ב' הפכי' בתכלית, כי כללות ענין הגידים הוא שנק' בשם צנורות השפע כמו גידי הארץ שמחברים הים עם הארץ, והן בחי' כח המחבר בכלל לעצם הנפש הרוחניות כמו שהיא בבחי' הרוחניות בתכלית ההפשטה מכל תואר גשמי, וצריך שיומשך ממנה דוקא להיות בבחי' חיי בשר גשמי להחיות כל האברים חיצוני' ופנימי' בבחי' חיות מורגש בגשמיות בכל אבר לפי מזגו וטבעו, א"כ בהכרח שצ"ל ע"י ממוצע המחבר אותם, וראשית גילוי האור וחיות הרוחני שבנפש מתגלה בכלי המוח שבראש ונמשך ללב ומן הלב נמשך ומתפשט [ל]כל האברים. אמנם בדרך פרט יש ג' מוחי' חב"ד ומוח החכ' הוא קר ולח ומוח הבינה הוא חם ויבש ומוח הדעת ממוצע ממוזג משניהם, וכנגדן יש ג' כלים שהן הקנה וושט וורידין³⁵⁹, ומוח החכ' שהוא קר ולח כו' נמשך בקנה ללב בחלל הימני ששם משכן רוח החיים הרוחני שאין בו דם כלל כידוע, ומוח הבינה שהוא חם ויבש נמשך בושט ללב בחלל השמאלי³⁶⁰ קד, בשבלב ששם הוא הדם המובחר שנמשך לתוכו מן הגוף בסיבוב הילוך הדמים מלמטה למעלה בגידי הדם שהן הורידים בכלל (שבהן נמשך מבחי' מוח הדעת שהוא כח ההרגשה³⁶¹ כמשי"ת.

והנה הממוצע הא' לחבר רוחניות החיות להיות נמשך ומתלבש בחיות גשמיות הוא ע"י גידי הדם שהדם הוא הנפש³⁶², דהיינו שמשתנה בו מהות הרוחניות דנפש לגשמיות החיות והוא אשר יחי' לכל אבר ואבר לפי מזגו ונק' חיי בשר הגשמיי', וגידי' הללו הן המביאים וממשיכי' חיות גשמיות לחלל השמאלי שבלב ממוח בינה. וזהו אדם א' ד"ם³⁶³ רוחניות שבגשמיות דוקא שנמשך מגשמיות שברוחניות הנפש ע"י התלבשות בשינוי המהות כמ"ש במ"א (ויש בזה בחי' העלא' מלמטה למעלה בהילוך הדמים עם הנפש שבו דרך גידי הדם שהולכים מן הרגל לראש, וכמו"כ יורד ונמשך³⁶⁴ מלמעלה למטה בירידה והמשכה בגידי הדם שיורדי' ממוח ללב ומן הלב לאברים שכללותו הוא במוח בינה כנ"ל (שהוא חם ויבש בגבורות ונמשך לחלל השמאלי כנ"ל). ובכלל גידי הדם הללו נכלל ענין כח ההרגשה שהוא בגידי ההרגשה והוא מה שמרגיש אדם בחיי עצמו בכל אבר בפרט בחיות מורגש ובפרט מהיפוכו כאשר יארע קלקול או מכה באבר א' ירגישנו במוח שבראש (והוא במוח הדעת כמ"ש יוסיף דעת יוסיף מכאוב³⁶⁴ שיוסיף להרגיש במכאוב, וראי' ממה שהבהמה לא תרגיש הכאב דהכאה כאדם ובאדם עצמו מרגיש בפנים יותר מאחורי[י'], וכן ברגלים שרחוקים מן המוח יותר נתמעט שם ההרגשה, כי גידי הדם שמתפשטים שם הן בריחוק מקום מן הלב והמוח וממילא גם גידי ההרגשה נתמעט שם [oldpage_קצו] יותר, אך הרגשה דהסתלקות החיות כמו הקור והתעלפות מרגיש ברגליו תחלה מטעם זה עצמו כו'). ועכ"ז עיקר ענין גידי ההרגשה מה שמרגיש הכאב אינו אלא במוח בינה ולא במוח החכ' שהרי אינו מרגיש כאב המכה שבריאה לפי שהריאה נמשך מן הקנה שהוא במוח החכ' כנ"ל (וע"כ הריאה שואבת כל לחלוחית³⁶⁵ ומנשבת תמיד על הלב³⁶⁶ לקררו מחומו ויש בה כיווץ והתפשטות תמיד[י] באונות שלה לפי שיסודה העצמי הוא מבחי' רוח החיים שבלב שממנו העורקים (כמשי"ת), וכן בלב בחלל הימיני שבו, ועיקר יסוד הלב הוא מבחי' רוח החיים שהוא כח הרוח שמורכב מגידי הרוח שהן העורקים שאין בהם דם, וגם מה שנמשך מובחר הדם בחלל השמאלי הרי יוצא ונכנס ברו"ש תמידי' והן ב' דפיקו' שבלב, א' קד, גמה שמסתלק, כי מהדם הנבחר שבחה"ש³⁶⁷ יוצא ומסתלק ונכלל ברוח החיים וכידוע דנפש מרכבה לגבי רוח³⁶⁸ כמקבל לגבי המשפיע, ודפיקו הב' מה שהרוח שבחה"י³⁶⁹ נמשך לחה"ש בהתפשטו' לכל האברים (כמשי"ת). ואע"פ שגידי ההרגשה נמשכים ממוח הרוחני והן גידים דקים מאד שמתפשטים עד צפורן הרגל (ויש בהן גם בחי' הרגשה רוחניות להרגיש בחיי נפשו הרוחניות וגם ברצון ושכל ותענוג הרוחני (כמשי"ת). מ"מ הרי הן בבחי' החיות המורגש שבדם הוא הנפ"ש כאשר משתנה מרוחניות לגשמיות דוקא, כי כמו שהנפש היא בבחי' הרוחניות ממש לא שייך בה ענין הרגשה גשמית כהרגשת כאב או להיפך בתענוג מורגש גופני בחוש המישוש כסיכה ורחיצה וכה"ג גם בהרגשה רוחניות כבשורה טובה או רעה כו' (כמשי"ת).

אך הנה גידי' שנק' עורקי' שאין בהם דם כלל עצם יסודם הוא מבחי' הרוחניות שבנפש עצמה ונק' גידי הרוח ואינם באים במורכב בדם שהוא החיות חיי בשר הגשמי', ושרשם הראשון הוא במוח החכ' שהיא רוחניות בעצם (ששם משכן הנשמה³⁷⁰ בבחי' החכמה כמו שהיא מאין כו'), שהוא למעלה מהרכבה הרוחניות דנפש בגשמיות והוא גידים דקים מאד (שנק' נערווין או מוסקלין וכה"ג) שמלובשים במוח הגשמי דחכמה [ש]הוא קר ולח, ומתפשטי' לחלל הימיני שבלב שאין בו דם כלל ומשם נמשכי' לחה"ש ולכל האברים להחיותם באור וחיות הרוחניות שמעצם החיות הרוחניות שבנפש שנק' רוח החיים (והוא הדפק שביד שדופק בבחי' הרוחניות דחכמה שלמעלה עדיין מהתפשטות דבינ"ה ליש בחי[ו'] מורגש[ת] והוא מלובש במי"ם שבד"ם כו' כמ"ש במ"א בענין נגע צרעת שהוא ע"י סגירו דנהורא עילאה³⁷¹ שהוא הסתלקות אור אבא [וכ]שהוא בהתלבשותו בא' ד"ם נק' דפ"ק קפ"ד³⁷² אחוריים דאבא³⁷³, וז"ש קול דודי דופ"ק³⁷⁴ כו' כמ"ש במ"א), כמו שאנו רואים בענין התחזקות כח האדם אחר שיעור עיכול ו' שעות³⁷⁵ שניתוסף דם בחה"ש ועולה לחה"י שאז דוקא נמשך מרוח החיים שבחה"י לכל האברים כידוע. והגידים הללו הן עיקר ענין הנק' בשם צנורות השפע והוא בחי' ממוצע הב' שמחבר לעצם הנפש הרוחניות כמו שהוא שתאיר במוח ולב וכל האברים כו' בלי שינוי המהות מרוחניות לגשמיות ממש בגידי הדם כנ"ל (וכמשי"ת), להיות שרשם בבחי' אי"ן והעלם דחכ' כח מ"ה הנ"ל שהוא קרוב יותר לבחי' עצמ[יות] הרוחניות דיחידה שבנפש כנ"ל, משא"כ בבחי' מוח בינה ודעת שהוא בריחוק מקום יותר כנ"ל ע"כ משם הן גידי הדם שהוא לחבר הרוחניות בגשמיות דוקא כנ"ל וד"ל.

קד, דוהנה אפס קצהו של גידים שנק' עורקי' המחברים מעצמות הנפש ממש (כמשי"ת) יוכר בפעולתן הרוחניות בבחי' כח התנועה שבאדם שהוא ע"י גידים הללו שנק' עורקי', והוא מה שיניע אדם בכל אבר כרצונו לקמץ או לפשט בזריזות ובמהירות גדולה לא לפ"ע החיות המורגש באבר מגידי הדם הנ"ל (שהרי יוכל להיות קלקול בתנועה שביד ורגל ואין ריעותא כלל בעצם החיות שביד ורגל כמו בחולי שנק' מאניא³⁷⁶ או שהוכה בחץ בנערווי"ן שנק' מוסקלין), שהן גידי הרצון הרוחני שמלובש במח' דמוח החכמה ונק' בשם תנועה רצונית או תנועה נפשית כמו התנועה בשינה וכה"ג, אע"פ שאין תנועה בלא רצון אבל הרצון הוא בגידי המוח הרוחני' מאד דהיינו בהעלם בלתי מורכב בדם הוא הנפש החיונית כו' וד"ל.

והנה ³⁷⁷ מובן מכל זה עכ"פ שיש ב' מיני התחברות בנפש הרוחניות עם הגוף והאברים, א' ע"י גידי הדם הוא הנפש החיונית שמלובשת בחום הטבעי שבדם כו', והיינו ג"כ בחי' גידי ההרגשה כנ"ל והוא ממוח בינה ללב ומלב לאברים שביותר הן מורגשים בחוש המישוש כמו בכל תאוה גשמי' כאו"ש ומשגל כידוע כו'. ואמנם כמו שמגשמיות המוח דבינה יומשך הגידים הגשמיי' למלאות רצון הנפש הטבעית החיוני' שבא במורכב בגוף בד"י גשמיי' ממש, כך הוא ענין חיבור הב' שמחבר מרוחניות הנפש עצמה באברי הגוף, דהיינו מה שיושלח רוחניות השפע מרוח החיים שבנפש (שנק' רוח ולא נפש) בעורקי' הנ"ל שאין בהם [דם] רק בחי' רוחניות בהעלם גדול מאד בדקות ורוחניות ובצמצום כצנור דק מאד עד שנמשך גם בכל האברים ע"י הרוח החיים שבלב כנ"ל (והיינו שרואי' גם בחושי' המורגשי' הנ"ל מבחי' רוחניות כמו בהתעוררות לתאוות המאכל או לשתי' וכן למשגל וכה"ג אף שהוא נמשך בלא"ה מחום הטבעי שבדמים, עכ"ז בלא התעוררות הרוח החיונית מבחי' הגידים שנק' עורקים אין כח בחום הטבעי להתאוות תאוה וכמ"ש בס' הטבע כשימצא קלקול בגידים שנק' עורקי' שזהו חלישת הנערווי"ן) כידוע.

[יב] והנה ע"ד הנ"ל בב' מיני שפע רוחניות וגשמיות בב' מיני גידים הנ"ל³⁷⁸ שבתוכם נכלל ב' מיני כחות כח ההרגשה וכח התנועה (ששרש יסודם בב' מוחי' הנ"ל דחו"ב שנמשכים בקנה וושט לב' חללים שבלב כנ"ל) בהמשכת החיות לאברי הגוף בנפש החיונית בב' מדרגות דרוח ונפש כנ"ל, כך הוא ממש בבחי' נפש השכליות (שנק' צורה לחומר לנה"ט קה, אהחיונית בכלל כידוע), והוא מה שיש בנפש הרוחניות שכל ומדות, ובחי' אור השכל הרוחני שבנפש השכליי' הוא שורה בחומר המוחי' דחו"ב הנ"ל, בחי' כח החכ' הרוחניות כמו שהיא בנפש השכלי' שורה במוח החכ' שהוא קר ולח כו' ובחי' אור הבינה שבנפש שורה במוח הגשמי דבינה שהוא חם ויבש כו' כנ"ל. והנה אנו רואים שמב' מוחי' דחו"ב החומריי' נשלח ב' מיני חיות רוחני וגשמי להחומר של [oldpage_קצז] הלב בב' החללים ומהם לאברים כנ"ל, כך הוא ג"כ בבחי' המשכות האור הרוחני שבשכל הרוחני שבמוחי' הנ"ל שנשלח אור ושפע רוחניות ממש להיות התפעלות המדות בלב, כמו להתפעל באהבה ותשוקה מחמת אור השכל שבמוח בינה כ[מו] שמתבונן באיזה דבר שהוא טוב ויפה לו מיד יתפעל באהבה הרוחנית אל הדבר הזה, ומתפעל תחלה במוח ואח"כ נמשך ללב, וכמו משמועה טובה שיבשרנו בשורה טובה מאד ישמח במוח בינה ברוחניות מאותו³⁷⁹ הדבר הטוב ההוא ומיד יומשך מן המוח ללב להתפעל בלב בשמחת הלב בהרגשה בגשמיות, וכן להיפך בצער ויגון מבשורה רעה יתפעל במוח ברוחניות בצער ונמשך מיד בלב להתפעל ביגון הלב בהרגשה גשמי', וכמו"כ במדרגה³⁸⁰ דחסד במוח ולב או בדין ורוגז או יראה ופחד שכל אלה נשלח ע"י גידים רוחני' שמביאים השפע הזאת מן המוח ללב. והיינו ג"כ ע"י ב' קנים קנה וושט שמחברים המוח ללב שע"י הקנה נמשך ג"כ בחי' הרוחניות של המדות דאוי"ר מן המוח דחכמה ללב וע"י הושט נמשך בבחי' הגשמיות דמדות בלב ממוח בינה והיינו ג"כ ע"י ב' מיני גידים הנ"ל, כמו גידי הדם הנ"ל שנשלח על ידם חיצוניות החיות שנמשך מן המוח אל האברים דהיינו כמו מגשמיות המוחי' להיות מורגש במוח ביותר כל התפעלות גשמיות החיות של האברים (וכן ע"י העורקים נשלח כל בחי' הרוחניות דרוח החיים שבנפש כמו להניע כל תנועה מאליו, וכמו ברוח התעוררות שעושה ברצון במוח להניע כל תנועה כו' ו[ב]התעוררות לתאוה גופני' כו' כנ"ל), כך הוא ממש בהמשכת החיות הרוחניות דמוח להתפעלו' המדות בלב כמו בשמחה וחדוה וחסד ואהבה שבמוח שנמשך ללב, או להיפוך צער ומרירות פחד ויראה וכעס ורוגז שבמוח שנמשך ללב, בודאי יש ג"כ בזה ב' מיני גידים הנ"ל, דהיינו שבחי' גידי הדם הנ"ל ממשיכים בחי' חיות הגשמי' שבאהבה וחדוה שבמוח בינה להיות אהבה וחדוה בהרגשה בלב בגשמיות ובגידי הרוח שנק' עורקי' כנ"ל נמשך בחי' הרוחניות של האוי"ר שבמוח שלמעלה מן ההרגשה אף במוח (שהוא בחי' רוחניות ההתפעלות שבמוח החכ' עד שניזוז ממקומו שההתפעלות הרוחניות במוח הוא מחמת שגידי המוח מזדעזעי' ביותר (בל"א צו רייצט³⁸¹ די נערוין), ויש ב' מיני גידים במוח א' גידי ההרגשה שהוא במוח בינה כנ"ל, וא' גידי הרוח שבהעלם דמוח החכמה ק"ר ול"ח כו' שנק' רוח חכמה, וכך בחי' רוח של קה, בהאהבה וחדוה שבמוח שהוא בבחי' אין כמו בחי' אין דחכמה ממש (שנק' הברק"ת אור הרוחניות של השכל טרם שבא לכלל השגה והבנה במוח בינה וכך הוא ברוחניות והעלם דמדות אוי"ר דחכמה). וכאשר נמשך האור הרוחני דמדות דאוי"ר שבמוח ללב ניכר שם ג"כ הפרש זה בין התפעלות האוי"ר ברוח החיים שבחה"י שבלב שהוא בבחי' אין הרוחני בלתי מורגש אדרבה הוא בהעדר הרגשה בבחי' ביטול כו', וכן³⁸² התפעלות אוי"ר בלב במורגש שמרגיש החיות זו ע"י בחי' גידי הדם שבמוח (וגידי הרוח הנ"ל שבעורקי' המניעי' כל תנועה נפשי' ורצוני' בגשמיות בפועל, כך הוא הנמשך על ידם בבחי' תנועה רוחניות גם באור החכמה ורוח החיים שבחה"י בבחי' התנועה הרוחניות להתפעל בשכל הטוב (שנק' בל"א בליצט דער שכל או³⁸³ קוועלט כו') כתנועת הח"י שהחכמה נק' חי בעצם כמ"ש והחכ' תחי'³⁸⁴ כו' ובינה נק' חיים בגילוי התפשטות החיות [כו')]. וכן ברוח [ה]מדות שבלב שמתנענעת ברו"ש כנראה בלומד בעיון שמנענע ראשו וכהתפעלות רוח האהבה או [רוח] היראה ופחד שלא יוכל לעמוד אלא הולך אנה ואנה לפי שניזוז ממקומו בתנועה הרוחניות שבנפש עצמה שהוא בבחי' רו"ש כו', והוא ג"כ סיבת מה שהולך ועולה ממדרגה למדרגה בעילוי השכל להמציא חדשות כמעיין³⁸⁵ המתגבר מן ההעלם בלי הפסק כלל, כמו שהחכמה נק' מעיין שנובע מן ההעלם דרך גידי הארץ הנעלמי' משא"כ בינה שנק'³⁸⁷ נהר³⁸⁶ שהן מים הנמשכים בגילוי כו'³⁸⁸ ), והוא מה שא' אך בצלם יתהלך איש³⁸⁹ הילוך זה בתנועה בהילוך גשמי שהולך ועולה, כך הנפש במוחי' דנר"נ יש בה ענין הילוך רוחני שהוא גילוי מן ההעלם דמקיף דנר"נ שבא בבחי' צלם ע"י גידי הרוח הנ"ל (כמשי"ת). אבל בחי' גידי ההרגשה הרוחניות הוא להיפוך, שהוא מה שמרגיש במוח בינה איכות טוב הדבר לאהוב אותו או ליראה ולפחוד ממנו וכן בכעס וקפידא מורגשת (משא"כ בגבו' דמוח³⁹⁰ החכמה הוא רק שאינו סובל היפוכו), וכן בהיפוך בבשורה טובה ישמח וירגיש התפעלות השמחה וכן ירגיש מאד להתפעלות האהבה וכ"ש בהרגשת צער או כאב, והוא בהבל החזה דלב שמורכב בו מגידי הדם שהוא הנפש הטבעיות כנ"ל בהרגשת החיות הגשמי שבאברי' (והוא ענין כיווץ והתפשטות שבלב מצער או שמחה משא"כ ברוחניות שבחה"י כנ"ל). וכמו"כ גם היותר רוחני בנפש כמו התענוג והרצון הפנימיות וכח ומקור החכ' שנק' כח המשכיל ההיולי נמשך מן המוח ללב ע"י בחי' הגידים הנ"ל ברוחניות וגשמיות בהעלם ובמורגש, לפי שבחי' גידים הללו הן הצנורות המחברי' לעצם הנפש שיתעורר ברצון או תענוג או להשכיל ולאהוב וכה"ג, כמו שרואי' שינויי העתים בכל אלה בכל יום שלא בכל עת ושעה שוה באופן הארה זאת מן המוח ללב בהמשכת התפעלות המדות ופרטי אופניהם, וגם בהארת אור הרצון קה, גוהתענוג והחכמה שלפעמי' אין לבו ודעתו מוכנים לזה ולפעמים מוכנים (כמו שרואה אדם בנפשו שלפעמים הוא בחדוה ורוממות ולפעמים בשפלות ומורת³⁹¹ רוח ועוצב) שלפי אופן זה ישתנה מחסד לדין או מדין לחסד. וכן באוי"ר במוח וממוח ללב והכל ע"י הגידים הנ"ל שנק' צנורות ברוחניות ובגשמיות בהעלם וגילוי במורגש (שאין זה רק לפי אופן העלאה מן הדמים טוב או רע בגידי הדם או לפי ההמשכה בעורקים מן ההעלם דצלם הנפש כו' והא בהא תליא, וזהו סיבת השינויים תמיד וד"ל) (וכך הוא גם בעבודה שבלב ומוח בנשמה האלקי' בתפלה שכלולה ג"כ מנרנח"י ומבחי' כלים דרמ"ח אברים ושס"ה גידים כו'), ונשלח הארת אור השפע האלקי' הרוחניות במוחי' דחו"ב דנשמה כנ"ל בראי' מקרוב ושמיעה מרחוק במדות שבלב באוי"ר האלקי' בחדוה ומרירות שיש בזה הרגשה שמרגיש ההתפעלות הזאת כנ"ל, וגם בחי' האין הרוחני שברוח החיים האלקי' שבמוח חכ' [oldpage_קצח] שנמשך לחה"י ע"ד כל הנ"ל, ויש בזה שינויי' רבים לעיתים גם בעונג ורצון וחו"ב כו' כנ"ל). והנה מכ"ז יובן עכ"פ שא"א שיבא התפעלות המדות באוי"ר ושמחה וצער בלב כ"א ע"י הגידים הנ"ל המחברים המוח עם הלב שזהו הולך בסדר והדרגה מתחלה במוח יתפעל באהוי"ר וכה"ג ואח"כ נמשך ללב ג"כ ע"י בחי' גידים הנ"ל.

[יג] אך הנה אנו רואים בחוש שיש התפעלות יתירה לפרקים ביתר מכפי המדה שנתפעלו המוח והלב יחד בלי הקדמה למוח על הלב כלל, והוא לפי שזהו התפעלות עצמיות הנפש ממש שהוא בבחי' מקיף דחי' יחידה שלמעלה מהגבלתה במוחי' ומדות כו'. והוא כמו שאנו רואי' שיבא בחי' התפעלות שמחה גדולה בלב האדם פתאום כשמבשרים אותו בשורה טובה ונפלאה ביותר שמגעת בעצמיות נפשו ממש, כמו שבישרו לשרה מיצחק³⁹² וליעקב מיוסף וכה"ג שבשורה כזו מגיע בעצמיות הנפש ממש וכמו ותחי רוח יעקב³⁹³ כו', שאז נראה בעליל שיספוק האדם בידיו כף אל כף במהירות התנועה מאד בלתי בחירה ברצונו ומוחו בתחלה אלא תומ"י בלי עיכוב אפי' במעט רגע מאליו וממילא יבא תנועה גדולה זו בסיפוק וטיפוח בידיו זע"ז. ובודאי כל תנועה בכח פתאום ביתר מכפי המדה הטבעי' כזו באה מחמת החדוה הרוחניות שבלבו ברוח החיים שבחה"י, הגם שאין ערך כלל לתנועה גשמי' בידיו לכח רוחני הזה שבחדוה הרוחניות שבלב ומוח, שהרי גם כל התנועות הגשמיות שמניע בידיו וברגליו הכל הוא נמשך ומסתעף מן גידי המוח שנק' גידי התנועה כנ"ל והוא ג"כ ע"פ המח' ורצון שעולה במוח ולב כך יניע באופן פרטי כידוע, אך זהו בא מן הרוחני אל הגשם בסדר והדרגה ע"פ הרצון ומח' המורכב בגידי המוח כנ"ל. אבל כאן בסיפוק הידים כף אל כף שבאה תנועה גדולה וחזקה כזו³⁹⁴ קה, דממילא ומאליו פתאום יתנענעו במהירות עצומה כנ"ל בלי הכנה כלל ברצון ומח' שבמוח כשאר התנועות וכנ"ל, כי הרי מיד שיבא השמחה בלבו פתאום תומ"י יתנענעו הידים בסיפוק ממילא ומאליהן או בריקוד ברגל כו', וכמו"כ בהיפוך כו' באיזה בשורה רעה שהוא צער גדול שנוגע לעצמות חיי נפשו יספוק בידיו ג"כ באופן של עצבות ובכי' מעוצם היגון ואנחה כמו המתאבל על המת פתאום וכה"ג מאיזה היזק וצער כשריפת כל הון שלו וכה"ג. וכל הסיפוק הוא בידים דוקא (לפי שהידים בסופן הן שרשם במקיף דיחידה שלמעלה מראשו³⁹⁶³⁹⁵ ). ושרש הענין הוא לפי שכמו שיש כח המחבר³⁹⁷ לעצם הנפש שבמוחי' דחו"ב למדות שבלב וכל האברים שזהו בבחי' נר"נ שבמוח ולב כידוע, כך יש חיבור עליון יותר והוא לחבר לעצמות הנפש דבחי' מקיפים דחי' יחידה שנק' צלם הנפש שלמעלה מנר"נ שבמוח ולב כו' [ו]למעלה גם מן הרצון שמורכב במוחי' כו', ונק' התפעלות עצמיות הנפש כנ"ל, שזהו שמחת הנפש בעצמה ומהותה ממש עד כלותה כו' כשמחת הנפש בשרה מבשורת יצחק עד שפרחה נשמתה³⁹⁸ כו' וכמו ותחי רוח יעקב ממש מבשורת יוסף וכה"ג, שמזה יבא התפעלות השמחה ביתר מכפי המדה המוגבל במוח ולב אשר לא יכילנו כלי המוח וכלי הלב כלל ואז יושלח תומ"י בלי עיכוב כלל התנועה בסיפוק בידים ממילא ומאליו כנ"ל בלי הכנה ברצון ומח' במוח כלל כנ"ל, לפי שמה שלא יכ[י]ל המוח והלב, הוא שנעשה בתנועה זו דסיפוק בידיו דוקא לפי שבידים יש הארת אור המקיף דיחידה שלא [יוכל] להתיישב כלל במוח ולב, כידוע בענין נשיאת כפים שהוא למעלה מראשו³⁹⁹ כו', כענין המאמר דרישא דמלכא בחו"ג אתתקן⁴⁰⁰ שהן בידים דוקא (כמשי"ת). וא"כ הרי רוחניות התנועה שבידים בסיפוק הוא הנמשך דרך העורקי' דוקא ששרשם במוח החכ' וברוח החיים שבלב, וע"כ מגודל החדוה הרוחניות פתאום שבחה"י שבלב ברוח החיים שבא מעצמות הנפש ממש כנ"ל עד שלא יכילנו המוח והלב כלל כנ"ל מיד יתפעל ויספוק בידיו בלי שהי' כלל אפי' רגע קטנה, ואין זה כ"א שגם רוחניות המוח דחכ' ורוח החיים שבלב לא יכילנו ע"כ נשלח בעורקי' דקים שבידיו דוקא לעשות הסיפוק הזה בפו"מ. ודוקא לכל[י] הידים יותר מכל האברים, כי יש בהן שרש כח הרוחניות דעצמות הנפש דיחידה כנ"ל, ע"כ הן קרובי' יותר לקבל התפעלות השמחה דנפש עצמה באופן כזה דוקא שהוא בתנועות משונות כאלה דוקא להכות כף אל כף זה על זה, שיש בזה אופנים שונים גם בשמחת הנפש שהוא להרים קול רינה לבד או לרקד גם ברגל ולהניע הראש והגוף כמו דוד מפזז ומכרכר בכל עוז⁴⁰¹ מרוב שמחת הנפש עצמה כו'. וכמו"כ תנועת הרקידה ברגליו פתאום ע"י התפעלות הרוחניות שבמקיף דמוח ולב כנ"ל אינה באה לאדם כ"א כאשר תגבור ההתפעלו' בעצמות הנפש ביותר מכפי המדה דמוח ולב קו, אכנ"ל, ויש בזה אופנים רבים כידוע, וגם בעצבות גדולה יש סיפוק וטיפוח הידים באופן אחר ותנועה אחרת בחיבוק ידיו זה על גב זה כו'. וכ"ז החיבור שנעשה מעצם שמחת הנפש בידי' הנולד פתאום במוח ולב יחד זהו ודאי ע"י הגידי' שנק' עורקי' הרוחני' שהן נק' צנורות השפע המחברי' גם לבחי' אורות המקיפי' דחי' יחידה דבחי' צלם דנפש בגילוי באברי', שזהו הנק' התחברות רוחני שבהעלם דוקא כמו דוגמת בחי' התחברות הגשמי' שע"י גידי הדם וגידי ההרגשה במוח [ל]לב וכל האברי' וכנ"ל וד"ל.

[יד] והנה כמו"כ יובן בעבודה שבלב ומוח בתפלה שיש בזה ב' מדרגות, א' בבחי' או"פ שמתיישב בכלי הלב וכלי המוח כשהולך בסדר והדרגה במוח ומן המוח אל הלב באמצעות של חיבור הגידי' הנ"ל, והן האהוי"ר שבמוח כפי אשר יוכל שאת בכלי מוחו מאור עצמות הנשמה האלקי' בחו"ב שבה כנ"ל, ומן⁴⁰² המוחי' להתפעלות המדות שנק' דו"ר שכליים שנתפעל אח"כ בלב הכל כפי המדה דוקא. אבל יש עוד מדרגה ב' שהוא במקיף דנר"נ דצלם הנ"ל שהוא התפעלות עצמיות דנשמה האלקי' בשמחה רבה והתפעלות יתירה בלתי מוגבלת כלל אף לא בהתפעלות רצון ועונג וכ"ש בחו"ב (לפי שהתפעלות הרצון והתפעלות התענוג האלקי עד שתכסף וגם כלתה נפשו ליכלל ולידבק בה' אחד יש לו הפסק וגבול לפ"ע הרכבת רצון ועונג זה במוחו [oldpage_קצט] ולבו משא"כ התפעלות עצמיות דיחידה כו'). וזהו התפעלות אה"ר דעצמיות הנפש שבאה פתאום במוח ולב יחד למעלה מכפי הגבלת כלי המוח והלב לגמרי, כי בחי' עצמו' דיחידה אינו מאיר כלל במוח ולב אף לא ברצון ועונג שבמוח ולב, להיות שהתפעלות הרוחניות דעצמיות הנפש ממש שנק' יחידה היא למעלה הרבה מערך ומהות הרוחניות החיות של הנפש שבאה במורכב בכלי המוח והלב אף בבחי' מקיף דחי' כידוע שהוא בחי' מ"ם דצל"ם⁴⁰³ כמ"ש במ"א וד"ל (וזהו התפעלו' עצמיות דיחידה שבבע"ת האמיתי' כראב"ד שיצאה נשמתו בבכי'⁴⁰⁴ ובעי"ת שגם הקלים ישברו לבבם⁴⁰⁵ באמת מבלי נודע מאין בא לו זאת כו', וכן השמחה עצמי' בשמחה ש"מ⁴⁰⁶ וכמו ביציאתו מנש"ט דמצרים כנ"ל. וכשירת הים שהיתה בשמחת הנפש עצמה, וכך בכל מועדי' ושמחה שיש בזה משמחה עצמי' כמ"ש וישמחו ב"ך⁴⁰⁷ ממש כו', ומבחי' יחידה זו נמשך הכח לקדה"ש⁴⁰⁸, וכידוע שאין כל רע דנר"נ פוגם בה וכמ"ש מיד קו, בכלב יחידתי⁴⁰⁹ כו'), וז"ש כולך יפה רעייתי⁴¹⁰ כו' אע"פ שהיא חיגרת או סומא בפגם דנר"נ כו' כמ"ש במ"א כו'). וא"כ הרי בהכרח לומר שיש עכ"פ בחי' ממוצע בזה לחבר התפעלות יתירה זאת שהוא בכל העצמיות דיחידה שיומשך במוח ולב בגילוי מן ההעלם, כמו שיש ממוצע לחבר המוחי' במדות בבחי' הגבלה בכלים דמוח ולב כנ"ל. וזהו ענין הגידים שנק' עורקי' רוחניים שבמוח שהן בחי' צנורות שבהן נשלח השפע התפעלות כל עצמיות בהעלם דרוח החיים שבלב דוקא, שהוא חלל ריקן מדם הוא הנפש הטבעיות, ושם דוקא מאיר ומלובש מבחי' או"מ העליון דבחי' יחידה שנק' תעלומות הלב⁴¹¹, ומשם נמשך בלי עיכוב כלל [ל]כח התנועה שבידים דוקא מטעם הנ"ל. וזהו שבאה ההתפעלות העצמיות פתאום דוקא מבלי הכנה ברצון ומחשבה במו"ח בינה⁴¹² תחלה ועושה התנועה בסיפוק הידים ממילא ע"י כח הרוחני שבעורקי' המחבר ביניהן כנ"ל באורך וד"ל.

ודוגמא לזה [יש] בבחי' אה"ר בתענוגי' שהוא בבחי' מקיף דחו"ב ומדות שבלב כמו אה"ר דמשפיע אל המקבל כתאובתא דדכורא לגבי נוק'⁴¹³ שמגודל עוצם האה"ר יבא לענין החיבוק ונישוק, שהחיבוק ביד ימין מקרבת הוא בבחי' מקיף של האה"ר שבלב שלא תתיישב בלב. וכן הנישוק באהב[ת] אב לבנו הקטן שמפני גודל התלהבות התשוקה בלב שלא יכיל הלב אז יבא לכלל נשיקין שיוצא מהבל הלב ממילא ומאליו כו' (שזהו שנק' זיווג רוחני במקיף דנר"נ שמעלה יתירה יש בזה יותר מזיווג גופני, ועכ"ז אין תולדה נולד רק מזיווג גופני כידוע בע"ח דמזיווג הרוחני דחיבוק ונישוק יולדו מלאכים ומזיווג גופני יולדו הנשמות⁴¹⁴ שהן בבחי' עצמיות דאור הזרוע לצ"ע⁴¹⁵ כו'), וכך כל יחו"ע שמן המצות שנקראו תולד[ות]. משא"כ באה"ר בתענוגי' לבד שאין תולדה מזה כלל כמו מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגי'⁴¹⁶ באו"י ואו"ח, דכמו שמן המשפיע למקבל יש אה"ר שלמעלה מהגבלת המוחי' ומדות שבלב שזהו ע"י בחי' כח המחבר דעורקי' שמחבר לעצם הנפש ממש (עד שיכול להיות בבחי' חולת אהבה⁴¹⁷ כמו מעשה בא' שהעלה בלבו⁴¹⁸ כו'), כך הוא מן המקבל אל המשפיע כמו בתאובתא דנוק' לגבי דכורא⁴¹⁹ כמ"ש ואל אישך תשוקתך כו' כתשוקה דכנ"י לידבק בה' באה"ר דכל נפשך ומאדך כו', שזהו כמו שמלמעלה א' וימינו תחבקני⁴²⁰ יחבק לה בעלה⁴²¹ כו' וכן ישקני קו, גמנשיקות פיהו⁴²² כו', כך מן המקבל אל המשפיע תגדל התשוקה מפנימי' נקודת הלב עד שלא יכילנו כלי הלב והמוח כלל, ויהי' בזה ג"כ בחי' התפעלות כל העצמיות דנש"י שנק' יחידה כנ"ל וכמ"ש בכל נפשך⁴²³ כו' וכמ"ש דוד לבי ובשרי⁴²⁴ כו' כלה שארי ולבבי⁴²⁵ כו' וכה"ג. כי גם מלמטה למעלה יהי' ג"כ התפעלות כל עצמיות הנפש הרוחניות כאשר יתפעל הלב ביתר מכפי המדה שאינה נצרך לקבל מן המוח כפי הכלי שלו, כי מאיר בנקודת פנימית הלב מבחי' עצמות דיחידה ממש, שאז עולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח לעורר לבחי' יחידה עצמה ויגרום ג"כ ענין סיפוק הידים ממילא הנ"ל (או הנישוק מהבל הלב הפנימי והחיבוק כאשה שמחבקת לבנה פרי בטנה ומנשקת אותו מקירות הלב כו', וכן בשמחה מבשורה טובה או הצלה ונס גדול פתאום שיגיע תחלה בנקודת הלב שיעורר מלמטה למעלה ביחידה ממש כנ"ל), וממילא מובן מזה שבהעלאה דנקודת הלב מלמטה למעלה לחבר לעצם הנפש שתשמח בעצמה או להיפוך בצער גדול שיגיע בקירות הלב כמו חנה שהיתה מרת נפש⁴²⁶ בעצם וכחזקיהו שהתפלל מקירות לבו⁴²⁷ בבכי' רבה כו' שמגיע בעצמות הנפש ממש כנ"ל, הנה כ"ז הוא בבחי' גידי ההרגשה דוקא. לפי שגם בגידי ההרגשה שמחבר המוח עם הלב במדה והדרגה כנ"ל ימצא בהן בחי' כח המחבר כזה גם לבחי' עצמיות הנפש דיחידה בדרך ממוצע כמו בחי' הממוצע דעורקי' הרוחני' הנ"ל, והיינו בבחי' התפעלות מורגשת בנקודת הלב בעומק לעומק ביותר עד שמרגיש הרגשה יתירה בכל עצמות חיי נפשו בהתפעלות כל העצמיות ממש, כמו נכספה וגם כלתה נפשי⁴²⁸ כו' כלה שארי כו' כמה לך בשרי⁴²⁹ כו' וכאה"ר דכל נפשך כנ"ל, כמו שיש חיבור כזה בעורקים הרוחנים שיבא בהן בחי' רוח התעוררות חזקה מאד ביתר מכפי המדה ברוח החיים שבלב שנק' רוח ממש, וכמו נפשי אויתיך⁴³⁰ אף רוחי בקרבי כו' וכן אם ישים אליו לבו רוחו ונפשו⁴³¹ אליו יאסוף כו' וכה"ג, שכ"ז הוא בחי' כח החיבור שיש לכל עצמות הנפש דחי' יחידה ג"כ מן ההעלם לגילוי שזהו התפעלות הרוחניות העצמיות דנפש שנשלח ג"כ ע"י הגידים הנ"ל. רק בעורקים הוא מלמעלה למטה ע"י רוח החיים שבלב ובגידי ההרגשה הוא מלמטלמ"ע מנקודת הלב למעלה כנ"ל (וכן יש גם ברוח דעורקי' הנ"ל כמו תשוקת המקבל אל המשפיע וכהתעוררות תשובה שנתעורר בחזקה מן המיצר וכתפלת מר נפש וכה"ג וכ"ז למעלה מן המדה דנר"נ בכלים דמוח וכנ"ל וד"ל).

קו, ד[טו⁴³² ] והנה כדוגמא זאת של חיבור הנ"ל לעצמות הנפש דיחידה ע"י גידים הנ"ל בחיבור רוחני בהעלם המקיף שלמעלה מן המוח ולב וכן בחיבור גשמי במדה ושיעור בהדרגה מן המוח ללב כנ"ל, הנה אנו מוצאים שיש עוד בחי' כח המחבר כזה ביתר שאת ויתר עז גם בין המוח והלב וכל האברים בבחי' הרוחניות יותר וכ"ש בחיבור דעצמות הנפש ממש כנ"ל, והוא ע"י הקול שיוצא מן [oldpage_ר] הגרון והקנה. דהנה ידוע במה שאמרו דקול מעורר הכוונה⁴³³, דהיינו ב' מיני כוונה א' מלמעלה למטה שמעורר הכוונה שבמוח, והב' מלמטה למעלה שמעורר בחי' הכוונה שבלב בנקודת הלב כו' כמו אם כיון לבו⁴³⁴ כו', לפי שקול היוצא מן הקנה והגרון הוא מורכב מאמ"ר⁴³⁵ שיוצא מהבל הלב וגם מן המח' שבמוח שיוצא דרך הקנה הזה עצמו בלב ונמצא מורכב הוא הקול מן המוח והלב כו'. והנה לבד ענין התעוררות הכוונה שבמוח ע"י הקול הנה יותר מזה אנו רואים דרך⁴³⁶ הפלא דאע"פ שהקול הוא רק קול גשמי מורכב מאמ"ר גשמיי' מהבל הלב שמורכב אמ"ר רוחני' מעורר לכל עצמות הנפש ממש שלמעלה גם מן הכוונה שבמוח ולב כנ"ל בהתפעלות עצמיות הנפש דיחידה ממש בסיפוק הידים ממילא כו', הרי כמו"כ ממש אנו רואים בקול זה היוצא מהגרון שכאשר יתפעל אדם בעצמות נפשו ממש, שהרי כשנוגע לחייו העצמיי' ביותר אז יצעק בצעקת קול פשוט היוצא מן הגרון פתאום בלא בחירה ודעת ורצון שבמוח כלל וכלל, וכמו ויצעקו אל ה' בצר להם⁴³⁷ וכמו צעק לבם⁴³⁸ כו' שצעקה זאת בקול פשוט באה פתאום דוקא, או בדיבור [הוא] בלתי כוונה במוח ולב כלל, להיותו למעלה מהכיל במוח ולב ע"כ יבא סיבת הצעקה הזאת, כמו במצרים דכתיב ותעל שועתם⁴³⁹ אל האלקי' מן העבודה כו' שזהו מחמת גודל המיצר שנגע עד הנפש ממש וכן ויזעקו בקול גדול⁴⁴⁰ כו'. וזהו ענין הקול דגרון שמורכב הוא מאמ"ר דמוח ולב יחד שבא פתאום מצד שלא יכיל הכלים דמוח ולב כלל, וכן בהיפוך בשיר וניגון של שמחה ותענוג בקול פשוט ועצמי דוקא שנק' שיר פשוט כידוע בענין ההפרש בין בחי' שיר פשוט ובין שיר כפול ומשולש⁴⁴¹ כו', דשיר כפול הוא בכוונה שבמוחי' דחו"ב כשיר הלוים⁴⁴² שהיו אומרים בבהמ"ק ע"פ כוונה שכלית בהשגות אלקות כפי הנצרך לכוין בהעלאת מ"ן דקרבנות כמ"ש ועבד הלוי הוא⁴⁴³ כו' כמ"ש בזהר (וכמשי"ת). אבל בחי' שיר פשוט הוא ע"י התפעלות כל עצמיות הנפש בעצמות התענוג להתענג על ה' באה"ר בכלות הנפש ממש או בדביקות הרצון קז, אהאמיתי מכל עצמיות הנפש, ואז יתעורר בניגון ושיר פשוט היוצא מאליו וממילא בגרון שלא ע"פ בחירה וסדר הכוונה בשכל והשגה כלל וכלל, להיותו למעלה מבחי' התפעלות הרצון ועונג המורכב בשכל וטעם והשגה אלא למעלה מן הטעם לגמרי, כידוע בענין תפלת השבת כמ"ש אז תתענג על ה' צלותא דמ"ש⁴⁴⁴ והוא בחי' שיר אל דנשמה מאלי' כו'. אך כ"ז הוא כשבא השיר הפשוט הזה בקול פשוט (בלתי מורכב בתנועות שונות בסדר והדרגה כלל כידוע) ממילא ומאליו דוקא בלי הכנה כלל מצד התפעלות עצמיות הנפש דיחידה, תחלה בתענוג נפלא כמו בעצמיות דאה"ר בתענוגי' הנ"ל ש[י]בא מזה לסיפוק בידים וכמו בעונג ושמחה יתירה כשבאה פתאום מבשורה טובה כנ"ל שכח המחבר הזה ע"י העורקים כו', כך הוא החיבור הזה מעצמות התענוג שבנפש בקול זה היוצא מהגרון ממילא ומאליו כנ"ל וד"ל.

אך מה שא' דהקול מעורר הכוונה רצונו בזה שלא הי' לו עדיין שום התפעלות כלל בנפש ולא במוח ולב כלל רק שע"י בחי' קול פשוט זה שיוצא מהגרון בקול רם דוקא הוא שעושה התעוררות חדשה במוחו ולבו והוא שמעורר הכוונה שבמוח ולב מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע כו' כנ"ל. וגם פי' כוונה זאת הוא גם למעלה מן הכוונה שבמוח ולב, והוא בכוונה הפנימי' ועצמיות דיחידה שבנפש כנ"ל באה"ר בתענוגי' שנוגע בתענוג העצמי' דיחידה ממש שיקרא ג"כ בשם כוונה. אך אין זה נק' כוונה שכליית ולא כוונה שבלב במדות שנולדים מן השכל, אלא הכוונה הזאת כמו אם כיון לבו כו' שהוא בנקודה פנימית ועצמית ממש כך הקול מעורר הכוונה שבעצמות הנפש יהי' איך שיהי' וד"ל. וכמו שאנו רואים בחוש דבר הפלא זה שגם בהיות האדם בלתי בחירה ורצון בעבודת ה' בתפלה וק"ש וכה"ג, אם יתחיל לדבר דבורו בקול רם אף בחיצוניות רק שיהי' מתעורר בלבו לזה לכוין לדבוק נפשו בה' בקול שיר וזמרה או לצעוק אליו בצר לו, גם שעדיין אין בלבו שום התפעלות יבא לכלל התפעלות גדולה בעצמות הנפש ע"י הרמת קול זה שיוצא מן הגרון כו'. והיינו לפי שקול זה יוצא מהבל הלב ויש בהבל הלב מבחי' פנימי' נקודת שנק' תעלומות הלב וכמ"ש שאגתי מנהמת לבי⁴⁴⁵ כו', וע"כ קול זה מעורר הכוונה הפנימי' ועצמי' אף בעצם הנפש ממש לפי שעי"ז דוקא יוצא מן ההעלם דהעלם שמוסתר אור האה"ר בנקודת הלב לגילוי עד שיכול לעורר גם להתפעלות העצמיות דכל נפשו ממש. וזהו הטעם שא' דקול מעורר הכוונה שהוא מלמטה למעלה שעולה ממיצר הגרון מהבל הלב כנ"ל, וכך הוא גם בבחי' המשכה וירידה מלמעלמ"ט במח' דחכ' מאין והעלם דמקיף דיחידה שנמשך ע"י קול זה דוקא לפי שיש לו שרש שם וד"ל.

קז, בוהנה ⁴⁴⁶ ע"ד כ"ז יובן ג"כ בחיבור הב' דמוח אל הלב במה שא' דקול מעורר הכוונה שזהו בכוונה שבמוח (כמו בחי' שיר כפול דחו"ב), דהנה אנו רואים בכל עבודה אלקי' בקול ושיר כמו בפסוד"ז וכה"ג שאומר בפיו⁴⁴⁷ שירות ותשבחות בשבחו ש"מ כמו הללו את ה' מן השמים⁴⁴⁸ הללו אל בקדשו⁴⁴⁹ וכה"ג [דודאי] שבחי' אלה [הוא] בא בדיבור ע"י התבוננו' במוחו בהעמקת הדעת היטב, והנה כשמתבונן אדם ומעמיק באיזה ענין פרטי בגדולת ה' בשכל והשגה בטוב טעם לא בכל העיתים יש עת ושעת הכושר שיתפעל מחמתה בלב באוי"ר וכה"ג, אע"פ שמשיג בעומק בכלי מוחו ונתאמת הענין ההוא אצלו מכבר כמו ביחוד אלקות דממכ"ע איך שבורא יש מאין כו' וגם בבחי' סוכ"ע, ואמנם כאשר העמקת השגה זאת האלקי' נשארה בכלי מוחו לבד בעיון המח' לבד יכול להיות שלא יתפעל ממנה בלב כלל ואף גם במוח הוא עולה בהעברה בעלמא בבחי' הודאה מרחוק בלבד ולא יתפעל מזה גם במוח כו'. אך הנה כאשר אותו אור השכל והשגה האלקי' עצמו יאמר וידבר אותו בקול ודיבור בפה בשבחו ש"מ [כמו] בפסוד"ז ובק"ש באמרו ה' אחד ובשכמל"ו רק שידבר בקול רם בשיר וניגון יהי' איך שיהי', אזי יתפעל בהתפעלות יתירה במוחו ולבו במאד מאד. כי הקול ושיר וניגון שיצא עם ההשגה הזאת שבמוחו הוא שעשה התפעלות גדולה הזאת במוחו ולבו שלא לפ"ע התפעל[ות] השכל והשגה האלקי' מצד עצמה לבד [oldpage_רא] כידוע. וא"א לומר שע"י הקול וניגון שאו' השבח וגדולת ה' יוסיף לו דעת והשגה מחודשת באותו השכל וההשגה שמתבונן בדעתו, שהרי מגוף אותו אור השכל והשגה שהי' לו מכבר הוא מתבונן בשעה שאו' שבחי ש"מ בפסוד"ז וכה"ג בלי תוס' כלל יותר מהשגתו בעומק דעתו ועכ"ז מעורר התפעלות יתירה במוחו ולבו כו'. וא"כ בהכרח צ"ל בזה שיש בטבע הקול הזה שיוצא ממיצר הגרון לעורר את הכוונה שבמוח ביתר מכפי שהי' מושג אצלו בהשגה מכבר, כי השגה הראשונה שלו הי' רק בחיצוניות שנק' הסבר וטעם לעצם המושכל שנתיישב במוח הבינה בכלי ההשגה כפי שיוכל שאת לפ"ע הכלי שלו בלבד, אבל התעוררות הכוונה שבמוח בינה היינו בחי' הכוונה פנימית שהוא בבחי' הרוחניות והפנימיות ותמצית של כל ההשגה הבא בהסבר לאורך ורוחב שא"א להשיג כלל בהשגה ונק' עומק המושג הרוחניות כמו שהוא בבחי' אי"ן והעלם דנקודה דחכ' שמאין תמצא. וזהו שמעורר הקול היוצא מן הגרון לכוונה רוחניות זו אף בהעלם דאין דחכ' כו' (והוא שנק' שיר כפול בחו"ב דמה שא"א שיבא לגילוי בהסבר ונק' עומק דחו"ב הוא שמתגלה בשיר וניגון) (והוא [כמו] ענין ראיית עין השכל מקרוב הנ"ל, וכמו ולבי ראה⁴⁵⁰ הרבה חכ' ודעת כו' ובקול השיר וניגון יתגלה כמו שהוא בבחי' ראי' מקרוב כמו לבי ובשרי ירננו כו' וע"כ נק' שיר א"ל דוקא כו'). וגם הלוים שהן בבחי' בינ"ה⁴⁵¹ בהתלהבות ושמחה בהשגה האלקי' כמ"ש ועב"ד הלוי הו"א בבחי' פנימי' בינה וא' בזהר דא הוא ע"י⁴⁵² קז, געצמ[ו] שהי' מתגלה בשיר שלהם על הקרבן ב[בחי'] פנימי' דע"י שהוא בחי' [פנימיו'] התענוג הפשוט שבעצמות א"ס ב"ה שנק' רדכ"ר כו'. והיינו לפי שבקול ושיר הניגון דלוים אע"פ שהי' מלובש באותיות הדבור שלהם שהיו אומרים הקפיטל⁴⁵³ בתהלים לפי אופן הכוונה במוח ההשגה שלהם מ"מ הי' שורה בזה מעצמות התענוג שבעצם הנפש דיחידה שלהם, והוא שא' דא הוא ע"י שהיו מעוררים בזה לבחי' פנימי' דע"י למעלה משום דרוח כו' (וזהו מ"ש בפסוד"ז רוממות אל בגרונם⁴⁵⁴ וחרב פיפיות בידם כו', פי' רוממות דאל דהיינו בהשגת רוממות העצמות דאור א"ס שלמעלה מע"ס דאבי"ע בבחי' ממלא וסובב כו' שאינו נתפס בהשגה דבינה בהבנה והסבר רק בבחי' רוחניות הכוונה שבעומק פנימית השכל כמו שהוא בבחי' אין דמקיף דחו"ב כנ"ל, הוא שנמשך בגרונם דוקא דהיינו בקול הגרון כמו שיוצא מן המוח ללב דרך הקנה והגרון בשבח ש"מ שמדבר בקול רם דוקא, אזי בזה נעשה חרב⁴⁵⁵ בחי' חרב פיפיות להכרית יניקת החיצונים כו' שהוא יניקת בחי' הרע שבנה"ט שלא יתערב בטוב כלל, שאין בחי' בירור זה יכול להיות כלל ע"י ההשגה דמוח בינה⁴⁵⁶ ולבו בלבד בלא קול היוצא מן הגרון, וזהו רוממות אל בגרונם דוקא כו' וד"ל).

[טז⁴⁵⁷ ] ושרש הענין הוא, דאע"פ שבודאי אין ערך כלל וכלל לקול גשמי זה שיוצא מן הגרון המורכב מאמ"ר גשמי לגבי אור השכל והשגה האלקי' אפי' לחיצוני' שלו הנתפס בכלי מוח הבינה וכ"ש לגבי בחי' הרוחניות והעומק שלו עד שיוכל להיות לו⁴⁵⁸ כח חיבור זה מן הרוחניות דהשגה זאת ע"י אמצעות הקול הזה דוקא כנ"ל שהוא העושה שינוי התהוות רוח חדש מבחי' פנימי' הכוונה הרוחניות של השכל וההשגה להתפעל בהתפעלות יתירה במוח ולב מאותו השכל והשגה עצמ[ו] כנ"ל. אך עכ"ז ההכרח לומר לפי שיש בטבע הקול לעורר את ההעלם שיבא [לידי] גילוי והיינו כל מה שגנוז ונעלם בבחי' הפנימי' ועצמות יצא לחוץ מגדרו לגילוי (וכמו שאנו רואים גם בריבוי הדיבור שמגלה כל צפון ונעלם שבמוח שלא הי' מגלהו לעולם וגם לא הי' יכול להביאו לגילוי כי לא הבינו לעומקו היטב, ובהבל הדיבור דוקא הוא שנפתח ויוצא מהעלמו בחידוש גדול ורב בגילוי כל עומק הנעלם) (וכמ"ש במ"א גם [ב]ענין טו"ר הגנוז בנפשו בהעלם שע"י הקול ודיבור⁴⁵⁹ יצאו מן ההעלם ונק' עומ"ת או עומ"ר⁴⁶⁰ כו') וזהו הטעם שהקול מעורר הכוונה היינו להוציא לגילוי מן ההעלם דכוונה הפנימי' כמו שהוא במקור ושרש של זה השכל והשגה האלקי' שבמוחו והיינו בכח החכ' הנעלמה שבעצמו' הנפש (שנק' כח המשכיל בחי' ח"ס בבחי' הרוחניות דעצמות הנפש (כמו שנשמות משיגי' בלא גופים וכמו קז, דאסתכלנא כו'), וכמו שהי' השגת רשב"י וחביריו למעלה כנ"ל וכהאריז"ל שהי' רואה בשינה שעה ורגע⁴⁶¹ א' רזי' דאוריי' הסתומים ונעלמים מכל השגת שכל כו' כנ"ל). וכך יש בכל א' מעין זה ברוחניות בהעלם דחכמה דנה"א שלו שזהו שנק' כוונה שבמוח שהוא בחי' כוונה הרוחניות דעצמו' החו"ב שבנפש טרם בואם לכלי המוחי' מאין ליש בהשגה מוגבלת וחיצוניות, וע"י מה נתעורר כח ההעלם הזה לבא בגילוי הנה זהו הקול ודיבור כשאומר זה השבח האלקי בפסוד"ז שנק' רוממות אל בגרונם דוקא כנ"ל בזה דוקא הוא מעורר לבחי' פנימי' הכוונה הרוחניות שבהעלם עצמות הנפש, ולזאת נעשה התפעלות יתירה מן המדה גם בכלי המוח והלב אשר לא הי' מתפעל כ"כ מצד ההשגה עצמה בלא קול ודיבור כנ"ל וד"ל. וא"כ מוכרח לומר שהקול הזה הוא בחי' ממוצע ממש להמשיך ולחבר הכוונה הרוחניות הזאת שתבוא בגילוי בהתפעלות יתירה ובתוס' אור רב בכלי המוח עד שלא יכילנו הכלי דמוח ולב כלל, ובאמת זהו פלא מאין ימצא כח הזה בהבל קול גשמי שאינו רק הרכב[ת] קול מאמ"ר שבהבל הלב בלבד ומן המוח כנ"ל, אלא צריך לומר כמו שמבואר למעלה בעורקי' וגידי' הנ"ל שהן נק' צנורות השפע לחבר גשמיות המוח בגידי ההרגשה ורוחניות דחו"ב בעורקי' כו', כך הוא גם כאן שמיצר קול זה שיוצא מהגרון הוא כמו צנור דק שנשלח בו השפע הרוחני' דכוונה הרוחניות שבחו"ב דעצמות הנפש שלמעלה מכלי המוח דרך קול זה דוקא. והוא מה שקול זה מעורר את הכוונה שבמוח ולב הרבה יותר מכפי מדתם המצומצם, והרי הקול הזה הוא בחי' רוחניות יותר מן הגידי' הנ"ל שהן לבושים גסים ועבים יותר לרוחניות דרוח החיים שמלובש בהן כנ"ל שהוא רק מרוחניות דמוח הגשמי, או גם בסיפוק הידים שמחבר מעצם אור המקיף דיחידה ה"ז בחי' לבוש שמתלבש או"א⁴⁶² הזה בתנועה גשמית הזאת. משא"כ התחברות הרוחניות בקול הגרון המדבר בשבח האלקי הרי מלובש בו [oldpage_רב] מעצם פנימי' ומהות אור השכל וכוונה הרוחניות [שבמוח הראש שנק' ח"ס כנ"ל] כמו שהיא בנפש השכלית עצמה ממש, שזהו מה שהקול מעורר הכוונה לפי שבו משכן אותו כח השכל הרוחני כמו שהוא ממש רק שמוסתר ומלובש ברוחני' דקול זה שיוצא מהבל הלב ומן המוח במיצר הגרון כנ"ל, ומה גם בהתלבשות וחיבור אור העליון יותר והוא מבחי' עצמות התענוג והרצון שבעצמות הנפש שנק' שיר פשוט שיר אל כו' כנ"ל, שכ"ז בא מן ההעלם דעצמות הנפש ממש לידי גילוי בקול זה שמעורר גם לכוונה העצמי' דנפש ממש כנ"ל וד"ל.

(ובאמת אינו מובן שרש הטעם לזה שהקול מעורר הכוונה או מה שהתפעלות העצמיות ממש או רוחני' הכוונה קח, אשבחו"ב יוצא דוקא בקול ושיר היוצא ממיצר הגרון כו', דלכאורה אנו רואים במיצר זה דקול הגרון שהוא בעצם בתכלית הקטנות והצמצום מכל צד מן המוח ומן הלב, דהנה כפי שהשגה האלקי' הוא במוח בהתפשטות והתרחבות ובהתפעלות רוחניות אור השכל עכ"פ וגם במדות שבשכל והשגה זאת שנק' דו"ר שכליים הן בדקות ורוחניות ובהרחבה והתפשטות, וכאשר נמשכים ללב להתפעל במהות מדות דאהוי"ר שבלב הרי הן מתצמצמי' תחלה בכל עצם מהותם בתכלית הקיצור וההעלם, והוא בבואו למיצר הגרון ששם נפסק אור ההשגה והתפעלות שלה והי' כלא כו' ונדחק דרך המיצר הזה ונמשך ללב ושם נעשה המוחי' ומדות שבה בשינוי המהות לגמרי להיות במהות התפעלות הלב, כידוע בטעם שנק' ל"ב שהן ל"ב חדרים שבמוח⁴⁶³ כו' וכ"ז נעשה רק מצד מיצר הגרון. וזהו בלא קול ודיבור כלל וא"כ כ"ש וק"ו בהמשכות המוחי' בקול זה שמתצמצם הרבה יותר מצמצום שלהם בלב ולמה יהי' להיפוך שיהי' התלבשות עומק הרוחניות דחו"ב בקול זה דוקא עד שמעורר מלמטה למעלה ונמשך בו מלמעלה כנ"ל (וכמו"כ הרי הקול מעורר הכוונה שבלב ג"כ מן ההעלם לגילוי מבחי' העומק הרצון ותענוג ופנימיות עומק השכל שגנוז בנקודת הלב הוא שיוצא בקול ושיר פשוט ושיר כפול הנ"ל וכמ"ש במ"א בענין ממעמקים קראתיך עומק דחו"ב⁴⁶⁴, ובחי' עומק דכתר ג"כ יוצא מנקודת הלב בקול הגרון וזהו ג"כ בחי' צמצום גדול דהבל הלב שיוצא בדוחק קול זה דגרון מלמטה למעלה כנ"ל⁴⁶⁵. אך מבואר למעלה לפי שיש בטבע הקול ודיבור להוציא מן ההעלם לגילוי כו'. אמנם זה עצמו אינו מובן מאיזה טעם יש בו כח זה לעורר את ההעלם הגנוז שיתגלה (ואם משום דקול זה הוא בחי' רוח ורוח אייתי רוח⁴⁶⁵ ואמשיך רוח מרוחניות דעצמות הנפש ועצמות דרוח חו"ב כו', למה לא יעורר גם בדיבור בחשאי בלא קול שיעלה הבל הדיבור או הבל רוח הלב למעלה כו'). אלא צריך לומר עוד טעם ב' והוא לפי שהקול יוצא מן המיצר דוקא וכל מיצר עושה התרחבות דוקא אח"כ כמו מן המיצר קראתי⁴⁶⁶ כו' ענני במרחב י"ה⁴⁶⁷, מצד המיצר דוקא שבנקודת הלב יעשה המשכה למעלה בבחי' התרחבות אור כו'.

ויובן זה גם מבחי' המיצר דגרון מצד עצמו בלא קול כנ"ל דאותן המדות שהיו בשכל והשגה בבחי' גדלות השכל וגם אור החו"ב עצמו הי' בגדלות ע"י המיצר דגרון נתצמצם מאד כנ"ל, ואמנם בחי' מיצר הזה עצמו הוא שגרם מעלה יתירה במוחין עצמן דחו"ב שבראש ומדות שלהם כשבאי' ללב שלא הי' קח, בבהם בעצם בתחלה כלל, דהרי הגם שתחלת התפעלות הלב אינו רק בסיבת ההשגה שבמוח [דוקא] אבל אח"כ נעשה ההתפעלו' של המדות בלב בהתפשטות גדולה מאד למעלה הרבה מגוף התפעלות השכל והטעם. וכמו"כ גם בעצם השכל וטעם שבמוח שהוליד המדות שבלב ע"י צמצום כאשר באים בלב הוא בחי' עומק דחו"ב בראיית עין השכל שבלב ובבינה ליבא שהלב מבין⁴⁶⁸ כו', שזהו בבחי' עומק ותמצית הרוחניות דחו"ב שלא הי' מאיר במוחין עצמן כשהן במציאותן ברעש⁴⁶⁹ כו', ואין כל זה בא רק ע"י סיבה של המיצר דגרון ששם נתקצר ונתעלם ע"כ מיד בהתפשטו' המוחי' בלב נתגדלו לעומקם ביותר, כמו מים רבים שמעכבים אותם במסך שמיד שיסירו המסך מתגברים בשטף גדול ביותר וכידוע ומבואר במ"א שזהו ענין קיבוץ אורות דאו"א במיצר מ"י שנתגברו בלב יותר עי"ז ע"כ נק' הלב כו' כמ"ש בע"ח⁴⁷⁰ וד"ל. וכ"ש וק"ו כאן במיצר קול הגרון שלבד מיצר הגרון יש מיצר הבל הלב והמוח שמתצמצמי' ומתכווצים מאד זה מלמטה למעלה וזה מלמעלה למטה והכל בא בשינוי המהות בקול זה שיוצא מתוך המיצר הזה כו', ע"כ יהי' בו בחי' ההתפשטו' וההתרחבות אח"כ, וכמו קול השופר שצדו א' קצר יוצא ע"י צמצום הזה בקיצור התרחבות הקול וחזק מאד בצדו הב' כו', וכך הוא בטעם שקול זה מעורר להעלם הכוונה העצמי' מעצמו' הנפש ו[מ]עומק דחו"ב לפי שעולה במרחב דעצמות הנפש מצד מיצר שלו דוקא וד"ל.

[יז⁴⁷¹ ] והנה אנו רואים לכאורה בהיפך מכל הנ"ל בקול הגרון שיש בו מעלה יתירה הנ"ל שהוא כח המחבר לעצמות הנפש ועומק הרוחני' דחו"ב ומדות [כ]אה"ר בתענוגי' כו' כנ"ל דהלא התפלה הוא בלחש ובחשאי דוקא כידוע שכל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה⁴⁷² כו', ואם הי' בקול הגרון מעלה יתירה הנ"ל למה לא יצעוק בקול רם דוקא בתפלה⁴⁷³ שהרי הקול מעורר הכוונה הרוחני' והעצמ[י'] יותר מהכנת דעתו ולבו כנ"ל (ומ"ש רוממות אל בגרונם דוקא זהו בפסוד"ז דוקא ולא בתפלה ולמה יחולק ביניהן לכאורה). וגם הלא לכאו' הקול דניגון⁴⁷⁴ יוצא בחיצוניות מאד כמו מן השפה ולחוץ וע"כ א' נתנה עלי בקולה⁴⁷⁵ ע"כ שנאתי' וכתיב בפיו ושפתיו כבדוני⁴⁷⁶ ולבו רחק ממני כו' ואבדה חכמת חכמיו⁴⁷⁷ כו', וא"כ למה ישובח יותר בקול חיצוני זה שמדבר בשבחו ש"מ⁴⁷⁸ בפסוד"ז אם אינו רק בפיו ושפתיו ולבו רחק כו' מן השפה ולחוץ ואע"פ שמעורר הכוונה אח"כ כו'. אך הנה ידוע שיש בקול ב' דברים א' בחי' או"י בירידה והמשכה מן ההעלם לגילוי כנ"ל קח, גבשיר פשוט וקול פשוט שיורד ומלובש בו מעצמות הנפש, והב' בחי' או"ח בהעלאה מלמטה למעלה והוא מה שקול היוצא מהבל הלב מלמטה עולה ומעורר הכוונה שבמוח ולב עד עצמות [ה]נפש כו'⁴⁷⁹. וזהו שאנו רואים שהקול מעורר הכוונה גם בלב זולת[ו] ששומע הקול כמו שישמע אדם קול זולתו מדבר בשבחו ש"מ מפנימי' לבבו יעורר הכונה שבמוחו ולבו כו' ויתפעל גם הוא ביותר, משא"כ כשאינו מדבר בקול רק בלחש כו'. [oldpage_רג] ויובן מזה שע"י קול זה יעורר גם למעלה באלקים חיים שישמע לקול ושיר האדם בשבחו ש"מ רק כשאינו מן השפה ולחוץ בפיו ושפתיו בלבד ולבו רחק אדרבה מעורר הכוונה בלב ומוח בהיותו יוצא מתוך שמחה ואהבה שבלב ומוח. אך זהו דוקא בפסוד"ז שצ"ל שיהי' רוממות אל בגרונם דוקא להיות בירידה והמשכה מרוממות אל דהעלם עצמו' אוא"ס ב"ה למטה באו"כ דוקא (כדי להאיר לעולמו' ולנשמות ולהאיר גם לחושך כמ"ש במ"א בפי' הללו י"ה⁴⁸⁰ כמו יה"ל אורו⁴⁸¹ בהל"ו נרו⁴⁸² כו') ולהיות הכנה מזה לק"ש שיוכלו לייחד יחו"ע באחד⁴⁸³ באריכות דד' דאחד⁴⁸⁴ להמליכו בשמים וארץ כו', לפי שבשבחו ש"מ בפסוד"ז מעוררים לעצמות אוא"ס שיאיר ויומשך במדותיו באבי"ע כו' וע"י שתים לפניה והעיקר באה"ר אהבתנו⁴⁸⁵ נמשך כח ועוז לנש"י שיוכלו למס"נ באחד כו'. אבל בתפלה שאינה רק בחי' העלאת מ"ן במרירות ושפלות⁴⁸⁶ ושפיכת נפש⁴⁸⁷ צריך להיות בלא הרמת קול כלל וכלל ואדרבה צ"ל בלחש ובחשאי דוקא וכל המשמיע קולו כו', כי המשמיע קולו סומך על הקול שמעורר הכוונה גם למעלה למלאות בקשתו, וע"כ הוא מקטני אמנה שאינו מאמין באמונה רבה שהוא במהו"ע ית' שלמעלה מן החכ' ומדות ששם א"צ הרמת קול לעורר כלל אלא רק בבחי' ר"ר העצמיי', שהוא נמשך דוקא על [ידי] בחי' שפלות ונמיכת רוח עד שא"י לדבר בקול כלל רק בבחי' צעק לבם בקול הפנימי שבהבל הלב דלא משתמע בדבור כלל שבזה יומשך מבחי' העצמות ממש כמ"ש את מי אשכון⁴⁸⁸ כו'. וזהו הקל קול יעקב⁴⁸⁹ קל קמא חסר וי"ו דא קול צלותא וקול בתרא בוי"ו שהוא קול תורה דוקא שצ"ל בחי' ירידה והמשכה מאור עצמות הרצון והח"ע בקול זה⁴⁹⁰ שה' יושב ושונה כנגדו⁴⁹¹ וכמ"ש ואשים דברי בפיך⁴⁹² כו'. וזהו השמיעני את קולך⁴⁹³ כי קולך ערב דא קלא דאורייתא (כמ"ש במ"א) (ועכ"ז יש תפלה שהיא בקול רם⁴⁹⁴ דוקא וכמו ויצעקו אל ה' כו' שהוא בחי' העלא[ת מ"ן] מן המיצר שבנקודת הלב כמו מן המיצר קראתי כו', וכן ותעל קח, דשועתם כו', שבקול זה מעורר למעלה ר"ר דוקא וכמו ויזעקו בקול גדול וא' שהחזירו העטרה ליושנה⁴⁹⁵ שהוא בחי' עצמות אור הרצון העליון דרעדכ"ר כו'. אך זהו בתפלה דרבים בצרת רבים דכביר לא ימאס⁴⁹⁶ וכמו שהיו מתפללים בבהמ"ק בכל עת צרה כמבואר בתפלת שלמה⁴⁹⁷ (וגם בצום ובכי כו'), אבל בתפלה דיחיד א' כל המשמיע קולו בתפלתו כו' וראי' מתפלה דחנה שהיתה מדברת על לבה וקולה לא ישמע⁴⁹⁸ כידוע).

ונמצא מובן מכל הנ"ל דגם שיש כח המחבר עצמות הנפש ופנימי' הכוונה הרוחני' שבמוח ולב בקול וניגון וגם בלבוש דגידי' ועורקי' כמו בסיפוק הידים וכה"ג, אבל כ"ז הנה בא מרוחניות הנפש בהתלבשות בלבושים זרים כמו בגידים ומיצר הגרון בבחי' הדוחק מיצר וצמצום גדול, וגם הן מלבישים ומעלימים מאד לבחי' אור הרוחניות [ב]מהות ועצמות דרצון וחכ' העצמי' דנפש שמלובש בהן אע"פ שנגלה הארה גדולה בהתפעלות יתירה דעצמו' ממש, אבל אין ערך כלל וכלל לתנועת גשמיות בסיפוק הידים דרך העורקי' לגבי מהו"ע התפעלו' הנפש הרוחניות, כי מה שנראית ונגלית התפעלות הנפש מן הסיפוק הזה הוא לבוש ומסך גמור ועב וגס מאד כו', וכן אפי' התפעלות עצם השכל הרוחני כמו שהוא בעומק המוח כשנגלה מתוך הקול וניגון או סיפוק⁴⁹⁹ בידים שזהו דרך הגרון ודרך גידים ועורקים במיצר ודוחק גדול שאין ללבושים זרים וגסים הללו ערך ויחוס כלל עם גופו ומהותו של השכל הרוחני שאינו אלא כמו שנראה האור דרך מסך עב (משא"כ בהתלבשות השכל הרוחני בכלי המוח הגשמי שעכ"פ נק' המוח חומר מוכן לקבל צורה זו הרוחניות כאור הראי' הרוחניות בכלי העין וכה"ג, אבל התלבשות זו דרוחניות השכל בשיר וניגון או בסיפוק ידים ה"ז לבוש גס ועב ביותר שלא לפ"ע חומר לצורה כלל, שהרי עצם התפעלות השכל שבמוח אף כמו שהוא בכלי המוח לבד הוא רוחני מאד ודק ביותר נבדל מערך תנועה גשמי' או חושיות כו' (ואע"פ שכלי המוצאות דדיבור הן ג"כ כלים ולבושים גשמיים לרוחניות אור הדבור דאותיות שנמשך מרוחניות הנפש שנק' נפש המדברת⁵⁰⁰ רוח ממללא⁵⁰¹ כו', כאותיות אחה"ע⁵⁰² מהגרון הגשמי וגיכ"ק מהחי"ך הגשמי ובומ"ף מהשפתים וכה"ג. אמנם ידוע שאותיות הללו דאחה"ע וגיכ"ק וכה"ג כבר נתגשמו מהבל הלב בהרכבה דאמ"ר גשמיים והן מניעי' את המוצאות הגשמיי' ולא ככלי המוזיקא שהקול נשמע מחמת עצם החללים קט, אשבכנור בדחיקת המיצרי'⁵⁰³ וכו' (ועכ"ז גם קול הכינור פועל התפעלות הנפש השומע כקול שמעורר את הכוונה ויותר מזה, וזהו מ"ד [ד]עיקר שירה בכלי⁵⁰⁴ וכמ"ש אזמרה לך בכנור⁵⁰⁵ כו' הללוהו בנבל וכנור⁵⁰⁶ כו', והיינו מצד עריבות דקולות מצד עצמן כשהן במזיגות טובות כו', וכן קול ערב דאדם אע"פ שאינו יוצא מפנימיות הלב יתפעל זולתו וגם הוא עצמו יתפעל בשיר שלו מצד מתיקות ועריבות מזיגת הקולות. וזהו טעם אחר מה שיש יתרון מעלה בתענוג שבקול ערב לעורר לעצמות הנפש הן לשמחה [ו]הן לצער⁵⁰⁷ כו' כמ"ש במ"א וית' בסמוך וד"ל. ואע"פ שאנו רואים שיוכל רוחני ממש להתלבש בגשם כמו האהבה הרוחניות בדבור וכל השכל הרוחני בא ברמז ביד [ב]תנועה גשמי' וכן הרצון ומח' שבמוח בגידי ההרגשה והתנועה כנ"ל. הנה גם זה בא ע"י צמצום גדול במדה וגבול רק כפי הנמשך מן המוח ללב דרך מיצר הגרון, כך נמשך האהבה שבלב לדיבור דרך הגרון בצמצום והעלם גדול בסדר והדרגה כנ"ל. אבל האור והשפע מעצם הנפש ממש ה"ז בא בדרך דילוג גדול מאד שלא כסדר והדרגה כלל ודוקא מתלבש במיצר ודוחק בלבוש הגס כגידים ועורקי' וקול הגרון ושיבא גם זה מן המיצר אל המרחב דוקא כנ"ל (וכמעיינות שמצומצמי' במיצר גידי הארץ באים למרחב אח"כ בנהרות שמתרחבים ומתפשטים רק מן המיצר דמעיין שנובע טיפין טיפין מהעלם הגידי' שבארץ, וכן הגשמי' יורדי' טיפין מן המיצר ועיכוב שבעננים וכן טיפת מ"ד שיורה כחץ דרך גידים המעכבים כו' ואח"כ מוליד ויצמח הולד [כו'], וכן בעיבור יתעכב הולד ט"ח ואח"כ יולד כו', וכה"ג גם בצמיחת כל זריעה, וכן בהצלחה דפרנסה וחכמה וכה"ג בתחלה יעוכב במיצר (כמו הקרום המפסיק בין כת"ר לחכמה⁵⁰⁷ כו'), וכן מיצר הגרון בשביל תולדה דמדות בלב והדיבור בקול, וכן חצר הכבד בשביל הגשמה [oldpage_רד] דאברי המזון כו', וכ"ז מעילה לעלול וכן מעלול לעילה הכל בביטול היש לאין תחלה ואח"כ יהי' התהוות מאין ליש כמ"ש במ"א).

[יח⁵⁰⁸ ] והנה הדוגמא מכל הנ"ל יובן בשרש ענין בכללות בבחי' יצ"מ שהוא ענין בצאת ישראל ממצרי"ם ממיצר מ"י דבינה או [מ]מיצר י"ם דחכמה שמתצמצמי' המוחי' דחו"ב במיצר הגרון תחלה ואח"כ נמשך ללב להתפעל באוי"ר שבלב כנ"ל. והנה במצרים היו בנ"י בבחי' קטנות המדות דאוי"ר רק באמונה פשוטה למעשה בלבד להיות סומ"ר דנש"ט דמצרים כו', וגם מה שנתפעלו באוי"ר בלב בעת התפלה וק"ש הי' רק ע"פ בחי' הצמצום דמיצר הגרון שבו נתקצר ונתעלם כל אורך השכל והטעם ומבחי' הרושם בעלמא המאיר דרך המיצר הזה קט, בהוא שנעשה מהות התפעלות המדות דאוי"ר בלב בשינוי המהות כאוי"ר דעכשיו בק"ש בא' ואהבת כו' אחר ההשגה וההתבוננו' ביחו"ע דפסוק ראשון שמע כו', שהתפעלות הלב באה במדה ושיעור בשינוי המהות [כמו] מקיצור דהתפעלות שכליות שבמוח כו', אבל ביצ"מ הרי הי' בחי' הדילוג הגדול שהוא בחי' התפעלו' עצמיות דיחידה שבנשמתם שלמעלה מן השכל והטעם שבמוחי' דחו"ב, והתפעלות עצמיות זאת היא שבאה בגילוי גמור בהתפעלות המדות שבלב ביתר הרבה מכפי מדתם המצומצם מן המוח (אף למעלה מעומק דחו"ב בראי' ושמיעה בלב הנ"ל) שלא ע"י מסכים ולבושי' דמיצר הגרון כלל, אלא הי' גילוי התפעלות עצמות הנפש וגם מעצם דחו"ב הרוחניות דנפש במדות שבלב כמו שהוא ממש כו', שזהו למעלה הרבה גם מהתפעלות עצמיות הנפש שבאה בלבוש בתנועות סיפוק הידים או בקול הגרון שמלובש בו כוונה העצמיות שזהו רק דרך צמצום גדול בהעלם כנ"ל וד"ל. וכמו"כ עד"ז הי' למעלה בבחי' ישראל דלעילא שהוא בחי' מדות עליונות דז"א דאצי' שיצאו מבחי' המיצר מי דבינה שבגרון כו'. והענין הוא כידוע שכמו"כ למעלה באדם העליון דאצי' הרי נמשך שפע המוחין דחו"ב דאצי' במדות שבלב העליון במדה ושיעור כפי הצמצום שצריך להיות בשינוי המהות מן המוחין למדות שבלב שהוא ע"י מיצר הגרון כנ"ל באדם התחתון שהוא בצלם אלקי' כו'. ואמנם בדרך דילוג גדול נמשך מבחי' מהו"ע הבינה הרוחניות דאו"א דאצי' במדות דז"א ע"י הקול דמיצר הגרון העליון שמעורר הכוונה (וכדוגמא שא' מנין שהקב"ה מתפלל כו' מאי מצלי⁵⁰⁹ כו'). וגם מבחי' מהו"ע דמאציל בבחי' מקיפי' דנר"נ דז"א שנק' צלם כו' יתלבש בקול זה (כמו קול ה' על המים⁵¹⁰ קול ה' בכח ובהדר⁵¹¹ כו' שהן ז' קולות⁵¹² שנמשך בהן לז' מדות דחג"ת [כו'] מפנימי' ועצמו' דרצון ותענוג דעצמות א"ס ב"ה כמו במ"ת⁵¹³ וכידוע) (וכמשי"ת). וכמו שמבואר למעלה שיש התחברות גשמי ממוחי' למדות ע"י גידי הדם ועורקי' כו', כך יש למעלה התחברות המוחי' בקנה חכ' קנה בינה למדות דז"א כו' שנעשו מוחי' מצומצמי' לחו"ג דז"א כנ"ל כמו חד"ר⁵¹⁴ להנהגת העולמות לבד. אבל מבואר למעלה שיש התחברות רוחני מעצמות הנפש לאברי' דרך גידים ועורקי' כמו בסיפוק הידים ובקול כו', כך הוא למעלה שיש התחברות רוחני מעצמות המקיפי' במדות ביתר מכפי מדתם שמקבלי' מן המוחי' עליונים [כו'] והיינו [כמו] ע"י הקול שמעורר הכוונה וע"י בחי' עורקי' כו' שע"י לבושים הללו יתגלה מבחי' העצמות אבל זהו בחי' לבושים מעלימי' מאד כנ"ל. ואמנם ביצ"מ הי' יציאת ישראל דלעילא מבחי' מיצר ודוחק דלבושים הללו דקול⁵¹⁵ ועורקי' וכה"ג ג"כ אלא הי' בחי' גילוי אור העצמות קט, גדא"ס כמו שהוא במדות עליונות דאצי' בלי אמצעות לבושים כלל וכלל, וכמו שנגלה עליהם בכבודו ובעצמו⁵¹⁶ דוקא כידוע, וזה הי' מצד בחי' יצ"מ למטה באתעדל"ת שיצאו המדות ממיצר מי דבינה כו' כנ"ל. וזהו ענין הדילוג הגדול שהי' ביצ"מ שהוא בחי' התפעלות עצמיות הנפש דיחידה בלי התעלמות בלבושים כלל כנ"ל וד"ל.

[יט⁵¹⁷ ] והנה אע"פ שמבואר למעלה בענין קול מעורר הכוונה כו' ש[ה]קול הוא בחי' הצמצום ולבוש מסך מבדיל על בחי' הרוחניות הכוונה וההתפעלו' דעצמות הנפש כו' זהו דוקא בקול בלא כוונה בתחלה רק שמעורר לכוונה כו' כנ"ל. אבל הנה יש בחי' קול שמ[ת]גלה בו כל העצמיות דוקא והוא קול השיר בשמחה ועונג נפלא כשהנפש עצמה היא בשמחה בכל עצמותה ופנימי' שלה דוקא שאז בוקעת כל המסכים והלבושים שהן השתלשלו' המוחי' ומדות כו' ונמשך בגילוי דוקא בקול השיר, כמו שהי' שירת הים שא' אז ישיר משה ובנ"י כו' אשירה לה' כי גאה גאה כו' זה אלי כו', דהיינו ששירה זאת הי' בהתפעלות [כל] השמחה בעצמות נפשם דוקא שנק' שמחת הנפש דוקא והוא מ"ש אז ישיר ממילא⁵¹⁸ ומאליו [דוקא] כו'. [ו]כמו שאנו רואים לעין שכאשר יתפעל אדם בשמחה עצמי' בכל נפשו ינגן [בשיר] בקול רינה ושמחה גדולה שהיא שמחת הנפש בעצמה ומהותה דוקא שתצא מן ההעלם לגילוי בשיר ורינה זו (וכנ"ל בענין שיר פשוט שנק' שיר אל בשבת כו'), ואין קול שיר ורינה זו באה בבחי' צמצום והעלם להעלים אור הרוחניות דנפש עצמה או הכוונה הרוחניות העצמי' שבעמקות דחו"ב בנפש עצמה כנ"ל, אדרבה בקול ושיר זה נתגלה דוקא מהעלם כל העצמות (שלא [כ]גילוי ההתפעלו' העצמיות בסיפוק הידים ובריקוד ברגל שמלובש ומוסתר שם בהעלם דלבושי' אלה בתנועות גשמיות שאין ניכר מהו"ע התפעלות הנפש כ"כ כו') (וראי' לזה משיר הלוים בבהמ"ק שהי' בקול ערב בנעימות יתירה כדי להמתיק כל בחי' הדינין הקשי' שנאחזי' במל' שנק' גבורות קשות ע"י נעימות קולם בשיר שלהם בכלי ובפה⁵¹⁹ (שמזה⁵¹⁹ הטעם נק' בדיחי דמלכא כמ"ש בזהר ע"פ כהניך⁵²⁰ כו' וחסידיך ירננו לוייך מיבעי לי' כו'. ועד"מ שאנו רואים שיש בכח השיר וניגון בכלי זמר בקול הנעים לשמח גם למי שהוא בעצבות גדולה מאיזה דבר צער ויגון גדול כאשר [י]שמע קול ערב ונעים בשיר הכלי זמר הטוב כנגן המנגן יבא עליו רוח חדוה ועונג קט, דושמחה בנפש הנעצבת ויפול ממנו העוצב והדאגה כידוע, וכמו שהי' דוד מנגן לפני שאול וסר מעליו רוח הרעה⁵²¹ שהי' מבעתו⁵²² כו'. [ו]כך עושין לפני שרים ומלכים [גדולים] להסיר העוצב ע"י קול שירה וזמרה [ב]קול ערב ונעים המשיב את הנפש לעורר את החדוה ועונג וממילא יפלו כל הדינים ומקטרגי' הרעים שאינן פועלים רק בעת רוגז ועוצב כו', אבל בשעת שמחה ועונג וחדוה אין להם מקום כלל לקטרג כידוע וד"ל. וכך הי' עיקר המכוון בשיר הלוים על הקרבן שהקרבן עצמו מכפר על העון⁵²³ כו' ולהסיר הקטרוגי' הרעים ולהמתיק הדיני' שנעשי' [oldpage_רה] מן העו[נו'] כו', לזה הי' השיר על הקרבן בכל כלי שיר ע"י הלוים דוקא ששרשם בבחי' גבורות דע"י כמ"ש ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י⁵²⁴ כו' שהוא בחי' ההתלהבות בשמחה וחדוה ועונג האלקי כדי לעורר את החדוה ועונג העליון למעלה להאיר אור פני מלך חיים⁵²⁵ כו', ועי"ז יומתקו כל הדינים והמקטרגי' העליונים וכמ"ש כד אנפהא דמלכא נהירין⁵²⁶ כו' כל דינין אתכפיי' ומתעברי' כו', וזה לא הי' רק ע"י נעימות הקול שלהם שמעורר לעצמות התענוג הפשוט שבעצמות הנפש ממש שיבא בגילוי גמור דהיינו בהתפעלות גלוייה ממש, ולא בהעלם ולבוש כקול המעורר הכוונה שהוא קול בלא נעימה שאין בו רק בחי' התלבשות הכוונה הרוחני' שהורד ונשפל בו ע"י צמצום והעלם גדול כנ"ל וד"ל) (ודוגמא לזה עוד יובן מענין השיר ונגינות דתורה שנק' טעמים שהוא בבחי' מקיף דתענוג העצמות הפשוט שבא בגילוי מן ההעלם בשיר ורננה זו בלתי לבוש והעלם כלל וכלל, אע"פ ששרש הניגון דזרקא מקף סגולתא⁵²⁷ כו' הוא בבחי' המקיף דחכ' ומקיף דכתר וע"כ הטעמים הן למעלה מאור הח"ע הגנוז באותיות דתורה כידוע בענין טנת"א⁵²⁸, עכ"ז בחי' הארת או"מ דתענוג בקול הנגינות בגילוי גמור עד שכל עצמות השעשועי' העליוני' שבעצמות אוא"ס מתגלה בהן ונק' שירו של הקב"ה כמ"ש ויהי שירו⁵²⁹ כו' [(וזהו קול ה' בכח קול דתורה] וכמבואר במ"א בענין זמירו"ת היו לי חוקי"ך⁵³⁰ שנענש דוד ע"ז וכתיב ובלילה שירה עמי⁵³¹ כו' וד"ל).

[כ⁵³² ] והנה אחר כ"ז יובן יותר ענין יצ"מ שנק' דילוג כמ"ש קול דודי כו' מדלג על ההרים העליונים ועל הגבעות שהן ב' מיני מדות מדות שברצון ותענוג שנק' הרים גדולים⁵³³ ומדות שבחו"ב שנק' גבעות כו', לפי שב' [מיני] מדות הללו (שנק' טורי חשוכא וטורי נהורא⁵³⁴ כו' כידוע) זהו כשהולך קי, אבסדר והדרגה מעצמות הנפש ברצון ותענוג ומרצון ותענוג לשכל כו'. אבל ביצ"מ הי' בחי' דילוג מאור העצמות ממש במדות שבלב שהוא דילוג על המדות שבכתר ומדות דחו"ב, כי בהתפעלות העצמיות ממש שם כלולים התפעלות הרצון והתפעלות השכל כא' ממש והכל בגילוי בלי סדר והדרגה לבוא בתחלה⁵³⁵ דרך מיצ"ר י"ם והעלמות במיצר הגרון ממוחי' דחו"ב למדות דלב ודרך קרומא דאוירא מן הכת"ר שהוא הרצון לחו"ב כו'. וידוע דכל היוצא מן בחי' המיצר והגלות למרחב⁵³⁶ כמו שהוא זהו עד"מ כאסור במאסר בזיקי' וחבלים וכה"ג דאע"פ שאין שינוי ניכר בעצמו רק בלבושים דזיקי' וחבלים שהוסרו ממנו והיכל המאסר שהי' נעלם שם במצור ומצוק כו', הנה עכ"ז יש גם בגופו ופנימיותו שינוי גדול מאד והוא מה שישמח מאד בשמחת הנפש בעצמה ומהותה דוקא במה שיצאה מהעלמה וצמצומה כו'. וכך הוא בהתפעלות עצמות הנפש שיוצאה מן הצמצום והעלם דמיצר הגרון ודרך העורקי' כו' שנאסרה בהן כמו בזיקי' כו' וכיוצא מן המאסר וחבלי' כו'. כך יהי' השמחה בכנ"י בעצמות הנפש דיחידה בצאתם מגלות כו' שהוא שנק' לידה כמו לידת הולד מבטן אמו שהי' אסור וקשור שם במיצר ודוחק גדול מאד שכאשר יצא לאויר העולם ויראה אור כו' ישמח מאד עד שיבכה מרוב שמחה כו'. וכך הי' ביצ"מ שמחת הנפש בעצמה שיצאו ממיצר ודוחק הנפש בלבושים דבינה שמאיר במדות דרך מיצר הגרון וקול כו' וכתיב כימי צאתך⁵³⁷ מאמ"צ אראנו נפלאות לע"ל בעלי' יותר בנהר פרת⁵³⁸ שיעברו עוד הפעם כמ"ש עד יעבור⁵³⁹ כו' והיינו בבחי' לידה מבינה עילאה דא"א כו' (וכמו בימות המשיח שיראו אור האלקי בעצמות נפשם ממש שלא ע"י לבוש דחו"ב כלל כמ"ש ולא ילמדו⁵⁴⁰ כו' וד"ל) (ובמ"א מבואר דביצ"מ הי' רק בחי' אירוסין⁵⁴¹ וכמ"ש וארשתיך לי באמונה כו', ובמ"ת הי' בחי' נשואין⁵⁴² בחופה וקדושין שאו' הרי את מקודשת לי והכלה שותקת⁵⁴³ ובשתיקה זו כהודאה דמי'⁵⁴⁴ מקודשת⁵⁴⁵. אבל לע"ל יהי' קול חתן וקול כלה⁵⁴⁶ וכן קול ששון וקול שמחה כו' שיהי' בחי' קול גם לכלה ונק' קול גדול ולא יסף⁵⁴⁷ בבחי' א"ס כמו שהי' במ"ת במשפיע בקול השופר הולך וחזק⁵⁴⁸ כו', וזהו סתירה להנ"ל וד"ל).

קי, ב[כא⁵⁴⁹ ] והנה מעתה הנה יובן שרש ענין מצה וד' כוסות להיות שעיקר ענין הפסח הוא בחי' הדילוג הגדול הנ"ל לדלג על המוחי' במדות בלי מצרים ולבושים כלל כנ"ל, ובשה"ש א' מדלג על ההרים כו' ובתורה מפורש להיכן הי' הדילוג⁵⁵⁰ והוא מ"ש ופסח ה' על הפתח⁵⁵¹ בראותו הדם על המשקוף וב' המזוזות כו' ולכך נק' חג הפסח ובעובדא תליא מילתא בפסח ומצה כו'. וענין המצה הוא ג"כ ענין הדילוג שהוא בפסח רק שמתלבש בלבוש והעלם דמצה שהוא בבחי' קטנות דאור אבא דוקא (כמשי"ת) והקידוש על היין הוא בבחי' מוחין⁵⁵³ דאימא⁵⁵² שמלובש בו מבחי' נה"י דאבא כו', כענין זכרהו על היין⁵⁵⁴ בקידוש דשבת כידוע. וא"כ הי' ראוי להקדים⁵⁵⁵ אכילת מצה שהוא בבחי' קטנות דאבא ששם נמשך ההארה תחלה בבחי' הדילוג מן העצמות שהוא מגבוה לנמוך ביותר ואח"כ יעלה מנמוך לגבוה [ב]סדר והדרגה מקטנות לגדלות כו', ולמה הקדים הקידוש דמוחי' דאימא תחלה ואח"כ אכילת מצה דקטנות דאבא כו'. אלא לפי שאין סדר והדרגה כלל בהדרגה הצריכה להיות בחג זה דפסח שהוא בא בבחי' דילוג שלא בסדר והדרגה כלל כשאר המועדי' כו' (וכמשי"ת הטעם בסמוך), וע"כ הקדים המאוחר שהוא גדלות דאבא במוחין דאימא⁵⁵⁶ [שב]יין דכוס הקידוש וד"ל. ועוד יש טעם אחר לפי שידוע בשרש קליפה דפרעה שהוא בבחי' עורף⁵⁵⁷ ואחוריי' דכתר⁵⁵⁸ דקדושה שהוא ההתקשרות בעומק הרצון⁵⁵⁹ הז[ר] כו' בבחי' מקיף בהעלם⁵⁶⁰ שלמעלה מן הטעם ושכל כו', ולזאת זהו עיקר המונע ומעכב את גילוי התולדה של המדות מבחי' בינה במיצ"ר הגרון שנק' מצרים מצ"ר מ"י להיותו אוחז באחורי העורף כמבואר בכוונות דעבדים היינו אנו בנ"י ז"א⁵⁶¹ כו' (והיינו מה שאנו רואי' שמתוך גודל העמקת הרצון והשכל במו"מ וכל עניני גופו נסתם ונעלם אור התפעלות המדות שבמוח בינה ולא יוכלו לצאת בגילוי בלב כלל כידוע). ולפי שקליפה זאת היא עושה תכלית ההסתר וההעלם דעמ"ר⁵⁶² ע"כ לא הי' ביכולת האדם האלקי⁵⁶³ הקטנה דמצה שנק' מיכלא דמהימנותא בבחי' אמונה פשוטה בלא טעם ודעת כלל (כמשי"ת) שהוא בבחי' קטנות דאבא לעמוד נגד העומ"ר הנ"ל, והיו המדות דאוי"ר בהסתר והעלם עדיין קי, גבמיצ"ר מ"י כו' ולא הי' בחי' הלידה שנק' גאולה בשלימות כלל ולא היו ראויים [oldpage_רו] לקבלת התורה בבחי' גדלות דאור אבא (לפי שבחי' אור אבא שמלובש באכילת מצה מוסתר ונעלם בבחי' הקטנות מאד, ומצד בחי' ק[ו]טנה בתכלית היתה נבלעת באברי' ולא הי' בט[ו]ל לקליפה דמצרים כלל כי נבלע מעט הטוב ברע כו'). ולכך או' קידוש על היין בכוס תחלה שמעוררי' לבחי' שמחה העצמי' שיצאו ממיצר מי כו' בהגלות נגלות אור העצמות בחו"ב שבעצמיות הרוחניות דנפש ביין שבכוס זה דקידוש, שהיין הוא פנימי' מוחי' דאימא ונמשך בכוס שהוא כלי אור פנימי' אבא כמו כוסי רוי"ה⁵⁶⁴ כמו כסא דמלכא משיחא⁵⁶⁵ כו', לפי שגאולה זו מעין גאולה דלע"ל בימות המשיח כנ"ל⁵⁶⁶ כימי צאתך כו' [וכמאמר יבא טוב⁵⁶⁷ כו'], ובזה נתבטל כל יניקה דפרעה מן העורף כו' ואז יוכלו להמשיך מבחי' מהו"ע דגדלות דאור אבא במצה שנק' קטנות ד[אור] אבא שיהי' בזה בחי' כלי חומר מוכן לקבל הצורה בגילוי אור פנימי' הח"ע דמ"ת פב"פ אחר ימי הספי' (כמשי"ת). וזהו ג"כ ענין ד' כוסות בכלל שהוא בחי' המשכות מוחין דאימא⁵⁶⁸ בבחי' הפנימי' שבה שהוא שמחת הנפש בעצמה הנ"ל שמתגלה בלב שלא ע"י שכל וטעם כלל רק מצד בחי' אמונה הפשוטה שיצאו מן המיצר דבינה, רק מלובש בעומק הלב לשמח הלב בפנימי' ועצמי' בלי העלם ולבוש דמצרים הנ"ל והוא בחי' קו השמאל דבג"ה⁵⁶⁹ כמ"ש אני בינה לי גבורה כו'. והיינו כמו שמשמחים את התינוק ביין המשמח לשמח עצמיות נפשו שלא יהי' לו געגועי' אחר אביו ואח"כ מאכילים אותו לחם וטעם חטה לחזק עצמות המוחי' שלו כידוע דלחם בחכ'⁵⁷⁰ כו'. וזהו ענין כוס של קידוש ביין המשמח בתחלה [לשמח] עצם נקודת יהדותו ממה שיצא מאפילה לאור גדול כיוצא מבית השבי' וכמו גר שנתגייר⁵⁷¹ או בע"ת אמיתי (כמשי"ת), כדי שעי"ז יוכל אח"כ לקבל בנפשו האלקי' מבחי' ג"ר דאבא שמלובש בהעלם במצה שנק' מיכלא דמהימנותא שמחזק לכח האמונה הפשוטה העצמי', והוא מה שמהו"ע דמוחי' דאבא שמשם הוא שרש כל הנשמות כמ"ש כי אתה אבינו⁵⁷² כו' (כמשי"ת) מלובש ונעלם במצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה דחכ' עצמה בבחי' קטנות דאור אבא, שזהו בחי' קטנות דאמונה הפשוטה שנק' לחמא עניא די אכלו אבהתנא כו' שלמטה מן הדעת ושרשו למעלה מן הדעת (כמשי"ת), ואם לא כוס של קידוש ביין המשמח כנ"ל לא הי' ביכולת לקבל אכילת מצה זו דקטנות דאבא מטעם הנ"ל וד"ל.

קי, ד[כב⁵⁷³ ] והנה להבין שרש ענין המצה שנק' מיכלא דמהימנותא והוא בבחי' קטנות דאבא דוקא כנ"ל. הנה תחלה י"ל בשרש ענין הפסח בכלל שהוא בחי' הדילוג הגדול שלא בסדר והדרגה כלל⁵⁷⁴ כנ"ל למה הוא שלא [כ]סדר והדרגה בדרך דילוג דוקא, והנה באמת שרש ענין הפסח והמצה א' הוא שהוא ענין ובחי' כל העצמיות דוקא רק שהפסח הוא מלמעלה למטה ממקום הגבוה שהוא מדלג משם כמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג⁵⁷⁵ שהוא מגבוה לנמוך מדלג על ההרים כו', והיינו מצד בחי' גילוי אור המשפיע כמ"ש ופסח ה' על הפתח כו', ובחי' המצה זהו המקום שלשם הוא מדלג והיינו בהתלבשותו וירידתו למטה מטה בהעלם דקטנות דאור אבא שהוא האמונה הפשוטה כנ"ל וד"ל. והנה ענין הפסח שהוא הדילוג היינו בבחי' התפעלות כל העצמיות דנפש⁵⁷⁶ בדילוג על הסדר והדרגות דעו"ע כמו מרצון לשכל ומשכל למדות אלא הכל כלולים בה⁵⁷⁷ כא' להיותה למעלה מהתפעלות רצון ושכל כו'. וזהו אנו רואים גם בבחי' הקטנות דאמונה הפשוטה שהוא המצה שאנו אוכלים לחזק כח האמונה אע"פ שישראל מאמינים בני מאמינים⁵⁷⁸ בירושה כו', מ"מ ע"י מצה זו דוקא נתחזק יותר כח האמונה (והוא בחי' אמונה רבה במהו"ע ית' ממש שהוא למעלה משם הוי' ואלקי' בסובב וממלא⁵⁷⁹ כו' שלמעלה מאמונה דאבות כו' כמ"ש במ"א שזהו ורעה אמונה⁵⁸⁰ שא'⁵⁸¹ בר"מ דמשה דוקא כו'⁵⁸² ) (ואפי' משה הי' חייב באכילת מצה זו בליל א' דפסח), והוא בבחי' מקיף כעטרה ע"ג הראש שנק' אירוסין [כ]עיגול הטבעת כמ"ש וארשתיך לי כו'. והטעם הוא שזהו בבחי' קטנות דאבא דוקא כנ"ל הענין ידוע ומבואר במ"א⁵⁸³ שזהו כמו תינוק שא"י לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן דוקא, כי בטעמו טעם לחם דגן כי הדגן והלחם שרשו בחכמה (דלחם גימ' מזלא כמ"ש בסידור⁵⁸⁴ ) וכשטועמים⁵⁸⁵ טעם לחם יש בו מכח עצם ומהות דאור השכל והחכ'⁵⁸⁶ [שבנפש] (אע"פ שקטן אין לו מח'⁵⁸⁷ דבינה אבל בחי' כח מקור השכל יש בו בהעלם דמפני זה יודע לצרף אותיות הדיבור כידוע דאבא יסד ברתא כו' וד"ל⁵⁸⁸. ולכך אין יכול לקרות אבא דוקא בימי היניקה דחלב שעדיין אין בו מבחי' אור החכ' דאבא ואע"פ שמכיר לאביו ולאמו א"י לקרות אבא בדיבור בפה עד שיטעום טעם דגן דוקא שאז יש בו הכרה זו להכיר לאביו לקרותו אבא כו'. וכך הוא בנש"י שנק' בנים⁵⁸⁹ בקטנות כילד שא"י לקרות אבא לומר בפה כמו כי אתה אבינו כבן קטן שנמשך אחר אביו מצד שממנו נלקח, כך נש"י נמשכים מאליהם לאביהם שבשמים ואו' אתה אבינו כו' כי כל דבר נמשך לשרשו⁵⁹⁰ דוקא קיא, אכידוע, ואמנם א"י לקרות אבא עד שיטעום טעם לחם דגן שהוא חטה כ"ב אותיות דתורה⁵⁹¹ כידוע ומבואר במ"א וד"ל.

אך הנה כ"ז הוא אינו שייך רק בטועם טעם לחם דוקא לפי שידוע שהטעמי' הוא בחכ' כמו וחיך יטעם אוכל⁵⁹² שהוא החכ' שנק' אוכל כטועם טעם מתיקות השכל כו', אבל במצה דלא מליח⁵⁹³ הרי אין בה שום טעם כלל ואיך יוכל להכיר לאביו לקרות[ו] אבא כנ"ל. אך הענין הוא דאדרבה היא הנותנת דמשום שאין במצה טעם מורגש כלל יש בה מעלה יתירה דוקא יותר מלחם חמץ שיש בו טעם מורגש. והענין הוא לפי שמפני זה שאין במצה טעם מורגש לחיך כ"כ ה"ז למעלה מבחי' הטעם שבחכ' שהוא בחי' היש שבחכ' שנמשך לבינה בשכל וטעם ממש, אלא [הוא] בבחי' כ"ח מ"ה דחכ' כמו שהוא בבחי' אי"ן ממש שזהו בחי' הביטול בעצם דבחי' מ"ה בעצם כמשה שהי' בביטול עצמי ותמידי לאלקות להיותו מבחי' מ"ה דחכ' כמ"ש ונחנו מ"ה⁵⁹⁴ כו'. והיינו בבחי' ראי' מקרוב דוקא כעומד לפני המלך בתמידות שיש בו ביטול פנימי מכל וכל לגמרי בלתי מרגיש עצמו כלל, שזהו למעלה הרבה מן הביטול שבא מצד הטעם והשכל המורגש בבינה ודעת כידוע. וכך הוא בענין לחם דמצה שהוא בלא טעם מורגש כלל להיות [ש]שרשו בבחי' כח מ"ה דחכ' הנ"ל רק שהוא שבא בבחי' קטנות המוחין דאמונה הפשוטה ונק' מיכלא דמהימנותא כנ"ל, כי האמונה היא למעלה מן הטעם ודעת רק שמבטל א"ע לגמרי מכל וכל רק מצד בחי' [oldpage_רז] ההתקשרות העצמי' לפי שנמשך לשרשו שנלקח משם בלבד ונמשך אחר מקור חוצבו כנ"ל בתינוק שמכיר לאביו ונמשך אחריו וקורא אבא כך ישראל או' אבינו כו' וכנ"ל. וזהו בחי' ביטול העצמי שבפנימי' החכ' הנק' אבא שהוא מקור השכל הבא בגילוי טעם ודעת שהוא בבחי' הראי' מקרוב ממש כנ"ל במשה רק שבמצה נסתר ונעלם ביטול עצמי ופשוט זה בבחי' האמונה הפשוטה שהיא בקטנות כתינוק כו'. וזהו לפי שבמצה אין בה טעם מורגש ע"כ שרשו בעצם דכח החכ' ע"כ מכיר לאביו שבשמים באמונה פשוטה וקוראו אבא לפי שיש לו השגה והכרה במהו"ע א"ס ב"ה שבאור פנימי' אבא שהוא החכ' כמו כי אתה אבינו, ולא בהשגת מציאותו מרחוק בבינה לבד כמו שע"י טעם דלחם הגשמי מכיר התינוק למהות אביו כו', משא"כ בלחם שיש בו טעם מורגש לחיך זהו בבחי' טעם שבחכ' כשמוטעם במורגש בשכל והשגה שהוא בחי' בינה שנק' יש דחכ' ולא כח מ"ה [דחכ'] כו', וכמו השאור והחמץ שנותן טעם מורגש בעיסת לחם ומנפח העיסה ויש בה התפשטות וגסות בהעלאה והתנשאו' והגבהה למעלה שזהו היפוך הביטול ושפלות דחכ' בהעדר הרגשה והתפשטות לגמרי מכל וכל, והיינו המצה שאין בה התנשאות קיא, בוניפוח כלל רק מים וקמח נלושין כמו שהן שהוא בחי' העצמיות כמו שהוא בבחי' הביטול העצמי דכח מ"ה דחכ' כנ"ל, שהוא במהו"ע דאור אבא שהוא מקור של השכל והטעם שבגילוי שאין בו התפשטות והרגשה⁵⁹⁵ כלל רק בבחי' אי"ן ומ"ה ממש. וזהו שמלובש באמונה שנק' קטנות דאבא שלמטה מן הדעת ששרשו למעלה מן הדעת והשכל המורגש בבינה וד"ל (ומה שא' עד שיטעום טעם דגן⁵⁹⁶ דוקא אין הכונה בטעם מורגש דוקא אלא הכוונה בטעם דגן דוקא שהוא הלחם ששרשו בחכ' דוקא משא"כ בימי היניקה שהוא רק בחלב דמוחי' דאימא כו'). ומעתה יובן ענין הפסח שהוא בחי' הדילוג מלמעלה למטה כנ"ל ובחי' מצה הוא מקום ששם הוא הדילוג להתלבש בו כנ"ל.

[כג⁵⁹⁷ ] והענין הוא דבאמת שרש ענין⁵⁹⁸ בחי' הדילוג דפסח הנ"ל זהו יובן ממה שאנו רואים התפעלות יתירה בכל בחי' העצמות דנפש בכל מי שמתחיל לעורר עצמו להיות עובד ה' שלא הי' בלבו מתחלה שום התעוררות כלל ואדרבה הי' להיפך מקושר בכל מיני רע ותאוה גופני', כמו הבע"ת האמיתי כשבא לו הרהור תשובה פתאום מעומקא דלבא מאד שאז יהי' חידוש גדול ושינוי מופלג בנפשו בבחי' התפעלות כל עצמות נפשו עד שלא יהי' אצלו סדר והדרגה כלל בעבודת ה' כשאר [כל] אדם, כמו להיות התפעלות השכל תחלה ואח"כ התפעלות הלב כפי אופן התפעלות השכל וטעם בשבחו ש"מ כו', אלא יהי' אצלו בחי' התפעלו' כללית והיולית בעצם נקודת יהדותו כמו שהוא בלא טעם ודעת כלל. וא"כ יהי' אצלו התפעלות הלב עם התפעלות השכל כא' בלי סדר והדרגה וקדימה מזה לזה כלל, לפי שהתפעלות שלו הוא רק בכלל בעצם נפשו שרוצה לדבקה בו ית' בכל לב ונפש ולא ילך עוד בדרך עקלתון שהולך בתחלה, ואע"פ שהי' לו איזה טעם ודעת בזה לפי שהוא ית' מקור כל החיים כו' ונתעורר בתחלה מטעם זה, אבל כאשר נתפעל בעצמיות שלו נשכח ונעלם הטעם ותהי' התפעלותו למעלה מן הטעם לגמרי ושלא כסדר והדרגה כלל וכלל כנ"ל.

ושרש הענין הוא לפי שהתפעלות זאת באה לו בתכלית ההתחדשות מהיפוך להיפוך ממש שהי' תחלה אחוז וקשור בכל תאוה רעה שהוא תכלית ההיפוך מעבודת ה', וכשנתפעל בכל לבו ברצון אמיתי להתקשר בה' אחד ה"ז שינוי וחידוש מופלג מן הקצה לקצה בחידוש גדול ורב בנפשו אשר נהפך ממהות למהות כמו מאפילה לאור גדול וכיוצא מבית האסורים מחשך לאור וכה"ג, שעי"ז יהי' בו ביטול ושכחה על כל עצמותו לגמרי כי ניזוז הוא ונעתק ממקומו ומהותו הראשון קיא, גלגמרי ונעשה כמו בריה חדשה ממש וכתינוק בן יומו שנולד ויצא לאויר העולם וכה"ג. וע"כ בחי' התפעלות [שלו] הוא בעצמיות נפשו בלי סדר והדרגה כלל וכלל דהיינו שמתפעל ברצון ושכל ומדות שבלב כא' בלי סדר והדרגה מזה לזה כי התפעלות שלו בעצמיות ממש ששם שוין כל הכחות רצון ושכל ומדות כו'. וגם מה שהי' צריך להתפעל תחלה במוח ואח"כ בלב יהופך ויתפעל בלב תחלה ואח"כ במוח יתפעל⁵⁹⁹ משכל והשגה קטנה בהתפעלות גדולה יותר משיתפעל זולתו (הגדול ממנו) משכל והשגה גדולה, כמו רק מבריאת שמים וארץ והשגחה הפרטית וחסד שעשה עמדו כו', שאין בערך נפשו האלקי' להתפעל בפעם אחרת כן, רק מפני שנעתק מכל מקומו ומהותו הראשון לגמרי ומושך בנפשו בכל נקודת יהדותו מכח עצמי' אלקות שאליו נושא את נפשו שזהו שנק' בחילא יתיר⁶⁰⁰ כמ"ש בזהר, וכמשל המדלג וקופץ בכל כחו ביתר מכפי המדה⁶⁰¹ או זורק ומושך בקשת או מגביה בכל כחו משא כבד וכה"ג. ואמנם אח"כ כשכלה כח התפעלות והתעוררות החזקה הראשונה שהי' לו בתחלה ויבא לעבוד את ה' כפי ערך עצם הכנת לבו ודעתו ונפשו האלקי' אזי יהי' התפעלות שלו בסדר והדרגה דוקא, דהיינו שמתפעל תחלה במוח ושכל וטעם בהשגה האלקי' ולפ"ע ההשגה והטעם בלבד כך יתפעל אח"כ בלב ואח"כ יבא להתפעלות הרצון שלמעלה מן הטעם [לגמרי] כידוע וד"ל. ועד"ז ממש יובן ענין הדילוג דפסח הנ"ל שזהו מה שהיו בנ"י בהתחלת נקודת יהדותם עדיין בהתפעלות כל העצמיות כנ"ל שבא בלא סדר והדרגה כלל כנ"ל בבע"ת וכן כמו גר שנתגייר כו' וכה"ג, וענין מקום הדילוג הזה הוא מתלבש באמונה הפשוטה שהוא בבחי' ביטול [כל] העצמי' במצה שנק' לחם עני שלמטה מן הדעת, אבל הוא למעלה מן הדעת כמו תינוק שמכיר לאביו ונמשך בכל נפשו אחריו וקוראו אבא כו' כנ"ל.

[כד⁶⁰² ] ואחכ"ז יובן ההפרש בין חג הפסח לחג השבועות בדרך כלל וכי חג⁶⁰³ השבועות תלוי בחג הפסח והספירה שאח"כ, כי הנה כנ"י היו במצרים בתכלית הירידה והשפלות בגשמיות וברוחניות כמ"ש וימררו את חייהם⁶⁰⁴ בעבודה קשה כו' כלחץ ודחק דעכשיו בטרדות הפרנסה, והן יצאו מנש"ט דמצרים מאפילה לאור גדול⁶⁰⁵ כענין קיא, דהתפעלות עצמיות דבע"ת הנ"ל דמשכי לי' לקודב"ה בחילא יתיר כנ"ל שלא לפ"ע נשמתם כלל ([ו]היינו למעלה משרש [נשמת]ם בחו"ב דאצי' ומדות חג"ת שהן האבות כו') שזהו שנק' דילוג למטה, וכך הי' אתעדל"ע מלמעלה למטה ג"כ בבחי' דילוג גדול על ההרים כו' למעלה מן הסדר והדרגה דמוחין ומדות עליונות שלא ע"י מיצרים ולבושים כלל כנ"ל. אך זהו בא מצד בחי' ההתחדשות הגדולה שהי' בעצם נפשם [בהיפוך] מן הקצה לקצה שזהו אינו רק בהתחלה של [oldpage_רח] נקודת יהדותם כנ"ל. אבל לאחר שכבר יצאו ממצרים בליל א' דפסח ובאו להתקרב⁶⁰⁶ לעבודת ה' מצד עצמם⁶⁰⁷ עצם כח⁶⁰⁸ נשמתם לבד אז נצטוו על הספירה שיספרו ז' שבועות⁶⁰⁹ דהיינו שיהי' הילוכם בקדש בסדר והדרגה דוקא, והוא ענין ימי הספירה שזהו לברר בתחלה לז' מדות הרעות דק"נ בבחי' בירור הטוב מן הרע שלא יתערב שום רע ופסולת במדות דקדושה דנשמה האלקי', וזהו בירור המדות הטבעיות דנה"ב ששרשו בק"נ כידוע כאשה שסופרת⁶⁰⁹ ז' נקיים⁶¹⁰ לטהרתה שתהי' ראוי' ליחוד כו', והוא בא[מרם] היום יום א' לעומר⁶¹¹ שהוא מאכל בהמה⁶¹² דנוגה שנברר בחי' חסד שבחסד וביום הב' נברר [בחי'] גבורה שבחסד בסדר והדרגה ממדה למדה עד ספי' המל' בשבוע הז' שאחר שנשלם בירור כל הז' מדות במ"ט הימים שהן מ"ט שע"ב⁶¹³ כידוע, אז ראויים לקבלת התורה בשבועות שהוא בחי' שער החמשים⁶¹⁴ דבינה כידוע. ודוקא כשמונים הימים בספי' כל א' וא' בסדר והדרגה זא"ז, וכן במנין השבועות ולא להקדים המאוחר בז' הספי' העליונות כו' כי נברר בחו"ב שבאי' על הסדר דוקא כנ"ל בהתפעלות השכל שבמוח תחלה ואח"כ יתפעל במדות שבלב לברר לז"מ הרעות כפי הערך שנתפעל במוח דבינה דוקא כו' ואז יהי' חומר מוכן לקבל הצורה כו' שהוא בחי' אור הכתר דתורה בשבועות⁶¹⁵. אבל בחג הפסח אין בו סדר והדרגה כלל גם להקדים המאוחר כנ"ל בכוס דקידוש כו' שהוקדם למצה⁶¹⁶ והוא מטעם הנ"ל להיותו בבחי' הדילוג מבחי' העצמיות ממש כנ"ל וע"כ תלוי בו דוקא בחי' כתר דתורה דשבועות, וז"ש למען תזכור⁶¹⁷ כו' אפי' לימות המשיח והעוה"ב כידוע וד"ל.