תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי תורת חיים שמות ח"א פרשת בא

ויהי בעצם היום הזה

קיב, אבעז"ה פ' בא תורת אדמו"ר בליבאוויץ

[oldpage_קלז] [ויהי] בעצם היום הזה¹ יצאו כל צבאות ה'² וכו', צבאות בחירי"ק תחת הצדי"ק ובשב"א תחת הבי"ת שמורה על [ענין] היות[ו] תיבת צבאות טפל ובטל ונכלל בשם ה[וי'], ר"ל צבאות של ה[וי'] ואינו ענין ודבר בפ"ע כלל. וי"ל למה בנביאים א' קדש ה[וי'] צבאות³ הרי שם צבאות דבר וענין בפ"ע ואינו נכלל וטפל כלל לשם הוי' אדרבה נק' הוי' צבאות, וכידוע דשם צבאות הוא מן הז' שמות⁴ שאינן נמחקים⁵ (וכמו שם הוי' ואהי'⁷ ושם⁶ אל אלקים אדני שדי [ו]צבאות וכמו וארא אל כו' באל שדי⁸ כו' וידוע דשם אהי' בכתר⁹ [ו]הוי' בחכמה¹⁰ [ו]שם אל בחסד¹¹ כמ"ש חסד אל כל היום¹², [ו]אלקים [ב]בחי' גבו'¹³ הוי' ת"ת¹⁴ כמ"ש בני גד אל אלקים הוי'¹⁵ וידוע דשם הוי' בא עם כל אחד מהשמות כמו הוי' אד'¹⁶ הוי' אלקים¹⁷ הוי' צבאות¹⁸ וכה"ג). אך הנה זהו ההפרש בין תורה לנביאים ששם צבאות זה לא נזכר בכל התורה בבחי' שם בפ"ע רק כמו צבאות הוי' טפל להוי' רק בנביאים נז' צבאות בבחי' שם בפ"ע כמו ה' צבאות וכה"ג¹⁹.

ולהבין זה אם שם צבאות הוא מן הז' שמות שאינן נמחקין כנ"ל, למה לא נז' גם בתו' בשם בפ"ע²⁰. והנה יש להקדים תחלה להבין בשרש ענין הז' שמות²¹ מהו ענין השמות, דהנה ידוע בס' הקבלה שהשמות נק' בשם כלים²² בלבד ויש ב' מדרגות בכלים פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים, והיינו ב' מיני שמות שם התואר ושם הכינוי, שם התואר בחי' פנימי' הכלי ושם הכינוי²³ בחיצוניות הכלים, ויש עוד מדרגה הג' בשמות והוא הנק' שם העצם כידוע. ויובן זה עד"מ באדם יש כלי לאור החכמה והוא הנק' מוח החכמה ואם הוא איש חכם מופלג נק' בשם חכם גדול, הרי קריאת שם זה חכם נק' שם התואר. כי מה שנק' חכם אינו ע"ש החכ' והשכל בפרטות²⁴ שיש במציאות בכלי מוחו שכבר למד וקבל הרבה חכמה ודעת כו' וילמוד לכל כו', כי זהו נק' שם הכינוי לבד שמכנים לו שם זה דחכם מצד הקבלה שקיבל בכלי מוחו הרבה חכמות והוא פעולת כלי מוחו לבד שפעל ביגיעתו שקיבל²⁵ ולהשפיע לזולתו כו' ונק' חיצוניות הכלי קיב, בלבד כנ"ל²⁶ אין זה שייך לעצם כלל²⁷ חכמתו כ"כ ונק' ג"כ שם הפעולה כו'. אבל שם התואר הוא מה שנק' בשם חכם ע"ש עצם כלי חכמתו דוקא²⁸, כי מה שלמד וקיבל הרבה במוחו יש לו שיעור והפסק כפי ערך שקיבל גם אם [מ]תחכם בזה הרבה²⁹ יותר, ואע"פ שיש מציאות אור החכמה במוחו ממש ונק' אור בכלי אבל הוא מדוד [ב]שיעור והגבלה כו'. אך בחי' שם התואר הוא הנק' פנימי' הכלי כנ"ל, היינו מה שכלי מוחו הוא בחי' כלי קיבול לקבל ולהעמיק [בכל] חכמה ושכל להשכיל בו בכל פעם שילמוד, אע"פ שאין מציאות החכמה עצמה במוחו עדיין זהו הנק' שם התואר מה שיתואר בעצם הכלי של החכמה בכלל ולא שנק' ע"ש לימוד [ה]חכמה בפרט בלבד, אלא כל שכל וחכמה ישכיל לעומקו יותר מזולתו מפני שהכלי של המוח שלו רחב³⁰ ביותר שנק' זה כח היולי ועצמי, רק מפני שאין זה חכמה ושכל עצמי אלא שהוא בחי' כלי לקבל כללות כל אור³¹ וחכמה נק' שם התואר שמתאר את כח עצם החכמה כנ"ל. וזהו הנק' פנימי' הכלי שמתאחד עם אור העצם שהוא אור [ו]עצם [כח] השכל [והחכמה] שנק' שם העצם, כמו שנק' איש חכם גדול ע"י³² אור החכמה בעצם כחכמת שלמה וכה"ג שהי' שופע בו ממקור החכמה העליונה בלי שיעור וגבול כלל³³ בכל חכמה ומדע וד"ל³⁴ [ו]כמ"ש וה' נתן חכמה לשלמה³⁵ וכן יהיב חכמתא לחכימין³⁶, שיש בזה ב' דברים, א' בחי' האור שזהו שפע העליונה מלמעלה למטה להיות כח רב בעצם כח השכל ש[י]איר בתוס' מרובה כמעיין המתגבר [ל]ה[ו]ציא מושכלות עמוקות בלי שיעור כלל, והב' בחי' כלי המוח שיכול להעמיק ולקבל כל חכמה ושכל שנק' גם זה חכם כנ"ל אלא שהוא שם התואר שמתאר לעצם כח ואור השכל כתואר הפנים שמראה על העצם שנק' צלם וצורה עצמית כנ"ל³⁷, וע"כ מתאחדים והיו לאחדים ממש כמ"ש יהיב חכמתא לחכימין דוקא, ולכאורה אם הם חכימין מה הם צריכים למתנה זו דחכמה, אלא חכימין הם בבחי' הכלי' שהוא שם התואר שלהם ראוי ליתן השפע האור דחכמה בכללות ולא למי שאין להם כלי לקבל עצם החכמה וזה מדבר בכח החכמה ההיולית בכלל דוקא, משא"כ החכמת שלמה³⁸ כפי ערך כלי קבלת[ו] [ב]יגיעה בפרט[י] שכל[יי]ם זהו חיצוניות כלי חכמתו קיב, גכמו שהוא פועל בידים פעולה ומלאכה שמזה לא יתואר כלל כח העצם של חכמתו רק בחי' התפשטות[ה] לבד וד"ל. ונמצא מובן מזה שקריאת שם חכם קטן וגדול³⁹ ימצא בו ג'⁴⁰ אלה בכח ואור עצם חכמתו ברוב תגבורת השפע הנשפע ממקור החכמה שזהו נק' אור מקיף הא' הוא נק'⁴¹ שם העצם, והב' בחי' הכלים של עצם כח החכמה שהוא פנימיות הכלי בכל חכמה להשכיל ולהעמיק כנ"ל כמו הנה ישכיל⁴² כנ"ל יש חכם קטן וגדול כנ"ל⁴³, והג' בחכמה שכבר למד וקיבל בכלי המוח וש[ו]פע לזולתו שנק' חכם ע"ש התפשטות כח חכמתו לבד שנק' שם הכינוי כנ"ל וד"ל (ומ[מ]ה שאנו רואים שאיש זה [כלי מוחו] מסוגל לחכמת רפואה לבד וזה לחכ' אחרת⁴⁴ ולא לזולתה וכה"ג זהו [ג"כ] מצד בחי' כלי התואר שמתאחד עם העצם וזהו עצם כח חכמתו אינו מסוגל רק לכח חכמה⁴⁵ זו דוקא⁴⁶ כו' אע"פ שנק' כח היולי להשכיל בכל חכמה [וכמ"ש במ"א וד"ל]). והנה עכ"פ מובן מכ"ז שבחי' שם חכם שהוא בחי' שם התואר אינו רק ע"ש בחי' הכלי לקבל [כל] חכמה, אבל מצד גופ[ה] של החכמה שנק' אור אינו במציאות קריאת שם התואר אלא נק' שם העצם [ו]עכ"ז יהי' איך שיהי' נתאחדו יחד בין בבחי' פנימי' הכלי שזהו כח ההיולי לקבל כל חכמה ובין בחיצוני' הכלי כאשר ישכיל שכל פרטי במוחו וד"ל. וכמו"כ יובן במדות כמו אור החסד ואור הגבורה שיש בזה ג"כ ב' מיני שמות הן ב' מיני כלים הנ"ל שם התואר שמתאר לעצם כח חסדו שנק' פנימי' הכלי ושם הכינוי ברוב⁴⁷ פעולת [ו]התפשטות החסד רק⁴⁸ שעשה ושעושה כו' וכן במדת הגבו' והדין להיפוך, ושם העצם הוא ע"ש עצם כח החסד כמו שהוא טרם שיתואר בכלי הפנימיות ויכונה בשם הכינוי או שם הפעולה כנ"ל באור החכמה וד"ל.

[ב] ומעתה הנה יובן בנמשל [למעלה] מכל הנ"ל בבחי' ז' שמות שאינן נמחקים כמו אל אלקים כו' שיש בזה ב' מדרגות פנימי' הכלי[ם] וחיצוני' הכלי[ם] שזהו שם התואר ושם⁴⁹ הכינוי ושם הפעולה כו'. דהנה ידוע בענין ע"ס דאצי' שנאצלו מעצמות המאציל הן בבחי' או"כ דהיינו חכמה מוחא חסד כו'⁵¹ דרועא⁵⁰ ימינא⁵² כו' וכה"ג, [oldpage_קלח] ומצד בחי' האורות דע"ס שכלולים בעצמות ממש אמר לאו דאית לך צדק⁵³ קיב, דומשפט⁵⁴ ידיעא דאיהו דין⁵⁵ עד ולאו מכא"מ כלל כמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה⁵⁶ בלי מ"ה⁵⁷ בלי מהות כו' (ומ"ש דאיהו וחיוהי חד⁵⁸ הכל בבחי' א"ס הרי עכ"פ יש חכמה וחסד בבחי' א"ס כמו ולתבונתו אין מספר⁵⁹ וחסדי ה' כי לא תמנו⁶⁰ כו', אבל אינו נק' במציאות אור מוגבל רק בהיותו בכלי דוקא ומ"ש⁶¹ דאיהו וגרמוהי ג"כ חד⁶² שהן הכלים בבחי' פנימי' הכלי⁶³ דוקא), אבל מצד התלבשות האורות דע"ס בכלים המגבילים ומתארים את האורות נק' [ב]שם כמו⁶⁴ אור החכמה ואור החסד, שהן נק'⁶⁵ שמות ע"ד הנ"ל במשל קריאת שם חכם שהוא רק ע"ש כלי חכמ[תו] שיוכל לקבל כל חכמה או חסדן ע"ש כלי חסדו שמוכן לעשות חסד תמיד שזהו נק' פנימי' הכלים שאור עצם החכמה שורה בו ופנימי'⁶⁶ הכלי שאור עצם החכ'⁶⁷ שורה בו [ו]נק' שם התואר שמתאר לעצם האור. כך הוא ע"ד הנ"ל באור החכמה העצמי' הנאצל [ששורה] בכלי מוחו אז הוא הנק' חכים ולא בחכ' ידיעא⁶⁸ כו' [ו]זהו חכ' מוחא או"כ כו', וכך הוא בשאר הספי' וכמו שם אל הוא בחי' כלי לאור החסד הנאצל שנק' שם התואר לתאר לאור עצם החסד כו', וכן בשם אלקים שהוא בחי' כלי לאור הגבורה וזהו פ[נימ]י' הכלים שמתאחדים עם האורות (וע"כ אמר דאיהו וגרמוהי ג"כ חד כו' וכנ"ל דשם התואר מתאחד עם האור בעצם כמו יהיב חכמתא לחכימין כו'). והמדריגה הב' בז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל⁶⁹ הוא בבחי' חיצוניות הכלים וכמו שם הכינוי ושם הפעולה כנ"ל. והענין הוא כידוע בפי' שם אלקים או שם אדני שהוא לשון שררה⁷⁰ ואדנות שהוא על זולתו דוקא כמו נשיא אלקים אתה בתוכינו⁷¹ כו' [או] אדון [כל] הארץ⁷², וגם שם אל הוא בבחי' שפע אור חסד שנמשך למטה מאצי' לבריאה ומבריאה ליצי' כו' עד שזן את [כל] העולם בחסד כו' כמ"ש כי חסד אל⁷³ כל היום, וכן אל רחום וחנון⁷⁴ נמשך עד למטה שהוא אל רחום וחנון למחול ולסלוח חטא ועון בפו"מ [ו]כמו מי אל כמוך⁷⁵ נושא עון כו', וכן אל [לשון כח⁷⁶ ] כמו לשון ו[את] אילי הארץ לקח⁷⁷ והוא שם אל [מ]אלקים דאלקים הוא [ג"כ] כח⁷⁸ אלקי המהווה את כל העולמות והוא בבחי' כלי הגבורה והוא הצמצום⁷⁹ דוקא משום דבלתי הצמצום א"א שיהי' בריאה מאין ליש וכן⁸⁰ שם אדני אדון ומושל⁸¹ על כול[א] ש[ב]זה עיקר שפע האלקי להחיות הנבראים [ו]כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע⁸² כו'.

קיג, אונמצא דבכל שמות אלה דאל ואלקים ואד' [וכן] שדי [ו]צבאות הכל הוא בבחי' השפע [וההמשכה למטה דוקא וזהו בחי' חיצוני' הכלים שהוא שם הפעולה] והכינוי ע"ש פעולת[י]ו, ושם הכינוי הוא [ע"ש] הדבר שנמשך ע"ש⁸³ שפע פרנסה או שפע חיים או⁸⁴ רפואה, וכה"ג יש כינוי לשפע החכמה בפ"ע וזהו שמכווני' [בש"ע] בברכות דאתה חונן ורפאינו וברך עלינו כו' שיומשך לאדם למטה בפו"מ כידוע וד"ל. וזהו הנק' שמות בחיצוניות כמו שמו של אדם ראובן שאינו רק כדי שיקרא זולתו אותו⁸⁵ בשם זה לפנות אליו ובלא שם זה אין לו⁸⁶ תפיסא בו כלל [כידוע], ככלי שאין בה בית יד וע"י הבית יד יכולין לתפסה בו לפנותה⁸⁷ לכל צד שירצה⁸⁸ כו', אבל האדם לעצמו אין צריך שם כלל כידוע. אך זהו בשם החיצוני' שהוא בשביל שיותפס בו לזולתו שהוא לחוץ ממנו, אבל שם התואר הוא לעצמו דוקא שהוא שמו המיוחד לו להורות ולתאר לעצם מהות[ו] גם מבלי נצרך להתפס לגבי זולתו, והוא ג"כ שם העצם שא"א לקרות לו שם אחר רק שם זה כמו קריאת שמות דכ"ב אותיות אל"ף בי"ת גימ"ל כידוע שא"א לקרות לתמונת האל"ף כ"א באות[ו] השם אל"ף וכן אות הבי"ת לא יקרא בשם אחר רק בי"ת וכה"ג, ובאמת אין טעם כלל בזה למה יקרא תמונת אות זה כך ואות זה כך אלא רק מפני ששמות הללו מת[ו]ארים ומורים על עצם האות כמו שהוא [ממש] ע"כ א"א לקרות[ו] בשם אחר כלל כו', [ו]עכ"ז יש תועלת בקריאת שמות [ל]אותיות שיוכלו להתפס בקריאה בפה בדבור כמו שקורין לאדם בשמו שזהו בחי' חיצוני' השם כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מזה בענין⁸⁹ קריאת שמות באותיות יש ד'⁹⁰ מדרגות הנ"ל בשמות דאלקים ואדני וכה"ג, [ד]מה שקורין ומכוונין בשמות אלה להביא שפע ע"י למטה מאצי' לבי"ע נק' חיצוניות השמות במה שיותפסו להמשיך שפע [למטה] שנק' שם הפעולה ושם הכינוי לכל פרט הטפל⁹¹, וז"ש לכו וראו⁹³ מפעלות אלקים⁹² [אלקי'] דוקא אשר⁹⁴ שם שמות בארץ א"ת ש’מות אלא ש מות שזהו בשביל השפע לעולמות כנ"ל, אבל בחי' פנימיות הכלי[ם] הוא בחי' שם התואר [והעצם באו"כ שלמעלה מבחי' שפע למטה כלל רק הוא שם כל ספי' ומדה המיוחד לה שמורה על העצם שנק' שם התואר ו]שם העצם כנ"ל וד"ל.

[ג] והנה ז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל מאחר שאסור למחקן הרי הוא בבחי' אלקות ממש בלתי נפרד מבחי' יחודו האמיתי ית' וכמ"ש דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד [בהון] כו', והיינו בין בפנימיות הכלי' בין בחיצוניות הכלי' שהוא כמו קיג, בחיצוני' השמות דשם אלקים ושם אדנ"י שמשפיעי' כל שפע למטה בבי"ע. ויש להבין בזה דבשלמא בחי' שמות וכלים דע"ס דאצי' כמו שהן באצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' בבחי' אלקות עצמו ממש ע"כ אסור למחוק הז' שמות כו', אבל בחי' חיצוני' [השמות ו]הכלים דע"ס שנמשך מהם לבי"ע אין זה בחי' אלקות עצמו ולמה ז' שמות שאינן נמחקין הרי האסור הזה בחיצוניות השם דוקא הכתוב בקלף ודיו גשמי. אלא צ"ל דגם אור השפע אלקות הנמשך משמות וכלים [ה]חיצוני' [ש]נק' בשם אלקות ממש וכמ"ש מפעלות אלקים אשר פעל ועשה, אע"פ שגוף הבריאה וגוף השפע שכבר נתקבל בבריא'⁹⁵ הוא בבחי' גבול אבל כח הפועלם ובוראם הוא מאין האלקי ממש, וכן אור השפע הנמשך משם האלקי' עצמו הוא בא, וע"כ גם חיצוניות השמות אסור למחוק כמו ונוקב שם ה'⁹⁶ כו' ונוקב לשון פגם ומחק כו'. והיינו כמו אותיות שנבראו בהם שמים וארץ⁹⁷ [כ]מאמר יהי אור⁹⁸ כו' אע"פ שאותיות הללו נשפעים למטה אבל הם עצמם נק' בורא ולא נברא וכמ"ש בצלאל הי' יודע⁹⁹ לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (משא"כ אורות¹⁰⁰ שיצאו למטה בבחי' נפרד מיחוד העליון דאצי' שנק' כח הפועל אלקי שבתוך הנפעל ונברא והן ג' עולמות בי"ע וכמשי"ת).

והנה דרך כלל [ה]ז' שמות שאינן נמחקין הנ"ל הגם שיש בכאו"א פנימיות וחיצוניות כנ"ל מ"מ עיקר כללות הפנימי' של כל א' מהם הוא שם הוי' דוקא, הגם ששם הוי' בכלל הז' שמות הוא מ"מ יש בו יתרון מעלה מכולם, שהרי שם הוי' הוא בחי' שם העצם¹⁰¹ [oldpage_קלט] [בכללות ו]כמ"ש וארא אל כו' באל שדי כו' הרי ב' שמות דאל שדי נראה להם וש[מי] הוי' לא נודעתי להם כו' (ואע"פ שכמה פעמים נז' בהם שם הוי'¹⁰² [הוא בחי' ת"ת כו'). וכמו שאנו מוצאים שאצל כל שם משמות דאל ואלקים ואדנ"י נזכר שם הוי'] בכמה מקומות כמו הוי' אד' הוי' אלקי' ואל הוי'¹⁰³ והוי' צבאות וכה"ג רבים בכתובים, והיינו מפני ששם הוי' יש בכל ספי'¹⁰⁴ ומדה דאצי' כמו באור החסד דאצי' שהכלי שלו הוא שם אל יש בו שם הוי' של בחי' חסד דאצי', שהוא בחי' הפנימי' של האור [ו]חסד זה דאצי' ע"כ ממילא הוא פנימי' דפנימי') (פי'¹⁰⁵ הכלי חסד שהוא שם אל וכמו ויקרא הוי' הוי' אל רחום¹⁰⁶ וכו', וזהו מי כמוך באלים הוי'¹⁰⁷. וכן במדות וספי' דגבורה דשם אלקים נזכר בו שם הוי' אלקים תמיד לפי ששם זה הוא¹⁰⁸ פנימי' האורות וכלים דשם אלקי', וכן בהוי' צבאות וכה"ג. ואע"פ ששם הוי' סתם גם הוא באורות וכלים קיג, גבפ"ע והוא במדת וספי' הת"ת כו'¹⁰⁹ שכלול מחו"ג¹¹⁰ דאל ואלקי' כמ"ש אל אלקי' הוי' כו'. אבל באמת כל אור הנאצל באצי' [ב]כל הע"ס א"א כ"א ע"י ד' אותיות דיו"ד ה"א וי"ו ה"א כו' יו"ד צמצום וה"א התפשטות¹¹⁰ כו', ונק' הוי' של האור הנאצל מעצמות המאציל כמו אור החסד הנאצל א"א כ"א ע"י אותיות דהוי' כו', ועד"ז כל הספי' א"כ הרי שם הוי' הוא בחי' הפנימי' של כל ספי' וזהו שם מ"ה מלגיו¹¹¹ דאיהו אורח כל האצי'¹¹² וד"ל). וזהו¹¹² הכוונה הפשוטה בשמע ישראל¹¹³ הוי' אלקינו כו'¹¹⁴ שנמשך להיות [אלקינו] בשם וכלי [דשם הוי'] הוא הוי' אחד שבא ונמשך מאחדות הפשוטה להיות מהווה כל הוי[ות] שבכל פרט ופרט דע"ס והוא שם מ"ה מלגיו הנ"ל וד"ל). והנה שם הוי' שכולל כל הפנימי' דכל שם וספי' ע"כ אומר[ים] הוי' אלקינו הוי' צבאות כו' הוא הנק' בחי' אדם גימט' מ"ה¹¹⁵ וזהו שם מ"ה מלגיו כו', ופי' אדם אדמה לעליון¹¹⁶ לעצמות המאציל דלאו מכא"מ איהו¹¹⁷ כלל כו' ע"כ ביכולתו להיות בחי' פנימיות ומקור האור להתהוות כל האורות וכלים דאצי' בפרט ובכלל וז"ש מי כמוכה באלים הוי' כו'.

[ד] וביאור הדבר הנה יובן ממ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וחיות¹¹⁸ כו' וכל אשר יקרא¹¹⁹ כו', וידוע הטעם ש[ה]אדם דוקא קרא שמות לכל הבהמות והברואים¹²⁰ לפי שכל הבהמות כלולים בו והוא כולל [כול]ם יחד שה[מ]דבר כולל בעצמו חי וצומח ודומם וכתיב אחור וקדם צרתני¹²¹ כידוע, וע"כ ידע האדם בשרש התהוות נפש כל חי משרש מחצבו¹²² ובעצם מציאותו ומהותו שלפי אופן שלו בעצם שרש מציאותו צריך שיקראוהו בשם זה דוקא, כמו השור נק'¹²³ בשם זה שור לפי אופן שרש עצם מציאות התהוותו, וכן ארי' נק' בשם זה ארי' ע"ש [עצם] מהותו ומציאותו דוקא, וכה"ג עכ"נ¹²⁴ חי' ועוף למינה¹²⁵ כמו נשר נק'¹⁴⁸ ע"ש מציאותו בעצם אין לו שם אחר רק שם נשר, וכה"ג כל פרטי הברואים שבחיות ובהמות ועופות קרא האדם שמות לכאו"א [ו]כל אשר יקרא לו האדם שם הוא¹²⁶ שמו פי' זה שמו העצמי, והוא ענין שם העצם הנ"ל וכן נכלל¹²⁷ בזה קיג, דממילא קריאת שם חיצוני במה שנתפס [בו] לקוראו בשם, וכן בחיות ובהמות דמרכבה פני ארי' פני שור ופני נשר שהן מלאכים העליונים הרוחני' הכל קרא האדם שמות¹²⁸ כו', [ו]מאחר שהאדם יכול לקרוא להם שמות דהיינו לתאר עצם מהותם כנ"ל¹²⁹ שהוא עצמו למעלה הרבה מהן וע"כ כולם נכלל[ים ב]ו וכוללם יחד כו'. והיינו מפני שהוא ממקור ושרש גבוה שמשם יוכל לתאר כ"א בשמו כו', וע"כ לאדם עצמו לא מצא שם עד שאמר לו ששמו אדם¹³⁰ כי הוא למעלה מבחי' שם, כי אין שם התואר שייך רק לדבר פרטי כמו לחסד ולמטה הוא פני ארי' אל הימין או לפני שור מהשמאל בחי' הדין וכל פרטיהם למיניהם למטה הנסתעף¹³¹ מהם, אבל האדם כולל כולם איך יתואר בדרך [שם] פרט[י], ועכ"ז קרא שמו אדם ע"ש צלם האדם העליון שכולל כל הספי' ע"ד אדמה לעליון שלמעלה מכל ספי' כו', וכמ"ש ופני אדם לארבעתן¹³² והיינו שם מ"ה מלגיו כו' דממלא כל שמהן כו' וד"ל [ומ"ש ויקרא האדם שם אשתו חוה¹³³ זה הי' אחר חטא עה"ד שירדה למטה במדריג' והוצרך לקרוא לה שם חו"ה שהוא מילוי אחוריים דשם מ"ה¹³⁴ כו' אבל קודם החטא קראה בשם אשה כי מאיש לוקחה¹³⁵ כו' וד"ל].

והנה התורה נק' [ג"כ] בשם אדם כמ"ש וזאת תורת האדם¹³⁶ ששרשם מבחי'¹³⁷ חכמה ומדות כידוע דאורייתא מחכ' נפקת¹³⁸ ונתפשטה במדות כמו [טמא] טהור כשר פסול כמ"ש ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור¹³⁹ כו'. והמדות שבה בכלל הן חו"ג שכוללים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת¹⁴⁰, הרמ"ח מ"ע¹⁴¹ הן בחי' החסד כוללם¹⁴² ושס"ה ל"ת הן הגבו'¹⁴⁴ וכלולים באנכי ולא יהי' לך¹⁴⁵. והענין הוא כידוע שהתורה עיקר ענינה בבחי' המ[די]דה למדוד הדבר איך וכמה כמו בדרך כלל [ב]רמ"ח מ"ע אופן המדידה הוא באיכות מעשה המצות שתעשה כך וכך דוקא ולא כך וכך, וזהו איה סופר ואיה שוקל¹⁴⁶ שסופר ומודד את אופן המעשה ושוקל במשקל הנק' מתקלא, וזהו מפני שכל¹⁴⁷ העלאת מ"ן והמשכת מ"ד במדה וקצבה לפי אופן כוונת [ו]רצון המאציל בבירורי' דרפ"ח כו' אשר צריך תיקון, ועל אופן הזה קיד, אהוסדו מצות מעשיות שנק' כלים מכלים שונים, וכמו העושה כלי בציור מדוקדק בתוארה ואיכותה לפי הנצרך לתועלת שלה והרי אם [י]חסר בה אף כקש"י לא נק' שם כלי כלל וזהו במ"ע ש[הן] נק' רמ"ח כלים, והן כמו ענין השמות הנ"ל בענין שם התואר שמתאר לעצם האור כמו שהוא ואם יחסר בתואר שלא כמו שהוא בעצם אינו נק' שם העצם כלל, וכך הוא ענין הכלים דרמ"ח מ"ע כי שמות וכלים ענין א' הוא כנ"ל, ואפי' בענין שם חיצוני שנתפס בו כך הוא, כמו [כ]שיקראו לראובן שמעון או לאל"ף בי"ת וכה"ג¹⁴³ כנ"ל. וזהו איה שוקל במדה בענין הכלים דמ"ע כו' וכידוע דמצוה בא"ת ב"ש¹⁴⁹ הוא שם הוי' [ב]כל מצוה בפרט שיש בהן [מ]בחי' [אור] החסד דשם הוי', וכללות המ"ע הן ה"ח [ו]צריך להיות במדה [קצובה] דוקא. וע[ד]"ז הל"ת הן [מ]בחי' הגבו' דשם אלקים והן ג"כ בחי' כלים רבים רק שאינ[ן] בבחי' כלי קבלה, אבל מ"מ ודאי נק' שמות כמאמר דכל התורה כולה שמותיו¹⁵⁰ של הקב"ה כנ"ל, וכמ"ש זה שמי לעלם¹⁵¹ ואמרו שהן שס"ה ל"ת [ד]שמי עם י"ה גימט' שס"ה¹⁵² וזכרי עם ו"ה רמ"ח כו', וכן¹⁵³ במ"ע [ובין בל"ת הכל] בא במדה ושיעור כמו בציצית ל"ב חוטין ובתפילין ד' בתים והסוכה תהי' כך וכך דוקא אז ישכנו בה המקיפים דא[מא]¹⁵⁴ וכן בתפילין וציצית כו', וכן בגבו' דל"ת שזהו להעלות ולברר מק"נ באופן כך וכך דוקא כו'. וזהו [oldpage_קמ] ותורה שם בישראל¹⁵⁵ שם שמות וכלים רבים ע"י ריבוי הדקדוקים דוקא¹⁵⁶ באיכות [אופן] מעשה המצות ובאופן¹⁵⁷ הל"ת כו', וכדוגמא הנ"ל בז' שמות שאינן נמחקין שיש ג'¹⁵⁸ מיני שמות וכלים, וכך הוא בשמות דתורה¹⁵⁹ יש פנימיות וחיצוניות ש[הרי] נק' ארחות הוי'¹⁶⁰ ממש [ודרך הוי'¹⁶¹ ] וכמ"ש בכל פ' ויאמר¹⁶² ה' אל משה¹⁶³ כו' והוא שם [הוי'] שיש בכל מצוה כענין הוי' אלקים הוי' צבאות, וכאשר ישראל מקיימין המצות בפו"מ למטה הם מקדשין לבחי' שמות העליונים דאצי' וכמ"ש אשר קדשנו במצותיו¹⁶⁴ שהן רמ"ח אברים דמלכא¹⁶⁵ כו', והן יחודים עליונים שבאורות וכלים דאל¹⁶⁶ דאצי' שע"י תומ"צ שנעשים כלים רבים לגילוי אוא"ס באצי' ממש דאיהו וחיוהי חד והוא ע"י המדות דכשר פסול כו' שזה הוא כללות המ"ע ול"ת שכלולים בחו"ג דאצי' ושרשה בח"ע¹⁶⁷ שהוא פנימיות אור אבא כו' שמשם מקור אור דתומ"צ כידוע וד"ל.

קיד, בוהנה כ"ז שהתורה ומצות נקראים¹⁶⁸ שמותיו ממש היינו שנעשים בחי' כלים ושמות באצי' עצמו שנק' שמות[יו] של עצמות אור המאציל גם באור [ו]כלי החכ' [דאצי'] וכן בחו"ג וכה"ג, עד שכל בחי' אדם העליון דאצי' בפנימיותו שהוא שם הוי' הכללי הנ"ל נמשך ע"י [אור ד]תומ"צ כשנעשה מהם בבחי' כלים ושמות כמו בבחי' שם התואר הנ"ל כשמתאחד עם שם העצם דאור תומ"צ, [ו]כמ"ש [בתורה] ואהי' אצלו [כו'] שעשועים¹⁶⁹ כו' הרי שרש התורה בעצמות השעשועים שקדם לתענוג שבא בחכ' דאצי' ומחכ' למדות ע"י שם הוי' שנק' שם מ"ה מלגיו הנ"ל ([ו]כמו ע"י מצות צדקה וחסד למטה נעשה יחוד עליון באור [וכלי ה]חסד הנאצל שיאיר בו מפנימיות ועצמות דשם הוי' שבשם אל וכה"ג, [הרי זהו למעלה הרבה משם הוי' שבאל שהוא אור וכלי חסד דאצי' וכה"ג ב]שם ע"ב דחכ'¹⁷⁰ דאצי' ע"י מצות ת"ת למטה שעוסק בתורה לשמה נמשך מלמעלה משם ע"ב דהוי' שבחכ' דאצי' כו'). וכ"ז הוא בתושב"כ שהוא בחי' אותיות ושמות העצמ[י'] של עצמות אוא"ס [ממש] שע"ז אמר כל הקורא בתורה קורא בשמותיו¹⁷¹ כו'. ועד"ז אמרו אי' סופר ואי'¹⁷² כו' שהוא [ב]בחי' האצי' עצמו דשם אמרו דאיהו וחיוהי חד ממש שגילוי אוא"ס שם בלי הפסק [ובלי אמצעי] רק ע"י בחי' הקו"ח שעובר שם¹⁷³ באצי' כידוע, אבל בג' עולמות הנפרדים שהן בי"ע שהן אחר הפסק הפרסא שבין אצי' לבריאה כנודע¹⁷⁴ ושם אין גילוי אוא"ס עצמו רק ע"י בחי' המסך [ה]מבדיל שנק' הארה דהארה כמ"ש באורך נראה אור¹⁷⁵ [ו]כמ"ש במ"א. וא"כ י"ל איך יוכל להיות בחי' שם וכלי [ל]עצמות א"ס כמו שם התואר הנ"ל בעולמות הנפרדים עד שמתאחד עמהם כמו שמתאחד בשמות וכלים דאצי' בשם התואר הנ"ל, וידוע דהתורה ירדה בד' עולמות אבי"ע¹⁷⁶ וכתיב הנסתרות להוי'¹⁷⁷ כו' שהוא תומ"צ דאצי' בשמות וכלים דאצי', אבל הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות¹⁷⁸ בפו"מ ה"ז בא בעוה"ז השפל כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג ואיך נעשה התפילין וציצית בצמר וקלף¹⁷⁹ הגשמי בחי' כלי ושם לאוא"ס שבאצי' כמו שמות העליונים דאצי' ממש, ואף בעולם הבריאה ויצי' כמו בגעה"ע וגעה"ת אחר שהפרסא מפסיק שם כנ"ל גם שם לא יוכל להיות כלי ושם [ב]שם התואר במצות ותורה קיד, גהרוחניות דשם. ואנו רואים להיפך שמן מעשה המצות שלנו בפו"מ בגשמיות מזה נעש[ים] בחי' הכלים ושמות עליונים העצמי' לשכון בהם גילוי אוא"ס עצמו באצי' וכמ"ש ישראל מקדשי שמך¹⁸⁰ כו'¹⁸¹ [ש]הוא השמות דהוי' שבכל מצוה כנ"ל וזה פלא לכאורה וד"ל. אך הנה לזה הדבר שיוכל להיות גם בעולמות הנפרדים בחי' כלי ושם מיוחד [כ]שם התואר להתאחד עם גילוי אוא"ס כמו בשמות [ה]עליונים דאצי' כנ"ל הוא שעשו הנביאי' בנבואתם שבאו אחר קבלת התורה ע"י משה, והוא במה שנתנבאו בשם צבאות כמו כה א' ה' צבאות¹⁸² וכו' דשם צבאות הוא ג"כ מז' שמות שאי[נ]ן נמחקין רק דשם זה נעשה בבחי' שם התואר ביחוד שם וכלי גמור [כ]שאר השמות דאצי' ע"י הנביאים דוקא.

[ה] וי"ל תחלה בשרש ענין הנביאים דהנה א' משה קיבל תורה מסיני¹⁸³ ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ולכאו' מה שייכות לנביאים עם קבלת התורה שהרי [אין הנביא רשאי לחדש דבר¹⁸⁴ כו' בלי תוספות ובלי גרעון על תורת משה, וא"כ מהו התועלת מנבואתם]¹⁸⁵ בדבר ה' בנבואה האלק[י]ת וברוה"ק וכו' ו[ל]מה גדלה מעלתם מכל הצדיקים ובעלי תורה עד שהעובר ע"ד הנביא¹⁸⁶ כעובר על מ"ש בתורה [כו'], ואם מפני טוב תוכחת מוסר ש[ל]הם ורוב אזהרתם לקיים את התורה ומצות [כו'], דבר זה הרבה צדיקים יכולים להוכיח את העם [והי' מהם]¹⁸⁷ הרבה [בכל דור] שהוכיחו את העם ולמה נבדל מעלת הנביאים במה שנק' נביא ה' כו'. אך הנה ע"ד הפשוט שהנביאים לא הי' עיקר נבואתם רק לקיים את התומ"צ [ש]לא יסור מן הדרך¹⁸⁸ ימין ושמאל כמבואר בכל דברי הנביאים משמואל הנביא עד חגי זכרי' ומלאכי¹⁸⁹ וכו' נביאים אחרונים¹⁹⁰. אמנם תוכחה שלהם מפני שהי' [בגילוי דבר ה' ממש בכלי הפה שלהם עשה רושם גדול בישראל גם מה בהיותם בגופים חומריים שיהי'] בהם גילוי אוא"ס בבחי' כלי ושם ממש כמו כלים ושמות דאצי' שבתורה בבחי' שם התואר. דהנה פי' נביא לשון דבור כמו בורא ניב שפתים¹⁹¹ [ו]כאשר בא דבר ה' שבאצי' בפה הנביא ה"ז בחי' גילוי ובקיעת האור מאצי' לבי"ע עד עוה"ז השפל בפה הנביא, וכידוע דשרש הנביאים בבחי' נו"ה¹⁹² שמביאים גילוי [אור] השפע מלמעלה למטה כמו ישעי' בנו"ה דבריאה¹⁹³ ויחזקאל בנו"ה דיצי'¹⁹⁴ וכו'. וע"כ אין בחי'¹⁹⁵ זה קיד, דבשאר צדיקים גדולים רק בנביאים שאין בחי' הפרסא מפסקת ביניהם כלל ויכולים לפעול ולעשות בחי' שם וכלי כמו שם התואר וכלי¹⁹⁶ לגילוי אוא"ס בג' עולמות הנפרדים בי"ע להיות גם [שם] בחי' גילוי אוא"ס בכלי ושם ביחוד האמיתי דאור וכלי כמו שם התואר [כ]נ"ל וד"ל. והיינו [ענין] שם צבאות שעיקר נבואתם הי' בשם צבאות כמו ישעי' שראה הוי' צבאות¹⁹⁷ יושב על כסא כו', וענין [שם] זה דצבאות הוא שם שנעשה¹⁹⁸ שם וכלי מיוחד לגילוי אוא"ס בבי"ע אעפ"י שהן עולמות הנפרדי' ונק' צבאות [ממש] ואמנם ע"י בחי' גילוי אוא"ס בצבאות נעשה גם שם [ב]בחי' כלי ושם [כ]שמות דאלקי' ואד' כו' וכמאמר אות הוא בצבא²⁰⁰ דילי'¹⁹⁹ [כו']. וז"ש קדוש ה' צבאות שצבאות הוא ה' ממש משום דשם זה דצבאות הוא בבחי' הכלי ושם בפ"ע בבי"ע כ[מו] שמות דאצי' ממש, דהגם שיש הרבה שמות למעלה באצי' שמיוחדים בתכלית היחוד דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כנ"ל, אך הן הנה למעלה ולא נמשך מהן למטה שיהי' גילוי אוא"ס למטה בבי"ע כמו באותן שמות וכלים דאצי' בבחי' שם וכלי כאחד מהן [ממש, ולזה הי' כל הנבואה של הנביאים שיהי' בבי"ע ג"כ בחי' כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס באחד] מן השמות דאצי' והוא בחי' שם²⁰¹ דצבאות שרוב נבואתם הי' ע"י שם דצבאות, והוא ע"י דבר ה' שהאיר [oldpage_קמא] בפי הנביא שהמשיך מאצי' לבי"ע להיות בבי"ע כלי ושם לאוא"ס כמו באצי' ממש אעפ"י שהפרסא מפסיק בין אצי' לבריאה כנ"ל, אבל בזה הי' נבדל מעלת הנבואה שהי' בוקע האור מאצי' לבי"ע כמו שהוא בל[י] הפסק מסך כו'. וזהו עיקר ענין שם דצבאות שנעשה בשם וכלי לעצמו ע"י הנביאים ודוקא בתוכחה שלהם לישראל דהיינו [שהזהירו] רק לקיים את התורה בלבד והוא מ"ש בתורה כבר בלי התחדשות כלל יקיימו בפו"מ וכו' וד"ל²⁰², וכאשר יקיימו התורה²⁰³ בפו"מ לא תהי' התורה שמות בפ"ע כשמות וכלים דאצי', ולא יהיו [בנ"י] נפרדים מן התורה והתורה לא תהי' נפרדת מהם, אלא אדרבה יהיו בנ"י בקיום תומ"צ [בפו"מ] כמו שהן נשמות בגופים אע"פ שהן בעוה"ז הגשמי²⁰⁴ יהיו ג"כ בבחי' כלי ושם לאוא"ס שבתורה, וזהו שם דצבאות שנעשה שם וכלי בבי"ע. וזהו עיקר התוכחה של הנביאים אעפ"י שהוא רק לקיום התורה בלבד, דכל עיקר פעולתם אינם רק לקיים את התורה שכבר קבלו שיהי' גילוי אוא"ס שבתורה גם בכנס"י למטה בעולם הפירוד כמו [בעולם] היחוד ממש ואין כח זה רק לנביאים [בלבד] מטעם הנ"ל וד"ל.

קטו, אוהנה עדיין אין זה מתיישב לנכון, דאם עיקר הטעם הוא רק מצד שענין הנבואה [הוא] שנמשך מאצי' לבריאה כמו שהוא באצי' כו', א"כ למה אין מדריגת נבואתם רק בנו"ה דבריאה ונו"ה דיצי', ומאחר שביכולתם לעשות כלי לשם צבאות²⁰⁵ דבריאה שוה²⁰⁶ כא' השמות דאצי', מזה מוכרח שצ"ל שרש הנביאים באצי' עצמן²⁰⁷, וראי' ממה שאומר הנבואה בשם ה' ממש וידוע דשם הוי' הוא באצי'²⁰⁸ ממש. אלא צ"ל מטעם אחר והוא לפי שתוכחת מוסר שלהם עשה רושם גדול גם ב[ק"נ ד]עשי' כמו בלב כ"א מישראל וגם בגוים לאתהפכא²⁰⁹ חשוכא לנהורא ממש שהרי היו מתנבאים על כל²¹⁰ הגוים ואומות בדבר ה' ממש, וידוע שבחי' לאתהפכא²¹¹ חשוכא לנהורא למטה ממש הנה זה בא מכח העליון ביותר והוא מבחי' סוכ"ע שהוא אוא"ס שבאצי' בבחי' מקיף כללי שמקיף לד' עולמות [ד]אבי"ע [כו'] ושם נאמר גם חשך לא יחשיך ממך²¹² וקמי' כחשיכה כאורה כו' ג"כ בשוה ממש וכמשל הידוע מן העיגול הסובב שאין בו מעלה ומטה²¹³ [ו]כמ"ש ומתחת זרועות עולם²¹⁴ כו'. וזה הי' ענין הנבואה שהי' דבר ה' בפי הנביא בזה העולם החומרי להפוך חשך דק"נ לאור²¹⁵ משום דזה האור נמשך מאוא"ס²¹⁶ דקמי' כחשיכה [כאורה] כו', ולזה יכולים לעשות כלי ושם ביחוד גמור באוא"ס גם בעולם הפירוד כמו בעולם היחוד והוא שם דצבאות הנ"ל וד"ל. ומ"מ שרש נבואת[ם] אינו רק בנו"ה דבריאה ודיצי' כו', אבל בבי"ע ממשיכים מ[עצמות] אוא"ס להיות למטה כמו למעלה ממש מטעם זה²¹⁷ וד"ל.

ובזה יובן מ"ש במה שמצינו שהעובר ע"ד הנביא יותר קשה²¹⁸ מעובר על מ"ש בתורה, וזה פלא דאיך אפשר שהדבר שדיבר הנביא בשם ה' יותר עליון מדבר ה' ע"י משה אחר שאין נביא כו'. אך הענין הוא דהעובר על דברי הנביא שעיקר ענינו [הוא] לעשות כלי ושם דצבאות בכאו"א מישראל כמו שנשמתו בגופו [כנ"ל] וא"כ אם עבר ע"ד הנביא הי'²¹⁹ נפגם נשמתו מהיות בחי' כלי ושם לגילוי אוא"ס כמו למעלה באצי' ושוב אין לו תיקון כלל מאחר שפגם בעצמו, אבל העובר על מ"ש בתורה הגם ש[ה]פגם הוא למעלה באורות ושמות עליונים כמו בל"ב חוטין דציצית כאשר עבר ע"ז פגם בל"ב נתיבות חכ'²²⁰ ופגם [ב]מ"ע דסוכה לא נמשך המקיפים דסכך וכה"ג אך לא פגם קטו, בבכלי עצמו עדיין [ויש לו תיקון] רק שפגם באו"כ עליונים, משא"כ העובר ע"ד הנביא פגם בעצמו שאין לו תיקון מטעם הנ"ל וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן ענין של²²¹ בעצם היום הזה יצאו כל צבאות הוי' [צבאות] בחיריק תחת הצדי"ק וחטף תחת הבי"ת שמורה ענין טפל לעיקר כנ"ל, כי בתושב"כ שהוא בחי' שמות עליונים דאצי' עצמו באו"כ שכל התורה שמותיו כו' והן שמות דהוי' ואד' ואלקים כולן²²² שכולן בבחי' שם הוי' הפנימי' [ש]מתאחדי' בעצם האור דא"ס [בכלל ובפרט] כנ"ל ע"כ לא נזכר שם זה דצבאות בתשב"כ בבחי' שם וכלי בפ"ע, כי שם צבאות הוא בבחי' מל' דאצי'²²³ כשהוא מסתתר בעולם הבריאה שנק' צבאות הוי' ושם הוא נעשה [ב]בחי' כלי ושם בפ"ע כאחד השמות דאצי' בבחי' [שם] התואר, רק נזכר בתורה בבחי' טפל [לשם הוי'] והוא צבאות הוי' ולא שהוי' הוא צבאות ממש כמו קדוש ה' צבאות. אך ע"י הנביאים שהם עשו [לשם] צבאות לבחי' כלי ושם בפ"ע מטעם הנ"ל ע"כ נז' בנביאים שם דצבאות בבחי' שם וכלי ממש כמו כה אמר ה' צבאות בבחי' שם התואר כנ"ל (ואז לא²²⁴ יוכל להיות ע"י משה בחי' כלי ושם דצבאות כא' השמות, אך משה שרש נבואתו²²⁵ בפנימי' אבא שרש האצי' הרי שם דצבאות שהוא בבריאה כאין יחשב ורק [כשבא] שם זה דצבאות [למטה בבי"ע] נעשה בבחי' שם וכלי בפ"ע [ד]מה שבאצי' הי' טפל ובטל נעשה שם²²⁶ וכלי בפ"ע בבריאה (ודוגמא לדבר [ענין] א' זעירא דויקרא²²⁷ דלא ידיעא בשם וכלי²²⁸ כלל כמ"ש ויקרא אל משה²²⁹ ובד"ה הוא א' רבתי דאדם²³⁰ [כו'), וכמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני דאזעירת גרמה²³¹ ונעשית נקודה חדא באצי' ובירידה בבי"ע נעשה בבחי' פרצוף] (וזהו שאמר בעצם היום הזה יצאו כל כו'²³² אע"פ שיצאו בלילה²³³ כמ"ש ליל שמורים הוא הלילה הזה לשון זכר²³⁴ [משום דזהו דומה] כמו לע"ל דכתי' ולילה כיום יאיר²³⁵ ע"ד²³⁶ שנק' לילה הזה עצם היום הזה דכולו²³⁷ טוב [כו'] מטעם דגם חשך כו' כנ"ל). ועוד יש לפרש בפי' צבאות הוי' טפל [ובטל] בערב רב שנתבררו מרפ"ח²³⁸ [כו'] שנפלו [ב]חטא עה"ד בנהר נילוס²³⁹. וזהו [צבאות לשון אסיפה וקיבוץ כמו ויצבאו על מדין²⁴⁰ ולאחר הבירור שלהם נעשה בבחי' כלי לשם ה'. וזהו שנק'] צבאות בחיריק ע"ד²⁴¹ הביטול וההתכללות ומספר ר"ב שעלו מרפ"ח²⁴² נשאר קטו, גפ"ו שהוא גימט'²⁴⁴ שם אלקים²⁴³ שצריך בירור בגל[י]ות, ועל מספר ר"ב דערב רב שעלו עם משה נק' צבאות הוי' [כ]דוגמא דלע"ל דנהרו אליו כל הגוים²⁴⁵ [כו']. אבל בנ"י²⁴⁶ שעלו עם משה עצמו²⁴⁷ שחלק ה' עמו²⁴⁸ כמ"ש כי חלק ה' עמו²⁴⁹ כו' עליהם אמר אח"כ ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' עצמו את בנ"י [בעצמם כו'] על צבאותם²⁵⁰ למעלה מבחי' צבאות הוי', ששם זה דצבאות אינו אלא למטה בבי"ע כנ"ל וד"ל. [כמ"ש מי הוא זה מלך הכבוד²⁵¹ שיורד מאצי' לבי"ע להיות מלך על עם נפרד ה' צבאות הוא מלך כו'.] וז"ש ויעש דוד שם²⁵² שהוא שם דצבאות שבא לברר לרפ"ח כו', ולע"ל [א'] יתעלה שם זה למעלה מעלה [ו]כמ"ש אבן מאסו הבונים²⁵³ [כו'] א' ב"ן²⁵⁴ [כו'] והוא האבן הראשה²⁵⁵ [כו'] דזרובבל [כו'], וזהו שזכרי' ניבא [רק] בשם הוי' צבאות מפני שהי' נבואתו²⁵⁶ במשיח וגם בכל נב[ו]אות שלו כה א' ה' צבאות (עיין בו עד סי' ט"ו²⁵⁷ ) בעז"ה²⁵⁸.

הערות

עמוד קיב, א

1. [ויהי] בעצם היום הזה : מיוסד על ד"ה זה שנאמר בש"פ בא תקס"ה בסעודת שחרית ונמצא בג' נוסחאות והם: א) הנחת כ"ק אדה"א נמצאת בבוך 2076 עא, ב (לא נגמרה בכתיבה ולא נדפסה לע"ע). ב) הנחת הר"מ בן כ"ק אדה"ז במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רו. ג) בתו"א ס, א — והוא הנחת הר"מ בשינויים. וראה גם אוה"ת בא ע' שכז-ט. ד"ה זה משנת תשמ"ג. סה"מ מלוקט ח"א ע' שעט ואילך. ראה עוד ע"ד המאמר להלן ברשימות הכת"י [ושם ג"כ מפורט סימני האותיות הבאים להלן בהמראי מקומות].
2. [ויהי] בעצם היום הזה. . ה' : בא יב, מא. — בהוספת תיבת ויהי מובא באגדהוזחייאיביג.
3. קדוש ה[וי'] צבאות : ישעי' ו, ג.
4. דשם צבאות. . הז' שמות : ראה שבועות לה, א-ב וברי"ף ורא"ש שם. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו, ה"ב.
5. הז' שמות שאינן נמחקים : ראה רמב"ם שם. תו"ח נח סד, ג הערה 38. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה.
7. ואהי' : שמות ג, יד. ראה כ"מ לרמב"ם שם ובמהדורת קאפח. לקו"ש שמות (כרך כו) ע' 10 ואילך ובהנסמן לשם.
6. הוי'. . ושם : כ: אהי' ושם הוי'.
8. וארא. . שדי : וארא ו, ג.
9. דשם אהי' בכתר : זהר ויקרא יא, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רכו. וש"נ.
10. [ו]הוי' בחכמה : ראה זהר (רע"מ) פינחס רנה, ריש ע"ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קלה.
11. [ו]שם אל בחסד : נסמן לעיל פ' וארא סו, ב.
12. חסד אל כל היום : תהלים נב, ג.
13. [ו]אלקים [ב]בחי' גבו' : נסמן לעיל פ' וארא סו, ב.
14. הוי' ת"ת : נסמן לעיל שם.
15. אל אלקים הוי' : יהושע כב, כב. ראה המשך תער"ב ח"א ע' תקנד.
16. הוי' אד' : חבקוק ג, יט.
17. הוי' אלקים : בראשית ב, ד. ועוד. ט: כבפנים. כ: ליתא.
18. (וכמו שם. . צבאות וכה"ג : ה: ליתא. וכנראה שזהו השמטת המעתיק.
19. אך הנה. . וכה"ג : יט: ליתא.
20. כמו ה'. . בשם בפ"ע : ניתוסף ע"פ כ. ובתו"ח כאן: כו'.
21. שמות : יביג: ניתוסף שאין נמחקין כנ"ל. וכנראה שנשתרבב זה כאן משו"ה ולהבין.
22. בס' הקבלה שהשמות. . כלים : ראה תו"ח נח סד, ד ובהערה 46.
23. שם. . הכינוי : ניתוסף ע"פ כ.
24. בפרטות : א: הפרטיות. יביג: הפרטי(ם).
25. שקיבל : איב: לקבל.

עמוד קיב, ב

26. כנ"ל : אויאיב: כי.
27. כלל : יאיב: כלי.
28. דוקא : איאיב: ליתא.
29. הרבה : איאיב: ליתא.
30. רחב : איאיב: מוכן.
31. אור : איאיב: מקור ושכל.
32. ע"י : איאיב: ע"ש.
33. וגבול כלל : איאיב: ליתא.
34. וד"ל : איאיב: ליתא.
35. וה' נתן חכמה לשלמה : מלכים-א ה, כו.
36. יהיב חכמתא לחכימין : דניאל ב, כא. וראה ד"ה זה במאמרי אדה"א נ"ך ע' תקכג.
37. כנ"ל : יאיב: כו'.
38. החכמת שלמה : יאיב: החכמה שלומד.

עמוד קיב, ג

39. קטן וגדול : יאיב: גדול וקטן.
40. בו ג' : יאיב: בג'.
41. הא' הוא נק' : יאיב: והוא הנק'.
42. הנה ישכיל : ישעי' נב, יג.
43. קטן וגדול כנ"ל : יאיב: גדול וקטן.
44. אחרת : יאיב: מוזיקא.
45. לכח חכמה : יאיב: לחכמה.
46. מסוגל. . חכמה זו דוקא : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' עד. תקס"ח ח"א ע' תמ. דרך חיים לא, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרלה ואילך.
47. ברוב : יאיב: בטוב.
48. רק : יאיב: רב.
49. ושם : יאיב: או.
51. כו' : איאיב: ליתא.
50. חכמה. . דרועא : נסמן לעיל פ' שמות כח, ד.
52. ימינא : איאיב: ליתא.
53. לאו דאית לך צדק : ת"ז בהקדמה (יז, ב).

עמוד קיב, ד

54. ומשפט : יאיב: ליתא.
55. דין : יאיב: דין כו'.
56. ע"ס בלי מ"ה : ס"י פ"א, מ"ב ובמפרשים שם.
57. בלי מ"ה : יאיב: ליתא.
58. דאיהו וחיוהי חד : ת"ז בהקדמה (ג, ב).
59. ולתבונתו אין מספר : תהלים קמז, ה [ושם: לתבונתו — ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' עח. וש"נ. תו"ח בראשית יח, א. ח"ש קלא, א].
60. וחסדי ה' כי לא תמנו : איכה ג, כב. ראה לקמן פ' בשלח קעא, ב. שעה"י קטו, ב.
61. ומ"ש : ויאיב: וכמ"ש. א: כבפנים.
62. דאיהו וגרמוהי. . חד : ת"ז בהקדמה (ג, ב).
63. בבחי' פנימי' הכלי : יאיב: דהיינו בפנימיות הכלים.
64. כמו : א: ליתא. ויאיב: כבפנים.
65. שהן נק' : יאיב: שזהו הנק'.
66. ופנימי'. . שורה בו : א: בפנימי'.
67. החכ' : ויאיב: החסד.
68. חכים ולא בחכ' ידיעא : ת"ז בהקדמה (יז, ב). ראה לקמן פ' יתרו רסו, סע"ד ואילך.
69. הנ"ל : יאיב: הכל.
70. אלקים. . לשון שררה : נסמן לעיל פ' וארא ס, א.
71. נשיא אלקים אתה בתוכינו : ח"ש כג, ו.
72. אדני. . אדון [כל] הארץ : נסמן לעיל פח, ג.
73. כי חסד אל : תהלים נב, ג [בהוספת תיבת כי — ראה לקמן פ' בשלח רמא, ב. רמד, א. יתרו רנח, א. ד"ה בכ"ה בכסליו מכ"ק אדה"א קה"ת תשמ"ט ע' 4]. א: חסד.
74. אל רחום וחנון : תשא לד, ו.
75. מי אל כמוך : מיכה ז, יח.
76. אל [לשון כח] : ראה פרדס (שער השמות) ש"כ, פ"ה. (שעה"כ) שכ"ג, מערכת אל ההודאות. או"ת תהלים (מח, ב) ע, ג.
77. ו[את] אילי הארץ לקח : יחזקאל יז, יג. או: ואילי — ראה ש"א לו, א.
78. דאלקים. . כח : נסמן לעיל עה, ב.
79. דאלקים. . הצמצום : נסמן לעיל פ' שמות לד, ד.
80. וכן : א: כבפנים. ויאיב: ונק'.
81. ומושל : איאיב: ומל'.
82. מלכותך מלכות כ"ע [או: ב' תיבות אחרונות ליתא]: תהלים קמה, יג.

עמוד קיג, א

83. ע"ש : יאיב: אם.
84. או : א: או שפע.
85. שמו. . שיקרא זולתו אותו : ראה לעיל פ' וארא סט, ב. וש"נ.
86. לפנות. . זה. . לו : יאיב: שיפנה. . ליתא. . ליתא.
87. בה. . לתפסה. . לפנותה : או: לו. יא: בו. . או: להתפס. יאיב: לתפוס. . יאיב: להפנותו.
88. שירצה : או: ליתא.
89. מזה בענין : ויאיב: מכל הנ"ל מענין.
90. יש ד' : יאיב: לב'.
91. פרט הטפל : יאיב: פרטי השכל.
93. וראו : יאיב: חזו.
92. לכו וראו מפעלות אלקים : תהלים סו, ה.
94. לכו חזו מפעלות אלקים. . אשר. . שמות : נסמן לעיל פ' וארא ס, ד.

עמוד קיג, ב

95. בבריא' : יאיב: בברואים.
96. ונוקב שם ה' : אמור כד, טז.
97. אותיות. . שמים וארץ : נסמן בהערה 99.
98. יהי אור : בראשית א, ג.
99. בצלאל הי' יודע : ראה ברכות נה, א.
100. אורות : איאיב: אותיות.
101. הוי'. . שם העצם : ראה כ"מ לרמב"ם הל' ע"ז פ"ב, ה"ז. פרדס (שער שם בן ד) שי"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכו.
102. שכמה פעמים נז' בהם שם הוי' : ראה גם לקמן פ' בשלח קמט, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כט וס"ע לד ואילך. תו"ח לך פה, ד ובהנסמן במ"מ לשם.
103. ואל הוי' : תהלים קיח, כח.
104. ששם הוי' יש בכל ספי' : ראה גם תו"ח נח סד, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
105. דפנימי') (פי' : איאיב: לפנימי'.
106. ויקרא. . רחום : תשא לד, ו.
107. מי כמוך באלים הוי' : בשלח טו, יא.
108. זה הוא : יאיב: הוי' זהו.

עמוד קיג, ג

109. כו' : איאיב: ליתא.
110. הת"ת כו' שכלול מחו"ג : נסמן לעיל פט, א.
110. יו"ד צמצום וה"א התפשטות : ראה אגה"ת פ"ד. לקמן פ' בשלח קנ, א ואילך.
111. שם מ"ה מלגיו : נסמן לעיל פ' שמות יג, ד.
112. כל האצי' : בת"ז ובסידור אדה"ז: אצי'. אבל כ"ה גם לעיל פ' וארא פו, ד. לקמן פ' בשלח ריג, ג. ריד, א. שה"א כ, א. תו"ח נח סד, ג. ח"ש קכד, א. ויצא קעב, ד. וישלח קפב, סע"א. ש"א עא, א. וש"נ.
112. וד"ל) וזהו : איב: וד"ל (וזהו.
113. בשמע ישראל : ואתחנן ו, ד.
114. כו' : יאיב: הוי'.
115. אדם גימט' מ"ה. נסמן לעיל ד, ב הערה 186.
116. אדם אדמה לעליון : נסמן לעיל פ' שמות מו, ב.
117. איהו : איאיב: ליתא.
118. ויקרא. . הבהמה וחיות : בראשית ב, כ [ושם: הבהמה. . ולכל חית]. אויב: הבהמות וחיות [ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'מח]. יא: הבהמה והחי' [ראה מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קכח].
119. וכל אשר יקרא : בראשית ב, יט.
120. הבהמות והברואים : איאיב: הברואים.
121. אחור וקדם צרתני : תהלים קלט, ה.
122. ידע האדם. . משרש מחצבו : ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' של [ובהנסמן במ"מ לשם]. תקס"ו ע' רכח. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'ריט.
123. נק' : יאיב: יקרא.
124. עכ"נ : על ( ) עם ( ) כל נפש.
125. עכ"נ. . למינה : יאיב: על כל חי מן העוף למינהו.
148. נק' : יאיב: יקראו לה.
126. הוא : יאיב: זה.
127. וכן נכלל : יאיב: ונכלל. או: כבפנים.

עמוד קיג, ד

128. בחיות ובהמות דמרכבה. . קרא האדם שמות : יחזקאל א, י. ראה ת"ז תמ"ט (פה, ב). תנ"ז (צא, ב).
129. כנ"ל : ויאיב: צריך לומר.
130. שאמר לו ששמו אדם : בראשית ה, ב. ראה ב"ר פי"ז, ד.
131. למטה הנסתעף : יאיב: המסתעפים.
132. ופני אדם לארבעתן : נסמן לעיל כח, א.
133. ויקרא האדם שם אשתו חוה : בראשית ג, כ.
134. חו"ה שהוא מילוי. . מ"ה : ראה ע"ח (שער התיקון) ש"י, פ"ג. (שער לאה ורחל) של"ח, פ"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' ע ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תריט ואילך. לקמן קכד, ד.
135. אשה כי מאיש לוקחה : בראשית ב, כג.
136. וזאת תורת האדם : שמואל-ב ז, יט. ראה זהר (רע"מ) משפטים קיז, ב. צו כט, ב. א: זאת — נסמן לקמן פ' משפטים רפז, ג.
137. ששרשם מבחי' : יאיב: ושרשה בבחי'.
138. דאורייתא מחכ' נפקת : נסמן לעיל יא, א.
139. ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור : כ"ה גם בשאילתות (מצורע) שאילתא פט ובשמיני יא, מז: להבדיל. איאיב: להבדיל.
140. רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת : מכות כג, סע"ב.
141. הרמ"ח מ"ע. . ה"ח : נסמן לעיל צו, א.
142. החסד כוללם : יאיב: ה"ח הכללים.
144. הגבו' : יאיב: ה"ג.
145. הרמ"ח. . ושס"ה. . באנכי ולא יהי' לך : נסמן לעיל פ' שמות יז, ג הערה 722.
146. איה סופר ואיה [ויאיב: איה. א: כבפנים] שוקל : ישעי' לג, יח.
147. שכל : יאיב: שצריך להיות.

עמוד קיד, א

143. ושס"ה ל"ת הן ה"ג : ראה קו"א לתניא (להבין מ"ש בפע"ח) קנח, ב.
149. דמצוה בא"ת ב"ש : ראה ת"ז תכ"ט (עג, א). מאמרי אדה"א נ"ך ע' ג. וש"נ.
150. דכל התורה כולה שמותיו : נסמן לעיל פ' וארא נח, ג.
151. זה שמי לעלם : שמות ג, טו.
152. [ד]שמי עם י"ה גימט' שס"ה : בלקו"ת פקודי ג, ב מציין: בת"ז בהקדמה ד' ד' סע"ב וד' ה' ע"א (וראה בהנסמן במ"מ לשם). ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקי. וש"נ. נ"ך ס"ע צג ואילך. וש"נ ש"א צד, ב. לקמן קיט, ג. פ' יתרו רנב, א.
153. וכן : יאיב: ובין.
154. והסוכה. . המקיפים דא[מא] : ראה ביאוה"ז אמור פ, ב. סידור שער הסוכות רנט, א ואילך. רס, ב ואילך. תו"ח נח נז, ג ובהערה 35.
155. ותורה שם בישראל : תהלים עח, ה.
156. דוקא : יאיב: ליתא.
157. המצות ובאופן : יאיב: המ"ע ואופני.
158. ג' : יאיב: ב'.
159. דתורה : יאיב: דתו"מ.
160. ארחות הוי' : נסמן לעיל פ' וארא סט, ד.
161. ודרך הוי' : וירא יח, יט.
162. וכמ"ש בכל פ' ויאמר : ראה גם לעיל פ' וארא נט, א הערה 30.
163. ויאמר ה' אל משה : שמות ד, ד.
164. אשר קדשנו במצותיו : נוסח ברכת המצות. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' לא וע' קפו. דרך מצותיך ע' קסח.
165. רמ"ח אברים דמלכא : נסמן לעיל פ' שמות מו, ב.
166. דאל : יאיב: ליתא.
167. ושרשה בח"ע : יאיב: ושרשם הוא מח"ע.

עמוד קיד, ב

168. ומצות נקראים : יאיב: נק'.
169. ואהי' אצלו [כו'] שעשועים : משלי ח, ל.
170. ב]שם ע"ב דחכ' : נסמן לעיל פ' וארא פד, ד.
171. כל הקורא בתורה קורא בשמותיו : נסמן לעיל פ' שמות ז, ד.
172. ואי' : איאיב: ליתא.
173. שם : יאיב: ליתא.
174. כנודע : יאיב: ליתא.
175. באורך נראה אור : נסמן לעיל פ' וארא ס, ב.
176. דהתורה. . אבי"ע : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקכד. דרמ"צ קג, ב. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רצא. ויקרא ח"ב ע' תסו. וש"נ. דברים ח"ג ס"ע תשעט ואילך. מאמרים שנסמנו בריש המאמר. לעיל פ' וארא נח, ג. לקמן פ' תצוה שמב, א.
177. הנסתרות להוי' : נצבים כט, כח. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשפ. וש"נ.
178. הנגלות. . לשמור ולעשות : נצבים שם [ושם: והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות — ראה לקמן פ' בשלח קנה, ג. פקודי תנג, ג. שה"א פח, ב. תו"ח בראשית ה, ב הערה 11].
179. בצמר וקלף : איב: בצמר. ויא: דצומח.

עמוד קיד, ג

180. ישראל מקדשי שמך : תפלת העמידה לשויו"ט.
181. כו' : יאיב: כנ"ל.
182. כה א' ה' צבאות : שמואל-א טו, ב.
183. משה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
184. אין הנביא. . דבר : שבת קד, א. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. לקו"ש שופטים (כרך יט) ע' 184.
185. [אין. . מנבואתם]: בתו"ח כאן: הנביאים נבאו.
186. שהעובר ע"ד הנביא : ראה גם סה"מ להרמב"ם מ"ע קעב. הל' יסוה"ת שם, ה"ב. ה"ג. וראה להלן קטו, א. לעיל צז, ד.
187. [והי' מהם]: בתו"ח כאן: וה"ז — והיו זה ( ).
188. הדרך : יאיב: הדבר.
189. ומלאכי : יאיב: ליתא.
190. חגי. . נביאים אחרונים : סוטה מח, ב.
191. נביא. . בורא ניב שפתים : נסמן לעיל פ' וארא נט, א.
192. הנביאים בבחי' נו"ה : ראה פרדס (שעה"כ) שכ"ג מערכת אספקלריא. אגה"ק סי"ט. שה"א צד, א בהערה 8.
193. ישעי' בנו"ה דבריאה : ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל יבמות מט, ב ד"ה מנשה. לקו"ת להאריז"ל ישעי' פ"ו. לעיל צז, ד (בשם הע"ח). סידור שער הק"ש עט, א. דרושים שבהערה הבאה.
194. ויחזקאל בנו"ה דיצי' : ראה זהר הרקיע יתרו פב, א (ע' נג). מאמרי אדה"א נ"ך ע' קמא. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' כב. שעה"י קמה, ב. שע"ת קח, ב. שה"א לד, א. פו, א. לעיל צז, ד. לקמן פ' בשלח קמח, ד. קצד, ג.
195. בחי' : יאיב: כח.

עמוד קיד, ד

196. כמו שם התואר וכלי : יאיב: ליתא.
197. ישעי' שראה הוי' צבאות : נסמן לעיל פ' וארא פו, ב.
198. שם שנעשה : יאיב: ליתא.
200. בצבא דילי' : אויא: בחיילות דילי' [ראה זהר בראשית בהקדמה ו, סע"א]. יב: בצבאות שלו [ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' שלה. שמות שם. נ"ך ע' רנא. תו"ח ויצא קסד, ג].
199. אות הוא בצבא דילי' : ראה חגיגה טז, רע"א [לגי' הע"י]. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפה. וש"נ. לקו"ת האזינו עד, רע"ד ובהנסמן במ"מ לשם. סה"מ מלוקט ח"א ע' שעט. וש"נ.
201. שם : יאיב: ליתא. או: כבפנים.
202. וכו' וד"ל : יאיב: ליתא.
203. התורה : יאיב: ליתא.
204. בעוה"ז הגשמי : יאיב: בעולם הפירוד.

עמוד קטו, א

205. לשם צבאות : יאיב: ושם דצבאות.
206. שוה : יאיב: שיהי'.
207. שצ"ל. . עצמן : יאיב: ששרש הנבואה באצי' עצמו.
208. דשם הוי' הוא באצי' : ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, א. ת"ז בהקדמה (יז, א). לקמן שס, א. אוה"ת במדבר ע' רח.
209. לאתהפכא : יאיב: (ו)להפוך.
210. כל : יאיב: ליתא.
211. שבבחי' לאתהפכא : יאיב: שזה הכח הגדול לאהפכא.
212. גם חשך לא יחשיך ממך : תהלים קלט, יב.
213. העיגול. . מעלה ומטה : נסמן לעיל לח, ד.
214. ומתחת זרועות עולם : ראה גם לעיל פ' וארא נה, ד. וש"נ.
215. חשך דק"נ לאור : אויאיב: חשוכא (או: ניתוסף: דק"נ) לנהורא.
216. מאוא"ס : יאיב: מעצמות א"ס שבאצי'.
217. זה : יאיב: הנ"ל.
218. קשה : יב: חמור. אויא: כבפנים.
219. הי' : יאיב: הרי.
220. בל"ב חוטין דציצית. . בל"ב נתיבות חכ' : נסמן לעיל נו, ב.

עמוד קטו, ב

221. של : יאיב: מ"ש.
222. כולן : יאיב: כו'.
223. צבאות. . מל' דאצי' : ראה אוה"ת תרומה ע' א'שע שמציין לרע"מ אמור צג, א.
224. ואז לא : יאיב: ולא שלא.
225. משה שרש נבואתו : ראה גם לעיל צח, א. לקו"ש שמות (כרך ו) ע' 251 ואילך.
226. שם : יאיב: יש.
227. א' זעירא דויקרא : זהר ויחי רלט, א. מצורע נג, ב.
228. וכלי : יאיב: ליתא.
229. ויקרא אל משה : ויקרא א, א.
230. ובד"ה הוא א' רבתי דאדם : בתחלתו.
231. שחורה אני דאזעירת גרמה : שה"ש א, ה. ראה זהר בלק קצא, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תמז.
232. כו' : יא: צבאות. יב: צבאות הוי' כו'.
233. אע"פ שיצאו בלילה : ראה גם פ' ראה טז, א. קרבן העדה לירושלמי פסחים פ"י, ה"ה (ד"ה וכי יצאו). מנחת בכורים לתוספתא פסחים פ"י, ה"ו (ד"ה וכי כבר).
234. ליל שמורים הוא. . לשון זכר : בא יב, מ [בדילוג]. נסמן לעיל פח, ב.
235. ולילה כיום יאיר : תהלים קלט, יב.
236. ע"ד : יאיב: עד.
237. הזה דכולו : יאיב: כולו.
238. מרפ"ח : נסמן לעיל לו, ג.
239. מרפ"ח. . בנהר נילוס : ראה גם לעיל פ' שמות לט, ג. וש"נ.
240. ויצבאו על מדין : מטות לא, ז.
241. ע"ד : יאיב: ע"ש.
242. ר"ב שעלו מרפ"ח : ראה כנפי יונה ח"ג סנ"ו. מג"ע אופן נח. שם עה"ת (מהדורא תניינא ברוקלין תשל"ז) ס"פ מקץ (ע' קפו ד"ה גם). מאמרים שנסמנו בריש המאמר. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נג (כידוע בספרים). ח"ב ע' תתפה. לקמן פ' בשלח קלו, ד.

עמוד קטו, ג

244. גימט' : יאיב: ליתא.
243. פ"ו. . שם אלקים : ראה בהערה שלפנ"ז. ע"ח (שער המוחין) ש"כ, פ"א.
245. דנהרו אליו כל הגוים : ישעי' ב, ב.
246. בנ"י : יא: כנס"י.
247. שעלו עם משה עצמו : או: עצמן. יאיב: עצמן הן.
248. שחלק ה' עמו : או: שחלק הוי' (עמו) עצמו הן. יאיב: ליתא.
249. כי חלק ה' עמו : האזינו לב, ט.
250. ויהי בעצם. . על צבאותם : בא יב, נא.
251. מי הוא זה מלך הכבוד : תהלים כד, י.
252. ויעש דוד שם : שמואל-ב ח, יג.
253. אבן מאסו הבונים : תהלים קיח, כב.
254. אבן. . א' ב"ן : ראה מאו"א מערכת אבן, ס"ד. שעהיחוה"א פ"ז (פד, ב) ובליקוט פירושים לשם. סידור שער התפלה כא, סע"ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תמא. וש"נ. ראה הערה הבאה.
255. האבן הראשה : זכרי' ד, ז. אויאיב: אבן. ראה לקמן פ' בשלח קפג, ג. רלג, ד. ויקהל תב, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' צב.
256. שהי' נבואתו : יאיב: שהוא מדבר.
257. ט"ו : אויב: ט.
258. בעז"ה : אויב: וד"ל. יא: ליתא.