קיד, ג
הרוחניות דשם. ואנו רואים להיפך שמן מעשה המצות שלנו בפו"מ בגשמיות מזה נעש[ים] בחי' הכלים ושמות עליונים העצמי' לשכון בהם גילוי אוא"ס עצמו באצי' וכמ"ש ישראל מקדשי שמך180 כו'181 [ש]הוא השמות דהוי' שבכל מצוה כנ"ל וזה פלא לכאורה וד"ל. אך הנה לזה הדבר שיוכל להיות גם בעולמות הנפרדים בחי' כלי ושם מיוחד [כ]שם התואר להתאחד עם גילוי אוא"ס כמו בשמות [ה]עליונים דאצי' כנ"ל הוא שעשו הנביאי' בנבואתם שבאו אחר קבלת התורה ע"י משה, והוא במה שנתנבאו בשם צבאות כמו כה א' ה' צבאות182 וכו' דשם צבאות הוא ג"כ מז' שמות שאי[נ]ן נמחקין רק דשם זה נעשה בבחי' שם התואר ביחוד שם וכלי גמור [כ]שאר השמות דאצי' ע"י הנביאים דוקא.
[ה] וי"ל תחלה בשרש ענין הנביאים דהנה א' משה קיבל תורה מסיני183 ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ולכאו' מה שייכות לנביאים עם קבלת התורה שהרי [אין הנביא רשאי לחדש דבר184 כו' בלי תוספות ובלי גרעון על תורת משה, וא"כ מהו התועלת מנבואתם]185 בדבר ה' בנבואה האלק[י]ת וברוה"ק וכו' ו[ל]מה גדלה מעלתם מכל הצדיקים ובעלי תורה עד שהעובר ע"ד הנביא186 כעובר על מ"ש בתורה [כו'], ואם מפני טוב תוכחת מוסר ש[ל]הם ורוב אזהרתם לקיים את התורה ומצות [כו'], דבר זה הרבה צדיקים יכולים להוכיח את העם [והי' מהם]187 הרבה [בכל דור] שהוכיחו את העם ולמה נבדל מעלת הנביאים במה שנק' נביא ה' כו'. אך הנה ע"ד הפשוט שהנביאים לא הי' עיקר נבואתם רק לקיים את התומ"צ [ש]לא יסור מן הדרך188 ימין ושמאל כמבואר בכל דברי הנביאים משמואל הנביא עד חגי זכרי' ומלאכי189 וכו' נביאים אחרונים190. אמנם תוכחה שלהם מפני שהי' [בגילוי דבר ה' ממש בכלי הפה שלהם עשה רושם גדול בישראל גם מה בהיותם בגופים חומריים שיהי'] בהם גילוי אוא"ס בבחי' כלי ושם ממש כמו כלים ושמות דאצי' שבתורה בבחי' שם התואר. דהנה פי' נביא לשון דבור כמו בורא ניב שפתים191 [ו]כאשר בא דבר ה' שבאצי' בפה הנביא ה"ז בחי' גילוי ובקיעת האור מאצי' לבי"ע עד עוה"ז השפל בפה הנביא, וכידוע דשרש הנביאים בבחי' נו"ה192 שמביאים גילוי [אור] השפע מלמעלה למטה כמו ישעי' בנו"ה דבריאה193 ויחזקאל בנו"ה דיצי'194 וכו'. וע"כ אין בחי'195 זה
הערות
- 180. ישראל מקדשי שמך : תפלת העמידה לשויו"ט.
- 181. כו' : יאיב: כנ"ל.
- 182. כה א' ה' צבאות : שמואל-א טו, ב.
- 183. משה קיבל תורה מסיני : אבות רפ"א.
- 184. אין הנביא. . דבר : שבת קד, א. ראה רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט. לקו"ש שופטים (כרך יט) ע' 184.
- 185. [אין. . מנבואתם]: בתו"ח כאן: הנביאים נבאו.
- 186. שהעובר ע"ד הנביא : ראה גם סה"מ להרמב"ם מ"ע קעב. הל' יסוה"ת שם, ה"ב. ה"ג. וראה להלן קטו, א. לעיל צז, ד.
- 187. [והי' מהם]: בתו"ח כאן: וה"ז — והיו זה ( ).
- 188. הדרך : יאיב: הדבר.
- 189. ומלאכי : יאיב: ליתא.
- 190. חגי. . נביאים אחרונים : סוטה מח, ב.
- 191. נביא. . בורא ניב שפתים : נסמן לעיל פ' וארא נט, א.
- 192. הנביאים בבחי' נו"ה : ראה פרדס (שעה"כ) שכ"ג מערכת אספקלריא. אגה"ק סי"ט. שה"א צד, א בהערה 8.
- 193. ישעי' בנו"ה דבריאה : ראה לקוטי הש"ס להאריז"ל יבמות מט, ב ד"ה מנשה. לקו"ת להאריז"ל ישעי' פ"ו. לעיל צז, ד (בשם הע"ח). סידור שער הק"ש עט, א. דרושים שבהערה הבאה.
- 194. ויחזקאל בנו"ה דיצי' : ראה זהר הרקיע יתרו פב, א (ע' נג). מאמרי אדה"א נ"ך ע' קמא. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' כב. שעה"י קמה, ב. שע"ת קח, ב. שה"א לד, א. פו, א. לעיל צז, ד. לקמן פ' בשלח קמח, ד. קצד, ג.
- 195. בחי' : יאיב: כח.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ט׳ - הטקסט מספריא
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.
א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.
וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או על מצות הרבה בין קלות בין חמורות לפי שעה מצוה לשמוע לו וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים והוא שיהיה הדבר לפי שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק אף על פי שעשה אות שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעין לו בכל.
בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

