שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך כו וארא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ההלכה היא ש"בלע מצה יצא" – אין חובה לחוש את טעם המצה , ואם קויימה רק אכילת מצה – אפילו דרך בליעה – יוצאים ידי חובה.
43 פסחים קטו, ב. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתע"ה ס"ג (סכ"ה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
א) "לחמא עניא " ("עני כתיב" ), ב) "שעונין עליו דברים הרבה" , שזהו ענין של עשירות .
83 פסחים קטו, סע"ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והיינו, שכשם שבערב יוהכ"פ נוהגים לבקש "לעקאַח", כדי שאם נגזר עליו מלמעלה לבקש מתנת בשר ודם, יתקיים הדבר בבקשה זו – כן הוא גם בחה"פ, שאוכלים מרור ומרגישים את טעם המרירות (שהרי "בלע מרור לא יצא" , כיון שלא הרגיש טעם המרירות), ובזה יוצאים י"ח ונפטרים ממרירות במשך כל השנה.
14 פסחים קטו, ב. וראה שיחת אחרון של פסח ס"ח (לקמן ע' 30).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ומהחילוקים בין מצה ומרור – ש"בלע מצה יצא , בלע מרור לא יצא" , והיינו, שבאכילת מרור נוגע הרגשת טעם המרירות , ולכן "בלע מרור לא יצא" , כיון שאינו מרגיש הטעם, ואילו באכילת מצה אין נוגע הרגשת הטעם, ודי בעצם האכילה כדי לצאת י"ח, ולכן "בלע מצה יצא" .
21 פסחים קטו, ב. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סתע"ה ס"ג (סכ"ה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
(א) "לחם עניים", ענין הרומז על הגלות, (ב) "שעונין עליו דברים הרבה" , ענין הרומז על הגאולה.
5 פסחים קטו, סע"ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וענין זה מודגש יותר בכך ש"יחץ" הוא קודם "מגיד", כדי שאמירת ההגדה תהי' על החלק הקטן דוקא – אע"פ שאמירת ההגדה ענינה סיפור יציאת מצרים שהו"ע של חירות, וא"כ הרי זה שייך לחלק הגדול – שמזה מוכח שחלק הגדול שמניחים לאפיקומן הוא מושלל לא רקמהענין ד"לחמא עניא", אלא גם מענין סיפור יצי"מ, "שעונין עליו דברים הרבה" , כי, האפיקומן קשור עם הגאולה העתידה, שהיא למעלה מיצי"מ (שהרי יצי"מ לא היתה גאולה שלימה, ואילו הגאולה העתידה תהי' גאולה שלימה), שלכן לעת"ל יזכירו יצי"מ רק בדרך טפל, ולכן עושים "יחץ" קודם מגיד, כי, לא רק "לחמא עניא", אלא אפילו הענין ש"עונין עליו דברים הרבה" , הוא באין ערוך לגבי העשירות האמיתית המרומזת ב"אפיקומן".
41 פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וטעם הדבר – כי אמירת ההגדה צ"ל על המצות, שנקראים "לחם עוני" , "שעונין עליו דברים הרבה" .
1206 פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח*, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
כדמוכח מזה גופא שמסדר ההגדה קבע פיסקא זו בסימן "מגיד", וכמובן גם מהדין שמגביהין הקערה (ולמנהג בית הרב – מגלין מקצת המצות ) לאמירת פיסקא זו, כדי להראות שמצה זו היא "לחם עוני" – "שעונין עליו דברים הרבה" (כדרשת הגמרא ), דקאי על אמירת ההגדה.
1378 פסחים קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
"מגלין מקצת הפת", כיון שאמירת ההגדה צריכה להיות על המצות – "לחם עוני , שעונין עליו דברים הרבה" , ולכן אי אפשר שיהיו המצות מכוסים.
383 פסחים קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
[ולהעיר, שמצד זה מספיק שאלה אחת, וכפי שמצינו בגמרא שכאשר שאלו אודות עקירת השולחן , הנה מיד "אמר לי' רבה פטרתן מלומר מה נשתנה" , אלא שאעפ"כ תיקנו לשאול ד' קושיות, ובזמן הבית היו שואלים ה' קושיות, כמובא ברמב"ם שהיו שואלים גם "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי"].
445 פסחים קטו, סע"ב (וראה שם קטז, סע"א: "אמר לי' רב נחמן לדרו עבדי' כו' פטרתן מלומר מה נשתנה" ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
מחד גיסא, יש במצה ענין ההרחבה והחירות, שלכן אכילת כזית מצה צ"ל בהסיבה, דרך חירות ; ולאידך גיסא, נקראת המצה "לחם עוני" , שהפירוש הפשוט בזה , שזהו מאכל של עניים ועבדים (כמובא בשם בן עזרא שבהיותו שבוי היו מאכילים אותו מצה ), שאין להם זמן להמתין על שתתפח העיסה כו'.
576 נוסף על הפירוש בגמרא (פסחים קטו, סע"ב) "שעונין עליו דברים הרבה" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הפסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
כאשר האדם מרגיש בעצמו שהוא עני , היינו שהוא בתכלית הביטול, והרגש זה אצלו הוא באופן של "לחמא", שהמזון שלו המקיים את מציאותו הוא "עניא" [וכמובן גם בפשטות, שמזונו של האדם במשך כל ימי הפסח הוא "לחמא עניא" ], הנה הרגש זה מאפשר לצאת
887 שהרי גם מצה בכלל (לא רק הפרוסה ) נקראת בכללות "לחם עוני ".
*) נוסף לכך שב " לחם עוני " ( " לחמא עניא " ) ישנו גם הפירוש " שעונין עליו דברים הרבה " (פסחים קטו , סע"ב) , שזהו ההיפך מעניות (מיעוט) , שהרי דברים הרבה הו"ע של עשירות (מהנחה בלתי מוגה) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וע"ד שמצינו בגמרא שכאשר שאלו על כך ש"עדיין לא קא אכלינן אתו קא מעקרי תכא מיקמן" , אמר רבה "פטרתון מלומר מה נשתנה" ; ועאכו"כ כשאומרים תוכן הענין דיצי"מ, כפי ש"אמר לי' רב נחמן לדרו עבדי', עבדא דמפיק לי' מרי' לחירות ויהיב לי' כספא ודהבא מאי בעי למימר לי', אמר לי', בעי לאודויי ולשבוחי, אמר לי' פטרתון מלומר מה נשתנה , פתח ואמר עבדים היינו" .
1148 פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת, כי הגדה צ"ל על המצות, לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה (פסחים קטו, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת, כי הגדה צריכה להיות על המצות, לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה (פסחים קטו, ב 62 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט קול דודי הנה זה בא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
היפך בחי' גסות דחמץ כי הרי אין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ להיות כי בחי' המצה הוא רק בחי' הביטול לבטל הרצון כמאמר בטל רצונך וכו' ובחי' ביטול רצון בא מצד בחי' השפלות מפני העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע וע"כ אין במצה טעם מורגש כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שאמר ונעשה רצונו כו' ומזה הענין יובן משארז"ל בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא דבעי' טעם מרור כו' אבל במצה לא בעינן טעם כלל וד"ל.
47 בלע מצה יצא : פסחים קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צב הנצרך לנקביו ודין רחיצה ושאר הכנות ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ה וכל זה כשידיו מלוכלכות או שנגעו במקום מטונף אבל אם אינו יודע להן שום לכלוך אע"פ שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן שסתם ידים כשרות לתפלה כמו שכשרות לשאר ברכות ויש אומרים שהיסח הדעת פוסל לתפלה כמו שפוסל לאכילה מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטינופת וכן עיקר.
מא רבינו דוד פסחים קטו, ב. ר"נ פסחים שם (כה, א ד"ה דילמא ), וטור מראבי"ה ברכות סי' נא בשם י"א .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה טו, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והנה ידוע בפי' ולשון אמונה לשון נוק' שזהו להיותה בחי' מקבל כמ"ש איהו אמת ואיהי אמונה כאומן את היונק ממש וכמו ויהי אומן את הדסה כו' והענין הוא דאיהו אמת היינו כמו שהוא באמיתת אמיתתו נמשך ונקלט בנש"י ע"י מאכל המצה דוקא וזהו ורעה אמונה שזן ומפרנס לכנ"י שנק' אמונה כאומן את היונק שמגדלו וזנו ומפרנסו כו' והנה תחלה יש להבין בגוף ענין המצה ומהו ההפרש בין מצה לחמץ דהנה שרש הלחם הוא בחכמה דוקא וכידוע בענין ברכת המוציא לחם דלחם גי' מזלא מזל ונוצר מקור החכמה דהיינו כח מה שבעצם כנ"ל שלמעלה מן הדעת וההשג' והוא ההכרה במהו"ע א"ס דוקא דלמת"ב כלל כנ"ל ועכ"ז בא לכלל דעת והכר' שהוא כמו התינוק שיודע לקרות אבא כנ"ל כך יקראו כנ"י אבינו ממש כמו שהוא במהו"ע למעלה מבחי' אור ושפע דא"ס באבי"ע כו' וזה היה ע"י אכילת מצה בלילה הא' כשטעמו טעם מצה אע"פ שאין בה טעם נרגש עכ"ז לחם נק' וטעם מצה לא בעינן שהרי בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא דבעינן טעם מרור כו' וד"ל ודוקא בלחם מצה שהיא בלא שאור ומחמצת שאז לא יתוסף בה עביות וגסות יותר מכמו שהיא בעצם קמח ומים לבד קודם האפייה וכשהיא עיסה נילושה כך היא במהותה העצמי אחר האפיה בלתי תוס' נפוח והתפשטות כלל מכמו שהיתה תחלה משא"כ ע"י שאור ומחמצת תנפח העיסה ותתפשט ואח"כ באפיה תעלה יותר ויהיה בה תוס' נראה לעין בריבוי הכמות הרבה בכפליים מכמו שהיתה קמח ומים לבד כו' וגם הנה אופן ההתפשטות בניפוח העיסה ע"י שאור ומחמצת בלישה ואפי' הנה הוא בא בדרך התנשאות והגבהה למעלה מפני שעולה השאור שמחמיצה בדרך רתיחה לעשות הניפוח מעט מעט בעלי' בגובה ולכל צד כו' אבל בלא שאור הנה תשאר העיסה בלתי התפשטות כלל לכל צד רק תשאר בגולמה כמו שהיא בעצם מהותה בלי שינוי כלל וכלל והנה עוד זאת ההפרש בין מצה לחמץ שבמצה בלתי שאור לא יבא הטעם שבה לגלוי כלל כי נשאר בהעלם שהרי אין במצה שום טעם מורגש כלל וידוע דכל עיקר המעלה שיש בלחם ששרשו בחכמה אינו רק בחי' ומדריגה המעולה שבו שהוא בחי' הפנימית והרוחניות שבו והוא הטעם שטועם כשלועס בשיניו וע"כ הכוסס את החיט' שאין בה טעם לחם בלתי אפי' מברך בפה"א שאינו נק' לחם רק כשהו' אפוי שמתגלה בו טעמו ואם הוא בלא שאור ומחמצת גם באפי' בלתי נגלה
12 בלע מצה . . מרור : פסחים קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה יט, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, י
שפל בעצם בתכלית שלא ימלא לבו לגשת אל העבוד' האלקית באהבת רשפי אש ע"י טוב טעם ודעת האלקי כו' באמרו לנפשו השפלה מי אנכי שאבא בגדלות להשיג בדעת שלי המוגבל לעצמות אא"ס שלמעלה מכל ההשתלשלות ולית מת"ב כלל ומי אנכי המתועב בחומריות וגסות הגוף כ"כ לעמוד לשרת בעבודה שבלב ברשפי אש התלהבות שמצד פחיתות ערכו בעצמו לא יגבה לבו לילך בדרכי ה' בהגבהה ומעלה כ"א בדרך שפלות והכנעה עצומה והיינו שיאמר לנפשו השפלה בעצם שאין עבודתו מגיע רק להיות כעבד פשוט לקבל עול בביטול גדול להיות מוכן ועומד לקיים כל אשר יצוה ה' ולילך במצותיו אחרי ה' שלא לסור ימין ושמאל כל היום להיות בטל וטפל למצותיו לבד בלא טעם והשגה כלל רק באמונה פשוטה להאמין בו בלא טעם כלל ובלא התלהבות אהבה ברשפי אש התענוג כלל וכלל שזהו מדריגת השפל באמת לאמיתו שאין זה רק בחי' ההתחלה שיתחיל לילך בדרכי ה' לבחור בחיים וטוב ולמאוס ברע ע"י קבלת עול מלכות שמים בעול פשוט ע"י שפלות עצמו ביותר שאינו תופס מקום כלל בעצמו לומר ללבו לעבוד בטעם ודעת ובשמחה והתפעלות אהבה בתענוגים וכה"ג רק להיות כעבד גשמי וזה היה עיקר ענין יציאת מצרים שיצאו רק באמונה פשוטה רק מצד עוצם השפלות ולא כעובד בטעם והשגה והתפעלות התענוג כו' ועל כן נצטוו לאכול מצה שנקרא לחם עני כעני ואביון שיחיה בלחמו בשפלות גדולה ונק' מיכלא דמהימנותא אמונה הפשוטה דוקא וזה היה התחלה הליכת' בקדש העליון דכתיב וארשתיך לי באמונה כו' כנ"ל ואחר שכבר הלכו והחזיקו בדרך בתוקף אמונה זאת לאחר ז' ימי הפסח הותר להם גם החמץ והשאור שהוא ברוחניות בחי' העבודה שבלב בהתנשאות רשפי אש שבאה מתוך השגה בטוב טעם ודעת האלקי דוקא והיינו בכל ז' שבועות דימי הספירה להיות עולין בקדש בעילוי אחר עילוי בתוקף התפעלות העונג ושמחה דבינה לבא בטוב טעם עריבות מתיקות ידידות כו' עד שבמ"ת קיבלו אור פני מלך חיים בהשגה אלקי' בנשמת' באה"ר בתענוגי' עד כלות נפשם שעל כל דיבור כו' כענין טעמו וראו שהרי ראו בראיות העין והשכל וכלתה נפשם בעונג נפלא בעריבות ידידות עוז כו' וד"ל ולפ"ז הרי מובן דמה שנאסר החמץ בפסח ונצטוו בחמץ בשבועות כמ"ש בשתי הלחם דשבועות חמץ דוקא תאפינה כו' דמפני שבפסח היה מדריגת עבודתם רק בבחי' השפלות בתכלית והוא בבחי' התחלת ההילוך באמונה לבד ובשבועות היו בתכלית העילוי שבעונג שבשכל להיות בבחי' יש מורגש כענין להנחיל אוהבי יש דעה"ב הרי במ"ת היה מעין עוה"ב ממש חירות ממ"ה כו' וא"כ היה צריך שיהיה הציוי בענין העבודה בפסח בשפלות ובשבועות בהגבה' ובאמ' אין בזה הפרש כלל רק בין איסור חמץ ואכיל' מצה לבד אך הענין הוא דמ"מ בכללות ענין עיקר המדריגה בעבודה שבלב הרי יש הפרש גדול מן הקצה לקצה
10 מצה שנקרא לחם עני : פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ליל ב' דחה"ש רצ"ב לנדואראוע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ועיקר גדול בעבודה שהמרירות תהי' על ענינים פרטים דוקא, כי דרכי העבודה הוא בפרטיות דוקא, והיינו דכל ענין וענין במה שהוא עוסק צ"ל בפרטיות דוקא ובהתעכבות, וכן הוא בהמרירות שתהי' על ענינים פרטים, והיינו שידע את הפרטים שהוא מסובך ומקושר בהם ויתמרמר על כל פרט ביחוד, כי אם כאשר המרירות שלו תהי' על הכלל כולו, ואָס ער איז בכלל ניט גוט לא יהי' מזה שום צמיחה, ואין זה מרירות כ"א רקבון, אבל כשיודע את פרטי הלא טוב שלו, ויטעום טעם מרירות אמיתי ע"ז בפרטיות הן בזה שגרם רעה לנפשו והן בזה שפגם בספירות העליונות והוריד את הקדושה והוסיף כח בקלי' וסט"א ויגיע הדבר ללבו, עס ועט אים דאָס טיף דערנעמען שיהי' לו מר מזה, ואז יהי' מזה צמיחה טובה היינו שיתתקן בזה ומן המרירות יבוא לידי שמחה, ואחר המרירו' צריך לפקח נפשו בדברים המשמחים את הלב, ואם הוא בזמן קבוע ובשעה מיוחדת ילמוד אח"כ איזה ענין בתו' שישמח את לבבו, ואם הוא בתפלה ישמח נפשו במ"ש בסש"ב פל"א, וזהו"ע המרור והטיבול שלו בפירות הנילושי' ביין כמבואר סודם בקבלה, וענינם בעבוד' הוא דכשם שבלע מרור לא יצא , דבבליעת המרור שהו"ע הידיעה כללית מה שהוא יודע כללות מעמדו ומצבו הלא טוב אַז ער איז בכלל ניט גוט לא יצא הנה בידיעה זאת אינו יוצא עדיין ממצבו הלא טוב כמו"כ כאשר מטבלו בפירות שבהן נמשלו ישראל, היינו מעלת ישראל מצד עצם תולדתם, וביין שהוא ידיעת התורה עד שנתבטל טעם המרירות ג"כ לא יצא , דענין הטיבול הוא רק להמית הארס של המרירות שהו"ע תוקף הדין, ואז מן המרירות יבוא לידי שמחה אמיתית בתפלה בלימוד התורה ובקיום המצות.
71 פסחים קטו, ב. וראה גם ד"ה כימי צאתך דאחרון של פסח תרצ"א פרק יג. ספר השיחות תש"א ע' 100.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ליל ב' דחה"ש רצ"ב לנדואראוע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ועיקר גדול בעבודה שהמרירות תהי' על ענינים פרטים דוקא, כי דרכי העבודה הוא בפרטיות דוקא, והיינו דכל ענין וענין במה שהוא עוסק צ"ל בפרטיות דוקא ובהתעכבות, וכן הוא בהמרירות שתהי' על ענינים פרטים, והיינו שידע את הפרטים שהוא מסובך ומקושר בהם ויתמרמר על כל פרט ביחוד, כי אם כאשר המרירות שלו תהי' על הכלל כולו, ואָס ער איז בכלל ניט גוט לא יהי' מזה שום צמיחה, ואין זה מרירות כ"א רקבון, אבל כשיודע את פרטי הלא טוב שלו, ויטעום טעם מרירות אמיתי ע"ז בפרטיות הן בזה שגרם רעה לנפשו והן בזה שפגם בספירות העליונות והוריד את הקדושה והוסיף כח בקלי' וסט"א ויגיע הדבר ללבו, עס ועט אים דאָס טיף דערנעמען שיהי' לו מר מזה, ואז יהי' מזה צמיחה טובה היינו שיתתקן בזה ומן המרירות יבוא לידי שמחה, ואחר המרירו' צריך לפקח נפשו בדברים המשמחים את הלב, ואם הוא בזמן קבוע ובשעה מיוחדת ילמוד אח"כ איזה ענין בתו' שישמח את לבבו, ואם הוא בתפלה ישמח נפשו במ"ש בסש"ב פל"א, וזהו"ע המרור והטיבול שלו בפירות הנילושי' ביין כמבואר סודם בקבלה, וענינם בעבוד' הוא דכשם שבלע מרור לא יצא , דבבליעת המרור שהו"ע הידיעה כללית מה שהוא יודע כללות מעמדו ומצבו הלא טוב אַז ער איז בכלל ניט גוט לא יצא הנה בידיעה זאת אינו יוצא עדיין ממצבו הלא טוב כמו"כ כאשר מטבלו בפירות שבהן נמשלו ישראל, היינו מעלת ישראל מצד עצם תולדתם, וביין שהוא ידיעת התורה עד שנתבטל טעם המרירות ג"כ לא יצא , דענין הטיבול הוא רק להמית הארס של המרירות שהו"ע תוקף הדין, ואז מן המרירות יבוא לידי שמחה אמיתית בתפלה בלימוד התורה ובקיום המצות.
73 ראה פסחים קטו, ב. קטז, א. טושו"ע שם סתע"ה ס"א. שו"ע אדמו"ר הזקן שם סתע"א סי"ב. סתע"ה סי"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לב חג הפסח שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
ועפ"ז יש לבאר החילוק בין חרוסת למרור, שבמרור נאמר שיעור אכילה (כזית), משא"כ חרוסת א"צ שיעור כזית, ובכלל לא נאמר בה שיעור — כי שיעור מורה על דבר המצטרף מחלקים ופרטים, וכדי להגיע לכמות הדרושה זקוקים לשיעור מסויים, משא"כ בענין שאינו בגדר שיעור כי הוא בגדר נקודה [וע"ד שאיסור ע"ז הוא במשהו — כי איסור ע"ז אינו רק ענין פרטי, אלא הוא נקודת הכל (כמחז"ל "כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה"), ולכן לא שייך בו שיעור].
49 ובפרט שבמרור אינו יוצא עד שירגיש טעם מרירתו בפיו (פסחים קטו, ב. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתע"ה ס"ג (סכ"ה)) — והרי "טעם" (גשמי המשתלשל מ"טעם" רוחני) אינו נקודה, כ"א בטעם והסברה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
בדף זה
5) פסחים קטו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
אף שבפשטות קאי "לחמא עניא" על הפרוסה, הרי לאמיתו של דבר קאי "לחמא עניא" על כללות ענין המצה, וכמ"ש באבן-עזרא שמצה נקראת "לחם עניים".
25 ראה פסחים קטו, סע"ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' דחג הפסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
כי לפי זה הוצרך להיות מקומה של פיסקא זו לאחרי השאלה "מה נשתנה" (כ כל חלק ה"הגדה" שנסמנה ב"מגיד"), שהרי "אמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו" , ועוד, שעפ"ז סתירה היא לאמירת מה נשתנה, ובלשון הש"ס :
798 פסחים קטו, סע"ב. קטז, סע"א. וראה מ"ש עד"ז בספר "שם אפרים" [פי' על רש"י – להרא"ז מרגליות] בסוף פי' ע"ס בראשית (ע' רכג)*.
*) נעתק בלקו"ש ח"ז שם בשוה"ג להערה זו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הפסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
ע"י השאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", נפטרים (ובלשון הגמרא :
904 פסחים קטו, סע"ב. קטז, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח יחץ
מקור מפורש
בדף זה
יחץ ויקח כו' מקדים לפרוס המצה קודם הגדה (ר"ן בשם ר' האי גאון), כי ההגדה צ"ל על מצה הראוי' לצאת בה ידי חובתו דהיינו לחם עני - פרוסה (פסחים קטו, ב ושם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בדף זה
אבל מ"ש בפסחים קטו, ב - קאי בסילוק הקערה שאנו עושין אחר אמירת הא לחמא, ודלא כמ"ש בשעה"כ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בדף זה
הא לחמא כן הוא בסידור ר' עמרם גאון יוצר לשבת הגדול לר"י טוב עלם (הובא בתוד"ה למה פסחים קטו, ב) מחזור ויטרי, שה"ל ס' רי"ח, רמב"ם סוף הל' חו"מ, אבודרהם ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בדף זה
מסלקין הקערה (פסחים קטו, ב) כדי שיתמה התינוק וישאל:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מגיד
מקור מפורש
בדף זה
והטעם י"ל, כי ע"פ דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח מרור
מקור מפורש
בדף זה
וינער החרוסת (עפמ"ש פסחים קטו, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום יחץ
מקור מפורש
בדף זה
יחץ ויקח כו' מקדים לפרוס המצה קודם הגדה 1 (ר"ן בשם רב האי גאון 2 ), כי ההגדה צריכה להיות על מצה הראוי' לצאת בה ידי חובתו דהיינו לחם עני – פרוסה (פסחים קטו, ב ושם) 3 .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בדף זה
אבל מ"ש בפסחים קטו, ב – קאי בסילוק הקערה שאנו עושין אחר אמירת הא לחמא, ודלא כמ"ש בשער הכולל 3 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בדף זה
הא לחמא כן הוא 10 בסידור ר' עמרם גאון יוצר לשבת הגדול לר"י טוב עלם (הובא בתוד"ה למה פסחים קטו, ב 11 ), מחזור ויטרי, שבלי הלקט ס' רי"ח, רמב"ם סוף הל' חמץ ומצה, אבודרהם ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בדף זה
מסלקין הקערה (פסחים קטו, ב 26 ) כדי שיתמה התינוק וישאל:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מגיד
מקור מפורש
בדף זה
והטעם י"ל, כי ע ל פי דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום מרור
מקור מפורש
בדף זה
וינער החרוסת (על פי מ"ש פסחים קטו, ב 9 ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ה
ויש חולקים על כל זה ואומרים, שכיון שמפסיקין הרבה בין אכילת הירקות לאכילת המרור בהגדה והלל, לפיכך אין המרור נפטר בבורא פרי האדמה שעל הירקות.
360 תוס' קטו, א ד"ה והדר (נראה דאין צריך לברך בורא פרי האדמה, אע"ג דהגדה הוי הפסק כדפרישית לעיל, ולא מיפטר בברכה של טיבול ראשון, מכל מקום ברכת המוציא פוטרתן, דהוה להו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, שהרי ירקות גוררין הלב, וקרי ליה נמי למרור פרפרת הפת).
רא"ש פ"י סי' כו, בדעת ר"י (דהא אסח דעתא באגדתא והלילא ... ומה שאין מברכין בורא פרי האדמה על המרור, היינו משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, וחובה הוא להביא מרור אחר מצה, הלכך הוה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם).
הובא בטור כאן (ולר"י מברך אחר הטיבול בורא נפשות), ובסי' תעה (ור"י אומר צריך לברך אחריו בורא נפשות רבות. ומה שאין צריך לברך על המרור בפורא פרי האדמה, לפי שחשוב כדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה).
פר"ח סי' תעה ס"ב ד"ה הנה (שבתוספות דפסחים דף קט"ו ... כתבו וז"ל, ונראה דאין צריך לברך בורא פרי האדמה אף על גב דהגדה הוי הפסק, מכל מקום ברכת המוציא פוטרתן, דהוה להו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, שהרי ירקות גוררין הלב וקרי ליה נמי למרור פרפרת הפת, ע"כ. בכאן גילו דעתם הפך דעת הרשב"א, דלעולם טיבול שני לא בעי לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה ... בטיבול שני העיקר כסברת שאר המפרשים דבכל גוונא לא בעי לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה).
וכאן נתבאר הטעם שברא"ש הנ"ל (שהמרור הוא מצרכי הסעודה, שחייב הוא לאכול מרור אחר המצה).
וראה חידושי צמח צדק (יג, ג).
ועוד יתבאר לקמן סי' תפג ס"ב (והערה 13).
*
דעה זו שאמירת ההגדה וההלל היא הפסק, הובאה גם לקמן סי' תעד ס"ג (להאומרים שההלל וההגדה חשובים הפסק לענין ברכה ראשונה). שהיא גם דעת רב שרירא ורב האי גאון, והרי"ף, ושם נסמן (הערה 13).
אבל בס"א שם נתבאר שהעיקר כדעה הראשונה, שההגדה וההלל אינם הפסק. וגם אם חוששים לדעה השנית, עדיין אי אפשר לברך מטעם זה על כוס שני, שהרי ספק ברכות להקל.
לכן הביא שם (ס"ב) טעם אחר לברכת בפה"ג על כוס שני (לפי שד' כוסות אלו תקנו חכמים לשתותם דרך חירות, וכל אחד ואחד הוא חירות ומצוה בפני עצמה, ולפיכך ... צריך לברך על כל אחד ואחד בפני עצמו).
משא"כ כאן הביא דעה שנית זאת, מב' טעמים:
(א) כדלקמן סי"ח (יש לחוש לב' הסברות. ולכן לא יאכל מהירקות כזית שלם, שלא יצטרך לברך אחריו בורא נפשות רבות לפי סברא האחרונה).
(ב) אפילו לדעה הראשונה שההגדה וההלל אינם הפסק, מכל מקום סוברת הדעה השנית שהמרור טפל למצה, אשר לפי זה צריך לברך ברכה אחרונה על הכרפס. וכדי לחשוש לסברה זו, לכן "לא יאכל מהירקות כזית שלם".
*
ומטעם זה יש מחלוקת גם בענין פורס מפה ומקדש, אם הקידוש הוא הפסק שיהי' צריך לחזור ולברך על הפת, כדלעיל סי' רעא סי"א (צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידוש, הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום, שאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחד. ואינו דומה למתפלל באמצע סעודתו שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת שיאכל אחר כך, לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו, כיון שלא היה אסור באכילה בשעה שהתפלל ... ולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודה ... ויש חולקין על זה ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה משהגיע זמן הקידוש אין זה נחשב גמר הסעודה, כיון שבדעתו לאכול אחר כך, וגם עכשיו היה אוכל מדעתו, אלא שחיוב הקידוש מונע אותו, וכשיסור המונע, דהיינו אחר שיקדש, יחזור לאכילתו. לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת כמו שאין התפלה מפסקת, ואין צריך לחזור ולברך המוציא).
*
אמנם לכל הדעות חשובה אמירת ההגדה היסח הדעת לענין נטילת ידים , כדלקמן סי' תעה ס"א (לפי שבשעת אמירת ההגדה וההלל הסיח דעתו משמירת ידיו, ויש לחוש שמא נגע במקום הטינופת, שהידים עסקניות הן). וכדלעיל סי' קעח ס"ז (ואפילו לא הסיח דעתו מלאכול, אם הפליג הרבה בדברים צריך לחזור וליטול ידיו, אף על פי שאין צריך לברך המוציא, מפני שמן הסתם הסיח דעתו משמירתן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעה יתר דיני הסדר
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ו
אבל מצות התלויות באכילה, כגון פסח מצה ומרור וכיוצא בהן, כיון שיש בהן הנאה לגוף, אף שלא נתכוין לצאת באכילה זו יצא ידי חובתו , שהרי על כרחו נהנה הגוף מאכילה, והרי זו נקראת אכילה, ונמצא שקיים מצות האכילה.
841 ראב"ד על הרי"ף כה, א (והיכא דכפאוהו ואכל מצה יצא , דשניא אכילה משאר מצות הואיל ונהנה, שכן מצינו מתעסק בשבת פטור אבל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכבר נהנה).
ר"ן ר"ה ז, ב ד"ה לפיכך (דאע"ג דבתקיעת שופר לא יצא , הכא יצא שכן נהנה, כדאמרינן בעלמא המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה ... הלכך אף על גב דשופר מדחייא דקי"ל צריך כוונה, בכפאוהו ואכל מצה נקטינן דיצא ).
מ"מ הל' שופר פ"ב ה"ד (ואני תמה בדברי רבינו, שהוא פוסק פרק ששי מהל' חמץ ומצה שאם אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם שיצא ידי חובתו ... ואם כן היאך פסק כאן רבינו שמצות צריכות כונה והצריך כאן כונת שומע לצאת וכונת משמיע להוציא. ולא מצאתי בזה תירוץ נאות לדעתי). ובכ"מ שם הביא תירוץ הנ"ל של הר"ן.
ואוצ"ל: מ"[א] ס"ק יד (אף על גב דמצות צריכות כוונה, כמ"ש סי' ס' ס"ד, במידי דאכילה שאני, שהרי אכל ונהנה בכך).
ח"י ס"ק יח (וכן כתב התוספות פרק ערבי פסחים דף קט"ו ד"ה מתקיף וכו').
והוא מ"ש התוס' שם (משום דלגבי אכילה לא בעינן כוונה כולי האי כמו בתפלה ותקיעה).
וראה הערות לשו"ע אדמו"ר הזקן (ולכאורה יש לומר קצת ראי' ממ"ש הוריות ד"י ע"ב, בב' בני אדם שצלו פסחיהם אחד כו' ואחד אכלו לשם אכילה גסה כו' (רש"י, קינוח סעודה), וקאמר ריש לקיש שם, נהי דלא עביד מצוה מהמובחר פסח מי לא קאכיל).
*
ולמדים הלכה זו מדין מתעסק בחלבים ועריות חייב, כדאמרינן בכריתות יט, ב (אמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ... בשבת פטור, מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה). וכן נפסק ברמב"ם הל' שגגות פ"ב ה"ז (השוגג בלא כוונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת, בשבת פטור מחטאת. כיצד היה מתעסק עם אשה ובעלה בלא כוונה לבעילה והרי היא ערוה עליו, דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה בעולם והרי הוא חלב הרי זה חייב חטאת. נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכתו פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה).
ואף שבאיסורים אינה מועלת הנאת הגוף אלא, שהמתעסק יהי' נחשב כשוגג, ויהי' חייב חטאת. אבל אינה מועלת שיהי' כמכוון לאיסור, ויהי' חייב מיתה. ואילו כאן אמרינן שהנאת הגוף מועלת שיהי' נחשב כמתכוון למצוה, ויוצא ידי חובתו.
על זה מבאר רבינו, שמצוות צריכות כוונה אין זה רק חסרון של מצוה בלא כוונה, אלא "שכשלא נתכוין בעשייתן לשם מצוה לא קיים המצוה כלל, שאינו אלא כמתעסק בעלמא ... על כרחו נהנה הגוף מאכילה, והרי זו נקראת אכילה".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
בדף זה
שכלולים בלא יהי' לך כו', וכן היו מוכנים בנפשם לבחי' ועשה טוב לקיים רצון העליון במ"ע במ"ת בשמעם אנכי כו', וזהו ענין שם הוי' שנעשה למטה ע"י סו"מ וע"ט דל"ת ומ"ע בכל דור כו' בחי' היו"ד למטה הוא ענין הצמצום אשר האדם מצמצם א"ע וכובש יצרו ומבטל רצונו מפני רצון ה' וגזירתו להיות סו"מ בל"ת, שזהו בחי' ביטול עצמותו בתכלית ע"י כפיה שכופה לבבו ומבטל תאוות יצרו לגמרי שהוא כמו נקודה די' שהוא ענין הצמצום למעלה כנ"ל (וכן ע"י השפלות והכנעה במרירות כעני ודל בתשובה מן המיצר בתכלית שצר לו מח"נ כו', כמו במצרים שמפני זה נק' לחם עני ואו' הא לחמא עניא די ביו"ד, וכה"ג א' בזהר ע"פ שחורה אני כו' בגלותא דאזעיר' גרמה ואתעבידת כנקודה חדא כו'), ואח"כ מן הצמצום הזה נעשה בחי' התפשטות אורך ורוחב שהוא הה"א דשם הוי' כנ"ל.
124 לחם עני : פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
וזהו שרש כללי לענין חג הפסח שהוא בבחי' חסד דאברהם כידוע, והוא בבחי' חסד דקטנות דאבא במצה זו שאנו אוכלים שנק' מיכלא דמהימנותא לבד כמו התינוק שא"י לקרות או"א עד שיטעום טעם לחם ונק' לחם עני שלמטה מן הדעת די אכלו כו', וכמ"ש זכרתי לך חסד
347 לחם עני : פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה ח, ב
מקור מפורש
בדף זה
דמבואר בזהר הטעם לפי שהיא מיכלא דמהימנות' שע"י אכילת מצה לחם עני נמשך כח האמונ' האלקי' בכאו"א מישראל ואפי' כמו משה הי' חייב במצות אכילת מצה בליל הא' כדי להמשיך תוס' כח האמונה האלקי' בנפשו.
5 מצה לחם עני : פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
בדף זה
הם חו"ב ועכ"ז זהו בחי' הטעמים שבחכ', רק שלגבי המדות הם סתימין, אך סדכ"ס שגם מהסתימין הם סתום ונעלם וז"ע בחי' מו"ס, וע' בלק"ת בחוקתי בד"ה אם בחוקתי בענין שתוק כך עלה במח', ובהביאור ע"פ אני הוי' אלקיכם דפ' ציצית דרוש השני, וז"ע הטעמים שהם בע"י וא"א, וז"ע חכמות בחוץ תרונה בחי' רננא דאורייתא פי' חכמות הם חכ' דאצי' וח"ס, זהו ע"י תרונה בחי' שיר שבתורה כו', והנה ב' בחי' אלו דאותיות שנתגלו בתושבע"פ וטעמים שיתגלו לע"ל זהו בחי' אירוסין ונשואין וע' מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה, ועפ"ז יובן מ"ש במצה דעכשיו לחם עני כי בחפזון יצאת, ולע"ל כי בחפזון לא תצאו כי הולך לפניכם ה', ובדרז"ל במד"ר יצ"מ הוא וב"ד, אבל לע"ל אני לבדי, והיינו כי באירוסין שייך ב"ד בחי' תנאים אם בחוקתי תלכו, משא"כ בנשואין, וענין החפזון ע' בסש"ב פל"א לברוח מן הרע, אבל לע"ל ואת רוה"ט אעביר, וע' בלק"ת פ' אמור בד"ה וספרתם לכם ושם פ"ג שיצ"מ לא הי' רק לנה"א, אבל נה"ב לא נתהפכה א"כ שייך ענין החפזון לברוח מן הרע והיינו ע"י התלבשות ג' לבושי הנפש בתומ"צ כמבואר בסש"ב פי"ב, ולחם עני היינו בחי' סיהרא, אבל לע"ל הנה
635 במצה. . לחם עני : באוה"ת כאן: עוני. לקמן בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן: עני כתי'. פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואתה תצוה
מקור מפורש
בדף זה
והנה ג' מדרי' נקודות תגין אותיות הם בחי' אירוסין וטעמים הוא בחי' נישואין, והנה אירוסין יש בזה תנאים וזהו לחם עני לחם עני כתי' דהנה יצ"מ הי' בחיפזון וכמ"ש כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים אבל לע"ל כי בחיפזון לא תלכו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' דוה' הוא וב"ד ולכן יש בזה תנאים אם בחוקתי תלכו כו' וא"ל כו' אבל בנישואין לא יש שום תנאי, וענין החיפזון שהי' במצרים הוא דהנה במצרים כתי' כי ברח העם היינו שברחו מהרע
63 לחם עני לחם עני כתי' : כנראה שהעיין (הב') נקוד קמץ — פ' ראה טז, ג. פסחים קטו, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות תרצ"א ב' דחוהמ"פ. רצ"א ריגא
מקור מפורש
בדף זה
לא הי' מגבי' הקערה ורק מגלה מקצת הפת.
13 אף שבסידור איתא "ומגבי' הקערה". — וראה הערת כ"ק אדמו"ר בהגש"פ הנ"ל ע' יב: "ומגבי' הקערה (רא"ש סוף פסחים, טוש"ע. אבל מ"ש בפסחים קטו, ב — קאי בסילוק הקערה שאנו עושין אחר אמירת הא לחמא עניא, ודלא כמ"ש בשעה"כ). בבית הרב אין מגביהין הקערה ורק מגלין מקצת המצות".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר