180
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להגיע ללימוד התורה בשלמות של "בן ארבעים לבינה"17 – ורק מיעוט קטן מגיע לדרגה של "למד כל התורה כולה"18.
ואם כך, יום ההולדת הוא נסיגה עצומה19 במצב הילוד לעומת מצבו כעובר במעי אמו – ועל מה היא השמחה ביום ההולדת?
ההסבר לכך20 מובן מן ההבדל שבין עובר לבין ילוד בהלכה, כדברי רש"י21: "כל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אמו (המקשה לילד ומסוכנת)", ודוקא כאשר "יצא ראשו" הוא נקרא "נפש", ולכן "אין נוגעים בו להורגו דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש"*
כלומר: אמנם לעובר ישנם כל רמ"ח האיברים, והוא נע וכדומה, אך "לאו נפש הוא", כי המהות של נפש חיה היא, שיש שני דברים שונים – (א) מציאות של גוף, (ב) בתוכו נמצאת הנפש וחיות הנפש, כחפץ המונח בכלי,
אלא22 שזוהי מציאות חיה אחת. לעומת זאת, אצל העובר, הרי חיותו אינה שלו*, אלא של אמו23, ולכן "לאו נפש הוא".
ועל כך היא השמחה ביום ההולדת בכל שנה ושנה, כי ביום זה הפך האדם למציאות חיה, "נפש".
ג. גילוי החסידות, כגאולה הנמשלת ללידה
לפי זה מובן מדוע ציון יום ההולדת כיום טוב מודגש אצל הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. כי זהו חידושה של תורת החסידות – החסידות הכללית של הבעש"ט ביחד עם חסידות חב"ד, שהתגלתה על ידי רבינו הזקן:
ידוע24 שהגלות "נמשל לעיבור"
הערות
- 17. אבות ספ"ה.
- 18. ובל' המורה על חידוש (מנחות צט, סע"ב): שאל בן דמה כו' כגון אני שלמדתי כל התורה כולה. – וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"í ס"ד־ה. פ"ב ס"ב ואילך.
- 19. ולהעירמהמובאבדרישה יו"ד סו"ס רסד:מה שנוהגין בשבת לבקר אצל תינוק הנולד משום שהוא אבל על תורתו ששכח כו' ונראה משום הכי ניתנה מילה לח' ימים אחר שעברו ימי אבילות.
- 20. בכל הנ"ל ובהבא לקמן – ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 288 ואילך.
- 21. סנהדרין עב, ב ד"ה יצא ראשו. ועד"ז במאירי שם. סמ"ע חו"מ סי' תכה סק"ז (ראה גו"א משפטים כא, כב). וראה רמב"ן נדה מד, ב. ועוד.
- *. במשנה אהלות ספ"ז. סנהדרין שם. רואה גם בית האוצר מערכת א כלל יו"ד אם עובר נק' אדם.
- 22. ראה המשך תרס"ו (דלקמן הערה 61). המשך תער"ב ח"א פר"י. ועוד.
- *. כי נפשו עדיין אינה מיוחדת עם גופו (אף שנמצאת בו – ראה סנהדרין צא, ב). וראה לקו"ש ח"י ע' 45 בנוגע ל"תחילת כניסת נפש זו הקדושה כו'" (שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"ד).
- 23. להעיר מרמב"ן שבת קז, ב ד"ה הא דאמרינן: אע"ג דהאי עובר לית בי' בדידי' נשמה כיון דגידולו תלוי בנשמת אמו העוקרו משם נוטל נשמתו ממנו. וראה מאירי שבת שם: שכל שלא נולד אינו ראוי לומר בו נטילת נשמה כדכתיב כו'.
- 24. ראה דרושי וארא – תו"א נה, א ואילך. סה"מ תקס"ב ע' קלד ואילך. תו"ח שמות צו, ב ואילך. אוה"ת שמות כרך א' ע' קלט ואילך. כרך ז – ע' ב'תקפד־ה (ע"פ מו"נ).
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
משנה אהלות ז׳ - הטקסט מספריא
הטומאה בכותל. ומקומה טפח על טפח. על רום טפח. כל העליות שעל גבה. אפילו הן עשר. טמאות. היתה עלייה אחת על גבי שני בתים היא טמאה. וכל העליות שעל גבה. טהורות. כותל שנית. טומאה בוקעת ועולה. בוקעת יורדת. נפש אטומה. הנוגע בה מן הצדדין. טהור. מפני שטומאה בוקעת ועולה. בוקעת ויורדת. אם היה מקום הטומאה טפח על טפח. על רום טפח. הנוגע בה מכל מקום טמא. מפני שהיא כקבר סתום. סמך לה סוכות טמאות. רבי יהודה מטהר:
כל שיפועי אהלין. כאהלין. אהל שהוא שופע ויורד. וכלה עד כאצבע. טומאה באהל. כלים שתחת השיפוע. טמאים. טומאה תחת השיפוע. כלים שבאהל טמאין. טומאה מתוכו. הנוגע בו מתוכו. טמא טומאת שבעה. ומאחוריו טמא טומאת ערב. טומאה מאחוריו. הנוגע בו מאחוריו. טמא טומאת שבעה. מתוכו. טמא טומאת ערב. כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו. טמא טומאת ערב. מקצתו מרודד על הארץ. טומאה תחתיו. או על גביו. טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. אהל שהוא נטוי בעליה. מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה. רבי יוסי אומר מציל. רבי שמעון אומר אינו מציל. עד שיהא נטוי כנטית האהל:
המת בבית. ובו פתחין הרבה. כלן טמאין. נפתח אחד מהן. הוא טמא. וכלן טהורים. חשב להוציאו באחד מהן. או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים. הציל על כל הפתחים. בית שמאי אומרים. יחשוב עד שלא ימות המת. בית הלל אומרים אף משמת. היה סתום ונמלך לפתחו. בית שמאי אומרים כשיפתח ארבעה טפחים. ובית הלל אומרים כשיתחיל. ומודים בפותח בתחלה. שיפתח ארבעה טפחים:
האשה שהיא מקשה לילד. והוציאוה מבית לבית. הראשון טמא בספק. והשני בודאי. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים. אבל אם היתה מהלכת. הראשון טהור שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך. אין לנפלים פתיחת הקבר. עד שיעגילו ראש כפיקה:
יצא הראשון מת והשני חי. טהור. הראשון חי והשני מת. טמא. ר' מאיר אומר בשפיר אחד. טמא. בשני שפירים. טהור:
האשה שהיא מקשה לילד. מחתכין את הולד במעיה. ומוציאין אותו אברים אברים. מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו. אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.
- אגרות קודש כרך ט ב'תרנד שבת קז, ב
- אגרות קודש כרך יט ז'רמב* שבת קז, ב
- לקוטי שיחות כרך לח הוספות ענינים כלליים מאותו ספר שבת קז, ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר שבת קז, ב
- תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב שבת קז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ב שבת קז, ב
- ספר המאמרים ה' יו"ד כסלו, תרצ"ב. ריגא שבת קז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצז דין הכנה ביו"ט י שבת קז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפ דין תשמיש המטה שבת קז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שטז צידה האסורה והמותרת בשבת שבת קז, א
- לקוטי שיחות כרך לא משפטים שיחה א מאותו ספר סנהדרין עב, א
- לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה ב מאותו ספר סנהדרין עב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ו סנהדרין עב, רע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז סנהדרין עב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכט על מי מחללין שבת ה סנהדרין עב , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם יא סנהדרין עב , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם יב סנהדרין עב, ב
- ספר השיחות שמחת תורה תר"ץ סנהדרין עב, א
- ענינה של תורת החסידות 6 סנהדרין עב, סע"א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט סנהדרין עב, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ג סנהדרין עב, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ח סנהדרין עב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכט על מי מחללין שבת סנהדרין דף ע"ב,
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט שם עב, ב

