181

ו"גאולת ימי המשיח שיהיה במהרה בימינו נמשל ללידה"²⁵. וכיון שתורת החסידות היא הכנה לגאולה – "טועמיה חיים זכו" של הגאולה²⁶ – ועל ידי הפצת החסידות חוצה – יפוצו מעינותיך חוצה – הרי אז אתי (=יבוא) מר, דא מלכא משיחא, כפי שענה המשיח לבעל־שם־טוב²⁷, ומובן, שחידוש תורת החסידות הוא מעין הגילוי של הגאולה – כענין הלידה.

תורה ומצוות ניתן לקיים בשני אופנים:

א) לימוד תורה וקיום מצוות באופן שהיהודי והתורה והמצוות הם שני דברים שונים, יהודי זה שומר מצוות, שקוע בלימוד התורה ומדקדק במצוה קלה כבחמורה, אך הוא מרגיש את מציאותו כמציאות נפרדת מן התורה והמצוות – הוא לומד תורה ומקיים מצוות, והמצוות מביאות לו חיים, הן "חיינו ואורך ימינו", בהיותן חכמתו ורצונו של הקב"ה מקור החיים.

זהו מעין עובר, תינוק במעי אמו, שלמרות שיש לו כל האיברים, וזוהי מציאות חיה²⁸, בכל זאת חיותו אינה שלו אלא של אמו, ואילו האיברים שלו "הם כמתים"²⁹.

ב) הבעל־שם־טוב גילה והדגיש³⁰ את פנימיות ואמיתות הענין של "אין עוד מלבדו"³¹ – שאין שום מציאות זולת ה' יתברך, ולכן אין שני דברים – מציאות של אדם שהוא המקיים תורה ומצוות, משום שאין מציאות מלבד ה' אלא יש מציאות אחת בלבד³²: הקדוש־ברוך־הוא תורתו ומצוותיו, שהוא וחכמתו ורצונו אחד,

וממילא קיימת אצל האדם מציאות אחת בלבד, חייו הם התורה והמצוות.

בדומה לענין הלידה, שאין נולדים שני דברים שונים – גוף עם נפש בתוכו, אלא גוף חי אחד³³.

וזה מודגש בלשון חז"ל³⁴ "אני לא נבראתי (אין כל בריאה של מציאות האדם) אלא (רק מה שנברא) לשמש את קוני (מציאותו היא שהוא משמש את קונו)" –