רפ דין תשמיש המטה

הערות

1. 1326. כתובות סב, ב (עונה של תלמידי חכמים אימת, אמר רב יהודה אמר שמואל מערב שבת לערב שבת), ופרש"י (שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף). רמב"ם הל' שבת פ"ל הי"ד (תשמיש המטה מעונג שבת הוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים משמשין מלילי שבת ללילי שבת), והל' אישות פי"ד ה"א (עונה האמורה בתורה ... תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת ... ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת). טור ושו"ע ס"א (תשמיש המטה מתענוגי שבת הוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מליל שבת לליל שבת), וסי' רמ ס"א (תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת) ו אבהע"ז סי' עו ס"ב-ג (תלמידי חכמים, עונתם פעם אחת בשבת, ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת). וראה אגרות קודש חי"ב אגרת ד'רג. ולענין ליל יום טוב (כשחל בחול) – ראה לעיל סי' קכח סנ"ז (שמנהג הכהנים לטבול לנשיאת כפים, וטובלין מערב יום טוב, ואין נזקקין לנשותיהם ביום טוב, וכשחל בשבת לא רצו לבטל העונה). לקמן סי' תרלט ס"ט (מי שנשוי אשה, שחייב לשמח את אשתו ברגל ... אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה). מ"א סי' רמ ס"ק ג (ואין לשמש בליל א' של פסח וליל שבועות וליל שמיני עצרת, אם לא בליל טבילה (כתבים)). וראה לקמן סי' תצד ס"ג (והערה כח).
2. 1327. טור ושו"ע שם ס"א.
3. 1328. ב"ק פב, א (עשרה תקנות תיקן עזרא ... ושיהו אוכלין שום בערב שבת משום עונה ... זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת).
4. 1329. מ"א ריש הסי' (והוא הדין שאר דברים המרבים זרע, עי' סוס"י תר"ח). וכדלקמן שם ס"ח (דברים המרבים זרע ... כגון שומים וביצים ... מאכלי חלב וחמאה).
5. 1330. יש"ש ב"ק פ"ז סי' מג (ולא דוקא ביום הששי ממש, אלא בליל שבת, ומכל מקום אף ביום יצא). הובא במ"א ריש הסימן.
6. 1331. טור (ויהא זהיר לקיים עונתו, כדאיתא בכתובות בפרק אף על פי ... שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו). לבוש ס"א (ויהא זהיר לקיים עונתו). ט"ז סק"א (בטור כתב יהא זהיר לקיים עונתו, ומביא עובדא מיהודא בריה דרב חייא נענש על דבר שלא קיים פעם אחת, מחמת דמשכיה שמעתתיה). וראה ב"ח ד"ה ויהא. קיצור הלכות סי' רפ הערה 3.
7. 1332. רמב"ם הל' אישות פי"ד ה"ז (אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה, ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בלא תעשה שבתורה, שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע ... או יטול ממנה רשות). שו"ע אה"ע סי' עו סי"א.
8. 1333. פע"ח שער ק"ש שעל המטה פי"א (שאלתי למורי זלה"ה אם אמלט עצמי מהעונה בימי עיבורה או מניקתה, להיותה זמן קר, ואי אפשר לטבול. והשיב לי כי אם גם האשה מוחלת ואינה מקפדת בוודאי אני פטור. אך עכ"ז טוב לקיימו). הובא במ"א רס"י רמ (שאלו להאר"י אם יפטור מן העונה להיות זמן הקור (פירוש וצריך לטבול לקריו) וגם בהיות בימי עיבור ויניקה. והשיב אם האשה מוחלת פטור, מכל מקום טוב לקיימה). וראה לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ סוף ס"ד (שבצער הגוף אין תנאו מועיל לשלא יוכל לחזור בו, כמ"ש באה"ע סי' ע"ו לענין מחילת העונה שהיא יכולה לחזור בה, משום שהוא צער הגוף ואינו ניתן למחילה עולמית, אלא כל זמן שמוחלו ברצונו לבד).
9. 1334. כתובות ז, א (רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת ... והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת). טור ושו"ע ס"ב (מותר לבעול לכתחלה בתולה בשבת), ובאה"ע סי' סג ס"א (מותר לבעול בתולה בשבת). שכן הי' המנהג בתקופה הקדומה, לעשות החתונה ביום ו' ערב שבת, והסעודה בליל שבת, כנזכר לעיל סי' רסג סי"א (כשיש חופה בערב שבת, וצריכה לילך לשם). לקמן סי' שלח ס"ג (יש מתירין לומר לנכרי לנגן בכלי שיר בחופות, משום כבוד חתן וכלה, לפי שהוא צורך מצוה, שזהו עיקר שמחת חתן וכלה, ובמקום מצוה לא גזרו על אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים), והיינו כשהחופה היא בערב שבת, וסעודת החתונה בליל שבת. סי' שלט ס"ה (שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה, ועושין החופה והקידושין בליל שבת), וס"ח (יש ליחדן אחר החופה יחוד גמור הראוי לביאה קודם השבת), היינו כשהחופה היא ביום ו' לפני כניסת השבת.
10. 1335. רמב"ם פ"ל הי"ד (ואין בזה לא משום חובל, ולא משום צער לה). טור ושו"ע ס"ב (ואין בו משום חובל, ולא משום צער לה).
11. 1336. כתובות ה, ב (איבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת, דם מיפקד פקיד (כמו פקדון כנוס ועומד, ואינו נבלע בדופני הרחם להיות יציאתו על ידי חבורה, אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא, רש"י) או חבורי מיחבר). ושם ז, א (והלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת). רש"י שבת קלג, ב ד"ה מהו דתימא (דדם מיפקד פקיד מופקד ועומד שם כנתון בכלי). * בגמרא כתובות ו, סע"ב (מתיב רבי אמי המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב, ואם להוציא ממנה ליחה פטור). והיינו שדין בועל בתחלה בשבת דומה בכמה פרטים לדין מפיס מורסה בשבת , שנתבאר לקמן סי' שכח סל"ג (שהליחה אינה מחוברת ומובלעת בבשר, אלא כמופקדת ונתונה בתוך כלי, וכשמפיס השחין להוציאה אינו אלא כפותח כלי להוציא מה שבתוכו). וכן לקמן בסמוך, יצויין בכמה פרטים, לדין מפיס מורסא דלקמן שם.
12. 1337. כמו במפיס מורסא, דאמרינן התם (המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה חייב), ופרש"י (שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע). טור ושו"ע סי' שכח סכ"ח (המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה ... הרי זה חייב משום מכה בפטיש). וכן הוא לקמן שם סל"ב (המפיס מורסא בשבת, אם כדי לעשות לה פה בשביל שיכנס בה האויר לרפואה, הרי זה חייב משום מכה בפטיש, מפני שהוא מתקן לה פתח, וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי, שהוא תולדת מכה בפטיש כמ"ש בסי' שי"[ד], ומה לי תיקון כלי ומה לי תיקון מכה, לכן גם בתיקון פתח למכה יש בו משום מכה בפטיש).
13. 1338. כמו במפיס מורסא, לפי אחד הלשונות בשבת קז, ב (המפיס מורסא בשבת ... אם להוציא ממנה לחה פטור, מאן תנא, אמר רב יהודה אמר רב ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה פטור עליה). ומזה למדים אף לענין בועל בתולה בשבת, כמבואר בתוס' כתובות ו, ב ד"ה ואם להוציא (דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולהכי פריך ממפיס מורסא). וכן הוא לקמן שם (ואף על פי שממילא נעשה פתח הראוי להכניס ולהוציא, מכל מקום כיון שאינו צריך לכך הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה).
14. 1339. כדלעיל סי' רעח ס"ג (יש חולקין על זה ואומרים שאפילו מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה מן התורה). וכן הוא לקמן שם (ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה).
15. 1340. כתובות ה, ב (מקלקל הוא אצל הפתח), ופרש"י (קלקול הוא אצלה, שהבתולה חשובה מן הבעולה). ב"ח וט"ז ס"ב (על פי המסקנא פ"ק דכתובות דדם מפקיד פקיד, ומקלקל הוא אצל הפתח).
16. 1341. משנה קה, רע"ב (וכל המקלקלין פטורין).
17. 1342. תוס' כתובות ו, ב ד"ה אם (אף על גב דשאר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור, במורסא שרי משום צער, הכא נמי משום מצוה הוי לן למשרי). וכדלקמן שם ( אלא שיש לגזור שמא יתכוין לפתח, ומשום צערו לא גזרו ).
18. 1343. סל"ב ( מפני שהוא מתקן לה פתח, וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי, שהוא תולדת מכה בפטיש) .
19. 1344. כמו במפיס מורסא, שנתבאר ברש"י שבת קז, א ד"ה פטור (ומותר, דאין כאן תיקון). ר"ן שם לח, ב ד"ה ואם (מותר, דאין כאן תיקון). מ"מ פי"ב ה"ב (וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי). הובא במ"א סי' שיח ס"ק לו. וראה מראי מקומות וציונים. יגדיל תורה (נ. י.) חכ"ב ע' תרב.
20. 1345. סעיף לב ( מכל מקום כאן כיון שחיובו הוא משום תיקון המכה, אם כן כשאינו צריך לתיקון זה ואינו מתכוין לו, אף שנעשה מאליו אין זה חשוב תיקון כלל, והרי זה כאילו לא עשה ולא כלום). וכעין זה מצינו בכמה הלכות שנאסרו מטעם תיקון כלי ומכה בפטיש, והתירו במקום פסיק רישיה, או שאינו נראה כמתקן (אף שבשאר מלאכות לא התירו), כדלקמן סי' שכג ס"ח ( ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים, ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה, ואינו נראה כמתקן, מפני שאין הדבר ניכר שמתכוין להטבילו, שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך). סי' שכו ס"ז ( אדם מותר לטבול מטומאתו בשבת, אפילו הצריך טבילה מן התורה, כגון נדה וכיוצא בהם, מפני שאינו נראה כמתקן, אלא כיורד להקר). סי' שיד ס"א ( חבית של חרס ... שנשברה ודיבק שבריה בזפת, מותר לשברה בשבת בין ביד בין בכלי כדי ליקח מה שבתוכה ... ובלבד שלא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתח נאה, שאם כן הרי הוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטיש כמו שיתבאר. אבל כשאינו מתכוין לכך מותר ). סי' תקט סי"א (מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו מאכל של גבינה, כדי לאפות בו ביום מאכל של בשר ... לפי שאינו ניכר שמתקן כלי, אלא הוא מחממו כדי לאפות בו). וראה מ"ש בזה בהלכות פסח ח"ג עם ביאור דברי שלום ע' שלב.