יא
יא וכל זה בלימונים חדשים אבל הכבושים במלחקיז וחומץקיח או במי מלח וכן שאר פירות וירקות הכבושיםקיט וכן השלקותקכ אסור לדברי הכל לסחטן לצורך מימיהן אלא לצורך גופן לתקנם לאכילה ע"י כךקכא שאז אין בו מפרק כיון שאינו צריך כלל לדבר המתפרק דהיינו מימיהןקכב.
ואם סחטן לצורך מימיהן פטור מן התורהקכג שאע"פ שמימיהן היו משקין גמורים קודם שנבלעו בהןקכד כגון שנכבשו או נשלקו במים או יין וחומץקכה וכיוצא בהן משאר משקין כיון שעכשיו הן נסחטין מאוכלין תורת אוכל עליהןקכו והרי זה כמפריד אוכל מאוכל ומכל מקום מדברי סופרים אסור לסוחטן לצורך מימיהםקכז הואיל והיו משקין גמורים קודם לכןקכח משא"כ בפירות חיין שמימי סחיטתן לא היה עליהם שם משקה מעולםקכט לפיכך מותר לסחטן לדברי המתיריןקל:
הערות
- קיז. מ"א סוף סק"ח.
- קיח. ראה רש"י קמה, א ד"ה כבשים. הגהה בשו"ע ס"ז.
- קיט. שמואל קמד , ב. טור ושו"ע שם.
- קכ. שמואל שם. טור ושו"ע שם.
- קכא. טור ושו"ע שם.
- קכב. ראה רש"י שם ד"ה לגופו. מ"א סק"ט. וראה תהלה לדוד סוף סק"ח. בדי השלחן סי' קכו ס"ק כו. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות יב-ג.
- קכג. שמואל שם. רי"ף (סא, א). הובא ברא"ש פכ"ב סי' ג ובטור.
- קכד. ראה רש"ל בהגהותיו לטור, הובא בב"ח סוף הסי'. מ"א סוף סק"ט.
- קכה. ראה רש"י שם ד"ה כבשים.
- קכו. ר"י ב תוס' כתובות דף ו, א ד"ה האי. וכ"מ במ"א סקי"ב. וראה גם לעיל סי' קנח ס"ו ובקו"א סק"א. וראה חידושי צ"צ נט, ד. ס, ג. שבת כהלכה שם הערה מו.
- קכז. שמואל שם. רי"ף שם. רא"ש שם. רמב"ם פכ"א הי"ג. טור ושו"ע שם.
- קכח. מ"א סק"ט וסקי"ב. וראה חידושי צ"צ נח, ג; ס, ב. שבת כהלכה ביאורים שם אות יא.
- קכט. ראה מ"א שם.
- קל. דעה ראשונה לעיל ס"א.
כתובות ו׳ א - הטקסט מספריא
אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
(אִיתְּמַר:) בְּבֵי רַב אָמְרִי: רַב שָׁרֵי וּשְׁמוּאֵל אָסַר. בִּנְהַרְדְּעָא אָמְרִי: רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְסִימָנָיךְ: אֵלּוּ מְקִילִּין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְקִילִּין לְעַצְמָן.
וְרַב שָׁרֵי? וְהָאָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַאי מְסוֹכַרְיָא דְּנַזְיָיתָא — אָסוּר לְהַדּוֹקַהּ בְּיוֹמָא טָבָא!
בְּהָהוּא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה, דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״.
וְהָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְרַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין מַתְנֵי לַהּ בְּלָא גַּבְרֵי, רַב אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
לְעוֹלָם רַב כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר דָּם מִיפְקָד פְּקִיד — מְקַלְקֵל הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח. לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר דָּם חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר — מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה הוּא.
מֵתִיב רַב חִסְדָּא: תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ אַרְבָּעָה לֵילוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד שֶׁתִּחְיֶה הַמַּכָּה.
הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְנִשֵּׂאת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַרְבָּעָה לֵילוֹת.
Or, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who ruled that one who is destructive in causing a wound on Shabbat is liable if he did so intentionally?
With regard to the halakha of engaging in intercourse with one’s virgin bride on Shabbat, it was stated that in the school of Rav they say: Rav permitted doing so and Shmuel prohibited doing so. In Neharde’a, where Shmuel lived, they say: Rav prohibited doing so and Shmuel permitted doing so. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic is: These are lenient with regard to themselves, and those are lenient with regard to themselves. Each attributes the lenient ruling to the local halakhic authority, whose ruling is binding in that locale.
The Gemara asks: And did Rav permit engaging in intercourse in those circumstances? But didn’t Rav Shimi bar Ḥizkiyya say in the name of Rav: In the case of this cloth stopper of a barrel [nazyata], it is prohibited to insert it tightly in the spout of the barrel on a Festival, because in the process liquid will be squeezed from the cloth, and squeezing liquids is prohibited on Shabbat and Festivals. Apparently, Rav prohibits even unintentional actions.
The Gemara answers: In the case of the barrel, even Rabbi Shimon concedes, as it is Abaye and Rava who both say: Rabbi Shimon concedes in the case of: Cut off its head and will it not die, i.e., a case that involves inevitable consequences like the decapitation of an animal, that the action is forbidden. Here, the liquid will inevitably be squeezed from the cloth.
The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav said with regard to unintentional acts: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rav Ḥanan bar Ami said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav Ḥiyya bar Avin taught these rulings directly, without citing additional men who transmitted them. Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. How then did Rav permit intercourse with one’s virgin bride on Shabbat?
The Gemara answers: Actually, Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to that version that said that the blood is pooled, he is destructive vis-à-vis the opening. According to that version that said that blood is flowing through blood vessels attached to the body, he is destructive in causing the wound, and Rabbi Yehuda concedes that it is permitted.
Rav Ḥisda raised an objection from a mishna (Nidda 64b). With regard to a young girl whose time to see the flow of menstrual blood has not arrived, as she has not yet reached puberty, and she married, Beit Shammai say: One gives her four nights during which she may engage in intercourse, as any blood is attributed to the ruptured hymen. Beit Hillel say: There is no limit. Rather, any blood she sees is attributed to the ruptured hymen until the wound heals.
If, however, her time to see the flow of menstrual blood has arrived, as she has reached the age of puberty, even if she has not yet menstruated, and she married, Beit Shammai say: One gives her the first night, during which the blood is attributed to the wound. Thereafter, the blood is presumed to be menstrual blood, and she is forbidden to her husband. Beit Hillel say: One gives her from Wednesday, the day designated for marriage of a virgin, until the conclusion of Shabbat, four nights. During that period, any blood is attributed to the wound, and she is permitted to her husband.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים ה מאותו ספר כתובות ו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיט דין הבורר בשבת יג מאותו ספר כתובות ו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכח דין חולה בשבת לב מאותו ספר כתובות ו, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן שב והנה מאותו ספר כתובות ו, א
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן כב כתובות ו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפ דין תשמיש המטה כתובות ו, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת כתובות ו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיט דין הבורר בשבת כתובות ו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שכ דיני סחיטה בשבת כתובות דף ו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת כתובות ו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים כתובות ו, ב