תקעג
לע"ל יהי' נשואין24 וכמ"ש ביום ההוא תקראו לי אישי25, וכתי' כי בועליך עושייך26 כו' שלע"ל יהי' גילוי פנימי' התורה.
ולהבין ההפרש בין התורה שנק' ארוסין ובין נשואין, הנה אי' בזהר שיש שני בחי' מוחא וגלגלתא דחפיא על מוחא27, והנה הגלגלתא מכסה על הטעם והמוחין כי גלגלתא נק' רצון28, והנה המצות של עכשיו הוא רק רצה"ע אבל הטעם מהמצוה לא נתגלה, וכמו למשל אדם שאומר לחבירו שהוא רוצה שיעשה כך ואינו אומר לו הטעם למה הוא רוצה כך הרי ע"כ שיש לו טעם אלא שאינו רוצה לגלות הטעם אלא שהוא כמוס לבעל הרצון, וכן יובן במצות דהנה ע"י כל מצוה נמשך המשכה עליונה כמו ע"י ד' בתים דתפילין נמשך ד' מוחין29 עליונים, ע"י פ' קדש נמשך חכ"ע, והי' כי יביאך בינה, שמע והי' א"ש דעת הנחלק לחו"ג30, הרי אינו מובן כלל ע"פ שכל אנושי האיך ע"י קלף גשמי ודיו גשמי יומשך מוחין עליונים אלא שהוא כמוס הטעם עמדי כי טעמי המצות לא נתגלו31, אבל לע"ל יתגלה פנימי' התורה טעמי תו' הרצון והטעם והעונג הנעלם שיש בהמצוה32, ולכן נק' נשואין שהוא גילוי פנימי'. וזהו עצמו ההפרש בין ב' הברכות, דברכת חתן וכלה קאי על גילויים דעכשיו, ועכשיו עיקר השמחה הוא של החתן וכמ"ש צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו33 שהאם עוטר העטרה להחתן, ומפני שעכשיו ההעטרה הוא לו דוקא מפני זה הוא שמחתו דוקא, אך מ"מ כעת האם עוטר לו העטרה אבל לא שהוא עצמו34 העטרה, אבל לע"ל כתי' א"ח עט"ב שהכלה בעצמה היא תהי' העטרה, וכמ"ש נקבה תסובב גבר35, ולכן כתי' משמח חתן עם הכלה שעיקר השמחה הוא של הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה.
הערות
- 24. לע"ל יהי' נשואין : ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 16.
- 25. ביום ההוא תקראו לי אישי : ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 22.
- 26. כי בועליך עושייך : ישעי' נד, ה.
- 27. וגלגלתא דחפיא על מוחא : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב.
- 28. גלגלתא נק' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. ר"ה נד, ב. תו"ח בא ח"א צ, א.
- 29. ד' בתים דתפילין נמשך ד' מוחין : ראה זהר ואתחנן רסב, א. פע"ח שער התפילין שער ד, פ"א ואילך. סידור שער התפילין ז, א. אמרי בינה שער התפילין קיב, א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ. תו"ח נח עח, ד הערה 34.
- 30. דעת הנחלק לחו"ג : ראה סידור שם. ש"א פו, ב הערה 43.
- 31. טעמי המצות לא נתגלו : ראה סנהדרין כא, ב. אגה"ק סי"ט (ע' קכח) ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תו"א ח"ש יז, ב. וישב כז, ב. סה"מ תרכ"ט ס"ע רנב ואילך. וש"נ. תרל"ח ע' תמו. סה"מ מלוקט ב' ע' כ. לקו"ש תבוא כרך יד ע' 106 הערה 33.
- 32. לע"ל . . טעמי תו' . . שיש בהמצוה : ראה רש"י שה"ש א, ב [ולהעיר ממ"מ הגהות והע"ק לאגה"ק שם]. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקצ. תו"ח תצוה ח"ב שנד, ג. וש"נ.
- 33. צאינה וראינה . . לו אמו : שה"ש ג, יא.
- 34. שהוא עצמו : אוצ"ל: שהיא עצמה.
- 35. א"ח עט"ב . . נקבה תסובב גבר : משלי יב, ד. ירמי' לא, כא.
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.