תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תרמ"א הנחות

שוש תשיש

תקעאשוש תשיש

בס"ד

שוש תשיש¹ ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה², הנה איתא באבודרהם שברכה זו³ נתקנה כנגד שמחת ירושלים העתידה שנמשלה לחתן וכלה כו' משום שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי⁴, ומפרש שברכה זו נק' ראש השמחה כי הברכה שלאחריה שמח תשמח היא עיקר כנגד שמחת חתן וכלה, תקעבותגל עקרה⁵ ע"ש רני עקרה⁶, בקיבוץ בניה ע"ש מ"ש ברני עקרה וברחמים גדולים אקבצך⁷, והנה לשון תשיש הוא שמשמח אחרים⁸ כמ"ש ישיש עליך אלקיך⁹ וכמו שאומרים בברכה שניה¹⁰ משמח חתן עם הכלה¹¹ שעיקר השמחה שייך להכלה והכלה משמח את החתן ג"כ, וצריך להבין מהו ענין שייכות ברכה זו לשמחת ירושלים, ולהבין זה צ"ל השינוי שבברכת שמח תשמח מסיים משמח חתן וכלה ומשמע מזה שעיקר השמחה הוא של החתן ומחמתו תשמח גם הכלה וכ"מ בגמ' שעיקר השמחה הוא של חתן כמאמרם ז"ל כל הנהנה מסעודת חתן¹³ ואינו משמחו כו' ואם משמחו מה שכרו כו', ובברכת אשר ברא מסיימים משמח חתן עם הכלה¹² משמע שעיקר השמחה הוא של הכלה ומחמתה ישמח גם החתן, ולכאורה ה"ז שני הפכים, וגם צ"ל מ"ש רני עקרה לא ילדה מהו השמחה אם לא ילדה, ומ"ש עד עקרה ילדה שבעה¹⁴ שם הוא השמחה מהלידה אבל ממה שלא ילדה מהו השמחה.

והענין דהנה ברכת שמח תשמח הוא כנגד סדר הגילויים של עכשיו, וברכת אשר ברא¹⁵ הוא כנגד הגילוים דלע"ל, והנה שרש ההפרש בין הגילוים דעכשיו ודלע"ל כי הנה התורה דעכשיו נק' בשם אירוסין¹⁶ וכמ"ש וארשתיך לי¹⁷ כו' וכמ"ש במ"ת וקדשתם היום¹⁸ כו' שנק' בשם קדושין ולכן החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת¹⁹ שהחתן אינו נותן לה כ"א טבעת קדושין²⁰ שהוא רק מקיף²¹ ולכן אנו מברכים על המצות אשר קדשנו כו', ומה שאנו מבקשים קדשנו במצותיך²² היינו שיהי' עכשיו הגילוי מהמצות שלמעלה שיתגלו לע"ל וכמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך²³ והבקשה הוא שיאיר ויתגלה הארה מהם עכשיו, אבל תקעגלע"ל יהי' נשואין²⁴ וכמ"ש ביום ההוא תקראו לי אישי²⁵, וכתי' כי בועליך עושייך²⁶ כו' שלע"ל יהי' גילוי פנימי' התורה.

ולהבין ההפרש בין התורה שנק' ארוסין ובין נשואין, הנה אי' בזהר שיש שני בחי' מוחא וגלגלתא דחפיא על מוחא²⁷, והנה הגלגלתא מכסה על הטעם והמוחין כי גלגלתא נק' רצון²⁸, והנה המצות של עכשיו הוא רק רצה"ע אבל הטעם מהמצוה לא נתגלה, וכמו למשל אדם שאומר לחבירו שהוא רוצה שיעשה כך ואינו אומר לו הטעם למה הוא רוצה כך הרי ע"כ שיש לו טעם אלא שאינו רוצה לגלות הטעם אלא שהוא כמוס לבעל הרצון, וכן יובן במצות דהנה ע"י כל מצוה נמשך המשכה עליונה כמו ע"י ד' בתים דתפילין נמשך ד' מוחין²⁹ עליונים, ע"י פ' קדש נמשך חכ"ע, והי' כי יביאך בינה, שמע והי' א"ש דעת הנחלק לחו"ג³⁰, הרי אינו מובן כלל ע"פ שכל אנושי האיך ע"י קלף גשמי ודיו גשמי יומשך מוחין עליונים אלא שהוא כמוס הטעם עמדי כי טעמי המצות לא נתגלו³¹, אבל לע"ל יתגלה פנימי' התורה טעמי תו' הרצון והטעם והעונג הנעלם שיש בהמצוה³², ולכן נק' נשואין שהוא גילוי פנימי'. וזהו עצמו ההפרש בין ב' הברכות, דברכת חתן וכלה קאי על גילויים דעכשיו, ועכשיו עיקר השמחה הוא של החתן וכמ"ש צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו³³ שהאם עוטר העטרה להחתן, ומפני שעכשיו ההעטרה הוא לו דוקא מפני זה הוא שמחתו דוקא, אך מ"מ כעת האם עוטר לו העטרה אבל לא שהוא עצמו³⁴ העטרה, אבל לע"ל כתי' א"ח עט"ב שהכלה בעצמה היא תהי' העטרה, וכמ"ש נקבה תסובב גבר³⁵, ולכן כתי' משמח חתן עם הכלה שעיקר השמחה הוא של הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה.

תקעדובזה יובן מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש³⁶, כי הנה יש ב' בחי' קדוש וקדש³⁷, קדוש הוא הגילוי של עכשיו שהו"ע העטרה, כי קדוש פי' מובדל³⁸ שאינו מאיר בפנימי' וה"ז רק כמו עטרה שהוא רק בחי' מקיף, אבל יש בחי' קדש שהוא מובדל לגמרי גם מהיות בחי' מקיף, ולע"ל כאשר יתעלו נש"י לקדש עליון וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי³⁹ והרי ע"י קיום מעשה המצות דעכשיו שהם בבחי' קדוש הרי יהי' הם בעצמם בבחי' קדש ולכן יאמרו לפניהם קדוש. וזהו מ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני⁴⁰, ירושלים הוא כנס"י⁴¹ כלה, ולע"ל מפני שהם עצמם יהי' העטרה לכן יהי' משפיעים לים שהוא ח"ע⁴² וגם לים הקדמוני שהוא חכ' שבכתר⁴³. ולכן בברכה זו⁴⁴ כתי' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי עכשיו החתן אומר הרי את כו' והכלה שותקת כי הכלה אין לה עכשיו קול, דהנה כתי' הקל קול יעקב⁴⁵ קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול דתפלה שעכשיו צלותא בחשאי⁴⁶ כי תפלה שהוא בחי' כלה הוא העלאה מלמטה למעלה והתורה שהוא בחי' חתן יש לו קול כי לימוד התורה צ"ל בקול, אבל לע"ל יהי' קול כלה שאז יהי' צלותא בקול רם⁴⁷, ע"ד מ"ש עכשיו והאלקים יעננו בקול⁴⁸ בקול רם, כמ"כ יהי' תפלה לע"ל בקול רם, ומ"מ יהי' אז ג"כ קול לחתן מפני עוצם הגילוי דמדריגת כלה שהשמחה הוא מחמת הגילוי והחתן ישיג ויקבל ממדריגה זו לכן יהי' לו אז ג"כ קול, ולכן מצינו בג' אבות שהטעימן מעין עוה"ב⁴⁹ דכתי' בהם בכל מכל כל⁵⁰, היו הם טפלים להאמהות בנביאות, באברהם כתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה⁵¹, והגם שאברהם הי' משפיע לשרה כ"ז הוא עכשיו בגילוי שע"פ סדר השתל' אבל לע"ל כאשר יהי' גילוי שלמעלה מסדר השתל' שרה היא תקעהמקור המשפיע, וכן ברבקה הגם שרבקה⁵² הוא שם ב"ן⁵³ ויצחק הוא שם מ"ה⁵⁴ ומ"ה מברר ב"ן⁵⁵ מ"מ טפל הוא לרבקה מפני שב"ן לאחר הבירור הוא למעלה מעלה משם מ"ה⁵⁶, ולכן כתי' ברבקה והנערה טובת מראה מאד⁵⁷ ומאד הוא בל"ג⁵⁸ שלכן כתי' בה ותרד העיינה ותמלא כדה⁵⁹ שכללות התו' דעכשיו שהוא כד מן הים הוא ירידה לגבי מדריגתה כי ב"ן לאחר הבירור יהי' בבחי' מאד בל"ג, אשר אדם הוא אותיות מאד⁶⁰ ולא מאד בעצם.

והנה כל הגילוים דלע"ל יהי' ע"י קיום התומ"צ דעכשיו שהם בבחי' ארוסין. והענין דהנה ארז"ל מאני של בו"ד אתה למד אני של הקב"ה⁶¹, דמה פרעה שאמר ליוסף אני פרעה⁶² זכה יוסף לכל הגדולה הזה שהי' שולט ומושל על כל ארץ מצרים⁶³, דהיינו בכל המצרים וגבולים⁶⁴ הי' יוסף שולט ומושל עליהם ע"י שאמר פרעה אני וע"י הסרת הטבעת⁶⁵, דהנה מצינו בכמה גאולת⁶⁶ הסרת הטבעת כמו באחשורש שנתן הטבעת למרדכי⁶⁷, אך תחלה הי' אצל המן⁶⁸ מפני שכדי שיתגלה פנימי' נקודת הלב הוא ע"י שבירת ההיפוך המונע ומסתיר, וישראל אז באו לפנימי' נקודת הלב שהרי הי' להם לכולם מס"נ על נקודת היהדות וכמ"ש וקבל היהודים ל' יחיד⁶⁹ שכולם היו במס"נ כא' ע"ד מ"ש במ"ת ויחן ישראל וארז"ל שנעשו כולם כאיש א'⁷⁰, וכמ"כ ביוסף הי' הסרת הטבעת שענין הטבעת הוא חותם⁷¹ שהוא חותם המלך והו"ע מ"ש בזהר גושפנקא דחתים בי' מלכא דחתום בי' שמיא וארעא⁷² והוא תקעוהשם אהו"ה היוצא מר"ת דאת השמים ואת הארץ⁷³, ויוסף זכה לטבעת הזה כי יוסף הוא תוס' אורות⁷⁴, ועי"ז נעשה שולט ומושל על כל מצרים שע"י זה הגילוי יסיר כל ההעלמות וההסתרים וע"י אמירת אני, מכ"ש כאשר יתגלה גילוי אני של הקב"ה א"ס עצמותו ומהותו שיזכו נש"י שהוא⁷⁵ בבחי' כלה לגדולה זאת להיות בבחי' עטרה להחתן והאור הזה הוא גנוז עכשיו במצות של עכשיו. וזהו מה שמסיים בכל המצות אני הוי', שלכאורה אינו מובן⁷⁵ דהתינח אם אדם אומר על עצמו אני הרי הוא ידוע מי הוא ואומר אני הידוע הוא האומר אבל א"ס אינו מושג ומי הוא האני שאומר, אך הפי' הוא אני א"ס עצמותו ומהותו שיתגלה לע"ל ישנו כעת במעשה המצות ולכן לא יהי' עוד מ"ת⁷⁶ כ"א שיתגלה האור הגנוז עכשיו בהתומ"צ ולכן ע"י הקדושין דתומ"צ דכעת יזכו לגילוי העצום דלע"ל.

ובזה יובן מ"ש רני עקרה לא ילדה, דהרינה הוא ממה שהלא הוא בבחי' לידה, והענין דהנה כתי' בכל צרתם לו צר⁷⁷ ויש בזה קרי וכתיב באל"ף ובוא"ו, והנה הפי' באל"ף הוא שאינו נוגע לו כלל ובוא"ו הוא שנוגע לו כביכול צרתם של ישראל, ונושא הפסוק מורה כך דהכתיב אח"כ ומלאך פניו הושיעם, וכן בפ' ולו אנחנו עמו⁷⁸, וכן ולו נתכנו עלילות⁷⁹ יש ג"כ קרי וכתיב, והנה שניהם אמת כי אל"ף מורה על פלא⁸⁰ עליון ושם אינו נוגע מעשה התחתונים כחשכה כאורה⁸¹ בשני כפי"ן לא די שהחשך שוה לאור אלא שגם האור שוה לחשך וכמ"ש אם צדקת מה תתן⁸² כו' ואם חטאת⁸³ כו', אבל במדריגת וא"ו ז"א⁸⁴ שם נוגע מדות⁸⁵ התחתונים, אך הנה כתיב ונתתם לי אות אמת⁸⁶ ואי' בזהר שהוא אות וא"ו⁸⁷ שהוא ענין בריח התיכון תקעזהמבריח מן הקצה אל הקצה⁸⁸ הרי קצה התחתון נוגע לקצה העליון, ולכן אי' בזהר אע"ג דכתיב לא צר באל"ף עקתא דישראל מטיא להתם⁸⁹, ולא שנוגע שם כלל, דהרי כתיב שחת לא לו⁹⁰, אלא מפני שקצה התחתון נוגע לקצה העליון. והנה כתי' ושרי אשת אברם לא ילדה לו⁹¹ ושם הוא הפי' שלא ילדה כלל ואח"כ כתי' ושרי עקרה אין לה ולד⁹² ואי' במד"ר כ"מ שנאמר אין לה הווה לה⁹³, ציון דורש אין לה⁹⁴ והווה לה, ולחנה אין לה ילדים⁹⁵ והווה לה, ושרי עקרה אין לה ולד הווה לה, דהנה פי' אין הוא האין שהוא הלא באל"ף הממלא כל החסרונות⁹⁶ וכמ"ש כי אין מחסור ליראיו⁹⁷, כי הנה כתיב בערום ובחוסר כל⁹⁸, שחסר הכל שמעין עוה"ב כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה כו', שגילוי זה בא מחמת התבוננות דמרוב כל⁹⁹, אבל האין ממלא החוסר דכל, דכאשר מאיר ומתגלה גילוי האל"ף הרי ממילא נתמלא כל החסרונות, וזהו הרינה ממה שהלא שהוא האין הוא בבחי' לידה שהוא גילוי, אך עיקר גילוי זה יהי' לע"ל כי גלות נמשל לעיבור וגאולה ללידה¹⁰⁰.

וזהו מ"ש שוש תשיש שמשמח אחרים שלע"ל יהי' גילוי פנימי' טעמי תורה ממילא יהי' גילוי רצון ג"כ באופן אחר ומחמת זה יגיע השמחה גם להקב"ה, וכמאמר רז"ל ע"פ ישמח ה' במעשיו¹⁰¹ שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לע"ל, ופי' קוב"ה הרי ידוע דהוא מרמז על כללות השתלשלות דע"ס, וכאשר יהי' גילוי האין דכ"ע בע"ס אז יהי' בהם גילוי השמחה, וזהו ותגל העקרה והוא מהגילוי דלא ילדה, והגילוי הזה שיהי' הוא מחמת קיבוץ בניה לתוכה והוא ע"ש מ"ש ברחמים גדולים כו', כי יש ב' בחי' רחמים, אב הרחמן ואב הרחמים¹⁰², אב הרחמן הוא הרחמים שבסדר השתלשלות שכנגד החסד והרחמים יש מדה"ד אבל אב הרחמים הוא רחמים פשוטים שבכתר, ומחמת גילוי זה הרחמים יתגלה גילוי האין ואז יהי' השמחה שלימה בכנס"י ובקוב"ה. וזהו שייכות תקעחברכת שוש כו' העקרה לזכרון ירושלים, כי ירושלים הוא הדבור עליון שהיא כנס"י שעכשיו היא בבחי' עקרה, אבל לע"ל יתעלה בחי' כלה ואז יהי' לידה לעקרה הנ"ל ויצאו ממנה מים חיים לים הקדמוני וזהו זכרון ירושלים, אך כעת צ"ל כסדר המדריגות, תחלה צ"ל משמח חתן וכלה שעכשיו צ"ל העטרה ע"י קיום התורה ומצות ועי"ז יהי' לע"ל כנס"י העטרה בעצמה ואז יהי' עיקר שמחת הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה, וזהו משמח חתן עם הכלה, ואז ישיש עליך אלהיך כמשוש חתן על כלה¹⁰³.

הערות

עמוד תקעא

1. שוש תשיש : הנחה זו נעתקה מבוך 1075 ע' 184. הנחה אחרת נדפסה לפנ"ז.
2. שוש תשיש . . לתוכה בשמחה : נוסח ברכת נשואין.
3. איתא באבודרהם שברכה זו : ראה גם בהנחה שלפנ"ז. וש"נ.
4. אם לא אעלה . . ראש שמחתי : תהלים קלז, ו.

עמוד תקעב

5. עקרה : כ"ה גם באבודרהם.
6. רני עקרה : ישעי' נד, א.
7. וברחמים גדולים אקבצך : ישעי' שם, ז.
8. לשון תשיש הוא שמשמח אחרים : ראה גם לקו"ת תזריע כ, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרח ובהערה 6.
9. ישיש עליך אלקיך : ישעי' סב, ה.
10. בברכה שניה : הכוונה לברכה שלאחר זו, ברכת אשר ברא.
11. משמח חתן עם הכלה : ראה גם בסמוך בפנים.
13. כל הנהנה מסעודת חתן : ברכות ו, ב.
12. משמח חתן וכלה . . חתן עם הכלה : ראה גם תו"א ויגש מד, ד. דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' סט. שם ע' קסז. נדפס גם בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקמ.
14. עד עקרה ילדה שבעה : שמו"א ב, ה.
15. ברכת שמח תשמח . . אשר ברא : ראה תו"א ויגש מד. ד. מה, א. לקו"ת צו ט, סע"א. שה"ש מח, ב. דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' סט. וש"נ.
16. התורה דעכשיו נק' בשם אירוסין : ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 16.
17. וארשתיך לי : הושע ב, כא-כב.
18. וקדשתם היום : יתרו יט, י.
19. הרי את מקודשת והכלה שותקת : נוסח הקדושין. ראה קדושין ה, ב. תו"ח בא ח"א קי, א ובהנסמן שם.
20. טבעת קדושין : ראה רמ"א בשו"ע אבהע"ז רסכ"ז. סל"א, ס"ב.
21. טבעת קדושין שהוא רק מקיף : ראה סידור ברכת נשואין קלח, ד. תו"א ויגש מד, ד. הנסמן בסה"מ תרל"ח ע' קנח הערה 1035.
22. קדשנו במצותיך : תפלת העמידה לשבת ויו"ט. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה אז ישיר משה פ"ד. וש"נ.
23. ושם נעשה לפניך כמצות רצונך : מוסף ליו"ט [בדילוג]. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"א. וש"נ.

עמוד תקעג

24. לע"ל יהי' נשואין : ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 16.
25. ביום ההוא תקראו לי אישי : ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 22.
26. כי בועליך עושייך : ישעי' נד, ה.
27. וגלגלתא דחפיא על מוחא : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב.
28. גלגלתא נק' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. ר"ה נד, ב. תו"ח בא ח"א צ, א.
29. ד' בתים דתפילין נמשך ד' מוחין : ראה זהר ואתחנן רסב, א. פע"ח שער התפילין שער ד, פ"א ואילך. סידור שער התפילין ז, א. אמרי בינה שער התפילין קיב, א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ. תו"ח נח עח, ד הערה 34.
30. דעת הנחלק לחו"ג : ראה סידור שם. ש"א פו, ב הערה 43.
31. טעמי המצות לא נתגלו : ראה סנהדרין כא, ב. אגה"ק סי"ט (ע' קכח) ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תו"א ח"ש יז, ב. וישב כז, ב. סה"מ תרכ"ט ס"ע רנב ואילך. וש"נ. תרל"ח ע' תמו. סה"מ מלוקט ב' ע' כ. לקו"ש תבוא כרך יד ע' 106 הערה 33.
32. לע"ל . . טעמי תו' . . שיש בהמצוה : ראה רש"י שה"ש א, ב [ולהעיר ממ"מ הגהות והע"ק לאגה"ק שם]. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקצ. תו"ח תצוה ח"ב שנד, ג. וש"נ.
33. צאינה וראינה . . לו אמו : שה"ש ג, יא.
34. שהוא עצמו : אוצ"ל: שהיא עצמה.
35. א"ח עט"ב . . נקבה תסובב גבר : משלי יב, ד. ירמי' לא, כא.

עמוד תקעד

36. עתידים צדיקים . . קדוש : ראה ב"ב עה, ב.
37. קדוש וקדש : ראה זהר אמור צג, א. לקו"ת בהעלותך ל, סע"ג ואילך. נצבים נ, ב ואילך. יו"כ סט, ב ואילך. שה"ש כא, ב ואילך. לו, ד. אוה"ת תזריע כרך ד ע' א'נג.
38. קדוש פי' מובדל : ראה תניא פמ"ו (סו, א). (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיעא בתחילתו. וש"נ.
39. ואנשי קדש תהיון לי : משפטים כב, ל.
40. והי' ביום ההוא . . הים הקדמוני : זכרי' יד, ח.
41. ירושלים הוא כנס"י : ראה אוה"ת ואתחנן ע' רמח וע' רעו.
42. לים שהוא ח"ע : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זכור את יום השבת הערה 167.
43. לים הקדמוני שהוא חכ' שבכתר : ראה אוה"ת ואתחנן שם. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה *91.
44. בברכה זו : אשר ברא.
45. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה סידור שער התפלה יט, סע"א ואילך. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם ובהערה 115.
46. צלותא בחשאי : זהר ח"ש קלב, א. ויגש רי, א. תרומה קלח, ב. ועוד. ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 69.
47. לע"ל . . צלותא בקול רם : ראה תו"א ויגש מה, ב. לעיל שם ובהערה 78.
48. והאלקים יעננו בקול : יתרו יט, יט. ראה רש"י ורשב"ם שם.
49. בג' אבות שהטעימן מעין עוה"ב : ב"ב טז, סע"ב ואילך. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו פ"ב פיסקא ושרש הענין. וש"נ.
50. בכל מכל כל : ח"ש כד, א. תולדות כז, לג. וישלח לג, יא.
51. כל אשר תאמר. . בקולה : וירא כא, יב. מדרש אגדה ורש"י שם.

עמוד תקעה

52. שרבקה הוא שם ב"ן ויצחק . . שם מ"ה : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' סז. תו"ח לך פו, ד ובהערה 13 [ושם: בשם הלקו"ת]. לעיל מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו שם. שני המאורות לרי"א מהאמעל ע' 140.
53. שם ב"ן : מובא כמ"פ בע"ח ופע"ח וכו'. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין ובהערה 54.
54. שם מ"ה : ראה זהר בהקדמה ד, א ובדרך אמת שם. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' עא.
55. ומ"ה מברר ב"ן : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
56. שב"ן לאחר הבירור . . משם מ"ה : ראה לקו"ת בחוקותי מז, ג. תו"ח וארא ח"א ע, ג. וש"נ.
57. והנערה טובת מראה מאד : ח"ש כד, טז.
58. ומאד הוא בל"ג : ראה אגה"ק סי"ז. סה"מ תר"ם ח"א ע' תכט. וש"נ.
59. ותרד העיינה ותמלא כדה : ח"ש כד, טז. ראה גם בהנחה שלפנ"ז על יד הערה 38 ואילך.
60. אדם הוא אותיות מאד : ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב. ב"ר פ"ח, ה. פ"ט, יב.
61. מאני של בו"ד . . הקב"ה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זכור את יום השבת רפ"ה. וש"נ.
62. אני פרעה : מקץ מא, מד.
63. ומושל על כל ארץ מצרים : ע"פ ויגש מה, כו.
64. מצרים . . המצרים וגבולים : ראה תו"א בשלח סד, ב. סע"ג. יתרו סז, סע"ב. עא, ג.
65. הסרת הטבעת : מקץ מא, מב.
66. גאולת : כ"ה בהכת"י.
67. נתן הטבעת למרדכי : אסתר ח, ב.
68. תחלה הי' אצל המן : אסתר שם. ג, י.
69. וקבל היהודים ל' יחיד : תו"א מג"א צז, סע"ד ואילך.
70. ויחן ישראל . . כאיש א' : ראה יתרו יט, ב (בדילוג] וברש"י שם. לקו"ש יתרו כרך כא ע' 104.
71. הטבעת הוא חותם : ראה רמב"ן מקץ מא, מב.
72. בזהר גושפנקא . . שמיא וארעא : ראה עמה"מ ש"ו שער עולם התוהו ספ"ד טו, ג בשם הזהר.

עמוד תקעו

73. אהו"ה . . דאת השמים ואת הארץ : בראשית א, א. ירמי' כג, כד. ראה השמטות לזח"א רנא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקעד. וש"נ. ש"א פה, ב ובהערה 14.
74. יוסף הוא תוס' אורות : ראה תו"ח ויגש רלד, ב ובהערה 18. אוה"ת מקץ כרך ה ע' תתקעט.
75. שהוא : כ"ה בהכת"י.
75. אני הוי' שלכאורה אינו מובן : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם ובהערה 19.
76. לא יהי' עוד מ"ת : ראה (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 71.
77. בכל צרתם לו צר : ישעי' סג, ט. ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תש ובהנסמן במ"מ לשם. שה"א ב, ב ובהערה 17. תו"ח וארא ח"א נא, ד.
78. ולו אנחנו עמו : תהלים ק, ג. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיג. ח"ד ע' א'קע. תו"ח לך פח, ג ואילך. יתרו ח"ב רסב, א.
79. ולו נתכנו עלילות : שמו"א ב, ד. ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' תרא. וש"נ. תו"ח לך פח, ד. תולדות קנה, ד. יתרו שם.
80. אל"ף מורה על פלא : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והי' אור הלבנה ספ"א. וש"נ.
81. כחשכה כאורה : תהלים קלט, יב. ראה לקו"ת צו יב, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' שו. וש"נ.
82. אם צדקת מה תתן : איוב לה, ז.
83. ואם חטאת : איוב שם, ו [ושם: אם].
84. וא"ו ז"א : ראה ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, פ"א.
85. מדות : כ"ה בהכת"י.
86. ונתתם לי אות אמת : יהושע ב, יב.
87. שהוא אות וא"ו : ראה זהר ויקרא ב, א. ויחי רמא, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' שסח ואילך. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ח ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ויקרא כרך א ע' שיג ואילך.

עמוד תקעז

88. בריח התיכון . . אל הקצה : ע"פ תרומה כו, כח. ויקהל לו,לג.
89. עקתא דישראל מטיא להתם : ראה זהר וירא קכ, ב.
90. שחת לא לו : האזינו לב, ה [ושם: לו לא — ראה גם סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקכא. ריש ע' תקצד].
91. ושרי אשת אברם לא ילדה לו : לך טז, א.
92. ושרי עקרה אין לה ולד : נח יא, ל [ושם: ותהי שרי].
93. כ"מ שנאמר אין לה הוה לה : ראה ב"ר ספל"ח. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי ובהערה 216.
94. ציון דורש אין לה : ירמי' ל, יז [ושם: ציון היא. ראה גם לעיל שם ובהערה 223].
95. ולחנה אין לה ילדים : שמו"א א, ב [ושם: ולחנה אין ילדים. ראה גם לעיל שם ובהערה 222].
96. האין . . הממלא כל החסרונות : ראה גם לעיל שם ובהערה 235.
97. כי אין מחסור ליריאיו : תהלים לד, י.
98. בערום ובחוסר כל : תבא כח, מח [ושם: ובעירום. ראה גם לעיל שם על יד הערה 236].
99. מרוב כל : תבא שם, מז.
100. גלות נמשל לעיבור . . ללידה : ראה תו"א ר"פ וארא. תו"ח שמו ח"א יז, ג. וש"נ.
101. ישמח ה' במעשיו : תהלים קד, לא. ראה ויק"ר פ"כ, ב. לקו"ת שמע"צ פט, א ואילך. ראה גם אוה"ת שבועות ע' קלד ואילך — נדפס גם באוה"ת תהלים כרך ב ע' תתקצג.
102. אב הרחמן ואב הרחמים : ראה לקו"ת ר"ה סב, ד. נשא כג, א. שה"ש י, סע"ג ואילך. סה"מ תר"ם ח"א ע' רפה. וש"נ.

עמוד תקעח

103. כמשוש חתן על כלה : ישעי' סב, ה [ושם: ומשוש — ראה גם בהנחה שלפנ"ז ובהערה 8].