שוש תשיש
תקסהשוש תשיש
נאמר על חתונת ר"ד בן רש"ר ש"ק פ' נשא
הנחה ש' אמר"ת
שוש תשיש1 ותגל העקרה בקבוץ בני' לתוכה בשמחה2, הנה אבודרהם פי'3 ברכה זו נתקנה כנגד שמחת ירושלים, והטעם שהקדימה ברכה זו קודם ברכת זווג חתונה משום שכ' תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש5 שמחתי4, פי' ראש שמחתי היינו שמחת נשואין ומקודם לזה נא' אזכרת6 תקסוירושלים וע"כ נא' שוש תשיש קודם שמח תשמח כו'. ופי' תשיש היינו שמשמח לאחרים7 כמ"ש כמשוש חתן על כלה8 ישיש עליך אלקיך, וכן כתי' משמח חתן עם הכלה9 שהכלה משמח להחתן כו', בקבוץ בני' לתוכה כו' היינו כמו דכתי' ברחמים גדולים אקבצך10. אך הנה צ"ל מפני מה בשמח תשמח נא' משמח חתן וכלה ובברכת אשר ברא נא' משמח חתן עם הכלה11, הלא מ"ש חתן וכלה משמע שעיקר השמחה שייך להחתן רק שהכלה מקבל12 מהחתן וכמו שארז"ל כל הנהנה מסעודת חתן13 ואינו משמחו, משמחו מה שכרו, משמע שעיקר הסעודה שייך להחתן רק שהכלה מקבלת מהחתן, משמח חתן עם הכלה משמע שעיקר הוא הכלה והחתן הוא מקבל מהכלה.
להבין זאת צ"ל תחלה הנה כתי' רני עקרה לא ילדה14, לכאורה אינו מובן כיון שלא ילדה איך שייך רינה, מ"ש עד עקרה ילדה שבעה15 היינו מפני שילדה אבל כאן כיון שלא ילדה איך שייך רני כו'. להבין זאת צ"ל תחלה ההפרש בין אירוסין לנשואין שעכשיו הוא רק אירוסין ולע"ל יהי' בחי' נשואין, כי עכשיו כללית מ"ת הוא רק אירוסין16 כמ"ש ארשתיך לי17, וקדשתם היום ומחר18, וע"כ בברכה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו19 וכתי' קדשינו במצותיך20 שע"י מצות שלמטה מגיע למצותיך שממשיכים עי"ז מצות שלמעלה שכ"ז הו"ע אירוסין, אבל לע"ל יהי' בחי' נשואין21 ביום ההוא תקראו לי אישי22, כי בועליך עושיך23, שלע"ל יתגלה פנימי' התורה כו'.
תקסזלהבין זאת הנה בזוהר איתא שיש ב' בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא24 ומוחא, גלגלתא היינו בחי' רצון25 שענין רצון הוא שחופה על המוחין כמו עד"מ כאשר יש לו רצון שהאדם אומר שכך הוא רוצה ואינו אומר הטעם מפני מה הוא רוצה כך26 שהרצון הוא חופה על הטעם כי באמת יש לו טעם מפני מה הוא רוצה כן רק שהטעם אינו בגלוי והרצון הוא בגילוי, כך יובן הנה המצות דעכשיו היינו בחי' רצון כמו ע"י תפילין ממשיכים בחי' ד' מוחין27 קדש הוא בחי' חכמה והי' כי יביאך הוא בחי' בינה שמוהא"ש28 הוא בחי' דעת שנחלק לחו"ג29 וע"י שמניחים תפילין עי"ז ממשיכים ד' מוחין, שזהו ע"פ השכל אינו מושג איך ע"י שנכתב על קלף גשמי עי"ז יומשך ד' מוחין, אלא שכך רצון העליון ב"ה כאשר מניחים תפילין שנכתב על קלף גשמי עי"ז ממשיכים ד' מוחין עליונים שמצות דעכשיו הוא בחי' רצון. אבל לע"ל יתגלה בחי' טעם שברצון שיתגלה הטעם והעונג מהמצוה, ע"כ אנו רואים שהאבות הי' טפילים לאמהות שג' הטעימן מעין עוה"ב30 שנא' בכל מכל כל31 ע"כ הי' טפילים לאמהות, באברהם כתי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה32, הגם שאברהם הי' בחי' משפיע אך זהו בסדר השתל' אבל למעלה מסדר השתלשלות הי' שרה גבוה יותר מאברהם, ע"כ הי' אברהם טפל בנבואה לשרה33, וכן יצחק ורבקה הגם שיצחק34 הוא שם מ"ה35 ורבקה הוא שם ב"ן36, עכ"ז הי' יצחק טפל בנבואה לרבקה מפני ששם ב"ן לאחר הבירור הוא גבוה יותר37 ע"כ נא' ותרד העינה ותמלא כדה38 שכ"ד ספרי4039 דאורייתא שנמשך מעינה ממעין החכמה זהו ותרד תקסחבחי' ירידה לגבי רבקה, וע"כ נא' והנערה טובת מראה מאד41, פי' מאד הוא בחי' בלי גבול42, כי מאד אותיות אדם43 בהיפך אתווין, אבל לא אדם ממש כי זהו בחי' בלי גבול כו', ע"כ האמהות מעין דלע"ל, ע"כ הי' האבות טפל44 בנבואה לאמהות.
עפ"ז 45 יובן מ"ש משמח חתן וכלה כי עכשיו עיקר החתן כמ"ש צאינה וראינה בנות ציון בעטרה שעטרה לו אמו46, שאמו עטרה לו היינו לחתן את העטרה אבל לא שהיא עצם העטרה, ובברכת אשר ברא נא' משמח חתן עם הכלה שהחתן מקבל מהכלה היינו שקאי על לע"ל ולע"ל יהי' נקיבה תסובב גבר47, אשת חיל עטרת בעלה48, שמל' יהי' בעצמה את49 העטרה, וע"כ אנו מסיימים מהרה ישמע50 כו' קול חתן וקול כלה שעכשיו נא' הקל קול יעקב51 קול בתראה מלא וא"ו היינו קול דתורה שהו"ע המשכה וקול קדמאה חסר וא"ו היינו קול דתפלה שתפלה הו"ע העלאה מלמטלמ"ע צלותא בחשאי52 קול דלא אשתמע, אבל לע"ל יהי' קול כלה שתפלה יהי' בקול רם53, אשת חיל עטרת בעלה. אך מ"מ נא' קול חתן ג"כ מפני שיתגלה קול כלה מפני עצם הגילוי כי שמחה הוא מצד הגילוי54 ע"כ כאשר החתן ישיג זאת יהי' ג"כ קול חתן, מ"מ עיקר הוא קול כלה וזהו משמח חתן עם הכלה שהחתן מקבל מהכלה.
וזהו שאמרז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש55 כדרך שיאמרו לפני הקב"ה, כי הנה ע"י מעשה המצות מגיעים לבחי' אנשי קדש תהיון לי56, שיש קדש וקדוש, פי' קדוש היינו קדש וא"ו57, וא"ו הוא המשכה וכמו בעטרה שעטרה לו אמו שעטרה הוא בחי' מקיף, כך קדוש הוא מובדל מעולם58 שהוא בחי' מקיף, ויש תקסטבחי' קדש שהוא קדש מילי' בגרמי'59, וע"י מעהמ"צ מגיעים לבחי' אנשי קדש תהיון לי, וע"כ עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שיאמרו לפני הקדב"ה מפני שיגיעו ע"י מעהמ"צ לבחי' אנשי קדש כו', וע"כ והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים אל ים הקדמוני60, פי' ים הוא בחי' חכ'61 וים הקדמוני הוא בחי' חכ' שבכתר62 וירושלים הוא בחי' כלה ולע"ל ישפיע ירושלים אל הים הקדמוני. וזהו שארז"ל מאני של בו"ד אתה לומד אני של הקב"ה63, פרעה אמר אני פרעה64 עי"ז זכה יוסף להיות שולט ומושל על מצרים, כי מצרים הוא מצרים וגבולים65 שמעלי' ומסתיר, ויוסף הוא שולט על מצרים שלקח כל העלמות66, וע"י שפרעה אמר אני פרעה ונתן את הטבעת ליוסף67 עי"ז זכה להיות שולט ומושל על מצרים. וכן מצינו באחשורש שנתן הטבעת למרדכי68.
אך מתחלה צ"ל בלעו"ז69, כדי שיבואו נש"י לנקודת פנימי' הלב הי' צ"ל תחלה בלעו"ז, ע"כ נתן אחשורש את הטבעת להמן70 כדי שעי"ז יבואו למס"נ לעורר נקודת יהודית, וכמו שבמ"ת כתי' ויחן ישראל נגד ההר שנעשו כולם כאיש אחד71 כך וקבל היהודים לשון יחיד72 שגמר הקבלה הי' באחשורש שבאו אז למס"נ ועי"ז אח"כ נתן אחשורש את הטבעת למרדכי, כך ע"י שאמר אני פרעה עי"ז זכה יוסף להיות שולט ומושל על מצרים, ומזה אתה לומד אני של הקדב"ה, כאשר יתגלה אני של הקדב"ה אז יהי' בחי' כלה אשת חיל עטרת. וזהו שבברכה אנו מברכים73 אני ה', לכאורה מהו"ע אני ה', האדם כאשר אומר אני יודעים מי הוא, אבל הקדב"ה כאשר יאמר אני אין אנו יודעים74 מי הוא שא"א להשיג אותו ומהו"ע אני, אלא כמו שלע"ל יתגלה בחי' אני כך גם עכשיו יש ג"כ בחי' אני במצות. וזהו מאני של בו"ד ע"י שפרעה תקעאמר אני פרעה ונתן הטבעת ליוסף ועל הטבעת הי' חותם75 שזהו"ע גושפנקא דחתים בי' מלכא שחתים בי' שמיא וארעא76 עי"ז זכה יוסף להיות שולט ומושל על מצרים, כך כאשר יתגלה לע"ל בחי' אני עי"ז יהי' בחי' כלה אשת חיל עטרת בעלה כו'.
וזהו מ"ש רני עקרה לא ילדה פי' לא ילדה הנה כתי' בכל צרתם לא צר77 שיש קרי וכתיב, והקרי הוא בוא"ו והכתיב הוא לא באלף, והם רחוקים זמ"ז, שלא באלף פי' אין, ולו בוא"ו פי' הן, ובאמת מנושא הכתוב משמע שלא78 צר היינו שנוגע לו, מפני שאח"כ דכתי'79 ומלאך פניו80 הושיעם באהבתו משמע שנוגע לו ח"ו כו'. אך הענין הוא הנה כי הוא עשנו ולא אנחנו עמו81 שיש ג"כ קרי וכתיב, וכן אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות82 שיש ג"כ קרי וכתיב, הנה מצד לא באלף שם אינו נוגע כי שם אם צדקת מה תתן לו83 כו', כחשיכה כאורה84, שלא די שחושך שוה לאור אלא שגם האור שוה לחושך ע"כ שם אינו נוגע, אבל לו בוא"ו שם נוגע כו'. אבל באמת הנה הוא"ו הוא איתא בזוהר ונתתם לו אות אמת85 דא אות וא"ו86 שהוא בריח התיכון שמבריח87 מן הקצה אל הקצה, א"כ כיון שמבריח מן קצה העליון עד קצה התחתון א"כ קצה התחתון מגיע לקצה העליון, א"כ גם באלף מגיע לשם, כי באמת גם לאלף נוגע כמבואר בזוהר להתם מטי' עקתא דישראל88, א"כ גם לא באלף גם שם נוגע האתעדל"ת, וזהו לא ילדה שגם מלא באלף יהי' בבחי' לידה וגילוי. כי הנה כתי' ושרי אשת אברם לא ילדה לו89, הנה שם לא ילדה, אך הנה כתי' ותהי שרי עקרה90 אין לה ולד וארז"ל כל מקום שנא' אין לה והוה לה91, ולשרי אין לה ולד92 והוה לה, תקעאולציון דורש אין לה93 והוה לה, ולחנה אין לה ולד94 והוה לה, כמ"ש כי אין מחסור ליריאיו95 פי' אין אותיות אין ומאין ממלא החסרון ע"כ מאין עי"ז והוה לה, כך רני עקרה לא ילדה שע"י לא שהעדר הגילוי מלא נעשה לידה וגילוי כו'.
וזהו שוש תשיש ותגל העקרה פי' תשיש היינו כמ"ש ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו97 וארז"ל שמח לא נא'96 אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח כו', הקב"ה היינו סדר השתלשלות קדוש וברוך98 ועתיד לשמוח שיומשך מלמעלה מסדר השתל' בסדר השתל', כי לע"ל כאשר יתגלה הטעם ממילא יהי' הרצון ג"כ באופן אחר. ותגל העקרה בקבוץ בני' היינו כמ"ש ברחמי' גדולים אקבצך היינו רחמים כי יש רחמן ורחמים99, פי' רחמן היינו רחמים שבסדר השתלשל' חסד דין רחמים הגם שיש רחמים אבל יש מנגד לזה חסד ודין100, אבל רחמים היינו שלמעלה מסדר השתלשלות עי"ז בקבוץ בני' כו'. א"כ עפי"ז יובן שאבודרהם פי' ששוש תשיש קאי על שמחת ירושלים כי זה קאי על לע"ל, אך כדי לבוא לזה צ"ל תחלה משמח חתן וכלה, שחתן הוא משפיע בעטרה שעטרה לו אמו שאמו עטרה לו עטרה, ואח"כ אפשר לבוא למשמח חתן עם הכלה שעיקר הכלה כמו שיהי' לע"ל אשת חיל עטרת בעלה, כמשוש חתן על כלה ישיש כו', וזהו שוש תשיש כו'.
הערות
עמוד תקסה
- 1. שוש תשיש : הנחה אחרת נדפסה לאח"ז. לע"ע לא נתבררה זהות החתן. הנחה זו נדפסה גם בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' קע ואילך.
- 2. שוש תשיש . . לתוכה בשמחה : נוסח ברכת נשואין.
- 3. שוש תשיש . . אבודרהם פי' : ראה בברכת נשואין ע' שסב. ראה גם אוה"ת ישעי' כרך ב ע' תתנז. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקמ. נדפס גם בדרושי חתונה שם ע' קסז. לקמן בהנחה שלאח"ז.
- 5. ראש שמחתי : ע"כ מאבודרהם.
- 4. תדבק לשוני . . ראש שמחתי : תהלים קלז, ו.
- 6. אזכרת : כנצ"ל: אזכרכי.
עמוד תקסו
- 7. תשיש היינו שמשמח לאחרים : ראה גם לקו"ת תזריע כ, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תרח ובהערה 6.
- 8. כמשוש חתן על כלה : ישעי' סב, ה [ושם: ומשוש — ראה גם תנחומא בשלח כח. דב"ר פ"ב, סל"ז. של"ה תושב"כ שער השמים רצג, א. לקו"ת ברכה צד, ג. צה, א. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' סג. נביאים ע' קפה וע' קפט. מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"א ע' טו. ח"ב ע' תקפז. לקמן בהנחה שלאח"ז בסופה].
- 9. משמח חתן עם הכלה : נוסח ברכת נשואין — ברכת אשר ברא. ראה גם בסמוך בפנים.
- 10. ברחמים גדולים אקבצך : ישעי' נד, ז [ושם: וברחמים — ראה גם בסיום המאמר. תו"ח בשלח ח"א קעז, א וש"נ. תר"ם ח"א ע' עח. וש"נ].
- 11. משמח חתן וכלה . . חתן עם הכלה : ראה גם תו"א ויגש מד, ד. דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' סט. שם ע' קסז. נדפס גם בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקמ.
- 12. מקבל : אוצ"ל: מקבלת.
- 13. כל הנהנה מסעודת חתן : ברכות ו, ב.
- 14. רני עקרה לא ילדה : ישעי' נד, א.
- 15. עד עקרה ילדה שבעה : שמו"א ב, ה.
- 16. מ"ת הוא רק אירוסין : ראה לקו"ת שה"ש מח, א. סידור דרושים לחתונה קלא, ג. ברכת נשואין קלח, ג ואילך. תו"ח בשלח ח"א קפ, ב. וש"נ. אוה"ת סידור ע' רסט. דרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' סט.
- 17. ארשתיך לי : לקמן בהנחה שלאח"ז: וארשתיך — הושע ב, כא-כב.
- 18. וקדשתם היום ומחר : יתרו יט, י.
- 19. אשר קדשנו במצותיו : נוסח ברכת המצות.
- 20. קדשנו במצותיך : תפלת העמידה לשבת ויו"ט. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה אז ישיר משה פ"ד. וש"נ.
- 21. לע"ל יהי' בחי' נשואין : ראה לעיל הערה 16.
- 22. ביום ההוא תקראו לי אישי : הושע ב, יח [ושם: ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. — אבל כ"ה גם לקמן בהנחה כאן על יד הערה 25. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקכב. בראשית ע' תקב. שע"ת קלט, סע"ב ובהנסמן בהנ"ל. אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקב].
- 23. כי בועליך עושיך : ישעי' נד, ה.
עמוד תקסז
- 24. גלגלתא דחפיא על מוחא : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב.
- 25. גלגלתא היינו בחי' רצון : ראה לקו"ת שלח מח, ב. ר"ה נד, ב. תו"ח בא ח"א צ, א.
- 26. כך : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעא שנדפס מכת"י זה: רק.
- 27. תפילין . . ד' מוחין : ראה זהר ואתחנן רסב, א. פע"ח שער התפילין שער ד, פ"א ואילך. סידור שער התפילין ז, א. אמרי בינה שער התפילין קיב, א ואילך. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ. תו"ח נח עח, ד הערה 34.
- 28. שמוהא"ש : שמע והי' אם שמוע.
- 29. דעת שנחלק לחו"ג : ראה סידור שם. ש"א פו, ב הערה 43.
- 30. שג' הטעימן מעין עוה"ב : ב"ב טז, סע"ב ואילך. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו פ"ב פיסקא ושרש הענין דכל. וש"נ.
- 31. בכל מכל כל : ח"ש כד, א. תולדות כז, לג. וישלח לג, יא.
- 32. כל אשר תאמר. . בקולה : וירא כא, יב. מדרש אגדה ורש"י שם.
- 33. אברהם טפל בנבואה לשרה : ראה תנחומא ושמו"ר ר"פ שמות. בהערה שלפנ"ז. סה"מ תר"ם ח"א ע' קפא הערה 917.
- 34. שיצחק . . שם מ"ה ורבקה . . שם ב"ן : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' סז. תו"ח לך פו, ד ובהערה 13 [ושם: בשם הלקו"ת]. לעיל מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו שם. שני המאורות לרי"א מהאמעל ע' 140.
- 35. שם מ"ה : ראה זהר בהקדמה ד, א ובדרך אמת שם. הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' עא.
- 36. שם ב"ן : מובא כמ"פ בע"ח ופע"ח וכו'. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה [נקדישך] וביאור הענין ובהערה 54.
- 37. ששם ב"ן . . גבוה יותר : ראה לקו"ת בחוקותי מז, ג. תו"ח וארא ח"א ע, ג. וש"נ.
- 38. ותרד העינה ותמלא כדה : ח"ש כד, טז.
- 40. ספרי : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעא שנדפס מכת"י זה: סדרי.
- 39. כדה שכ"ד ספרי דאורייתא : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו הערות 99-100.
עמוד תקסח
- 41. והנערה טובת מראה מאד : ח"ש כד, טז.
- 42. מאד . . בלי גבול : ראה אגה"ק סי"ז. סה"מ תר"ם ח"א ע' תכט. וש"נ.
- 43. מאד אותיות אדם : ראה זהר רע"מ פינחס רמו, ב. ב"ר פ"ח, ה. פ"ט, יב.
- 44. טפל : אוצ"ל: טפלים.
- 45. עפ"ז : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעא שנדפס מכת"י זה: לפ"ז.
- 46. צאינה וראינה . . לו אמו : שה"ש ג, יא [בדילוג].
- 47. נקיבה תסובב גבר : ירמי' לא, כא.
- 48. אשת חיל עטרת בעלה : משלי יב, ד. ראה גם תו"א ויגש מג, ד. לקו"ת שמיני יט, ב. ש"א כ, ב והערה 33.
- 49. את : אולי מיותר.
- 50. אנו מסיימים מהרה ישמע : בברכת אשר ברא — בדילוג.
- 51. הקל קול יעקב : תולדות כז, כב. ראה סידור שער התפלה יט, סע"א ואילך. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם ובהערה 115.
- 52. צלותא בחשאי : זהר ח"ש קלב, א. ויגש רי, א. תרומה קלח, ב. ועוד. ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 69.
- 53. שתפלה יהי' בקול רם : ראה תו"א ויגש מה, ב. לעיל שם ובהערה 78.
- 54. שמחה הוא מצד הגילוי : ראה סה"מ תרל"א ח"א ע' קיח.
- 55. עתידים צדיקים . . קדוש : ראה ב"ב עה, ב.
- 56. אנשי קדש תהיון לי : משפטים כב, ל [ושם: ואנשי].
- 57. קדש וקדוש . . קדש וא"ו : ראה זהר אמור צג, א. לקו"ת בהעלותך ל, סע"ג ואילך. נצבים נ, ב ואילך. יו"כ סט, ב ואילך. שה"ש כא, ב ואילך. לו, ד. אוה"ת תזריע כרך ד ע' א'נג.
- 58. קדוש הוא מובדל מעולם : ראה תניא פמ"ו (סו, א). (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיע בתחילתו. וש"נ.
עמוד תקסט
- 59. קדש מילי' בגרמי' : זהר אמור צד, ב.
- 60. והי' ביום ההוא . . ים הקדמוני : זכרי' יד, ח [בדילוג. ושם: הים].
- 61. ים הוא בחי' חכ' : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זכור את יום השבת הערה 167.
- 62. וים הקדמוני . . חכ' שבכתר : ראה אוה"ת ואתחנן ע' רמח וע' רעו. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה *91.
- 63. מאני של בו"ד . . הקב"ה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה זכור את יום השבת רפ"ה. וש"נ.
- 64. אני פרעה : מקץ מא, מד.
- 65. מצרים הוא מצרים וגבולים : ראה תו"א בשלח סד, ב. סע"ג. יתרו סז, סע"ב. עא, ג.
- 66. שלקח כל העלמות : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעב שנדפס מכת"י זה: שלקח כל העליות. לקמן בהנחה שלאח"ז: דהיינו בכל המצרים וגבולים הי' יוסף מושל ושולט עליהם.
- 67. ונתן את הטבעת ליוסף : מקץ מא, מב.
- 68. באחשורש שנתן הטבעת למרדכי : אסתר ח, ב.
- 69. בלעו"ז : ראה קהלת ז, יד. סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 70. נתן אחשורש את הטבעת להמן : אסתר ג, י.
- 71. ויחן ישראל . . כאיש אחד : ראה יתרו יט, ב (בדילוג] וברש"י שם. לקו"ש יתרו כרך כא ע' 104.
- 72. וקבל היהודים לשון יחיד : תו"א מג"א צז, סע"ד ואילך.
- 73. שבברכה אנו מברכים : לקמן בהנחה שלאח"ז: מה שמסיים בכל המצות.
- 74. אני ה' . . אין אנו יודעים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם ובהערה 19.
עמוד תקע
- 75. ועל הטבעת הי' חותם : ראה רמב"ן מקץ מא, מב.
- 76. גושפנקא . . שמיא וארעא : ראה עמה"מ ש"ו שער עולם התוהו ספ"ד טו, ג בשם הזהר.
- 77. בכל צרתם לא צר : ישעי' סג, ט. ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תש ובהנסמן במ"מ לשם. שה"א ב, ב ובהערה 17. תו"ח וארא ח"א נא, ד.
- 78. שלא : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעב שנדפס מכת"י זה: שלו.
- 79. מפני שאח"כ דכתיב : מתחילה כתב: מפני דכתיב. ואח"כ הוסיף תיבת: שאח"כ בין השיטין. וכנראה ששכח למחוק אות ד' מתיבת: דכתיב.
- 80. פניו : בדרושי חתונה מכ"ק אדמו"ר מהר"ש כאן ע' קעב שנדפס מכת"י זה: הוי'!
- 81. כי הוא עשנו ולא אנחנו עמו : תהלים ק, ג [בדילוג]. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתיג. ח"ד ע' א'קע. תו"ח לך פח, ג ואילך. יתרו ח"ב רסב, א.
- 82. אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות : שמו"א ב, ד. ראה מאמרי אדה"א נ"ך ע' תרא. וש"נ. תו"ח לך פח, ד. תולדות קנה, ד. יתרו שם.
- 83. אם צדקת מה תתן לו : איוב לה, ז.
- 84. כחשיכה כאורה : תהלים קלט, יב. ראה לקו"ת צו יב, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' שו. וש"נ.
- 85. ונתתם לו אות אמת : יהושע ב, יב [ושם: לי].
- 86. דא אות וא"ו : ראה זהר ויקרא ב, א. ויחי רמא, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' שסח ואילך. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ח ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ויקרא כרך א ע' שיג ואילך.
- 87. בריח התיכון שמבריח : ע"פ תרומה כו, כח. ויקהל לו,לג.
- 88. להתם מטי' עקתא דישראל : ראה זהר וירא קכ, ב.
- 89. ושרי אשת אברם לא ילדה לו : לך טז, א.
- 90. ותהי שרי עקרה : נח יא, ל.
- 91. כל מקום שנאמר אין לה והוה לה : ראה ב"ר ספל"ח. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי ובהערה 216.
- 92. ולשרי אין לה ולד : אולי הכוונה לסיום הכתוב דלעיל ותהי שרי עקרה.
עמוד תקעא
- 93. ולציון דורש אין לה : ירמי' ל, יז [ושם: ציון היא. ראה גם לעיל שם ובהערה 223].
- 94. ולחנה אין לה ולד : שמו"א א, ב [ושם: ולחנה אין ילדים. ראה גם לעיל שם ובהערה 222].
- 95. כי אין מחסור ליריאיו : תהלים לד, י. ראה גם לעיל שם ובהערה 235.
- 97. ישמח ישראל בעושיו : תהלים קמט, ב.
- 96. ישמח ה' . . שמח לא נא' : תהלים קד, לא. ראה ויק"ר פ"כ, ב. לקו"ת שמע"צ פט, א ואילך. ראה גם אוה"ת שבועות ע' קלד ואילך — נדפס גם באוה"ת תהלים כרך ב ע' תתקצג.
- 98. הקב"ה . . קדוש וברוך : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קא מפלגי במתיבתא דרקיע בתחילתו. וש"נ.
- 99. רחמן ורחמים : ראה לקמן בהנחה שלאח"ז.
- 100. רחמים . . מנגד לזה חסד ודין : ראה לקמן בהנחה שלאח"ז: שכנגד החסד והרחמים יש מדה"ד.
מדרש תנחומא, בשלח כ״ח - הטקסט מספריא
וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ שֶׁהָיוּ מְחַשְּׁבִים אֶת הַשָּׁעוֹת בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָא, מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה? הֶעֱמִיד גַּלְגַּל חַמָּה וּלְבָנָה וְעֵרַב אֶת שְׁעוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה וְגוֹ' (חבקוק ג, יא). וּכְתִיב: נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא (חבקוק ג, י). וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְגוֹ'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יָרַד וְחָתַךְ רָאשֵׁי גִּבּוֹרִים שֶׁלָּהֶן לְפִי חָרֶב. לָמַדְנוּ, שֶׁמִּלְחָמָה הַזּוֹ עַל פִּי הַגְּבוּרָה הָיְתָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: נִתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא זֶה, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ (יחזקאל לה, ו).
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה צַדִּיקִים שֶׁנִּתַּן לָהֶם רֶמֶז. שְׁנַיִם חָשׁוּ, וּשְׁנַיִם לֹא חָשׁוּ. יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְלֹא חָשׁוּ. יַעֲקֹב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ (בראשית כח, טו). וּלְבַסּוֹף וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד (בראשית לב, ז). אָדָם שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה מִתְפַּחֵד, אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב: שֶׁמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי בְּבֵית לָבָן הַטָּמֵא, נִתְלַכְלַכְתִּי בְּטֻמְאָה וּבְחֵטְא. מֹשֶׁה, נִתַּן לוֹ רֶמֶז וְלֹא חָשׁ. שֶׁאָמַר לוֹ: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר, שֶׁאַתָּה מֵת, וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. בְּכָאן נֶאֱמַר לוֹ וְלֹא חָשׁ, וּלְבַסּוֹף הָיָה מִתְחַנֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנָּן אֶל ה', אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה (דברים ג, כג-כה).
אֲבָל דָּוִד וּמָרְדְּכַי נִתַּן לָהֶם רֶמֶז וְחָשׁוּ. דָּוִד אָמַר: גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְגוֹ'. (ש״א יז, לו). מָרְדְּכַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים וְגוֹ' (אסתר ב, יא). אָמַר, אֶפְשָׁר לַצַּדֶּקֶת זוֹ שֶׁתִּנָּשֵׂא לְעָרֵל. אֶלָּא שֶׁעָתִיד דָּבָר גָּדוֹל לִהְיוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִין לְהִנָּצֵל עַל יָדֶיהָ.
כִּי מָחֹה אֶמְחֶה. מָחֹה, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶמְחֶה, לָעוֹלָם הַבָּא. זֵכֶר, זֶה הָמָן. עֲמָלֵק כְּמַשְׁמָעוֹ.
וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: הַנֵּס הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּשְׁבִילוֹ עָשָׂה, לְמַעַן שְׁמוֹ עָשָׂה. שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְאוֹתוֹ הַנֵּס. אַתְּ מוֹצֵא, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּנֵּס, הַנֵּס לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי (שמות יז, טו). צָרָה לְיִשְׂרָאֵל, צָרָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג, ט). שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל, הַשִּׂמְחָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ (ש״א ב, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְגַלְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיה סה, יט). וְאוֹמֵר: וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ (ישעיה סב, ה), אָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
בראשית רבה ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.
רמב"ן על בראשית מ״א:מ״ב - הטקסט מספריא
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ נְתִינַת טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ הִיא אוֹת לְמִי שֶׁנּוֹתְנָהּ לִהְיוֹת שֵׁנִי לוֹ לִגְדֻלָּה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"א:מ"ב). וְהַנָּכוֹן שֶׁטַּבַּעַת הַמֶּלֶךְ הִיא חוֹתָמוֹ, כְּעִנְיַן "וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח ח). וְהִנֵּה נָתַן לוֹ הַחוֹתָם לִהְיוֹת נָגִיד וּמְצַוֶּה בְּכָל הַמַּלְכוּת, וְיַחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ:
ויקרא רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, אַחֲרֵי מוֹת, רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים עה, ה): אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהוֹלוּ, לַהוֹלְלִים, לִמְעַרְבְּבַיָּא, אֵלּוּ שֶׁלִּבָּם מָלֵא עֲלֵיהֶם חַלְחוֹלִיּוֹת רָעוֹת, רַבִּי לֵוִי הֲוָה צָוַח לְהוֹן אַלְלַיָיא, שֶׁמְבִיאִין אַלְלַי לָעוֹלָם. (תהלים עה, ה): וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרְשָׁעִים, הַצַּדִּיקִים לֹא שָׂמְחוּ בְּעוֹלָמִי וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁין לִשְׂמֹחַ. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אָמַר תַּפּוּחַ עֲקֵבוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה מַכְּהֶה גַּלְגַּל חַמָּה, קְלַסְתֵּר פָּנָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַל תִּתְמַהּ, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה דִיסְקָרִי, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְבֵיתוֹ, שֶׁל מִי עוֹשֶׂה נָאֶה לֹא אֶת שֶׁלּוֹ, כָּךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא לְתַשְׁמִישׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגַלְגַּל חַמָּה לְתַשְׁמִישָׁן שֶׁל בְּרִיּוֹת. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה חֻפּוֹת קָשַׁר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כח, יג): בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיַהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַד עֲשַׂר, וְרַבָּנָן אָמְרֵי עֲשַׂר, וְלָא פְּלִיגֵי מַאן דַעֲבַד לְהוֹן תְּלַת עֲשַׂר עָבֵיד כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ תְּלַת, מַאן דַּעֲבַד לְהוֹן חַד סַר, עֲבֵיד לְהוּ חָדָא, מַאן דַעֲבַד לְהוֹן עֲשָׂרָה לָא עֲבֵיד חַד מִנְהוֹן, וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. אַבְרָהָם לֹא שָׂמַח בְּעוֹלָמִי וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לִשְמֹחַ. נוֹלַד לוֹ בֵּן לְמֵאָה שָׁנָה וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְהָלַךְ אַבְרָהָם מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר, אָמַר לוֹ בְּנִי רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לֵיהּ הֵן, מָה אַתָּה רוֹאֶה אָמַר לֵיהּ עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר אֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לְיִשְׁמָעֵאל וְלֶאֱלִיעֶזֶר רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם, אָמְרוּ לֵיהּ לָאו, אָמַר לָהֶם הוֹאִיל וְאֵינְכֶם רוֹאִים כְּלוּם וַחֲמוֹר זֶה אֵינוֹ רוֹאֶה (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַדּוֹמִים לַחֲמוֹר. נָטַל אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְהֶעֱלָהוּ הָרִים וְהוֹרִידוֹ גְּבָעוֹת, הֶעֱלָהוּ עַל אֶחָד מִן הֶהָרִים וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר עֵצִים וְעָרַךְ מַעֲרָכָה וְנָטַל אֶת הַסַּכִּין לְשָׁחֲטוֹ, וְאִלּוּלֵי שֶׁקְּרָאוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם כְּבָר הָיָה נִשְׁחָט. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁחָזַר יִצְחָק אֵצֶל אִמּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ אָן הָיִיתָ בְּרִי, אָמַר לָהּ נְטָלַנִּי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִּי גְבָעוֹת וכו', אָמְרָה וַוי עַל בְּרִי דְרֵיוָתָא, אִלּוּלֵי הַמַּלְאָךְ כְּבָר הָיִיתָ שָׁחוּט, אָמַר לָהּ אִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָוְחָה שִׁשָּׁה קוֹלוֹת כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה תְּקִיעוֹת, אָמְרוּ לֹא הִסְפִּיקָה אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁמֵּתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כג, ב): וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ, וּמֵהֵיכָן בָּא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר מֵהַר הַמּוֹרִיָה בָּא, וְהָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל וְלֹא נִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאוֹמֶרֶת לוֹ (קהלת ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ. יִשְׂרָאֵל לֹא שָׂמְחוּ בְּעוֹלָמִי, שָׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא (תהלים קמט, ב): יִשְׂמַח, עֲתִידִין הֵן לִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שָׂמַח בְּעוֹלָמוֹ, שָׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (תהלים קד, לא): יִשְׂמַח, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׂמֹחַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. אֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב לֹא שָׂמְחָה בָּעוֹלָם, שֶׁרָאֲתָה חֲמִשָּׁה כְּתָרִים בְּיוֹם אֶחָד, יְבָמָהּ מֶלֶךְ, אָחִיהָ נָשִׂיא, בַּעֲלָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, שְׁנֵי בָּנֶיהָ שְׁנֵי סְגָנֵי כְּהֻנָּה, פִּנְחָס בֶּן בְּנָהּ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בָּנֶיהָ לְהַקְרִיב וְנִשְׂרְפוּ, נֶהְפְּכָה שִׂמְחָתָהּ לְאֵבֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.