104
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. ההסבר ל"כאיש אחד בלב אחד" לגבי ישראל ולגבי מצרים
זהו ההבדל בין "בלב אחד כאיש אחד" אצל המצרים לבין "כאיש אחד בלב אחד" אצל ישראל:
אצל המצרים התאחדותם "כאיש אחד" היתה רק כתוצאה של "בלב אחד" – במטרה אחת של "נוסע אחריהם" – רדיפת ישראל, אך הם עצמם כ"מצרים" לא הפכו לאחד37. ולפיכך מצטט רש"י רק את המילים "נוסע אחריהם" ולא את המילה שלפניהן "מצרים..."38.
ואילו בפרשתנו האחדות אצל ישראל – "כאיש אחד" – היא מעצם היותם ישראל, ולכן מצטט כאן רש"י ומדגיש את "ויחן שם ישראל"39. ואחדות זו הביאה אותם לידי "בלב אחד" – לקבלת התורה.
אך לפי המכילתא התבטאה האחדות בכך ש"השוו (כולם) לב אחד"40, כל בני ישראל הושוו ברצון זהה לקבלת התורה41, ולכן נאמר במכילתא בהמשך "לכך נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר".
ט. ויחן שם... רק שם
בהתאם לאמור לעיל, שלפי פירוש רש"י מדובר כאן על שני דברים: "כאיש אחד" – האחדות בין ישראל, "בלב אחד" – הרצון המשותף לקבל את התורה,
ניתן להבין גם את כפילות הלשון בהמשך דברי רש"י "אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת": כאשר
הערות
- 37. ראה פרש"י בשלח טו, ה ד"ה כמו אבן.
- 38. ובמכילתא שמפרש: מגיד שנעשו כולן תורמיות תורמיות* כאיש אחד מכאן למדה המלכות להיות מנהיגת תורמיות תורמיות*, מעתיק "והנה מצרים נוסע אחריהם". שזה שהיו כאיש אחד היינו (לא לפי שהיו בלב אחד נגד ישראל, כ"א) שהיו כתות, מחנות, חבורות (כדרך מלחמה) – ראה ערוך ערך טורמיות. ערוך השלם שם.
- 39. וי"ל דזה שהיו "כאיש אחד" בהכנה למ"ת והכתוב מספרו, כי במ"ת נעשו בנ"י אומה יחידה מובדלת בפ"ע, וכההקדמה לזה הוצרך להיות "ויחן שם ישראל" שיתאחדו להיות "כאיש אחד". וראה צפע"נ דלקמן הערה 50.
- 40. ולפ"ז להמכילתא זה שנאמר ויחן ל' יחיד הוא לא כי נעשו כאיש אחד, אלא מצד שהושוו זל"ז ואין מחלוקת ביניהם. ועד"ז ויתירה מזו במדרשים הנ"ל, דהל' "ויחן" מורה רק על השלום ביניהם (כהתחלה בויק"ר שם "גדול השלום", וכן בפסיקתא ותנחומא שמסיים "אומה שהיא אוהבת שלום"),שהם"אגודהאחת","הומוניאאחת","חני' אחת"* (כנ"ל הערה 14), אבל לא "כאיש אחד". וראה ראב"ע הנ"ל הערה 24, לקמן הערה 43 ובהערה 50.
- 41. ראה גם בחיי כאן. ולפ"ז מסתבר לומר דהמקור דפרש"י זה הוא לא דברי המכילתא הנ"ל, כ"א המדרשים הנ"ל הערה 4. וראה רד"ל לפדר"א שם סקכ"ו (ובהגהה שם אות ד'). וראה לקמן הערה 43.
- . כ"ה במכילתא לפנינו. וביל"ש: טורמיות טורמיות. וכ"ה בעוד גירסא – ראה מכילתא הוצאת האראוויץ. ראה ערוך השלם שנסמן בפנים ההערה.
- . ועד"ז הוא לפי' המכילתא בבשלח שם, דלא היו "כאיש אחד" כ"א מתאר אופן נסיעתן בפועל כנ"ל הערה 38. ובמדרש לקח טוב שם: כולן כאיש אחד.
רש"י על שמות ט״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
יכסימו. כְּמוֹ יְכַסּוּם, וְהַיּוֹ"ד הָאֶמְצָעִית יְתֵרָה בוֹ; וְדֶרֶךְ מִקְרָאוֹת בְּכָךְ, כְּמוֹ "וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח'), "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" (תהלים ל"ו), וְהַיּוֹ"ד רִאשׁוֹנָה שֶׁמַּשְׁמָעָהּ לְשׁוֹן עָתִיד, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: טֻבְּעוּ בְיַם סוּף כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ הַמַּיִם וִיכַסּוּ אוֹתָן. יְכַסְיֻמוּ אֵין דּוֹמֶה לוֹ בַמִּקְרָא בִּנְקֻדָּתוֹ, וְדַרְכּוֹ לִהְיוֹת נָקוּד יְכַסְיֻמוֹ מְלָאפוּם:
כמו אבן. וּבְמָקוֹם אַחֵר "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת", וּבְמָקוֹם אַחֵר "יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ", הָרְשָׁעִים כַּקַּשׁ, הוֹלְכִים וּמִטָּרְפִין עוֹלִין וְיוֹרְדִין, בֵּינוֹנִים כָּאֶבֶן, וְהַכְּשֵׁרִים כַּעוֹפֶרֶת שֶׁנָּחוּ מִיָּד (מכילתא):
יכסימו THEY COVER THEM — this is the same as יְכַסּוּם and the middle י is redundant. This is quite usual in Scripture–verses (in Biblical Hebrew), just as in (Deuteronomy 8:13) וצאנך ירביון, and (Psalms 36:9) ירויון מדשן ביתך, and the force of the first י which expresses the future tense you must explain as follows: they have been sunk in the Red Sea in order that the waters should return and should cover them. The word יכסימו has no similar example in Scripture so far as its punctuation is concerned; ordinarily it would be יְכַסְיֻמוּ with Melopum (חולם).
כמו אבן AS A STONE — But in another passage (v. 10) it states, “they dropped like lead”, and in yet another passage (v. 7) “it consumes them as stubble”! The wicked amongst the Egyptians were as stubble, being continually dashed about, and tossed up and down; those of average worth sank as a stone, suffering less agony, whilst the best amongst them sank as lead so that they came to their rest at once (cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.