מז ג

ממילא יומשך בחי' ועץ השדה יתן פריו הוא המשכת מ"ד והיינו שיהיה גילוי אור א"ס ב"ה להיות והתהלכתי בתוככם בבחי' עץ החיים שמשם יומשכו נשמות עליונות הנקראים פרי צדיק עץ חיים (ועיין בזח"א בראשית דל"ז סע"ב. עמ"ש במ"א ע"פ בן פורת יוסף כו') ועמ"ש עוד ע"פ את שבתותי תשמרו מענין ירידת הנשמות ממקורם ממחשבה עילאה להתלבש בגופים איך שהיא ירידה צורך עלייה למעלה מעלה כו'. ועמ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין טהרה מביאה לידי קדושה וסד"ה אלה מסעי בענין מסעיהם למוצאיהם. (ועיין מענין חרות על הלוחות ברבות משפטים ר"פ ל"ב. כי תשא פמ"א. פקודי פנ"א. ובגמרא עירובין נ"ד א'. ובזהר ח"ב דף פ"ד דקי"ג ב'. קי"ד א'. קפ"ג א' מ"ה ע"ב. ח"א דל"ז סע"ב ודקל"א ב'. ח"ג ד"ו ע"ב). וצויתי את ברכתי ברכת המצות כי מצות צריכות כוונה להמשיך בהן האור וכללות הכוונה היא התפלה של כל יום כמ"ש במ"א ע"פ לא הביט און ביעקב וזהו ענין אם בחקותי תלכו שהוא בבחינת התפלה ואחר כך ואת מצותי תשמרו כו' ודרך פרט זהו ג"כ ענין ברכות המצות:

אם בחקותי תלכו כו' . מבואר בע"ח (שער כ"ה פ"א המתחיל ענין הצלם באמיתית נלע"ד כו') בחי' צלם כו' שהוא בחי' נפש השכלית המחבר הצורה והחומר שהוא נפש האלהית עם נפש הבהמית לברר בירורים כי נפש הבהמית הוא בחי' בהמה פשוטה ועמ"ש מזה בד"ה זאת חנוכת המזבח ונפש השכלית היא בחי' נוגה מעורב טו"ר כמ"ש חכמים המה להרע. וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה דקאי אלמעלה שתה עונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך כו' היינו שיתהפכו בחי' עונותינו כו' שיהיה לנגדך ועלומינו יבא למאור פניך כו' הוא ע"י הצלם כו' ולזה ניתן ע' שנה לכל אחד ואחד לפי ערכו ושיעורו בכדי לברר כו'. גם איתא בע"ח שעתה מ"ה מברר ב"ן ולע"ל כשיתברר בחי' ב"ן אזי יהיה א"ח עטרת בעלה. כי השבירה היא בבחי' ס"ג כלו ס"ג יחדיו כו' והיינו בבחי' ב"ן שבס"ג. ולע"ל כשיתברר שם ס"ג יתהוה ממנו ס"ג שבס"ג כו'. וביאור הענין הוא כי בחי' מ"ה המברר הוא האור הנמשך בבחי' כלי וכמו משה ונחנו מ"ה בחי' ביטול בתכלית ואעפ"כ היה בגוף ואף שהוא מבחי' אבא היינו רק מבחי' אחוריים קפ"ד קס"א גימטריא משה, ועמ"ש מזה ע"פ אני ישנה גבי קול דודי דופק, וכן נובלות חכמה שלמעלה תורה פי' הנמשך מבחי' מוחין דאבא למדותיו שיהיה תורה כשר או פסול כו' ועמ"ש בד"ה השמים כסאי כו', וכמ"כ בחינת משה היה לו אהבה ויראה ומדות רק שהיו נמשכין מבחי' מוחין פי' שהיה האהוי"ר שלו בבחי' ביטול בתכלית בבחי' אבא מבחי' אחוריים (כי פנימית אבא הוא פנימית עתיק) ולא מבחי' התלהבות שמבחי' אימא וכמו ההפרש שבין שבת ליו"ט שיו"ט הוא בחי' שמחה כו' ושבת הוא בחי' עונג נאדר בקדש כו' מלה בגרמיה כמ"ש בפ' אמור צ"ד ע"א, וכן היה האהוי"ר של משה וביקש הראני נא את כבודך פי' שיראה א"ס שלא בבחי' כלי (ע' רע"מ פ' פנחס ד' רנ"ה ע"ב) והשיבו כי לא יראני האדם וחי בחייהן אינן רואים אבל במיתתן רואים כו' וכדאיתא במדרש טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות היינו שלאחר מיתה יכול להשיג בחינת מאד בלי גבול כו' היינו כשהוא חי בבחי' גוף וכלי לא יראני כו' רק במיתתן אחר שנתברר הכלי לגמרי בבחי' אתכפיא ואתהפכא אז רואין ולע"ל שיזדכך שלא יהיה הגוף מדכר ונוקבא (וע' זהר ח"ב קס"ז ב') רק כדכתיב ועצמותיך יחליץ מבחי' טלא דבדולחא טל אורות טלך אז גם הגוף יוכל לראות ולהשיג בחי' אור א"ס וזהו כאור שבעת הימים פי' אור ז' הימים כמו שהיתה קודם הבריאה בעולם התהו רק שהיה בבחי' ז' אורות להיות האורות גדולים מהכלי. אך היה בהן