תקעו בחדש שופר
תקעחתקעו בחדש שופר
בס"ד ר"ה נאמר בליל ב' ש' תרמ"ב
תקעו בחדש שופר1 בכסה ליום חגנו2, הנה לכאורה צ"ל מפני מה נאמר בחדש סתם ולא נא' באיזה חדש כמו שנא' בתורה ובחדש השביעי באחד לחדש ואח"כ נא' יום תרועה3 יהי' לכם, והגם שרז"ל דרשו מבכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו4 הוי אומר זה ר"ה א"כ מובן שהזמן הוא בחודש השביעי, מ"מ אינו מובן למה נא' סתם וצריך ליתן אח"כ סימן ע"ז, מפני מה לא נא' בפירוש בחודש השביעי. לכאורה בתושב"כ הי' צריך לכתוב סתם בחדש ודוד הי' צריך לפרש, ובאמת הוא להיפך שבתושב"כ נא' בחדש השביעי בפירוש ודוד אמר סתם בחדש רק שנתן סימן כו'. גם צ"ל מהו"ע קריאת שם ר"ה הלא בתורה נק' יום תרועה, יום זכרון תרועה5, וביחזקאל נא' קריאת שם ר"ה6, מפני מה לא נק' יום הזכרון כו'.
להבין זאת, הנה מ"ש בחדש, חדש הוא לשון התחדשות7, שבר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה8, שערב ר"ה עם חשיכה נסתלק החיות9 משנה העברה ונמשך חיות מחדש על כללית, השנה וזהו חדש לשון התחדשות שנתחדש החיות תקעטבר"ה. וזהו עד"מ מבשרי אחזה10, כמו באדם יש רמ"ח אברים11 פרטי' שכל אבר פועל פעולתו פרטיות, ויש אברים כללים שהם כללית החיות מכל האברים, וע"כ האברים כללים אינם נמנה ברמ"ח אברים מפני שהם כללים. וזהו הפלוגתא דר"א ור"י היכן החכמה שרוי'12 ר"א אומר במוח שבראש ור"י אומר החכמה שרוי' בלב, והם נמשכים אחר דוד ושלמה, דוד אומר ששרוי' בראש ושלמה אומר בלב, ובאמת שניהם הם כללים, פי' היכן החכמה שרוי' כי הנה כתי' ראשית חכמה13 שחכמה נק' ראשית, כי בחכמה יש השראת אוא"ס14 וע"כ נק' ראשית, וכתי' והחכמה תחי'15 שחכמה הוא החיות ועיקר החיות הוא במוח16, ע"כ לפי דעת ר"א הראש אינו נמנה ברמ"ח אברים, ולפי דעת ר"י הלב הוא הכלל ע"כ הלב אינו נמנה כו'. הגם שיש התפשטות אפי' בצפורן הרגל, מ"מ עיקר השראה הוא במוח או בלב בהכללים כו'. וכ"ז הוא בנפש כן יובן בעולם שנה ג"כ.
ויש להבין תחלה בעולם. הנה יעקב אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי17 ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים18, לכאורה צ"ל מה נתפעל יעקב מה שאמר אכן יש הוי' הלא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא19 שנושא מתיבת אני מורה על עצמיות שלמעלה משם הוי' כי שם הוי' הוא רק שם כמ"ש אני ה' הוא שמי20, רק ששם ה' הוא שם העצם21, אבל זהו רק שם, אבל אני מורה על עצמיות, ובשמו"א אני מלא, וכן כתי' מלא כה"כ22 וכן בזוהר איתא לית אתר פנוי מיני'23, וכן במד"ר דרשו ע"פ וירא מלאך ה' אליו כו' מתוך הסנה24 תקפללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפי' סנה, א"כ מה נתפעל יעקב אכן יש ה' ואנכי לא ידעתי כו'. אך הענין הוא הנה ת"א פי' ע"פ לית דין אתר הדיוט25, פי' הנה ע"מ נק' מילין דהדיוטא כמארז"ל לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא26, שעש"מ שהם מקור התהוות העולמות נק' מילין דהדיוטא ומכ"ש שכללית השפעה שנשפע בנבראים ונוצרים ונעשים בודאי נק' מילין דהדיוטא, וכן מט"ט שהוא שרו ש"ע27 שע"י נמשך כגרזן ביד החוצב בו2928 נק' הדיוט הוא לגבי מרא30, הגם שנק' הדיוט רק לגבי מרא מ"מ נק' הדיוט, א"כ יובן מזה שעש"מ נק' מילין דהדיוטא ומכ"ש שהשפעה שנשפע בעולמות בודאי נק' הדיוט כו', אבל מקום בהמ"ק לית דין אתר הדיוט, יש ה' במקום הזה. כי הנה הגם את השמים ואת הארץ אני מלא זהו רק בהעלם, כי לכאורה איך מותר במלאכה31 הלא ארז"ל מאן דמחוי במחוג32 קמי' מלכא קטלא חייב ואיך מותר במלאכה, אלא מפני מ"ש אני מלא זהו רק בהעלם ע"כ מותר במלאכה. ועוד א"ל מפני שמאיר בבחי' מקיף וענין המקיף היינו שמאיר בהעלם ולא בבחי' אור פנימי בגילוי, אבל במקום בהמ"ק הי' מאיר בגילוי, יש ה', היינו שמאיר בגילוי. והיינו כמו שאנו רואים באדם שהגם שיש רצון אפי' ברגל והראי' תיכף כשעולה ברצונו לנענע הוא מנענע בלא שיהוי זמן33 ואם שהרצון הוא דוקא בראש צריך ע"ז שיהוי זמן עד שיומשך מהראש ברגל אלא צריך לומר שיש רצון אפי' ברגל ג"כ ע"כ תיכף כשעולה ברצונו לנענע הוא מתנענע בלא שיהוי זמן, אך זהו רק התפשטות אבל עיקר השראת הרצון הוא בראש, שברגל הוא רק התפשטות ובראש הוא עיקר השראה, כן יובן מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא זהו רק בהעלם, אבל בבהמ"ק הי' מאיר גילוי בחי' ד"ע כידוע שבבהמ"ק הי' נקרא שם הוי' ככתבו34 ובמדינה בכינוי' בשם אד', אבל בבהמ"ק ככתבו בחי' ד"ע כו', א"כ כמו הראש באדם כמו"כ בהמ"ק הוא בחי' ראש מעולם ע"כ התפעל יעקב אכן יש ה' במקום הזה.
תקפאוכן בשנה ר"ה הוא בחי' ראש, כי הגם שכתי' ובטובו מחדש בכי"ת35, ובאמת לאו דוקא בכל יום אלא בכ"ע ובכל רגע נמשך חיות חדש מאין ליש, רק מה שנא' בכל יום מפני שזה אנו רואים שמאפיל ומאיר, כמו ששת ימי"ב שנא' ערב ובקר36, ע"כ בכ"י שבכ"י מחדש מאין ליש, וכן כתי' לעולם ה' דברך נצב בשמים37 שדבר ה' עומד תמיד להחיות38, אך זהו רק פרטי' כמו רמ"ח איברי' פרטי' הגם שכל אבר פועל פעולתו אך זהו רק פרטי' כך מה שכ"י הוא מחדש זהו רק פרטי' אבל ר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה א"כ הוא הראש מכל השנה, וזהו בחדש לשון התחדשות. אך כדי שיתחדש בעש"נ היינו ע"י אמרו לפני'40 מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני, פי' אמרו לפני כמו את ה' האמרת היום41, פי' ענין אמירה כמו למשל כאשר א' אומר לחבירו קודם שאמר בהעלם אצל חבירו אבל כאשר אמר אז נתגלה מהעלם אל הגילוי, האמרת היינו מפעיל פועל יוצא, וזהו אמרו לפני שפועל שיתגלה בחי' רצון אנא אמלוך42, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני, מפני כי כללית השתלשלות העולמות אינו תופס מקום רק הארה בעלמא ע"כ שייך ע"ז זכרונות, הגם שאין שכחה לפני כסא כבודך42, ששכחה אינו שייך שם, מ"מ זכרון ג"כ אינו שייך שאינו תופס מקום, ע"כ אמרו זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני. אך מלכיות וזכרונות תלוי ובמה בשופר39, כי שופר צדו א' קצר וצדו א' רחב, מן המיצר קראתי י"ה43 ענני במרחב י"ה.
להבין זאת הנה רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא44, הנה ההפרש בין אברים לכלים45 שענין הכלי הוא רק מחזיק השפע אבל אינו מכריח שיומשך השפע בכלי רק כאשר שופכים בכלי מחזיק הכלי השפע, אבל אברים אינו דומה לכלים שיחזיק החיות כאשר נמשך חיות הנפש, אלא כאשר אין בהם חסרון שהאבר בריא בלא שום חסרון ממילא ומאיליו נמשך חיות הנפש שמכריח חיות הנפש שיומשך באיברים, כך יובן מצות נק' רמ"ח אברים דמלכא, כמו שהאברים כאשר אין בהם חסרון ממילא נמשך חיות הנפש כן מצות כאשר עושים כדבעי ממשיכים המשכת אוא"ס, ע"י תפילין ממשיכים ד' מוחין46 עליונים, וע"י ציצית תקפבל"ב נ"ח47, הגם שאינו בערך שע"י קלף גשמי יומשך ד' מוחין עליונים, אך כמו שע"י אברים הגם שאינו בערך גשם האבר לגבי הרוחני' מ"מ ע"י גשמיות נמשך חיות הרוחני', אך זהו רק כמו משל כי באמת כתי' הציבי לך ציונים48, שמצות הוא רק ציון וסימן שע"י קלף גשמי הגם שאינו בערך מ"מ עי"ז ממשיכים ד' מוחין עליונים, כי ע"י עשיי' המצות עי"ז ממשיכים הרצון מאנא אמלוך49 שיהי' דירתו ית' בתחתונים כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני50, שצריך לעשות רצון העליון שיהי' רצון, והיינו ע"י המצות כמ"ש אנכי עשיתי ארץ51 ואדם עלי' בראתי שנשפע52 מאנכי מי שאנכי53 המכוון הוא בשביל ארץ וארץ בשביל אדם ואדם עלי' בראתי פי' בראתי גימט' תרי"ג54, שע"י תרי"ג מצות עי"ז ממשיכים מאנכי כו' שיומשך מבחי' ה' מלך גאות לבש55, וע"כ שיר זה תיקנו בר"ה56, כי בכ"ה באלול נברא העולם57 ור"ה יום ששי למע"ב ואז שיר ה' מלך58, כי הנה התהוות העולמות הוא רק מע"מ59 ובע"מ לא נזכר שם ה' רק שם אלקים60, ל"ב פעמים אלקים61, אבל ע"י מצות ממשיכים בחי' שם ה', כי ע"י מ"ע ממשיכים בחי' ו"ה וע"י מל"ת ממשיכים בחי' י"ה62, וזהו כללית שם ה', ובשם ה' כתי' יהללו את שם ה' כי הוא ציוה ונבראו63 פי' ונבראו ממילא ומאיליו כו', ובד"כ זהו ההפרש בין מל' למלכא64, תקפגשהתהוות העולמות הוא רק מבחי' מל' וע"י מצות ממשיכים בחי' מלכא שהוא למעלה ממקור העולמות.
וזהו"ע קריאת שם ר"ה, שר"ה הוא דין ומשפט אם העלאת מ"ן משנה העברה כדבעי, אם ראוי שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט65 לברוא את העולם מצד טבע הטוב67 להטיב66, בתחלת הבריאה זהו מצד כי חפץ חסד68 הוא69, פי' חסד כמו שהוא בחפץ, אבל עכשיו תלוי בהעלאת מ"ן70, כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז ממילא נמשך המשכת אלקות מלמעלה, ומצד ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמו שמצינו שכל היעודים דלע"ל נאמר בלשון גשמיות מפני שמרוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמארז"ל כל אורה האמור באלי'71 אינו אלא בירידת גשמי' הכתוב מדבר, לכאורה מה שייך אור לגשם, אלא שבשרש הוא אור ולמטה נעשה מזה גשם, שגשם מצמיח כל מיני תענוג, כך כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז נמשך ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות כו'. וכ"ז הוא כאשר מקיים תומ"צ, אבל כאשר פגם במ"ע או במל"ת ממילא א"א להיות דירתו ית' בתחתונים שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, והעצה לזה תשובה בשופר, כי הנה ענין השופר שהתוקע הוא האדם והוא תוקע בקרן של איל72 בהמה, והיינו ענין אדם ובהמה תושיע ה'73, שע"י אדם ובהמה עי"ז תושיע ה' אפי' כאשר פגם כו', כמארז"ל ערומים בדעת כאדם ונמשכים אחריך כבהמה74, פי' ערומים הנה ענין ערמה למעלה מחכמה, כי חכמה היינו שמבין השכל וניכר שהוא מבין (בל"א עס איז קענטיג), אבל ערמה היינו שמסתיר הענין (בל"א ער גייט אַרום דיא זאך) רק ממילא ומאילי' נעשה כמו רצונו. א"כ ערמה למעלה מחכמה, כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמה75, שחכמה רק שכן לערמה, כי ערמה למעלה מחכמה כו'.
תקפדופי' ערומים בדעת, כי הנה אל דעות ה'76, ד"ע וד"ת, פי' דעת תחתון היינו בריאה יש מאין לפי שני הפי' אין הארה ואין אינו מושג77, זהו רק ד"ת שם אד' שם אלקי', אבל ד"ע היינו איך שכולא קמי' כלא חשיב78, ומי שהוא קרוב יותר משיג איך שכלא חשיבי, הגם שעכשיו א"א להשיג רק ד"ת אבל ד"ע א"א להשיג מ"מ צריך להבין שיש בחי' זו, וזהו ערומים בדעת שצריך להיות ערום בד"ע כו', ממילא עי"ז נמשכים אחריך כבהמה שאפשר לבוא לביטול הרצון שלמעלה מטעו"ד ע"כ עי"ז תושיע ה' כו'. כי הנה לפי דעת ר"י שהלב הוא הכלל ע"כ כאשר פגם מגיע הפגם בלב ע"כ צריך תשובה מעומקא דליבא, כי הנה לא מצינו ציווי על מס"נ בתורה79 דכתי' לאהבת80 ה' אלקיך כי הוא חייך81, כמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן צריך לאהבת ה', אבל על מס"נ לא מצינו ציווי, ע"כ ע"י תשובה מעומקא דליבא רעותא דליבא82 עי"ז ממשיכים חיות כללי שלמעלה מכלל דלב, כי לב הגם שהוא כלל זהו רק כלל שייך לפרטים אבל עי"ז ממשיכים חיות כללי עד שיומשך בעוה"ז הגשמי כו', וזהו ערומים בדעת כיון שהגיע לבחי' ערמה מובן שכמה שביכולתו להשיג בשכל הגיע עם השגת השכל רק אח"כ בא לבחי' ערמה, והגם שבא לבחי' ערמה מ"מ נמשכים אחריך כבהמה ע"כ עי"ז ממשיך חיות כללי בכללית העולמות, א"כ יובן כאשר מקיימים תומ"צ אז צריך ג"כ שופר אך זהו רק מצות שופר וכן גנוחי גניח וילולי יליל83 זהו ג"כ במצות שופר, אבל כאשר פגם בתומ"צ צריך תשובה שזהו"ע צעקה דשופר צדו א' קצר מן המיצר קראתי י"ה צעקה מעומקא דלבא כמ"ש ושבת עד ה' אלקיך84 שיש תשובה בתורה ג"כ וזהו כולל גם מעומקא דליבא כו', שע"י שופר ממשיכים בחי' ה' מלך גאות לבש, כי הנה במ' יש שני בחי' היינו בחי' מל' שהוא מקור להתהוות עולמות שם אד', ובחי' הב' היינו המלך המרומם לבדו85 וע"י תשובה צעקה דשופר עי"ז ממשיכים בחי' ה' מלך בחי' המרומם לבדו כו'. וזהו תקעו בחדש שנא' סתם מפני שכולל כללית החיות שנמשך בר"ה ע"כ נא' סתם, בתושב"כ נא' יום תרועה יום זכרון תרועה ואינו מרמז על החיות הכללי מפני שטעמי תורה לא נתגלה86, אבל כאן נא' חדש תקפהסתם מפני שקאי על חיות כללי שנמשך בר"ה א"כ דוד פירש יותר ממשה שמשה סתם ודוד פירוש וכתב חדש סתם להראות שבר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה, והסימן לזה בכסא87 ליום חגינו, אך כ"ז הוא ע"י שופר וזהו תקעו בחדש שופר כו'.
הערות
עמוד תקעח
- 1. תקעו בחודש שופר : לע"ע מצאנו רק שני הנחות מדרוש זה, והם: א) גוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, נדפסה לעיל בחלק הנחותיו. ב) הנחה אחרת, והיא הנדפסת כאן.
- 2. תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו : תהלים פא, ה.
- 3. ובחדש השביעי . . יום תרועה : פינחס כט, א. ראה לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שמביא הכתוב: בחדש השביעי — אמור כג, כד.
- 4. איזהו חג שהחדש מתכסה בו : ר"ה ח, סע"א ואילך.
- 5. יום זכרון תרועה : אמור כג, כד [בהוספת תיבת: יום — ראה גם לקמן בסיום המאמר]. ראה גם אוה"ת ר"ה ע' א' שיז ואילך.
- 6. וביחזקאל נא' קריאת שם ר"ה : מ, א.
- 7. חדש הוא לשון התחדשות : ראה לקו"ת נצבים מז, א.
- 8. שבר"ה נמשך חיות . . כללית השנה : ראה לקו"ת שם מו, ב. רע"ד. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רסג. ע' שצ.
- 9. שערב ר"ה עם חשיכה נסתלק החיות : ראה אגה"ק סי"ד (קכ, ב. קכא, רע"א). לקו"ת ר"ה נג, ד. המשך וככה תרל"ז רפפ"א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקמא. ע' תרעה. תשי"א ע' 33. סה"מ מלוקט ה' ע' ה. לקו"ש האזינו כרך ט ע' 220.
עמוד תקעט
- 10. מבשרי אחזה : ע"פ איוב יט, כו.
- 11. באדם יש רמ"ח אברים : אהלות פ"א, מ"ח.
- 12. דר"א ור"י היכן החכמה שרוי' : לעיל (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן: ”בילקוט ריש משלי" — ראה שם א, א (רמז תתקכט). מדרש משלי שם (ובשניהם: היכן (היא) החכ' מצוי']. ראה גם סה"מ תרל"ח ס"ע תסב ואילך. וש"נ.
- 13. ראשית חכמה : תהלים קיא, י. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' א. וש"נ. תו"ח יתרו ח"ב רסד, ב. וש"נ.
- 14. בחכמה יש השראת אוא"ס : ראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי ובהערה 120.
- 15. והחכ' תחי' : קהלת ז, יב [ושם: החכמה — ראה גם לעיל שם מאמר ד"ה ובירך את לחמך ובהערה 10].
- 16. ועיקר החיות הוא במוח : ראה תניא פנ"א. ראה גם לעיל שם מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י על יד הערה 115 ואילך.
- 17. אכן יש ה' . . לא ידעתי : ויצא כח, טז. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ב ובהנסמן שם.
- 18. ויירא ויאמר . . בית אלקים : ויצא שם, יז.
- 19. את השמים . . אני מלא : ירמי' כג, כד.
- 20. אני ה' הוא שמי : ישעי' מב, ח. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ראה קראתי בשם רפ"ד.
- 21. ששם ה' הוא שם העצם : ראה כ"מ לרמב"ם הל' ע"ז פ"ב, ה"ז. פרדס שער שם בן ד' שי"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' תכו. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את הוי' אלקיכם בסופו.
- 22. מלא כה"כ : ישעי' ו, ג.
- 23. לית אתר פנוי מיני' : ראה ת"ז תנ"ז צא, ב. ת"ע קכב, ב. ס' האמונות והדעות לרס"ג מ"ב, פי"ג. תניא פכ"א ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. לקו"ת בהר מא, א. שם בהוספות נב, ג.
- 24. במד"ר . . וירא מלאך . . מתוך הסנה : שמות ג, ב. שמו"ר פ"ב, ה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 78.
עמוד תקפ
- 25. ת"א . . לית דין אתר הדיוט : לויצא כח, יז. ראה אוה"ת בא כרך ז ע' ב'תרכד.
- 26. ע"מ . . לאו אורחא . . דהדיוטא : ראה זהר בהעלותך קמט, ב. סידור שער התפלה יח, סע"ד. לקו"ת אחרי כה, ד. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ב הערה 83.
- 27. מט"ט שהוא שרו ש"ע : ראה יבמות טז, ב ובתוס' שם. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתעא. במדבר ח"ב ע' תשצ. דברים ח"ג ע' תשצד. סה"מ תר"ם ח"א ע' ד. וש"נ.
- 29. כגרזן ביד החוצב בו : מו"נ ח"ג פכ"ט. זהר בראשית לו, א. ישעי' י, טו.
- 28. מט"ט . . כגרזן ביד החוצב בו : ראה גם סה"מ תר"ם ח"א שם. ח"ב ע' תרפ. ולהעיר מסה"מ תרכ"ט ע' קסה.
- 30. הדיוט הוא לגבי מרא : ראה זהר רע"מ תצא רעו, א.
- 31. איך מותר במלאכה : ראה גם סידור שער המילה קמה, ד ואילך. סהמ"צ להצ"צ ע' ח. אוה"ת לך כרך ד ע' תשכ פ"ד. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלד. וש"נ. פר"ת ע' קצא. ס"ע קצג ואילך.
- 32. מאן דמחוי במחוג : ראה חגיגה ה, ב.
- 33. שיש רצון . . בלא שיהוי זמן : ראה לקו"ת צו טז, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ריש ע' תרעט. סהמ"צ להצ"צ פה, ב. סה"מ תרל"ח ע' רנ. וש"נ. ע' תסג. וש"נ.
- 34. שבבהמ"ק . . שם הוי' ככתבו : תמיד פ"ז, מ"ב. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ראה קראתי בשם ספ"ד.
עמוד תקפא
- 35. ובטובו מחדש בכי"ת : ברכת יוצר. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים רפ"ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' ה. וש"נ.
- 36. ששת ימי"ב שנא' ערב ובקר : בראשית א, ה. ח. יג. יט. כג. לא.
- 37. לעולם ה' דברך נצב בשמים : תהלים קיט, פט.
- 38. שדבר ה' עומד תמיד להחיות : ראה שער היחוה"א פ"א.
- 40. לפני' : כנצ"ל: לפני [כבסמוך בפנים].
- 41. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
- 42. אנא אמלוך : ראה לקמן הערה 49.
- 42. שאין שכחה לפני כסא כבודך : ברכת זכרונות. ברכות לב, ב.
- 39. אמרו לפני' מלכיות . . ובמה בשופר : ראה ר"ה טז, סע"א. לד, ב.
- 43. מן המיצר קראתי י"ה : תהלים קיח, ה.
- 44. רמ"ח פקודין . . אברים דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 45. ההפרש בין אברים לכלים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים ובהערה 54.
- 46. תפילין ממשיכים ד' מוחין : ראה זהר ואתחנן רסב, א. פע"ח שער התפילין שער ד, פ"א ואילך. סידור שער התפילין ז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רמא. וש"נ. תו"ח נח עח, ד הערה 34.
עמוד תקפב
- 47. ציצית ל"ב נ"ח : ראה זח"ג תוספת שא, א. בחיי שלח טו, לח ד"ה וע"ד הקבלה (ירושלים תשל"ב ס"ע קא). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקטז ובהנסמן במ"מ לשם. לקו"ת קרח נב, ב. ד.
- 48. הציבי לך ציונים : ירמי' לא, כ. ראה גם לעיל (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 140.
- 49. מאנא אמלוך : לשון הת"י למל"א א, ה. ראה (לעיל בחלק המאמרים) במאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום הערה 17.
- 50. נחת רוח . . ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
- 51. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
- 52. שנשפע : אולי כן הוא בהכת"י.
- 53. מאנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 54. בראתי גימט' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש רה, ב. (קז, ב בדפי הספר). לעיל (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 173.
- 55. ה' מלך גאות לבש : תהלים צג, א.
- 56. ה' מלך . . תיקנו בר"ה : כנראה הכוונה שאדה"ר אמרו בר"ה כדבסמוך:ואז שיר ה' מלך — ראה פדר"א פי"א. ר"ה לא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשס. וש"נ. תו"ח וישלח קפא, ד ובהערה 64. בא ח"א קא, ב.
- 57. בכ"ה באלול נברא העולם : ראה פדר"א רפ"ח. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמ. וש"נ.
- 58. יום ששי . . שיר ה' מלך : ר"ה שם.
- 59. התהוות העולמות . . רק מע"מ : אבות רפ"ה.
- 60. ובע"מ . . נזכר . . רק שם אלקים : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם ובהערה 37.
- 61. ל"ב פעמים אלקים : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ.
- 62. מ"ע . . ו"ה . . מל"ת . . י"ה : ראה ת"ז בהקדמה ד, סע"ב. ה, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' תז. וש"נ.
- 63. יהללו . . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 79.
- 64. ההפרש בין מל' למלכא : ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' תלז.
עמוד תקפג
- 65. כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט : ראה שם דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 67. טבע הטוב להטיב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
- 66. בע"ח כשעלה . . טבע הטוב להטיב : ראה גם בשם הע"ח — מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ. לקו"ש בראשית כרך ל ע' 1 הערה 3. תו"ח בראשית ל, ב הערה 4. שמות ח"א לד, ג הערה 375. סה"מ תרל"ח ע' מח. וש"נ. תר"ם ח"א ע' קפו. וש"נ.
- 68. בתחלת הבריאה . . חפץ חסד : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, ספ"ו. לקו"ת אחרי כה, סע"ג. נצבים מז, ב. שעה"י פי"א. ש"א ל, א הערה 15. סה"מ תרל"ח ס"ע מז ואילך ובהנסמן שם.
- 69. כי חפץ חסד הוא : מיכה ז, יח.
- 70. עכשיו תלוי בהעלאת מ"ן : ראה ע"ח־ לקו"ת־ וש"א שבהערה 68.
- 71. כל אורה האמור באלי' : ראה ב"ר ספכ"ו. סה"מ תרל"ח ע' קס. וש"נ. תר"ם ח"ב ס"ע תשו ואילך. וש"נ.
- 72. תוקע בקרן של איל : ראה ר"ה טז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצז. וש"נ.
- 73. אדם ובהמה תושיע ה' : תהלים לו, ז.
- 74. ערומים בדעת . . כבהמה : ראה חולין ה, ב. לקו"ת בחוקותי נ, רע"ג.
- 75. אני חכ' שכנתי ערמה : משלי ח, יב. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' קצג. ח"ב ע' תקסד. תר"ם ח"ב ע' תקנב. ע' תתקכד ואילך.
עמוד תקפד
- 76. אל דעות ה' : שמו"א ב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסב. וש"נ. תו"ח בראשית יח, ג ובהערה 11.
- 77. אין הארה ואין אינו מושג : ראה גם סה"מ תרל"א ח"א ע' קסט. תרל"ב ח"א ע' קה ואילך וע' עדר. תר"ם ח"ב ע' תשצ ובהנסמן בהנ"ל.
- 78. שכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 79. לא מצינו ציווי על מס"נ בתורה : ראה תו"א מג"א צט, ב. לקו"ש אמור כרך יב ע' 212 ואילך. מאמרי אדה"א נ"ך ע' תמה. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' קעה. וש"נ.
- 80. לאהבת : וכן כתב גם לעיל הנחה ד"ה שלש רגלים תחג לי על יד הערה 79 — אוצ"ל: לאהבה את.
- 81. לאהבה את . . כי הוא חייך : נצבים ל, כ [בדילוג].
- 82. רעותא דליבא : זהר וירא ק, א.
- 83. גנוחי גניח וילולי יליל : ר"ה לג, ב. לד, א.
- 84. ושבת עד ה' אלקיך : ואתחנן ד, ל. נצבים ל, ב.
- 85. המלך המרומם לבדו : נוסח ברכת יוצר.
- 86. שטעמי תורה לא נתגלה : ראה גם לעיל הנחה ד"ה שוש תשיש הא' ובהערות 31-32.
עמוד תקפה
- 87. בכסא : ראה לעיל על יד הערה 2.
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
תניא, ליקוטי אמרים נ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, לְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר לְשׁוֹן הַיַּנּוּקָא דִלְעֵיל, צָרִיךְ לְבָאֵר תְּחִלָּה, לְהָבִין קְצָת עִנְיַן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְכֵן כָּל מְקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, מָה עִנְיָינוֹ? הֲלֹא ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וְ״לֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ״!
אַךְ הָעִנְיָן, כְּדִכְתִיב: ״וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ״, שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּשְׁמַת הָאָדָם הִיא מְמַלְּאָה כָּל רַמַ״ח אֵבְרֵי הַגּוּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ הִיא בְּמוֹחוֹ, וּמֵהַמּוֹחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְכָל אֵבֶר מְקַבֵּל מִמֶּנָּה חַיּוּת וְכֹחַ הָרָאוּי לוֹ לְפִי מִזְגוֹ וּתְכוּנָתוֹ, הָעַיִן לִרְאוֹת, וְהָאֹזֶן לִשְׁמוֹעַ, וְהַפֶּה לְדַבֵּר, וְהָרַגְלַיִם לַהֲלוֹךְ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ – שֶׁבַּמּוֹחַ מַרְגִּישׁ כָּל הַנִּפְעָל בְּרַמַ״ח אֵבָרִים וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם.
וְהִנֵּה, אֵין שִׁינּוּי קַבָּלַת הַכֹּחוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁבְּאֵבְרֵי הַגּוּף מִן הַנְּשָׁמָה מִצַּד עַצְמָהּ וּמַהוּתָהּ, שֶׁיִּהְיֶה מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ מִתְחַלֵּק לְרַמַ״ח חֲלָקִים שׁוֹנִים מִתְלַבְּשִׁים בְּרַמַ״ח מְקוֹמוֹת, כְּפִי צִיּוּר חֶלְקֵי מְקוֹמוֹת אֵבְרֵי הַגּוּף, – שֶׁלְּפִי זֶה נִמְצָא עַצְמוּתָהּ וּמַהוּתָהּ מְצוּיָּיר בְּצִיּוּר גַּשְׁמִי וּדְמוּת וְתַבְנִית כְּתַבְנִית הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כּוּלָּהּ עֶצֶם אֶחָד רוּחָנִי, פָּשׁוּט וּמוּפְשָׁט מִכָּל צִיּוּר גַּשְׁמִי וּמִבְּחִינַת וְגֶדֶר מָקוֹם וּמִדָּה וּגְבוּל גַּשְׁמִי מִצַּד מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, וְלֹא שַׁיָּיךְ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ לוֹמַר שֶׁהִיא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יוֹתֵר מִבָּרַגְלַיִם, מֵאַחַר שֶׁמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ אֵינוֹ בְּגֶדֶר וּבְחִינַת מָקוֹם וּגְבוּל גַּשְׁמִי, רַק שֶׁתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת כְּלוּלִים בָּהּ בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ, לָצֵאת אֶל הַפּוֹעַל וְהַגִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם, לְהַחֲיוֹת רַמַ״ח אֵבָרִין וְשַׁסַ״ה גִידִין שֶׁבַּגּוּף עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתָם בַּנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית, שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּם כֵּן רַמַ״ח וְשַׁסַ״ה כֹּחוֹת וְחַיּוּת הַלָּלוּ.
וְהִנֵּה, עַל הַמְשָׁכַת כָּל הַתַּרְיַ״ג מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת מֵהֶעְלֵם הַנְּשָׁמָה אֶל הַגּוּף לְהַחֲיוֹתוֹ – עָלֶיהָ אָמְרוּ, שֶׁעִיקַּר מִשְׁכָּנָהּ וְהַשְׁרָאָתָהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ וְגִילּוּי זֶה – הוּא כּוּלּוֹ בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְלָכֵן הֵם מְקַבְּלִים תְּחִלָּה הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת הָרָאוּי לָהֶם לְפִי מִזְגָּם וּתְכוּנָתָם, שֶׁהֵן חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת וְכֹחַ הַמַּחֲשָׁבָה וְכָל הַשַּׁיָּיךְ לַמּוֹחִין. וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא גַּם כְּלָלוּת כָּל הַמְשָׁכוֹת הַחַיּוּת לִשְׁאָר הָאֵבָרִים, גַּם כֵּן כְּלוּלָה וּמְלוּבֶּשֶׁת בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְשָׁם הוּא עִיקָּרָהּ וְשָׁרְשָׁהּ שֶׁל הַמְשָׁכָה זוֹ, בִּבְחִינַת גִּילּוּי הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת הֶאָרָה לִשְׁאָר כָּל הָאֵבָרִים, וּמְקַבֵּל כָּל אֶחָד כֹּחַ וְחַיוּת הָרָאוּי לוֹ כְּפִי מִזְגּוֹ וּתְכוּנָתוֹ: כֹּחַ הָרְאִיָּה מִתְגַּלֶּה בָּעַיִן, וְכֹחַ הַשְּׁמִיעָה בָּאוֹזֶן וְכוּ׳. וְכָל הַכֹּחוֹת מִתְפַּשְּׁטִים מֵהַמּוֹחַ כַּנּוֹדָע, כִּי שָׁם הוּא עִיקַּר מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה כוּלָּהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, שֶׁנִּגְלֵית שָׁם כְּלָלוּת הַחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנָּה. רַק כֹּחוֹתֶיהָ שֶׁל כְּלָלוּת הַחַיּוּת מְאִירִים וּמִתְפַּשְּׁטִים מִשָּׁם לְכָל אֵבְרֵי הַגּוּף, כְּדִמְיוֹן הָאוֹר הַמִּתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר מֵהַשֶּׁמֶשׁ לְחַדְרֵי חֲדָרִים. [וַאֲפִילוּ הַלֵּב – מְקַבֵּל מֵהַמּוֹחַ, וְלָכֵן הַמּוֹחַ שַׁלִּיט עָלָיו בְּתוֹלַדְתּוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל].
וְכָכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין לְהַחֲיוֹתָם, וּבְכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּרוּאִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית, רִבּוֹא רְבָבוֹת מִינֵי מַדְרֵגוֹת מַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת כוּ׳, וְכֵן רִיבּוּי הָעוֹלָמוֹת אֵין לוֹ קֵץ וּגְבוּל, גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ כוּ׳.
וְהִנֵּה, מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שָׁוֶה בָּעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כִּמְשַׁל הַנְּשָׁמָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״דְּאִיהוּ סְתִימוּ דְכָל סְתִימִין״, פֵּירוּשׁ, דַּאֲפִילוּ בְּעָלְמִין סְתִימִין דִּלְעֵילָּא, הוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בְּתוֹכָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא סָתוּם וְנֶעְלָם בַּתַּחְתּוֹנִים, כִּי ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל״, אֲפִילוּ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְנִמְצָא, כְּמוֹ שֶׁמָּצוּי שָׁם – כָּךְ נִמְצָא בַּתַּחְתּוֹנִים מַמָּשׁ.
וְהַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הוּא מִצַּד הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מֵהַהֶעְלֵם [שֶׁזֶּה אֶחָד מֵהַטְּעָמִים שֶׁהַהַשְׁפָּעָה וְהַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מְכוּנָּה בְּשֵׁם ״אוֹר״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל], לְהַחֲיוֹת הָעוֹלָמוֹת וְהַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי קְצָת יוֹתֵר מֵהַתַּחְתּוֹנִים, וְכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ וּתְכוּנָתוֹ, שֶׁהִיא תְּכוּנַת וּבְחִינַת הַמְשָׁכָה הַפְּרָטִית אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ.
וְהַתַּחְתּוֹנִים, אֲפִילוּ הָרוּחָנִיִּים, אֵינָם מְקַבְּלִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי כָּל כָּךְ, רַק בִּלְבוּשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם הַחַיּוּת וְהָאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לָהֶם לְהַחֲיוֹתָם.
וְכָל כָּךְ עָצְמוּ וְגָבְרוּ הַלְּבוּשִׁים אֲשֶׁר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ וּמַסְתִּיר בָּהֶם הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד אֲשֶׁר בָּרָא בוֹ עוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי וְהַגַּשְׁמִי מַמָּשׁ, וּמְהַוֵּוהוּ וּמְחַיֵּיהוּ בְּחַיּוּת וְאוֹר אֲשֶׁר מַמְשִׁיךְ וּמֵאִיר לוֹ, אוֹר הַמְלוּבָּשׁ וּמְכוּסֶּה וּמוּסְתָּר בְּתוֹךְ הַלְּבוּשִׁים הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים הַמַּעֲלִימִים וּמַסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת, עַד שֶׁאֵין נִרְאֶה וְנִגְלֶה שׁוּם אוֹר וְחַיּוּת רַק דְּבָרִים חוּמְרִיִּים וְגַשְׁמִיִּים, וְנִרְאִים מֵתִים, אַךְ בְּתוֹכָם – יֵשׁ אוֹר וְחַיּוּת הַמְהַוֶּה אוֹתָם מֵאַיִן לְיֵשׁ תָּמִיד, שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיוּ, וְאוֹר זֶה הוּא מֵאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, רַק שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים רַבִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁאוֹר וְחַיּוּת כַּדּוּר הָאָרֶץ הַחוּמְרִי הַנִּרְאֶה לְעֵינֵי בָשָׂר, הוּא מִמַּלְכוּת דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, וּבְתוֹכָהּ – מַלְכוּת דִּיצִירָה וְכוּ׳, עַד שֶׁבְּתוֹךְ כּוּלָּן – י׳ סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת הַמְיוּחָדוֹת בְּמַאֲצִילָן אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא:
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ואלו הן דיני המגדף אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל.
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
שמות רבה ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, אֲנִי יְשֵׁנָה מִן הַמִּצְוֹת, וְלִבִּי עֵר לַעֲשׂוֹתָן. (שיר השירים ה, ב): תַּמָּתִי בְּסִינַי, שֶׁנִּתַּמְּמוּ עִמִּי בְּסִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, מַה הַתְּאוֹמִים הַלָּלוּ, אִם חָשַׁשׁ אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ חֲבֵרוֹ מַרְגִּישׁ, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה אֵינָם קוֹרְאִים אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִצְרַיִם, (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. בַּיָּם, (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְכָאֵלֶּה רַבִּים. וְאוֹמֵר (ישעיה סג, ט): בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר, הֱוֵי יוֹדֵעַ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים כִּבְיָכוֹל אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָן. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר זֶה גַּבְרִיאֵל. רַבִּי יוֹסֵי הָאָרֹךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים שָׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ כָּל מָקוֹם שֶׁמִּיכָאֵל נִרְאֶה שָׁם הוּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. אֵלָיו, מַהוּ אֵלָיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמּוֹ וְלֹא רָאוּ אֶלָּא משֶׁה בִּלְבָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל י, ז): וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה. בְּלַבַּת אֵשׁ, לְלַבְּבוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לְסִינַי וְיִרְאֶה אוֹתָן אִשּׁוֹת וְלֹא יִירָא מֵהֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּלַבַּת אֵשׁ, מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל סְנֶה וּלְמַעְלָה, כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל אָדָם וּלְמַעְלָה. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה. בְּלַבַּת אֵשׁ, בַּתְּחִלָּה לֹא יָרַד אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יָרְדָה שְׁכִינָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מָה הַסְּנֶה שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וִיְרוּדִים לְמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם, כָּךְ הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל הַשִּׁעְבּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ מַטְבִּיעִין אוֹתָן בַּנָּהָר, הָיוּ חוֹזְרִין וְכוֹבְשִׁין אוֹתָן בַּבִּנְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנָּטַל אֶת הַמַּקֵּל וְהִכָּה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת הָרְצוּעָה וְיוֹדְעִים צַעֲרָהּ, כָּךְ הָיָה צַעֲרָן וְשִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָּדֵר לַגִּנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָדֵל עַל כָּל מַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן גְּדֵלִים אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בַּגִּנָּה וּבַנָּהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַבִּי חָמָא, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִסְתָּרֶטֶת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בָּהֶן בְּרִיָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אָמַר, מָה הַסְּנֶה הָעוֹף נִכְנָס לְתוֹכוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא כְּנָפָיו מִתְמָרְטוֹת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בּוֹ בְּרִיָה, וּכְשֶׁיָּצָא (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָנוֹת יֵשׁ מֵהֶן עוֹשֶׂה עָלֶה אַחַת, וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ, הֲדַס עוֹשֶׂה שָׁלשׁ, שֶׁנִּקְרָא (ויקרא כג, מ): עֵץ עָבֹת. אֲבָל הַסְּנֶה יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ עָלִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּבִזְכוּתְךָ וּבִזְכוּת אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רָמַז לוֹ שֶׁיִּחְיֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ. מִכָּן אָמְרוּ הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה מַעֲלָה לוּלָבִין וְשׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְהִיא שְׁחוֹרָה, הָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה אֵינָהּ מַעֲלָה לוּלָבִין וְהִיא אֲדֻמָּה וְאוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת. וְלָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִיִּים מְכַלִּין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים אֵינָן יְכוֹלִין לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִם משֶׁה וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתוֹ, הֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו וְיִרְאֶה וִידַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלָּה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, וְלֹא הָלַךְ משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁבָּטַל מִמְּלַאכְתוֹ וְהָלַךְ לִרְאוֹת, מִיָּד (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים.
משנה תמיד ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא: