צט,ב
צט,ב
ועמלק הוא גסות הרוח והוא ראשית להם. כי גסות הרוח היא שרש כל המדות רעות. ולכן המן שהוא בחי' גסות רצה להשמיד ולהרוג את כל היהודים שהם בבחי' בטול הפך היש והגסות. ואם היו כופרים ח"ו לא היו עושי' להם כלום שהרי לא גזר רק על היהודים. אך כולם כאחד לא עלה על דעתם מחשבת חוץ ח"ו ומסרו נפשם על אחדותו ית' וזהו בחי' בטול הנ"ל וישנו בכח בכל אחד מישראל ואפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו בפועל ממש שלא ליפרד מאחדותו ית' בשום אופן בעולם. ומה שעובר שאר עבירות היינו מפני הרוח שטות שמטעהו לחשוב שאינו נפרד מהקב"ה על ידי עבירה ההיא כיון שלובש ציצית ומניח תפלין. והנה בחינת מסירת נפש נמשך מחמת אהבה המסותרת שהיא למעלה מן הדעת ולכן לא נזכר בתורה טעם על מסירת נפש רק על אהבה נאמר טעם כמ"ש לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך. ואין זה טעם על מסירת נפש כיון שהטעם הוא כי הוא חייך והרי מסירת נפש הוא להשליך חייו מנגד. אלא הענין שאין שייך טעם ושכל על מסירת נפש כי המס"נ נלקח מבחינ' שלמעלה מן הדעת כי הנה פירוש כי הוא חייך היינו מה שהוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע שעי"ז מחיה ומהוה כ"ע וכבר נת' לעיל דבחינת ממלא וסובב הוא רק הארה לבד ממנו ית' אבל מהותו ועצמותו ית' אינו בגדר עלמין כלל אפילו להיות סובב וממלא לעלמין. כי לא זה היא עיקר האלקות מה שהעולמות מתהוים ממנו ומקבלים חיותם ממנו ית'. שהרי אתה הוא עד שלא נברא העולם ולאחר שנברא בשוה ממש. וגם אילו לא היה בורא העולמות היה הכל שוה לפניו ית' אלא מה שמחיה ומהוה העולמות זהו רק הארה ממנו ית' וכמ"ש במ"א דלכך נק' הבריאה יש מאין. שבחי' התהוות היש הוא רק ע"י הארה לבד שנק' אין לגבי מהותו ועצמותו יתברך (כמש"ל פ' שלח ד"ה וירא ישראל) וכמ"ש ואתה מחיה את כלם. פירוש ואתה היינו כ"ב אותיות דבר ה' מא' ועד תי"ו וה' מוצאות שעל ידי האותיות מחיה את כולם. והאותיות הם רק הארה לבד כמו האותיות באדם הן רק לבושי הנפש כו'. וא"כ מהותו ועצמותו ית' הוא למעלה גם מבחי' ומדרגה זו הנזכר כי הוא חייך כי זהו רק היותו ממלא וסובב ומזה נמשך לאהבה כי הוא חייך. וכמ"ש נפשי אויתיך כמ"ש בתניא (פמ"ד). אבל המס"נ להשליך חייו מנגד נמשך שלא ליפרד ממהותו ועצמותו ית' שהוא למעלהמחיי החיים וקמיה כלא ממש חשיבי ואתה הוא קודם שנברא כו'. והנה כ"ז הוא שיש בכח כל א' מישראל (כי הנצוץ אלהות שבנשמה הוא ג"כ נמשך מבחי' שלמעלה מהשכל וכמו שכתוב במ"א ועיין בע"ח שמ"א פ"ג והכוונה כי יש נצוץ כו') ולכן היה אז מסירת נפש בפו"מ אצל כל ישראל שלא ליפרד מאחדותו יתברך. וזהו ואת מאמר מרדכי כי מרדכי היה מקור הבטול איש יהודי כנ"ל. וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. שבמתן תורה שהקדימו נעשה לנשמע ועל כל דבור פרחה נשמתם שהוא בחי' בטול ומס"נ שלכך זכו למ"ת התגלות אלקות. וכך היה בימי אחשורוש הבטול הזה ביתר שאת כי במ"ת היה בטול זה מחמת כח האתעדל"ע שכפה עליהם הר כו'. וכמים הפנים כו'. אבל בימי אחשורוש היה הבטול מצד עצמם בחינת אתעדל"ת תחלה. ולכן גם ההמשכה שנמשך עי"ז הוא ממקום עליון יותר עד שהגילוי שבמ"ת נק' רק החלו התחלה לגבי אור ההמשכה שנמשך להם בפורים שנק' וקבל שזהו הגמר וזהו וקבל היהודים כו'. (והענין הוא דהנה כתיב מה ראו על ככה ומה הגיע
מצוטט ב־32 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך כב ‹ ח'תקנה תו"א מג"א צט, ב
- כרך כג ‹ ח'תתי תו"א מג"א צט, ב
לקוטי שיחות 3
- כרך טו ‹ לך לך ‹ שיחה ד ‹ 99 תו"א מג"א צט, ב
- כרך יט ‹ שופטים ‹ שיחה ד ‹ 190 תו"א מג"א צט, ב
- כרך כב ‹ אחרי ‹ שיחה ב ‹ 101 תו"א מג"א צט, ב
תורת מנחם 20
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר שני, ה'תשי"א תו"א מג"א צט, ב
- יא - שנת תשי"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ד. תו"א מג"א צט, ב
- כה - שנת תשי"ט - חלק שני ‹ בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ט תו"א מג"א צט, ב
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. פורים, ה'תשי"ב תו"א מג"א צט, ב
- ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"א תו"א מג"א צט, ב
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ה תו"א מג"א צט, ב
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה* תו"א מג"א צט, ב
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ו תו"א מג"א צט, ב
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ז תו"א מגילת אסתר צט, ב
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז תו"א מגילת אסתר צט, ב
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ז תו"א מג"א צט, ב
- נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ז תו"א מג"א צט, ב
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב תו"א מג"א צט, ב
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ב תו"א מג"א צט, ב
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת כ"ט אלול, ה'תשכ"ב, ליל ערב ראש השנה, ה'תשכ"ג תו"א מג"א צט, ב
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל תו"א מג"א צט, ב
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשל"ב תו"א מג"א צט, ב
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב תו"א מג"א צט, ב
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשל"ב תו"א מג"א צט, ב
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג תו"א מג"א צט, ב
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 7
- תרל"ח ‹ ומקנה רב כו' מרגלים כו' והארץ הדום רגלי כו' ‹ רלד תו"א מג"א צט, סע"ב
- תרל"ט ח"א ‹ מאמרים ‹ [ששים המה מלכות] אך הנה כו' זית רענן יפה כו' ‹ קכב תו"א מג"א צט, ב
- תרל"ט ח"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ‹ יהודה בן תימא כו' עז כנמר ‹ רכו תו"א מג"א צט, סע"ב
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ ואעשך לגוי גדול ‹ ט תו"א מג"א צט, ב
- תר"ם ח"א ‹ מאמרים ‹ [ישקני מנשיקות פיהו] והנה לע"ל כתיב בבכי יבואו ‹ פג תו"א מג"א צט, ב
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ אור לי"ד בודקין כו' ‹ רמב תו"א מג"א צט, סע"ב
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ תקעו בחדש שופר ‹ תקפד תו"א מג"א צט, ב
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

