38

ב) מעלת שם הוי' לעומת שם א־ל שד־י, המתבטאת בעבודת האדם, היא, שגילוי שם "א־ל שד־י", כיון שהוא אור הקשור לעולמות, מעורר עבודה של מדת האהבה, הקשורה ל"מציאותו" של האדם – "לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך"²⁷; וגילוי שם הוי', המורה על "עצמיות אור אין סוף כו' שאינו בגדר עלמין כלל", מעורר את ההתבטלות ומסירות הנפש שלמעלה מהטעם והשכל²⁸.

לפי זה, כיון שלמשה התגלה שם הוי', היתה לו מעלה על האבות גם בענין ההתבטלות שמעל השכל²⁹. וכיצד ייתכן שהוא יהרהר, כאשר האבות לא הרהרו?

ו. יציאת מצרים – הכנה לחיבור "עליונים" ו"תחתונים"

ההסבר לכך הוא:

בחירתו של הקדוש־ברוך־הוא במשה רבינו, שדוקא הוא יגאל את ישראל, מהווה הוכחה לכך ששליחות זו קשורה במיוחד למהותו של משה – דרגת החכמה. כלומר, רצונו של הקדוש־ברוך־הוא היה, שהגאולה תתבצע בהתאם לסדר של חכמה ושכל של קדושה. ולכן הוא בחר במשה רבינו, שהיה בבחינת חכמה.

לפיכך, למרות שלמשה רבינו היתה גם התבטלות שמעל לשכל בדרגה נעלית ביותר, אך כאן נדרשה – בהתאם לשליחות עצמה, לגאול את ישראל על ידי בחינת משה, החכמה – ההבנה בשכל של קדושה לגבי כל הפרטים והאמצעים לקיום השליחות. משום כך³⁰ שאל משה רבינו, חכמה דקדושה: "למה הרעתה גו' למה זה שלחתני" – כיצד מתאים הדבר לפי בחינת החכמה?

אמנם, לפי זה יוצא, ששאלת משה רבינו "למה הרעתה גו'" אינה פגומה ח"ו, אלא אדרבה היא חלק ממילוי השליחות והתפקיד, אך למרות זאת אמר לו הקדוש־ברוך־הוא "חבל על דאבדין כו' ואתה אמרת למה הרעתה", כי יציאת מצרים היתה הכנה למתן תורה³¹, שאז התרחש "חיבור עליונים ותחתונים"³², שבשכל ("תחתונים")