300
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
חוקת בלק
-
א. יש קשר בין הפרשיות חוקת־בלק לי"ב־י"ג תמוז
כבר דובר פעמים רבות אודות הנאמר ב"של"ה"1, שכל מועדי השנה, ואפילו "מועדי דרבנן", קשורים לפרשיות התורה הנקראות בסמוך להם. מכך מובן ש"חג הגאולה"2 של י"ב־י"ג תמוז, שבו שוחרר כ"ק מו"ח הרבי לגמרי ממאסרו וגלותו, קשור לתוכן של הפרשות חוקת־בלק3.
ובכך יש שלוש נקודות: (א) הקשר לפרשת חוקת, (ב) הקשר לפרשת בלק, (ג) הקשר לשתי הפרשות ביחד, כי, כאמור פעמים רבות4, כאשר שתי פרשות מחוברות ונקראות ביחד באותה שבת, הן נעשות פרשה אחת (הקריאה נחלקת לשבעה קרואים, נקראת הפטרה אחת בלבד ועוד). ומכך מובן, תמוז –
שבנוסף לתוכן הנפרד שיש בכל פרשה
בפני עצמה, יש תוכן משותף לשתי
הפרשות, אשר על כן הן יכולות
להתחבר ולהיעשות כפרשה אחת –
והקשר של חג הגאולה י"ב־י"ג תמוז
לפרשות חוקת־בלק קיים גם לגבי
התוכן המשותף לשתיהן5.
ב. הקשר שבין פרשת חוקת לבין י"ב־י"ג תמוז – מסירות נפש
שמה של הפרשה הראשונה הוא
"חוקת". המשמעות הפשוטה של
"חוקה" היא – ציווי שאין לו טעם
וסיבה, ומקיימים אותו רק משום "חקה
חקקתי גזירה גזרתי"6 – זהו רצון
הקדוש־ברוך־הוא.
ענין ה"חוקה" בעבודת ה' הוא
עבודה של מסירות נפש7, שהיא
למעלה מטעם ודעת. כי בהגיון
ובשכל ניתן למצוא טעמים לעשיית
פעולות המוסיפות למציאות האדם
ולשלמותו, אך לא "להשליך חייו
מנגד", "לבטל" את מציאותו8. בכך
הערות
- 1. חלק תושב"כ ר"פ וישב.
- 2. בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר (במכתבו – נדפס בסה"מ קונטרסים ח"א רלו, א) – "מועד המועדים". נתבאר בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 304.
- 3. בשנה זו חל י"ג תמוז בפ' פינחס. אבל נוסף לזה שהשחרור הי' ונודע לבעל הגאולה ביב תמוז (וביג תמוז הי' רק האמירה באופן רשמי – כי המשרד הי' סגור ביב תמוז – ראה ספר התולדות אדמו"ר מוהריי"ץ ח"ג ע' 221) גם בשנה זו "מתברך" הוא בכלל משבת (שלפניו –) פ' חו"ב. ובקביעות אחרת – חל בפ' בלק ומתברך משבת פ' חוקת.
- 4. ראה בארוכה לקמן ע' 11־410 ובהערות שם.
- 5. ולהעיר, שפרשיות חוקת־בלק מחוברות בהקביעות די"ב תמוז שחל בשבת.
- 6. תנחומא פרשתנו (חוקת) ג. במדב"ר ריש פרשתנו. ועוד.
- 7. כפשוטה – נוסף על ש"נפש" פי' (ג"כ) "רצון" וכמש"נ אין נפשי (ירמי' טו, א. הובא בתו"א לו, ב. וראה סה"מ תש"ט ע' 227 בהערה).
- 8. תו"א צט, ב. לקו"ת ויקרא ד, ג.
- . יב־יג
מדרש תנחומא, חקת ג׳ - הטקסט מספריא
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא, לֹא אֶחָד (איוב יד, ד). כְּגוֹן אַבְרָהָם מִתֶּרַח, חִזְקִיָּה מֵאָחָז, יֹאשִׁיָּה מֵאָמוֹן, מָרְדְּכַי מִשִּׁמְעִי, יִשְׂרָאֵל מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָעוֹלָם הַבָּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי עָשָׂה כֵן. מִי גָּזַר כֵּן. מִי צִוָּה כֵן. לֹא אֶחָד. לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינָן, בַּהֶרֶת כִּגְרִיס, טָמֵא. מַאי כִּגְרִיס, כַּחֲצִי פוּל, בָּאָדָם, טָמֵא. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. מִי עָשָׂה כֵן. מִי גָּזַר כֵן. מִי צִוָּה כֵן. לֹא אֶחָד. לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינָן, הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהוֹשִׁיטָה חַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגַע בָּהּ, הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. הַמֵּת בַּבַּיִת, הַבַּיִת טָהוֹר. יָצָא מִתּוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. מִי עָשָׂה כֵן. מִי צִוָּה כֵן. מִי גָּזַר כֵּן. לֹא אֶחָד. לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינָן, כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הִיא גּוּפָהּ מְטַהֶרֶת בְּגָדִים. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, וְאֵין אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.