300

מוסבר⁹ מדוע "לא נאמר ענין המסירות נפש מפורש בתורה שבכתב"¹⁰, כי תורה שבכתב "הוא בחינה חכמה", ומסירות נפש היא נעלית מחכמה וטעם ודעת.

וזהו הקשר שבין מהותו של חג הגאולה י"ב־י"ג תמוז לבין פרשת חוקת: פעילותו של בעל הגאולה והשמחה למען הפצת התורה במדינה ההיא, אשר בעקבותיה הוא נאסר, היתה באופן של "חוקת", במסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת. הוא עמד יחידי כנגד גזירות של ממשלה תקיפה ועריצה, במדינה אשר בתנאים ששרדו בתקופה ההיא היה כמעט בלתי אפשרי לצאת את גבולה, ולמרות זאת הוא לא התחשב כלל בכל ההפרעות המסוכנות ופעל להפצת התורה והיהדות במסירות נפש.

ג. שתי הדרגות של "חוקה"

שמה של פרשה זו, לפי מנהג ישראל, אינו "חוקת התורה", אלא "חוקת" בלבד¹¹. וניתן לומר שהסיבה לכך היא:

ה"חוקה" של פרה אדומה, אשר אודותיה מדובר בפרשה, שונה גם מחוקים אחרים בכך שהיא לגמרי אינה ניתנת להבנה, ואשר לכן אמר אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם¹²: על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה... אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

[זהו גם הטעם לכך שנאמר "זאת חוקת התורה", שמצות פרה אדומה היא החוקה היחידה של התורה כולה – כי היא "חוקה" גם יחסית לחוקים אחרים. היא חוקה אמיתית הנעלית לגמרי מהבנת האדם¹³].

ובכך מובן מדוע נקראת הפרשה בשם "חוקת" סתם, ולא "חוקת התורה":

אמנם, כל החוקים הם למעלה מן השכל, אך גם בדעתו של האדם "מתקבל", שאין האדם צריך לסמוך על שכלו בלבד, אלא עליו לקיים גם חוקים שאין הוא מבינם. דברים אלה אמורים לגבי חוקים שאינם ההיפך מן ההגיון. אמנם, האדם בשכלו אינו מבין את טעמם, אך הוא משיג, או לפחות אינו שולל אפשרות, שבחכמה ובמחשבה נעלות הרבה יותר יש לכך טעם.

אך לא כך לגבי פרה אדומה. זוהי חוקה שאין לה בסיס בהגיון, והיא ההיפך מן השכל¹⁴, ונעלית לחלוטין