190

עולמו". וכיון שזהו דבר הכרחי ומובן לפי ההגיון [עד אשר אמונה זו קיימת אפילו אצל חסידי אומות העולם, כידוע³⁰], אין צורך בעדות לכך.

גם לאמונה באלקות שמעל לעולם (כלשון ה"זוהר" והחסידות: סובב כל עלמין) אין צורך ב"עדות". אמנם, דרגה זו אינה "מושגת" בשכל המוגבל בהגבלות של העולם, אך השכל עצמו מחייב, שקיים אור אלקי הנעלה מהבנה שכלית: לאחר שלפי השכל הכרחי שיש חיות אלקית בתוך העולם, הוא מגיע להכרה ש"לא זה הוא עיקר האלקות מה שהעולמות מתהוים ממנו"³¹, ושיש דרגות אלקות הנעלות מן העולם ומן השכל³².

ולכן גם על דרגה זו אין צורך בעדות, שהרי, למרות שאין זה "דבר הנגלה" (כי אי אפשר להבינו), אך זהו "מילתא דעבידא לאגלויי", כי זוהי דרגה של "למעלה מן השכל" שגם השכל עצמו מכריח את קיומה.

הענין של "עדות" הוא על עצמותו יתברך, הנעלית גם מדרגה של "סובב כל עלמין", ולגמרי איננו בגדר הבנה שכלית. זהו "דבר הנעלם לגמרי", שלגביו יש צורך ב"עדות" כדי לגלות את עצמותו יתברך, בדיוק כשם שעדות באה, בפשטות, כדי לגלות "דבר הנעלם לגמרי". וזאת, בשני סוגי העדויות שדלעיל:

א) "עדי בירור": בבריאה נקבעו "עדים", המגלים את כח האין־סוף שישנו בבריאה – אלה הם השמים והארץ. כידוע³³, נצחיות השמים (שהם "קיימים באיש") והארץ (ש"קיימין במין") נובעת מכח האין־סוף, ולכן הם עדי בירור לעצמותו יתברך³⁴.

ב) "עדי קיום": יש "עדים", שניתן להם הכח, כביכול, להמשיך את עצמותו ית' בעולם, כפי שעדי קיום מבצעים את המעשה. אלה הם נשמות ישראל, ששורשן בעצמותו ית', ובידם הכח, על ידי עבודת התורה והמצוות³⁵, להוריד את עצמותו ית' אל תוך העולם.

[זהו ההסבר הפנימי לכך שעדי קידושין הם "עדי קיום": תכלית הקידושין היא "פרו³⁶ ורבו..."³⁷,