220

לכאורה, יש לשאול: בראש השנה שחל בשבת עולה הן חיצוניות המלכות (מצד השבת) והן פנימיות המלכות (מצד ראש השנה) – וכיצד מתקיימים אז העולמות?

ההסבר לכך הוא, שהחיצוניות שעולה בשבת איננה החיצוניות של פנימיות זו שעולה בראש השנה, אלא החיצוניות של דרגה נעלית יותר. ולכן מתקיימים העולמות גם בראש השנה שחל בשבת, כי החיצוניות של הדרגה הנמוכה יותר, שממנה מתהווה מציאות העולמות, אינה מסתלקת גם אז.

ט. בשבת – המן אינו יורד, אך עולה למעלה

דבר זה יובן בהקדים, ההוכחה המובאת במדרש²⁴ לכך "שהקדוש־ברוך־הוא מכבד את השבת" מן המן "שכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד".

ובכך אין מובן: לגבי כל מה שהקדוש־ברוך־הוא עושה גם בשבת, כגון: השבת רוחות, הורדת גשמים והצמחת הצומח – נאמר באותו מדרש, שאין זו סתירה ל"הקדוש־ברוך־הוא מכבד את השבת", כי "כל העולם כולו שלו", ולכן "מותר בכל העולם כולו". במה שונה, אפוא, ירידת המן מכל הפעולות האחרות הללו²⁵?

יותר מכך: גם לגבי המן עצמו רואים, שאמנם, הוא לא ירד למטה בשבת, אך הוא עלה למעלה דוקא בשבת. כנאמר בזהר²⁶: "וכל שיתא יומין מתברכאן (במן) מיומא שביעאה".

אם כך, אין מובן כלל: מדוע הורדת המן למטה אכן נחשבת למלאכה, למרות שכל שאר ההשפעות על העולם אינן נחשבות לקדוש־ברוך־הוא כמלאכה, ואילו המשכת המן למעלה היתה דוקא בשבת?

י. בשבת – בחינת המחשבה שובתת מהתלבשותה בבחינת

הדיבור

ההסבר לכך הוא²⁷:

בעולמות יש שני ענינים: הגשמיות והחיצוניות שלהם, לעומת הרוחניות והפנימיות שלהם. מכך מובן, שגם בחיות האלקית המחיה אותם יש שני ענינים: חיצוניות החיות, בחינת הדיבור (גילוי) מחיה את חיצוניות העולמות, ואילו פנימיות החיות,