צאינה וראינה
שסדצאינה וראינה
ש"פ ב"ב תר"ם לפ"ק
צאינה וראינה1 בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו2 וארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת3, א"כ הרי כנס"י נק' כלה והקב"ה חתן4 ותורה הוא ג"כ בחי' חתן5, וצ"ל והלא אמרז"ל ע"פ תורה צוה6 לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה7 הרי תורה היא כלה וכנס"י חתן, והנה צ"ל תחילה משארז"ל בינה יתירה ניתנה באשה8 יותר מבאיש. והנה ג' דברים נק' אשה דיבור ויראה ותושבע"פ, ודיבור כבר נת"ל מה שיש בו בינה יתירה9, ועתה צ"ל ביראה ג"כ שיש בו בינה יתירה על אהבה, (בפ"א10 דהנה כתי' בזאת יבוא אהרן11 אל הקודש זאת הוא בחי' יראה12 וכתי' זה השער להוי'13 שהוא שער ומבוא שיבוא לבחי' קדש העליון, שסהוביאור הענין) דהנה אהוי"ר הם מ"ע ומל"ת אהבה הוא מקור רמ"ח מ"ע יראה הוא מקור שס"ה ל"ת14 וכשנבין ההפרש בין מ"ע למל"ת יובן ההפרש בין אהוי"ר, דהנה מל"ת הוא ביטל שכופה א"ע ואינו רוצה בשום דבר והוא בבחי' שב ואל תעשה, הגם דמ"ע הוא ג"כ ביטל היש אך הוא קום ועשה אבל מל"ת הוא שאינו רוצה בשום דבר א"כ הרי הביטל גדול עד מאד.
והענין דהנה בעבודה יש ב' מדרי' חותם שוקע וחותם בולט, חותם שוקע הוא ביטל דמ"ע וחותם בולט הוא ביטל דמל"ת דאי' בע"ח שיש (בפ"א בעליות) בביטל ב' מדרי' א' כמו עליות העולמות שבשבת15 שעולם התחתון נתעלה לעולם העליון (בפ"א מלביש חיצונית דעולם העליון) ועולם העליון מתלבש תוך פנימיות דעולם התחתון, הרי מלמטלמ"ע הוא חותם בולט שה"ה מתעלה כו' ומלמעלמ"ט הוא חותם שוקע ביטל הב' הוא ענין העבור תלת כלילן גו תלת16 ראשו בין ברכיו17 שהוא בביטל כ"כ עד שאין בו התחלקות דראש ורגל וזהו שהעולם התחתון נכלל בעולם העליון הרי מלמטלמ"ע הוא חותם שוקע ומלמעלמ"ט הוא חותם בולט שעי"ז נמשך מוחין חדשים והו"ע יצ"מ דשעבוד מצרים הוא בחי' עבור והגאולה הוא שנמשך מוחין חדשים ואי' בפע"ח17 שהם מוחין גבוהים שאינם נמשכים בסדר הדרגה, דכל הגילוים הם בסדר הדרגה אבל מוחין אלו הם שלא בסדר הדרגה, וכמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים18 וכתי' עד שנגלה עליהם19 מלך מלכי המלכים הקב"ה ה"ז שלא בסדר הדרגה, וזהו משארז"ל אשה מזרעת תחלה20 יולדת זכר אשה הוא יסוד דנוק' חותם שוקע מלמטלמ"ע יולדת זכר נמשך מלמעלה חותם בולט, דבגילוים יש ב' מדרי' א' מה שנמשך התלבשות אוב"כ21, ב' בחי' שלמעלה מהתלבשות אוב"כ, וזהו איש מזריע תחילה יולדת נקבה הו"ע התלבשות אוב"כ, אך אשה מזרעת תחילה יולדת זכר הוא כמ"ש חשף ה' את זרוע קדשו22 הוא מדרי' שלמעלה מהתלבשות אוב"כ, ובד"כ הוא חותם שוקע וחותם בולט, חותם שוקע הו"ע מל"ת שהוא ביטל היש באתכפיי' ואתהפכא עד שיהי' שב ואל תעשה רק חותם שוקע היינו כלי ריקן לקבל, ומ"ע הם חותם בולט שהו"ע אהבה אך מ"מ מי23 שאוהב23 לכן נק' חותם בולט.
שסווהנה להבין מה נק' למעלה חותם שוקע וחותם בולט, הנה תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך23 עמודי אור שהוא בגימ' כתר24 דהנה תרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגולגלתא24 וז' מצות דרבנן הם למעלה מתרי"ג25 מצות דאורייתא דהז' מצות הם מ"ע קום ועשה מ"מ כלול בהם ל"ת ג"כ הרי שרשם למעלה מתרי"ג כו'. והנה מ"ע הם ו"ה היינו ז"ת דאריך או ז"ת דעתיק דאו"א שהלבישו לזרועות דא"א27 הרי חו"ב מלבישים חו"ג וא"כ מכ"ש ג"ר דא"א מלבישים ז"ת דעתיק וזהו"ע מ"ע שהם ז"ת דעתיק שהם חותם שוקע, אבל מל"ת הם י"ה26 והיינו ג"ר דעתיק שאינם מתלבשים בא"א וזה נק' חותם בולט, והנה אי' בע"ח28 דז"ת דעתיק כשהם מתלבשי' בא"א שייך בהם השגה אבל ג"ר דעתיק שאינם מתלבשים בא"א אינו שייך בהם השגה כלל ולכן נק' (רדל"א) רישא דלא ידע ולא אתיידע שבא"א גופא ג"כ אינו ידוע וזה ממשיכים ע"י מל"ת וזהו בינה יתירה ניתנה באשה שהוא מל"ת שעי"ז ממשיכים מג"ר דעתיק, (ובפ"א29 מ"ע ו"ה ז"ת דא"א ונק' חותם שוקע דאו"א שהלבישו כו' לכן נק' חותם שוקע, ומל"ת הם ג"ר דא"א שאינם מתלבשים לכן נק' חותם בולט, וזהו כמ"ש במ"א דע"י מ"ע ממשיכים מז"ת וע"י מל"ת ממשיכים מג"ר30, ובע"ח אי' דז"ת דעתיק הם מתלבשים בג"ר דא"א אבל ג"ר דעתיק אינם מתלבשים כלל וא"כ י"ל שזהו"ע חותם שוקע היינו ז"ת דעתיק וחותם בולט היינו ג"ר דעתיק שאינם מתלבשים כלל, וזהו שנק' רישא כו' שבא"א כו' ידוע, אך עיקר הפי' הוא כמ"ש בע"ח דחיצוניות עתיק אפשר להתגלות עכשיו ג"כ אבל פנימיות דעתיק31 א"א שיתגלה עכשיו כ"א לע"ל דוקא א"כ אפי' פנימיות יסוד דעתיק נק' ג"כ חותם בולט וזהו מ"ש וברית שלומי לא תמוט לעולם32 ).
והנה כמו שנת"ל במ"ע ומל"ת כמו"כ יובן בתורה ג"כ דהנה כתי' וקבלו היהודים את אשר החלו לעשות33 ואמרז"ל דבמ"ת רק החלו לעשות והדר שסזקבלוהו בימי אחשורוש אז הי' גמר הקבלה, וצ"ל והלא במעמד הר סיני כתי' ויחן ישראל כולם כאיש אחד34 והי' במס"נ דעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן35 ה"ז רק החלו לעשות וגמר הקבלה הוא בימי אחשורוש דוקא, אך מ"מ כ"ה האמת. והענין דהנה כתי' איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי כו' איש ימיני36, ופירש"י שהי' משבט יהודה37 וצ"ל למה נק' איש יהודי מורה שהי' משבט יהודה, וגם צ"ל דבגזירת המן כתי' להשמיד כו' את כל היהודים38 והלא בקך"ז מדינות39 ודאי גם40 מאפרים ומנשה ושארי שבטים ומהו אומרו היהודים שבט יהודה דוקא. אך צ"ל דשם יהודה הוא שם כללי שהוא מורה בכללות עם בנ"י, דיהודה הו"ע ביטל והודאה וכמו מודה אני41, וכל עיקר השם דיהודה הוא ע"ש ההודאה וכמ"ש הפעם אודה את ה'42 ע"כ קראה שמו יהודה, וזה יש בכאו"א מישראל וכמ"ש יהודה אתה יודוך אחיך ומפרשים שקאי על הביטל דש"ע43 דזה יש בכאו"א מישראל. ולכן נק' בנ"י בשם יהודים להורות על הביטל. ומרדכי נק' איש יהודי וכמשארז"ל איש הר הבית44 שפי' שר, שהוא שר ומושל ומקור המשפיע בנש"י ולכן נק' איש יהודי.
וביאור הענין דהנה ארז"ל מרדכי מן התורה מנין45 כתי' מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא46, והנה מור הוא מה שקוראין אותו בגמ' מושקי47 ומפרשים שסחהרמב"ם (בהלכות כלי המקדש פ"א ה"ב48 ) ורוב מפרשים49 לבד הראב"ד50 (בהשגות שם) והרמב"ן (בפי' החומש פ' כי תשא51 ) שיש מין חי' ידוע שיש חטוטרות בצוארה והדם נצרר שם ומצד חום השמש וחום הטבעי נקרש שם ונעשה בשם הנק' מור (ע' בכ"מ שם וברמב"ן שם52 ) ובעבודה הנה דם הוא ענין תאוות זרות ורצונות זרות (ובפ"א53 דם הוא החיוני וכמ"ש כי הדם הוא הנפש54 והוא מלא מתאוות כו') וצריכים להפוך אותו וכמ"ש מאן דמהפך מחשוכא לנהורא55 וממרירא למיתקא (ובפ"א מין חי' ידועה56 הוא ידעוני57 שבפסוק והוא מגקה"ט58 לגמרי וכמ"ש ושואל לב הידעוני59 ודורש אל המתים וצריכים להפוך אותו לאלקות). ובזה יובן הפלוגתא בין הפוסקים60 דעת רבינו יונה דמור מותר באכילה61 ויש דעה שאינו מותר רק ריחו אבל עצמו אסור באכילה62. ולהבין במה קא מיפלגי ע"ד החסידות, דהנה בענין תשובה יש פלוגתא בגמ' אם זדונות נעשה לו כשגגות או כזכיות63 ושניהם אומרים שהרע נהפוך לטוב אך כמה הוא נהפוך דעה א' שמתהפכים כמו ממזיד לשוגג ודעה הב' שמתהפכים כ"כ עד שנעשים זכיות היינו מצוה והוא ע"י תשובה מאהבה יש בכח להפך הזדון שיהי' זכות ממש היינו מצוה, וזהו ר"י שמתיר באכילה הוא כדיעה שהזדונות נעשו כזכיות והוא ע"י תשובה מאהבה, ודעת האוסרים הוא כהדיעה הב' בגמ' שהזדונות נעשים כשגגות שרק ריחו מותר אבל עצם הדבר אסור, והנה מרדכי הוא מירא דכיא (בפ"א שהוא יסו"א64 ) שהי' מקור המשפיע ביטל בנש"י מבחי' יסו"א שהוא בחי' חכ' כח מה65 ביטל לאלקות, והלעו"ז הי' המן שהי' גס הרוח שהחשיב א"ע למציאות היש עד שכל דבר לא תפס מקום אצלו כלל וזהו שאמר למי יחפוץ המלך66 לעשות יקר יותר ממני שהי' מציאות היש מאד שהי' מזרעו של שסטעמלק67 אשר עליו נא' ראשית גוים עמלק68 דז' אומות הכנעני והחתי70 כו' הם ז' מדות רעות69 וראשית גוים עמלק שהי' גס הרוח שהוא מקור של כל המדות71 רעות והמן הי' מזרע של עמלק לכן גס הרוח ובקש להשמיד את כל היהודים מפני שהיו בטל לאלקות וא"כ אינו נחשב הוא למציאות, והוא הי' (כופר) בכל לכן רצה לבטל את כל הענין, וזהו שכ' להשמיד את כל היהודים דוקא מפני שהם יהודים דהיינו שהם בטלים לאלקות אבל אם היו עוזבים72 דת יהודים לא הי' רוצה להשמידם, אך מ"מ לא עלה על לב א' מהם ועמדו במס"נ כל השנה73 והי' מוכנים למות ולא לעזוב דת יהודים ח"ו, וזהו ענין מס"נ שישנו בכאו"א מישראל אפי' קל שבקלים74 יש בו כח למס"נ לה'75 הגם שעושה עבירות חמורות שכ' בתורה אשר לא תעשינה הרי אמרז"ל אין אדם עובר עבירה76 אא"כ נכנס בו רוח שטות המכסה על האמת ונדמה לו אשר עודנו ביהדותו ואינו נעשה בזה נפרד מאלקות שהרי מניח טלית ותפילין ומתפלל, אבל אם הי' יודע שבזה נעשה נפרד מאלקות לגמרי לא הי' עושה זאת כלל, והו"ע האהבה המוסתרת שיש בכאו"א מישראל רק שהיא מוסתרת ונעלמת וצריכים להוציא אותה מכח אל הפועל.
והנה אהבה מוסתרת זו הוא למעלה מהשכל ולכן אינו נמצא בתורה ציווי על מס"נ77 רק כתי' לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך78 אבל מס"נ אינו נמצא בפסוק ציווי ע"ז והוא דמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כמו שאדם אוהב חיי נפשו כמו"כ יהי' לו אהבה לאלקות ה"ז השכל מחייב ועז"נ79 ציווי בתורה אבל מס"נ הוא למעלה מהשכל אינו נא' בתורה ציווי ע"ז. דהנה לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך ה"ז בחי' ממכ"ע וסוכ"ע80 שהוא מקור על עולמות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם81, אבל הנה כתי' אני ה' לא שניתי82 שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה שעלאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע83 ואתה הוא לאחר שנברה"ע שאינו תופס מקום כלל דכללות השתל' המדרי' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות כלל וכתי' כי נשגב שמו לבדו84 שאפי' בחי' נשגב שהוא סוכ"ע הוא רק שם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות, כמו שם האדם שאינו עצם, כמו85 למעלה השם הוא רק הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות כלל, אפי' חיי החיים86 מקור החיים הרי כתי' כי עמך מקור חיים87 אפי' מקור החיים הוא רק עמך טפל ובטל לך לכן אתה הוא קודם שנברה"ע ואפי' אחר שנברה"ע בשוה, ואם לא הי' ברה"ע כלל אין זה נוגע לעצמותו כלל ולכן נק' הבריאה בריאה יש מאין88, פי' מאין והארה בעלמא, ומ"ש ואתה מחי' את כולם ותי' ואתה מורה על עצמות אוא"ס אין זה רק אותיות דמא' עד ת' וה' מוצאות הפה89 וכמו אותיות בנפש האדם שהם רק בחי' אחרונה כמו"כ למעלה הם בחי' אחרונה לבד (ע' בלקו"ת בד"ה להבין מ"ש90 באוצ"ח91 אבל עצמות א"ס הוא מרומם ונשגב מגדר עולמות אפי' מלהיות מקור עליהם דלא שניתי כלל, וזהו"ע האהבה מוסתרת שיהי' לו אהבה לבחי' שלא שניתי כלל, דלאהבה את ה' אלקיך כו' הוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע שהוא מקור העולמות אבל עצמות א"ס אינו שייך שיהי' מקור על עולמות והאהבה מוסתרת הוא שיהי' לו אהבה לבחי' זו. וכח זה יש בכאו"א מישראל דהנה בע"ח (שמ"א פ"א)92 שיש ניצוץ קטן מאד שהוא בחי' אחרונה שבבורא וניצוץ דיחידה שהוא נקרא נשמה דקה ורוחניות מאד ונק' יחידה ע"ש93 שמקבלת מא"ס שהוא יחיד והניצוץ קטן מתלבש בניצוץ זה, (ע"ש שכ' וניצוץ זה מתלבשת בכח ניצוץ נברא כו', ואפ"ל שמתלבש בבחי' יחידה שביחידה ע"ש) ולכן יש בכאו"א מישראל למס"נ לה' אחד. ועפ"ז יובן מ"ש הדר קבלוה בימי אחשורוש דבמ"ת רק החלו לעשות כו' הגם דבמעמד הר סיני כתי' וירד ה' על הר סיני94 והיו במס"נ דעל כל דבור ודיבור פרחה נשמתן והקדימו נעשה לנשמע95 ה"ז רק החלו לעשות וגמר הקבלה הי' בימי אחשורוש דוקא.
שעאוהענין דהנה במ"ת אמרז"ל כפה עליהם הר כגיגית96 והיינו אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת הגם שפעל האתעדל"ע שנתעוררו ע"י, אך מ"מ לא יתעוררו מצ"ע, אבל בימי אחשורוש התעוררו מצ"ע שעמדו במס"נ כל השנה במה שנשאו ע"ע שם יהודים היינו שהיו בטל לאלקות וההתעוררות הי' מצ"ע ה"ז מ"ש אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, דהנה כתי' מה ראו על ככה97 ומה הגיע עליהם, דבחי' מ"ה הגיע עליהם, דהנה יש ב' מדרי' מ"ה וב"ן98, ב"ן הוא ירידת האור בהשתל' המדרי', ומ"ה הו"ע ביטל לאלקות, ובימי אחשורוש שהיו בטלים לאלקות במס"נ בפ"מ ומצ"ע המשיכו בחי' מ"ה וזהו מ"ה הגיע כו' רק דאלמלא עזרו99 לא היה יכול אין זה שייך להאתעדל"ע100, אבל מ"ת הי' באתעדל"ע אתעדל"ת לא המשיכו רק בחי' ב"ן, וה"ז ע"ד ההפרש בין ביטל דאלי' לביטל דמשה, דאלי' זיכך גופו עד שעלה בסערה השמימה שגם גופו נתעלה101, מ"מ הביטל דמשה הוא גבוה יותר, דאלי' זיכך גופו אבל בתחילה כשהי' נשמה מלובשת בגוף הי' באו"א, אבל משה נא' עליו ואנחנו102 מה103 דגם כמו שהי' מלובש בגוף הי' ג"כ בבחי' מה, או י"ל ע"ד ההפרש בין משה ואהרן דעל שניהם נא' ואנחנו מה מ"מ יש הפרש ביניהם דאהרן הי' ב"ן104 ומשה הי' מה דמה105, ב"ן דמה הוא בחי' יולדת נקבה ומ"ה דמ"ה הוא בחי' יולדת זכר, וזהו שבמ"ת הי' רק ההתחלה ובימי אחשורוש הי' גמר הקבלה, דהנה בתורה יש כמה מדרי' וע"י המס"נ שלהם המשיכו מדרי' בתורה מה שנק' משל הקדמוני106 שהוא משל לא"ס קדמונו ש"ע107 מקדם אשר לא נעשה108 ובכלל הוא מדרי' חכ', וזהו תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה שהתורה נק' כלה וכנס"י חתן, והיינו מה שהמשיכו במ"ת והו"ע יולדת נקבה, אבל בימי אחשורוש שאז הי' גמר הקבלה זהו מה שהתורה נק' חתן109 שהוא בחי' יולדת זכר וכנס"י נק' חתן ע"ש כלתה נפשי110 שהוא כליון ותשוקה לאלקות והו"ע אשה מזרעת תחילה עי"ז יולדת זכר. והנה לפי' הא' שהו"ע מ"ע ומל"ת יובן ג"כ כנ"ל שעבדמ"ע הם ו"ה ז"ת דעתיק ומל"ת הם י"ה ג"ר דעתיק, ובאמת הנה אי' בע"ח דחיצוניות דעתיק אפשר שיאיר ויתגלה עכשיו ג"כ אבל פנימית דעתיק א"א שיתגלה עכשיו רק לע"ל דוקא וא"כ גם פנימיות דיסוד דעתיק הוא ג"כ נק' חותם בולט (וזהו מ"ש בע"ח דבעתיק יש מ"ה וב"ן111 הגם שאינו שייך שם זו"נ [דלית שמאלא בהאי עתיקא112 ] מ"מ ה"ז פנים ואחור, ב"ן שבו הוא בחי' יולדת נקבה ומ"ה שבו הוא בחי' יולדת זכר) ובד"כ הם ז"ת דעתיק וג"ר דעתיק, וזהו בינה יתירה ניתנה באשה כו' בינה הוא בן י"ה113 וזהו סתם בינה, אך בינה יתירה הוא ג"ר דעתיק וע"ד מ"ש אד' מי יעמוד114, אד' כמו שהוא בבחי' מי הוא בינה דעתיק, וכמו"כ יובן כאן דבינה יתירה היינו ג"ר דעתיק [ובד"כ] הוא מדרי' חכ' ויר"ע שרשו בחכ'115 ויר"ת שרשו מיר"ע116 וזהו בזאת יבא אהרן אל הקדש ע"י יר"ת יבא לבחי' קדש העליון שהוא קדש מילי' בגרמי'117.
וזהו צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת, דהנה מה שהדר קבלוה בימי אחשורוש מ"מ לא הי' מ"ת עוד הפעם ומוכרח לומר שבמ"ת הי' ע"ז118 ג"כ, וסמכוהו חכמים על מה שכתוב צאינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו הוא בחי' כתר עטרה ע"ג הראש ביום חתונתו שהוא מה שהתורה נק' חתן, וכח זה הי' במ"ת רק שלא הי' אפ"ל בגילוי דבמ"ת הי' באתעדל"ע אתעדל"ת אך כח ע"ז הי' במ"ת ג"כ ואחר שכבר קבלוה בימי אחשורוש מצאו חכמים את בחי' בתורה119 מ"ש צאינה וראינה בעטרה כו' ביום חתונתו שכנס"י נק' כלה שהי' כליון ותשוקה לאלקות ותורה נק' בחי' חתן והו"ע יולדת זכר וזהו צאינה וראינה כו'.
הערות
עמוד שסד
- 1. צאינה וראינה : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים בהמשך מצה זו פכ"ה-פכ"ז. וש"נ.
- 2. צאינה וראינה. . חתונתו : שה"ש ג, יא.
- 3. ביום חתונתו זו מתן תורה : תענית כו, ב (במשנה). ראה מאמרי אדמו"ר מהר"ש דרושי חתונה ע' לד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז בהערה.
- 4. כנס"י נק' כלה והקב"ה חתן : וכל שה"ש מיוסד ע"ז כידוע במדרשי רז"ל. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' רלא. וש"נ. תו"ח וארא ח"א עב, ג ובהערה 7.
- 5. ותורה. . חתן : ראה לקו"ת ברכה צד, א. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רעג. וש"נ.
- 6. תורה צוה : ברכה לג, ד.
- 7. א"ת מורשה אלא מאורסה : ברכות נז, א. ראה גם שער האמונה סט, א הערה 12. סה"מ תרל"ח ע' קנה.
- 8. בינה יתירה ניתנה באשה : ראה נדה מה, ב. ב"ר רפי"ח.
- 9. ודיבור. . נת"ל. . בינה יתירה : הנחה ד"ה גל נעול (ד"ה וביאור הענין דהנה).
- 10. בפ"א : ראה גם לעיל בהנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 11. בזאת יבוא אהרן : אחרי טז, ג.
- 12. זאת הוא בחי' יראה : ראה זהר אחרי נו, ב. בהר קח, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' סב.
- 13. זה השער להוי' : תהלים קיח, כ.
עמוד שסה
- 14. אהבה. . רמ"ח מ"ע יראה. . שס"ה ל"ת : ראה תניא פ"ד ובמ"מ, הגהות והע"ק לשם. של"ה מאמר ג ומאמר ד נא, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' פז, וש"נ.
- 15. בע"ח. . עליות העולמות שבשבת : ראה שם שער פנימיות וחיצוניות ש"מ, דרוש ג. ח. טו. תו"ח בא ח"א קכז, א הערה 667.
- 16. תלת כלילן גו תלת : ראה זהר תוספתא בשלח נ, סע"א. ע"ח שער הכללים פ"ג. שער הולדת או"א וזו"ן שט"ז, פ"ה. ביאוה"ז בשלח מז, ג ואילך. שעה"י קל, ב הערה 18.
- 17. ראשו בין ברכיו : נדה ל, ב.
- 17. בפע"ח : שער חהמ"צ שכ"א, פ"א.
- 18. קול דודי. . ההרים : שה"ש ב, ח.
- 19. עד שנגלה עליהם : נוסח ההגדה. ראה לקו"ת שה"ש יד, ד.
- 20. אשה מזרעת תחלה : נדה לא, א.
- 21. אוב"כ : אור בכלי.
- 22. חשף ה' את זרוע קדשו : ישעי' נב, י.
- 23. מי : אוצ"ל: יש מי.
- 23. יש מי שאוהב : מובא בכ"מ בדא"ח ומהם תו"א וארא נו, א. יתרו סז, ג. סה"מ תרל"ח ס"ע קלה. וש"נ.
עמוד שסו
- 23. תרי"ג. . וז'. . תר"ך : ראה גם לעיל הנחה ד"ה סמכוני באשישות ובהערות 80-84.
- 24. תר"ך. . בגימ' כתר : ראה ע"ח שער ז"א שי"ז, ספ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רצט. וש"נ.
- 24. תרי"ג מצות. . ארחין דגולגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א. אגה"ק ס"כ. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פי"א ובהערה 219.
- 25. וז' מצות. . למעלה מתרי"ג : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ד (כאן) ע' נב וע' נו. מאמרי אדה"א נ"ך ע' סד.
- 27. דאו"א שהלבישו לזרועות דא"א : ראה ע"ח שער או"א שי"ד, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' שנד.
- 26. מ"ע הם ו"ה. . מל"ת הם י"ה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו רפי"ב ובהנסמן שם.
- 28. אי' בע"ח : שער א"א שי"ג, פ"א-ב.
- 29. ובפ"א : ראה גם לעיל בהנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 30. מ"ע. . מז"ת. . מל"ת. . מג"ר : ראה לקו"ת שה"ש י, ב.
- 31. בע"ח דחיצוניות עתיק. . פנימיות דעתיק : וכ"ה לקמן קרוב לסיום פיסקא והענין דהנה. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 798 מציין: בפע"ח — שער הק"ש ש"ח, רפט"ו. שער הכוונות שם דרוש ב. וראה גם רמ"ז לזהר בראשית ד, ד (יא, א) נעתק בלקו"ת שה"ש ט, רע"ג.
- 32. וברית שלומי לא תמוט לעולם : ישעי' נד, י [בהוספת תיבת: לעולם]. ראה גם לקו"ת שה"ש מו, סע"ב. אוה"ת בראשית כרך ו ע' תתרמט. המשך תער"ב ח"ב ע' א'ל.
- 33. וקבלו היהודים. . לעשות : אסתר ט, כג [ושם: וקבל ]. ראה שבת פח, א. לעיל הנחה ד"ה ויהי בימי אחשורוש בסופה. וש"נ.
- א. ראה לעיל בהנחה ד"ה ויהי בימי אחשורוש בסופה. וש"נ.
עמוד שסז
- 34. ויחן ישראל כולם כאיש אחד : ראה יתרו יט, ב (בדילוג] וברש"י. לקו"ש יתרו כרך כא ע' 104.
- 35. דעל כל. . פרחה נשמתן : ראה שבת פח, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ג . וש"נ. נ"ך ע' שפא. וש"נ. תו"ח בראשית יז, ב. וראה גם תו"א מג"א צב, ד צח, ד .
- 36. איש יהודי. . איש ימיני : אסתר ב, ה.
- 37. ופירש"י שהי' משבט יהודה : ברש"י: שגלה עם גלות יהודה. . קרוים יהודים. . ואפילו משבט אחר. במגילה יב, סע"ב: אמר רבב"ח. . אמו מיהודה. ראה הרי"ף בע"י למגילה שם ד"ה ור"י אמר. מנות הלוי עה"פ. תו"א מג"א צא, ב. צט, א. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן על יד הערה 808: ופי' רש"י איש ימיני שהי' משבט בנימין, וא"כ צ"ל למה קרי לי' איש יהודי דמשמע שהי' משבט יהודה. ואולי גם כאן צ"ל כן.
- 38. להשמיד. . כל היהודים : אסתר ג, יג.
- 39. בקך"ז מדינות : שם א, א.
- 40. ודאי גם : כנצ"ל: ודאי הי' גם.
- 41. מודה אני : לשון המשנה ב"ב פ"ט, מ"י. ועוד. ברכות כח, ב. ועוד. נוסח השכמת הבקר. ועוד.
- 42. הפעם אודה את ה' : ויצא כט, לה.
- 43. יהודה אתה. . דש"ע : ויחי מט, ח. ראה תו"א שם מה, ג.
- 44. איש הר הבית : מדות פ"א, מ"ב ובתוי"ט שם. ראה גם אוה"ת בראשית כרך ג ע' תקמה ואילך.
- 45. מרדכי מן התורה מנין : ראה חולין קלט, ב.
- 46. מר דרור. . דכיא : תשא ל, כג ובת"א.
- 47. בגמ' מושקי : ברכות מג, א.
- ב. וכן במדבר ח"ב ע' תקמו ואילך. המשך תער"ב ח"א ע' ז. סה"ש תש"נ ח"ב ע' 520 (תענוג).
- ג. אוה"ת שם ע' ב'שלב (ובמהדורת תש"נ ע' קלח).
- ד. מאמרי אדה"ז תקע"א הנחת כ"ק אדה"א ע' קלב. ומגוכתי"ק הצ"צ ע' קלט (וכן צ"ל ברשימת המאמרים שם ע' שיב). אוה"ת מג"א ע' רצ.
עמוד שסח
- 48. הרמב"ם. . ה"ב : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 816.
- 49. ורוב מפרשים : ראה גם לעיל שם הערה 818.
- 50. הראב"ד : ראה גם לעיל שם הערה 820.
- 51. והרמב"ן. . כי תשא : ל, כג.
- 52. וברמב"ן שם : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) שם הערה 822.
- 53. ובפ"א : ראה גם לעיל בהנחה ד"ה מזבח אדמה תעשה לי ובהערה 80.
- 54. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 55. מאן דמהפך מחשוכא לנהורא : ראה זהר בהקדמה ד, א. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 286.
- 56. מין חי' ידועה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן שוה"ג הב' להערה 817.
- 57. חי' ידועה הוא ידעוני : ראה רש"י קדושים יט, לא. פ' שופטים יח, יא. פרישה לטור שם אותיות ה-ו.
- 58. ידעוני. . מגקה"ט : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערות 831-832.
- 59. ושואל לב הידעוני : פ' שופטים יח, יא [ושם: אוב וידעוני].
- 60. הפלוגתא בין הפוסקים : ראה טושו"ע או"ח סרט"ז, ס"ב ובנו"כ שם.
- 61. דעת רבינו יונה. . באכילה : לברכות שם ד"ה ורבינו מאיר הלוי. וראה גם רמב"ן תשא שם. מאמרי אדה"ז תקע"א ע' קלד.
- 62. ויש דעה. . אסור באכילה : רמ"הה ברבינו יונה שם. מאמרי אדה"ז תקע"א שם.
- 63. אם זדונות. . כזכיות : יומא פו, ב.
- 64. מרדכי. . יסו"א : ראה פע"ח שער הפורים שי"ט, פ"ה.
- 65. חכ' כח מה : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א.
- 66. למי יחפוץ המלך : אסתר ו, ו.
עמוד שסט
- 67. מזרעו של עמלק : אסתר ג, א ובתרגום שם. ראה לקו"ש פ' זכור כרך ג ע' 913 הערות 1-2.
- 68. ראשית גוים עמלק : בלק כד, כ. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 844.
- 70. הכנעני והחתי : נחמי' ט, ח. ראה גם לעיל בההמשך כאן הערה 846.
- 69. דז' אומות. . הם ז' מדות רעות : ראה גם לעיל לעיל (בחלק המאמרים) כאן ובהערה 845.
- 71. המדות : אולי כצ"ל.
- 72. אם היו עוזבים : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 851.
- 73. במס"נ כל השנה : ראה גם תו"א מג"א צז, א. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קכב. סה"מ מלוקט ב' ע' ער ובהערה 56.
- 74. קל שבקלים : ע"פ ר"ה כה, ב. תוספתא שם ספ"א. קה"ר פ"א ד [ד]. רש"י ויצא כט, כא.
- 75. קל שבקלים. . למס"נ לה' : ראה תניא פי"ח. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קלד. וש"נ. לקו"ש חנוכה כרך ג ע' 818 בהערה. סה"מ מלוקט ד' ע' קפח בהערה.
- 76. אין אדם עובר עבירה : סוטה ג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרמה. וש"נ.
- 77. אינו נמצא בתורה ציווי על מס"נ : וכ"ה בסמוך בפנים. ראה הלשון לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 855.
- 78. לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך : נצבים ל, כ.
- 79. ועז"נ : אולי: ועז"כ.
- 80. ממכ"ע וסוכ"ע : זהר רע"מ פינחס רכה, א.
- 81. ואתה מחי' את כולם : נחמי' ט, ו.
- 82. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם לעיל הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך על יד הערה 13. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי על יד הערה 102. ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 95. ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 31. ד"ה ובחודש השביעי על יד הערה 94. ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 29. אוה"ת על ענינים ע' קל ואילך.
עמוד שע
- 83. אתה הוא קודם שנברה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 84. כי נשגב שמו לבדו : תהלים קמח, יג. ראה תו"א מג"א כאן צח, ב. לקו"ת אמור לא, ג. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול על יד הערה 49.
- 85. כמו : אוצ"ל: כמו"כ.
- 86. חיי החיים : יומא עא, א. ראה גם תניא פמ"ד (סג, א).
- 87. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
- 88. בריאה יש מאין : ראה גם תו"א בשלח סא, ד.
- 89. דמא' עד ת' וה' מוצאות הפה : ראה שער היחוד והאמונה פ"ב.
- 90. בלקו"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח : הוספות לויקרא נג, ב ואילך.
- 91. באוצ"ח : כנצ"ל: באוצ"ח).
- 92. בע"ח (שמ"א פ"א) : ראה גם לעיל הנחה ד"ה גל נעול ובהערה 56.
- 93. ע"ש : אינו ברור בגוכתי"ק.
- 94. וירד ה' על הר סיני : יתרו יט, כ.
- 95. והקדימו נעשה לנשמע : שבת פח, א.
עמוד שעא
- 96. כפה עליהם הר כגיגית : שבת פח, א. ראה תו"א מג"א כאן צח, ד. ש"א ב, ב הערה 33.
- 97. מה ראו על ככה : אסתר ט, כו [ושם ומה — אבל כ"ה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 877].
- 98. ב' מדרי' מ"ה וב"ן : ראה ע"ח שער שביה"כ ש"ט, פ"ז. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 879.
- 99. דאלמלא עזרו : ראה קדושין ל, ב. סוכה נב, ב. תניא רפי"ג.
- 100. אין זה שייך להאתעדל"ע : לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הלשון: א"כ נמשך גם אתעדל"ע להולדת בחי' ביטול זה.
- 101. דאלי'. . שגם גופו נתעלה : ראה מלכים-ב ב, יא. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספ"ד ובהערה 157.
- 102. ואנחנו : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית ובהערה 29.
- 103. ואנחנו מה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ספכ"א הערה 593.
- 104. ב"ן : כנצ"ל: ב"ן דמה.
- 105. דאהרן הי' ב"ן דמה ומשה הי' מה דמה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן ובהערה 884.
- 106. בתורה. . משל הקדמוני : שמואל-א כד, כג וברש"י שם. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) כאן ובהערה 885.
- 107. קדמונו ש"ע : ב"ר פל"ח, ז. זהר לך פד, א.
- 108. מקדם אשר לא נעשה : ע"פ ישעי' מו, י.
- 109. חתן : אוצ"ל: כלה.
- 110. כלתה נפשי : תהלים פד, ג. ראה גם תו"ח בשלח ח"א רח, א ובהערה 19.
עמוד שעב
- 111. דבעתיק יש מ"ה וב"ן : ראה ע"ח שער עתיק שי"ב, פ"א. פ"ב.
- 112. דלית שמאלא בהאי עתיקא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. ע"ח שער עתיק שי"ב, פ"ב. שער הארת המוחין של"ב, פ"ז. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעא.
- 113. בינה בן י"ה : ראה זהר רע"מ תרומה קנח, א. נשא קכג, סע"א. אגה"ת פ"ח. תו"ח שמות ח"א מז, א. וש"נ.
- 114. אד' מי יעמוד : תהלים קל, ג. ראה זהר בלק קפה, ב. לקו"ת שלח מ, א. אוה"ת קרח ע' תשא. סה"מ תרכ"ו ע' קמה. ע' רנט.
- 115. ויר"ע שרשו בחכ' : ראה תו"א מקץ מא, ג.
- 116. ויר"ת שרשו מיר"ע : ראה תו"א ויקהל קיד, ד. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנט. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ג ובהערה 22.
- 117. קדש מילי' בגרמי' : זהר אמור צד, ב.
- 118. הי' ע"ז : אוצ"ל: הי' כח ע"ז.
- 119. בחי' בתורה : אוצ"ל: בחינתה בתורה? בחי' זו בתורה?
תניא, ליקוטי אמרים ד׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְדִבּוּר הוּא עוֹסֵק בְּפֵירוּשׁ כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְמַחֲשָׁבָה הוּא מַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד הַתּוֹרָה – הֲרֵי כְּלָלוּת תַּרְיַ״ג אֵבְרֵי נַפְשׁוֹ מְלוּבָּשִׁים בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָטוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מְלוּבָּשׁוֹת בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה; וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן יִרְאָה וְאַהֲבָה וְעַנְפֵיהֶן וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן – מְלוּבָּשׁוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
כִּי הָאַהֲבָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִמֶּנָּה הֵן נִמְשָׁכוֹת, וּבִלְעָדָהּ אֵין לָהֶן קִיּוּם אֲמִתִּי, כִּי הַמְּקַיְּמָן בֶּאֱמֶת הוּא הָאוֹהֵב אֶת שֵׁם ה׳ וְחָפֵץ לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אִם בְּקִיּוּם רַמַ״ח פְּקוּדִין, שֶׁהֵם רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יָרֵא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אוֹ יִרְאָה פְּנִימִית מִזּוֹ, שֶׁמִּתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ, לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא, הֵם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר יְנִיקָתָם מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן וַאֲחִיזָתָם בּוֹ הוּא בְּשַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה, שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ מֵהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אַף שֶׁנִּקְרָאִים לְבוּשִׁים לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עִם כָּל זֶה, גָּבְהָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם לְאֵין קֵץ וְסוֹף עַל מַעֲלַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, פֵּירוּשׁ: דְּאוֹרַיְיתָא, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כּוּלָּא חַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם.
וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא ״אֵין סוֹף״, וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״.
הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים, וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.
בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעְתָּהּ, וּלְקַיְּימָן – כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְלַבֵּשׁ בְּכָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ.
וְלָכֵן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם; מַה מַּיִם יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ הַתּוֹרָה יָרְדָה מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וּמִשָּׁם נָסְעָה וְיָרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן רוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכוּלָּם וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בִּדְיוֹ עַל הַסֵּפֶר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁבְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶן, וַאֲפִילוּ בְּחִינַת דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלְּמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַחֲשָׁבָה, תְּפִיסָא בָּהֶן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים כָּל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכָל תַּרְיַ״ג אֵבָרֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, הֲרֵי כּוּלָּהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה׳ מַמָּשׁ, וְאוֹר ה׳ מַמָּשׁ מַקִּיפָהּ וּמַלְבִּישָׁהּ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ״, וּכְתִיב: ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשִׁים בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְלָכֵן אָמְרוּ: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא״, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא תַּעֲנוּג הַהַשָּׂגָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא, אֲפִילוּ מֵהָעֶלְיוֹנִים, לְהַשִּׂיג, כִּי אִם אֵיזוֹ הֶאָרָה מֵאוֹר ה׳, וְלָכֵן נִקְרָא בְּשֵׁם ״זִיו הַשְּׁכִינָה״; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲזַי הִיא תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים – הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵיקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם.
וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, גַּם שֶׁהִיא מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ מַלְבּוּשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּמַיִם:
משנה בבא בתרא ט׳:י׳ - הטקסט מספריא
נפל הבית עליו. ועל אמו. אלו ואלו מודים שיחלוקו. אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין. אלא שבאת לחלק עלינו את השוין:
משנה מדות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
איש הר הבית. היה מחזר על כל משמר ומשמר. ואבוקות דולקין לפניו. וכל משמר שאינו עומד. אומר לו איש הר הבית. שלום עליך. ניכר שהוא ישן חובטו במקלו. ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה. קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו. רבי אליעזר בן יעקב אומר. פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו:
שולחן ערוך, אורח חיים רט״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
אִם זֶה שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ הָרֵיחַ עֵץ אוֹ מִין עֵץ, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים; וְאִם הוּא עֶשֶׂב, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עִשְׂבֵּי בְּשָׂמִים; וְאִם אֵינוֹ לֹא מִין עֵץ וְלֹא מִין עֶשֶׂב, כְּמוֹ המוס"ק, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים; וְאִם הָיָה פְּרִי רָאוּי לַאֲכִילָה, מְבָרֵךְ: הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁנְּטָלוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ אוֹ לְאָכְלוֹ וּלְהָרִיחַ בּוֹ, אֲבָל אִם נְטָלוֹ לְאָכְלוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְהָרִיחַ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲלֶה רֵיחַ טוֹב אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְעַל כֻּלָּם, אִם אָמַר: בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים, יָצָא; הִלְכָּךְ עַל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בּוֹ, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים; עַל אֱגוֹז מוסקאד"ה וְעַל קניל"ה וקלוא"ו וְכָל בְּשָׂמִים שֶׁהֵם לַאֲכִילָה, מְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת.
תניא, ליקוטי אמרים י״ח - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב, מִלַּת ״מְאֹד״ שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד וְגוֹ׳״.
צָרִיךְ לֵידַע נֶאֱמָנָה, כִּי אַף מִי שֶׁדַּעְתּוֹ קְצָרָה בִּידִיעַת ה׳, וְאֵין לוֹ לֵב לְהָבִין בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה דְּחִילוּ וּרְחִימוּ אֲפִילוּ בְּמוֹחוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְבַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, קָרוֹב אֵלָיו הַדָּבָר מְאֹד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּן, בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ מַמָּשׁ, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, שֶׁהִיא ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״ שֶׁבְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַק שֶׁצָּרִיךְ לְבָאֵר וּלְהַקְדִּים תְּחִלָּה בַּאֵר הֵיטֵב, שֹׁרֶשׁ אַהֲבָה זוֹ, וְעִנְיָינָהּ, וְאֵיךְ הִיא יְרוּשָּׁה לָנוּ, וְאֵיךְ נִכְלָל בָּהּ גַּם דְּחִילוּ.
וְהָעִנְיָן, כִּי הָאָבוֹת – הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, וְעַל כֵּן זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה שֶׁבְּאַרְבַּע עוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו.
וְעַל כָּל פָּנִים, אֲפִילוּ לְקַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ בְּזִיוּוּגָם נֶפֶשׁ דְּנֶפֶשׁ דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבִּקְדוּשַּׁת הָעֲשִׂיָּה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהִיא מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִיא כְּלוּלָה מִכּוּלָּן, גַּם מֵחָכְמָה דַעֲשִׂיָּה, שֶׁבְּתוֹכָהּ מְלוּבֶּשֶׁת חָכְמָה דְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּתוֹכָהּ חָכְמָה דַאֲצִילוּת, שֶׁבָּהּ מֵאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, וְ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״.
וְנִמְצָא, כִּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מְלוּבָּשׁ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה מִיִּשְׂרָאֵל, וּבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבָּהּ, עִם אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ, לְהַחֲיוֹתָהּ מִבְּחִינַת רֹאשָׁהּ עַד בְּחִינַת רַגְלָהּ, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
[וְלִפְעָמִים מַמְשִׁיכִים פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּעִמְקֵי הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר גִּלְגּוּלִים]:
הִנֵּה, הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַהֲבָנָה, וְהִיא לְמַעְלָה מֵהַבִּינָה שֶׁהוּא הֲבָנַת הַשֵּׂכֶל וְהַשָּׂגָתוֹ, וְהַחָכְמָה – הִיא לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וְהַהַשָּׂגָה, וְהִיא מָקוֹר לָהֶן.
וְזֶהוּ לְשׁוֹן חָכְמָה – ״כֹּ״חַ מָ״ה״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁאֵינוֹ מוּשָּׂג וּמוּבָן, וְאֵינוֹ נִתְפָּס בְּהַשָּׂגָה עֲדַיִין, וְלָכֵן מִתְלַבֵּשׁ בָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וְלָכֵן, כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ הַנָּשִׁים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם מַאֲמִינִים בַּה׳, שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַהַשָּׂגָה, כִּי ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם יָבִין וְגוֹ׳״, וּלְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל – הַכֹּל כִּפְתָיִים אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ וְגוֹ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאֲנִי ״בַּעַר״ וּ״בְהֵמוֹת״ – ״אֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ״.
וְלָכֵן, אֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִים נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳, עַל הָרוֹב, וְסוֹבְלִים עִינּוּיִם קָשִׁים שֶׁלֹּא לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד.
וְאַף אִם הֵם בּוּרִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֵין יוֹדְעִים גְּדוּלַּת ה׳, וְגַם בַּמְעַט שֶׁיּוֹדְעִים אֵין מִתְבּוֹנְנִים כְּלָל, וְאֵין מוֹסְרִים נַפְשָׁם מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת בַּה׳ כְּלָל, אֶלָּא בְּלִי שׁוּם דַּעַת וְהִתְבּוֹנְנוּת, רַק כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִכְפּוֹר בַּה׳ אֶחָד, בְּלִי שׁוּם טַעַם וְטַעֲנָה וּמַעֲנֶה כְּלָל.
וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁה׳ אֶחָד מֵאִיר וּמְחַיֶּה כָּל הַנֶּפֶשׁ, עַל יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּתוֹ בִּבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הַמּוּשָּׂג וּמוּבָן:
תניא, ליקוטי אמרים מ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל מַדְרֵגַת אַהֲבָה מִבּ׳ מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ: ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – נֶחְלֶקֶת לְכַמָּה בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת לְאֵין קֵץ, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – ״דָּא קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא, דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדַּבֵּק לְכָל חַד לְפוּם מַה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ וְכוּ׳״.
וְלָכֵן נִקְרָאִים דְּחִילוּ וּרְחִימוּ – ״הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שֶׁהֵם לְפִי הַדַּעַת אֶת ה׳ שֶׁבְּמוֹחַ וָלֵב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ אַחַת הִיא אַהֲבָה הַכְּלוּלָה מִכָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת ״אַהֲבָה רַבָּה״ וְ״אַהֲבַת עוֹלָם״, וְהִיא שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וִירוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ.
וְהַיְינוּ, מַה שֶּׁכָּתַב הַזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה וְגוֹ׳״ – ״דְּיַרְחִים לְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא רְחִימוּתָא דְנַפְשָׁא וְרוּחָא כְּמָה דְאִתְדַּבְּקוּ אִילֵּין בְּגוּפָא וְגוּפָא רָחִים לוֹן וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״, כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה ה׳ ״נַפְשִׁי״ וְחַיַּי הָאֲמִתִּים, לְכָךְ – ״אִוִּיתִיךָ״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְךָ כְּאָדָם הַמִּתְאַוֶּה לְחַיֵּי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא חַלָּשׁ וּמְעוּנֶּה – מִתְאַוֶּה וְתָאֵב שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן – מִתְאַוֶּה וְחָפֵץ שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ אֵלָיו כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ, אֲנִי מִתְאַוֶּה וְתָאֵב לְאוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, חַיֵּי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיכוֹ בְּקִרְבִּי עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר שָׁם: ״דְּבָעֵי בַּר נַשׁ מֵרְחִימוּתָא דְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לְמֵיקַם בְּכָל לֵילָא, לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפוּלְחָנֵיהּ עַד צַפְרָא כוּ׳״.
וְאַהֲבָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, וְהִיא מְסוּתֶּרֶת גַּם כֵּן בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל בִּירוּשָּׁה מֵאֲבוֹתֵינוּ, הִיא, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״כִּבְרָא דְּאִשְׁתַּדֵּל בָּתַר אֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, דְּרָחִים לוֹן יַתִּיר מִגַּרְמֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ וְרוּחֵיהּ כוּ׳״, כִּי הֲלֹא אָב אֶחָד לְכוּלָּנוּ.
וְאַף כִּי מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ אֲשֶׁר עָרַב לִבּוֹ לָגֶשֶׁת לְהַשִּׂיג אֲפִילוּ חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף מִמַּדְרֵגַת אַהֲבַת ״רַעְיָא מְהֵימְנָא״? מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֶפֶס קָצֵהוּ וְשֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵרַב טוּבוֹ וְאוֹרוֹ – מֵאִיר לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דְּ״אִתְפַּשְּׁטוּתֵיהּ בְּכָל דָּרָא וְדָרָא לְאַנְהָרָא לוֹן וְכוּ׳״.
רַק שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא אַהֲבָה זוֹ הַמְסוּתֶּרֶת מֵהַהֶעְלֵם וְהַהֶסְתֵּר אֶל הַגִּילּוּי, לִהְיוֹת בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ – ״לֹא נִפְלֵאת וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, אֶלָּא ״קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ״, דְּהַיְינוּ, לִהְיוֹת רָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ וְקוֹלוֹ – לְעוֹרֵר כַּוָּונַת לִבּוֹ וּמוֹחוֹ, לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הוּא אָבִינוּ מַמָּשׁ הָאֲמִיתִּי וּמְקוֹר חַיֵּינוּ, וּלְעוֹרֵר אֵלָיו הָאַהֲבָה כְּאַהֲבַת הַבֵּן אֶל הָאָב. וּכְשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ כֵּן תָּמִיד הֲרֵי הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע.
וְאַף אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְאוֹרָה, שֶׁהוּא כֹּחַ דִּמְיוֹנִי – לֹא יָחוּשׁ, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מִצַּד עַצְמוֹ בִּבְחִינַת ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״. רַק שֶׁתּוֹעֶלֶת יְצִיאָתָהּ אֶל הַגִּילּוּי כְּדֵי לַהֲבִיאָהּ לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּים עַל יְדֵי זֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו.
וְעַל זֶה אָמְרוּ: ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה״, לִהְיוֹת גַּדְפִין לְפָרְחָא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַנַּחַת רוּחַ הוּא, כִּמְשַׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ מִבְּנוֹ שֶׁבָּא אֵלָיו בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אוֹ ״לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְהִנֵּה, גַּם לִבְחִינַת ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לְהוֹצִיאָהּ מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי, עַל יְדֵי הַהֶרְגֵּל תָּמִיד בְּפִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין.
אַךְ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַגִּילּוּי בְּלִבּוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי צִיּוּר עִנְיַן אַהֲבָה זוֹ בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבְּמוֹחוֹ, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְצָרְפָהּ כוּ׳״:
וְהִנֵּה, בּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ, אַף שֶׁהֵן יְרוּשָּׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ וּכְמוֹ טֶבַע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכֵן הַיִּרְאָה הַכְּלוּלָה בָּהֶן, שֶׁהִיא, לִירֹא מִלִּיפָּרֵד חַס וְשָׁלוֹם מִמְּקוֹר חַיֵּינוּ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵינָן נִקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים״, אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְתַעֲלוּמוֹת לִבּוֹ, וְאָז, מְקוֹמָן בְּי׳ סְפִירוֹת דִּיצִירָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן וּבְסִיבָּתָן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵן בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ – נִקְרָאִים ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ בַּזּוֹהַר, וּמְקוֹמָן – בְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה, וּלְשָׁם הֵן מַעֲלוֹת עִמָּהֶן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמָתָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתָן מֵהַהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר הַלֵּב אֶל בְּחִינַת גִּילּוּי, הִיא עַל יְדֵי הַדַּעַת וּתְקִיעַת הַמַּחֲשָׁבָה בְּחוֹזֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת עֲצוּמָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, יַתִּיר וְתָדִיר, בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ הוּא חַיֵּינוּ מַמָּשׁ וְאָבִינוּ הָאֲמִיתִּי בָּרוּךְ־הוּא.
וּמוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: כִּי ״בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה מְקַנְּנָא תַּמָּן אִימָּא עִילָּאָה״, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף חַיֵּי־הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין״.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבּ׳ בְּחִינוֹת אֲהָבוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, הֵן כְּלוּלוֹת מִן בְּחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״, וּגְדוֹלָה וּמְעוּלָּה מִ״דְּחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים״ – אֲשֶׁר הָאַהֲבָה נִקְרֵאת לְעֵיל בְּשֵׁם ״אַהֲבַת עוֹלָם״.
רַק שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן, צָרִיךְ לִטְרוֹחַ בְּשִׂכְלוֹ לְהַשִּׂיג וּלְהַגִּיעַ גַּם לִבְחִינַת ״אַהֲבַת עוֹלָם״ הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, כְּדֵי לְהַגְדִּיל מְדוּרַת אֵשׁ הָאַהֲבָה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְלַהַב הָעוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, עַד שֶׁ״מַּיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת וְכוּ׳ וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ וְכוּ׳״. כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לִבְחִינַת אַהֲבָה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת עַזָּה וְכוּ׳, הַבָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וָדַעַת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – כַּאֲשֶׁר אֵינָן כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת כוּ׳, כְּיִתְרוֹן וּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְגַם, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ וְתַכְלִיתוֹ, לְמַעַן דַּעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ וִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי אֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת בֹּא: ״בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ וְכוּ׳״, וְכַנּוֹדָע:
תניא, שער היחוד והאמונה ב׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִכָּאן תְּשׁוּבַת הַמִּינִים וְגִילּוּי שׁוֹרֶשׁ טָעוּתָם, הַכּוֹפְרִים בְּהַשְׁגָּחָה פְרָטִית וּבְאוֹתוֹת וּמוֹפְתֵי הַתּוֹרָה, שֶׁטּוֹעִים בְּדִמְיוֹנָם הַכּוֹזֵב, שֶׁמְּדַמִין מַעֲשֵׂה ה׳ – ״עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ לְמַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, כִּי כַּאֲשֶׁר יָצָא לַצּוֹרֵף כְּלִי – שׁוּב אֵין הַכְּלִי צָרִיךְ לִידֵי הַצּוֹרֵף, כִּי אַף שֶׁיָּדָיו מְסוּלָּקוֹת הֵימֶנּוּ וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּשּׁוּק – הַכְּלִי קַיָּים בְּתַבְנִיתוֹ וְצַלְמוֹ מַמָּשׁ כַּאֲשֶׁר יָצָא מִידֵי הַצּוֹרֵף, כָּךְ מְדַמִּין הַסְּכָלִים הָאֵלּוּ מַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַךְ ״טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַהֶבְדֵּל הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ וְתַחְבּוּלוֹתָיו, שֶׁהוּא יֵשׁ מִיֵּשׁ, רַק שֶׁמְּשַׁנֶּה הַצּוּרָה וְהַתְּמוּנָה מִתְּמוּנַת חֲתִיכַת כֶּסֶף לִתְמוּנַת כְּלִי, לְמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהוּא יֵשׁ מֵאַיִן.
וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁ״הוֹלִיךְ ה׳ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״, וְ״נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד״ וּכְחוֹמָה וְאִילּוּ הִפְסִיק ה׳ אֶת הָרוּחַ כְּרֶגַע – הָיוּ הַמַּיִם חוֹזְרִים וְנִיגָּרִים בְּמוֹרָד כְּדַרְכָּם וְטִבְעָם, וְלֹא קָמוּ כְּחוֹמָה בְּלִי סָפֵק, אַף שֶׁהַטֶּבַע הַזֶּה בַּמַּיִם גַּם כֵּן נִבְרָא וּמְחוּדָּשׁ יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהֲרֵי חוֹמַת אֲבָנִים נִצֶּבֶת מֵעַצְמָהּ בְּלִי רוּחַ, רַק שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם אֵינוֹ כֵן.
וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר בִּבְרִיאַת יֵשׁ מֵאַיִן, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא יוֹתֵר מִקְּרִיעַת יַם סוּף, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבְּהִסְתַּלְּקוּת כֹּחַ הַבּוֹרֵא מִן הַנִּבְרָא חַס וְשָׁלוֹם – יָשׁוּב הַנִּבְרָא לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת כֹּחַ הַפּוֹעֵל בַּנִּפְעָל תָּמִיד, לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״ – אַל תִּקְרֵי ״מְחַיֶּה״, אֶלָּא ״מְהַוֶּה״, דְּהַיְינוּ, יֵשׁ מֵאַיִן, וְ״אַתָּה״ – הֵן בְּחִינוֹת הָאוֹתִיּוֹת מֵאַלֶ״ף וְעַד תָּי״ו, וְהַהֵ״א – הִיא ה׳ מוֹצָאוֹת הַפֶּה, מְקוֹר הָאוֹתִיּוֹת. וְהֵן הֵן בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ.
וְאַף שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף – הֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״וַיְדַבֵּר ה׳״, ״וַיֹּאמֶר ה׳״, וְהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכ״ב אוֹתִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת לַנְּבִיאִים, וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּשִׂכְלָם וְהַשָּׂגָתָם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, וְגַם בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְדִיבּוּרָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי, וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה [בְּשַׁעַר הַנְּבוּאָה].
וּכְעֵין זֶה הִיא הִתְלַבְּשׁוּת הָאוֹתִיּוֹת בַּבְּרוּאִים, כְּדִכְתִיב: ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם״, רַק, שֶׁהִיא עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, עַד שֶׁיּוֹרְדוֹת לַעֲשִׂיָּה גוּפָנִית, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַשָּׂגַת הַנְּבִיאִים, הִיא בַּאֲצִילוּת הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלַם הַבְּרִיאָה:
תניא, ליקוטי אמרים י״ג - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן לְשׁוֹן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בֵּינוֹנִים זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן״ [פֵּירוּשׁ, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע], דִּכְתִיב: ״כִּי יַעֲמוֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשּׁוֹפְטֵי נַפְשׁוֹ״, וְלֹא אָמְרוּ ״זֶה וָזֶה מוֹשְׁלִים״ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַיֵּצֶר הָרָע בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה קַלָּה – נִקְרָא רָשָׁע בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אֶלָּא, הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ – רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ שׁוֹפֵט וְדַיָּין הָאוֹמֵר דַּעְתּוֹ בַּמִּשְׁפָּט, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה פְּסַק הֲלָכָה כָּךְ לְמַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עוֹד שׁוֹפֵט וְדַיָּין הַחוֹלֵק עָלָיו, וְצָרִיךְ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ.
כָּךְ, הַיֵּצֶר הָרָע אוֹמֵר דַּעְתּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב עוֹלֶה לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בּוֹ, וּמִיָּד חוֹלֵק עָלָיו הַשּׁוֹפֵט הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ, הַמִּתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבַּלֵּב – מְקוֹם מִשְׁכַּן הַיֵּצֶר טוֹב, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הָעוֹזְרוֹ לְהַיֵּצֶר טוֹב, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ״.
וְהָעֵזֶר, הִיא הַהֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר אוֹר ה׳ עַל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹת לָהּ יִתְרוֹן וּשְׁלִיטָה עַל סִכְלוּת הַכְּסִיל וְיֵצֶר הָרָע, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹשֶׁךְ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהָרָע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בַּבֵּינוֹנִי הוּא בְּתָקְפּוֹ כְּתוֹלַדְתּוֹ, לְהִתְאַוֹּת תַּאֲוָה לְכָל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל בְּמִיעוּט לְגַבֵּי הַטּוֹב וְלֹא נִדְחָה מִמְּקוֹמוֹ כְּלָל, רַק שֶׁאֵין לוֹ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, – מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָעוֹמֵד לִימִין אֶבְיוֹן וְעוֹזֵר וּמֵאִיר לַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית – לָכֵן נִקְרָא – ״כְּרָשָׁע״, – כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֲפִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה – הֱיֵה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע מַמָּשׁ, – אֶלָּא שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ לְבֵינוֹנִי, וְלֹא לְהַאֲמִין לְהָעוֹלָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָרָע שֶׁבּוֹ נִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַטּוֹב, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגַת צַדִּיק, – אֶלָּא יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּאִלּוּ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ שֶׁל הָרָע הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי כְּתוֹלַדְתּוֹ, וְלֹא חָלַף וְהָלַךְ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה, וְאַדְּרַבָּה – נִתְחַזֵּק יוֹתֵר בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר עִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה.
וְאַף מִי שֶׁבְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וְיֶהְגֶּה בָהּ יוֹמָם וָלַיְלָה לִשְׁמָהּ, אֵין זוֹ הוֹכָחָה כְּלָל שֶׁנִּדְחָה הָרָע מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ הוּא בְּתָקְפּוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, רַק שֶׁלְּבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית – אֵינָן מִתְלַבְּשִׁים בַּמּוֹחַ וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם וּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף, מִפְּנֵי ה׳ שֶׁנָּתַן שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לַמּוֹחַ עַל הַלֵּב, וְלָכֵן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבַּמּוֹחַ מוֹשֶׁלֶת בָּ״עִיר קְטַנָּה״, אֵבְרֵי הַגּוּף כּוּלָּם, שֶׁיִּהְיוּ לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לִשְׁלֹשָׁה לְבוּשֶׁיהָ שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ בָּהֶם, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
אֲבָל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, אֵין לָהּ שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה עַל מַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית בַּבֵּינוֹנִי, כִּי אִם, בְּשָׁעָה שֶׁאַהֲבַת ה׳ הוּא בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ בְּעִתִּים מְזוּמָּנִים, כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, וְאַף גַּם זֹאת הַפַּעַם, אֵינָהּ רַק שְׁלִיטָה וּמֶמְשָׁלָה לְבַד, כְּדִכְתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״ – ״כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וּכְשֶׁזֶּה קָם כוּ׳״, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, בִּמְקוֹר הַגְּבוּרוֹת שֶׁהִיא בִּינָה, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וּלְהוֹלִיד אַהֲבָה עַזָּה לַה׳ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁבְּלִבּוֹ, וְאָז – אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי.
אֲבָל לֹא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי בַּבֵּינוֹנִי, אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְהוּא מוֹאֵס בְּרָע וְשׂוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה וְהַמִּיאוּס, אוֹ שֶׁלֹּא בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, הוּא דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּאָדָם שֶׁיָּשֵׁן, שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וְלֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, כָּךְ הָרָע בַּבֵּינוֹנִי, הוּא כְּיָשֵׁן בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּאַהֲבַת ה׳, וְאַחַר כָּךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹזֵר וְנֵיעוֹר.
וְלָכֵן הָיָה רַבָּה מַחֲזִיק עַצְמוֹ כְּבֵינוֹנִי, אַף דְּלַא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא וּבְתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּחֲפִיצָה וַחֲשִׁיקָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לַה׳ בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּבִשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְנִדְמֶה בְעֵינָיו כְּבֵינוֹנִי הַמִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ״.
וְהִנֵּה, מִדַּת אַהֲבָה זוֹ, הָאֲמוּרָה בְּבֵינוֹנִים, בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כוּ׳, הִנֵּה לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים עוֹבְדֵי ה׳ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, אֵין בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״עֲבוֹדַת אֱמֶת״ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁחוֹלֶפֶת וְעוֹבֶרֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְתִיב: ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר״.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, לְגַבֵּי מַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים – נִקְרֵאת ״עֲבוֹדָה תַמָּה״ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ שֶׁלָּהֶם, אִישׁ אִישׁ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ בְּמַדְרֵגַת הַבֵּינוֹנִים, וַהֲרֵינִי קוֹרֵא בְּאַהֲבָתָם שֶׁבִּתְפִלָּתָם גַּם כֵּן ״שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד״, הוֹאִיל וּבְכֹחַ נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית לַחֲזוֹר וּלְעוֹרֵר בְּחִינַת אַהֲבָה זוֹ לְעוֹלָם, בְּהִתְגַּבְּרוּתָהּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, עַל יְדֵי הֲכָנָה הָרְאוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ כְּפִי עֶרְכָּהּ וּמַדְרֵגָתָהּ.
כִּי הִנֵּה, מִדַּת אֱמֶת הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הַנִּקְרָא: ״בְּרִיחַ הַתִּיכוֹן הַמַּבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״ – מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וּבְכָל מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה מַבְרִיחַ תּוֹךְ נְקוּדָּה הָאֶמְצָעִית, שֶׁהִיא נְקוּדַּת וּבְחִינַת מִדַּת אֱמֶת שֶׁלָּהּ.
וּמִדַּת אֱמֶת הִיא ״נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים״, וְאֵין לָהּ שִׁיעוּר לְמַעְלָה עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַטָּה, הֵם כְּאַיִן לְגַבֵּי מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן [כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, שֶׁבְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחִין שֶׁל מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת הֵן לְמַטָּה מִבְּחִינַת עֲקֵבַיִים וְרַגְלֵי מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵהֶן, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״רַגְלֵי הַחַיּוֹת כְּנֶגֶד כּוּלָּן״]:
בראשית רבה ל״ח:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית יא, ב), נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ. (בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ. (בראשית יא, ב): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָּׂטָן קוֹפֵץ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.
תניא, אגרת התשובה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַעֲמָקַת הַדַּעַת בְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּכַל לְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא ״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי וְגוֹ׳״. כִּי אֲזַי תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת עַל בְּחִינַת אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁלְּמַעְלָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבָזֶה – יְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, הַנִּרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד, שֶׁלְּמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפַּעַת מֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם הַוָיָ׳.
וְלָכֵן הַי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים מְנַקִּים כָּל הַפְּגָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְנַקֵּה״, וְשׁוּב אֵין יְנִיקָה לְהַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהַשְׁפָּעַת הֵ״א תַּתָּאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (וּבָזֶה תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה לִמְקוֹמָהּ, לְהִתְיַיחֵד בְּיה״ו, וְדַי לַמֵבִין).
וְכֵן מַמָּשׁ לְמַטָּה בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁבָּאָדָם, שׁוּב אֵין ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְנַקֵּה״ – ״מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים״, לִרְחוֹץ וּלְנַקּוֹת נַפְשָׁם מִלְּבוּשִׁים הַצּוֹאִים, הֵם הַחִיצוֹנִים וְסִטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא ״מְלַפַּפְתּוֹ וְכוּ׳״.
וּמֵאַחַר שֶׁ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״, אֲזַי תּוּכַל נַפְשָׁם לָשׁוּב עַד הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַּעְלָה לִמְקוֹרָהּ, וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּיִחוּד נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מְיוּחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, בְּטֶרֶם שֶׁנְּפָחָהּ בְּרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ לֵירֵד לְמַטָּה וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם (וּכְמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּאָדָם הַנּוֹפֵחַ בְּרוּחַ פִּיו, בְּטֶרֶם שֶׁיּוֹצֵא הָרוּחַ מִפִּיו – הוּא מְיוּחָד בְּנַפְשׁוֹ). וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה.
וְהִנֵּה, בְּחִינַת יִחוּד זֶה וּתְשׁוּבָה זוֹ, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה שֶׁלְּאַחַר תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא, דִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה הִיא, דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ׳, דְּאִיהוּ בֶּן י״ה – בִּינָה וְכוּ׳ (וּמַעֲלַת בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עַל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בָּזֶה הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה, דְּאִינוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְיהוּ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגִּי לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא וְכוּ׳):
מצוטט ב־9 עמודים
תורת מנחם 1
- סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ פורים, ה'תשל"א סה"מ תר"ם ח"א ע' שסז
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 8
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ בגמ' וכו' קא מפלגי ‹ קעח סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ הים ראה וינוס ‹ רנד סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' קדושים תהיו ‹ רנט סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ רני ושמחי ‹ שלג סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שיר המעלות ממעמקים ‹ שנב סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ‹ תע סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ זאת תהי' תורת המצורע ‹ תעח סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וידבר ה' אל משה ‹ תקג סה"מ תר"ם ח"א ע' שסט

