241
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הקדוש־ברוך־הוא"יישרכוחךששברת", היא מעלה גם לגבי ישראל, כפי שיוסבר להלן.
ד. "יישר כוח" – לאחר זמן רב
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין, שאת ה"יישר כוח" על שבירת הלוחות לא נתן הקדוש־ברוך־הוא למשה באותו יום או למחרת, מיד כאשר עלה שוב על ההר, אלא ארבעים יום לאחר שבירת הלוחות: כאשר הקדוש־ברוך־הוא הורה לו "פסל לך...", רק אז הוא אמר לו "הלוחות הראשונים אשר שברת – יישר כוחך ששברת". ולכאורה: מדוע לא אמר לו הקדוש־ברוך־הוא מיד "יישר כוחך"?
יותר מכך מפליא: על הפסוק "אשר – שברת"25 שנאמר ארבעים יום לאחר שבירת הלוחות, כדלעיל, אין רש"י מפרש "יישר כוחך ששברת", אלא בסוף פרשת "וזאת הברכה", שנאמרה כמעט ארבעים שנה לאחר מכן – רק אז מפרש רש"י שהמשמעות של המלים "אשר שברת", שנאמרו לפני ארבעים " שנה, היא "יישר כוחך ששברת".
אמנם, הטעם הפשוט לכך הוא, כיון שאת ההוכחה לפרש כך על פי הפשט מוצא רש"י רק במלים "לעיני כל ישראל"26, אך כיון שכל הפרטים בתורה מדוייקים, מובן, שה"יישר כוח" שנתן הקדוש־ברוך־הוא למשה בעת אמירת "פסל לך", נתגלה רק עתה, כאשר "ויעל משה... אל הר נבו...".
ה. שבירת הלוחות לצורך מעלת התשובה
ההסבר לכך הוא:
על חטא העגל נאמר בגמרא27 "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", שהקדוש־ברוך־הוא איפשר ליצר הרע לשלוט על ישראל ולשכנעם לעשות את העגל כדי להגיע למעלה28 של התשובה – ביטול החטא, והתעלות האדם יותר29 מאשר לפני החטא.
מכך מובן גם לגבי שבירת הלוחות
תוצאת חטא העגל – שהטעם לכך בפנימיות הוא, כדי להגיע למעלה המיוחדת בתורה, להיפך מן השבירה, ועד לדרגה נעלית יותר מה"לוחות אשר
הערות
- 25. בפ' תשא (לד, א) או עקב (יו"ד, ב) – ראה " חדא"ג מהרש"א לב"ב יד, א ד"ה אשר שברת.
- 26. כי מכיון ש"לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות כו'" מונה הכתוב גבי המעלות והשבחים של משה, לכן הוכרח רש"י להוסיף והסכימה כו'".
- 27. ע"ז ד, ב. פירש"י שם.
- 28. כי ענין התשובה בכלל – הורה כבר אדה"ר וכו' (מדרש תהלים צב, ב. וראה גם ב"ר פפ"ד, יט – בנוגע לראובן).
- 29. וכמחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב (וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה. לקו"ש חי"ד ע' 361)). ולהעיר, שמהלשון "אין יכולים לעמוד" – ולא אינם עומדין" (כבברכות שם) – משמע שהמקום שבע"ת עומדין הוא למעלה אפילו מבחי' ה"יכולת" [שנעלה מבחי' "כח" – (ראה ד"ה מן המיצר תש"ט פי"ד. ובכ"מ)] דצדיקים.
רש"י על שמות י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
התעללתי. שָׂחַקְתִּי, כְּמוֹ "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי" (במדבר כ"ב), "הֲלֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹלֵל בָּהֶם" (שמואל א' ו'), הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל וּמַעֲלָלִים, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב עוֹלַלְתִּי, כְּמוֹ "וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי" (איכה א'), "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (שם):
התעללתי means I HAVE MOCKED, as in, (Numbers 22:29) “Because thou hast mocked (התעללת) me”; (I Samuel 6:6) “Indeed, when he mocked (התעולל) them”, which, also, is said in reference to Egypt. It is not an expression denoting doing and action, for were this so it should have written עוללתי, similar to (Lamentations 1:22) “And do (עולל) unto them as thou hast done (עוללת) unto me”, and to (Lamentations 1:12) “which he has done (עולל) unto me”.
בראשית רבה פ״ד:י״ט - הטקסט מספריא
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ. (בראשית לז, לא): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית לז, לב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה אָמַרְתָּ (בראשית לז, לב): הַכֶּר נָא, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר אוֹמֶרֶת לְךָ (בראשית לח, כה): הַכֶּר נָא. (בראשית לז, לג): וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, אָמַר לֵית אֲנָא יָדַע מָה אֲנָא חָמֵי, כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וגו', אָמַר רַב הוּנָא נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר.
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ו לקו"ש ח"ט ע' 241
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל חנוכה שיחה ב מאותו ספר ע"ז ד, א
- לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה א מאותו ספר ע"ז ד, א
- לקוטי שיחות כרך טז תשא שיחה ד מאותו ספר ע"ז ד, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ג מאותו ספר ע"ז ד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד ע"ז ד, סע"ב ואילך
- תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ב ע"ז ד, א
- מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב ע"ז ד, א
- תורת שמואל תרכ"ז ויהי אומן את הדסה ע"ז דף ד
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך י ע"ז ד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות משא ומתן קנו סדר משא ומתן ז ע"ז ד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות ראש השנה תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד יג ע"ז ד , ב
- לקוטי תורה פרשה במדבר טו א ע"ז דף ד
- לקוטי תורה פרשה ראה כב ג ע"ז דף ד
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב ע"ז ד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג) תקצא סדר תפלת מוסף ביחיד ע"ז ד , ב