242
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שברת" – הלוחות השניים, שהם "כפליים לתושיה" לעומת הלוחות הראשונים30,
ויש לומר, שגם כוונת משה בשבירת הלוחות, עקב קל־וחומר, שכיון ש"ישראל מומרים" אי אפשר לתת להם את התורה, לא היתה רק למען כבוד " התורה, אלא גם כדי לגרום לישראל לשוב בתשובה31.
כמשל הבן32 שאינו מתנהג כראוי, עד ש"אביו דוחהו חוץ לביתו ואומר לו שאינו אביו", שדוקא על ידי כך מתגלית אהבת הבן לאביו, והוא זועק במר נפשו "שאינו רוצה ליפרד מאביו בשום אופן, ובמכל־שכן כשלא יקרא בשם אביו". "
לפי זה מובן הדיוק במלים "ואשברם לעיניכם"33, וכפי שמדגישה התורה גם בסיום פרשתנו "לעיני כל ישראל", כי מעלתו ושבחו של משה בשבירת הלוחות היא בכך ש"נשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם"34, ועל ידי כך התעוררו לתשובה.
בכך גם מוסבר כיצד יום צום שבעה־עשר בתמוז, יום שבירת הלוחות35, ייהפך לששון ולשמחה36:
עתה, כשרואים ששבירת הלוחות גרמה ל"אומה ולשון שולטת בהם", יום שבירת הלוחות הוא יום תענית35. אך לעתיד לבוא, כאשר תתגלה בשלימות מעלת התשובה של ישראל על חטא העגל, אשר התחילה37 על ידי
ואשברם לעיניכם", וכן מעלת הלוחות השניים38, אז ייהפך שבעה עשר בתמוז, יום שבירת הלוחות, ליום ששון ושמחה.
ולכן נאמר "יישר כוחך ששברת" רק בציווי על הלוחות השניים, ובגלוי, בפשוטו של מקרא (עולם העשיה) מתבטא הדבר רק בסוף "וזאת הברכה", כאשר הראה הקדוש־ברוך־הוא למשה
עד היום האחרון"39, כי דוקא אז מתגלית המעלה שאליה הגיעו ישראל על ידי שבירת הלוחות.
הערות
- 30. שמו"ר רפמ"ו.
- 31. להעיר מתוספות שבת שם.
- 32. באוה"ת וארא ריש ע' קכג (לענין אחר).
- 33. עקב ט, יז.
- 34. רש"י ס"פ ברכה.
- 35. משנה תענית כו, סע"א. ואף שתיקון התענית הוא בעיקר מצד הבקעת העיר [שלכן י"א שבתחילה תיקנו צום הרביעי בט' בו (טור או"ח סתקמ"ט)] – הרי מפשטות הענין משמע, שכל ה"חמשה דברים" שאירעו בי"ז בתמוז שייכים להתענית. וכמו שמסיים בטור שם: להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו. ועוד להעיר שמצד הענין דמגלגלין .. חובה ליום חייב (תענית כט, א. ערכין יא, ב) הרי הקביעות שזהו יום חובה הייתה בשבירת הלוחות.
- 36. זכרי' ח, יט וכפי' המצו"ד שם. וראה לקו"ש חי"ט ע' 253 בהערה. לקו"ש ח"ח ע' 355 הערה 31. חט"ו ע' 414 ואילך.
- 37. ומכיון כי ביום פקדי ופקדתי – לחטא העגל (סנה' קב, א) מובן ששלימות התשובה תהי' אך לעת"ל כשיבטל החטא לגמרי.
- 38. להעיר מד"ה ויתן לך תרס"ו (ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות הראשונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".
- 39. ספרי ורש"י פרשתנו לד, ב.
רש"י על דברים ל״ד:ב׳ - הטקסט מספריא
ואת כל נפתלי. הֶרְאָהוּ אַרְצוֹ בְּשַׁלְוָתָהּ וְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ דְּבוֹרָה וּבָרָק מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי נִלְחָמִים עִם סִיסְרָא וַחֲיָלוֹתָיו:
ואת ארץ אפרים ומנשה. הֶרְאָהוּ אַרְצָם בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ יְהוֹשֻׁעַ נִלְחָם עִם מַלְכֵי כְנַעַן שֶׁבָּא מֵאֶפְרַיִם, וְגִדְעוֹן שֶׁבָּא מִמְּנַשֶּׁה נִלְחָם עִם מִדְיָן וַעֲמָלֵק:
ואת כל ארץ יהודה. בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְנִצְחוֹנָם:
עד הים האחרון. אֶרֶץ הַמַּעֲרָב בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ; דָּ"אַ — אַל תִּקְרֵי הַיָּם הָאַחֲרוֹן אֶלָּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, הֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁעֲתִידִין לֵאָרַע לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים (ספרי):
ואת כל נפתלי AND ALL NAPHTALI — He showed him his land both in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Deborah and Barak of kadesh-Naphtali warring with Sisera and his armies (Sifrei Devarim 357:8-9).
ואת ארץ אפרים ומנשה AND THE LAND OF EPHRAIM AND MANASSEH — He showed him their land in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Joshua who descended from Ephraim warring with the kings of Canaan, and Gideon who descended from Manasseh warring with Midian and Amalek (Sifrei Devarim 357:10-13).
ואת כל ארץ יהודה AND ALL THE LAND OF JUDAH, in its prosperity and in its ruin; and He showed him also the kings of the house of David and their victories (Sifrei Devarim 357:15-16).
ועד הים האחרון UNTO THE UTTERMOST SEA — i.e., the west country, in its prosperity and its ruin. — Another explanation: Read this as though it did not state הים האחרון but היום האחרון [UNTO] THE LAST DAY — The Holy One, blessed be He, showed him all that would in future happen to Israel unto the last day when the dead will again live (Sifrei Devarim 357:18).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ע - שנת תשל"ג - חלק ראשון ‹ יום שמחת תורה, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ט ע' 242
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.