237

יתר על כן – הם נכשלו בחטא העגל, שהוא חטא הכי חמור (היפך האמונה (של חג המצות) ב"אנכי ה' אלקיך" של חג השבועות); וכיצד ניתן לומר, שבזמן זה, שבין קבלת התורה וחג הסוכות, נפעל הענין של "אסיפת התבואה"?

והביאור בזה, שאדרבה – היא הנותנת: מכיוון שמבלי הבט על גודל הירידה שעל ידי חטא העגל, התעוררו בני ישראל לתשובה עד שפעלו את ה"סלחתי כדבריך"⁴⁴ – זו עצמה ההוכחה, שהענין של תורה ומצוות אצל בני ישראל "נאסף" ובאופן קבוע ותמידי, עד שאין בכוח שום דבר לעוקרו.

ההסבר בזה:

אודות המעלה הקיימת בבעל תשובה שהיא למעלה מצדיק, כותב הרמב"ם⁴⁵, כי לא זו בלבד שבעל תשובה "אהוב ונחמד .. לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם", אלא יתירה מזו "שכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו", וממשיך: "אמרו חכמים⁴⁶ מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

מכך שהרמב"ם מוסיף "כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם" (ובפרט שהוא משנה מלשונו לפני כן "ששכרו הרבה") – מובן בפשטות, כי העילוי של בעל תשובה מפני ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" אינו רק בנוגע לקבלת שכר (מכיוון שהשיג זאת ביגיעה יתירה וכבישת היצר, לכן מגיע לו שכר גדול יותר, כמאמר חז"ל⁴⁷ "לפום צערא אגרא") – כי אם, זו מעלה נעלית יותר אצל היהודי ובעבודת ה'⁴⁸.

אחד מהביאורים בזה:

אצל אחד ש"לא טעם טעם חטא", לא ניתן להיות בטוח בוודאות גמורה שדרגת צדקותו תחזיק מעמד בכל המצבים. יתכן, ששלימות צדקותו היא מפני שלא התנסה בנסיונות אחרים או גדולים יותר. אך אילו יצוייר שמאיזו סיבה שתהיה הוא יעמוד במצב אחר, בו קיימים נסיונות אליהם לא התרגל – האם הוא יעמוד גם בנסיונות הללו? – זאת לא ניתן לדעת⁴⁹.

דוקא בעל תשובה ש"טעם טעם חטא ופירש ממנו", מכיוון שהוא כבר עבר את ההיפך כו' ובכל זאת "פירש ממנו וכבש יצרו", הדבר מעניק בטחון שהוא ישאר בצדקתו⁵⁰ – ובכך מתבטאת