238

המעלה של בעל תשובה.

בסגנון אחר קצת: דווקא בעבודת התשובה מתבטא כיצד עבודת השם נחקקה במציאותו של יהודי, באופן, שלא ניתן לעקור זאת ממנו. שלכן, אפילו לאחר שעבר על חטא, המנתק אותו רחמנא ליצלן מהקדוש־ברוך־הוא, אין לו מנוחה עד שהוא שב לעבודתו יתברך. הדבר נובע מכך שבפנימיות נפשו הרי "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו"⁵¹, וזה לא נותן לו מרגוע עד שהוא עושה תשובה⁵².

ולכן גמר ושלימות חג האסיף (השמחה של שמיני עצרת ושמחת תורה) נקבע בקשר עם נתינת לוחות שניות, שניתנו בקשר לעבודת התשובה של עם ישראל – כי דווקא על־ידי תשובה באה ה"אסיפה"⁵³ האמיתית, שעבודת השם נחקקת בתוך מציאותו של יהודי.

ח. גילוי הקשר העצמי, "מורשה", בשמחת תורה

על פי כל הנ"ל יובן הקשר של הפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – לשמחת תורה דוקא:

הגדרת התורה כ"מורשה" לעם ישראל, מצביעה על כך – כהדגשת רש"י שהובאה לעיל (סעיף ב') – שבני ישראל נשארים קשורים לתורה בכל המצבים האפשריים, בדומה לשדה אחוזה, שאפילו כאשר השדה יוצאת מרשות הבעלים – הרי זה רק לפי שעה, וסוף סוף היא חוזרת (ביובל).

וענין זה של ירושה שבתורה – מתבטא בגלוי בעבודת התשובה, המוכיחה כיצד נעשית התורה קשורה עם עצם מציאותו של היהודי, עד שלא ניתן להפרידו מהתורה, ואפילו כאשר הוא התנתק רחמנא ליצלן מהקדוש־ברוך־הוא הרי זה רק לפי שעה, וסוף סוף הוא בוודאי יחזור למציאותו האמתית – עבודת השם.

ולכן הענין של "מורשה קהלת יעקב" קשור (לא עם חג השבועות, זמן מתן תורתנו, אלא) דוקא עם שמחת תורה, שנקבע על נתינת הלוחות השניות שניתנו על־ידי התשובה של עם ישראל.

וזהו הקשר לענין "גמרה (סיומה) של תורה" – שהוא הטעם הפשוט על השמחה בשמחת תורה – משום