122

וכך גם תוכנה של האזהרה "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" שייכת לכל יהודי:

כאשר מגיע יום הכפורים⁶¹, כאשר יהודי נזכר בכל הענינים השליליים שדבקו בו במשך השנה, אשר לשם כך הוא זקוק ליום הכפורים שיטהרו, וירוממהו "אל הקודש", עשוי להתעורר בו רצון של "יבוא בכל עת אל הקודש" – להתנתק לחלוטין מעניני העולם ולהמצא כל העת ב"קודש".

על כך יש להזהיר אף לאחר שכבר ידועה ההוראה "יין ושכר אל תשת". שהרי, ההוראה ליושב אהל "יין ושכר אל תשת", שעליו להגיע למצב של "שוב", מובנת, כי גם בדרגה של "שוב" של יושב אהל אין חשש להדרדרות רוחנית וכדומה – גם בהיותו במצב של "שוב" הוא עסוק רק בתורה, ולפיכך אל לו להישאר ב"רצוא" בלבד, "בקרבתם לפני ה' וימותו".

אך כאשר מדובר על בעלי עסקים, המתמודדים עם נסיונות, וקיים חשש שיכשלו ח"ו, עשויה להתעורר מחשבה, שטוב יותר שישארו "בקרבתם לפני ה'", "יבוא בכל עת אל הקודש"!

על כך נלמדת הוראה מיוחדת ממות שני בני אהרן בפרשת אחרי, שגם אצל בעלי עסקים אסור להיווצר מצב של "בקרבתם – וימותו", "אל יבוא בכל עת אל הקודש". אמנם, מענתם היא, שבהיותם עסוקים בעניני העולם, כיצד יוכלו להתגבר על הנסיונות? על כך התשובה היא, שההוראה לבעלי עסקים שיש צורך ב"שוב", מופיעה רק בפרשת אחרי, לאחר "תורת בהמה..." ו"תורתו" של אדם:

"תורת בהמה וכו'" היא ההוראה ונתינת הכח של התורה ליהודי, שיוכל לזכך את העולם, כאמור לעיל בסעי' ב', הן "להבדיל" בענינים שמחוצה לו, והן "להבדיל" לגבי האדם עצמו. וכיון שההוראה באה לאחר תורה, שהתורה נותנת את הכח לזכך את העולם, אפשר לעמוד בנסיונות ואין לחשוש מן העולם, ואדרבה – היהודי הופך את העולם לדירה לה' יתברך.

ואף אם נכשל ח"ו – הרי זה זמני בלבד, ובשעתא חדא ניתן לו הענין של יום הכפורים המביא את מעלת התשובה, ו"מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד בו"⁶²,