ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד

273

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

על התואר "רבי" כתוב בתוספתא⁶⁰: "מי שיש לו תלמידים קורין אותו רבי". פירושו של דבר הוא ש"רבי שמעון בן יהוצדק" היה ראש ישיבה. מכאן מוכיח הרמב"ם שראשי ישיבות⁶¹ היו משמחים בשמחת בית השואבה.

לכאורה, אפשר לשאול על האמור לעיל: כיצד ייתכן לומר שהירושלמי מזכיר את ר"ש בן יהוצדק מפני תוארו "רבי", בעוד שהירושלמי מכנה אותו כאן בשם "בן יהוצדק", ולא "רבי שמעון בן יהוצדק"?!

התשובה על כך היא: "היה משתבח בקפיצותיו" – הוא עצמו התהלל בקפיצותיו⁶², וכאשר מדברים על מעלות עצמיות, צריך לדבר באופן שימנע חשד אצל הזולת, או הרגשת גאוה עצמית. לכן הוא מכנה את עצמו בלשון של "היפך הכבוד"⁶³. בדומה למסופר⁶⁴ על ר' יוחנן בן זכאי, שבדברו על עצמו אמר "אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו" – הוא לא קרא לעצמו בשמו⁶⁵, אלא רק כבן, בשמו של אביו.

י. הסיבה לכך שהרמב"ם אינו מונה "בעלי תשובה"

הרמב"ם אינו מונה "בעלי תשובה" כי הוא סובר שהברייתא איננה מוסיפה על המשנה, אלא מפרשת ומפרטת, כדרכן של ברייתות את הכתוב במשנה בקיצור⁶⁶. הסוג "חסידים" המוזכר במשנה, כולל גם חסידים מלכתחילה וגם בעלי תשובה.

והוא עקבי בשיטתו: רש"י⁶⁷ מפרש "כל⁶⁸ חסיד הוי חסיד מעיקרו", ולפי זה אי אפשר לומר שגם בעלי תשובה נכללים כאן. אך הרמב"ם פוסק בהלכות דעות⁶⁹: "ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית

הערות

60. סוף עדיות. הובא באגרת רב שרירא גאון – נעתק בערוך ע' אביי. ובסנהדרין (מא, ריש ע"ב): "כי הוא למד בן זכאי הוה קרי לי' כו' כי הוה לימד הוא קרי לי' רבן יוחנן בן זכאי". ובכ"מ מבואר שהתואר "רבי" ניתן בקבלת סמיכה – וראה אגרת רש"ג שם. חסדי דוד לתוספתא שם. ואכ"מ.
61. אין ללמוד סוג זה מרשב"ג שהי' נשיא, ונשיא הוא "ראש הישיבה" (רמב"ם שם) – כי הכוונה בזה לראש דישיבה זו דסנהדרין וכיו"ב (חברים ובערך זל"ז, ואחרי רבים להטות וכו'), משא"כ ראש ישיבה ותלמידים – תלמידיו, כמובן.
62. ובפני משה שם: "משתבח בעיני הרואים" (בקרבן העדה שם: "היו משבחין אותו". ואולי היתה לו גירסא אחרת בירושלמי*).
63. ואף שאי"ז מדברי ר"ש בן יהוצדק עצמו כ"א דבעל הסוגיא (משא"כ בנידון ריב"ז דלקמן בפנים) – מ"מ מדייק בירושלמי לכתוב "בן יהוצדק" לאשמעינן דכאשר "משתבח" צ"ל גם דיבור באופן של היפך הכבוד.
64. ברכות לד, סע"ב.
65. ואין לומר שזה הי' קודם שהיו לו תלמידים שאז נק' בפי כל "בן זכאי" (ראה הערה 60) – כי הרי הי' זה כאשר "ר"ח בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ריב"ז".
66. ראה פיה"מ להרמב"ם בהקדמתו ד"ה אחרי כן.
67. בסוגיין ד"ה אלו חסידים.
68. ולא רק חסידים שנאמר בברייתא.
69. פ"א ה"ה. וראה נדה יז, א ובתוד"ה שורפן.
. הד"ה בקה"ע שם הוא "הי' משתבח בקפיצותיו" – אבל במפרשים כהנ"ל, קרוב לודאי לומר שהד"ה הם דהבחור הזעצער.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.