ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן אגרות קודש אגרות-קודש אדמו"ר הזקן

אגרת מ

חיפוש חדש

אגרת מ

[תקנ"ד?]

אד"ש ²⁴⁴⁷ וחיים, פתח דברי יעיר ²⁴⁴⁸ אזן שומעת ²⁴⁴⁹ תוכחת חיים ²⁴⁵⁰ , אשר הוכיח ה' חיים, על ידי נביאו ²⁴⁵¹ , ואמר חסדי ה' כי לא תמנו ²⁴⁵² וגו'. והול"ל כי לא תמו, כמ"ש כי לא תמו חסדיך ²⁴⁵³ וגו' ²⁴⁵⁴ . ויובן עפ"י מ"ש בזה"ק אית חסד ואית חסד ²⁴⁵⁵ אית חסד עולם כו' ואית חסד עילאה דהוא רב חסד כו'.

כי הנה מודעת זאת ²⁴⁵⁶ התורה נקראת עוז ²⁴⁵⁷ , שהוא לשון גבורה, וכמו שאמרו חז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני מפי הגבורה ²⁴⁵⁸ . וכדכתיב מימינו אש דת למו ²⁴⁵⁹ , פי' שהתורה מקורה ושרשה הוא רק חסדי ²⁴⁶⁰ ה', המכונים בשם ימין ²⁴⁶¹ , דהיינו המשכת בחי' אלהותו ית' והארה מאור א"ס ב"ה אל העולמות עליונים ותחתונים, ע"י האדם הממשיך האור ²⁴⁶² על עצמו בקיום רמ"ח מצוות עשה שהן רמ"ח אברים דמלכא ²⁴⁶³ , פירוש רמ"ח כלים ולבושים להארה ²⁴⁶⁴ מאור א"ס ב"ה המלובש בהן (ומאור זה יומשך לו דחילו ורחימו בכל מצוה כנודע). רק שהמשכה זו נתלבשה תחלה במדת גבורתו של הקב"ה המכונה בשם אש ²⁴⁶⁵ , שהיא בחי' צמצום האור והחיות הנמשכות מאור אין סוף ב"ה, כדי שתוכל להתלבש במעשה המצות, שרובן ככולן הם בדברים חומריים כציצית ותפילין וקרבנות וצדקה. ואף מצות שהן ברוחניות האדם כמו יראה ואהבה, אעפ"כ הן בבחי' גבול ומדה ²⁴⁶⁶ ולא בבחי' א"ס כלל, כי אהבה רבה לה' בלי קץ וגבול ומדה אין האדם יכול לסובלה בלבו ולהיות קיים בגופו אפילו רגע ²⁴⁶⁷ , וכמארז"ל שבשעת מתן תורה, שהיתה התגלות אלהותו ית' ואא"ס ²⁴⁶⁸ ב"ה בבחי' דיבור והתגלות, פרחה נשמתן ²⁴⁶⁹ כו'.

והנה לפי שהמצות ניתנו לנו על ידי התלבשות ²⁴⁷⁰ במדת גבורה וצמצום ההארה ²⁴⁷¹ כו', לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם ²⁴⁷² , כמו אורך הציצית י"ב גודלין ²⁴⁷³ , והתפילין אצבעים על אצבעים ²⁴⁷⁴ ומרובעות ²⁴⁷⁵ דוקא, והלולב ד' טפחים ²⁴⁷⁶ , והסוכה ז' טפחים ²⁴⁷⁷ , והשופר טפח ²⁴⁷⁸ , והמקוה מ' סאה ²⁴⁷⁹ , וכן בקרבנות יש להן שיעור מצומצם לזמן כמו כבשים בני שנה ואילים בני שתים ²⁴⁸⁰ ופרים ²⁴⁸¹ כו'. וכן במעשה הצדקה וגמ"ח בממונו ²⁴⁸² , אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד ²⁴⁸³ עליהם וכדכתיב ²⁴⁸⁴ עולם חסד יבנה, אפילו הכי יש לה ²⁴⁸⁵ שיעור ²⁴⁸⁶ קצוב ²⁴⁸⁷ חומש למצוה מן המובחר ומעשר למדה בינונית ²⁴⁸⁸ כו' ²⁴⁸⁹ , וזה נק' חסד עולם, פי' חסד אל כל היום ²⁴⁹⁰ המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים על ידי אתערותא דלתתא היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה, ולפי שהעולם הוא ²⁴⁹¹ בבחי' גבול ומדה מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה ²⁴⁹² וכן מרקיע לרקיע כו' ושית אלפי שני הוי עלמא ²⁴⁹³ כו', לכן ניתן ²⁴⁹⁴ שיעור ומדה ²⁴⁹⁵ גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצות התורה.

אך היינו דוקא לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל ²⁴⁹⁶ אפילו כמלא נימא ²⁴⁹⁷ , אבל מי שהעביר עליו הדרך ח"ו, מאחר שהעוה דרכו לתת מגרעות ²⁴⁹⁸ בקדש העליון, שגרע ערכו ²⁴⁹⁹ בחי' המשכתו, מה שהיה יכול להמשיך מבחי' אלהותו והארת האור מאור א"ס ב"ה, אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה, הרי מעוות זה לא יוכל לתקן ²⁵⁰⁰ כי אם ²⁵⁰¹ בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן, הנק' חסד עילאה ורב חסד, לפי שמאיר ומתפשט בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה, מאחר שאיננו מצומצם תוך העולמות אלא בבחי' מקיף עליהן מלמעלה מריש כל דרגין עד סוף וכו', וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו ואתעדל"ת, אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש ²⁵⁰² העליון, ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עז ²⁵⁰³ בבחי' אור חדש ממש. לכן אמרו במקום שבע"ת עומדין ²⁵⁰⁴ וכו'.

והנה עיקר התשובה הוא בלב ²⁵⁰⁵ , כי על ידי החרטה מעומקא דלבא מעורר עומק אור העליון הזה. אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים צריך אתעדל"ת ממש בבחי' מעשה, דהיינו מעשה הצדקה וחסד בלי גבול ומדה. דכמו שהאדם משפיע רב חסד, פי' ח"ס דלי"ת ²⁵⁰⁶ דהיינו לדל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום, ואינו נותן גבול ומדה לנתינתו והשפעתו, כך הקב"ה משפיע אורו וטובו בבחי' חסד עילאה הנקרא רב חסד, המאיר בבחי' אין סוף בלי גבול ומדה תוך העולמות עליונים ותחתונים, שכולם הם בבחי' דלי"ת אצלו יתברך, דלית להון מגרמיהון כלום ²⁵⁰⁷ וכולא קמיה כלא חשיבי ²⁵⁰⁸ , ועי"ז נתקנו כל הפגמים שפגם האדם בעונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים. וז"ש עשה צדקה ומשפט ²⁵⁰⁹ נבחר לה' מזבח, לפי שהקרבנות הן בבחי' שיעור ומדה וגבול, משא"כ בצדקה שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו. ומ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ²⁵¹⁰ , היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה, אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש ²⁵¹¹ מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב ²⁵¹² וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ²⁵¹³ כתיב.

והנה מדת חסד זו בלי גבול ומדה נקראת על שמו של הקב"ה חסדי ה', כדכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם ²⁵¹⁴ כו'. כי הגם שכל ישראל הם רחמנים ²⁵¹⁵ וגומלי חסדים, ברם יש גבול ומדה לרחמי האדם, אבל הקב"ה נק' א"ס ב"ה ולמדותיו אין סוף, כדכתיב כי ²⁵¹⁶ לא כלו רחמיו וכו' ²⁵¹⁷ . וז"ש הנביא אחר החורבן ²⁵¹⁸ והגלות חסדי ה' כי לא תמנו וגו', פי' לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים, על כן צריכין אנו להתנהג בחסדי ה' שהם בלי גבול ותכלית, כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה שהוא רב חסד ורחמים בלי גבול ותכלית, כמ"ש כי לא כלו רחמיו וגו' ²⁵¹⁹ . וזהו שארז"ל אין ²⁵²⁰ ישראל נגאלין אלא בצדקה, שיעשו גם אם יהיו פטורים מדינא, כי אין בן דוד בא כו' ²⁵²¹ .

ואחר הדברים והאמת האלה ²⁵²² , נשאתי את נפשי ²⁵²³ בשאלתי ²⁵²⁴ לפני כל אוהביי ורעיי אשר כנפשי ²⁵²⁵ , בל אהיה עליהם למשא ²⁵²⁶ אשר העתרתי דברי אליהם ²⁵²⁷ לידון בערכין ²⁵²⁸ , שלא בהשג יד ²⁵²⁹ , בהערכות גדולות זה שלש רגלים ²⁵³⁰ . כי ה' יודע ועד ²⁵³¹ כי לא מלבי ²⁵³² , אך מאת ה' היתה זאת ²⁵³³ לנו ²⁵³⁴ , ויורנו מדרכיו ²⁵³⁵ ונלכה באורחותיו, למען דעת צדקות ה' ²⁵³⁶ ופזרונו בישראל ²⁵³⁷ , בבחינת רב חסד, כאמור למעלה למשכיל ²⁵³⁸ , וכאשר יפרש שיחי ויגוני מוכ"ז שי', אשר ממש על כל פרוטה ופרוטה שהוצאתי מידי נקטה נפשי בחיי ²⁵³⁹ , וצר לי מאד להצר לרבים וכן שלמים ²⁵⁴⁰ .

אך מה היה לי לעשות, אשר בצוק העתים ²⁵⁴¹ נתדלדלו הרבה מאנשי מעשה הצדקה וחסד, והוצרכתי ²⁵⁴² ללוות ממקום אחר בהכשר ²⁵⁴³ ויתרון, למלאות מקומם וערכם אשר נערך עליהם בהערכות הראשונות לפדיון שבויים הידוע. וברוך ה' גומר עלי ²⁵⁴⁴ אשר עד כה עזרני ²⁵⁴⁵ לגמור המצוה בכי טוב ²⁵⁴⁶ , וכבר יצא כנוגה צדקם ²⁵⁴⁷ וישועתם, ואין שום חשש וספק ספיקא ²⁵⁴⁸ משום סכנת נפשות בעולם.

זאת ועוד אחרת ²⁵⁴⁹ , מודעת בארץ ²⁵⁵⁰ צוק העתים ²⁵⁵¹ אשר חלפו במדינות וואלין ואוקראינא, ונשלחו אלינו שלוחים ²⁵⁵² מהצדיקים המפורסמים, מכירנו ויודענו מלפנים משם, לתמוך ידם הקדושה לפי שעה בסך עצום ורב, כידוע גודל ההוצאה וההכנסה שם. וחלילה לנו להשיב שולחם בפחי נפש ²⁵⁵³ ח"ו, כידוע לכל כי גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה ²⁵⁵⁴ שיחי'. וגם כי תפלתם ובקשתם עשתה מחצה ²⁵⁵⁵ , אעפ"כ ההכרח היה לפייסם ולרצותם ברצי כסף ²⁵⁵⁶ מלא סך מסויים ²⁵⁵⁷ ורב, להסיר ח"ו תלונתם ותרעומתם. וגם זה לויתי בהכשר זה שנתים. ועלה הקרן עם ההכשר, הכל כאשר לכל ביחד, סך עצום ורב.

ומצורף לזה שארי הוצאות כלליות סתומות ונעלמות, אשר אי אפשר לפורטן לרבים, רק המשכילים יבינו ²⁵⁵⁸ דלא סגי בלאו הכי. וכל החובות השתרגו ועלו על צוארי הכשילו כחי ²⁵⁵⁹ , ולא נתנוני די השיב רוחי ²⁵⁶⁰ .

וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ²⁵⁶¹ , שלא לכבודי עשיתי זאת ²⁵⁶² ח"ו וגם לא עמדתי על דעתי לבדה, רק המתקתי סוד ²⁵⁶³ עם רבים וכן שלמים ²⁵⁶⁴ מיראי ה' וחושבי שמו ²⁵⁶⁵ , וכולם הסכימו עמי בעצה אחת, עצת ה' היא תקום ²⁵⁶⁶ .

לזאת אמרתי חנוני חנוני אתם ריעי ²⁵⁶⁷ , איש כערכו ²⁵⁶⁸ אשר הערכתי בח"י דלמטה, הפוחת אל יפחת ח"ו, בין יחיד בין רבים, והמוסיף יוסיפו לו ברכה ²⁵⁶⁹ עד בלי די ²⁵⁷⁰ . וכל אשר לא יהיה בביתו ובעירו בבוא שלוחי מוכ"ז, החיוב מוטל על כללות המנין ללוות ולפרוע בעבורו למוכ"ז תיכף ומיד, שלא להרבות בהוצאות חנם ²⁵⁷¹ ח"ו, ובבוא האיש העירה לביתו יפרע תיכף ומיד. ואם יסרב ח"ו, יגרשוהו מן המנין, ולא ימס לבב אחיו כלבבו ²⁵⁷² .

והנה באמת זאת היא משנה שאינה צריכה ²⁵⁷³ , כי נכון לבי בטוח באהבת כל האנשים השלמים אתנו ²⁵⁷⁴ וחסדיהם הנאמנים ²⁵⁷⁵ , אשר הרבה יותר מזה יכולים לעשות, אפילו בבקשה קלה ואפילו מגלימא ²⁵⁷⁶ כו', אך למיחש מבעיא, פן ימנעו המלוים להלוות לסלק למוכ"ז בעד איזה איש שאינו בביתו, מדאגה מדבר פן יעלה על לבבו בבואו לביתו לאמר לדברי אלה ²⁵⁷⁷ נואש ²⁵⁷⁸ , ויסרב לפרוע תיכף ומיד הטלה אשר הוטלה עליו, הן ברשימה שביד מוכ"ז בח"י דלמטה, הן המגיע ממנו ע"פ ההערכות סכומים של אנ"ש מהמנין ההוא שבעירו, או שבעיר הסמוך לו אם הוא דר בכפר השייך לאגפיה, לזאת יצאתי חוץ לגדרי להוראת שעה, לגזור בגזירה חמורה על כל המסרב ח"ו, ויהיה חס לנפשו. ובודאי ההכרח לא יגונה, לצאת לקראתם ביד חזקה ²⁵⁷⁹ , עד מקום שידנו מגעת ²⁵⁸⁰ , בארץ ובחו"ל. וכל מי שאינו משתתף בצערנו לא יראה בנחמתנו ²⁵⁸¹ ונחמת כל ישראל בשוב ה' את שבותנו ²⁵⁸² . ושומע לנו ישכון בטח ושאנן ²⁵⁸³ כזית רענן ²⁵⁸⁴ .

כ"ד אוהב נפשם דורש שלומם ²⁵⁸⁵ תמיד מלב ונפש חפיצה ²⁵⁸⁶

שניאור זלמן בא " א מוהר " ר ברוך זלה"ה

הערות

2447. נדפסה באגה"ק שבתניא אגרת י, ובשלימות – בגנזי נסתרות סי' ח. אגרות בעה"ת סי' נה. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת כו. ומועתקת בכת"י (1300 א, א. 2340 ז, ב. ובכת"י ירושלים 6299 ח, ב. ובכת"י לנינגרד – היישוב החסידי בטבריה מס' 69). הנדפס בתניא נמצא בכת"י (147 פט, ב. ובכת"י ירושלים 1254). האגרת [עם ההשלמה] נזכרת במפתח כת"י (1064): "פ"ש [פדיון שבויים] חסדי ה' כי לא תמנו וגו' אית חסד" [הוסיף תיבות "אית חסד", כדי להבדילה מאגרת רבינו משנת תקנ"ט (לקמן סי' סד) עם התחלה דומה]. ההשערה שנכתבה בשנת תקנ"ד: א) האמור בה "בל אהי' למשא אשר העתרתי ... בהערכות גדולות זה שלש רגלים ... בהערכות הראשונות לפ"ש [פדיון שבויים] הידוע", הכוונה לאגרות "הערכה" לפדיון שבויים זה (לעיל אגרות כד. כח. לד) של השנים תקנ"א-ג [וראה לעיל שם, שכבר בחורף תקנ"א התקיימה מגבית נוספת לצורך פדיון שבויים זה, בלי "הערכה"]. ב) כת"י לנינגרד הנ"ל נעתק בשנת תקנ"ד, וסיומו בשנת תקנ"ו [האגרת שלפנינו מועתקת גם בכת"י ירושלים 6299, שנרשמה בשנת תק"נ. אבל העתקת אגרת זו שם נראית בכתיבה שונה, ואפשר הועתקה אחר כך]. ג) "צוק העתים" הנזכר כאן, נזכר גם בעוד כמה מאגרות תקנ"ג-ד (ראה לעיל אגרת לט, ובהנסמן בהערות שם). המ"מ ותיקונים לאגרת זו (מלבד ההשלמה שבסוף, ומלבד המוסגרים בחצאי ריבוע), נעתקו מקונטרס "מראה-מקומות, הגהות והערות קצרות לספר של בינונים" לכ"ק אדמו"ר זי"ע (שם נדפסו עם פיענוחים), ו"לוח התיקון" שבסוף ס' התניא.
2448. פתח דברי יעיר : ע"ד תהלים קיט, קל.
2449. יעיר אזן שומעת: ע"ד ישעי' נ, ד.
2450. אזן . . חיים : משלי טו, לא.
2451. נביאו: ירמי' [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1363 הע' 1].
2452. חסדי ה ' כי לא תמנו : איכה ג, כב.
2453. כי לא תמו חסדיך : נוסח מודים.
2454. חסדיך וגו': "וכו'"?
2455. אית חסד ואית חסד : זח"ג קלג, ב [וראה לעיל סי' כח].
2456. מודעת זאת: [ישעי' יב, ה].
2457. התורה נקראת עוז : מכילתא וישלח. ויק"ר פל"א [ספרי ברכה פיס' שמג]. עיין לעיל [תניא] ח"א פל"ו ו[אגה"ק] ס"א [לקמן אגרת פב. וראה שיעורים בס' התניא ע' 1364 הערה 5].
2458. תרי"ג . . הגבורה: לעיין דקדוקי סופרים ויפה עינים מכות כג, ב. ועיין לעיל [בתניא] ח"א רפ"ך.
2459. מימינו אש דת למו : דברים לג, ב.
2460. הוא רק חסדי: עיין ג"כ [תניא] ח"א ספ"ד.
2461. חסדי . . ימין : [ראה זח"ג כו, ב. הקדמת ת"ז יז, א (חסד דרועא ימינא)].
2462. האור : [נ"א: הארה].
2463. רמ " ח מ " ע שהן רמ " ח אברים : [ראה זח"ב קיח, א. ת"ז תיקון ל].
2464. להארה: נראה דצ"ל לההארה.
2465. גבורתו . . אש : [זח"ג רנה, א].
2466. ומדה : [נ"א: ותכלית].
2467. רגע: [נ"א: רגע אחת].
2468. ואא " ס : [נ"א: מאא"ס].
2469. פרחה נשמתן : שבת פח, ב "יצאה נשמתן" [הובא בתניא] ח"א פל"ד ול"ו.
2470. התלבשות : [נ"א: התלבשותן].
2471. ההארה כו ': [נ"א: ההארה כביכול].
2472. שיעור מצומצם: [ראה שיעורים בס' התניא ע' 1367 הערה 13].
2473. י"ב גודלין: מנחות מ א, ב. טושו"ע או"ח סי' יא ס"ד.
2474. אצבעים על אצבעים: תוד"ה מקום עירובין צה, ב. גאונים – ב"י או"ח סל"ב ובנ"כ השו"ע סעיף מא. בכל אופן, אינו אלא לכתחילה. ואולי לכן הודגש א"מרובעות" שהוא ב"דוקא", למעוטי "אצבעים על אצבעים".
2475. ומרובעות: שבת כח, ב. טושו"ע סל"ב סל"ט [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1368 הערה 16].
2476. ד' טפחים: סוכה לב, ב. טושו"ע או"ח סר"נ ס"א.
2477. ז' טפחים: טושו"ע או"ח ר"ס תרל"ד. פיה"מ רפ(ב)[א] דסוכה. רי"ף ספ"ב דסוכה? לברר – דלפעמים איתא ז"ט ומשהו. [וראה הערה לד"ה מאימתי קורין תרמ"ב (קה"ת תשכ"ה)].
2478. טפח: נדה כו, א. טושו"ע או"ח תקפ"ו ס"ט.
2479. מ' סאה: עירובין ד, ב. מקואות פ"א מ"ז. טושוע יו"ד רסר"א.
2480. כבשים בני שנה ואילים בני שתים: פרה פ"א מ"ג. יד הל' מעשה הקרבנות פ"א הי"ד.
2481. ופרים כו': פרה פ"א מ"ב ויד שם. ואולי אפ"ל שלא סיים למילתי' בפרים כי אם בתיבת "כו'", מפני שיש בזה אריכות במשנה שם.
2482. בממונו: כי גמ"ח בגופו אין לו שיעור – פאה פ"א מ"א. עיי"ש בירושלמי. יד הל' אבל פי"ד ה"א.
2483. מהעמודים שהעולם עומד : אבות פ"א מ"ב.
2484. וכדכתיב: תהלים פט, ג. ראי' זו בפירוש רש"י ורע"ב. לעיין ב"י חו"מ בתחילתו. וצע"ק אדר"נ פ"ד.
2485. שהוא כו' יש לה: לכאורה צריך להיות שניהם בלשון זכר או בלשון נקבה. [ובלוה"ת: שהיא].
2486. יש לה שיעור: רק מדרבנן? עיין פי' הר"ש והרא"ש פאה א, א. ערכין כח, א. לברר במנחת חנוך [ראה שם סוף מצוה ה].
2487. קצוב : [נ"א: מצומצם].
2488. חומש למצוה מן המובחר ומעשר למדה בינונית: שו"ע יו"ד ר"ס רמ"ט.
2489. בינונית כו': הרמז ד"כו'" – אולי על הסיום בשו"ע: "פחות מכאן עין רע" ושם ס"ב: "פחות מזה – שלישית השקל – לא קיים מצות צדקה". ובירושלמי פאה א, א "עד היכן כו'". ועיי"ש בבאר היטב סק"ג אם מעשר ממון חיוב הוא.
2490. חסד אל כל היום : תהלים נב, ג.
2491. ולפי שהעולם הוא: עיין ג"כ [בתניא] ח"א פמ"ח. ח"ב פ"י.
2492. מהארץ עד לרקיע ת " ק שנה : חגיגה יג, א.
2493. ושית אלפי שני הוי עלמא: סנהדרין צז, א.
2494. לכן ניתן: לכאורה משמע קצת דס"ל דהשיעור הוא מן התורה.
2495. שיעור ומדה: צ"ע אם אפשר לומר ד"שיעור" הכונה על חומש ומעשר דלעיל, ו"מדה" היינו דבר קצוב, וקאי אהא דלא יפחות משלישית השקל כנ"ל.
2496. ולא . . ושמאל: ע"ד דברים ה' כט ועוד.
2497. אפילו כמלא נימא: ע"ד ברכות מח, ב.
2498. מגרעות: מלכים א ו, ו.
2499. שגרע ערכו בחי ': [נ"א: שנגרע ערך ובחי'].
2500. מעוות . . לתקן: ע"ד קהלת א, טו.
2501. כ"א: עיין לעיל אגה"ת רפ"א.
2502. שניתנו בקדש : [נ"א: שנתן בקדש].
2503. ביתר שאת ויתר עז: ע"פ ויחי מט, ג.
2504. במקום שבע " ת עומדין וכו ': ברכות לד, ב.
2505. עיקר התשובה הוא בלב : עיין ג"כ אגה"ת פ"א.
2506. ח " ס דלי " ת : [ראה תקו"ז תיקון כ"ב סז, ב].
2507. דלית להון מגרמיהון כלום: זח"א קסח, ב.
2508. כולא קמיה כלא חשיבי : [זח"א יא, ב].
2509. עשה צדקה ומשפט נבחר גו ': משלי כא, ג [וראה שיעורים בס' התניא ע' 1374 הערה 34].
2510. המבזבז אל יבזבז כו ': כתובות נ, א. ועיין לעיל אגה"ת פ"ג ולקמן [אגה"ק] סט"ז [לעיל אגרת מא].
2511. הנפש: ב[אגה"ק] סי' טז – שהיא ג"כ רפואת הגוף.
2512. שאין כסף נחשב: ע"ד דברי הימים-ב ט, כ [נ"א: נחשב למאומה].
2513. וכל אשר לאיש . . נפשו : איוב ב, ד.
2514. וחסד ה ' מעולם : תהלים קג, יז.
2515. כל ישראל הם רחמנים וגומלי חסרים : יבמות עט, א.
2516. כדכתיב כי: איכה ג, כב. והוא סוף פסוק "חסדי ד'"
2517. רחמיו וכו': צ"ע הרמז, כיון שהוא סוף פסוק.
2518. אחר החורבן: לא שאמר פסוק זה אחר החורבן, כי הרי בימי יהויקים נכתב זה – ירמי' לו, לב. איכ"ר בפתיחתא וע"פ אני הגבר – אלא אחרי שסיפר ענין החורבן.
2519. רחמיו וגו': צ"ע כנ"ל.
2520. שארז"ל אין: עיין [בהמצויין] לעיל [אגה"ק] רס"ד [לקמן אגרת סה].
2521. בא כו': כנראה רומז ל"עד שתכלה פרוטה מן הכיס" – סנהדרין צז, א – וצ"ע שהעיקר חסר מן הספר.
2522. ואחר הדברים והאמת האלה: ע"פ דה"ב לב, א.
2523. נשאתי את נפשי: ע"פ תהלים קמג, ח.
2524. נפשי בשאלתי: ע"פ אסתר ז, ג.
2525. ורעיי אשר כנפשי: ע"פ ראה יג, ז.
2526. בל אהי' עליהם למשא: ע"פ איוב ז, כ.
2527. העתרתי דברי אליהם: ע"פ יחזקאל לה, יג.
2528. לידון בערכין: שלא הסתפק רבינו בעריכת מגבית, אלא הוסיף הערכה, בכמה ישתתף כל אחד מאנ"ש. ראה מבוא פרק ד.
2529. לידון בערכין שלא בהשג יד: ע"פ ערכין ד, ב.
2530. זה שלש רגלים: ע"פ בלק כב, כח. והיינו באגרות דלעיל כד. כח. לד (מהשנים תקנ"א-ג).
2531. ה' יודע ועד: ע"פ ירמי' כט, כג.
2532. כי לא מלבי: ע"פ קרח טז, כח.
2533. מאת ה ' הית ה זאת : ע"פ תהלים קיח, כג.
2534. זאת לנו: ע"פ יונה א, ז.
2535. ו יורנו . . באורחותיו : ע"פ מיכה ד, ב.
2536. למען דעת צדקות ה ': ע"פ מיכה ו, ה.
2537. צדקות . . בישראל : ע"פ שופטים ה, יא.
2538. למעלה למשכיל: משלי טו, כד.
2539. נקטה נפשי בחיי: איוב י, א.
2540. לרבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.
2541. בצוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה. ראה גם לעיל אגרת הקודמת, לקמן אגרת הבאה.
2542. והוצרכתי: נ"א: והוכרחתי.
2543. בהכשר: באחד מהאופנים שנתבארו בשוע"ר הל' רבית סעיפים לו-נ.
2544. וברוך ה' גומר עלי: ע"פ תהלים נז, ג.
2545. עד כה עזרני: ע"פ ש"א ז, יב.
2546. בכי טוב: ע"פ פסחים ב, א.
2547. יצא כנוגה צדקם וישועתם: ע"פ ישעי' סב, א.
2548. וספק ספיקא: נ"א: וספק וספק ספיקא.
2549. זאת ועוד אחרת: ע"פ סנהדרין קד, א.
2550. מודעת בארץ: ע"פ ישעי' יב, ה.
2551. צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.
2552. נשלחו אלינו שלוחים : ראה לעיל סי' כו, וסוף אגרת כח.
2553. בפחי נפש: ע"ד שבת קכז, ב ובכ"מ.
2554. גם הם ממחזיקים אה"ק ויושביה: ראה לעיל אגרת לז.
2555. תפלתם . . עשתה מחצה: ויק"ר פ"י, ה. נ"א: לא עשתה מחצה.
2556. ברצי כסף: תהלים סח, לא.
2557. מלא סך מסוים : נ"א: ולא סך מסוים.
2558. המשכילים יבינו: ע"פ דניאל יב, י.
2559. השתרגו ועלו . . כחי: ע"פ איוב א, יד.
2560. ולא נתנוני די השיב רוחי: ע"פ איוב ט, יח.
2561. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם: ע"פ עירובין יג, ב ובכ"מ.
2562. גלוי וידוע כו' שלא לכבודי עשיתי: תענית כ, א. ובכ"מ.
2563. המתקתי סוד: ע"ד תהלים נה, טו.
2564. רבים וכן שלמים: ע"פ נחום א, יב.
2565. מיראי ה' וחושבי שמו: ע"פ מלאכי ג, טז.
2566. עצת ה' היא תקום: ע"פ משלי יט, כא.
2567. חנוני אתם רעי: איוב יט, כא.
2568. איש כערכו: ע"פ מ"ב כג, לה.
2569. והמוסיף יוסיפו לו ברכה: ע"פ ביצה טז, א. תענית לא, א ובפרש"י שם.
2570. ברכה עד בלי די: ע"פ מלאכי ג, י.
2571. שלא להרבות בהוצאות חנם: שהגבאים הכלליים ילוו כספים וישלמו ריבית (בהכשר).
2572. ולא ימס לבב אחיו כלבבו : דברים כ, ח.
2573. משנה שאינה צריכה: יבמות נ, א.
2574. האנשים השלמים אתנו: ע"פ וישלח לד, כא.
2575. וחסדיהם הנאמנים: ע"ד ישעי' נה, ג.
2576. מגלימא : דעל כתפי' (ב"ק יא, ב).
2577. לדברי אלה: ע"פ עקב יא, יח.
2578. נואש: ירמי' יח, יב.
2579. לצאת לקראתם ביד חזקה: ע"ד חקת כ, כ.
2580. עד מקום שידינו מגעת: ע"ד פסחים ח, א.
2581. וכל מי . . לא יראה בנחמתנו: ראה תענית יא, א.
2582. בשוב ה' את שבותנו: ע"פ תהלים קכו, ד.
2583. ושומע לנו ישכון בטח ושאנן: ע"פ משלי א, לג.
2584. כזית רענן: ע"פ תהלים יב, י.
2585. דורש שלומם: ע"פ תצא כג, ז.
2586. מלב ונפש חפצה: עפ"י דה"י א כח, ט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.