985
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
התוספות24: בטומאה הרי הדין, שברשות היחיד אפילו כמה ספיקות יחד גם טמא? ומתרצים, "ספיקא לקולא" הוא רק בנוגע לדין של לאוסרה על בעלה. נראה מזה שאיסור נדה לבעלה אינו מצד טומאה.
(ב) הגמרא25 דורשת: "וספרה לה – לעצמה", ומזה למדים26 ש"עד אחד נאמן באיסורין". ומזה ראיה שזהו איסור ולא טומאה, כי אין למדין איסור מטומאה, אפילו כשבטומאה נאמן עד אחד27.
ה. עניני התורה מדויקים הם בכל פרטיהם; וכולם, כפי שהם בנגלה דתורה, מתאימים לכפי שהם בפנימיות הענינים. מובן איפוא, שלא רק ההלכה והמסקנה של "איסור ולא טומאה", כי אם גם שתי ההוכחות האמורות, מתאימות לתוכנם בפנימיות.
ישראל הוא גוי אחד (אפילו כשהוא) בארץ, הוא נמצא תמיד "ברשות היחיד", ברשותו של ה' אחד, "יחידו של עולם". שכן הנשמה אפילו בשעת החטא היא "באמנה אתו יתברך"*. כיון שהיהודי נמצא ברשות היחיד, הוא קרוב אל הקב"ה, כך שאפילו חטא קל פוגם שם ביותר. עלול אדם לחשוב שאפילו ספק רע הוא גם ענין של טומאה – לכן אומרים, שבאמת כל ענין ה(נדה ו)ריחוק אצל יהודי אינו ענין של טומאה, רק ענין של איסור: הפגם והריחוק מה', הוא בכחותיו הפנימיים המוגבלים, בכח שכלו וכו', כמאמר חז"ל28: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" – שאינו מבין ואינו חש בשכלו גדולת הוי' וכו'. ואף שאפילו הרע שבאיסור מונע מהאדם לפי שעה להתאחד עם הקב"ה, הרי זה רק באיסור ודאי, אבל בספק אין מניעה29 ליחוד כנסת ישראל עם בעלה – אפילו לפי שעה.
לענין ההוכחה השניה:
ההבדל בין עד אחד לבין שני עדים הוא: עדותם של שני עדים קשורה עם בית דין, ללא בית דין אין לעדותם כל ערך. שהרי לכן הוא הדין, שכל עוד
הערות
- 24. תוד"ה דאין, ב"ק יא, א.
- 25. כתובות עב, א.
- 26. תוד"ה עד אחד, גיטין ב, ב. וראה צ"צ שער המילואים חידושים ליבמות (יז, ד – כ, ב).
- 27. בענין אם עד אחד נאמן בטומאה ברה"י – ראה שב שמעתתא שמעתא ו' (בסופה) שמסתפק בזה. (וצ"ע אם הספק דש"ש בנדו"ד – בכלל, ועיין צ"צ שער המילואים שם).
- *. תניא פכ"ד.
- 28. סוטה ג, א. וראה זח"א קכא, א.
- 29. ראה לעיל פ' ויקרא, שבענין כחות המקיפים שלמעלה מטו"ד, יש חומר בספק חטא על ודאי. ומזה מובן, שזה שייך בעיקר בענין טומאה ולא בענין איסור.
גיטין ב׳ ב - הטקסט מספריא
לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ.
רָבָא אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַתְיוּהוּ בֵּי תְרֵי. אִי נָמֵי, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אִי נָמֵי, בְּאוֹתָהּ מְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם.
וּלְרַבָּה דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ – לִיבְעֵי תְּרֵי, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה! עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין.
אֵימוֹר דְּאָמְרִינַן עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין, כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן, דְּלָא אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא;
אֲבָל הָכָא, דְּאִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, הָוֵי דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה; וְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם!
רוֹב בְּקִיאִין הֵן. וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא – סְתָם סָפְרֵי דְּדַיָּינֵי מִיגְמָר גְּמִירִי, וְרַבָּנַן הוּא דְּאַצְרוּךְ; וְהָכָא
It is because the people who live overseas are not experts in writing a bill of divorce for her sake. It is not sufficient for a bill of divorce to be written in a technically correct manner. It must also be written for the sake of the man and the woman who are divorcing. Therefore, when the witness comes before the court and says that it was written and signed in his presence, he is testifying that the writing and the signing of the bill of divorce were performed for the sake of the man and woman in question.
Rava says a different reason: It is because there are no witnesses available to ratify it. Since the bill of divorce was written in a distant place, it is possible that the husband, or someone else, might later claim that the bill of divorce is a forgery. For this reason the agent must say that the bill of divorce was written and signed in his presence, a declaration that bars any subsequent objection on the part of the husband.
The Gemara asks: What is the difference between these two explanations? The Gemara answers: There is a difference between them with regard to a case where two people brought the bill of divorce. In this case, two witnesses are available to ratify the bill of divorce if someone objects to its validity. Alternatively, the difference concerns a case where the agent brings the bill of divorce from one region to another region within Eretz Yisrael. Here there is no concern that the bill of divorce might not have been written for her sake, as the residents of Eretz Yisrael are aware of this requirement. However, witnesses are not necessarily available to confirm the document.
Alternatively, there is a difference between the two explanations in a case where the agent brings the bill of divorce within that same region in a country overseas. According to the opinion of Rabba, who says the concern is that the people there might not know that the document must be written for her sake, this problem is equally relevant in this case. However, according to the opinion of Rava, who says that the reason is because witnesses are not available, if the bill of divorce is brought in the same region then the witnesses will be available to ratify it.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabba, who said that the reason is because they are not experts in writing a bill of divorce for her sake, let us require two witnesses to testify about this, just as is the case with regard to all testimonies in the Torah. The Gemara answers: One witness is deemed credible with regard to prohibitions. In other words, if there is uncertainty as to whether a matter is prohibited or permitted, in the case of the heretofore married woman, the testimony of one witness is sufficient.
The Gemara asks: One can say that we say one witness is deemed credible with regard to prohibitions in a case such as where there is a piece of fat, and it is uncertain if it is forbidden fat [ḥelev] and uncertain if it is permitted fat. In this situation the piece can be rendered permitted by a single witness, as there is no presumption that it is forbidden. Therefore, as there is an uncertainty, and one witness said it is permitted fat, he is deemed credible.
However, here, where there is a presumption that this woman is forbidden, as she is a married woman, a status she retains until it is established that she has received a bill of divorce, if so, this is a matter of forbidden sexual relations, and the general principle is that there is no matter of testimony for forbidden sexual relations that can be attested to by fewer than two witnesses.
The Gemara answers: Rabba’s concern is not equivalent to a case of uncertainty, as most Jewish people are experts in the requirement that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And this is so even according to the opinion of Rabbi Meir, who is generally concerned about a minority in a matter of forbidden sexual relations. In this case Rabbi Meir concedes that one need not be concerned for the minority, as ordinary judicial scribes, who write bills of divorce, are learned in this halakha, and know that a bill of divorce must be written for the woman’s sake. And it is the Sages who required testimony about this matter, as an extra precaution. And here, with regard to this testimony,
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מ ב"ק יא, ב
- לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב מאותו ספר גטין ב, א
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב מאותו ספר גיטין ב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א גיטין ב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לט מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם י גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (א) גיטין דף ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ה) גיטין ב, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (טו) גיטין ב, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות שחיטה גטין ב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלז המשכיר בית לחבירו על מי חל חובת ביעור גיטין דף ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג גיטין ב, ב